פסקי דין על מ.ציג בע"מ | פסקי דין על משה חדיף אחזקות 2000 בע"מ

1062/07 א     19/08/2009




א 1062/07 מ.ציג בע"מ נ' משה חדיף אחזקות 2000 בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"א 1062/07 מ.ציג בע"מ
נ' משה חדיף אחזקות
2000 בע"מ
הפ"ב 1059/07 משה חדיף אחזקות 2000 בע"מ
נ' מ. ציג בע"מ



19 אוגוסט 2009




בפני

כבוד השופט א' קיסרי


מבקשת



מ.ציג בע"מ


נגד


משיבה


משה חדיף אחזקות 2000 בע"מ







פסק דין


זוהי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 17.9.07 על ידי הבורר, עו"ד ר' ברנט, שלפיו חויבה המבקשת ("ציג") לשלם למשיבה ("חדיף") סכום של 225,000 $ וכן 50,000 ₪ ("פסק הבורר").

ברקע הדברים עומד הסכם שנעשה ביום 22.4.05 בין ציג לבין חדיף, שלפיו הסכימה האחרונה להצעת ציג להיכנס לשותפות בעסקת מקרקעין מסוימת, וכחלק מהצטרפותה לעסקת המקרקעין התחייבה חדיף להעמיד לרשות ציג סכום של 225,000$ ו-50,000 ₪ ("ההסכם"). עוד נקבע בהסכם שעו"ד ברנט ישמש כעורך הדין של העסקה המשותפת וכן, וזה החשוב לענייננו, שהוא ישמש כבורר במקרה של מחלוקת בין הצדדים. בקשר לכך ראוי לציין גם את טענתה של המבקשת שעו"ד ברנט ייצג אותה בעניינים שונים במהלך השנים
2000 ו-2003, וכי היא נתנה בו אמון מלא.

לימים התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, על רקע קשיים בביצועו של הפרויקט נשוא עסקת המקרקעין, וביום 19.8.07 פנתה חדיף אל הבורר וביקשה לקיים הליך בוררות (נספח ז' לבקשה). בפני
יתה הצביעה חדיף על מקצת מן הקשיים שנתגלעו בינה לבין ציג, וטענה כי היא זכאית להשבת הסכומים שאותם העמידה לרשות ציג על פי ההסכם. הבורר פנה, במכתב מיום 3.9.07, אל חדיף ואל ציג והודיעם על קיום ישיבת בוררות במשרדו ביום 9.9.07 (מש/2). למכתבו של הבורר צורפה גם פנייתה של חדיף אליו מיום 19.8.07. עוד יצוין כי מכתבו של הבורר לציג מוען, באמצעות מכשיר הפקס, אל עו"ד א' עבוד ("עבוד")אשר שימש כבא כוחה של ציג.

ישיבת הבוררות התקיימה במועד שאותו קבע הבורר, ולפי פרוטוקול הדיון (מב/2) נכחו בה מנהל ציג ונציג מטעמה וכן מנהל חדיף, נציג מטעמה ובא כוחה. לאחר שמיעת דברים מטעם שני הצדדים נתן הבורר את פסק הבוררות שלפיו, כאמור, חויבה ציג בהשבת הסכומים שאותם העמידה לרשותה חדיף. הבורר קבע כי ההשבה של הסכום של 225,000 $ תיעשה לפי שער של 4.57 ₪ לדולר, והסכום השקלי המתקבל מהמרה זו ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.05, וכך גם
הסכום של 50,000 ₪ שגם בהשבתו חויבה ציג.

בבקשת הביטול טענה ציג שהיא לא הוזמנה כדין לישיבת הבוררות, שנמנעה ממנה אפשרות הטיעון בבוררות, ושהבורר היה במצב של ניגוד עניינים בעת שקיים את הבוררות, והוא נשא פנים לחדיף והפר את חובת האמון שהייתה מוטלת עליו.

טענת ציג שנפל פגם בזימון לישיבת הבוררות נסמכת על טענתו של מנהלה, מ' מטאנס ("מטאנס"), שלפיה רק בבוקר יום הישיבה נודע לו מפי הבורר כי היא עתידה להיות ישיבת בוררות, ועד אותה עת הוא סבר, על יסוד מידע שקיבל ממר ע' המאירי ("המאירי"), נציג חדיף, שתכלית הישיבה היא קיום משא ומתן בקשר להעברת
הזכויות בעסקת המקרקעין לחדיף.

כפי שהשיבה חדיף, טענה זו מעוררת קשיים מסוימים נוכח עדותו של מטאנס בבית המשפט, כמו גם נוכח העדרו של תצהיר מטעמו של עבוד, שלדברי מטאנס מסר לו שהוא לא קיבל את מכתב הזימון לישיבת הבוררות ששלח הבורר ביום 3.9.07 (מש/2). בחקירתו הנגדית השיב מטאנס לשאלות בא כוח חדיף ואישר (בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון) כי הבורר רשם פרוטוקול במהלך ישיבת הבוררות, שבה הוא לקח חלק (מש/1), ולתוכנו של פרוטוקול זה אתייחס בסמוך להלן. מטאנס העיד גם שהוא התקשר טלפונית אל הבורר וזה אמר לו, כפי שלטענתו אמר לו גם המאירי, שמדובר ב"ישיבה לקידום העסקה" (בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון). גם אם מקבלים את עדותו של מטאנס בנקודה זו, אי אפשר שלא להצביע על הקושי הנובע מן האמור בפרוטוקול הישיבה (מש/1), שבו נרשמו מפיו של מטאנס אישורו לקבלת סכומי ההלוואה מחדיף והאמירה "אני רוצה להחזיר ואין לי מאיפה". דברים אלה, המצטרפים גם לדברים אחרים שנרשמו בפרוטוקול מפיו של מטאנס, אינם מתיישבים עם טענתו שהוא הגיע לישיבה אצל הבורר מתוך ידיעה שמדובר בפגישה שנועדה לשם קידום עסקה כלשהי, תהא אשר תהא מהותה. ניתן לשער, והדבר אף מצופה מאיש עסקים, כי כשמתברר לו שאופי הפגישה ותוכנה הם שונים מאלה שלהם הוא ציפה, הוא ינקוט פעולה מסוימת כגון עזיבת הישיבה, מחאה לפרוטוקול או כל צעד אחר שיוכל לתמוך לאחר מכן בטענה שעצם קיום הישיבה, כמו גם מה שהתרחש בה, אינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיו, וממילא עם מה שהסכים לו. למעשה, עולה מעדותו של מטאנס (בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון) שהוא היה ער לכך שהישיבה היא ישיבת בוררות ולא ישיבה לקידום העסקה, כפי שלטענתו הוא סבר שהיא תהיה, אולם לדבריו, הבנתו שאלו הם פני הדברים הייתה רק לקראת סיום הישיבה, כאשר, כך יש להבין את טענתו, לא היה טעם במחאה כלשהי.

לקושי שעליו הצבעתי לעיל צריך להוסיף גם את דבריו של מטאנס (בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון), שלפיהם הוא ביקש מעבוד תצהיר המעיד על כך שהוא לא קיבל את מכתבו של הבורר מיום 3.9.07 (מש/2), הנחזה להיות ממוען גם אליו. על פי עדותו של מטאנס, עבוד השיב שהוא אינו צריך לתת תצהיר, מפני שמכתבו לבורר מיום 20.9.07 מהווה ראיה מספקת לכך, וכי אם יהיה צורך הוא יבוא להעיד. אלא שמסיבה שלא הובררה די הצורך עבוד לא הוזמן למתן עדות, וכפי שהעיד מטאנס הוא גם לא נתן תצהיר, ונמצא שהטענה שלפיה מכתב הזימון של הבורר מיום 3.9.07 (מש/2) לא התקבל אצל עבוד נותרה בלתי מוכחת, ולכן לא ניתן לקבלה.

גם בעניין טענתה האחרת של ציג, בדבר פגיעה בזכות הטיעון, יש ממש בתשובתה של חדיף,
ולטענתה זו של ציג אין תמיכה בחומר הראיות. המסמך שהוצג כפרוטוקול הדיון בבוררות (מש/1) משקף דברים שנרשמו מפיו של מטאנס בנושא שעמד לדיון בישיבה. נכון הדבר שאין בחומר הראיות, מפני שככל הנראה גם לא היו בפני
הבורר, מסמכים היכולים להיחשב ככתבי טענות, היינו כתב תביעה של חדיף וכתב הגנה של ציג. אף על פי כן, מעיון בפרוטוקול ניתן להסיק כי מה שעמד על הפרק הוא תביעתה של חדיף שציג תחזיר לה את הסכומים שאותם היא קיבלה מחדיף כהלוואה. כשאלה הם פני הדברים, וכאשר הפרוטוקול משקף דברים שלכאורה נאמרו על ידי מטאנס באותה ישיבה והם רלוונטיים לעניין שעמד לדיון, ומעבר לכך, כאשר לא זו בלבד שלא הייתה הכחשה של מטאנס את דבר מתן ההלוואה כי אם אישור שלו שציג מעוניינת להחזיר את ההלוואה אך יש לה קושי לעשות זאת, קשה לראות איזה טענה יכולה הייתה ציג לטעון בבוררות והדבר נמנע ממנה.

בטענת ציג כי הבורר היה במצב של ניגוד עניינים אין כל ממש, ונראית לי תשובתה של חדיף שהסכמת הצדדים לזהות הבורר, כפי שקיבלה ביטוי בהסכם, וקיום הבוררות בפני
ו הם פועל יוצא של האמון שנתנו בו שני הצדדים כאחד. כפי שטוענת חדיף, לא עלה בידי ציג להצביע ולתמוך בראיות על עובדה כלשהי שממנה אפשר להסיק שהבורר נמצא בניגוד עניינים, ולכן אין מנוס אלא לדחות גם את הטענה הזו.

ההלכה היא, שגם במקום שעומדת לבעל דין עילת ביטול, הוא לא יוכל להסתמך עליה במקום שהוא עצמו גרם או תרם להיווצרותה (ראו: ס' אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל" מהד' רביעית מיוחדת ("אוטולנגי"), חלק ב' עמ' 1147) . מכוח עיקרון זה חייב בעל הדין, שזכויותיו נפגעו כתוצאה ממעשה או ממחדל המיוחס על ידו לבורר, לנקוט בצעדים הדרושים למניעת פגיעה בזכויותיו, ואין הוא יכול להמתין עד אשר יינתן פסק הבוררות ולהחליט לפי התוצאה אם טוב הדבר בעיניו אם לאו (אוטולנגי, שם, עמ' 1044). נראה הדבר שזה מה שעשתה ציג בענייננו, ומשום כך יש לדחות את בקשתה. שכן, גם אם מניחים לזכותה כי נפל פגם בהזמנתה לישיבת הבוררות, וגם אם יש ממש בטענתה שמטאנס לא ידע שמדובר בישיבת בוררות, עדיין אין בפיה תשובה – למרות שבחקירתו הנגדית נשאל על כך מטאנס במפורש – לשאלה מדוע היא נמנעה מלנקוט בצעד כלשהו בפרק הזמן של שבוע ימים ויותר שחלף בין מועד ישיבת הבוררות לבין מתן פסק הבוררות.

טענה נוספת של חדיף שאותה אני רואה לקבל היא, שיש לדחות את הבקשה ולו מן הטעם הקבוע בסעיף 26(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 ("החוק") הקובע:
"בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

בעניין זה טענה חדיף כי משאישר מטאנס, בעת הדיון בפני
הבורר, את חבותה של ציג להחזיר את סכומי ההלוואה לחדיף, עובדה שאותה שב ואישר במהלך חקירתו הנגדית (הנתמכת גם בתוכנו של המסמך מש/3 שהוצג במהלך העדות), אזי יש להחיל את הוראת סעיף 26(א), מפני שאין כל עיוות דין בפסק הבורר המחייב את ציג להחזיר לחדיף את סכומי ההלוואה.

בר"ע 674/86 מדינת ישראל נ' נאות סיני כפר שיתופי מיסודם של גרעיני חירות בית"ר בע"מ פ"ד מב(2) 527 אמר בית המשפט כי:
" [ו]גם זה מקובל עלינו מימים ימימה, כי אף במקרה של קיום עילת ביטול של

פסק בורר על יסוד סעיף
24
לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט לא להיזקק לבקשת ביטול, אם נמצא שלא נגרם עיוות-דין – שכך מורה סעיף
26
(א) לאותו חוק" (בעמ' 539).

לכן, משכל פועלו של פסק הבוררות הוא חיובה של ציג בתשלום הסכומים שאותם קיבלה כהלוואה מחדיף, ואשר אין היא כופרת בקבלתם, ולמעשה אף אישרה את חובתה להחזירם, אין לראות עיוות דין כלשהו שייגרם לה אם יישאר פסק הבוררות על כנו, על אף כל טענותיה בבקשה.

התוצאה היא על כן, שבקשת הביטול שהגישה ציג נדחית, ובמצוות סעיף 28 לחוק אני מורה על אישור פסק הבוררות, כפי שביקשה חדיף בת"א 1059/07.

ציג תשלם לחדיף הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.


ניתן היום,
כ"ט אב תשס"ט, 19 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 1062/07 מ.ציג בע"מ נ' משה חדיף אחזקות 2000 בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/08/2009)