פסקי דין על יונס דבאח

10760-08/09 מת     19/08/2009




מת 10760-08/09 מדינת ישראל נ' יונס דבאח




לך



8


בית המשפט המחוזי בחיפה

מ"ת 10760-08-09 מדינת ישראל
נ' דבאח(עציר)



19 אוגוסט 2009


בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל



המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב

יונס דבאח
(עציר),
ת"ז
024757858







<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד טל עופר

ב"כ המשיב – עו"ד אורי פלדמן

(סניגוריה ציבורית)
המשיב בעצמו – באמצעות הליווי

החלטה

הבקשה והאישומים

:


1.

בפני
י בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, בת.פ. 10735-08-09, בבימ"ש זה, בו הואשם המשיב בעבירות בנשק (ייצור) – עבירה לפי סעיף 144(ב2) + (ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ובעבירות בנשק (נשיאה והחזקה), עבירה לפי סעיף 144(א) + (ב) + (ג)(3) לחוק.

2.

על פי עובדות כתב האישום, עובר ליום 22.7.09, שעה 21:45, ייצר המשיב במתחם בית משפחתו, מטען חבלה מאולתר (להלן: "

מטען החבלה

" או "

המטען

"). בנסיבות אלה, בעת שנשא המשיב את מטען החבלה, התפוצץ המטען וגרם לנאשם פצע מרוטש גדול בכף ידו השמאלית.


3.

המבקש מכחיש המיוחס לו וטוען שהוא נפצע מזיקוק שהצית.

טיעוני ב"כ המבקשת

:

4.

ב"כ המאשימה טוענת לקיומן של ראיות לכאורה, המבוססות על דוחות פעולה של שוטרים שהגיעו למקום, על ממצאים שנמצאו במתחם בית משפחת המשיב ומיקום הממצאים, לרבות הימצאות כתמי דם בשביל המוליך מהמקום בו נמצא הצינור, אל חצר בית המשפחה, על תיעוד רפואי מביה"ח אליו הובא המשיב, לפיו נמצא גוף זר מתכתי שחדר, בפיצוץ, לידו של המשיב, בעוד שזיקוק אינו מכיל חומר מתכתי, על חוו"ד מומחה מז"פ, על סתירות בגרסאותיו של המשיב בחקירותיו, על סתירות בין גרסאותיו לבין הממצאים שנמצאו במקום ובינן לבין עדותה של דודתו, אשר שהתה בבית המשפחה בעת האירוע.

לטענת ב"כ המבקשת, הסברו של ב"כ המשיב (בעת הדיון בפני
י, כפי שיובא להלן), להימצאות כתמי הדם על השביל, אינו עולה בקנה אחד עם גרסת המשיב במשטרה.

5.

המבקשת טוענת, שמסוכנותו של הנאשם עולה מחומרת האירוע ומעברו של המשיב, הכולל הרשעות רבות, ביניהן שתי הרשעות בעבירות נשק משנת 2004 ואף מאסרים בפועל וכי קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, בשל היות העבירות בהן הוא מואשם בכתב האישום דנן, עבירות בטחון.

6.

כן טוענת ב"כ המאשימה, שכל אלה, בצירוף העובדה שלמשיב אין כתובת מגורים קבועה והוא ישן, לעיתים בבית הוריו ולעיתים במקומות אחרים, שוללים אפשרות כלשהי לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
טיעוני ב"כ המשיב

:

7.

ב"כ המשיב טוען, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה כנגד המשיב וכי המבקשת מנסה להוכיח דבר שלא קיים ולשנות עובדות בסיסיות וממצאים ברורים.
ב"כ המשיב הגיש מאמר (

מש/1

), לפיו פציעה מזיקוקים הינה תופעה שכיחה במגזר הערבי והדרוזי (בו מצויין גם הכפר דיר-אל-אסד, שם אירע האירוע) ולטענתו תומך מאמר זה בגרסת המבקש, לפיה הוא נפצע מזיקוק.

8.

לטענתו, עברו הפלילי של המשיב בענייני סמים ורכוש היה המניע העיקרי של המשטרה לבדוק את זירת האירוע ולאחר שחבלן המשטרה לא מצא דבר בזירת האירוע עשו השוטרים חיפוש בשטח, מצאו צינורות זרוקים במרחק לא רב מהבית והחליטו ששם התפוצץ מטען מאולתר, אשר פצע את המשיב.
9.

ב"כ המשיב טוען עוד, כי מאחר שהרסיס שנמצא בידו של המשיב לא הוצא ולא נבדק, לא ניתן לקבוע שמדובר ברסיס מתכתי ומצילומי רנטגן לא ניתן לקבוע זאת.
10.

בהתייחס לצינור שנמצא, מעלה ב"כ המשיב סימני שאלה רבים. לטענתו, אין ראיה לסימני פיצוץ או סימני פיח על הצינור, לא נמצא כל חומר נפץ ואין ראיה שהצינור התפוצץ. כך, גם אין ראיה למציאת טביעות אצבע של המשיב על הצינור. ואם אמנם התפוצץ בידו של המשיב, כיצד המשיב חי עדיין או, לכל הפחות, פצוע קשה.
כן טוען הוא, שמדובר בחלקי צנרת, הנראים כצנרת של טפטפת והצינור נראה כחלק מאינסטלציה שנמצאת בכל בית. לסימני שריפה, הנראים בתמונות שבתיק החקירה, הינם, לטענת ב"כ המשיב, סימני שריפת אשפה.

עוד נטען

, שסימני הדם שנמצאו על השביל המוליך אל המקום בו נמצא הצינור ואשר זוהו כדמו של המשיב, הגיעו לשם בעת שהמשיב הלך, לאחר פציעתו, בשביל (המוביל אל מרכז הכפר ומשרת כ- 20 בתים), על מנת למצוא תחבורה ציבורית כדי לנסוע לקבלת טיפול.
11.

באשר לעילת מעצר טוען ב"כ המשיב, כי לא מדובר באדם שבעברו עבירות דומות, אלא עברו כולל עבירות רכוש ושימוש בסמים וכי העבירה של נשיאת נשק משנת 1994, אינה רלבנטית, גם משום שייתכן שמדובר באקדח שנגנב ע"י המשיב באחת ההתפרצויות.

12.

לפיכך, מבקש ב"כ המשיב לשחררו לחלופת מעצר ולשם כך, להורות על הזמנת תסקיר מעצר לשם בדיקת חלופות מעצר שיוצעו ע"י המשיב.
דיון והחלטה

:

ראיות לכאורה

-

13.

עיינתי היטב בחומר החקירה ונוכחתי לדעת שקיימות בתיק "ראיות גולמית", אשר נראה כי לאחר בחינתן במהלך המשפט, תתגבשנה לכלל ראיות "רגילות", שיהיה בהן כדי לבסס את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר - ב"ש (חיפה) 3324/06 - מדינת ישראל
נ' פלוני

; בש"פ 7547/06 - ע' אבו ק' נ' מדינת ישראל
. תק-על 2006(3), 4655, עמ' 4656; בש"פ 6656/06 - ה’ י’ נ' מדינת ישראל
.

14.

על פי דו"חות פעולה שנערכו ע"י השוטר הלאל בדר (להלן: "

בדר

") ועל ידי רס"ר נגי'ב אסד ביום 22.7.09 (מסמכים ו' ו- ז' בתיק החקירה), לאחר שחבלן שהיה בחצר בית המשפחה לא מצא ממצאים, הוא הגיע למקום, ביחד עם קצין בשם זידאן חסן ובסריקה מצאו, מתחת לבית, בשביל הגישה אל בית דודו של המשיב, כתמי דם. כשהלכו בעקבותיהם הגיעו למקום, בו ראו סימני פיצוץ ומצאו צינור ברזל ולידו מצית וכן נשק מאלתר ותחמושת (להלן: "

הזירה

"). כן נמצאה שקית ובה חומר החשוד כסם מסוכן (יצויין שהמאשימה אינה מייחסת למשיב דבר בענין הנשק, התחמושת או החומר החשוד כסם).
על פי דו"ח שערך החבלן, רס"ב חביב עובדיה (להלן: "

חביב

") (מסמך ט' בתיק החקירה), הוא מצא בחצר כתמי דם על האספלט, אך לא מצא מוקד פיצוץ ואף לא שרידי זיקוק או כל דבר אחר ומתחקור של קרובת משפחתו של המשיב עלה, שהמשיב טוען שהוא גנב את הזיקוק מחתונה ופוצץ אותו כי היא סרבה לתת לו כסף. מהדוח עולה, שחביב לא הגיע לזירה

ולא בדק אותה.

15.

את הזירה בדק מומחה מז"פ, גיא גלעד (להלן: "

גלעד

") ועל פי חוו"ד ראשונית שכתב (מסמך יד' בתיק החקירה), נמצא בזירה צינור מתכת באורך 25 ס"מ

, מפוקק בצידו האחד ופתוח בצידו השני, כאשר לידו מצית ועל גבי סלע שנמצא בסמוך לצינור נמצאו סימני פיוח וכתמים הנראים ככתמי דם. על פי חווה"ד, מבדיקה ראשונית עולה, שבמקום התפוצץ מטען חבלה מאולתר שהורכב על בסיס צינור המתכת.

16.

הממצאים במקום והדו"ח של גלעד מהווים תשתית, לכאורית, המצביעה על כך שבמקום היה פיצוץ של מטען חבלה מאולתר. השאלות שהעלה הסניגור המלומד, באשר להעדרם של ממצאים אחרים, כגון סימני פיצוץ או פיח על הצינור, טביעות אצבע, כמו גם טענותיו, לפיהן סימני השריפה שנראים במקום הינם סימני שריפת אשפה, דינן להתברר במסגרת שמיעת הראיות.

גם אם הצינורות שנמצאו במקום הינם צינורות אינסטלציה רגילים, אין בכך, לכאורה, ולא כלום שכן אין בכך כדי לשלול אפשרות להרכיב מצינורות כאלה מטעני חבלה מאולתרים.

17.

בנוסף, בדו"ח הניתוח שעבר המבקש (נספח כו' בתיק החקירה), נכתב: "

בצילומים נצפה גוף זר מתכתי באיזור אולנרי/דורזלי של ראש מסרק 1

" ומוסבר אילו שיקולים רפואיים הביאו את הרופאים להשאירו במקומו ובתיק החקירה מסמך, לפיו זיקוק אינו מכיל מרכיב מתכתי.

18.

בשלב זה, יש, איפוא, באמור בדו"ח הניתוח, כדי לתמוך בגרסת התביעה וטענתו של ב"כ המשיב, לפיה אין הוכחה לנכונות הכתוב בדו"ח הניתוח בדבר היות הגוף הזר, שנמצא בידו של המשיב, גוף מתכתי, גם היא, דינה להתברר במהלך שמיעת הראיות.

19.

הראיות הנ"ל מקבלות חיזוק משמעותי ביותר דווקא בגרסאותיהם של המשיב וקרובי משפחתו בחקירותיהם במשטרה ובראש ובראשונה – מגרסאותיהם לגבי מקום האירוע והבהלתו של המשיב לביה"ח, גרסאות השוללות כל אפשרות להימצאות כתמי דם בזירה ועל השביל המוביל ממנה אל הבית.

גרסתו הראשונית של המשיב, גם בביה"ח וגם במשטרה, היתה שהוא פוצץ זיקוק בידו, בחצר הבית

, לאחר שביקש 100 ₪ מדודתו הגב' הודא דבאח (להלן: "

הודא

"), והיא לא נתנה לו וכי הודא לא היתה לידו בעת המעשה.

על פי עדותה של הודא

, היא היתה בחצר במרחק של כ- 3 מ'

מהמשיב שהחזיק זיקוק מקרטון בידו ואמר: "מי יתן לי 100 שקל ואני מפוצץ את זה" ולאחר מכן הוא הדליק את הזיקוק באמצעות מצית שהיה בידו והזיקוק התפוצץ בידו. לדבריה, הוא התיישב על הספסל, תפס את ידו וצעק ואחיה של הודא, ששמעו את הפיצוץ, הגיעו למקום ולקחו אותו לחיאת לטיפול רפואי.

גם על פי הודעותיהם של האחים (אחמד דבאח צבאח וסעיד דבאח), הם הגיעו לחצר הבית בעקבות הפיצוץ ששמעו ומצאו את המשיב יושב על ספה בחצר הבית ומשם לקחו אותו לחייאת.

20.

כאמור, גרסה זו אינה יכולה להתיישב, בשום פנים ואופן, עם כתמי הדם שנמצאו בזירה ולאורך השביל המוביל אל בית המשפחה ומעידה, לכאורה, על כך שאיננה גרסת אמת. לגרסה שהעלה ב"כ המשיב בטיעוניו בפני
י, לפיה המשיב הלך בשביל על מנת למצוא תחבורה ציבורית שתביא אותו לביה"ח, אין ולו שמץ של אחיזה בחומר הראיות והיא אף סותרת אותו, כפי שפורט לעיל.

21.

גרסתו הראשונה של המשיב, שנגבתה ממנו בביה"ח דומה, כללית, לגרסתה הנ"ל של הודא, אם כי קיימות סתירות מסוימות בין דבריו לדבריה (גם בגרסה זו וגם בגרסאותיו המאוחרות יותר) והודא עצמה מסרה, מאוחר יותר, גירסה נוספת (ביום 4.8.09), שונה, בפרטים מהותיים מהגרסה הראשונה שנמסרה על ידה. סתירות אלה מחזקות את עוצמתן של הראיות.

22.

אני קובעת, איפוא, שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה

, בעוצמה מספקת, כנדרש בדין.
עילת מעצר

–

23.

העבירות בהן מואשם המשיב מקימות עילת מעצר סטטוטורית, על פי סעיף 12(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "

חוק המעצרים

"), בהיותה "עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב

(

" לחוק המעצרים ובנסיבות הענין קיימת גם עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בנוסף – למשיב הרשעות רבות בעבירות רכוש (מסוגים שונים), סמים, מרמה, זיוף, בריחה ממשמורת חוקית, עדויות סותרות, בריחה ממעצר, אלימות, הצתה, החזקת סכין ואף עבירה של החזקת נשק שלא כדין (אם כי עבירה זו הינה משנת 1994).

24.

עברו המכביד של המשיב, על "מגוון" העבירות שבו והתקופה הארוכה בה נעברו העבירות (החל משנת 1986 ועד 2006 (הרשעתו האחרונה הינה מיום 15.11.2006) בגין 8 עבירות מתקופות שונות ובמסגרתה נדון למאסר בפועל למשך 12 חודשים), מצביעות על כך שהמשיב הפך את העבריינות ואת אי הציות לחוק לדרך חיים ומעידות על מסוכנותו הרבה.

בנסיבות אלה, ברי כי קיימת עילת מעצר.


חלופת מעצר

-

25.

הלכה היא כי מעורבות בעבירות נשק מעידה היא על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ובמקרים יוצאי דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר. כך נקבע:

"

לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך

-

כלל יש לראות בעוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דבריי בבש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל
[21]. כן ראו: בש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל
[22]; בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל
[23]). במקום אחר הוספתי ואמרתי כי "על מחזיק הנשק המבקש לפדות עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר", שאם לא כן "נשאר החטאת רובץ לפתחו" (בש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל
[24] וכן ראו: בש"פ 5124/02 אשרף נ' מדינת ישראל
[25]; בש"פ 4958/01 אלנבארי נ' מדינת ישראל
[26]; בש"פ 4840/03 גאלי נ' מדינת ישראל
[27])...

"

- בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל
פ"ד נח(2) 577, (2003).


כן נקבע:

"כלל הוא כי עבירות נשק בכלל, ועבירות סחר בנשק בפרט, נמנות על העבירות החמורות בקשת העבירות המטילות אימת מסוכנות חמורה כלפי הפרט והציבור. המסוכנות הנלווית לסחר בלתי חוקי בנשק, במיוחד על רקע פעילות הטרור לה נתונה החברה הישראלית ונוכח התרחבותה של הפשיעה המאורגנת בישראל, מצויה ברף גבוה ביותר. הסחר הבלתי חוקי בנשק מניח אפשרות כי כלי נשק יגיעו בתנועת הסחר לידי גורמי טרור או לארגוני פשיעה, וישמשו בידי רוכשיהם כלי הרג שיופעלו כלפי אזרחים תמימים, תוך חשיפת תושבי ישראל לסיכון חמור ביותר

" - בש"פ 817/09 דראר ג'אבר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 1.3.09).


בנסיבות אשר בפני
י, מדובר, כאמור, במשיב שעברו מכביד ביותר והעובדה שרובו ככולו אינו בעבירות מהסוג דנן, אינה מאיינת אותו.


26.

נפסק, לא אחת, כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מתבסס על יכולת ביהמ"ש ליתן בו אמון. ראו, למשל, בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל
(22.2.07); בש"פ 4574/07 מדינת ישראל
נ' אבוקיעאן (28.5.07); בש"פ 2829/08 סוסן נ' מדינת ישראל
(8.4.08).

בענייננו - מעבר לכך שיש בעברו המכביד ביותר של המשיב ובביצוע עבירות כה רבות על ידו, מסוגים שונים ולאורך תקופה כה ארוכה ומעבר לכך שמאסרים רבים בפועל שריצה המשיב לא הרתיעוהו, קיימות בעברו עבירות של בריחה ממשמורת חוקית ובריחה ממעצר וכן עבירות מרמה, המהוות אינדיקציה ברורה לכך שלא ניתן ליתן בו אמון.


27.

מצוות המחוקק היא, כי על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת מעצר שפגיעתה בנאשם פחותה. אולם, בדיקת חלופת מעצר אינה, תמיד, בדיקה חלופה ספציפית, לגופה.


השאלה, האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, נבחנת (לאחר שמבוססת עילת המעצר), בשני שלבים. בשלב הראשון בוחן ביהמ"ש, האם, לאור מהות העבירה ונסיבותיה וכן לאור נסיבותיו של הנאשם, ניתן, בכלל, לאיין את המסוכנות העולה מהם, בחלופת מעצר.
לעיתים, יגיע ביהמ"ש למסקנה, כי לאור מהות העבירה ומיהות הנאשם אין כלל מקום לבחון חלופת מעצר ואם כך יהא, תסתיים הבדיקה כבר בשלב זה.


28.

רק אם יגיע ביהמ"ש למסקנה, כי ייתכן שניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר, יבחן ביהמ"ש את החלופות האפשריות לגופן

והאם יש בהן, או באחת מהן, כדי להבטיח את מטרות המעצר.



מתווה זה הובהר בבש"פ 3002/06 - ע’ ס’ נ' מדינת ישראל
(17.4.06), כלהלן:



"

סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מורה אותנו כי בכל מקרה ומקרה על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

מדובר בבחינה דו-שלבית

. בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בנסיבותיו הספציפיות של הנאשם בדרך של חלופת מעצר. רק אם התשובה לשאלה זו היא חיובית

, פונה בית המשפט לשלב השני, בו נבחנות חלופות מעצר קונקרטיות ומידת הגשמתן את תכלית המעצר (ראו למשל: בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, (ניתן ביום 8.11.01); בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל
.

" (

דגשות, כאן ובהמשך, אין במקור).



כך נהג ביהמ"ש בבש"פ 374/05 - ריאד יוסף נ' מדינת ישראל
(10.2.05), שם החזיק העורר יחד עם נאשם נוסף, סמים מסוכנים, בין היתר מסוג
mdma
, וכן כדורי אקדח, בקבעו:


"

אין מקום לטעמי לבחון חלופת מעצר הולמת

בעניינו של העורר כמצוות המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחסד"פ, וזאת לאור עברו הפלילי, הכולל עבירות רבות של סמים ואלימות, יחד עם המסוכנות הנשקפת ממנו כאמור דלעיל. ספק אם קיימת חלופת מעצר במקרהו של העורר אשר תשיג את תכלית המעצר. העורר אשר נתן את הדין בגין עבירות דומות שביצע בעבר ולא נרתע מכך, ונאשם עתה בביצוע עבירות דומות, חזקה עליו שהוא אינו נתון למרות החוק, וספק אם חלופה כלשהי יהיה בכוחה כדי להרתיעו.

"

ראו גם: בש"פ 5859/04 - מדינת ישראל
נ' נאיף אבו סבייח

(22.6.04); בש"פ 5605/08 משה בן

נעים נ' מדינת ישראל
(29.6.2008).

29.

כזה הוא המקרה אשר בפני
י. סבורה אני שמסוכנותו של המשיב וכל האמור לעיל מצביעים על כך שכל חלופה לא תסכון.



לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 10735-08-09.


<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אב תשס"ט, 19/08/2009 במעמד הנוכחים.



תמר שרון נתנאל
, שופטת

הוקלד על ידי: דיאנה איטח







מת בית משפט מחוזי 10760-08/09 מדינת ישראל נ' יונס דבאח (פורסם ב-ֽ 19/08/2009)