פסקי דין על יואב עמר | פסקי דין על יוסף מרילי | פסקי דין על אלון בנדרקר |

8213/03 פ     27/09/2004




פ 8213/03 מדינת ישראל נ' יואב עמר, יוסף מרילי, אלון בנדרקר




בעניין:

8



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
פ
008213/03


בפני
:
כב' השופטת ורדה מרוז
תאריך:
27/09/2004




בעניין
:

מדינת ישראל





המאשימה


נ
ג
ד


1. יואב עמר

2. יוסף מרילי
3. אלון בנדרקר
- נידון
4. עופר סמסון – נידון





הנאשמים


נוכחים:
באת כוח המאשימה עו"ד אלכס דרנבוים
הנאשם 1 בעצמו ובא כוחו עו"ד רפי ליטן
הנאשם 2 בעצמו ובא כוחו עו"ד נס בן נתן


גזר דין

ביחס לנאשמים 1 ו - 2


1.
הנאשמים 1 ו – 2 (להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי הודאתם, בעבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, הנאשמים הגיעו לתחנת דלק, ביחד עם חבריהם, הנאשמים 3 ו –4, במכוניתו של הנאשם מס' 3.
הנאשמים יצאו מהמכונית, מצוידים בכובע גרב וכובע מצחייה. הנאשם מס' 2 הצטייד במקל, באמצעותו, היכה במתדלק, דחפו לאחור והלה נפל ארצה. הוא דרש מהמתדלק את כספו וזה הצביע על מגירה, במשרד תחנת הדלק. הנאשם מס' 1 הוציא מהמגירה סך של כ- 1,000 ₪. הנאשם מס' 2 לא הסתפק בשלל שנמצא ודרש מהמתדלק כסף נוסף. כאשר התחוור לו כי אין בנמצא כסף נוסף, עזבו השניים את המקום וחברו לחבריהם, הנאשמים 3 ו-4 אשר המתינו להם במכונית.

2.
הנאשמים 3 ו – 4 הודו במעשים המיוחסים להם, סמוך לאחר מעצרם ובבית המשפט, שבו והודו בהזדמנות הראשונה. הם הורשעו בעבירה של ביצוע שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. נגזרו עליהם 6 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות. נקבע לגביהם, כי היה מקום להקל בעונשם, בהתחשב בעברם הנקי, בפוטנציאל הטמון בהם לשוב ולקיים אורח חיים תקין וכן, בהיותם פסיביים לכאורה, בביצוע העבירה, אשר לדבריהם, נגררו לביצועה אחר חבריהם, הנאשמים דנן.

3.
הנאשמים טוענים, כי אין הם נושאים באחריות כבדה יותר מחבריהם, בביצוע העבירה. לטענתם, חלוקת התפקידים בין יחידי החבורה, בעת ביצוע העבירה, לקחה בחשבון את העובדה לפיה, הנאשם מס' 4 עבד בתחנת הדלק כמתדלק ולפיכך, התעורר החשש כי אם ייטול חלק בביצוע העבירה, הוא יזוהה בנקל על ידי המתלונן. לפיכך, הנאשם מס' 4 חבר לנאשם מס' 3, אשר העמיד לרשות החבורה את מכוניתו ואף סיפק ציוד לביצוע העבירה. הנאשמים הטעימו, כי הנאשם מס' 4 היה היוזם והרוח החיה בביצוע העבירה, בהכירו את תחנת הדלק, על יושביה ובהדריכו את חבריו, כיצד לבצע את העבירה. לפיכך, לטענתם, אין מקום לטענת התביעה, לפיה, חלקם בביצוע העבירה רב יותר מזה של חבריהם.

4.
הנאשמים, צעירים בשנות העשרים לחייהם. הנאשם מס' 1, כבן 24, בן למשפחה מרובת ילדים (13 ילדים). מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם החל לעבוד בעבודות מזדמנות בתום 10 שנות לימוד וכי התקשה להתמיד במקום עבודה אחד. בצבא שירת כ – 8 חודשים ושוחרר בשל אי התאמה.
שרות המבחן התרשם, כי הנאשם גדל בסביבה
אשר לא הציבה בפני
ו גבולות.

5.
אין זו מעורבותו הפלילית הראשונה של הנאשם מס' 1. בתאריך 2.7.03 הורשע הנאשם בבית המשפט השלום באשדוד, בביצוע עבירות של התפרצות וגניבה לבית עסק וכן בעבירה שלגרימת נזק בזדון. על הנאשם נגזר מאסר על תנאי, בר הפעלה, ל - 8 חודשים. מתסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינו שם, עלה, כי שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית.
כאז, אף עתה, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, בנימוק כי הנאשם אינו בשל להפיק תועלת מהקשר הטיפולי.
עם זאת, שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם עונש מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות.

6.
הסנגור, עו"ד ליטן, עתר להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם. לדבריו, יש ליתן משקל רב לסיפור חייו האומלל ולסבלו, לאורך שנים, מחסך רגשי וממגבלות אישיות. לפיכך, הסנגור עתר שלא למצות עמו את הדין.

7.
באשר לנאשם מס' 2 – מדובר בצעיר כבן 20, בן למשפחה המונה 4 נפשות. הוריו התגרשו לפני כ – 6 שנים ומתסקיר שירות המבחן עולה, כי מסכת גירושיהם הקשה הותירה את רישומה על הנאשם. הנאשם מס' 2 גדל מבלי שהוצבו בפני
ו גבולות. הוא סבל מחסך חברתי ותפיסתו החברתית לקויה, כך לפי שירות המבחן.

8.
מעורבותו בפלילים החלה בהיותו נער, בשנת 2000, שעה ששדד ממעבידתו דאז, מתדלקת בתחנת דלק, סך של כ - 12,500 ₪, באיומי סכין. בית המשפט לנוער באשדוד,
התחשב בגילו הצעיר, בסיכוייו להשתקם וכן בכך, שהנאשם השיב את שללו ושיתף פעולה עם שירות המבחן. לפיכך, הוא העמיד אותו במבחן, לתקופה בת שנה וכן חייבו לבצע עבודות שירות למען הזולת.

כשנתיים לאחר מכן, באוגוסט 2003, שב הנאשם מס' 2 והסתבך בפלילים, שעה שהסיג גבולו של בית ספר, בכך שחתך שרשרת שנעלה את שער בית הספר בהחזיקו ברשותו כלי פריצה. בית המשפט התחשב אף הפעם בגילו הצעיר ובנסיבותיו, כמו גם בשיתוף הפעולה שקם, בינו לבין שירות המבחן והסתפק בהטלת עבודות במסגרת שירות לתועלת הציבור. בנוסף, הוטל על הנאשם צו מבחן בפיקוח שירות המבחן משך שנה – בת.פ. 1585/03, בימ"ש שלום אשדוד.

9.
העבירה דנן בוצעה כחודש לאחר ביצוע העבירה של הסגת גבול. שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, בשל העובדה שמאז יולי 2004, מצוי הנאשם בפיקוחו, במסגרת ההליך בת.פ. 1585/03 הנ"ל. שירות המבחן המליץ להשית על הנאשם עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

10.
סנגורו של הנאשם, עו"ד בן נתן, עתר להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובנסיבות חייו הקשות. לדבריו, הנאשם הפיק את הלקח הנדרש מתקופת שהייתו במעצר, אשר
היתה טראומתית עבורו. אם יוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, הוא עלול להידרדר לחיי פשע. הסנגור הציג שורה של פסקי דין, בהם בתי המשפט הסתפקו בענישה מקילה ונמנעו מהטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל, חרף חומרתן של העבירות, מרביתן עבירות מסוג שוד, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות השונות של הנאשמים.

11.
התביעה עתרה להשית על הנאשמים עונש מאסר לריצוי בפועל, בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה.
התביעה הטעימה, כי הנאשמים היו אלו אשר ביצעו בפועל את מעשי האלימות נגד המתלונן ולפיכך, יש להחמיר עמם. ברי, כי כל נאשם גלגל את האחריות בגין ביצוע העבירה על חבריו ולפיכך, אין מקום לקביעה, כי הנאשמים 3 ו 4 הם אלו אשר היו מיוזמי השוד ומתכנניו.

12.
התביעה טענה, כי המלצותיו של שירות המבחן, להשית על הנאשמים עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לא נומקו. באשר לנאשם מס' 1, שירות המבחן התעלם מעברו, כמו גם מהמאסר המותנה התלוי ועומד נגדו ולפיכך, כלל לא ברור על מה נסמכה ההמלצה.

התביעה שבה והטעימה את הצורך להגן על עובדים המשרתים את הציבור וחשופים למעשי שוד וביזה, ביניהם, מתדלקי תחנות הדלק. רק ענישה מרתיעה ומאיימת תשרת את האינטרס הציבורי, אשר נועד לאפשר חיי מסחר תקינים, ללא פחד וחשש. אשר על כן, התביעה עתרה להשית על הנאשמים עונשים למאסר לריצוי בפועל ובאשר לנאשם מס' 1- התביעה עתרה להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו.

13.
חומרת מעשיהם של הנאשמים אינה שנויה במחלוקת. שוד מתדלק בתחנת דלק, באמצעות כוח ואיומים, הוא מעשה חמור מאין כמותו. השימוש כלפיו בכוח בשעת לילה, בהיותו בודד וחסר אונים מול שודדיו, מצביע על הסכנה אליה נחשף המתדלק, בשעת עבודתו ועל הצורך להגן עליו מפניהם של הנאשמים ודומיהם.

14.
בניגוד לחבריהם, הנאשמים 3 ו – 4 – לנאשמים אלו מעורבות בפלילים. שניהם היו מעורבים בעבר בהליכים משפטיים ולשניהם ניתנו הזדמנויות לשקם עצמם ולהיטיב את דרכם.
הנאשם מס' 1 הורשע כחודשיים טרם ביצוע העבירה דנן, בעבירות רכוש חמורות ואך בשל גילו הצעיר, בית המשפט נמנע מלהשית עליו מאסר בפועל והסתפק במאסר מותנה. דומה, כי הנאשם מס' 1 לא הפיק את הלקח הנדרש, שהרי חודשיים לאחר מכן, ביצע את העבירה דנן.

הנאשם מס' 2 נהנה אף הוא מהזדמנויות שניתנו לו לשקם עצמו, בין היתר, במסגרת פיקוח שירות המבחן. דומה, כי הנאשם לא השכיל להפנים את אשר למד במסגרת פיקוח שירות המבחן, שהרי ביצע שתי עבירות, בתום תקופת המבחן, ביניהן העבירה דנן. שירות המבחן אמנם ציין, כי כיום, הנאשם משתף עמו פעולה, ברם לא ניכר מהתסקיר, כי מדובר בהליך שיקומי, אלא במילוי התחייבויותיו כלפי צו הפיקוח.

15.
אין לקבל את טענת הסנגורים, לפיה יש לגזור גזירה שווה מעונשיהם של הנאשמים 3 ו – 4 על הנאשמים
דנן. קיים פער ניכר, בין הנאשמים דנן לבין הנאשמים 3 ו – 4 הן באשר לנסיבות ביצוע העבירה והן באשר לנסיבותיהם האישיות. לחובתם של הנאשמים הללו נזקפת מעורבותם בפלילים, טרם ביצוע העבירה. כמו כן, התנהגותם האלימה כלפי המתדלק, במהלך ביצוע העבירה, מלמדת על דפוסי ההתנהגות האלימה שאימצו. עיון בהודעתו של המתדלק,
אשר תיאר את התנהגותם של הנאשמים מבטא באופן מוחשי את האלימות הגלויה של השניים. ראה הודעת המתלונן, נ/2 שורה 7 ואילך:


"ואני הבחנתי באדם הבריא רץ עם מקל לתחנה ושאלתי אותו מה קרה והוא ישר פנה אלי והכה אותי עם המקל בראש ואז תפס אותי בבגדים בחולצה שלי מקדימה ודחף אותי עם הברך שלו ואני נפלתי לרצפה ואז נכנס הבחור השני והבחור הבריא שאל אותי איפה הכסף 'יא בן זונה, איפה הכסף?'".

16.
בשיקולי הענישה, על בית המשפט לבצע את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין זה האישי של הנאשמים. פעמים, האינטרס הציבורי דוחק את עניינם האישי של נאשמים ופעמים, על בית המשפט להעדיף דווקא את הנסיבות האישיות על פני האינטרס הציבורי, בייחוד מקום בו יש בהן כדי ללמד על סיכוייהם של נאשמים לשקם חייהם ולחזור לחיק הקהילה.


לעניין זה, ראה ע"פ 4872/95 מדינת ישראל
נ' גל אילון ו-2 אח' פ"ד נג(3) 1 עמ' 8-9:

"

מבחינת האינטרס הצבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות (ראה דברי המלומד

a.c. ewing, the morality of punishment, rev. ed., 197

0
).
מבחינת העבריין האינדיווידואלי, עומד עניינה של החברה בשובו של הבן הסוטה אל חיקה. לשם כך יש להבין את העבריין, את ריקעו, ואת מניעיו ויש לעשות ככל שניתן לשיקומו באופן שיעלהו על דרך ההתנהגות הנורמטיבית וימנע ממנו להיקלע או לחזור לדפוסי חיים עבריינים".


17.
בנסיבות אלו, סבורתני כי יש מקום לאבחן בין נאשמים אלו לבין הנאשמים 3- 4. ברי, כי נאשמים אלו ראויים לעונש מוחשי יותר, אשר ייתן ביטוי הולם למעשיהם, כמו גם, יביא בחשבון את עברם. ייתכן, כי דווקא עונש מוחשי, יעמיד את הנאשמים על חומרת מעשיהם וירתיע אותם מלעבור עבירות בעתיד. עם זאת, העונשים שהוטלו על הנאשמים 3 ו 4 יילקחו בחשבון בשקילת העונש, כמו גם גילם הצעיר של הנאשמים והודאתם בעבירה נשוא כתב האישום.

18.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

א.
כל אחד מהנאשמים ישא ב-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרם של הנאשמים כדלקמן: באשר לנאשם 1 ינוכו ימי המעצר מיום 16/10/03 עד 23/11/03 ובאשר לנאשם מס' 2 ינוכו ימי המעצר מיום 16/10/03 ועד 11/11/03.

ב.
על כל אחד מהנאשמים יוטלו 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה בת 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו עבירה שיש בה אלימות מסוג של פשע.

ג.
באשר לנאשם מס' 1 - יופעל המאסר המותנה, שהוטל עליו בת.פ. 1585/03 בית משפט שלום אשדוד, מיום 6.7.03, לתקופה בת 8 חודשים, בחופף לכל מאסר אחר וזאת, בהתחשב בגילו הצעיר.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ה (26 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.



ו. מרוז - שופטת



הסנגורים:
נבקש לעכב ביצוע לצורך הגשת ערעור, בכפוף לערבויות הקיימות.

עו"ד ליטן:
למרות שתלוי ועומד נגד הנאשם מאסר מותנה, אבקש לעכב את ביצוע גזר הדין בקשר לנאשם מס' 1 ולו מהטעם שמדובר במאסר קצר. מאחר והעונש הריאלי, האפשרי הוא לא בהכרח עבודות שירות אלא שביתה משפט העליון יכול להחליט על סמך העובדות שבתיק זה, לא להשית כלל וכלל עונש מאסר אלא להאריך את המאסר המותנה בעניינו, הרי שאם יתחיל לרצות עונשו, הארכת התנאי לא תהיה תקפה יותר.

עו"ד דרנבוים:
אין לי התנגדות שהעונש יעוכב עד להגשת ערעור ולא מעבר לכך. אני חושבת שסיכויי הערעור לגבי הארכת התנאי הינם קלושים.


החלטה

באשר לנאשם מס' 2 – ניתן בזאת עיכוב ביצוע עד להחלטה בערעור.


באשר לנאשם מס' 1 – נוכח המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו ובהעדר טעם להארכת המאסר, על פני הדברים, אין מקום לעיכוב ביצוע. לעניין זה, צודקת התובעת כי לכאורה סיכויי הנאשם מס' 1 לזכות בערעורו, באופן שהעונש שיושת עליו יהיה קל, אף מעבר לעונשים שהוטלו על הנאשמים 3 ו – 4, על פניהם – קלושים. אולם, על מנת שלא לחסום בפני
ו את הדרך, יינתן עיכוב ביצוע לתקופה בת 30 יום כדי לאפשר לנאשם זה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט העליון.

התנאים שנקבעו לשחרורם של הנאשמים יעמדו בתוקפם להבטחת התייצבותם לריצוי מאסרם.

ניתנה היום י"ב בתשרי, תשס"ה (27 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.




ו. מרוז - שופטת



008213/03פ
055 יהודית






פ בית משפט מחוזי 8213/03 מדינת ישראל נ' יואב עמר, יוסף מרילי, אלון בנדרקר (פורסם ב-ֽ 27/09/2004)