פסקי דין על מסעוד אשר ונונו |

1809-08/09 בפמ     23/08/2009




בפמ 1809-08/09 מסעוד אשר ונונו נ' מדינת ישראל










בית משפט השלום לתעבורה ברמלה




23לאוגוסט 2009

בפ"מ 1809-08-09 ונונו נ' מדינת ישראל





בפני

כב' השופטת
לאה שלזינגר שמאי

מבקשים

1.

מסעוד אשר ונונו

ע"י ב"כ עו"ד אלנבאלסי



נגד

משיבים

1. מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גיא קפרי






החלטה


1.
בפני
בקשה לפי סעיף 57 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש לגבי רכב בבעלות המבקש למשך 30 יום, אשר הוטל על המבקש ביום 10.08.09.

2.
על פי הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח) ב- 08.08.09 שעה 04.43 בערך, נתפס מר ונונו יהודה, בעת שנהג בשכרות ברכב המבקש שמספרו
78-379-57
(להלן: "הנהג").

לנהג נערכה בדיקת נשיפון בה נמצא כי הוא מצוי תחת השפעת אלכוהול, אולם בדיקה זו אינה מראה את בדיקת האלכוהול בגופו של הנבדק.
לנהג נערכה בדיקת מאפיינים בה נמצא כי בהליכה על קו לא הצמיד עקב לאגודל למרות השבר חוזר ונישנה וריח אלכוהול
נדף מפיו.
הנהג נבדק במכשיר ינשוף ונמצא כי בגופו אלכוהול בשיעור של 445 מ"ג בליטר אחד של אויר נשוף.
המבקש לא חלק על העובדות הנ"ל ולא העלה כל טענה ביחס להימצאותן של ראיות לכאורה, המצדיקות מתן ההחלטה על איסור השימוש ברכב.

3.
טענת המבקש היא, כי הנהג נהג ברכב שלא ברשות ובניגוד להוראות בכך שנהג שלא לצורכי העבודה.
עוד טען המבקש, כי הוא הבהיר לנהג את האיסור לנהוג ברכבו שלא לצורכי העבודה וחשיבות הציות לחוקי התעבורה ואף הודיע לו כי באם יתפס בעבירת תעבורה יפוטר לאלתר.

המבקש הוסיף וטען, כי הרכב לגביו ניתן צו לאיסור שימוש הינו רכב המשמש אותו לעסק בבעלותו ומאחר שהנהג פוטר מעבודתו, אין עוד חשש שינהג ברכב והשבתת הרכב מהווה ענישתו ללא עוול בכפו.

לחילופין עותר המבקש לקיצור תקופת ההשבתה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה.

4.
אינני מקבלת את טענת המבקש. אין די במתן הוראות לנהג והטלת איסור לנהיגה ברכב תחת שכרות, והמבקש אינו יכול להשתחרר מאחריותו במתן הוראה חד פעמית, אם אכן הייתה כזו.

על המבקש היה לפקח בהקפדה על ביצוע הוראותיו ולנקוט באמצעים כאלה, אשר לא יאפשרו לנהג לעבור על הוראותיו. על המבקש היה לנקוט באמצעים יעילים כדי למנוע תופעה מעין זו שביצע הנהג, כגון איחסון הרכב בחצרים של המבקש, נעילת הרכב וכיוצ"ב.

זאת ועוד, על המבקש היה לצפות לאפשרות של הפרת הוראותיו ועל כן היה עליו לנקוט באמצעים מעשיים למניעת השימוש ברכב בניגוד להוראותיו.

לפיכך, היה על המבקש לנקוט במשנה זהירות, ואם נתן אמון בנהג, אין לו להלין אלא על עצמו.

5.
יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה מסר המבקש את רכבו לידי הנהג, חרף עברו התעבורתי, הכולל 5 ה"ק משך 5 שנות נהיגה מהן מהירות מופרשת ואור אדום,
ומבלי לפקח באופן ממשי, כי הנוהג ברכב יהיה כשיר לנהיגה מבלי לסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.

על כן פיטורי הנהג אינם מאיינים את מסוכנות המבקש.

6.
מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.
המבקש לא אסר על הנהג להשתמש ברכב מחוץ לשעות העבודה ולא דאג לאפסנו תחת פיקוחו בשעות אלה על מנת לאכוף הוראה כזו, לו ניתנה,
כך שאין לומר, כי הוא עשה כל שביכולתו למנוע ביצוע העבירה המיוחסת לנהג.


7.
סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה
מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".
המבקש כשל מלהצביע על קיומן של ההגנות הקבועות בסעיף 57 ב (2) הנ"ל.
בתיק זה כאמור, קיימות ראיות לכאורה לכך, שהנהג ברכב ביצע את המיוחס לו.
בראיות אלה די כדי להקים את סמכותו של הקצין להורות על השבתת הרכב.
המבקש לא בדק את כשירותו של מי שעתיד לנהוג ברכב, ולא פיקח על כך.
המבקש לא יצא ידי חובתו עפ"י החוק בכך שדרש, אם אכן דרש כטענתו, מהנהג שלא ינהג אם ישתה משקאות משכרים
לפני הנהיגה.
במתן רשות לנהג לנהוג ברכב מבלי לוודא את האמור לעיל, נטל על עצמו המבקש את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס הנהג, עלול הוא להענש גם מנהלית בהתאם לחוק.
המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

9.
הטענה, כי איסור השימוש פוגע במבקש היא מקוממת ועלולה להתפרש כאילו הכנסותיו או הפסדיו של המבקש חשובים יותר משלום הציבור ומתירה עבירה על החוק עד כדי סיכון המשתמשים בדרך.

10.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני
, לא שוכנעתי, כי יש בפני
נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב או קיצור תקופתה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

11.
אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.

ניתנה היום
ג' אלול תשס"ט, 23 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.












בפמ בית משפט לתעבורה 1809-08/09 מסעוד אשר ונונו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/08/2009)