פסקי דין על קרן ביבי | פסקי דין על שלמה ביבי | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

177/07 פשר     30/08/2009




פשר 177/07 קרן ביבי, שלמה ביבי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה



30 אוגוסט 2009

פש"ר 177/07 ביבי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה
פש"ר 178/07 ביבי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה


בפני

כב' השופטת
דיאנה סלע

החייבים
קרן ביבי
ת.ז. 033364308
שלמה ביבי
ת.ז.

037562329


- נ ג ד -

הכנ"ר
כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה



פסק דין


עובדות המקרה
1.
החייבת, ילידת 76' ובעלה החייב, יליד 75',
בני זוג, הגישו בקשה למתן צו לכינוס נכסיהם ולהכרזתם פושטי רגל בגין חובות מוצהרים של החייבת על סך 136,718 ₪ ל- 31 נושים, ו- 348,412 ₪ לחייב ל- 23 נושים.
ביום 1.4.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייבים. על החייבת הושת תשלום חודשי בסך של 200 ₪, ועל החייב - 300 ₪. נגד החייבת הוגשו 18 תביעות חוב בסך כולל של 78,323, ונגד החייב הוגשו 10 תביעות חוב בסך כולל של 162,304 ₪.
נגד החייבת נפתחו 32 תיקי הוצל"פ ונגד החייב - 22 תיקי הוצל"פ. לשניהם נערכו חקירות יכולת ותיקיהם אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינם, אך איש מלבד החייבים לא התייצב לאסיפות אלה.

2.
בתצהירים התומכים בבקשתם פירטו החייבים את נסיבות הסתבכותם הכלכלית.
א. החייבת מייחסת את עיקר הסתבכותה הכלכלית למתן שיקים לבן זוגה הקודם אברהם גיגי (להלן: גיגי) ולאימו, במהלך השנים 96'-99', עת התגוררה עימם, לצורך רכישת מזון ותשלומים שונים. לגירסתה, מסרה את השיקים עקב לחץ שהפעילו עליה השניים, הבטחותיהם כי השיקים יכובדו על ידם וכן בשל גילה הצעיר. לחייבת ולגיגי ילד משותף, עבורו אינה מקבלת מזונות. בשנת 02' נישאה החייבת לחייב, ונולדו להם שלושה ילדים משותפים.

ב. החייב הצהיר כי הסתבכותו הכלכלית החלה משנתן לאישה בשם סיגל אלקרייף (להלן: סיגל) לנהל את חשבונו בשמו. סיגל פיזרה המחאות ללא כיסוי על שמו וגררה אותו לחובות כבדים. עקב מצוקתו הכלכלית ונקיטת הליכי הוצל"פ נגדו נמנע החייב מלהגיש תביעה נגד סיגל. בחקירתו ציין החייב כי כאשר התחתן עם החייבת, עבדה זו בחנות בגדים "חלומות" אצל סיגל.
החייב עובד כיום בחברת גבייה, ואשתו אינה עובדת מחוץ לבית.
3.
בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 4.5.08, הודיע כי הוא מתנגד לבקשת החייבים להכריזם פושטי רגל, וסבור כי התנהלותם נגועה בחוסר תום לב.


עמדת הכנ"ר לגבי החייבת.
א. החייבת נהגה בחוסר תום לב עת מסרה שיקים לגיגי ולאימו, שעה שלא היתה מסוגלת לפרוע את השיקים שמסרה, לא פיקחה על משיכות הכספים מחשבונה ולא השגיחה על יתרתה בחשבון. התנהגות זו מעידה על חוסר אכפתיות לגורל הנושים מצד החייבת.
הכנ"ר חקר ומצא כי אימו של גיגי, הגב' זהבה גיגי, הגישה אף היא בקשה להכריזה פושטת רגל, אישרה כי החייבת היתה חברה של בנה ולהם ילד משותף, אך טענה כי לא אילצה את החייבת למשוך שיקים ולא עשתה שימוש בחשבון בנק על שמה.

ב. החייבת פתחה חשבון בנק נוסף בבנק לאומי, לטענתה לצורך העברת כספי תרומות, טענה שלא נסמכה על אסמכתאות כלשהם. חשבון זה מצוי ביתרת חובה, והחייבת לא ידעה להסביר כיצד נוצרה יתרת חובה זו.

ג. החייבת מסרה בחקירתה כי עזרה לסיגל בחנות הבגדים שלה, בתמורה לקבלת בגדים לילדיה. בעקבות הסכם עם סיגל, עודדה החייבת את החייב למסור שיקים לסיגל, אשר התחייבה להפקיד כספים בחשבון הבנק של החייב. לדברי החייבת, נמסרו לסיגל 4 פנקסי שיקים מחשבון החייב, בעזרתם רכשה סחורה ונטלה הלוואה. גירסה זו אושרה על ידי סיגל, אשר פנתה אף היא להליכי פשיטת רגל, בקשה אשר נדחתה על ידי בית המשפט. התברר כי נושים רבים אשר הגישו תביעות חוב בתיק החייבת, עוסקים בסילוק שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות.
הכנ"ר ציין כי התנהלות זו היא חסרת תום לב, בהתבסס על החובות בהם היה מצוי התא המשפחתי, נוכח נטילת הסיכון בלתי סביר במסירת שיקים והתעלמות מוחלטת מגורלם של מקבליהם. החייבת, אשר הסתבכה בחובותיה מלכתחילה עקב חתימה על שיקים על החלק, סיבכה את התא המשפחתי החדש בחובות נוספים על ידי עידודו של החייב לפעול באותה דרך בה הסתבכה מלכתחילה.

ד. החייבת ניסתה להונות את המל"ל, משלא דיווחה על נישואיה, והמשיכה לקבל קיצבה כאם חד הורית, עד אשר התברר הדבר למל"ל והיא נדרשה להשיב כספים אשר קיבלה שלא כדין. כספים אלה קוזזו מגימלת הבטחת הכנסה אשר שולמה לה.


עמדת הכנ"ר לגבי החייב.
א. החייב מסר גירסה דומה לזו של אשתו החייבת, וטען כי אינו מכיר את מרבית נושיו. לדבריו חתם רק על חלק מהשיקים, וסיגל ניהלה את חשבון הבנק שלו, מבלי שקיבל תמורה על כך. החייב היה צריך לדעת כי אם יעשה שימוש בפנקסי השיקים שמסר לסיגל, לא יהיה להם כיסוי, והדבר יגדיל את חובות התא המשפחתי. החייב נקט בקו ההתנהלות של אשתו, אשר הסתבכה בחובות עוד לפני נישואיהם. ערבותה של סיגל לכל בעיה שתיווצר בחשבון, אינה פותרת את החייב מאחריות אלא מעצימה אותה.

ב. הנושה יוסף פרחי הגיש בקשה לביטול צו הכינוס והתנגד להכרזת החייב פושט רגל, בטענה שהחייב הזמין חבילות של פנקסי שיקים ומסרם כשהם חתומים על החלק.

ג. הכנ"ר ציין כי החייבים מתגוררים בשכירות בדירת עמיגור ומשלמים דמי שכירות בסך 140 ₪ לחודש.

4.
החייבים לא התייצבו בדיון שהתקיים ביום 12.2.09. בדיון הוברר כי החייב מפגר ב-6 תשלומים לקופת הכינוס, וכי שני החייבים אינם מגישים דו"חות דו חודשיים בדבר הכנסותיהם והוצאותיהם.

החייבים הגישו הצעות הסדר לנושיהם. החייבת הציעה לנושיה סכום של 17,800 ₪, ואילו החייב הציע סכום של 38,600 ₪. ההצעה היתה נמוכה באופן משמעותי מהקבוע בפקודה,
הכנ"ר סבר שאין מקום לכנס אסיפת נושים, ובית המשפט הורה לחייבים להגיב לאמור בחוות הדעת של הכנ"ר.

5.
החייבת חזרה על האמור בתצהירה, ועל גירסתה כי גיגי ואימו סיבכו אותה בחובות בצעירותה. היא הסבירה כי מצבה הכלכלי היה תמיד קשה, וכאשר ביקשה ממנה סיגל, אצלה עבדה, לסייע לה במצוקתה, פנתה אל בעלה החייב, בתום לב מוחלט, מבלי להבין שיש בכוונתה של סיגל "לעקוץ" אותם. כאשר הבינה לאיזו צרה נקלעה, ניסתה למנוע את הסתבכותם הכלכלית, בחותמה על שטרי חוב, אך לא הצליחה לעמוד בהסדרים אלה.

באשר לחובה למל"ל, באותה תקופה היא ובעלה לא עבדו, היא שאלה במל"ל אם הם זכאים לקיצבה כלשהיא כבני זוג נשואים שאינם עובדים ונאמר לה שכן. היא לא ידעה שעליה להגיש תביעה אחרת לקבלת הגימלה, ולכן לא דיווחה שנישאה.

החייבת ביקשה להכריזה פושטת רגל, בטענה שהיא אינה צוברת חובות מאז ניהול ההליך, הגישה דו"חות ושילמה את כל התשלומים לקופת הכנ"ר. הגשת ההצעה להסדר מעידה על תום ליבם של החייבים וכוונתם להביא לסיומו את הסיוט אליו נקלעו.

6.
החייב הגיש תגובה דומה, וטען כי כל החובות בהם הסתבכו היו בתום לב, וכי רומה על ידי סיגל.
7.
הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייבים להכריזם פושטי רגל, סבור כי אין מקום לקבל את הסבריהם באשר לפיזור השיקים, כאשר היה ברור להם שהם מפזרים שיקים שאין באפשרותם לכסותם. הוא אף מסרב לקבל את היתממותם של החייבים באשר לאי הדיווח למל"ל על נישואיהם, כפי שאישרה החייבת בחקירתה.

החייבים שילמו את פיגוריהם באיחור, אך אין בתשלום הפיגורים בדיעבד, כאשר חרב מונחת על צווארם כדי לרפא את המחדל של אי שיתוף הפעולה עם הכנ"ר. בנוסף לכך, החייבים לא התייצבו לדיון אליו זומנו, ללא כל הסבר והודעה.

8.
החייבים הגיבו שוב לתגובת הכנ"ר, וטענו כי לא התייצבו לדיון מאחר שלא היו מודעים ;
לתאריך אלא לאחר הדיון.


דיון
9.
סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:


"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...".

הליכי פשיטת הרגל נועדו להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת, שעניינה בהגנה על אינטרס הנושים, הינה להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה; והשנייה, אשר נועדה לשרת את אינטרסים של החייב, הנרדף בלשכות ההוצאה לפועל על ידי נושיו, עקב חובות שיצר בתום לב, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות המתאימות, לפתוח דף חדש, תוך שמיטת חובותיו. על התכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, עמד בית המשפט העליון בע"א 7113/06 אביגדר ג'נח נ' הכנ"ר (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.08):

"ד... הליכי פשיטת רגל.. מיועדים, כנודע, לשניים: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; "עם זאת, מיודעים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון. חייב כזה, הנרדף על ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או חלקם, בתנאים או ללא תנאי"...

פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב, בפרשת גרינברג הנזכרת אכן התקבל ערעורו של חייב לעניין צו פשיטת רגל; דובר שם באי ניהולם של פנקסי חשבונות שלוש שנים טרם פשיטת הרגל, ונאמר כי אין בכך כדי להוות חוסר תום לב (עמ' 815), כנדרש על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980; וראו לוין-גרוניס שם, סעיף 52 בעמ' 109. אך נאמר גם (עמ' 814), כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר".
(שם, סעיף ד' לפסק הדין; וכן ראו ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר ואח', לא פורסם, ניתן ביום 22.1.07; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; כן ראו לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק
האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321).

באשר להתנהלותם של חייבים בהליכי פשיטת הרגל, חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709).

לעניין תום הלב ומשמעותו בהליך פשיטת הרגל יפים הדברים בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכנ"ר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 9.8.09):

"אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה ל
תום לב
של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת
לחייב שנקלע בתום לב
לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "
קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו
"...הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע"
. (שם, סעיף 27 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט
10.
לאחר שבחנתי את תצהירי החייבים, את סיכומי החקירה וחוות הדעת שהגיש הכנ"ר, לא שוכנעתי כי החייבים עמדו בנטל הרובץ עליהם להוכיח כי חובותיהם נוצרו בתום לב.


א. החייבת מסרה לגיגי ולאימו שיקים מחשבונה, שעה שהיתה מודעת לכך כי אינה מסוגלת לפורעם, משכה שיקים על החלק, ואיפשרה לגיגי ולאימו לעשות בשיקים אלה כבשלהם. אינני רואה להיכנס למחלוקת בין החייבת לבין הגב' גיגי בשאלה אם גיגי השתמשה בשיקים של החייבת, אם לאו, ואני יוצאת מתוך הנחה כי גירסתה של החייבת נכונה. החייבת היתה בגירה, היתה מודעת לכך שאינה מסוגלת לפרוע שיקים, והשלושה יצרו מצג שווא והונו את נושיהם, אשר סברו כי מדובר בשיקים בני פירעון.
החייבת לא פיקחה על משיכות הכספים שבוצעו מחשבונה על ידי גיגי ואימו, ובהתנהלותה זו הפגינה אדישות וחוסר אכפתיות לגורל הנושים. כבר נקבע לא אחת כי מי שמעמיד את חשבונו לרשותו של אחר מבלי שתהיה לו כל בקרה ושליטה על מהות הפעולות המבוצעות בחשבון, לרבות על גובה השיקים הנמשכים ממנו, אינו יכול לטעון לאחר מכן כי החוב שנוצר בחשבון הבנק שלו, כתוצאה מהפעולות כאמור, נוצר בתום לב.

"בית המשפט מצא דופי וחוסר תום לב בפעולת החייב והחייבת כאחד, הראשון בכך שעשה שימוש בחשבון בת זוגו כעקיפה של האיסור על ניהול חשבון שלו, והחייבת מצידה בכך שהסכימה להעמיד את חשבון הבנק שלה לרשות בעלה אף שחשבונו הוגבל, ונתנה לו יד חופשית לפעול בו בלא הפרעה. על יסוד אלה, החליט בית המשפט שלא להעניק לחייבים את פרישת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל מחמת חוסר תום ליבם". (ע"א 6067/04 בדראן הנ"ל, בסעיף 2 לפסק הדין).
וכן:

"מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו".
(פש"ר (חי') 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577; וכן ראו ע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, תק-על 2006(4), 3567; פש"ר (חי') 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 8101).


ב. בנוסף לכך, פתחה החייבת חשבון בבנק לאומי לטענתה לצורך קבלת כספי תרומות, ללא הסבר מדוע היתה זכאית לתרומות, וכיצד נקלע חשבון זה ליתרת חובה. בנסיבות אלה לא נתמכה גרסת החייבת לגבי החובות שנוצרו בחשבון באסמכתאות כנדרש, ונמנעה מהכנ"ר, כמו גם מבית המשפט, האפשרות לקבל תמונה עדכנית מלאה ונכונה באשר לסיבות שהביאו להסתבכותה הכלכלית. (ראו פש"ר (חי') 340/04 שמש נ' הכנ"ר, תק-מח 2006(1), 2841).


ג. אפילו הייתי רואה לנהוג לפנים משורת הדין בחייבת, עקב הסתבכותה בחובותיה בנעוריה, בהנחה שלא היתה מודעת לשימוש שייעשה בשיקים שלה, אין כל מקום לנהוג בה בסלחנות, עת חזרה על מעשיה הקודמים, והפעם בהיקף גדול יותר, תוך שהיא פועלת במשותף עם בעלה החייב. גירסת החייבת כי פעלה בתום לב, עת הזמינו היא והחייב פנקסי שיקים, ומסרו אותם לסיגל חתומים על החלק, אינה סבירה ואף אינה מהימנה. החייבת היתה מודעת להשתלשלות העניינים הקודמת, ולתוצאות מסירתם של שיקים חתומים על החלק לגיגי ולאימו, שעה שלא היתה מסוגלת לפורעם. החייבת היתה שקועה בחובות כתוצאה ממעשיה אלה, ולא יישמעו דבריה כי בתום לב שכנעה את בעלה למסור שיקים על החלק למי שלא היתה מסוגלת לנהל חשבון משל עצמה, והשיקים שלה לא היו בני פירעון. החייבת עבדה בחנות הבגדים של סיגל, וחזקה עליה כי הבינה היטב מדוע זקוקה סיגל לשיקים של בעלה, שעה שנאסר עליה למשוך שיקים משל עצמה.


התנהלות זו משותפת אף לחייב, אשר מסר שיקים ואפשר לסיגל לנהל חשבונו, ללא פיקוח, ללא בקרה, שעה שלא היה מסוגל לפורעם, תוך יצירת מצג כלפי כל הנושים כאילו מדובר בשיקים טובים ובני פירעון.


לא בכדי התנגד הנושה יוסף פרחי להכרזת החייבים פושטי רגל, וטען כי חובם לו נוצר במעשה רמייה, שעה שהחייבים פיזרו עשרות שיקים חתומים על החלק.


ברע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 1886, קבע בית המשפט העליון:

"... ככלל הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהיה מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם ולעיתים על צדדים שלישיים, והן במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה
". (שם, עמ' 1888).


ד. החייבת לא דיווחה על נישואיה למל"ל, והמשיכה לקבל קיצבה כאם חד הורית, עד אשר התגלה הדבר למל"ל. הסבריה אינם משכנעים, ומקובלת עליי עמדת הכנ"ר כי מדובר בגירסה מיתממת, שנועדה להוציא במירמה מהמל"ל כספי ציבור, שעה שהיא בוחרת לשבת בטל, או לא לדווח על הכנסותיה, כפי שעשתה בעת עבודתה בחנות הבגדים.

החייבת מסרה כי עבדה בחנות הבגדים תמורת בגדים לילדיה, אך כלל לא ברור מה היקף הבגדים שקיבלה.

לא ניתן שלא להתרשם כי החייבת לא דיווחה על עבודתה, כדי להמנע מתשלום מס או כדי שלא תופסק הגימלה שקיבלה.


לא למותר לציין כי החייבת, אשר נישאה לחייב ביום 24.2.02 העידה בפני
ראש ההוצל"פ ביום 2.9.02, כי אינה עובדת, כי היא מתקיימת מהבטחת הכנסה וכן "אני אם חד הורית. מגדלת את הילד לבד. זו הכנסתי היחידה...בעבר היה לי איחוד תיקים אך פוזר". דברים אלה נמסרו לכב' הרשם דאוד מאזן בבית משפט השלום בחיפה, שעה שהחייבת היתה נשואה לחייב, ועל פי תצהירו גידל הוא גם את בנה של אשתו מבן זוגה לשעבר.

גם מחדל זה משותף לשני החייבים, אשר המשיכו להנות מגימלה שקיבלה החייבת, שלא כדין.


ה. החייבים חזרו וצברו פיגורים לקופת הכינוס, ושילמו אותם רק כאשר סברו כי הדבר עלול להזיק להם. לא למותר לציין כי החייב הוכרז בעבר "חייב מוגבל באמצעים" והכרזתו בוטלה משלא עמד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו. החייבים לא הגישו דו"חות הכנסות והוצאות לכנ"ר, ובכך מנעו ממנו להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהם מנהלים. רק לאחר שהכנ"ר חזר והודיע כי הוא מתנגד להכרזתם בין השאר עקב העדר דו"חות, הגישו החייבים דו"ח הכנסות והוצאות מרוכז, ללא אסמכתאות.


החייבים אומנם המציאו אישור מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית קרית ים, מיום 4.11.08, המופנה לבית ספר "אלמוגים", לפיו הם מוכרים על רקע מצוקה כלכלית קשה וזקוקים לכל סיוע אפשרי, אך אין בכך כדי ללמד על רמת ההוצאות של החייבים.

" בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל"
(ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

תום ליבם של חייבים כולל גילוי מלא של אורחות חייהם, ובוודאי שהוא מחייב אמינות ויושר לב בגרסאותיהם של החייבים ביחס לכל הגורמים המעורבים בהליך הפש"ר.

גילוי לב מלא בהליך הפש"ר הכרחי על מנת שהכנ"ר יוכל לגבש עמדה אחראית לגבי תום ליבם של החייבים, והחייבים אינם יכולים לעשות דין לעצמם, ולהחליט איזה מידע עם מגלים ואילו נתונים הם מסתירים.

"אין המידע הנמסר לכנ"ר בחינת "תוכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה..."
(ע"א 7113/06 הנ"ל' סעיף ד (3) לפסק הדין).


נוכח התנהגותם של החייבים בעבר, ניתן להתרשם כי אין מדובר במחדל טכני אלא בנסיון להסתיר את הכנסותיהם והוצאותיהם מהכנ"ר.

11.
לאור כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייבים להכריזם פושט רגל.

הצו לכינוס נכסי החייבים, וכן ההגבלות שהושתו עליהם, לרבות הצו לעיכוב יציאתם מן הארץ מבוטלים בזה.

ניתן היום, י' אלול תשס"ט, 30 אוגוסט 2009.













פשר בית משפט מחוזי 177/07 קרן ביבי, שלמה ביבי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה (פורסם ב-ֽ 30/08/2009)