פסקי דין על אורן עמית

2280/02 פ     18/11/2003




פ 2280/02 מדינת ישראל נ' אורן עמית




45
בתי המשפט

פ 002280/02
בית משפט השלום כפר-סבא
18/11/2003
תאריך:
כב' השופטת נאוה בכור

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
יונס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אורן עמית
- אין הופעה

הנאשם

הכרעת דין

1. ביום 9.11.03 החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום - ולהלן - נימוקי.

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על פיו מיוחסת לו עבירה של חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין התשל"ז - 1977, ולפי העובדות המפורטות בו, ביום 16.1.02, בסמוך לשעה 08:30, בקרבת מחסום צבאי בצומת המטווחים סמוך לישובים עוורתא ואיתמר - ובעקבות וויכוח בין הנאשם למר אבו זיד (המתלונן) לגבי אופן שימוש בדרך - ירד הנאשם מרכבו וחבט בעזרת קנהו של רובה אותו נשא עימו בפנס שמאל קדמי ברכבו של המתלונן, וזה נופץ.

3. גדר המחלוקת: הנאשם אינו כופר בהימצאותו במקום, אך כופר במיוחס לו.

4. ראיות התביעה
א. ע"ת/1 - רס"מ מטאנס חדד
חוקר במרחב שומרון, נציג המשטרה במשרדי ה- d.c.o גריזים.
ב-16.1.02 מסר לו המתלונן כי מרכב מסוג קאיה שמספרו 31-724-27 יצא אדם וגרם נזק לרכבו הפרטי.
הוא בדק את פרטי הרכב, השייך לנאשם.
הוא הבחין שלרכב המתלונן (מ.ר. 4726492) נגרם נזק בפנס קדמי שמאלי.
הוא חקר את המתלונן שמסר לו את פרטי האירוע.

בחקירתו הנגדית ציין, כי למיטב זכרונו המרחק בין משרדי ה- d.c.o למקום האירוע הוא כ- 500 מ' והוא לא ניגש למקום האירוע.

ב. ע"ת/2 - רס"מ זיד אקטיש
חוקר במרחב שומרון. גבה את הודעת הנאשם ת/1 -
הנאשם מציין בהודעתו כי המדובר בעלילה. הוא היה בצומת המטווחים משעה 08:10 בתוקף תפקידו כמפקד כיתת כוננות המבצעת אימון במקום. שהו איתו עוד אנשים, הוא לבש מכנס בצבע תכלת וחולצה משובצת צבעונית. אם אחד מילדי המתלונן זיהה אותו כגורם הנזק - זו עלילה.
הוא אינו מוכן לעמוד למסדר זיהוי חי.
יש לו רובה 16m שהיה עימו בבוקר. הנוסעים ברכבו (אבי חסידי וירון כרובי) וחברי הכוננות יעידו כי היו עמו בשעת האירוע וכי לא התקרב לרכב המתלונן. הוא לא הוריד את שני הנוסעים מרכבו בצומת המטווחים והמשיך עם בנו לישוב יצהר.
לאחר שנשאל לגבי גרסת הנוסעים, השיב כי שם את בנו "בתלמוד תורה" ביצהר, וחזר למטווח. הוא אינו מעונין להזכיר את בנו משום עין הרע. הוא לא לבש סוודר צבאי באותו יום.

ג. ע"ת/3 - רס"מ יוסי כהן
טכנאי מז"פ במרחב שומרון.
ביום 13.2.02 צילם מסדר זיהוי תמונות שנערך לנאשם - מוגשים 9 צילומים (ת/2 א'-ט'). כן הוגש צילום הנאשם שהונח במסדר (ת/3).

בחקירתו הנגדית ציין כי צילם את מסדר הזיהוי ויתר ההליכים הקשורים בו בוצעו על ידי עורך המסדר.

ד. ע"ת/4 - פקד עופר יגודה
קצין חקירות בתחנת שומרון.
בעת עריכת מסדר זיהוי התמונות נכחה בו הגב' חנה משיח כנציגת הנאשם.
הוגש דו"ח עריכת מסדר זיהוי התמונות (ת/4), במהלכו הונחו 9 תמונות, מהן 8 אינן של הנאשם.

בחקירתו הנגדית ציין, כי הוא שסידר את התמונות במסדר הזיהוי ונתן לנציגת הנאשם אפשרות לשנות את סדר הנחתן והחלפתן.
הוא לא אמר לנאשם כי "ילך איתו עד הסוף".
מסדר זיהוי התמונות נערך בשל סירובו של הנאשם להשתתף במסדר זיהוי חי. הוא לא נתן לבו לכך כי תאריך האירוע מוטבע על תמונת הנאשם (ת/3).
הוא הסביר למתלונן מה לעשות אם הוא מזהה את החשוד בגרם הנזק לרכבו.

בחקירתו החוזרת ציין, כי לא הועלתה כל השגה לענין מסדר הזיהוי על ידי נציגת הנאשם.

ה. ע"ת/5 - רס"מ אלון עמנואל
חוקר במרחב שומרון.
ביום 7.2.02 התקשר לנאשם והודיעו על הכוונה לערוך מסדר זיהוי תמונות נוכח סירובו למסדר זיהוי חי ועל זכותו למנות נציג מטעמו לשם כך.
ביום 13.2.02 הגיעה נציגת הנאשם לצורך נוכחותה במסדר הזיהוי, הוסברה לה מהות ההליך והוצגו בפני
ה התמונות.
לא היו לה השגות לענין סדר הנחת התמונות.

בחקירתו הנגדית ציין, כי לא שמע את ע"ת/4 מתדרך את המתלונן. הוא אינו זוכר אם גם בתמונות האחרות שהונחו במסדר מוטבע תאריך בתחתית התמונה, ולדעתו התאריך הוא של מועד הצילום ולא של מועד האירוע.
עד זה העיד בשנית (לאחר עדותה של ע"ת/6) - לגבי נסיבות גביית הודעתה כנציגת הנאשם לאחר מסדר זיהוי התמונות שנערך למתלונן.

ו. ע"ת/6 - הגב' חנה משיח
נכחה במהלך ביצוע מסדר זיהוי התמונות, על פי בקשת הנאשם.
אינה זוכרת לאשורו את שהיה, אינה בקיאה בהליכים ואינה יודעת אם היה חוקי או לא. היא ראתה את התמונות, היא לא הבחינה במספור התמונות בתחתיתן, אינה זוכרת את תדרוך החוקרים.
לאחר ריענון זכרונה בהודעתה מיום 27.3.02, ציינה כי הונחו תמונות, הוקראה לה הודעתה, והיא חתמה.
המתלונן הביט בתמונות כ- 10 דקות ואז הצביע על הנאשם. המתלונן היה ענייני והביט מקרוב בתמונות. כשנכנס המתלונן נאמר לו כי עליו לזהות מבין התמונות את תמונת האדם שפגע ברכבו. הוצע לה לשנות את סדר התמונות אך היא לא ראתה בכך חשיבות, לא היו לה שאלות, והיא נשאלה אם ברצונה לשנות משהו נוסף.
החוקר לא הציג לה את האפשרות לשנות את סדר התמונות, את התמונות עצמן או את כמותן - אך החתימה על הנוסח הזה.
לא היתה בעיה בה הבחינה במהלך מסדר הזיהוי.

בחקירתה הנגדית ציינה, כי מעיון בתמונות, היא זוכרת את ע"ת/4 כמי שתדרך את המתלונן, אך זה מהתמונות (ת/2 - א - ט - נ.ב.) - ולא מזכרונה.
המתלונן הוכנס לחדר רק לאחר שהמקום סודר וניתנו לה אפשרויות השינוי כנ"ל.

ז. ע"ת/7 - רס"ר אלכס קונדה
ראש צוות סיור במרחב שומרון.
התבקש להגיע לצומת המטווחים ולעכב אדם העונה לתיאור לבוש של חולצה צבאית, פאות, גובהו כ- 1.80 מ', נוהג ברכב קאיה לבן מס' רישוי 31-724-27 (צבע לא זכור).
הוא הגיע לצומת המטווחים והבחין ברכב כנ"ל. בעל הרכב ענה חלקית על התיאור, כיון שלא לבש חולצה צבאית אלא חולצה משובצת.
מעת קבלת האירוע ועד הגיעו למקום חלפו כ- 7-8 דקות.

בחקירתו הנגדית ציין, כי בצומת המטווחים נכחו מתנחלים לבושים אזרחי וגם חיילים בלבוש צבאי. נכחו כ- 4-5 מתנחלים.
הוא עיכב את החשוד וזה ענה כי אינו יודע על מה מדובר.

ח. ע"ת/8 - מר יוסף אבו זיד - (המתלונן)
תושב עסירה אל קבליה.
ביום האירוע נסע עם משפחתו לכיוון שכם על מנת להגיע לבית חולים, שם היה אמור בנו בן ה- 11 לעבור ניתוח.
הוא נהג ברכב מסוג טרנזיט לבן. הם הגיעו למחסום, בו היו הרבה משאיות והוא ביקש לעקפן על מנת להגיע לביה"ח. לפני המחסום, נעמד עם רכבו מול רכב הנאשם והכביש בו נסעו הינו דו סטרי ורוחבו כ- 4 מ'. במושב האחורי ברכב הנאשם ישב ילד קטן, ולידו מתנחל שחרחר וגבוה. הנאשם ירד מרכבו, הוציא רובה m16 וצעק עליו שיסע לאחור. הוא אמר לנאשם שהוא נוסע לבית החולים, והנאשם הרים נשקו והכה בפנס קדמי שמאלי ושברו. כן הכה הנאשם ברכבים נוספים.
הוא נסע לאחור, והנאשם נסע לכיוון מטווח צבאי. מיקום המטווח מהמחסום כ- 150 מ'.
הנאשם ברח, ועמד ליד הכניסה למטווח, שם רשם את פרטיו על פתק שלא נמסר לחוקר (עמ' 18 - ת/5).
הוא נסע אל משרדי ה- d.c.o כדי להתלונן.
ביום 13.2.03, התבקש להגיע למשטרת אריאל על מנת להשתתף במסדר זיהוי תמונות. פרסו לפניו 9 תמונות אמרו לו לבחור את התמונה של האיש ששבר את הפנס (עמ' 19 ש' 16-5, 22-21) והוא זיהה את תמונת הנאשם (תמונה מס' 4).

בחקירתו הנגדית ציין, כי האירוע אירע הרחק מהמחסום, והחיילים לא ראו את האירוע. הם היו בין המטווחים לבין המחסום, מרחק של כ- 100 מ' לכל כיוון. לנאשם היתה חולצה משובצת ומעיל צבאי.
הנאשם היכה עוד 3 או 4 מכוניות וצעק על כולם. כולם פחדו מנשקו ולא דיברו איתו. הוא ביקש משאר הנהגים שיתלוננו, אך הם אמרו כי אין להם זמן.
הוא לא לקחת את פרטי בעלי המכוניות הנוספות בהן הכה הנאשם (עמ' 20).
לאחר שהנאשם שבר את פנס רכבו, הוא נסע לאחור. הנאשם התקדם באיטיות משום רכבים נוספים בכיוון נסיעתו, והוא (המתלונן) הסתובב - ונסע אחרי רכב הנאשם. הנאשם עצר באזור המטווחים, יצא מרכבו - ואז רשם המתלונן את פרטי רכבו.
כשנסע אחרי הנאשם לא רשם את מס' רכבו כיוון שעד שהסתובב גדל המרחק ביניהם, היו הרבה אנשים ומכוניות, אך המרחק לא איפשר לרכבים אחרים לחצוץ בינו ובין הנאשם.
פקד יגודה הסביר לו את הליך עריכת מסדר הזיהוי וכי מונחות 9 תמונות מהן עליו לזהות את הנאשם.

בחקירתו החוזרת ציין, כי הנאשם לבש מעיל צבאי.

ט. ע"ת/9 - היאם אבו זיד
ביום האירוע נסעה עם בעלה (המתלונן) ושלושת ילדיה לכיוון שכם. בנה אמור היה לעבור ניתוח באותו יום.
הם הגיעו למחסום, היו הרבה מכוניות, בעלה ירד וביקש רשות לעבור כיוון שבנם זקוק לניתוח.
לפני שהגיעו למחסום, הנאשם החל לצעוק ולריב איתם והכה באוטו. היא אינה דוברת עברית, ולא יודעת מה צעק הנאשם, לו היה נשק ארוך בו הכה ברכב: היא אינה זוכרת באיזה צד בנשק הכה הנאשם. הנאשם שבר פנס בצד הנהג.
הם חזרו לאחור, הנאשם עקף אותם והם התקדמו לעבר המחסום (עמ' 24). כאשר הסתובבו, לקחו את פרטי רכב הנאשם ונסעו למשרדי ה- d.c.o.
רכב הנאשם היה ליד המטווח, המתלונן עצר, לקח את מס' הרכב והם נסעו. הנאשם לבש חולצה משובצת ומעיל שאת צבעו אינה זוכרת.

בחקירתה הנגדית ציינה, כי לאחר שהנאשם שבר את רכבם הוא ירד מהרכב ונכנס למקום אימונים. 60221
בחקירתה במשטרה אמרה כי אינה זוכרת מה לבש הנאשם, אך כעת היא זוכרת. הנאשם כיוון אליהם את נשקו ושבר לאנשים אחרים את מכוניותיהם (עמ' 25).
ברכב היה עם הנאשם ילד קטן (עמ' 25 ש' 16).

י. ע"ת/10 - מר איברהים אבו זיד
בנו של המתלונן.
בן 17. ביום האירוע נסע עם הוריו ושני אחיו, תינוק בן 5 חודשים וילד בן 14 שהיה אמור לעבור ניתוח בקע.
במרחק של 100 מ' מהמחסום נהגים הרשו לאביו (המתלונן) לעבור. הנאשם הגיע עם רכבו בו ישב מקדימה אדם נוסף, ומאחור תינוק בן 4-5 שנים. הנאשם צעק על אביו ועל נהגים אחרים, אמר למתלונן שיחזור אחורה והכה ברכבם ברובה. כתוצאה מהמכה, גרם נזק לפנס קדמי שמאלי ברכבם, שנשבר.
הנאשם נסע אל מקום האימונים, הם נסעו אחורה ופינו את הדרך.
אביו רשם על פתק את מס' רכב הנאשם והם נסעו אל ה- d.c.o (עמ' 26).
הוא אינו זוכר את האדם שהיה עם הנאשם ואולי לבש חולצה כחולה.

בחקירתו הנגדית ציין, כי היו כ- 100 מ' מהמחסום, היו הרבה מכוניות, והחיילים לא ראו את האירוע.
הנאשם בא מכיוון המחסום, צעק עליהם כשהוא ברכבו, ואח"כ יצא, דחף אנשים וצעק עליהם שיחזרו. כאשר נסעו לאחור, הנאשם היה מולם.

יא. ע"ת/11 - מר אבי חסידי
ביום האירוע נסע ברכב הנאשם יחד עם בנו של הנאשם ועם ירון כרובי. הם נסעו לאימון כיתת כוננות במטווחי חטמ"ר שומרון במסגרת מילואים.
ב- 08:10 לערך, הורידם הנאשם בצומת המטווחים והוא המשיך עם בנו הקטן לכיוון הישוב יצהר שם הוא לומד - וחזר בשעה 09:10 לערך.
הנאשם לבש מכנס כחול וסוודר צבאי ירוק ללא פתח קידמי. לא היה עליו מעיל. לנאשם היה רובה m16.
בחקירתו הנגדית ציין, כי ביום האירוע לבש מדים והיו לו זקן ופיאות (עמ' 31).
בחקירתו החוזרת ציין, כי באימון היה הנאשם עם סוודר, אך בתחנת המשטרה היה ללא הסוודר.

יב. פירוש המילים "סוטרא" - מעיל, מקטורן "וסודרא" - אפודה (מילון ערבי-עברי / איילון-שנער) - ת/5.

5. ראיות ההגנה:
א. ע"ת /1, מר אורן עמית
- הנאשם:
קצין מילואים בחטמ"ר שומרון .
ביום האירוע נסע ברכבו עם בנו, אבי חסידי וירון כרובי. בהגיעו לצומת המטווחים, הוריד את השניים והמשיך עם בנו ליישוב יצהר, שם הוא לומד, ולאחר מכן חזר לאימון.
לאחר כשעה עוכב לחקירה ואחה"צ שוחרר.
אין לו קשר לאירוע, ולטעמו הינו "מצוץ הוא מהאצבע".

בחקירתו הנגדית תאר את מסלול נסיעתו שמשכו כ-1/2 שעת נסיעה מאיתמר - צומת המטווחים - יצהר - וחזרה (ת/5).
אם ע"ת/11 ציין שחזר לאחר כשעה, לפעמים הוא מתעכב "בתלמוד תורה" וזה אורך 50 דקות. הוא אינו זוכר כי התעכב במחסום המעכב ערבים ולא יהודים.
כשנשאל בחקירתו במשטרה לגבי הנוכחים ברכב - ציין שמותיהם של המבוגרים, ולא ציין את נוכחות בנו כי במשפחתו לא מדברים על הילדים, מחשש לעין הרע.
כשהיה באימון במטווח, רכבו היה בחניה ובנו "בתלמוד תורה" ביישוב יצהר.
למיטב זכרונו, לא לבש באותו יום סוודר צבאי, ואם ע"ת/11 ציין שלבש סוודר צבאי, יתכן וטעה. באותו יום היה לבוש כמתואר בת/2, ולמרות מזג האויר באותה תקופת שנה (עמ' 33). הוא לא פשט מעיל או סוודר כדי להקשות על זיהויו.
הוא סירב להשתתף במסדר זיהוי עקב התנכלויות המשטרה לתושבים באזור, ובמיוחד לתושבי איתמר.
נשבע בהנחת ידו על המזוזה כי כל המיוחס לו אינו נכון.
ביום האירוע זרקו החיילים רימוני הלם, הוא היה במטווח ולא שם לב לפרטים, למעט הדי הרימונים.
הוא לא מכיר אירוע כמיוחס לו בכתב האישום, הוא לא שבר למתלונן פנס ברכבו באמצעות נשקו, והוא אינו מכיר את המתלונן.
על תמונתו שהוצגה בפני
המתלונן במסדר זיהוי התמונות היה מוטבע תאריך האירוע, ועל כל תמונה היה תאריך אחר (עמ' 34).
רכב קאיה מספר27-724-31 הוא רכבו, וביום האירוע היה שם.
לכל המתנחלים יש m16 .
מתוקף תפקידו הוגשו נגדו תלונות רבות - שהובררו ככוזבות (עמ' 35).

ב. כן הוגשו:
נ/1 - מכתבו של מח"ט שומרון, אל"מ אדירי, מיום 28.6.01 - הנאשם הינו קצין במיל. משרת בחטמ"ר שומרון, והינו אדם רציני שקול ואחראי.

נ/2 - מכתבו של ק. הגמ"ר שומרון סרן דמתי מיום 21.5.03 - הנאשם חבר כיתת כוננות ביישוב איתמר. משום תפקידי הכיתה באירועים ואימונים, כמו גם ההתרעות הרבות על היישוב, נושאים חברי הכיתה נשק ברוב שעות היממה.

נ/3 - הודעת המתלונן מיום 13.2.02 - התבקש להגיע למסדר זיהוי תמונות על מנת לנסות ולזהות הנאשם. הוצגו בפני
ו תשע תמונות עם מספר ליד כל תמונה, והוא זיהה את האדם המצולם בתמונה מספר 4 - שהיכה על רכבו עם נשקו ושבר לו פנס קדמי-שמאלי.

נ/4 - הודעת המתלונן מיום 16.1.02 - עת נסע עם משפחתו לכיוון בית חולים בשכם, הגיע למחסום ובו טור משאיות ארוך. הוא ביקש לעקוף, וכשהחל בעקיפה בא מולו רכב ממנו ירד אדם עם 16m וצעק ואיים, שיזוז ויסע לאחור. הוא אמר לו שהוא מסיע ילדים לבית החולים אך זה היכה עם קנה נשקו בפנס הקדמי- שמאלי ברכבו שנשבר. הוא הכה בנשקו גם ברכבים אחרים.
האדם עלה לרכבו ונסע למטווח.
הוא רשם את מספר רכבו של הנאשם, תיאורו כבן 40, גובהו 1.80 מ', שחרחר, עם פיאות, לבש סוודר צבאי.

נ/5 - הודעתה של היאם אבו-זיד (ע"ת/9) מיום 16.1.02 - אשת המתלונן. ביום האירוע נסעו לכיוון המחסום, וביקשו לעקוף את התור משום ילדיהם החולים. בזמן שעקפו הגיע רכב ישראלי ובו אדם עם זקן. לידו ישב אדם נוסף, ומאחור ילד. האדם צעק ואיים בעברית. היא אינה מבינה עברית. הוא היכה ברכבם עם נשקו ושבר פנס קדמי-שמאלי. היא אינה זוכרת מה לבש. הוא הוריד במטווח את האדם שהיה ברכבו, וחזר למחסום.
6. דיון ומסקנות

א. לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני
, הגעתי למסקנה כי התביעה לא הוכיחה את ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם כי ביצעה - כמפורט בכתב האישום שבפני
- וזאת מעבר לכל ספק סביר.

ב. אין מחלוקת כי הפנס השמאלי-קדמי ברכבו של המתלונן (מ.ר. 4726492 - להלן "הרכב") היה שבור כשהבחין בו ע"ת/1 (חוקר במרחב שומרון ונציג המשטרה במשרדי ה-dco בגריזים) ביום 16.1.02 בסמוך לשעה 10.00 - עת הגיע אליו המתלונן ברכבו (עמ' 7-8 לפרוטוקול).

ג. גדר המחלוקת בין הצדדים הינה אם היה זה הנאשם ששבר במזיד את פנס הרכב במקום, בזמן ובנסיבות המפורטות בכתב האישום - באמצעות חבטה בו בקנה רובה m-16 שהיה בידו, ועל רקע וויכוח בינו ובין המתלונן בקרבת המחסום הצבאי בצומת המטווחים בסמוך לישובים איתמר ועוורתא.

ד. הנאשם אינו כופר בהמצאותו במקום (בנסיבות שיפורטו להלן) - אך כופר בגרם הנזק במזיד.

ה. עדות המתלונן (ע"ת/8) -
בעדותו, מספר המתלונן כיצד נסע ברכב בבוקר יום 16.1.02 יחד עם רעייתו (ע"ת/9) ו-3 ילדיהם (אחד מהם הוא ע"ת/10) לכוון שכם, לבצוע ניתוח בבנו. בהגיעם למחסום בסמוך לעוורתא, ביקש לעקוף מכוניות בדרכו - ואז נעמד מולו הנאשם ברכבו כשבמושב האחורי ילד, ולידו מתנחל שחרחר וגבוה (עמ' 18 ש' 9-8).
הנאשם ירד מרכבו, הוציא רובה m-16 , צעק עליו שיסע לאחור ולאחר שאמר לו המתלונן כי הוא בדרכו לביה"ח - שבר הנאשם במזיד בקת נשקו את הפנס שמאלי-קדמי ברכב.
כן הכה הנאשם ברכבים נוספים במקום. הוא הבחין באדם שלבש חולצה משובצת ומעיל צבאי (עמ' 20 ש' 16), שהיה מתנחל (עמ' 18 ש' 20).
המתלונן נשמע לנאשם - ונסע אחור, הנאשם נסע לכוון המטווח הצבאי במרחק של 150 מ' מהמקום והוא הסתובב ונסע אחריו. ליד המטווח, כשראה את הנאשם הולך למטווח, רשם את פרטי רכבו (עמ' 18 ש' 22-14, עמ' 21 ש' 2-1 - רכב קאיה מ.ר. 3172427).
גם בהודעתו מיום הארוע - 16.1.02 שעה 09.25 (נ/4) מסר המתלונן כי הפוגע ברכבו היה מתנחל (עמ' 1 ש' 17) רשם את מס' הרישוי ברכבו כנ"ל (ש' 27), כבן 40 , גובהו כ-1.80, שחרחר עם פיאות, לבש בגדים אזרחיים והיה לו סוודר צבאי (עמ' 2 ש' 2-1).
על פי הפרטים שמסר - זומן הנאשם לחקירה באותו יום (שעה 11.50) ואישר כי הרכב - הוא שלו (עמ' 2 לת/1, ש' 39-38).
הנאשם הודה כי נהג ברכב בדרכו בשעת בוקר (08:10) מביתו באיתמר למטווח בסמוך לצומת המטווחים כשהוא לובש חולצה משובצת צבעונית (ומכנס תכלת), וכשברשותו רובה מסוג 16m (עמ' 2 ש' 31) - וזאת יחד עם אברהם חסידי וירון כרובי (עמ' 1 ש' 19-18) - ומאוחר יותר ציין כי הורידם - והמשיך עם בנו ליצהר ושב למטווח (עמ' 2 ש' 64-66 ועמ' 32 לפרוטוקול ש' 19-18, עמ' 34 ש' 18,29).

ו. משסרב הנאשם לעריכת מסדר זיהוי חי - (ת/1 עמ' 2 ש' 28) נערך למתלונן מסדר זיהוי תמונות ביום 13.2.02 (ת/2 - ת/4), בו זוהה הנאשם על ידו כפוגע ברכבו (תמונה מס' 4 במסדר).

זיהויו של הנאשם במסדר זיהוי התמונות - הינו הציר המרכזי בראיות התביעה (אם כי נלוו לו ראיות נוספות, כפי שיידון להלן) לפיה, מבקשת היא לבסס את הרשעתו במיוחס לו.

ז. מסדר זיהוי חי / תמונות - כללי
סרוב נאשם להשתתף במסדר זיהוי חי, מצדיק פניה להליך זיהוי אחר, שאמינותו פחותה - והנאשם לא יכול להלין על בחירת דרך חלופית זו.
לסרוב כשלעצמו משקל ראייתי לחובת הנאשם - ומהווה ראיה שבכוחה להצטרף לראיות התביעה האחרות ואף להכריע את הכף בנסיבות מתאימות - לחובתו.
סרוב כנ"ל (ונוכח העובדה כי שתוף פעולה בהליכי חקירה אינו מצוי במסגרת החסיון מפני הפללה עצמית) הינו "התנהגות מפלילה" - ומשקלו יגבר ככל שתפחת סבירות ההסבר שנותן הנאשם לאי הסכמתו (י. קדמי על הראיות חלק שני, עמ' 864, ע"פ 648/77 שמואל קריב נ' מ.י. פדי לב (2) 729, 744, ע"פ 5249/01, עזרא מזרחי נ' מ.י. תק-על 2002 (4) 850).

עוד נקבע, כי -
"יהא המניע לבחירה במסדר זיהוי תמונות מוצדק ככל שיהיה, אין בו כדי לפטור את התביעה מלהוכיח לביה"ש את טיב הזיהוי ותקינותו" (ע"פ 648/77 הנ"ל עמ' 744, ע"פ 5249/01 הנ"ל ס' 10).

בנקיטת זהירות ובהקפדה ראויה על כללים שנקבעו בפסיקה לעריכת מסדר זיהוי (חי ותמונות) - ייטה ביהמ"ש ליתן לזיהוי משקל ראייתי רב יותר - והיפוכו של דבר: פגם בעריכת מסדר הזיהוי יפחית את משקלו - ואף יאיינו.
הכללים על פיהם נערך מסדר זיהוי תמונות הינם כשל מסדר זיהוי חי, ובכללם - מס' קלסתרים (8 לפחות), דמיון בחזותם לאדם אותו מבקשים לזהות באופן שלא יהא חריג ביניהם עד כדי רימוז על המזוהה, נוכחות משקיף / עו"ד או קרוב במסדר, וכן נקבעו כללי ארגון ונוהל, עריכת פרוטוקול הצגת סדרת תמונות (ולא תמונה בודדת) דרך זיהוי התמונה (בהנחת יד) (ראה י. קדמי שם, עמ' 865, 887-889).

ח. מן הכלל אל הפרט
למרות שמולאו התנאים הטכניים במסדר זיהוי התמונות שנערך למתלונן (9 תמונות, נוכחות קרוב (ע"ת/6), עריכת פרוטוקול (ת/4)), - נפלו בעריכתו מס' פגמים מהותיים הפוגמים במשקלו הראייתי:
(1) המתלונן העיד כי "אמרו לי תבחר את התמונה של האיש ששבר את הפנס" (עמ' 19 ש' 16-15, ש' 22-21), וכי כך אמר לו השוטר שערך את המסדר. כך גם העידה נציגתו של הנאשם במסדר הזיהוי - ע"ת/6 (עמ' 14, ש' 17-16).
ע"ת/4 שערך את המסדר - העיד כי תדרך את המתלונן מה לעשות "במידה והוא מזהה את החשוד..." (עמ' 11 ש' 6-5) - שלא כפי שהעידו המתלונן וע"ת/6 כנ"ל.
בהפנייתו של המתלונן (על פי עדותו שלו) לזהות את תמונת האדם שפגע ברכבו, לא נשללה האפשרות כי תמונת האדם לא נמצאת במסדר - ועל כן נרמז למתלונן כי זה אכן מצוי במסדר.

(2) על תמונתו של הנאשם (שהונחה במסדר הזיהוי - ת/3) היה טבוע המספר: 16010221 /18. מס' זה לא היה טבוע על התמונות האחרות שבמסדר.
ע"ת/6 פרטה בעדותה כי המתלונן לא זיהה את תמונת הנאשם מיד, אלא הסתכל כ-10 דקות, השתהה הרבה זמן והסתכל קרוב לתמונות (עמ' 14 ש' 12-11).
המתלונן העיד כי "הציץ" על 9 התמונות - וזיהה את תמונתו של הנאשם (עמ' 19 ש' 17), בעוד שבהודעתו נ/3, לאחר עריכת מסדר הזיהוי, ציין זה כי הסתכל "לאט לאט על כל תמונה" (עמ' 2 ש' 3-2).

מעיון בת/3, (תמונתו של הנאשם שהונחה במסדר הזיהוי) אין ספק כי במספר הטבוע בתחתיתה - יש לרמוז במובהק על תאריך הארוע - 16.1.02, בהיותו מוכל במספר כולו - 16010221 /18 (הדגשה שלי - נ.ב.).
גם תיאור משך הזיהוי (ע"י ע"ת/6, והמתלונן עצמו בהודעתו נ/3), והעובדה כי עורכו (ע"ת/4) כלל לא שם לב כי תאריך הארוע טבוע בו (עמ' 11 ש' 21-19) - מצטרפים לספקות רבים שהתעוררו בליבי בנוגע לעצם הרימוז שבהמצאות מספר זה על תמונתו של הנאשם - לעברו כמבצע העבירה המיוחסת לו, ואפשרות הבחנתו של המתלונן בכך במהלך הזיהוי האיטי על ידו, בהתעכבו על כל תמונה.

(3) ב-9 התמונות שהונחו במסדר הזיהוי - היה הנאשם האדם היחיד שלבש חולצה צבעונית משובצת (ראה ת/2 ב ') - ובכך היה להחריגו מהיתר, ולרמוז על "זהותו" - כשעובדה זו מצטרפת לתאריך בתחתית תמונתו כנ"ל.

סכומו של דבר -
יש במסדר שנערך לנאשם פגמים מהותיים הפוגמים, ואף מאיינים את משקלו - בשל העובדה כי תמונת הנאשם הועמדה בו באופן שלבושו בה, ותאריך הארוע בתחתיתה - מרמזים, ואף מפנים אליו בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים.
יצויין עוד, כי בהודעתו (נ/4) לא מציין המתלונן כי הנאשם לבש חולצה משובצת, אלא סוודר צבאי (עמ' 2 ש' 3) - ורק בעדותו מוזכרת חולצה משובצת זו ומעיל צבאי (עמ' 20 ש' 7) - כשגם לאחר ביצוע מסדר הזיהוי - לא מסר בהודעתו (נ/3) כי הנאשם לבש חולצה משובצת.

ט. עריכת מסדר זיהוי התמונות באופן הנ"ל (עד כדי איון משקלו), מצטרפת למחדלי חקירה רבים - שיש בהם כדי לפגום במשקל ראיות אחרות שהציגה התביעה:
(1) הנאשם ציין כי ברכבו נסעו ביום הארוע אברהם חסידי וירון כרובי (ת/1 ש' 19-18, עמ' 32 לפרוטוקול ש' 19-18).
אברהם חסידי נחקר והעיד (ע"ת/11) אודות נסיבות נסיעתו עם הנאשם, לבושו של הנאשם באותו יום, וכי ירד מרכבו של הנאשם עם ירון כרובי במטווח.
הנאשם טוען כי בנו היה עמו בדרך ליצהר לאחר שחסידי וכרובי ירדו.
יחד עם זאת, העיד המתלונן, וכך גם בנו (ע"ת/10 - עמ' 26 ש' 12), כי עם הנאשם היו ברכב "מתנחל" וילד קטן, ואשתו (ע"ת/9) העידה כי היה איתו ילד קטן (עמ' 25 ש' 16).
לא הובאה בפני
ראיה כי ירון כרובי נחקר, או זומן לחקירה - ובכל מקרה לא העיד כדי לברר את שאלת נוכחותו של אדם נוסף ברכב, אם לאו, שיכל לשפוך אור על שארע בין הנאשם למתלונן, אם לאו.
כך גם אפשר היה לשאלו גם בדבר לבושו של הנאשם ביום הארוע (סוודר צבאי, או מעיל צבאי מעל חולצה משובצת).
אומנם, אין על התביעה חובת הבאת כל הראיות כולן, אלא את המספיקות להרשעת אדם מעבר לכל ספק סביר - אך באי העדתו של כרובי יש להותיר חלל במארג ראיות התביעה, המותיר ספק בדבר אשמתו של הנאשם.

(2) לא נבדקה זירת העבירה (על פי גרסת המתלונן) - אם אכן יש שם שברי זכוכית, אם לאו (עמ' 8 ש' 11), מה גם שהמתלונן מפרט כי הנאשם פגע בכלי רכב נוספים שהיו סמוך לרכבו.
כך, לא ניתן לשלול אפשרות כי פנס רכבו של המתלונן נפגע בהזדמנות אחרת, ולא כמפורט בכתב האישום.

(3) נוכח העובדה כי המתלונן ציין בעת מתן הודעתו ועל פי תיאורו זה שנמסר לע"ת/7 - כי האדם שפגע ברכבו לבש חולצה צבאית, והנאשם נתפס כשהוא לבוש לבוש אזרחי - לא נערכה כל בדיקה לגבי פריטי לבוש נוספים שלו במקום.
גם אם פשט הנאשם את פרטי הלבוש הצבאיים, אם הגיע עימם - היתה המשטרה צריכה לבדוק זאת כדי לשפוך אור על גרסתו כי כך התלבש באותו יום.

(4) לא נחקרו עדים במקום הארוע - למרות שהארוע התרחש, על פי גרסת המתלונן - בקרבת מחסום, שבו נוכחים חיילים/אנשים אחרים שהיו יכולים להיות עדים לו.

(5) הנאשם מסר בהודעתו במשטרה (ת/1) כי בנו נמצא ביצהר - ולא נבדקה כלל טענתו זו (בנוגע לעצם שהייתו של בנו שם, וממתי).
משנה חשיבות יש לעובדה זו נוכח טענתו של המתלונן כי בנו הקטן של הנאשם היה ברכבו בעת ניפוץ פנס רכבו שלו ובדרכו למטווח. המתלונן תאר את נסיעתו אחרי הנאשם עד ירידתו מרכבו והליכתו למטווח (עמ' 21 ש' 14-13), כך גם העידה ע"ת/9 (עמ' 25 ש' 16) וע"ת/10 (עמ' 26 ש' 13-12, עמ' 27 ש' 16-1).
מנגד, העיד ע"ת/11 כי הנאשם הורידו (ואת כרובי) במטווח והמשיך ליצהר להשאיר שם את בנו, ואח"כ שב למטווח.
לפיכך, תמוהה העובדה כי המתלונן ובני משפחתו לא יישבו חוסר הגיון בטענתם בנוגע לנוכחות בנו של הנאשם בעת הארוע - כי אם נסעו אחרי הנאשם מיד לאחר שפגע ברכבם - ועד שנכנס למטווח - היכן נותר ילדו של הנאשם?

י. קיימות סתירות מהותיות היורדות לשורש מהימנותם בין גרסאותיהם של עדי התביעה, בני משפחתו של המתלונן בנוגע ללבושו של הנאשם:
בהודעתו מיום 16.1.02 (נ/4), מציין המתלונן כי הנאשם לבש סוודר צבאי, כבן 40, גובהו כ-1.80 מ', שחרחר עם פיאות.
בעדותו בבימה"ש ציין את החולצה המשובצת שלבש הנאשם עם מעיל צבאי (עמ' 20 ש' 16).
מעבר לקרבה הסמנטית (כעולה מת/5) בין "סודרא" (חזיה, אפודה) "וסוטרא" (מעיל, מקטורן) - נקט הנאשם במילה סוטרא בעדותו, כשהתכוון למעיל - ויותר מכך - לא ציין את היותה של חולצת הנאשם משובצת בהודעתו הנ"ל כיון שלא יכל לראות את היותה כזו אם לבש הנאשם סוודר (גם לא לפי הצווארון - ראה ת/3) בעוד שכן יכל לראותה ככזו אם לבש הנאשם מעיל.
שינוי גרסתו של המתלונן בעדותו בא לאחר שהבחין בחולצתו של הנאשם, ועל מנת לישב את התמיהה שבאי ציון פריט לבוש זה בהודעתו.
ע"ת/9 כלל לא ציינה בהודעתה נ/5 את פריטי לבושו של הנאשם - ובעדותה חזרה על דברי בעלה (חולצה משובצת) - בלי הסבר לסתירה זו.
ע"ת/10 (בנו של המתלונן) כלל לא הבחין בלבושו של הנאשם.

יא. גם אופן רישום פרטי מס' הרישוי ברכבו של הנאשם מותיר פתח לטעויות - המתלונן כלל לא מסר את ת/5 (הפתק עליו נרשמו הפרטים) לחוקרו.
המתלונן כלל לא רשם את מס' הרכב מיד בסמוך לארוע, אלא לאחר שעקב אחרי הנאשם בנהיגתו (ולאחר שהסתובב המתלונן לשם כך), היו הרבה אנשים ומכוניות בדרכו אחרי הנאשם (עמ' 21 ש' 18-16), ועל כן בנקל תתכן טעות ברישום מס' רכבו של הנאשם כדרך לזהותו.

יב. ע"ת/ 9 וע"ת/10 לא זיהו את הנאשם במסדר זיהוי חי / תמונות - ועל כן לעדותם אין משקל מצטבר לעדות של המתלונן ביחס לנאשם אלא ביחס לעצם קרות הארוע (לא בהכרח ע"י הנאשם).
גם אם זיהו את הנאשם באולם ביהמ"ש - אין לכך משקל כלשהו בנסיבות שבפני
.
יג. גרסת הנאשם
הנאשם הותיר רושם איתן בכפירתו. עם זאת, גרסתו מעלה תמיהות:

(1) הנאשם כופר כי לבש סוודר צבאי (למרות עדותו של ע"ת/11, חברו) - הוא לא ידע להסביר את פשר דבריו של ע"ת/11, אך מנגד, גם לא נבדק קיומו של פריט לבוש זה של הנאשם במטווח.

(2) בתחילה, לא מסר הנאשם בהודעתו כי בנו היה עימו, וקיים החשד כי לא עשה כן כדי לפגום באפשרות זיהויו ע"י המתלונן- עם זאת, הנאשם הסביר כי לא דבר על ילדיו מחשש עין הרע (ת/1 עמ' 2 ש' 66 - עמ' 3 ש' 8).
גם אם הסבר זה הינו קלוש - המתלונן יכל ללמוד על המצאות ילד ברכב גם עקב היות כסא - תינוק ברכב (עמ' 34 ש' 11-10).

(3) הנאשם הכחיש בתחילה בהודעתו כי הוריד את כרובי וחסידי במטווח - על מנת להצטייד בגרסתם כי לא פגע ברכבו של המתלונן - כעדיו - ולאחר מכן חזר בו וסיפר את דבר הורדתם והמשך נסיעתו ליצהר.
הנאשם לא מסר הסבר לכך - אך משעמדה המשטרה על המצאותו של כרובי - מדוע לא נחקר/העיד?

(4) הנאשם סרב לבצוע מסדר זיהוי חי, וטען בעדותו כי חשש מהתנכלויות המשטרה (עמ' 34 ש' 7).
למרות שהסברו קלוש - לא ניתן להתעלם ממשקלו האפסי של מסדר זיהוי התמונות שנערך בסופו של דבר למתלונן, ועל כן אין לעצם סרובו של הנאשם כנ"ל משקל ראייתי שדי בו כדי להרשיעו, אף בצרוף הראיות הנסיבתיות האחרות שלחובת הנאשם.

(5) הנאשם תואם את גרסת המתלונן בגובהו, היותו מתנחל שחרחר עם פיאות, בעל רכב מסוג קאיה מ.ר. 3172427, היותו מחזיק רובה מסוג m-16 - וכי נכח במקום בעת קרות הארוע.
לראיות נסיבתיות אלה משקל, ויחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי המתלונן יכל לעמוד על פרטים אלה בהבחינו בנאשם במקום, (שאכן מודה כי היה במקום) - בלי קשר לביצוע העבירה ע"י הנאשם עצמו, ואין הראיות עצמן מצביעות לעבר תרחיש אחד ויחידי אפשרי.

7. נוכח כל האמור, רב הנסתר על הגלוי במארג הראיות שהציגה התביעה, ולא הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר - כשספקות רבים כנ"ל נולדו בעת שמיעת העדויות.

8. לפיכך, אני מורה על זיכויו של הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

9. זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ד (18 בנובמבר 2003) במעמד התובע בלבד.
נאוה בכור
, שופטת

החלטה

מזכירות בית המשפט תשלח העתק הפרוטוקול לנאשם .

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ד (18 בנובמבר 2003) במעמד התובע בלבד.

נאוה בכור
, שופטת








פ בית משפט שלום 2280/02 מדינת ישראל נ' אורן עמית (פורסם ב-ֽ 18/11/2003)