פסקי דין על מלכה לאה | פסקי דין על אנקורי נתן |

12324/97 פ     12/06/2002




פ 12324/97 מדינת ישראל נ' מלכה לאה, אנקורי נתן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
012324/97


בפני
:
כב' השופטת דורית רייך - שפירא
תאריך:
12/06/2002




בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד בן ציון )גורני שולמית

המאשימה


נ
ג
ד



1 . מלכה לאה


2 . אנקורי נתן


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד זעירא פנחס

הנאשם




גזר דין


הנאשמים,
מלכה לאה
ואנקורי נתן
, הורשעו ביום
01.05.02
בשימוש חורג וללא היתר בבנין או בקרקע שהוכרזה חקלאית בניגוד לסעיפים 145 (א)(3),204(א) ו-(ג) לחוק הוראות חוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק") ולהוראות התוספת הראשונה.

בטיעונה לעונש נדרשה התובעת, עו"ד בן ציון שלומית, לחומרת העבירה ולהתמשכותה החל משנת 97'.
התובעת בקשה להשית על הנאשמים קנס כספי משמעותי,שיעמוד ביחס
לטובת הנאה
שהפיקה הנאשמת 1 מהשכרת החלקה לנאשם 2 לצורך השימוש האסור והמגיעה לסך כולל
30,000 $.
בנוסף בקשה התובעת לחייב הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מעבירה ולצוות על הפסקת השימוש החורג.

הסניגור, עו"ד זעירא פנחס
, ביקש מבית המשפט להתחשב בעברם הנקי של הנאשמים ובמצבם הכלכלי הקשה, ולהסתפק בקנס מזערי. יאמר שנתנה לסניגור הזדמנות להציג אסמכתאות שבהן גזרו בתי המשפט בנסיבות דומות עונשים מתונים, אך הוא לא עשה כן.


לאחר ששמעתי את הטיעונים, הגעתי למסקנות כדלקמן :

1.
ככלל

– המחוקק מתייחס בחומרה לעבירות על חוק התכנון והבניה. על בתי המשפט להוציא מהכוח אל הפועל את כוונת המחוקק, באופן שהתוצאה היוצאת מלפני בתי המשפט תהיה בעלת משמעות מחנכת ומרתיעה, ותעזור לשרוש התופעה הנפוצה, של התעלמות החוק,
הגורמת לפגיעה בלתי הפיכה באיכות החיים וזילות בשלטון החוק.

במקרים בהם מבוצעות העבירות למען הפקת רווחים כלכליים, מחויב בית המשפט להשית קנסות גבוהים שיהפכו את ביצוען לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. וראו לענין זה, פסה"ד ע"פ מד"י נ' גריס דיב מריבע, פד"י לג (2), 382
בו פסק כב' השופט ברק : "בעבירות שרקען כלכלי, עשוי השימוש בסעיף 63 לחוק העונשין לשמש גורם אפקטיבי, שכן, הוא פוגע במוטיב העיקרי של העבריין, דהיינו, שאיפתו לבצע כסף".

3.
מן הכלל אל הפרט –

הנאשמים במקרה דנן
עשו שימוש חורג ללא היתר בקרקע חקלאית מוכרזת.

4.
השימוש האסור נעשה לשם הפקת רווחים. הנאשמת קבלה במשך חודשים ושנים דמי שכירות והנאשם הפיק או קיווה להפקת רווחים מניהול העסק בין אם למכירה ובין אם לאחסנת חומרי בניין.

5.
למרות שלא היתה לנאשמים הגנה של ממש הם בחרו לכפור וניהלו משפט הוכחות ארוך ומסורבל (באופן שחייב גלגולו של התיק בין שלושה שופטים).

6.
השימוש האסור לא הופסק עד עצם היום הזה, אף אחד מהנאשמים לא הצהיר בבית המשפט שכוונתו להפסיקו לא התחרט ולא הביע צער. אדרבא, התנהגותם היתה זחוחה וחסרת התחשבות בחומרת מעשיהם, כפי שכך נלמד מההודעות שמסרו
הנאשמים למפקח וכך התרשמתי מעדויותיהם בבית המשפט.





7.לאור כל האמור לעיל אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

א.
אני מחייבת את הנאשמים להפסיק את השימוש האסור וזאת החל מיום 01.09.02

ב.

קנס בסך 35.000₪, שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום
15.06.02 ובכל 2 לחודש אחריו.

ג.
לא ישולם תשלום אחד במועדו תעמוד יתרת הקנס לפירעון ב 22 של אותו
חודש.

ד.
3 חודשים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים החל מיום 01.09.02
לא יעבור מי מהנאשמים עבירה מהעבירות המנויות בחוק התכנון והבניה.

ה.
לא יופסק השימוש האסור בתאריך 01.09.02 יחויב כל אחד מהנאשמים בקנס בסך 150 ₪ לכל יום איחור.



הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.








פ בית משפט שלום 12324/97 מדינת ישראל נ' מלכה לאה, אנקורי נתן (פורסם ב-ֽ 12/06/2002)