פסקי דין על רפאל ברנע | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

5045/02 בל     20/11/2003




בל 5045/02 רפאל ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 005045/02
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
20/11/2003
תאריך:
כב' השופטת אפרת לקסר

בפני
:
רפאל ברנע

בעניין:
המערער
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, בתחום נפגעי עבודה, מיום 22.10.02, (להלן: "הועדה לעררים"), שדנה בעניינו של המערער, בעקבות

פסק דין
בהסכמה, שניתן ביום 26.11.01 ע"י כב' הרשמת איש שלום, (להלן: "פסק הדין הקודם"). הועדה לעררים קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 52%, (בגין מחלת לב ותסמונות נוירולוגיות).

2. העובדות שצריכות לעניין, על פי סיכום שמופיע בנדון בכתב הערעור:

א. בשנת 1983 המערער לקה באוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה.
ב- 22.8.90 לקה המערער באירוע מוחי. בשלב ראשון, טענתו לקשר סיבתי בין האירוע המוחי לאוטם משנת 1983, נדחתה. ביום 2.4.96, בהסכמת הצדדים, קבע בית הדין שהמערער יפעל בנדון בהליך של החמרה.
ב. המערער פעל לכינוס ועדה רפואית בהליך של החמרה וביום 23.4.96 קיבל אישור בנדון מרופא תעסוקתי. הועדה הרפואית קבעה שיש קשר סיבתי בין האוטם משנת 1983 לבין אירועים שקרו למערער לאחר מכן, אך קבעה את מועד זכאותו, החל מתאריך 23.4.96, יום מתן האישור של הרופא התעסוקתי.

ג. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק בל' 3497/01 וביום 26.11.01 ניתן פסק הדין הקודם, בו הרשמת איש שלום נתנה תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים.
הועדה לעררים נשוא

פסק דין
זה, התכנסה בעקבות פסק הדין הקודם והיה עליה לקיים את הוראותיו.

ד. לטענת המערער, ממועד קרות האירוע המוחי שלו בשנת 1990 ועד היום, הוא לא זוכה לקבל החלטה סופית בעניינו, הכל עקב שיבושים בהחלטות הועדות של המשיב, הדנות בעניינו.

3. עניינו של המערער נדון בפני
הועדה לעררים שהתכנסה במקרה זה ב- 5 ישיבות:

א. ישיבה מיום 5.3.02 - לישיבה זו לא התייצב המערער, אלא הגיש מכתב הסבר מטעמו. בישיבה זו התייחסה הועדה לעררים לדוחות ועדות רפואיות קודמות ולפסק הדין הקודם וניתן על ידה הסבר לגבי קביעת הנכות הלבבית.
מאחר והמערער לא התייצב לישיבה כאמור, קבעה הועדה לעררים, כי בשלב זה נכותו הנוירולוגית לא נקבעת והיא תזמנו לבדיקה נוירולוגית.

ב. ביום 28.5.02 התכנסה פעם שניה הועדה לעררים, בנוכחות המערער, ובפרק תלונות המערער, נרשם, כי הוא הגיש לה מכתב ובו מכלול תלונותיו. הועדה לעררים ציינה, כי בישיבה זו היא עיינה בפסק הדין הקודם וב

פסק דין
אחר מ- 10.10.99, וכן עיינה במכתבו של המערער ובדו"ח הועדה לעררים לעניין מס הכנסה מיום 2.4.01.
הועדה לעררים קובעת בישיבה זו, כי לאור מורכבות הנושא, היא תסכם תיק זה כתיק יחיד ללא נוכחות.

ג. ביום 2.7.02 התכנסה הועדה לעררים שוב וקבעה, כי לאור הפער העצום בין קביעת מצבו הנוירולוגי של המערער על פי בדיקת הועדה ב- 10/00, לבין קביעת הועדה לענין מס הכנסה מ- 4/01, היא ביקשה לזמן שוב את המערער לבדיקה נוירולוגית, כדי לקבוע את שיעור נכותו.

ד. ביום 23.7.02 נבדק המערער ע"י הועדה לעררים בדיקה נוירולוגית וממצאיה נרשמו בפירוט בסעיף 21 לדו"ח הועדה. יודגש, כי בישיבה זו מסר המערער לועדה לעררים חוות דעת של פרופ' בורנשטיין - נוירולוג מטעמו, וזאת, מבלי שניתן לכך כל אישור בפסק הדין הקודם.
ה. ביום 22.10.02 התכנסה הועדה לעררים בפעם האחרונה, סיכמה את ממצאיה, תוך התייחסות לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין ותוך התייחסות לדו"ח הועדה לענין מס הכנסה וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 52%.

4. פסק הדין הקודם שנתן תוקף להסכמת הצדדים הינו:
"עו"ד מילוא - מוסכם עלי שיש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבהיר את דבריה לפיהם "אוטם שהוכר כת.ע. גרם לדיספונקציה קלה" והאוטם שלא הוכר "תרם משמעותית לדיספונקציה, ואז מסקנתם כי 60% מהאירוע המוחי ב-90 קשור לתאונה.
קביעה/אמירה זו אינה מתיישבת לוגית עם האמור לעיל. תוצאות ה- c.p.k מ-84 היו 1500 יח' וב-85 1100 יח' (עפ"י דוח הועדה).
על הועדה היה להתייחס לאחוז הנכות הלבבית כ-25% (כפי שנקבע ב-5/85 ע"י ועדה) בטרם האירוע השני ולא לקבוע את מצבו היום בגין הנכות הלבבית ולנכות את הנכות הלבבית הקודמת.
אם ייקבע שהאירוע המוחי הוא החמרת האוטם מ-84, יהא על הוועדה לקבוע במפורש את מועד ההחמרה הרפואית ואת מועד הנכות.
בכפוף להסכמת המוסד, יומצא לועדה דוח ועדה רפואית לעניין מס הכנסה בדבר הנכות הנוירולוגית. "
5. עיקרי טענות המערער

א. לגבי מועד תחילת הנכות הנוירולוגית והזכאות - בישיבתה הראשונה של הועדה לעררים, מיום 5.3.02, היא ציינה שמועד תחילת הנכות הנוירולוגית הינו מיום קרות האירוע המוחי ואילו בישיבת הועדה לעררים המסכמת, מיום 22.10.02, נקבע מועד הזכאות החל מיום 23.4.96. לטענת המערער, לאחר שנקבע שיש קשר סיבתי בין האירוע המוחי משנת 90 לבין האוטם שהוכר כתאונת עבודה ב- 83', הרי שיש לקבוע את נכותו מיום היווצרות הנכות, דהיינו, מיום האירוע המוחי בשנת 90' ולא מהמועד בו הומצא אישור הרופא התעסוקתי.

ב. הועדה לעררים שגתה בכך שלא התייחסה כדין ובצורה מלאה לכל הממצאים שצויינו בדו"ח הועדה לענין מס הכנסה ובחוות דעתו של פרופ' בורנשטיין. לטענת המערער, בהתייחסות לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין, מציינת הועדה לעררים שהיא מסכימה לממצאיו, למעט לענין הפרעות בדיבור, אך למעשה, היא לא ציינה בהחלטתה אלו ממצאים היא קיבלה ומה שיעור הנכות שהעניקה בגינם.

ג. לענין דרגת הנכות בשל הפציאליס - בישיבתה מיום 23.7.02, בעת שבדקה את המערער, ציינה הועדה לעררים, בסעיף 21, כי: "בבדיקה פציאליס מרכזי מצד שמ'". המערער טוען, כי הפציאליס שלו הינו בצד ימין ובכל מקרה, הועדה לעררים לא העניקה לו דרגות נכות, עקב ליקוי זה.

ד. הרכב הועדה לעררים - המערער טען שהרכב הועדה לעררים היה לקוי, מאחר ולא כלל מומחה מהתחום הנוירולוגי.

6. עיקרי טענות המשיב

א. בפסק הדין הקודם נקבע, כי אם יסכים המשיב, יומצא לועדה לעררים דו"ח הועדה הרפואית לענין מס הכנסה, הדן בנכות הנוירולוגית, אך לא נקבע במפורש שהועדה לעררים מחוייבת להתייחס לדוח זה.

ב. לדעת ב"כ המשיב, המערער חרג מגדר ההסכמה שנקבעה בפסק הדין הקודם, בכך שהמציא לועדה לעררים, ללא כל סמכות, מכתבים מטעמו וכן המציא חוות דעת של פרופ' בורנשטיין, מבלי שקיבל לכך כל רשות בפסק הדין הקודם. מקומה של חוות דעת זו של פרופ' בורנשטיין, לטענת ב"כ המשיב, היה במסגרת בקשה להחמרה ולא במסגרת הערעור.

ג. לטענת ב"כ המשיב, הועדה לעררים פעלה מעל ומעבר לנדרש ממנה, על פי פסק הדין הקודם: היא עיינה בדו"ח הועדה לענין מס הכנסה והתייחסה אליו, הגם שלא היתה חייבת בכך וכן התייחסה למכתבי המערער ולחוות דעת פרופ' בורנשטיין, שכאמור הוגשו ללא סמכות.

ד. הרכב הועדה לעררים כלל את דר' משיח שהינו גם נוירולוג ולא רק פסיכיאטר, ולכן לא נפל כל פגם בעניין הרכב הועדה.

ה. בעניין מועד קביעת הזכאות, המערער מתעלם מהוראת תקנה 37א' לתקנות הביטוח הלאומי, (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן: "תקנה 37 א'"), שאינה מאפשרת קביעת דרגת נכות לתקופה שלפני הבקשה לבדיקה מחדש.

7. הכרעה

כבר נפסק, כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מערער לועדה לעררים עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה, (דב"ע נא/29-01, פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד 160).

לפיכך, במקרה הנדון, על בית הדין לבחון האם הועדה לעררים קיימה את הוראות פסק הדין הקודם.

כמצוטט בסעיף 4 לעיל, על פי פסק הדין הקודם, התבקשה הועדה לעררים להתייחס לשלושה נושאים עיקריים:
א. מתן הבהרה תוך התייחסות לנושא הנכות הלבבית, כמפורט בפסק הדין הקודם.
ב. קביעה לגבי מועד ההחמרה הרפואית וקביעת מועד הנכות, אם הועדה לעררים תקבע שהאירוע המוחי הוא החמרת האוטם מ- 1984.
ג. דו"ח הועדה הרפואית לענין מס הכנסה בדבר הנכות הנוירולוגית.
8. לענין הדרישה להבהרה, תוך התייחסות לנכות הלבבית:

הועדה לעררים הבהירה בפירוט בישיבתה הראשונה מיום 5/3/02 את ממצאיה ואת מסקנתה בנדון, כדלקמן:
"הועדה חוזרת וקובעת שהאוטם אשר הוכר כתאונת עבודה ב-1984 גרם לדיספונקציה קלה ...פגיעה קלה בתפקוד חדר שמאל.
... בסיכום מחלה מהאוטם השני 13.8.85 מצויין שחודשיים טרם האוטם ביצע אורגומטריה שהייתה תקינה. משך תקופה זו גם לא היו תסמינים... עובדות אלו תומכות בקביעה שהנזק אשר נגרם כתוצאה מתאונת העבודה (אוטם ראשון) היה נזק קטן יחסית... רק שנה לאחר האוטם החוזר אובחנה ירידה... על כן כל התלונות והירידה במקטע הפליטה אינם נובעים מהאוטם הראשון.... גם הצנתור לאחר האוטם השני מצביע על מחלה לא משמעותית בעורק קדמי יורד... לו לא היה מתרחש האוטם הראשון מ-1984 הרי שסך כל הדיספונקציה הלבבית מהאוטם השני לא היתה גבוהה כל כך. על כן הכירה הועדה באופן חלקי באירוע המוחי הנובע בחלקו הגדול מהאוטם השני גם כסיבוך (החמרה) של האוטם הראשון. הועדה מדגישה שהאוטם השני לא קשור לתאור ונגרם בשל חסימה של עורק כלילי אחר. היות ולא ניתן לכמת באופן מדויק את שיעור הנכות הנוירולוגית אשר נובעת מהאוטם הראשון או השני הועדה קבעה בהתאם לראות עיניה את חלק הנכות הנוירולוגי אשר נובע בגין האוטם הראשון. גם סה"כ ... מ-2 האוטמים היתה 2,600 יחידות (1500 יחידות אוטם ראשון 1100 יחידות אוטם שני) הרי ש- 1500 מתוך 2600 הם 60% ולכן קבעה הועדה ש 60% מהנכות הנוירולוגית בגין האוטם.
אבחנה: מצב לאחר אוטם ב- 1984. מצב לאחר אירוע מוחי. הנכות הלבבית בגין האוטם הראשון הינה 25% כפי שנקבע ב- 1985, (בטרם האירוע השני)".

מהמצוטט לעיל שוכנעתי, שהועדה לעררים הבהירה כנדרש ובמפורט את שהתבקשה, על פי פסק הדין הקודם, תוך התייחסות לנכות הלבבית ובכך, מיצתה את הוראות חלקו הראשון של פסק הדין הקודם, לגבי הצורך בהבהרה בנדון.

9. לעניין קביעת מועד הנכות הנוירולוגית:

הועדה לעררים קבעה בישיבתה מיום 5.3.02:
"מועד הנכות הנוירולוגית הינו מתאריך האירוע המוחי והגשת אישור החמרה 23.4.96. נכותו הנוירולוגית לא נקבעה מאחר והנפגע לא הופיע לבדיקה. הועדה מבקשת שהנ"ל יופיע לבדיקה נוירולוגית... ולאחר הבדיקה תסכם התיק".

בסעיף 32 לדו"ח הועדה לעררים המסכם, מיום 22.10.02, ציינה הועדה לעררים, כי דרגת הנכות היציבה של המערער הינה מיום 23.4.96.

לטענת המערער, יש לקבוע את מועד תחילת הנכות מיום קרות האירוע המוחי בשנת 90' ולא מיום קבלת אישור הרופא התעסוקתי לענין ההחמרה - 23.4.96. כך, לטענתו, אף ציינה הועדה לעררים עצמה בפרוטוקול מיום 5/3/02.

לא מצאתי לקבל טענה זו של המערער.

כבר נפסק, כי קביעת המועד בו הפך אדם לנכה, היא שאלה רפואית מובהקת ולכן בית הדין לא יתערב בקביעה זו, (דב"ע נא/29-01, פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד 160).

תקנה 37 א' קובעת:
"לא תיקבע דרגת נכות לפי תקנות 36 או 37 בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות מחדש. ואולם אם קבעה הועדה כי הנפגע היה מאושפז בבית חולים כתוצאה מהחמרה או מפגיעה חדשה שנתגלתה, תיקבע דרגת הנכות מחדש בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה החל ביום האישפוז בבית חולים ובלבד שהבקשה הוגשה תוך 90 יום מיום ששוחרר מבית החולים."

שוכענתי, כי קביעת הועדה לעררים לענין מועד תחילת הנכות - 23.4.96, היא קביעה רפואית העולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 37 א' שאינה מאפשרת במקרה זה קביעת דרגת נכות לתקופה שלפני הגשת הבקשה לבדיקה מחדש, ולכן היא קביעה כדין.

לפיכך, הנני קובעת, כי גם בענין זה של קביעת מועד תחילת הנכות, קיימה הועדה לעררים את שהתבקשה על פי הוראות פסק הדין הקודם.
10. דרישת פסק הדין הקודם לגבי דו"ח הועדה הרפואית לענין מס הכנסה

אכן, כטענת המשיב, פסק הדין הקודם לא קבע מפורשות, כי על הועדה לעררים להתייחס לדו"ח הועדה הרפואית לענין מס הכנסה בדבר הנכות הנוירולוגית. פסק הדין הקודם קבע רק כי בכפוף להסכמת המוסד, יומצא דו"ח זה לועדה לעררים.
אולם, משהומצא דו"ח זה לעיון הועדה לעררים, בעקבות פסק הדין הקודם, היה עליה להתייחס אליו והיא אכן עשתה זאת.

כמובן, שאין הועדה לעררים חייבת לקבל את ממצאיה ומסקנותיה של הועדה הרפואית לענין מס הכנסה, שהרי שיקוליה שונים ואחרים משיקולי הועדה לעררים בענייננו.

בהתייחסות לדו"ח הועדה לענין מס הכנסה, קבעה הועדה לעררים:
"הועדה עיינה בדו"ח הועדה לענין מס הכנסה. הועדה בבדיקתה מ- 23.7.02 לא מצאה הפרעות בדיבור. סעיף 29 (8) ii, שנקבע בדו"ח ועדת מס הכנסה הועדה מבקשת לציין שהתופעות הקליניות המתוארות בסעיף זה כלולות בסעיף 29 (1) א i שנקבע על ידי הועדה הנוכחית. סעיף 29 (5) ב iii שניתן בועדה לענין מס הכנסה שמדבר על פגיעה בצורה קשה של עצב הפציאליס, הרי בבדיקת הועדה מ- 23/7/02 נמצאה פגיעה בעצב הפציאליס בצורה קלה,
29(5) ב i ".

מהמצוטט לעיל עולה, כי הועדה לעררים התייחסה כנדרש, על פי פסק הדין הקודם לדו"ח הועדה הרפואית בענין מס הכנסה. הועדה לעררים אבחנה, כמצוטט לעיל, בין ממצאיה לבין ממצאי הועדה הרפואית בענין מס הכנסה והבהירה את מסקנתה בנדון. מדובר בהתייחסות רפואית שונה ובית הדין אינו מתערב בכך. הוראות פסק הדין הקודם בנדון קויימו במלואן.

11. ההתייחסות לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין

למרות שפסק הדין הקודם לא התיר למערער להגיש לועדה לעררים חוות דעת רפואית מטעמו, חרג המערער מהוראות פסק הדין הקודם והגיש לועדה לעררים את חוות הדעת הנוירולוגית של פרופ' בורנשטיין.
הועדה לעררים מצאה לקבל לעיונה ולהתייחס לחוות הדעת כאמור מבלי שהתבקשה לכך ובכך, הסכימה לחרוג מהסמכות המוקנית לה, על פי פסק הדין הקודם.
יש לזכור, כי פסק הדין הקודם ביטא את הסכמת הצדדים ולפיכך, מכח הסכמתם, ניתן גם להרחיב את הוראותיו. משהסכימה הועדה לעררים לעיין בחוות דעת זו ולהתייחס אליה, יש לבחון במסגרת הערעור שלפני גם התייחסות זו, הגם שלא נעשתה במפורש מכח פסק הדין הקודם.

הועדה לעררים מתייחסת לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין כדלקמן:
"הועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין מ- 23.7.02. מסכימה לממצאיו, למעט ההפרעה בדיבור. על פי הבדיקה הנוירולוגית של הועדה לא נמצאה הפרעה בדיבור, (דיסארתריה). נכותו הנוירולוגית לדעת הועדה מתאים ל- 30% 29(1)א i. היות והועדה קבעה כי 60% מהנכות הנוירולוגית שייכת לאוטם שהוכר כתאונת עבודה הרי שהועדה מורידה 12% 29(1)א i מותאם. נותו הנוירולוגית בגין האוטם שהוכר כתאונת עבודה - 18%".
בהקשר זה של קביעת הנכות הנוירולוגית של המערער, תוך התייחסות לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין, מצאתי, כי יש צורך בקבלת הבהרה של הועדה לעררים. כאמור, הועדה לעררים מסכימה לממצאיו של פרופ' בורנשטיין, למעט ההפרעה בדיבור. לא ברור מה הם הממצאים האחרים שנמצאו בחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין, להם הסכימה הועדה לעררים ומהו שיעור הנכות שהיא מוצאת להעניק בגין כל ממצא כאמור.

למען הסר כל ספק, הנני קובעת בזאת, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לצורך הבהרה בלבד, אך ורק של ההיבט הנוירולוגי, תוך התייחסות לחוות הדעת של פרופ' בורנשטיין. על הועדה לעררים להבהיר אילו ממצאים מחוות דעתו היא קיבלה ומה שיעור הנכות הנוירולוגית שהיא מוצאת להעניק בגינם.

12. לא מצאתי כל ממש בטענת המערער באשר להרכב הועדה לעררים, מאחר ובין חברי הועדה ישב ד"ר משיח שהוא גם מומחה למחלות עצבים.

13. אשר על כן, הערעור מתקבל לצורך הבהרה, כאמור בסעיף 11 לעיל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ד (20 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.

א. לקסר, שופטת
אורית.








בל בית דין אזורי לעבודה 5045/02 רפאל ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/11/2003)