פסקי דין על אבו רחמה רמזי | פסקי דין על עורסאן יאסין | פסקי דין על ראש עירית שפרעם |

914/03 בשא     05/11/2003




בשא 914/03 אבו רחמה רמזי נ' עורסאן יאסין , ראש עירית שפרעם





אבו רחמה רמזי

בענין:
העותר

שפרעם
- נ ג ד-
1. עורסאן יאסין
, ראש עירית שפרעם

ע"י ב"כ עו"ד סמיר ג'רוס

2. משרד הפנים - הממונה על מחוז הצפון

המשיבים
עו"ד י. גלייטמן - פמ"ח
ע"י ב"כ
פסק דין
א. העותר, מר רמזי אבו רחמה (להלן: "העותר"), הגיש ביום 19.8.03 עתירה כנגד ראש עירית שפרעם
(המשיב מס' 1) וכנגד הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים(המשיב מס'2), בה טוען העותר שמועצת עירית שפרעם החליטה בישיבה מיום 2.8.03, לפי הצעה שהובאה בפני
ה על ידי מספר חברי מועצה, כי זכות החתימה על מסמכי תשלום לפי סעיף 191 של פקודת העיריות תהיה לפקיד העיריה מר יונס אבו חג'ול, במקום לראש העיריה.

נטען בעתירה שההצעה לדיון הובאה בפני
מועצת העיריה על רקע ריבוי חריגות, ואחריותו של ראש העיריה למצב הכספי הגרוע של העיריה, כגון, חשבון בנק מוגבל, גרעון בתקציב השוטף, תביעות ועיקולים מצד קבלנים וספקים, איחורים בתשלום משכורות עובדי העיריה, וכו'.

ב. טוען העותר, שמועצת העיריה היא ריבון בקבלת החלטות וסעיף 191 מקנה סמכות למועצת העיריה. לעתירה מצורפת כנספח א' פניית חברי המועצה לראש העיריה מיום 17.7.03 לכנס ישיבת מועצה מיוחדת לביטול זכות החתימה של ראש העיריה על פקודות תשלום, שוברי תשלום או שיקים לחובת קופת העיריה ולהחליפו באחר.

כמו כן מצורף פרוטוקול מודפס של ישיבת מועצת העיריה מיום 2.8.03 (נספח ב') ממנו עולה כי בעד ההצעה הצביעו 8 מחברי המועצה, וראש העיריה התנגד (לאחר שמספר חברי מועצה שנכחו קודם לכן עזבו את הישיבה).

נטען בעתירה שהמשיב מס' 1 אינו מוכן לכבד את החלטת המועצה וממשיך לחתום על שיקים של העיריה, ומכאן הסעד המבוקש:
להצהיר שהחלטת מועצת העיריה מיום 2.8.03 השוללת את זכותו של המשיב מס' 1 לחתום על שיקים או פקודות תשלום או שוברי תשלום מן המשיב מס' 1 - כדין היא.
בד בבד עם הגשת העתירה (שהוגשה מדעיקרא כנגד ראש העיריה בלבד), ביקש העותר במסגרת בש"א 914/03, כי יינתן סעד זמני המונע מן המשיב מס' 1 לחתום על כל פקודת תשלום או שובר תשלום או שיק לחובת קופת העיריה.

בהחלטה מיום 20.8.03 הוריתי על צירוף הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים כמשיב נוסף, והועדתי מועד לדיון במעמד הצדדים.

ג. בכתב התשובה מטעם הממונה על המחוז במשרדש הפנים (המשיב מס' 2) נטען שהמשיב מס' 1 נבחר כראש העיריה בבחירות שהתקיימו בשנת 1998. העותר, שנבחר כחבר מועצת העיריה, נמנה תחילה על הקואליציה, אך בשנת 2000 עבר לאופוזיציה. במועצת העיריה תומכים כיום שישה חברים בלבד במשיב מס' 1 (ראש העיריה) ואילו 11 חברי מועצה מתנגדים לו, כך שמדובר במועצה לעומתית.

ב"כ הממונה על המחוז מעלה מספר טענות סף כנגד העתירה:

1. העדר סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בעתירה.

2. שיהוי, הואיל ואין המדובר באירוע חד פעמי אלא בפעילות העיריה הנמשכת מזה תקופה ארוכה יחסית.
מוסיף ב"כ המשיב מס' 2 שהחלטת המועצה התקבלה שלושה חדשים בטרם הבחירות לרשויות המקומיות, כחלק ממאבק העותר בראש העיר ומנימוקים פוליטיים.

3. התיאור העובדתי בעתירה כללי ביותר, ללא פירוט של הטענות וללא אסמכתאות, גם לא צויין האינטרס של העותר בנושא העתירה.

4. העתירה לא הוגשה כנגד העיריה ואף לא צורפו כמשיבים מי שעלולים להיפגע בעטיה, כגון, מר יונס אבו חג'ול, גזבר העיריה, ושאר חברי המועצה.

ד. ישיבת המועצה מיום 2.8.03 (יום שבת) התכנסה כישיבת מועצה שלא מן המנין שנועדה לאישור דחוף של הלוואה ולמטרה זו בלבד, הואיל וישיבות מן המנין אינן מתקיימות בימי מנוחה, אלא אחת לחודש ביום רביעי הראשון של כל חודש. מה שקרה בפועל הוא שכאשר ביקש העותר להעלות בישיבה זו נושאים נוספים (מעבר להלוואה) הודיע ראש העיריה שהוא נועל את הישיבה, ואזי החליטו חברי האופוזיציה "לנהל " את הישיבה.

לעיצומו של ענין טוען ב"כ הממונה על המחוז שפרוטוקול ישיבת 2.8.03 חסר פרטים מהותיים הדרושים כדין, כגון, שמות המשתתפים בויכוח בכל סעיף, שמות המתנגדים להצעה, נימוקי ההתנגדות, וכן חתימות המזכיר ויו"ר הישיבה.

לטענת ב"כ המשיב מס' 2 לא התקיים דיון הוגן וענייני בנושא, והחלטת המועצה אינה סבירה באופן קיצוני, ונובעת משיקולים זרים.

ביהמ"ש, כך נטען, רשאי לבחון את תקינות ההחלטה המינהלית ולבדוק האם קויימה חובת השימוע, והאם ממלאת ההחלטה אחר דרישות הסבירות, תום הלב, הנאמנות, והעדר שיקולים זרים.

ה. לדעת ב"כ הממונה על המחוז אין לקבל את פרשנותו של העותר ביחס לסעיף 191 של פקודת העיריות.
ב"כ הממונה על המחוז מפנה להוראת סעיף 203 של פקודת העירית ("חתימה על מסמכים מסויימים"). סעיף 203 קובע שאת העיריה תחייבנה חתימות של ראש העיר והגזבר, בצירוף חותמת העיריה, ולעתים ניתן להסתייע בחתימתו של אחר, אך אין לשלול את אפשרות החתימה של ראש העיר או הגזבר, מה עוד שחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, מעמיד במרכז את ראש הרשות שבחירתו אינה תלויה בחברי המועצה, וכך גם סמכויותיו וחובותיו.

מוסיף ב"כ הממונה על המחוז שסעיף 17 של חוק הרשויות המקומיות הנ"ל קובע שראש הרשות רשאי באישור המועצה לאצול מתפקידיו וסמכויותיו לסגן ראש רשות או לחבר ועדת הנהלה או עובד הרשות, בדרך כלל, או לענין מסויים או לסוג עניינים מסויים. בהתאם לכך יש לפרש את הוראת סעיף 191 של פקודת העיריות כמאפשרת אצילת סמכויות, אך לא שלילת זכות החתימה שהיא זכות אינהרנטית של ראש הרשות, ואין המועצה מוסמכת לשלול או להגביל זכות זו אלא בהסכמת ראש הרשות ובאישורו.

מוסיף, ב"כ הממונה על המחוז שסעיף 191 לפק' העיריות הוא סעיף טכני בלבד, שנועד לאפשר לראש העיריה להסמיך פקיד עיריה לחתום בשמו, כדי להקל על עצמו, במיוחד כשמדובר בשיקים בסכומים נמוכים המשולמים לצד ג'.

עוד טוען ב"כ המשיב מס' 2 שמורשה החתימה שנקבע בהחלטת המועצה מר יונס אבו חג'ול איננו עונה על הגדרת פקיד העיריה, ולא ייתכן להחליף לצורך חתימה על שיקים את ראש העיריה במי שאיננו פקיד עיריה, אינו עובד בגזברות, ולא הוסמך על ידי ראש העיר שלא אצל לו מסמכויותיו.

לכן, כך טוען ב"כ המשיב מס' 2, החלטת המועצה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות.

המשיב מס' 1 הצטרף בתגובתו לכתב התשובה של הממונה על המחוז.

ו. במועד הנדחה של ישיבת ביהמ"ש הושגה הסכמה דיונית לפיה נמחקה הבקשה לסעד ביניים.
הצדדים הסכימו להגיש טיעוניהם בכתב לצורך מתן

פסק דין
בעתירה עצמה, ואכן טיעוניהם אלה של הצדדים מונחים בפני
י, זאת לאחר שהמועד להגשתם הוארך על פי בקשת מי מן הצדדים.

בטיעוניו המשלימים טוען העותר שביהמ"ש לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה בהיותה ענין מוניציפלי מובהק, כמו כן טוען העותר שיש לדחות את טענת השיהוי בשים לב לכך שהוא פנה עשרות פעמים לממונה על המחוז והתריע על הפרות החוק בענייני כספים מצד ראש העיר (לטענת העותר), וזאת ללא תגובה או התערבות מצד הממונה.

גם עניינו של העותר בעתירה ברור בהיותו תושב שפרעם וחבר המועצה. כמו כן טוען העותר שישיבת המועצה והדיון בה התקיימו כדין, ובישיבה נוספת מיום 30.8.03 חזרה המועצה ואישרה את החלטתה נשוא הדיון. פרוטוקול הדיון הינו כדין ואינו חייב לכלול את שמות המשתתפים בויכוח או את נימוקי ההתנגדות, ומעבר לכך יש בפרוטוקול הפנייה למכתבו של העותר המפרט את הנימוקים להבאת ההצעה לדיון בפני
המועצה.

ז. לעצם הענין טוען העותר שאין חוסר סבירות קיצוני בהחלטת המועצה. מצבה הכספי הקשה של העיריה הופך את ההחלטה לסבירה, ולחילופין, חוסר הסבירות (המוכחש) איננו קיצוני, ואל לו לביהמ"ש להתערב בשיקול דעתה של המועצה.

גם חובת השימוע של ראש העיריה נתקיימה הואיל והמכתב ובו פירוט ההצעה (נספח א' לתביעה ) הומצא לו זמן רב לפני הדיון, וראש העיריה הוזמן לישיבה. חברי המועצה פעלו בתום לב ומתוך דאגה לכספי הציבור.
לגופו של ענין יש לייחס משקל לקביעת סעיף 191 לפקודת העיריות לפיו זכות החתימה על מסמכי תשלום תהא לראש העיריה או למי שהמועצה אישרה.

מועצת העיריה ריבונית להחליף את בעל זכות החתימה אם לדעתה הוא אינו פועל לטובת הענין שלשמו נמסרה לו זכות החתימה, ולכן רשאית היתה להחליף את ראש העיריה בבעל זכות חתימה אחר לפי סעיף 191 של פקודת העיריות.
סעיף זה כלל אינו דן באצילת סמכויות. כן טוען העותר שסעיף 203 של פקודת העיריות הוא סעיף כללי הדן בניהול עניני העיריה וביצוע החלטותיה, ואילו סעיף 191 לפקודת העיריות דן בענין ספציפי: זכות החתימה על שיקים.

ח. ב"כ הממונה על המחוז טוען בטיעוניו המשלימים שהמחלוקת בין העותר למשיבים מתייחסת לשאלה כיצד לפרש את סמכויותיה של מועצת העיר: האם יכולה המועצה לנטרל למעשה (כמעט) את ראש העיר ולרוקנו מסמכויותיו עפ"י דין (כעמדת העותר) או שמא יש לפרש סמכויות אלה על דרך הצמצום, ובכפוף להסכמת ראש העיר, הן לפי כללי פרשנות תכליתית, והן בשים לב לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (דהיינו, "חוק הבחירה הישירה"), שנועד לחזק את מעמדו של ראש העיר, ועל כך יש להוסיף את סעיף 126 לפקודת העיריות, הקובע שהעיריה תפעל באמצעות ראש העיריה.

עמדת ב"כ הממונה על המחוז היא שגם את סעיף 191 לפקודת העיריות יש לפרש לפי התכלית והמטרה של חוק הבחירה הישירה. דהיינו, סמכות המועצה למנות פקיד מורשה אחר מותנית בהסכמת ראש העיר כתנאי סף חיוני (כפי שסעיף 14 ב"חוק הבחירה הישירה" קובע שמינוי סגן ממלא מקום הוא לפי הצעת ראש הרשות שאושרה בידי המועצה ברוב חבריה).

עמדת ב"כ הממונה על המחוז היא שסעיף 191 לפקודת העיריות נועד לפטור את ראש העיר מלחתום על שיקים, בסכומים נמוכים, כדי להקל עליו ולאפשר לו להתפנות לטפל בנושאים אחרים, אך לא להסיר מראש העיריה כל אחריות שהיא בגין שיקים אלה. קבלת עמדת העותר תביא לכך שסמכויותיו של ראש העיר, שנבחר כדין, תישללנה ממנו בכל הנוגע לחתימה על שיקים ותועברנה למי שלא נבחר כלל, דבר הסותר את הרציונל של "חוק הבחירה הישירה", כשהמטרה היתה לאפשר לראש העיריה לפעול כרגיל גם מול מועצה לעומתית, לכן, כך טוען ב"כ הממונה על המחוז, אין המועצה רשאית לדון בכך כל עוד לא ניתנה הסכמת ראש העיר לאצילת סמכות החתימה על מסמכי תשלום לפקיד עיריה אחר.

לבסוף מציין ב"כ המשיב מס' 2 שגזבר העיריה הוא רואה חשבון שנתמנה במכרז. כמו כן נתמנה לעיריה יועץ פיננסי, חשבון העיריה הוגבל רק בבנק ערבי-ישראלי ולא ידוע למשרד הפנים על תפקוד בלתי ראוי של הגזבר.

ט. ב"כ המשיב מס' 1 מצטרף בטיעונו המשלים לעמדת ב"כ הממונה על המחוז. ב"כ המשיב מס' 1 חוזר על הטענה שההחלטה נתקבלה שלא כדין ולו מן הטעם שישיבת המועצה ביום 2.8.03 זומנה כישיבה מיוחדת שלא מן המנין כדי לאשר קבלת הלוואה, ולאחר שראש העיריה כבר נעל את הישיבה המשיכו חברי האופוזיציה ל"נהל" את הישיבה והכניסו לישיבה נושאים נוספים ובהם גם ענין החתימה על השיקים, ורשמו פרוטוקול נוסף מטעמם, דבר שחברי המועצה, לא היו רשאים לעשות.

עוד ובנוסף טוען ב"כ המשיב מס' 1 שמי שנקבע בהחלטה נשוא הדיון כמוסמך לחתום על מסמכי תשלום של המועצה, מר יונס אבו חג'ול, הוא עובד ארעי של העיריה ואיננו בגדר פקיד עיריה, גם לא הוכח שהוא הביע הסכמתו לשמש בתפקיד. (בינתיים, וכנטען בהמשך על ידי ב"כ המשיב מס' 1, נקבע מר זאיד חניפס על ידי המועצה, ביום 1.10.03, לשמש בתפקיד מוסמך החתימה על השיקים במקום מר יונס אבו חג'ול).

גם ב"כ המשיב מס' 1 טוען שהסמכות לחתום על שיקים היא סמכות סטטוטורית של ראש העיריה הנובעת מ"חוק הבחירה הישירה" שנועד לחזק את מעמד ראש העיריה ולהעניק לו סמכויות רחבות שהמועצה אינה יכולה לשלול ממנו.

י. בטרם אמשיך בדיון אעיר שבהחלטה מתאריך 19.10.03 הפניתי את תשומת לב הצדדים למספר נספחים שלא צורפו לטיעונים המשלימים, הן של העותר, והן של המשיב מס' 1, וביקשתי את המצאתם בדחיפות עד 23.10.03. ההחלטה נשלחה בפקס לצדדים לפי תרשומת המזכירות. ואולם, נכון לרגע זה טרם הומצאו אלה לתיק שבפני
י, לפיכך החלטתי שלא להמתין עוד.

י"א. לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם המפורטים של כל הצדדים אני סבור שיש לדחות את טענות הסף שהועלו על ידי שני המשיבים כנגד העתירה, ויש לדון בטענות שהועלו בעתירה לגופו של ענין.

נראה לי שהעתירה מצויה בגדר סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענינים מינהליים. סעיף 5 (1) של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, קובע שבימ"ש לעניינים מינהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה לחוק .

סעיף 8 (א) בתוספת הראשונה עניינו: "החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה......". מכאן שעניננו מצוי בגדר סמכותו של בימ"ש זה.

אינני סבור שהעתירה לוקה בשיהוי.
אין רלוונטיות לשאלה מאימתי יודע העותר על הליקויים עליהם הוא מתריע (לגירסת העותר, כמובן).
הקובע הוא המועד בו קיבלה המועצה את החלטתה נשוא העתירה (2.8.03), כך ששיהוי אין, זאת אף בהתעלמי מטענות העותר בדבר פניותיו הרבות למשיב מס' 2.

גם אינני סבור שהעתירה לוקה בחוסר תיאור עובדתי. גם אם העתירה מנוסחת באופן תמציתי הרי ניתן להבין את הנדרש עפ"י הנספחים לעתירה (הבקשה לכינוס ישיבת מועצה מיוחדת נספח א', ופרוט' הדיון נספח ב'). גם האינטרס שיש לעותר ברור הוא. הצורך האפשרי בדבר צירוף משיבים נוספים לא היה חייב להביא במקרה זה למחיקת העתירה, אלא ניתן היה להורות על צירופם של משיבים נוספים, לפי הצורך.

גם את הטענות כנגד חוקיות העלאת נושא הדיון בישיבת המועצה מיום 2.8.03, וכנגד אופן ניהול פרוטוקול הדיון, ראוי לדחות, מה עוד שהעותר כותב בסעיף 8 של הטיעון המשלים שהמועצה חזרה ואישרה את ההחלטה נשוא הדיון בישיבתה מיום 30.8.03.
אמנם מסמך על כך לא הוגש ולא צורף, אך העותר אישר את טיעונו בתצהיר מיום 18.9.03, וטענה זו גם לא הוכחשה על ידי מי מן המשיבים שטיעוניהם הוגשו באוקוטובר ש.ז.
י"ב. כאמור כבר לעיל, ראוי לבחון את טענות העותר לעיצומו של ענין.
לאחר ששקלתי בדבר נראית לי עמדת המשיב מס' 2 לפיה החלטת מועצת העיריה הקובעת כי זכות החתימה של ראש העיריה על מסמכי התשלום של העיריה לפי סעיף 191 של פקודת העיריות תוחלף ותינתן לפקיד העיריה - חורגת ממיתחם הסבירות במידה שאינה מאפשרת אישורה.

י"ג. בסעיף 191 של פקודת העיריות שעניינו: "חתימה על מסמכי תשלום" נאמר:

"כל פקודת תשלום או שובר תשלום או שיק לחובת קופת העיריה ייחתמו על ידי ראש העיריה, או פקיד אחר שהורשה לכך על ידי המועצה, וייחתמו חתימה שכנגד על ידי הגזבר או פקיד אחר שנתמנה לכך על ידי המועצה. אם נחתמו כך רשאי הבנק לפרוע על פיהם"

סעיף זה מצוי בפרק נכסי העיריה הדן במקרקעין של העיריה, בקופת העיריה, ותשלומים מן הקופה.
הפרק שלאחר מכן עניינו: חוזים ומכרזים, ובו מצוי סעיף 203 (א) של פקודת העיריות שכותרתו: "חתימה על מסמכים מסויימים ", ובו נאמר:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר, ובאין גזבר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד הגזבר לפי החלטת המועצה..... "

תקנות העיריות (חתימה על מסמכים מסויימים), תש"ך-1959, מפרטות בתקנה 1 את המסמכים הטעונים חתימה :

1. תעודה שיש בה הוראה להנהלת חשבונות לחייב את תקציב העיריה ולזכות צד שלישי.
2. כתב מינוי לעובדים במשכורת.

3. הזמנת עובדים בשכר.

4. כתב ערבות.

תקנה 2 קובעת שלגבי התחייבות כספית בשווי של עד 14,900 ₪ רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד עיריה אחר להשתמש בסמכויותיו.

י"ד. מעיון בסעיף 203 (א) עולה שחתימה על חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת, שקבע השר בתקנות, ושיש בהם התחייבות כספית מצד העיריה, מחייבת חתימה של ראש העיריה והגזבר, בצד חותמת העיריה.

מתקנות אלה אנו למדים, כמצויין לעיל, שמסמך הטעון חתימה הוא, בין היתר, תעודה ובה הוראה להנהלת החשבונות לחייב את תקציב העיריה, ולזכות צד שלישי.

חרף האמור לעיל, מאפשר סעיף 191 של פקודת העיריות שפקודת תשלום, שובר תשלום או שיק לחובת העיריה ייחתמו על ידי ראש העיריה או פקיד אחר שהורשה לכך על ידי המועצה, וייחתמו חתימה שכנגד על ידי הגזבר או פקיד אחר שנתמנה על ידי המועצה.

ט"ו. מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיב מס' 2 לפיה הקביעה המופיעה בסעיף 191 של פקודת העיריות: "......ייחתמו על ידי ראש העיריה, או פקיד אחר שהורשה לכך על ידי המועצה.....", נועדה לאפשר לראש העיריה להסמיך פקיד עיריה לחתום בשמו (בתנאי שהפקיד הורשה לכך על ידי המועצה).

סעיף 17 של חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, מסמיך את ראש הרשות לאצול מתפקידיו וסמכויותיו, באישור המועצה, בין היתר גם, לעובד הרשות כמפורט בסעיף.
אצילת הסמכויות נועדה להקל על ביצוע עבודתו של ראש העיריה, אך מקובל עליי שאת זכות החתימה המוקנית כדין לראש העיריה, אין המועצה מוסמכת לשלול או להגביל.

הסמכות לחתום על פקודות תשלום ושיקים היא חלק בלתי נפרד מן הסמכויות של ראש העיריה במסגרת ביצוע תפקידו.

שלילת סמכות זו, והעברתה לפקיד עיריה אחר, על פי החלטת המועצה, ובניגוד לרצונו של ראש העיריה, יש בה כדי לפגוע פגיעה ממשית באפשרותו של ראש העיריה לבצע את תפקידו.

ט"ז. בין היתר עלולה להתעורר שאלת אחריותו של ראש העיריה לפעולות שבוצעו על ידי אותו עובד שנתמנה על ידי המועצה לצורך חתימה על מסמכי תשלום של העיריה, בניגוד לרצונו של ראש העיריה.

סעיף 2 של תקנות העיריות (חתימה על מסמכים מסויימים), תש"ך-1959, מאפשר לגזבר העיריה, באישור המועצה, להסמיך עובד עיריה אחר להשתמש בסמכויותיו לגבי התחייבות כספית שאינה חורגת מ-14,900 ₪.

בסיפא של אותו סעיף נאמר:

"הסמכה זו אינה גורעת מאחריותו של הגזבר לגבי פעולות שייעשו על ידי העובד שהוסמך" (ההדגשה שלי - י.ג.)

בעניננו, שוללת החלטת המועצה מראש העיריה את סמכותו לחתום על שוברי תשלום ושיקים לפי סעיף 191 של פקודת העיריות, ומסמיכה פקיד אחר למטרה זו, כאמור, בניגוד לרצונו של ראש העיריה.

כיצד יוכל ראש העיריה לשאת בנסיבות אלה באחריות לפעולות שבוצעו על ידי אותו עובד, שנתמנה אמנם על ידי המועצה לצורך חתימה על מסמכי תשלום, אך בניגוד לרצונו של ראש העיריה?

ברי, שלא ניתן להשלים עם סדרי מינהל שלפיהם ייחתמו שוברי תשלום ושיקים לחובת קופת העיריה, מבלי שראש העיריה ישא באחריות לפעולותיו של מי שחותם על מסמכי תשלום אלה.

נזכור, שראש העיריה אחראי, לפי סעיף 126 (ב) של פקודת העיריות, לכך שהתפקידים שהוטלו על העיריה בפקודה זו, או בכל דין אחר, יבוצעו כראוי, אך כיצד יוכל הוא להיות אחראי לכך כשסמכות החיונית לפעולתה השוטפת של העיריה נשללת ממנו, והמועצה ממנה עובד אחר למטרה זו, בניגוד לרצונו?

י"ז. מקובלת עליי גם טענת ב"כ המשיב מס' 2 לפיה שלילת סמכותו של ראש העיריה לחתום על שוברי תשלום ושיקים לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם סמכותו הטבועה של ראש העיריה, אלא היא מנוגדת לתכליתו של חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, דהיינו, "חוק הבחירה הישירה", שנועד לאפשר לראש הרשות המקומית לפעול גם אם רוב חברי המועצה אינם תומכים בו.

י"ח. אם לסכם את הדברים: החתימה על מסמכי התשלום של העיריה, לפי סעיף 191 של פקודת העיריות, באמצעות פקיד שהורשה לכך על ידי המועצה נועדה, כמוסבר כבר לעיל, על פי תכלית החקיקה, להקל על ראש העיריה בביצוע תפקידו, ככל שמילוי התפקיד מצריך מינויו של פקיד שיעסוק בחתימה על מסמכי התשלום.
כלומר, הוראת סעיף 191 היא אופציונלית ויש לפרשה, על פי תכלית החקיקה, כמאפשרת לראש העיריה להיזקק לעזרתו של פקיד עיריה לצורך חתימה על מסמכי התשלום נשוא הסעיף, ובלבד שאותו פקיד הורשה למטרה זו על ידי המועצה.

ואולם, מכאן עדיין אין להסיק שמועצת העיריה מוסמכת לשלול או להגביל את זכותו של ראש העיריה לחתום על מסמכי התשלום הנ"ל.
י"ט. על יסוד טעמים אלה המסקנה אליה הגעתי היא שהחלטתה של המועצה (נשוא עתירה זו ) חורגת ממתחם הסבירות במידה שאינה מאפשרת את אישורה, ולכן התוצאה מן האמור לעיל היא שאני מחליט לדחות את העתירה.

בנסיבות הענין סברתי שראוי יהא להורות שכל צד ישא בהוצאותיו, וכך אני מחליט.

ניתן היום י' בחשון, תשס"ד (5 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה.

י. גריל
, שופט
000914/03בשא061 ר.ס.
1
בתי המשפט

בשא000914/03
בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
בתיק עיקרי: עתמ 001256/03

05/11/2003
תאריך:
כב' השופט י. גריל

בפני
:









בשא בית משפט לעניינים מנהליים 914/03 אבו רחמה רמזי נ' עורסאן יאסין , ראש עירית שפרעם (פורסם ב-ֽ 05/11/2003)