פסקי דין על סאלח מריסאת | פסקי דין על נאסר חסן נאיף מריסאת | פסקי דין על מרים חסן נאיף מריסאת ואח' | פסקי דין על עו"ד מוחמד אבו יונס כונס נכסים | פסקי דין על חסן מריסאת |

231/02 הפ     18/08/2009




הפ 231/02 סאלח מריסאת, נאסר חסן נאיף מריסאת, מרים חסן נאיף מריסאת ואח' נ' עו"ד מוחמד אבו יונס כונס נכסים, חסן מריסאת








st1\:*{behavior: }


בית המשפט
המחוזי בחיפה




18 אוגוסט 2009

ה"פ 231/02 חסן מריסאת
נ' סאלח מריסאת ואח'




בקשות מס' 44- 48

בפני

כב' השופט
יצחק עמית

המבקשים
1. סאלח מריסאת
ע"י ב"כ עו"ד נמר עבדאלע'ני


1.

חסן נאיף מריסאת

2.

נאסר חסן נאיף מריסאת


3.

מרים חסן נאיף מריסאת

4.

אחמד חסן נאיף מריסאת

5.

נסרה חסן נאיף עואד

ע"י
ב"כ עו"ד סאבא חאג'


נגד

המשיבים
1. עו"ד מוחמד אבו יונס – כונס נכסים

2. חסן מריסאת
ע"י ב"כ עו"ד האשם דלאשה





החלטה


1.
בהמשך להחלטתי מאתמול, לפיה דחיתי עתירת סאלח ובני משפחתו כי אפסול את עצמי מלהמשיך לדון בתיק, ניתנת החלטה זו בהתייחס לשתי בקשות נוספות המונחות בפני
:

א

. בקשת סאלח ובני משפחתו הטוענים למעמד של נושים (מיוצגים על ידי עו"ד סאבא) להעברת כונס הנכסים מתפקידו.

ב

. בקשת כונס הנכסים לאשר הוצאות שנגרמו לשוכר הנכס ובקשה נגדית של השוכר לאשר הוצאות שהכונס לא אישר.

אציין כי כל אחת מהבקשות גררה תגובות ותגובות שכנגד, בעיקר מצד חסן ובני משפחתו.



מצאתי להיעתר חלקית לבקשת סאלח, ולהשהות החלטתי לגבי דו"ח רו"ח שלש ולגבי בקשתה של פז, עד לאחר ההחלטה בערעור שבדעת סאלח להגיש על דחיית הבקשה לפסילת בית המשפט.

הבקשה לפסילת כונס הנכסים עו"ד אבו יונס ומינוי כונס אחר תחתיו

2.
סאלח ומשפחתו, שהציגו עצמם כנושים של החברה (למרות שמשך כל השנים לא הגישו הוכחת חוב ולא טענו למעמד של נושים), עתרו בשתי בקשות נפרדות וכמעט זהות, לפסילת כונס הנכסים מתפקידו. מהותית, סאלח ובני משפחתו חד הם, והעובדה כי הם מיוצגים בנפרד על ידי עו"ד אחר, אינה מקנה משנה תוקף לטענות שהועלו על ידם.


3.
אקדים ואומר כי אני דוחה את הטענה כביכול כונס הנכסים לא ממלא את תפקידו ולא פועל באופן ניטרלי. הנייר סובל הכל, אך לפנינו השתלחות לא מוצדקת בכונס הנכסים, תוך הטחת האשמות גורפות ובוטות כלפיו כביכול הוא עושה דברו של
עו"ד דלאשה, בא כוחו של חסן, ותוך שימוש בביטויים נוסח "מהרמוניה מופלאה זו נודף ריח מסריח של קנוניה".

אזכיר כי
במקור הציע חסן כי עו"ד מוהנד יתמנה ככונס נכסים
(למרות שייצג בעבר את סאלח), אך משהלה סירב, הועלה שמו של עו"ד אבו יונס שהסכים לשמש בתפקיד. עו"ד אבו יונס הבהיר כי אין לו יחסים מיוחדים עם עו"ד דלאשה, הצהרתו מהימנה עלי, ולא מצאתי שמץ של יסוד לטענת הקנוניה ועשיית "יד אחת" עם חסן, כפי שנטען שוב ושוב על ידי סאלח.

התרשמתי שהכונס ממלא תפקידו נאמנה ואף מעבר לכך, מקדיש שעות רבות על מנת לחלץ את החברה מהמצב אליה נקלעה (ובהזדמנות זו מנסה לסייע אפילו לסאלח באופן אישי). ובכלל, דומה כי נדרשת מידה לא קטנה של עזות מצח להלין על כונס הנכסים ועל הסכם השכירות בו התקשר ואושר על ידי בית המשפט. על פי הסכם השכירות על השוכר לשלם דמי שכירות בסך 10,000 דולר לחודש, בעוד שסאלח התקשר בשם החברה בהסכם עם חברת סאלמה ניהול וייזום בע"מ שבשליטתו, בהסכם שכירות לפיו שילמה אותה חברה דמי שכירות בסך 7,000 ₪ לחודש. הדברים מדברים בעד עצמם וכל מילה נוספת מיותרת.

4.
דומה כי סאלח טרם השלים עם ההחלטה על מינוי כונס הנכסים, טרם הפנים כי השליטה בתחנה הועברה לכונס, והוא מנסה שוב ושוב לתקוע מקלות בגלגליו של הכונס. צר לי לקבוע כי סאלח מנסה להלך אימים הן על כונס הנכסים והן על בית המשפט. כך, נאמר באחת התגובות כי הכונס "סומך על כב' בית המשפט שיעתר, כתמיד, לכל בקשותיו", ובסיפא לבקשה נכתב כי אם בית המשפט לא יעתר לבקשה להעברת הכונס מתפקידו "מתבקש כבוד בית המשפט לא לאשר כל בקשה מבקשות הכונס, אלא אם היא חיונית לצורך פעילות החברה, עד לדיון בערעור שבודאי יבוא" (הדגשה שלי – י.ע.).


בנקודה זו אעבור להתייחסות פרטנית לק"ן הטעמים והטענות שהועלו ע"י סאלח ומשפחתו בבקשות.


5.
טענה כי הכונס לא יצר קשר עם נושי החברה.

במכתבו של ב"כ סאלח מיום 17.2.07 פורטו מספר נושים. במכתב עצמו לא פורט סכום הנשייה הנטענת של סאלמה ניהול וייזום בע"מ ושל משפחת מריסאת, כך שממילא לא הייתה תביעה של ממש בפני
הכונס.

אין בקופת הכינוס אגורה שחוקה, מאחר שכל התקבולים מופנים בשלב זה לטובת הנושה המובטח, וממילא אין באפשרות כונס הנכסים להגיע להסדר עם הנושים האחרים.

מכל מקום, כונס הנכסים הגיע להסדר עם הנושה המובטח העיקרי, בנק ערבי-ישראלי וניהל מו"מ עם נושים נוספים דוגמת פז ודיאלוג בע"מ.

6.
טענה כי כונס הנכסים לא מגן על סאלח בתביעות בהן הוא נתבע כערב לחובות החברה.

לטענת הכונס, סאלח לא פנה אליו בבקשה בעניין זה, בעוד סאלח טען כי הוא ובא כוחו פנו אליו פעמים רבות בנושא זה.

סאלח לא הציג ולו מכתב אחד בו ביקש מהכונס להתערב למענו, ואין לחשוד בסאלח כמי שאינו יודע לשאול, נוכח היקף התכתובת שהוא מנהל עם כונס הנכסים על כל תג ותג.לכן, תמיהה היא, הכיצד סאלח לא העלה דרישתו על הכתב.

לשיטתו של סאלח, הוא זכאי לחזור על קופת החברה בכל סכום בו יחוייב כערב, ומכאן האינטרס של הכונס להגן עליו. ברם, בשלב זה יש מחלוקת אם החברה צריכה לשאת בחובות שנצברו בגין התקופה בה נוהלה התחנה על ידי חברת סלאמה ייזום בע"מ, ובגין חובות שסאלח ערב לאותה חברה.

ועיקרו של דבר. כונס הנכסים נלחם עבור סאלח מול חברת פז הפועלת כנגד סאלח בהליכי הוצל"פ ואף מינתה כונס נכסים
מטעמה על חלקו בתחנה. ביום 5.5.09 התקיים בבית משפט זה דיון בבקשתה של פז וטרם ניתנה החלטה, מאחר שבית המשפט איפשר לכונס ולצדדים לנהל מו"מ לפתרון כולל של הסכסוך. מכל מקום, בשל פעולתו של כונס הנכסים פז עדיין לא "השתלטה" על חלקו של סאלח בהליכי ההוצל"פ (מאחר שבקשת פז בנושא זה תלויה ועומדת, לא אדרש לגופו של עניין).

7.
טענה כי כונס הנכסים לא העביר לעיון רואה החשבון של סאלח, מר אוסאמה ג'יבריס, את מערכת הנהלת החשבונות של החברה.

הטענה תמוהה בעיני, מאחר שהיה זה כונס הנכסים שנאלץ להגיש בשעתו מספר בקשות על מנת לקבל חומר מרו"ח ג'בריס (עד עתה טען סאלח כי רו"ח ג'בריס הוא גורם ניטרלי בהיותו רו"ח החברה, אך כעת אין חולק שהוא מייצג את סאלח). ובכלל, מה נזכר סאלח לבקש כעת את מערכת הנהלת החשבונות של החברה לאחר שכבר התנהלו הליכי בוררות בהתחשבנות הכספית בין הצדדים.

מכל מקום, לא מצאתי כי כונס הנכסים דחה או סירב לבקשתו של סאלח.

8.
טענה כי הכונס לא דורש מהשוכרת לתחזק את התחנה ומתקניה, כי השוכרת לא מפעילה היטב את התחנה ועקב כך ירדו המכירות בתחנה, מה שמעורר חשש כי לא תעמוד בהתחייבותה לשלם את דמי השכירות.

סאלח טען כי על כונס הנכסים להיות מעורב בהפעלת התחנה, מחשש שהשוכרת אינה מתפעלת היטב את התחנה ולא יהא באפשרותה בעתיד לעמוד בתשלום דמי השכירות.

אכן, בהסכם השכירות התחייבה השוכרת לנהל התחנה ביעילות ולהגיש שירות טוב אדיב וזמין. אך כפי שכונס נכסים
המשכיר נכס מקרקעין לצד שלישי לשם ניהול סופרקמרקט, לא אמור להתערב בניהול הסופרמרקט כדי לוודא שהשוכר יעמוד בתשלום דמי השכירות, כך גם בענייננו. השוכרת התחייבה לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 10,000$. אם השוכרת תזניח את תחזוקת התחנה ולא תפעיל אותה כדבעי, הבעיה מונחת כולה לפתחה, כל עוד היא עומדת בתשלום דמי השכירות. בית המשפט אישר לכונס הנכסים להתקשר עם שוכר הנכס בהסכם שנראה כי הכניס לקופת החברה את הסכום המקסימלי האפשרי. אם השוכר יפר את ההסכם, יעמדו לחברה כל התרופות על פי ההסכם ועל פי כל דין.

למעלה מן הצורך אציין כי מהדו"חות החודשיים שצורפו עולה כי היקף המכירות בתחנה אכן ירד אך לא כפי שנטען על ידי סאלח, והמכירות נעו בין כ- 37,000 ליטר דלק לחודש עד 81,000 (לתקופה מחודש 4/07 – 8/08).

9.
טענה כי כונס הנכסים לא השתתף בהליכי הבוררות בין חסן לסאלח.

הכונס לא הוזמן להשתתף ולא היה אמור להשתתף בהליכים בין בעלי המניות לבין עצמם.
נהפוך הוא. היה על הבורר להדיר רגליו מהסכסוך בין בעלי המניות.

שוב ושוב חוזר סאלח על הטענה כי חסן סרב להשקיע בחברה או כי העמיד את החברה במצב של "מימון דק". המדובר בתביעה מובהקת שהיה על סאלח להעלות בפני
הבורר, ואינה מעניינו של הכונס. אם סאלח לא העלה טענה זו בפני
הבורר אין לו אלא להלין על עצמו. מה עוד שסאלח עצמו פנה לבית המשפט במעין "אבעיה" לגבי היקף סמכויות הבורר ובהחלטתי מיום 1.4.07 הבהרתי כי "את סמכויות הבורר יש לפרש בצורה המרחיבה ביותר, כך שהבורר ידון במכלול הסכסוך שבין הצדדים....". מטעם זה דחיתי בהחלטתי מיום 5.5.09 את בקשתו של סאלח להורות לכונס הנכסים לתבוע את חסן בעילה זו או בעילות אחרות שנדונו או היו צריכות לידון בבוררות.

10.
טענה כי כונס הנכסים נוטל חלק פעיל בסכסוך שבין הצדדים תוך שת"פ מלא ומילוי חובת נאמנות למיטיבו, עו"ד דלאשה, בא כוחו של חסן.

למעט אלמנט ההשמצה בטענה זו, לא מצאתי בה ממש ונראה כי הנייר סובל הכול. הבקשה כוללת ציטוט ארוך מתוך תלונה שהגיש סאלח ללשכת עורכי הדין כנגד עו"ד דלאשה. הטענות והאשמות שהוטחו בעו"ד דלאשה כי התנהל "בנוכלות לשמה" אינם רלוונטיים לבקשה כנגד הכונס.

11.
טענה כי כונס הנכסים הגן על החלטת בית המשפט בערעור שהוגש ע"י סאלח.

הטענה לא מובנת. קשה להלום כי יתאפשר לסאלח להעלות כל טענה העולה על רוחו מבלי
שלכונס הנכסים, כפקיד בית משפט, תהיה אפשרות להגיב ולהעמיד דברים על דיוקם.
מכל מקום, מתגובת הכונס נמצאתי למד כי פעל על פי החלטת בית המשפט העליון שהורה לו להגיב על הבקשה שהגיש סאלח "לעדכון כתב ערעור מתוקן".

12.
טענה כי חתימתו של השוכר אושרה ע"י עו"ד דלאשה.

לא ברורה לי הטענה ונפקותה. מכל מקום, הן סאלח והן חסן היו בסוד המגעים בין כונס הנכסים לבין שוכרים פוטנציאליים.

13.
טענה כי כונס הנכסים שכר את שרותיו של עו"ד דלאשה בתביעתה של חברת פז כנגד החברה.

מתברר שעו"ד דלאשה פועל בהתנדבות ובכך חוסך כסף לקופת החברה.
גם בא כוחו של סאלח מונה ע"י כונס הנכסים להדוף את תביעת פז בבית המשפט בעכו.
בכך נשמר האיזון בין הצדדים.

14.
טענה כי כונס הנכסים פועל למכירת התחנה בניגוד לרצונו של סאלח.

אם סאלח אינו מעוניין למכור את חלקו, שלא יעשה כן (בהנחה שלא יעלה בידי פז להניח ידה על חלקו בתחנה מכוח כינוס הנכסים כנגדו בהליכי הוצאה לפועל). טוב עשה הכונס בכך שניהל מו"מ למכירת התחנה כולה, מה שעשוי להביא לכך שבסופו של יום, שני הצדדים יצאו מהסכסוך הממושך עם יותר משקל אחד בכיסם. כפי שהסביר הכונס במהלך הדיון, פז העלתה הצעה סבירה ואף מעבר לכך לרכישת התחנה, ואילולא הגביל אותו סאלח בניהול מו"מ עם פז בלבד, ייתכן שניתן היה להשיג מחיר גבוה יותר מחברות דלק אחרות. מכל מקום, החשוב לענייננו, שהמו"מ נוהל בידיעתו ובהסכמתו
של סאלח.

15.
טענה כי דו"ח רו"ח שלש הוגש ללא שניתנה לסאלח זכות טיעון.

אזכיר כי סאלח התנגד למינוי רו"ח שלש כמומחה מטעם הכונס "לתרגום" אופרטיבי של פסק הבורר, והציע כי הדבר ייעשה על ידי רו"ח ג'יבריס, שכיום
מייצג אותו.

מהבקשה עולה, כי רו"ח שלש ביקש לארגן פגישה של כל הצדדים כדי להפנות מספר שאלות לסאלח. סאלח סרב לכך ודרש לקבל תחילה את הדו"ח לידיו ולקבל מראש את השאלות שיופנו אליו ע"י רו"ח שלש. בסופו של דבר, הפקיד כונס הנכסים בבית המשפט את הדו"ח של רו"ח שלש וביקש לאשרו, לטענת סאלח, בניגוד להוראת בית המשפט כי תינתן לצדדים זכות טיעון בפני
ו.

על כך השיב הכונס כי לאחר התייעצות בינו לבין רו"ח שלש, הוא העדיף לשלוח לבא כוחו של סאלח את הדו"ח טרם הגשתו לבית המשפט, על מנת שיתאפשר לסאלח להגיב על הדו"ח.

אני נכון לקבל טענת סאלח כי היתה זו זכותו לדרוש מראש את טיוטת דו"ח רו"ח שלש ואת השאלות שביקשו להפנות אליו, ולהגיב על כך בכתב ובניחותא. אך גם אם הכונס שגה בדרך פעולתו, בוודאי שאין בכך עילה להעבירו מתפקידו. מה עוד, שניתן להבין את חששו של הכונס מכך שהגשת הדו"ח עלולה להתעכב זמן רב עד שסאלח יעביר את השגותיו לגבי הדו"ח. ואכן, רק בחלוף למעלה משלושה חודשים, הגיש סאלח את השגותיו על הדו"ח, בחוברת עבת כרס שהוגשה ביום 16.8.09, יום לפני הדיון. מכל מקום, איני רואה כי נגרם עיוות דין לסאלח, וכאמור, אדחה ההחלטה לגבי הדו"ח עד לאחר החלטת בית משפט בערעור שבדעת סאלח להגיש על ההחלטה בה דחיתי את בקשתו לפסילת בית המשפט.

16.
טענה כי הכונס פגע ופוגע בקופת הכינוס ובחברה.

כל הטענות שהעלה סאלח נוגעות לטענות ולתביעות כלפי חסן, שנדונו או היו צריכות להיות נדונות בבוררות וכבר עמדנו על כך שכונס הנכסים לא היה אמור להידרש לנושאים אלו.

סאלח טען כי כונס הנכסים לא שיתף אותו במו"מ עם בנק ערבי ישראלי וכי התקשר בהסכם גרוע שהרע את מצבה של החברה ב - 400,000 ₪.

כונס הנכסים שיתף את בא כוחו של סאלח דאז, עו"ד לפידות, במו"מ עם הבנק והדברים היו בידיעתו של סאלח בזמן אמת. מכל מקום, ההסכם שהושג וקיבל אישור בית המשפט, היה הרע במיעוטו נוכח איומו של הבנק לממש את השעבוד שרבץ על התחנה.

17.
טענה כי כונס הנכסים גרם להפרת הסכם פשרה עם אחד הנושים (חברת דיאלוג 2000).

כונס הנכסים נאלץ ליתן עדיפות ראשונה לחוב לבנק ערבי ישראלי בהיותו נושה מובטח, ונוכח האיום למימוש השעבוד על התחנה. בהתחשב בכך שההכנסות היחידות העומדות לרשות כונס הנכסים נובעות מהשכרת התחנה, הרי שכל ההכנסות מופנות בראש ובראשונה לסילוק החוב לבנק על פי הסכם הפריסה.

בקשת כונס הנכסים לאישור הוצאות לשוכרת הנכס

1.
בדיווחים התקופתיים שהוגשו על ידי כונס הנכסים, מאז כניסתו לתפקיד, התייחס הכונס להיעדר רשיון עסק לתיפעול התחנה ולהיעדר חיבור של קבע לחשמל. שוכרת הנכס נאלצה לשאת בשל כך בהוצאות שונות, ודרשה מכונס הנכסים לשאת בתשלום של 114,516 ₪ בגין ההוצאות שנגרמו לה.

לאחר בחינה מדוקדקת של כל פריט ופריט בדרישתה של השוכרת הכיר כונס הנכסים בהוצאות שהיא רשאית לקזז בסכום כולל של 94,423 ₪, ופנה בבקשה לקבל אישור בית המשפט. לא למותר לציין כי בבקשתו, ציין הכונס את שיתוף הפעולה של סאלח, שסייע בהשגת האישורים הנדרשים (לטענת חסן והשוכרת, סאלח התחייב לדאוג מלכתחילה לקבלת רשיון עסק, כמי שניהל את התחנה טרם מינויו של כונס הנכסים).

2.
חסן נתן הסכמתו לבקשתו של הכונס לאשר ההוצאות לשוכרת, אך סאלח התנגד נמרצות לבקשה. לטענתו, היה על כונס הנכסים לבחון הצעות מחיר למתקנים שהוקמו על ידי השוכרת ובגינם התבקש אישור ההוצאות. הוסיף סאלח וטען כי אישור ההוצאות מעלה חשש שעסקינן בעיסקה סיבובית לפיה ישלם השוכר שכירות גבוהה מן המקובל והנהוג על פי נתוני התחנה, ובתמורה יוכרו לו הוצאות פיקטיביות.

3.
טענה זו של סאלח אך מדגימה את התנהלותו בהליכים אלה. סאלח טוען כנגד ההתקשרות בין כונס הנכסים לבין השוכרת, אך מודה בפה מלא כי השוכרת הסכימה לשלם דמי שכירות גבוהים ביותר, מה שמעיד על כך שכונס הנכסים עשה עיסקה טובה. הטענה ל"עיסקה סיבובית" טוב משלא נטענה, שהרי אין מחלוקת כי השוכרת נאלצה להוציא הוצאות עבור רישיון עסק ועבור חיבור קבע של חשמל לתחנה, וסאלח עצמו היה מעורב בכך. בטענה לעסקה סיבובית אין שמץ של הגיון, שהרי השוכרת התחייבה לשלם דמי שכירות בסך 10,000$ מדי חודש, בעוד שהכונס הכיר בהוצאות חד-פעמיות בסכום של כ -25,000$. שוב, לפנינו דוגמא להפרחת טענות בעלמא. מכל מקום, אין סאלח רשאי להתיימר "לאשר" או לא לאשר הוצאות כאלה ואחרות, ולאחר ששטח בכתב את טענותיו בפני
כונס הנכסים, הדבר מסור להחלטתו של הכונס, בכפוף לאישור בית המשפט, כפי שפעל הכונס.

4.
ולגופה של בקשה.

אני מאשר את הבקשה נוכח טענת השוכרת להפרה יסודית של הסכם השכירות עקב היעדר רשיון עסק בר תוקף להפעלת התחנה והיעדר חיבור של קבע לחשמל. זאת, על מנת להקטין הסיכון והנזקים שעלולים להיגרם לחברה נוכח טענת השוכרת. מובן כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה או לקבוע מסמרות כי אכן יש ממש בטענת השוכרת להפרת סעיף 11 להסכם השכירות, כפי שאיני רואה לקבוע מסמרות אם סעיפים 12 ו – 13(ג) להסכם השכירות מהווים הגנה נוכח טענת השוכרת.

מובהר בזה כי חובת השוכרת לשלם דמי שכירות על פי הסכם השכירות היא עצמאית, ואין השוכרת רשאית לקזז על דעת עצמה סכומים בגין הוצאות או נזקים שנגרמו לה, לטענתה. בנקודה זו, אני מאשר החלטת הכונס כי סכום ההוצאות שאושר על ידו, יקוזז על ידי השוכרת לאחר חודש 5/10, שאז אמורים להסתיים התשלומים לבנק ערבי, הנושה המובטח, במסגרת הסדר הפשרה.

5.
אין בדעתי להידרש לכל דקדוקי הטענות של סאלח באשר לכל חשבונית ולכל פריט ופריט מתוך הפריטים שאושרו על ידי כונס הנכסים. כך, לדוגמה, אם סבור סאלח כי מיכל המים חלוד ו"נראה כאילו השתתף במלחמת העולם השניה" (מהתמונות עולה כי אכן מדובר במיכל משומש שאינו נראה במצב מזהיר), יכול היה לסייע בהשגת מיכל מים טוב יותר. המדובר בשכירות ארוכת טווח של עשר שנים פחות חודש, כך שאם מיכל המים "ילך לעולמו", רכישת מיכל חלופי תיעשה על חשבון השוכרת. לכך יש להוסיף את טענת הכונס כי סאלח היה מעורה ומעורב בכל הקשור לתנאים ולדרישות לשם קבלת רשיון עסק, ואף הגיש הצעה והערכת מחיר להקמת ובניית מיכל או מאגר מים בשטח התחנה, אך זו לא נתקבלה בשל עלותה הגבוה.

6.
שוכרת הנכס הגישה בקשה שכנגד, לגבי סכומי ההוצאות שלא אושרו על ידי כונס הנכסים. איני רואה להתערב בהחלטתו של הכונס, המקובלת עלי. כך, לדוגמה, הסכום של 3,389 ₪ שנדרש על ידה בגין מחשב למשאבה. היה על השוכרת לבדוק את המשאבות עם קבלת החזקה בתחנה, ומשלא הועלתה על ידה טענה בקשר לכך "בזמן אמת", יש להניח כי התקלה אירעה לאחר שהחזקה נמסרה לשוכרת.



סוף דבר

אני דוחה את בקשתו של סאלח להעברת כונס הנכסים מתפקידו ומאשר בקשת כונס הנכסים להכיר בהוצאות שנגרמו לשוכרת הנכס כפי שאושרו על ידו.

אני מחייב את סאלח ואת המבקשים בהוצאות כונס הנכסים בסך 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. לפנים משורת הדין, איני פוסק הוצאות לזכות חסן, למרות שנאלץ להגיב על הבקשות, ולו נוכח הטענות שהוטחו בו ובעורך דינו.

ניתנה היום,
כ"ח אב תשס"ט, 18 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 231/02 סאלח מריסאת, נאסר חסן נאיף מריסאת, מרים חסן נאיף מריסאת ואח' נ' עו"ד מוחמד אבו יונס כונס נכסים, חסן מריסאת (פורסם ב-ֽ 18/08/2009)