פסקי דין על שוכת טשרכי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2400/01 בל     22/04/2002




בל 2400/01 שוכת טשרכי נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

4



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה – חיפה
בל 002400/01


בפני
:
כב' השופטת נאוה וימן


17/03/2002



(דן יחיד)




שוכת טשרכי



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד ניקולא

בולוס
התובעת


נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עו"ד
יפעת קונה

הנתבע


החלטה

1.
התובעת, ילידת 1941, עובדת מזה כ- 47 שנה (משנת 1953),
כעצמאית, במשק חקלאי של משפחתה, במושב עבדון.
בתביעה שלפני מבקשת התובעת להכיר בליקוי שמיעה וטנטון באוזניה, כפגיעה בעבודה, לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, הווה אומר "מחלת מקצוע" לפי פריט 7 לחלק ב' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 או, לחלופין, "תאונת עבודה" על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע דחה את התביעה בטענה שאין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה:
"1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים

תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו

לירידה בשמיעתך.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה.

2. הנזק בשמיעתך התפתח על רקע מצב תחלואי טבעי שאינו קשור בתנאי

עבודתך."

2.
בדיון שהתקיים ביום 4.3.02, הסכימה ב"כ הנתבע כי המחלוקת נטושה בשאלת

הקשר הסיבתי הרפואי בלבד, משמע שאין מחלוקת כי התובעת עבדה בחשיפה

ממושכת לרעש בעוצמה העולה על 85 דציבל, כפי שנפרט להלן.

3.
העובדות שלהלן נקבעות, אפוא, בהסכמה:
(1)
התובעת, ילידת 1941, עובדת כעצמאית במשק חקלאי של משפחתה, במושב עבדון,

החל משנת 1953, משמע שהיא עובדת במשק מזה כ- 47 שנה.

(2)
בשנים 1976 עד 1994, במשך 18 שנה, כלל המשק גם דיר עיזים לבנות, שבו עבדה התובעת
בחליבת העיזים, מידי יום,
כ-4 שעות ביום, שעתיים בבוקר ושעתיים בערב.
בעת חליבת העיזים, כ-4 שעות כל יום, עבדה התובעת בחשיפה לרעש חזק של מכונת
השאיבה,כפי שתארה בהודעתה לחוקר:
"...מה שהיה עושה רעש זה מכונת השאיבה. אני הייתי ליד המכונה של החליבה שעתיים בבוקר ושעתיים בערב.
מכונת השאיבה היתה עובדת רצוף שעתיים ואנחנו היינו מעבירים את הפטמות מעז לעז בלי הפסקה, כמו שאמרתי, שעתיים רצוף."

(3)
החל משנת 1994, משנסגר הדיר והועבר לבנה של התובעת, עבדה התובעת בלול העופות,

באיסוף ביצים, שם היא עבדה כשעה ביום, ובנוסף לכך סייעה גם
בעבודת הקטיף במטעים.

(4)
אין מחלוקת כי ב- 18 השנים בהן עבדה בדיר העיזים, היינו משנת 1976 עד
1994, התובעת
עבדה בחשיפה ממושכת לרעש בעוצמה העולה על 85 דציבל.
לגבי השנים האחרונות, החל משנת 1994, הגם שמקובלת עלי טענת התובעת
כי היא
נחשפה מידי פעם לרעש הטרקטור, עליו נסעה לשטח המטעים ובחזרה ממנו, משלא הוכח
משך זמן הנסיעה (לדברי התובעת "אני נוסעת עם בעלי לשטח כפעם
בשבוע בערך
…
חצי
שעה בערך לכל כיוון, ז"א שעה ביום") - לא ניתן לקבוע, לגבי שנים אלה,
כי התובעת עבדה
בחשיפה ממושכת לרעש ממוצע ומשוקלל של 85 דציבל לפחות.
(5)
בעדותה לחוקר, דיווחה התובעת כי לפני שנים רבות, כ-25 שנים, "אני סבלתי מהאוזניים".

אלא, שלדבריה:

"בשנתיים האחרונות (בערך מ-1998) יש לי בעיות בשמיעה. אני שומעת

רעשים, אבל אפשר לומר שרק לפני 6-7 שנים התחילו הבעיות
…

הירידה בשמיעה וכאבי הראש התחילו להיות חזקים יותר לפני כשנתיים".

(6)
משהחלה התובעת לסבול מירידה בשמיעה, קבע הרופא המטפל, ד"ר חביב-אללה,
בספטמבר 2000, כי היא זקוקה למכשיר שמיעה.


4.
התובעת טוענת, כי ליקוי השמיעה והטנטון נגרמו לה כתוצאה מעבודה בחשיפה
ממושכת לרעש מזיק.
הנתבע טוען מנגד, כי ליקוי השמיעה התפתח אצל התובעת כתהליך תחלואי, וכי אין קשר
סיבתי בין הנזק שאובחן באוזניה לבין נסיבות עבודתה בחשיפה לרעש.

5.
משנקבע, בהסכמה, כי התובעת עבדה במשך 18 שנים (מ- 1976 עד 1994), בחשיפה ממושכת
לרעש מזיק, שעוצמתו עולה על 85 דציבל, נזקק בית הדין לחוות דעת של מומחה-יועץ
רפואי, כדי להכריע בשאלה,
מהו הנזק ממנו סובלת התובעת באוזניה והאם התמלאו
התנאים להכיר בנזק לאוזניה כ"מחלת מקצוע" או כפגיעה בעבודה, על דרך
המיקרוטראומה.

6.
אני
ממנה את פרופ' דב אופיר, מנהל מחלקת א.א.ג בבית חולים מאיר בכפר סבא,

כמומחה רפואי מטעם בית הדין.

המומחה מתבקש להשיב לשאלות הבאות:
1. (א) האם התובעת סובלת מירידה בשמיעה ובאיזו מידה?

(ב) האם התובעת סובלת מטנטון?
2. האם הליקוי בשמיעתה של התובעת נגרם כתוצאה מחשיפתה לרעש, כפי שתואר לעיל?
3. אם נגרם לתובעת נזק מרעש, האם נגרם נזק לאוזן הפנימית והאם נגרמה לה ירידה

בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור?
4. האם לדעת המומחה התקיימו בתובעת התנאים להכיר בנזק לאוזניה כ"מחלת מקצוע"

לפי פריט 7 לתוספת השנייה הנ"ל?
5. האם חשיפתה של התובעת לרעש, כמתואר לעיל, גרמה לה לפגיעות זעירות, חוזרות

ודומות שניתן להבחין בהן. האם היו הפגיעות בעלות אופי בלתי הפיך (
irreversible
),

כך שבהצטרף עליהן פגיעות זעירות דומות וחוזרות, נוצר המצב הקיים?

אם לא, היש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואי?

להחלטה זו מצורפים המסמכים הבאים, שיועברו לעיון המומחה:

1.
בדיקות שמיעה מתאריכים: 9.5.95, 30.1.00, 26.10.00.

2.
כרטיס קופת חולים,
מושב עבדון.


7.
המומחה מתבקש להשיב לשאלות, בהסתמך על העובדות שנקבעו לעיל ועל החומר
הרפואי שהועבר אליו.

8.
שכר המומחה, פרופ' אופיר,
ישולם באמצעות קופת בית הדין.


ניתן היום י' באייר, תשס"ב (22 באפריל 2002) בהעדר הצדדים.



נאוה וימן
ש ו פ ט ת


002400/01בל 710






בל בית דין אזורי לעבודה 2400/01 שוכת טשרכי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/04/2002)