פסקי דין על עמוס מימון

3025-05/09 פל     23/08/2009




פל 3025-05/09 מדינת ישראל נ' עמוס מימון




לך



st1\:*{behavior: }
6


בית משפט השלום לתעבורה בנתניה

פ"ל 3025-05-09 מדינת ישראל
נ' מימון



23 אוגוסט 2009


בפני
כב' השופטת רות רז



המאשימה – ע"י ב"כ עו"ד – אלינה פינצי


מדינת ישראל


נגד

הנאשם

עמוס מימון
–
נוכח
ע"י ב"כ עו"ד -


<#2#>

גזר דין


הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע ב- 08/06 , נהיגה ללא ביטוח תקף ואי ציות להוראת שוטרים שהורו לו לעצור.

בתאריך 01.04.09 נגזר דינו של הנאשם בתיק תעבורה נתניה מס' 4695/07 והוטלו עליו, בין היתר, 30 חודשי פסילה ו-7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יבצע עבירות של נהיגה בשכרות או בפסילה. כמו כן הוטל על הנאשם של"צ והדיון נדחה על מנת שתתקבל תכנית של"צ משירות המבחן.

בתאריך 02.05.09, במהלך תקופת הדחייה ובטרם התקבלה תכנית השל"צ נהג הנאשם והוגש נגדו כתב אישום נשוא תיק זה.

טענת ב"כ הנאשם, לפיה המאסר על תנאי אינו בר הפעלה הואיל וטרם הסתיים הדיון בתיק הקודם ופסה"ד אינו חלוט שכן לא ניתן להגיש לגביו ערעור - נדחית על ידי.

בע"פ 271/01 - טולדנו נועם נ' מדינת ישראל
. פ"ד נה(3), 830 נפסק על ידי כבוד השופט א' א' לוי לענין זה : " על רקע זה נשאלת השאלה, מה ההיגיון לדחות את תחילת תוקפו של המאסר על תנאי, כאשר מטרתו של זה להרתיע את הנאשם לעתיד לבוא, לאחר שנמצא כי הוא חטא בפלילים ועקב כך גם הורשע. והרי דחייה זו משמעה הוא להעניק לנאשם פרס שאינו ראוי לו, לאמור, בתקופה שבין מתן גזר הדין ועד להכרעה בסוגיית עבודת השירות, הוא יהיה פטור מאימתו של המאסר על תנאי; ונדמה שתוצאה זו היא בלתי סבירה, מחטיאה את מטרת החיקוק, ואף עלולה לגרום לנאשם לחזור לסורו בתקופת הביניים. "

בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני ב' עמוד 1694 כותב יעקב קדמי :
" תקופת התנאי מתחילה מיום הודעת ההחלטה על הטלת המאסר על תנאי, ואין היא "מושעית" עד להחלטה בעניין עבודת השירות".

לפיכך, מתחילה תקופת התנאי לצורך הפעלת המאסר על תנאי מיום שניתן גזר הדין. תקופת דחיה לקבלת תכנית של"צ או חוו"ד ממונה על עבודות השירות אינה דוחה את תחילת תוקפו של המאסר על תנאי למרות שהמועד להגשת ערעור נמנה מיום השלמת גזר הדין. מכאן שנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה.

הנאשם אחז ברישיון נהיגה משנת 1998 ולחובתו עבר תעבורתי מכביד הכולל 47 הרשעות קודמות, ביניהן עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה. לחובתו עבירה פלילית אחת של העסקת עובד זר.

ככלל יופעל עונש מאסר על תנאי שהוטל על נאשם ולא יוארך אלא מטעמים מיוחדים.

לא מצאתי כי מתקיימות כאן נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המאסר על תנאי. זוהי פעם שנייה בה נוהג הנאשם בהיותו בזמן פסילה ובשעה שרישיונו אינו תקף תקופה ארוכה. הנאשם נהג כחודש אחד בלבד לאחר שנגזר דינו והוטל עליו מאסר על תנאי ובמהלך תקופת דחייה בה התבקש שירות המבחן להכין תכנית של"צ עבורו. התנהגותו זו של הנאשם מצביעה על כך שאין עליו מורא הדין ועל זלזולו בחוק ובבתי המשפט.

בתי המשפט הבהירו את החומרה הרבה שיש בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף ואת הצורך בענישה מחמירה בגין עבירות אלה.

ברע"פ
6115/06 מדינת ישראל
נ' מוראד אבו לבן, נפסק על ידי כבוד השופט א.א.לוי :

" נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד, הוא מבטא זלזול בצווים של בית המשפט, הוא מוכיח כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.....שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר עונשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק. כאן מתגלה פעם נוספת תפקידו החשוב של השופט בהפעלת שיקול הדעת המסור לו בבחירת רכיבי העונש ומידתו בכל מקרה המונח לפניו."

בע"פ (עליון) 324/88 אלאעסם נ' מדינת ישראל
,
נפסק על ידי בית המשפט הנכבד :

" הנה כי כן ניצב בפני
בית המשפט בדרגה הראשונה, עבריין תנועה מסוכן ומועד, אשר מזלזל בחוק ומסכן את הציבור, ואין תימה שבית המשפט ראה לנכון לגזור את דינו של המערער ולהטיל עליו עונשים שיתנו ביטוי לחומרת המעשים, ויהוו גורם מרתיע לו ולאחרים.
עם זאת לא מיצה השופט המלומד את הדין עם המערער, שכן נתן את הדעת גם לנסיבות לקולא, כפי שצוינו בפני
ו......ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של שנים עשר חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

נוכח האמור לעיל יש מקום להטיל על הנאשם מאסר לריצוי בפועל ולהפעיל את המאסר המותנה .

לקולא אקח בשיקולי הענישה את הודאתו המיידית של הנאשם בביצוע העבירות והחיסכון בזמן שיפוטי יקר.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים :

7 חודשי מאסר לריצוי בפועל.


הריני מורה על הפעלת מאסר על תנאי של 7 חודשים, כפי שנפסק בתיק תעבורה נתניה מס'
4695/07 ביום 01.04.09 לריצוי באופן חופף לתקופת המאסר בתיק זה.

הנני מטילה על הנאשם 10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך שלוש שנים שלא ינהג בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה שתוקפו פקע מעל שנה.


אני גוזרת על הנאשם 12 חודשי פסילה בפועל. הפסילה הינה במצטבר לכל פסילה אחרת וללא חובת הפקדה.


אני מפעילה פסילה על תנאי של 6 חודשים כפי שנפסק בתיק תעבורה נתניה מס' 4695/07 בתאריך 01.04.09 לריצוי באופן חופף.


נוכח מאסרו של הנאשם הנני נמנעת מהטלת קנס.



זכות ערעור כחוק







<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' אלול תשס"ט, 23/08/2009 במעמד הנוכחים.



רות רז
, שופטת









פל בית משפט לתעבורה 3025-05/09 מדינת ישראל נ' עמוס מימון (פורסם ב-ֽ 23/08/2009)