פסקי דין על דוד גבע | פסקי דין על שלום תורג'מן

694/08 ברע     27/08/2009




ברע 694/08 דוד גבע נ' שלום תורג'מן




בעניין:

בתי המשפט

1

בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 694/08


בפני

כבוד השופטת אורית אפעל גבאי


27/08/2009




בעניין:
דוד גבע

המבקש


- נגד -



שלום תורג'מן

המשיב






בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) שניתן ביום 7.10.08
ב-ת"ק 4347/07.




החלטה


1.
בבית משפט קמא התבררו תביעתו של המשיב נגד המבקש, ותביעה שכנגד שהגיש המבקש נגד המשיב. המשיב שכר דירה השייכת למבקש ולרעייתו לשתי תקופות: מיום
28.3.06 ועד ליום 31.3.07, ומיום 1.4.07 ועד ליום 31.8.07. בין הצדדים התגלעו מחלוקות בעניין מועד הפינוי המוסכם מהדירה, בתום התקופה השנייה, ובעניין מצבה של הדירה במועד הפינוי. בתום התקופה הראשונה, לבקשת המשיב, הסכימו הצדדים על הארכת תקופת השכירות בחמישה חודשים, היינו, עד סוף חודש אוגוסט 2007. במעמד
החתימה על הארכת החוזה (ביום 2.3.07) נתן המשיב למבקש חמישה שיקים על סך 2,800 ₪ כל אחד, עבור דמי השכירות בגין חודשי ההארכה. המשיב בחר שלא להישאר בדירה עד תום תקופת ההארכה וביקש לפנותה חודש מוקדם יותר. לפיכך, נמצא שוכר חדש. ביום 21.6.07 נחתם הסכם שכירות בין המבקש לבין מר חגי כהן, השוכר החדש (להלן: כהן), לפיו הושכרה הדירה לכהן ל-12 חודשים החל מיום 1.8.07. המשיב פינה את הדירה ביום
31.7.07.

2.
בכתב התביעה שהגיש המשיב לבית משפט לתביעות קטנות טען, כי ארבעה חודשים לפני סיום תקופת ההארכה פנה למבקש וביקשו לסיים את השכירות חודש לפני המועד שנקבע. לטענתו, המבקש אמר לו כי אם יימצא שוכר אחר, יסכים לפינוי מוקדם. כמו כן, הבטיח המבקש למשיב להשיב לו את השיק האחרון שניתן בגין דמי השכירות. בהתאם לסיכום, נמצא שוכר חלופי, הוא כהן, והמפתחות נמסרו לידיו ביום 31.7.07. למרות זאת, סירב המבקש להשיב למשיב את השיק, והוא אף הפקיד אותו בבנק ופרע אותו. עוד נטען בכתב התביעה, כי הדירה נמסרה לכהן ללא חובות ולאחר צביעה, וכי לא היתה לכהן כל תלונה בקשר עם מצבה של הדירה. המשיב תבע מן המבקש סך של 5,000 ₪, בגין דמי השכירות שנגבו שלא כדין, בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש וביטול הזמן שנגרמו לו.

המבקש התגונן נגד התביעה והגיש תביעה שכנגד לתשלום סך של 12,900 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מקבלת הדירה במצב תחזוקתי גרוע. המבקש טען, ראשית, כי בעל דברו הנכון איננו המשיב אלא בניו אשר התגוררו בדירה וחתמו על הסכם הארכת השכירות. לגופו של עניין נטען, כי מעולם לא ניתנה למשיב הסכמה לפינוי מוקדם של הדירה; המשיב לא החזיר את מפתחות הדירה למבקש, ולכן המבקש לא יכול היה ליתן את הסכמתו להעברת החזקה בה לכהן ללא בדיקת מצבה של הדירה ומצב החשבונות; מצבה של הדירה לאחר שהמשיב פינה אותה היה גרוע – הדירה לא היתה צבועה, הברזים והתריסים היו שבורים והאסלה סדוקה, היתה רטיבות במחסן שמתחת לדירה, ועוד. נזקים אלה אילצו את המבקש לדחות את מועד מסירת החזקה לכהן ואף להפחית משמעותית מדמי השכירות שנגבו ממנו. המבקש תמך את האמור בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד במכתבו של כהן מיום 15.12.07 (מוצג נ/1), לפיו הדירה היתה במצב מוזנח והוא נאלץ לדחות את כניסתו אליה בחודש ימים עד לתיקונה באופן שתהא ראויה למגורים.

המשיב טען בתשובה, כי המדובר בדירה שנמסרה לידיו כשהיא מוזנחת ורעועה. המשיב ביקש מן המבקש לבצע תיקונים בדירה אך הוא תמיד סירב. הדירה נמסרה לכהן באותו מצב שהמשיב קיבל אותה.

3.
בבית המשפט העידו בעלי הדין וכהן. המשיב חזר על האמור בכתב התביעה וטען כי גם בעיריה רשום כהן כמחזיק הדירה החל מיום 1.8.07. המשיב הגיש לבית המשפט מכתב של כהן מיום 16.3.08 (מוצג ת/1), לפיו החזקה בדירה נמסרה לידיו ביום 31.7.07, ומצבה היה סביר. כהן הוסיף במכתבו, כי אמנם מועד כניסתו לדירה התאחר, אך לא בשל מצבה של הדירה אלא מסיבות התלויות בו, וכן כי לא נדרש כל שיפוץ. עוד הגיש המשיב מכתב של השוכר שקדם לו בדבר מצבה המוזנח של הדירה בעת שהוא שכר אותה (מוצג ת/3 – מוצג זה מוזכר בפרוטוקול ובפסק הדין אך איננו מצוי בתיק בית משפט קמא). המבקש ורעייתו חזרו בעדותם על האמור בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד וסמכו על אמרתו הראשונה של כהן במוצג נ/1. כמו כן הגישו קבלות בדבר רכישת מוצרי אינסטלציה, חומרי בנין וביצוע צביעה (מוצג נ/2). כהן עצמו העיד בבית המשפט ואמר כי התחיל לשלם שכר דירה מיום 1.8.07 ואף קיבל את החזקה בדירה במועד זה (בניגוד לאמור הן ב-ת/1 והן ב-נ/1). כהן הציג את הסכם השכירות שנערך עימו ביום 21.6.07 (מוצג
נ/2), לפיו מועד תחילת השכירות חל ביום 1.8.07.

4.
לאחר ששמע את העדויות ועיין במסמכים, העדיף בית משפט קמא את גרסת המשיב על פני גרסת המבקש הן לעניין ההסכמה על קיצור של חודש בתקופת השכירות, והן לענין אי הימצאות נזקים בדירה. לענין התביעה להשבת דמי השכירות נקבע, כי הדירה הושכרה על-ידי המבקש ביום 1.8.07 לכהן. קביעה זו נסמכה על הסכם השכירות עם כהן (מוצג ת/2) ועל עדותו כי החל לשלם דמי שכירות החל מיום 1.8.07. עדות זו תמכה בגרסתו של המשיב, כי המבקש הסכים לקצר את תקופת השכירות אם יימצא שוכר חלופי. שוכר כזה אכן נמצא, ולכן דמי השכירות בגין חודש אוגוסט 2007 נגבו מן המשיב שלא כדין. לענין מצב הדירה נקבע, כי המבקש לא הצליח להרים את נטל ההוכחה שהמשיב הוא שגרם לנזקים המתוארים בדירה ושהנזקים אכן תוקנו על-ידי המבקש בפועל. אשר לכך סמך בית המשפט על עדותו של כהן, לפיה הדירה היתה במצב סביר, וכן – במידה מועטה – על המסמך שערך השוכר שקדם למשיב (ת/3), לפיו המדובר בדירה שהיתה במצב תחזוקתי גרוע מאוד עוד לפני שהמשיב שכר אותה. סופו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. המבקש חוייב לשלם למשיב סך של 3,800 ₪ בגין דמי השכירות (בסך 2,800 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות.

5.
המבקש משיג על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות וחוזר על הטענות שטען לפניו במסגרת הגנתו ובתביעה שכנגד, כי המשיב איננו בעל הדין הנכון כי אם בניו; בהסכם הארכת השכירות נאמר במפורש כי הוא איננו נתון לשינוי ולכן המשיב לא יכול היה לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות; המשיב פינה את הדירה על דעתו ובלא שקיבל הסכמת המבקש ואילץ אותו להתמודד עם תיקון נזקים רבים ויקרים. כמו כן נטענה טענה חדשה שלא בא זכרה בבית משפט קמא, כי השיק שהופקד על-ידי המבקש לא היה בגין דמי שכירות לחודש אוגוסט 2007, אלא שיק ערבון על נזקים "ואיננו שייך לעצם השכירות" (סעיף 5 להודעת הערעור).

6.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי
דינה של הבקשה להידחות,
אף מבלי לקבל את תשובת המשיב.

פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על התרשמות הערכאה המבררת מהעדויות ומהראיות שבאו בפני
ה, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, זולת במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם. עיון בתיק בית משפט קמא, לרבות בפרוטוקול ובמוצגים, מעלה כי המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא, הן באשר לנסיבות גבייתו על-ידי המבקש של השיק על סך 2,800 ₪ והן בנוגע למצבה של הדירה, מבוססות כדבעי.

אשר לפרעון השיק, מחומר הראיות עולה כי ההסכם עם כהן – השוכר החלופי – נערך ביום 21.6.07, יותר מחודש לפני תום תקופת השכירות. בהסכם זה נאמר במפורש, כי תחילת השכירות תהא ביום 1.8.07. יש בכך כדי לאשר את גרסת המשיב, כי המבקש הסכים לבקשתו לסיים השכירות לפני תום התקופה אם יימצא שוכר חלופי. כהן העיד, כי שילם דמי שכירות כסדרם החל מתחילת השכירות. נמצא, כי המבקש גבה שכר דירה כפול עבור חודש אוגוסט 2007 – הן מכהן והן מן המשיב, ובכך הפר את התחייבותו למשיב להחזיר לו את השיק האחרון. אין ממש בטענת המבקש, כי על-פי הסכם הארכת השכירות לא ניתן היה לקצר את תקופת השכירות. בהסכם נאמר כי דמי השכירות בסך 2,800 ₪ אינם ניתנים לשינוי עד תום השכירות, ולא נאמר דבר לגבי היכולת להסכים על סיום השכירות מוקדם יותר. הוא הדין בטענה החדשה בהודעת הערעור, שלא בא זכרה בבית משפט קמא, כי המדובר בשיק ערבון ולא בדמי שכירות. מהסכם הארכת השכירות שבין המבקש והמשיב עולה בבירור, כי המשיב מסר למבקש חמישה שיקים כנגד חמשת חודשי השכירות. כאמור, השיק האחרון הופקד ונפרע שלא כדין ועל המשיב להשיב את תמורתו.

אשר למצבה של הדירה, בענין זה נמסרו על-ידי כהן שתי הצהרות סותרות (מוצג
נ/1 מיום 15.12.07, התומך בגרסת המבקש; ומוצג ת/1 מיום 16.3.08, התומך בגרסת המשיב). לטעמי, בבית משפט קמא לא נעשה נסיון ממשי לברר את פשר ההצהרות הסותרות שמסר כהן בכתב, ובית המשפט ראה לסמוך על עדותו אשר תמכה באמור ב-ת/1 ובגרסת המשיב. כהן לא נשאל כלל על הסתירה החזיתית בין שני המסמכים שערך וענין זה נותר סתום. ואולם, מלבד עדותו של כהן, ניתן למצוא תימוכין לגרסת המשיב גם באמור בהסכם ת/2 שערך המבקש עם כהן. בהסכם זה נאמר, כי "השוכר ראה את הדירה ומקבל אותה כפי שהיא ואין לו שום תלונות לגביה", וכי "...אין השוכר רשאי לבקש מהמשכיר ביצוע עבודות אחרות בדירה פרט למה שסוכם חלונות הזזה במרפסת שרות של האמבטיה". משמעות תנאים אלה, שהוספו להסכם בכתב יד, היא כי המבקש לא נדרש לבצע תיקונים ושיפוצים בדירה עובר להשכרתה לכהן, זולת חלונות הזזה במרפסת השירות. עניין אחרון זה איננו מוזכר ברשימה שערך המבקש בדבר הנזקים שגרם המשיב, ונראה כי המדובר בהתקנת חלונות הזזה ולא בתיקונם. אילו מצבה התחזוקתי של הדירה היה כה גרוע, באופן המצריך תיקון ושיפוץ, כטענת המבקש, היה נושא זה – לרבות משמעויותיו – מוצא ביטוי בהסכם עם השוכר החדש (כהן). ואולם, בהסכם זה, כמובא לעיל, נאמר דווקא כי כהן מקבל את הדירה במצבה הקיים. עם זאת, לא ניתן לשלול את האפשרות כי המבקש ביצע תיקונים בדירה לפני שמסרה לכהן כתוצאה מבלאי סביר ושימוש מתמשך בה, ואף הוציא הוצאות בקשר לכך (ראו מוצג נ/2). ואולם, המבקש כשל בהוכחת הטענה כי המדובר בנזקים להם גרם המשיב בתקופה בה התגורר בדירה, שבתיקונם היה הוא חייב. נראה, אפוא, כי אם בוצעו תיקונים, המדובר בתיקונים המצויים באחריותו של המבקש כמשכיר לדאוג לתקינות הנכס שבבעלותו.

7.
סיכומם של דברים, לא מצאתי כל פגם בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות ובפסק הדין שיצא מלפניו, המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט נתן דעתו לכל טענות הצדדים לפניו ופסק דינו מעוגן בראיות ובדין. אזכיר, כי המדיניות הנקוטה בידינו היא לצמצם את ההתערבות בפסקי הדין הניתנים בבית משפט לתביעות קטנות ולהגבילה למקרים בהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, טעות שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר, מיום 3.4.08). ענייננו אינו משתייך לקטגוריה זו.
5
אשר על כן, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.


ניתן היום, ז' באלול תשס"ט (27 באוגוסט 2009), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אורית אפעל-גבאי, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 694/08 דוד גבע נ' שלום תורג'מן (פורסם ב-ֽ 27/08/2009)