פסקי דין על אהלי חיים שלמה | פסקי דין על ישיבת אביר יעקב | פסקי דין על לוי דיין |

3236/07 א     23/08/2009




א 3236/07 אהלי חיים שלמה נ' ישיבת אביר יעקב, לוי דיין








בית משפט השלום בקריות



23 אוגוסט 2009

ת"א 3236-07 אהלי חיים שלמה
נ' ישיבת אביר יעקב
ואח'




בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


תובעת

אהלי חיים שלמה
, ע"ר


נגד


נתבעים

1. ישיבת אביר יעקב
, ע"ר
2. לוי דיין
– ניתן

פסק דין






פסק דין

תביעה כספית לתשלום סך של 116,252 ₪ עקב ביטול הסכם למתן שירותי אירוח בשל מלחמת לבנון השנייה.
בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 17.6.09, הסמיכוני הצדדים ליתן בתיק זה

פסק דין
על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשל"ד-1984, כאשר הסכום שייפסק לא יעלה על סך של 30,000 ₪ כולל שכר טרחה והוצאות משפט.
א. עובדות וטענות
:
1.
התובעת, עמותה רשומה, התקשרה ביום ד' בסיון התשס"ו (כמצוין על גבי ההסכם שצורף לכתב התביעה), באמצעות ה"ה אברהם קליין ושמואל כהן, עם הנתבע 2 (להלן- "הנתבע 2" או "דיין"), בהסכם הארחה, לפיו תשכור התובעת מתחם של חדרי אירוח (פנימייה) במתחם ישיבת "אביר יעקב" בנהריה, וזאת החל מיום 6.8.06 ועד ליום 19.8.06 כולל, בעבור סך של 135,000 ₪, "לא כולל שמירה, ניקיון, מצעים ועובדים" (להלן: "ההסכם"), לצורך חופשת הקיץ של תלמידי התובעת וטיול באזור.
2.
ההסכם נערך על גבי נייר מכתבים, בו נרשם בלוגו
"

אביר
יעקב
", ומתחת, באותיות קטנות יותר: "
דיין לוי קייטרינג וארועים
". בצד שמאל של הכיתוב הנ"ל מופיע ציור של איש עם כובע טבחים. שמות הצדדים להסכם, כפי שצויינו בכותרתו, הם דיין לוי, מצד אחד, ואברהם קליין ושמואל כהן, מצד שני. גם בסיפת ההסכם מופיעות חתימות השוכר והמשכיר, קליין וכהן, מצד אחד, ודיין, מצד שני.
3.
התובעת הפקידה בחשבונו של דיין מראש, סך כולל של 136,252 ₪ במזומן, במסגרת מספר הפקדות שונות שאישוריהן צורפו לכתב התביעה.
4.
הואיל ובינתיים פרצה מלחמת לבנון השנייה, ההסכם בוטל, ולפיכך, החופשה שתוכננה לא יצאה אל הפועל. ואולם, דיין לא השיב לתובעת את מלוא הכספים ששולמו לו על ידי התובעת בשל קשיים כלכליים.
5.
כנגד דיין, שקיבל את כספי האירוח לידיו, ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה. ואולם, לטענת התובעת, בתביעתה, גם הנתבעת 1 המנהלת את ישיבת אביר יעקב
(להלן- "הנתבעת 1" או "הישיבה"), חבה כלפיה, יחד ולחוד, עם דיין בהשבת כספי האירוח, לפי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ולפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, הואיל והההתקשרות נעשתה עימה באמצעות הנתבע 2 כעובד ו/או שלוח מטעמה.
6.
בתצהיר עדותו הראשית של ה"ה אברהם קליין מטעם התובעת, נטען כי קליין הוא זה אשר ניהל את המו"מ מטעם התובעת מול הנתבעים, כאשר הקשר בינו לבין הנתבע 2 נוצר לאחר שטילפן למזכירות משרדי הנתבעת 1 אשר הפנתה אותו לדיין שהוצג כגורם המטפל מטעם הישיבה בנושא האירוח. כל פגישותיהם של קליין ושל דיין התנהלו במתחם הישיבה, כאשר כל העת מציג עצמו דיין ומתנהל כנציג הנתבעת 1, ולא כקבלן חיצוני. נטען כי לקליין לא נאמר דבר לענין הסכם כלשהו בין הנתבעת 1 לדיין. דיין אף אירגן עבור קליין חדר עם טלפון ומחשב במשרדי הישיבה, ואף הפעיל לחץ לשלם את הסכומים בהקדם משום שהכספים מיועדים לשיפוץ הישיבה.
7.
בתצהיר עדותו הראשית של שמעון שלזינגר מטעם התובעת, אשר נכח בפגישה הראשונה עם דיין, חזר שלזינגר על טענותיו של קליין בתצהירו כי דיין הציג עצמו והתנהל כנציג הנתבעת 1, לא ציין כי הוא קבלן חיצוני, וכן לא הזכיר כי קיים הסכם כלשהו בינו לבין הנתבעת 1, לפיו הוא מוסמך לאשר הזמנת אירוח מטעם עצמו בלבד. שלזינגר הוסיף כי לשאלה: "אתה בעל הבית של המקום?" שנשאלה בפגישה הראשונה, השיב דיין: "אני לא בעל הבית. אני עובד של הישיבה!"
8.
הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה ובתצהיר ראש הישיבה מטעמה, הרב יחזקאל רפאלי, כי דיין הינו קבלן עצמאי למתן שירותי "קייטרינג", עימו התקשרה הנתבעת 1 לשם אספקת ארוחות לתלמידי הישיבה, ובינו לבין הנתבעת 1 אין יחסי עובד-מעביד. לטענת הנתבעת 1, לפי הסכם בינה לבין הנתבע 2, רשאי היה הנתבע 2 להשכיר את חדר האוכל ואת הפנימייה לצדדי ג' במהלך חופשות התלמידים מבית הספר, וזאת כנגד תשלום חודשי לישיבה. ואולם, ההתקשרות בוצעה ישירות מולו ללא מעורבות של הנתבעת 1. דיין הוא שגבה את התמורה מן המזמינים, ואף ניהל מערכת חשבוניות עם לוגו שאינו הלוגו של הישיבה.
9.
נטען כי אף לא אחד מטעם התובעת פנה למנהל הישיבה או לגורם אחר מטעם הישיבה, לא לפני ההתקשרות ולא לאחריה, בכדי לברר את מעמדו ואת זכויותיו של דיין, וכן את טיב יחסיו עם הנתבעת 1.
10.
עוד טוענת הנתבעת 1 כי כל הכספים ששולמו על ידי התובעת, ככל ששולמו, שולמו לידי הנתבע 2, ולא לידיה, כי לא קיבלה כל תשלום מאת הנתבע 2 בגין העסקה נשוא התביעה, וכי לא ביקשה ולא קיבלה כל פיצוי ממס רכוש בגין המלחמה. לטענתה, התובעת פנתה לרבי דוד אבוחצירא על מנת להסדיר השבת התשלום ששילמה, ובפגישה שקיימה בענין זה, לא העלתה כל טענה כנגד הנתבעת 1 ביחס לכספים ששולמו לדיין.
ב. דיון והכרעה
:
11.
עיינתי בכל החומר שבתיק, לרבות בכתבי הטענות ובתצהירים, ושקלתי בכובד ראש את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם

מאירי העיניים. טענת התובעת, לפיה על בית המשפט לפסוק סכום שלא יפחת מ- 15,000 ₪ (הסכום שהוצע על ידי הנתבעת 1 במהלך הדיון המקדמי לסילוק התיק בפשרה), ולא יעלה על 30,000 ₪, טוב היה לה אלמלא נטענה כלל. אכן, במהלך הדיון הציעה הנתבעת לסלק את המחלוקת כנגד תשלום הסך של 15,000 ₪. ואולם, הצעה זו הייתה חליפית להצעת בית המשפט למתן

פסק דין
על דרך הפשרה בטווחים שהוסכמו, ומובן שמשעה שהתובעת דחתה הצעה זו, והעדיפה את המתווה שהוצע על ידי בית המשפט, לא כבולה עוד הנתבעת 1 להצעתה.
12.
אף שאיני מחוייבת לנמק הכרעתי, אפרט להלן, בקיצור נמרץ, חלק מן השיקולים/נימוקים שנלקחו על ידי בחשבון במסגרת הכרעתי:

12.1. לא הוכח שהנתבע 2 שימש שלוח או עובד של הנתבעת 1. להיפך, מן ההסכם שצורף לתצהירו של מנהל הישיבה עולה כי מעמדו של הנתבע 2 היה מעמד של קבלן עצמאי.
12.2. ההסכם בין הצדדים נכרת ישירות עם הנתבע 2. ההסכם אינו נושא חתימה או חותמת של הנתבעת 1.
12.3. בהסכם צויין על גבי הלוגו שמו הפרטי של הנתבע 2: "דיין לוי קייטרינג וארועים".
12.4. לא הוכח כי השימוש במילים "אביר יעקב" בכותרת הלוגו נעשה בידיעתה או בהסכמתה של הנתבעת 1.
12.5. התשלומים נשוא ההסכם הועברו לחשבונו הפרטי של הנתבע 2, דבר שיש בו להעיד כאלף עדים כי ההתקשרות נעשתה ישירות מול הנתבע 2. מכל מקום, עצם הדרישה להפקדת הכספים בחשבונו הפרטי של הנתבע 2 אמורה הייתה להציב בפני
התובעת תמרור אזהרה רב משמעות באשר למיהות הגורם עימו היא מתקשרת!
12.6. לא נטען ולא הוכח כי נעשתה פנייה מצד התובעת ו/או מי מטעמה לבירור מעמדו המדוייק של הנתבע 1 בישיבה טרם ההתקשרות.
12.7. טענות התובעת לעניין המצגים שהוצגו בפני
ה, מהם הסיקה שדיין הוא עובד או שלוח של הנתבעת 1, נסמכות בעיקרן על דברים שנאמרו או מצגים שהוצגו על ידי דיין עצמו, ולא על מצגים נפרדים ועצמאיים של הנתבעת 1 או מי מטעמה.
12.8. העובדה שהקשר הראשוני בין התובעת לבין הנתבעת 1 נוצר באמצעות שיחה טלפונית מול מזכירה בישיבה, לא די בה כדי לחייב את הנתבעת 1 מכח הדוקטרינה של מצג שווא רשלני.
12.9. מאידך גיסא, לא מן הנמנע שאם הייתי שומעת הוכחות בתיק זה, ייתכן והתובעת הייתה מצליחה לשכנעני כי הנתבעת 1 ידעה על השימוש שעושה הנתבע 2 בשמה, ואיפשרה לו לעשות כן; או כי התרשלה בבחירת בעל חוזה; ואולי אף הייתה מצליחה לשכנעני (והסיכוי לכך קטן מאוד, לאור הפקדת הכספים בחשבונו הפרטי של הנתבע 2) כי בנסיבות העניין, היה מקום לצפות מן הנתבעת 1 להסיר מכשול בפני
עיוור, ולהבהיר לתובעת באופן פוזיטיבי את מעמדו של הנתבע 2, בפרט לאור מיהות הגופים בהם עסקינן, ולאור הנטייה הטבעית של התובעת כגוף תורני ליתן אמון במי שהנתבעת 1 שאף היא גוף תורני, מאפשרת לו לנהוג בישיבה כבן בית.
13.
סוף דבר, לאחר ששקלתי הן שיקולים של דין והן שיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של הדין המהותי, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 12,000 ₪, ועוד סך של 600 ₪
בגין חלק האגרה שלא יוחזר
וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
מאחר שקויימה בתיק זה רק ישיבה מקדמית אחת, הנני מורה על החזר האגרה בתיק זה, בכפוף לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים
.
ניתן היום, ג' אלול תשס"ט, 23 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 3236/07 אהלי חיים שלמה נ' ישיבת אביר יעקב, לוי דיין (פורסם ב-ֽ 23/08/2009)