פסקי דין על עיסא שחאדה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2303/09 בל     18/08/2009




בל 2303/09 עיסא שחאדה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
בל 002303/09


בפני
:
כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
תאריך:
18/08/2009




בעניין
:

עיסא שחאדה



ע"י ב"כ עו"ד
כמאל זכי
תובע


נ
ג
ד





המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
ספורטה

נתבע

פסק-דין
בפני
ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 20.1.09, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 9.9.97.

בפסק דינה של כב' הנשיאה, השופטת עליה פוגל, נקבע כי:
"יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שתתייחס לחוות דעת ד"ר אנגל מיום 20.5.00 ול-
e.m.g
מיום 24.11.03. הועדה תשקול שוב את נכותו של המערער בגין התאונה ותנמק החלטתה. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני
הועדה."

על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים ב

פסק דין
עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטתה על פי החוק, המחייבת התערבותו של בית הדין, אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

הועדה התכנסה במהלך שתי ישיבות. בישיבתה הראשונה נערכה למערער בדיקה קלינית ונקבע כי אין הגבלה בתנועות ע"ש מותני בכל הכיוונים.
הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר אנג'ל מיום 20.5.00 וקבעה כי לא ניתן להשוות את מצבו הרפואי של המערער בעת מתן חוות דעתו של ד"ר אנג'ל ומצבו הרפואי של המערער בעת הופעתו בפני
הועדה. הועדה מסבירה כי בבדיקה הקלינית אין כל עדות להגבלה תפקודית בע"ש מותני. הועדה אף ביקשה מהמערער להמציא לה צילומים עדכניים של ע"ש מותני בעמידה ובדיקת
ct

עדכנית. הועדה מוסיפה כי הממצאים של ד"ר אנג'ל לא באים לידי ביטוי בבדיקתו הקלינית, נכון ליום הבדיקה.
לאחר קבלת הצילומים ובדיקת ה-
ct
חזרה הועדה על מסקנתה, כי לא מצאה עדות לקביעתו של ד"ר אנג'ל שבצילומי
ct
קיימים חלקי עצם שבורים החודרים לתעלה. עם זאת, הועדה הסכימה עם חוות דעתו של ד"ר אנג'ל ולפיה "קיימת עדות לשבר בעמודה הקידמית וקרוב לוודאי גם האמצעית של חוליה 2
l
...". לפיכך, הועדה אימצה חלק זה של חוות דעתו של ד"ר אנג'ל וקבעה כי קיימת עדות לשבר מסוג
burst
. על יסוד קביעה זו שינתה הועדה את החלטתה והעניקה למערער 10% נכות לפי סעיף 37 (8) ב', קרי "שבר של גוף חוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו".
הועדה מתייחסת לחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, מאמצת את חלקה ודוחה חלק אחר וזאת על סמך בדיקה קלינית וצילומים שהובאו לעיונה.
על פי ההלכה הפסוקה:
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות-הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה "עניינית ומנומקת" וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה
" (דיון לב/120-0 (ארצי) צבי מנחם נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע ד 73, 76).

המומחה מטעם המערער סבר כי למערער נכות לפי סעיף 37 ג' ואילו הועדה סברה כי למערער נכות לפי סעיף 37 ב'. ההבדל בין שני סעיפים אלה הוא בהגבלת התנועה של עמוד השדרה כאשר לדעת המומחה, למערער הגבלה קשה בעמוד שדרה מותני. אולם הועדה חלקה על פענוח ה-
ct
של המומחה ולפיו קיימים חלקי עצם שבורים החודרים לתעלה וקבעה כי אין הגבלה בתנועות ע"ש מותני בכל הכיוונים.

הועדה נימקה כראוי מדוע היא מקבלת את חוות הדעת בחלקה. הוועדה קבעה כי לא נמצא כל ביטוי קליני בבדיקתו לממצא נוירולוגי כלשהו.

החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני
בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 לפיכך הערעור הוא בשאלת חוק בלבד (ראה לעניין זה: דב"ע ל"ג 40–0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ד' 407). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה
לעניין זה: עב"ל 114/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ל"ד 213).


מסקנתי היא שמושא הערעור הוא התערבות בממצאים רפואיים שקביעתם מסורה לועדה ובית הדין לא יתערב בהם. לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הועדה. אשר על כן, אין מקום להעלות במסגרת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית טענות שברפואה, וממילא אין בית הדין רשאי להזדקק לטענות אלו במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטת הוועדה לעררים במסגרת הערעור המונח לפתחו.

תקנה 15

הועדה קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 "מאחר ולאחר התאונה הזאת עבר תאונות נוספות עובדה המעידה על יכולתו לבצע פעילויות מסוגים שונים."

תקנה 15 לתקנות קביעת דרגת נכות קובעת כדלקמן:

"(א)
הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו, ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב)
הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ..."

מלשונה של תקנה 15(ב) למדים אנו כי מתקין התקנות ביקש לצמצם את תחולתה של תקנה 15. לשם כך, ביטל הוא את לשון הברירה שהייתה קיימת בעבר בתקנה והפך את תנאיה של התקנה למצטברים. כלומר, בכדי שתופעל תקנה 15(ב) על הועדה לקבוע כי המבוטח איננו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו וכן כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.

הועדה לא פעלה כמתבקש מתקנה 15, לא פורטו אילו "פעילויות מסוגים שונים" עשה התובע והועדה לא התייחסה למסוגלותו של המערער לחזור לעיסוקו הקודם, פועל בניין, ולא בדקה האם הביאה נכותו של המערער לירידה ניכרת בהכנסותיו.
אשר על כן עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית על מנת שתנמק כנדרש על פי דין האם יש מקום להפעיל בעניינו של המערער את תקנה 15 ואם לא, מדוע היא סבורה כך.

סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו.
המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד, וסך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.


הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום
18.8.09, בהעדר.



___________________

ד"ר אריאלה גילצר-כץ
, שופטת
בל/ 002303/09 ק. אסף כהן.















בל בית דין אזורי לעבודה 2303/09 עיסא שחאדה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/08/2009)