פסקי דין על גמליאל אברהם

8504/00 תד     20/05/2001




תד 8504/00 מדינת ישראל נ' גמליאל אברהם




26
בתי המשפט
תד 008504/00
בית משפט לתעבורה אשקלון
20/05/01
תאריך:
כב' השופט דב פולוק
בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

בן עמי עוז

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד

הנאשם
גמליאל אברהם
קפלן מיכל

ע"י ב"כ עוה"ד
הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

הנאשם הואשם בכתב האישום בעבירות הבאות:

א. אי ציות לתמרור ב-36, עבירה על פי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 וסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א - 1961.

ב. נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על פי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

ג. התנהגות בדרך הגורמת נזקל לאדם או לרכוש, עבירה על פי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה. 60221

כתוצאה, על פי כתב האישום, נגרמה תאונת דרכים בה נוסע ברכב המעורב נחבל בגופו ונגרם נזק לרכוש.

לאחר שמיעת הראיות עולה שהעובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת והנני קובע שהוכח:

1. בתאריך 4.1.00 בשעה 17.30 נהג הנאשם רכב מסוג אוטובוס בכביש היציאה מחמי יואב והתקרב לצומת עם כביש 35 (צומת חמי יואב).

2. סמוך לפני הצומת האמור, מצד ימין כיוון נסיעתו של הנאשם, מוצב תמרור תן זכות קדימה ב-36.

3. בהגיע הנאשם לצומת האמור פנה שמאלה לכיוון אשקלון.

4. רכב הנאשם התנגש ברכב מסוג איסוזו, נהוג על ידי סאלם פריד (ע"ת מס' 3), שנסע בכביש 35 מכיוון אשקלון.

5. כתואצה מההתנגשות נגרם נזק לכלי הרכב.

גרסת ע"ת מס' 3, מר סאלם פריד, נהג הרכב המעורב, שבעת שהתקרב לצומת במהירות של כ-90 קמ"ש, הבחין באוטובוס הנאשם מגיע לצומת מצד ימין, כשבכיוון נסיעתו מוצב תמרור תן זכות קדימה. חרף התקרבותו של רכב העד לצומת, הנאשם התקדם בנסיעה והחל בפני
ה שמאלה. עד התביעה בלם בבלימת חירום כדי למנוע התנגשות בין כלי הרכב. רכב העד החליק שמאלה על הכביש הרטוב והתנגש ברכב הנאשם בצומת. כתוצאה, נגרם נזק לרכוש והנאשם ואחיו שהיה ברכבו נחבלו בגופם.

כנגד, טוען הנאשם שלאחר שהבחין שהצומת פנוי החל בפני
ה שמאלה. לאחר שפנה שמאלה התיישר במסלולו והתרחק מהצומת כ-15 - 25 מטר. ברגע זה, הבחין הנאשם בפעם הראשונה ברכב האיסוזו בסטייה שמאלה לעבר רכבו. האיסוזו התנגש ברכב הנאשם וגרם, בין היתר, ליציאת האוויר מהצמיגים השמאליים האחוריים.

בפני
בית המשפט גירסה מול גירסה. על פי גרסת נהג האיסוזו, התאונה אירעה הואיל והנאשם נכנס לצומת מבלי לציית לתמרור ב-36 בכיוון נסיעתו. מאידך, על פי גרסת הנאשם, התאונה אירעה, אחרי הצומת וללא כל קשר לתמרור תן זכות קדימה. אדרבא. אליבא דגרסת הנאשם, נהג האיסוזו גרם לתאונה כשאיבד שליטה ברכבו על כביש רטוב וסטה שמאלה אל עבר רכב הנאשם.

לאור הגרסאות הסותרות , על בית המשפט לקבוע את מקום ההתנגשות בין כלי הרכב. דהיינו, האם כלי הרכב התנגשו בתוך הצומת או האם מקום ההתנגשות היה במרחק מסוים מהצומת?
בהעדר עדי ראיה לתאונה, למעט שני הנהגים המעורבים, הדרך היחידה לקבוע את מקום ההתנגשות בין כלי הרכב הינה על פי הממצאים בזירת התאונה, כגון: מיקום כלי הרכב בעקבות התאונה, הנזק לכלי הרכב, פיזור שברי זכוכיות, סימני בלימה, חריצים על פני הכביש וכו'.
דא עקא, בוחן תנועה משטרתי לא הגיע למקום התאונה.

במקום דו"ח בוחן, מבקשת התביעה מבית המשפט לסמוך את ידו על עדות סמ"ר קרן חדד, ע"ת מס' 2, שהגיעה למקום, בתוקף תפקידה, אחרי התאונה. בדו"ח הפעולה שערכה (ת/3), מציינת העדה שאוטובוס הנאשם "חנה בשול הימני בצומת" (הדגשה לא במקור - ד.פ.) וש"רכב האיסוזו היה ממוקם בצומת (הדגשה לא במקור) חמי יואב בנתיב בו נוסעים ישר מכיוון פזכים...".

בעת עריכת דו"ח הפעולה השוטרת לא ערכה סקיצה של מיקום וזוויות כלי הרכב המעורבים בתאונה. בנסיבות שאינן ברורות, אך בוודאי קשורות לגירסת הנאשם בהודעתו במשטרה (ת/1), שהתאונה אירעה אחרי הצומת, ערכה העדה סקיצה (ת/4), ב-9.1.00, דהיינו חמישה ימים אחרי התאונה.

באת כח הנאשם טענה באריכות נגד המשקל הראייתי שעל בית המשפט לייחס לסקיצה האמורה, הן לאור הזמן שחלף מעריכת דו"ח הפעולה עד לעריכת הסקיצה והן לאור הנסיבות בהן נתבקשה העדה לערוך את הסקיצה.

מסכים אני, שלאור פרק הזמן של חמישה ימים שחלף מהתאונה ועד לעריכת הסקיצה על ידי השוטרת, על בית המשפט להתייחס בזהירות לדיוק השוטרת בציון מיקום האוטובוס בצד הדרך, ביחס לצומת, בעיקר כראיה מכרעת כדי לבסס את הרשעת הנאשם.

כן ובנוסף, אם אמנם רכב הנאשם היה בשוליים הימיניים כשהגיעה השוטרת למקום התאונה, המסקנה המתבקשת, חרף עדות הנאשם שלא הזיז את רכבו, שהאוטובוס הוזז ממקומו אחרי התאונה. אפשר שהסתירה בין עדות הנאשם לבין עדות השוטרת בעניין זה נובעת, לא מחוסר אמינותו של אחד העדים, אלא מהתייחסות לפרקי זמן שונים.
בהקשר זה אציין, שבוצעו פעולות שונות באוטובוס במקום התאונה על ידי גורמים שונים, כמו החלפת צמיגים וגרירה. אולם בכל מקרה, ברגע שהאוטובוס הוזז ממקומו, תהא הסיבה אשר תהא, אין כל אפשרות להסיק מסקנות מבחינה ראייתית לגבי התאונה, על פי המקום אליו הוזז האוטובוס. למותר לציין, שדבר לא מנע הזזת האוטובוס לא רק לצד ימין של הדרך אלא גם לאחור.

כן ובנוסף, יש בסקיצה של השוטרת דווקא להועיל לנאשם. ראשית, על אף שהשוטרת רשמה במפורש בדו"ח הפעולה שרכב המעורב אחרי התאונה היה ממוקם בצומת, צוייר רכב המעורב בסקיצה בבירור לפני קו הצומת. מקום רכב המעורב אחרי התאונה, כפי שצוייר בסקיצה, דווקא מהווה תמיכה מסוימת לגירסת הנאשם. מעבר לאמור, ניתן ללמוד שפירושה של השוטרת למילה "בצומת" בדו"ח הפעולה, כוללת גם כלי רכב בקרבת הצומת, להבדיל מהימצאות כלי הרכב בתחום הצומת.

בנוסף, על פי הסקיצה של השוטרת, לאחר התאונה חזית רכב המעורב היתה בסטייה של ארבעים וחמש מעלות ימינה. הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים שרכב המעורב היה בסטייה שמאלה בעת ההתנגשות, אפשר להסביר את סטיית חזית רכב המעורב ימינה כתוצאה מהדיפת הרכב בכיוון הנגדי בעת ההתנגשות. יחד עם זאת, אם רכב הנאשם היה בפני
ה שמאלה בעת ההתנגשות וטרם התיישר במסלולו, אליבא דגרסת המאשימה, ההיגיון דורש גרירת רכב המעורב בכיוון הפניה, דהיינו, שמאלה. אי לזאת, מקום רכב המעורב בסקיצה מחוץ לתחום הצומת וסטייתו ימינה, מהווים תמיכה דווקא לגרסת הנאשם.

הנאשם מסר את גרסתו, שכבר השלים את פנייתו שמאלה, בהזדמנות הראשונה בעת מסירת הודעתו במשטרה ביום התאונה.

אף אם היה לנאשם שדה ראיה פתוח, כפי שהעיד הנאשם בעדותו, אין באמור בהכרח לשלול את גרסתו, שלא היה רכב בטווח שדה ראייתו בעת שהחל להיכנס לצומת.
למותר לציין, שטענת הנאשם שהבחין ברכב המעורב רק אחרי שהשלים את הפניה, מתיישבת לחלוטין עם גרסתו.

גם אין לקבל את טענת התובעת שהנאשם, בכל מקרה, אשם בתאונה הואיל ובלימת רכב המעורב וסטייתו נבעה מכניסת רכב הנאשם לצומת. ראשית, נהג המעורב, אישר בעדותו שבעת התאונה היה נהג חדש ושנסע 90 קמ"ש על כביש רטוב. בנסיבות אלו, אין לשלול אבדן השליטה ברכבו ללא קשר לרכב הנאשם.

כן ובנוסף, נהג רכב המעורב העיד שהבחין ברכב הנאשם ממרחק של 100 מטר אך המשיך בנסיעה במהירות כאמור של 90 קמ"ש. לדבריו, רק שהיה כ-30 מטר מרכב הנאשם החליט לבלום בבלימת חירום. בנסיבות אלו, אם נהג המעורב איבד שליטה ברכבו וסטה שמאלה על כביש רטוב אל עבר רכב הנאשם, שכבר התיישר במסלולו, יש לראות במעשיו של נהג המעורב מעשה רשלני עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין התנהגות הנאשם לבין התאונה.

סיכומו של דבר: אין די בראיות התביעה כדי לשכנעני מעבר לכל ספק סביר באשמת הנאשם. הואיל וכן, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום 20 במאי, 2001 (כ"ז באייר תשס"א) במעמד הצדדים הנ"ל.

דב פולוק
, שופט
קלדנית: רחל.









תד בית משפט לתעבורה 8504/00 מדינת ישראל נ' גמליאל אברהם (פורסם ב-ֽ 20/05/2001)