פסקי דין על אייל מרקוס | פסקי דין על בנימין רביזדה

19216/03 בשא     11/11/2003




בשא 19216/03 אייל מרקוס נ' בנימין רביזדה





אייל מרקוס

כתב משפטי - "מעריב"
בעניין:
המבקש
נ ג ד
1. בנימין רביזדה

2. פקיד שומה ת"א

המשיבים
1. עו"ד רמזי דלה

2. מפרקליטות מחוז ת"א
ע"י ב"כ
שלא בנוכחות הצדדים
נוכחים:
החלטה

בפני
בקשתו של מר אייל מרקוס
, הכתב המשפטי של עיתון "מעריב" להסיר את צו איסור הפרסום שניתן בעניין עמ"ה 1263/03 רביזדה בנימין וחברת דור חן מסחר בע"מ נ. פקיד שומה תל אביב 4, המתברר בפני
.

המערערים בעמ"ה 1263/03 ובהם המשיב 1 בבקשה זו, שעה שפנו לבית המשפט בבקשה להאריך להם המועד להגשת הודעת ערעור לשנות המס 1995 עד 1999, בקשו, כי ינתן צו איסור פרסום בהמשך לכך כי הדיון מתנהל בדלתיים סגורות על פי הוראת סעיף סעיף 154 (ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן : 'הפקודה'), .

סעיף 154 (ג) לפקודה קובע :

"כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער."

ניתן צו כמבוקש.
המבקש מר מרקוס טוען בבקשתו כעת כי:

"המדובר בתיק בעל חשיבות ציבורית ממעלה ראשונה, תיק הסובב סביב אישיות אשר שמה נקשר בפרשה מהחמורות בתולדות המדינה. זכות הציבור לדעת מכתיבה לנו את פרסומם של העובדות החבויות בתיק שעשויות להשפיע על סדר היום הציבורי בישראל".
המשיב 1 מתנגד להסרת איסור הפרסום. לגישתו הוראת סעיף 154 (ג) חולשת גם על השלב המקדמי של הגשת בקשה להארכת המועד להגשת הודעת ערעור מס הכנסה ומסכים אני עם עמדתו זו.

עוד טוען המשיב 1 כי לערעור המס אין כל נגיעה ל"פרשת הבנק למסחר" .

עיקר הנמקתו הינה כי:

"אין זה ראוי לפגוע בצנעת הפרט של הנישום ובשיקולים האחרים שבשלם נקבעו מלכתחילה ההגבלות על פומביות והפרסום בערעורי מס הכנסה
....האינטרס הציבורי איננו מחייב פרסום פרטי הכנסותיו הפרטיות של הנישום
...משמעות קבלת בקשתו של המבקש הנה שכל איש ציבור יהיה חשוף לכניסת העיתונות לפרטי הכנסותיו ונכסיו..."
המשיב 1 טוען כי מכוח הוראת סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט".

פקיד השומה תל אביב 4, הוא המשיב 2, הודיע כי אינו מתנגד לבקשה והותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

דינה של הבקשה להתקבל מן הטעמים ובתנאים שלהלן.

איסור הפרסום אינו מהווה חלק אינטגרלי מן הקביעה שבפקודה על ניהול הדיון בדלתיים סגורות (ראה בג"צ 6005/93 עליאש נ. השופט צור ואח', פ"ד מט(1) 168,159 וכן ע"א 2800/97 ליפסון ואח' נ. גהל ואח' מיסים יג/4 ה-4). כב' השופטת דורנר בעניין ליפסון מדגישה את שיקול הדעת המסור לבית המשפט מכוח הוראת סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט :

"ניתן איפוא לבית המשפט שיקול דעת להורות על פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, לרבות

פסק דין
, ובכך להביא לידיעת הציבור את אשר נסתר ממנו בשל ההחלטה על סגירת הדלתות"

אם ישאל השואל מניין נובעת זכות הציבור לדעת את אשר מתנהל בדיוני בית המשפט בכלל ובקשר עם ערעורי מס בפרט, תהא התשובה כי זכות זו הינה זכות יסוד טבעית במדינה דמוקרטית והיא באה לידי ביטוי מפורש במעשה החקיקה החוקתי בסעיף 3 לחוק יסוד : השפיטה :

" בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק"

למותר לחזור ולציין עד כמה עקרון פומביות הדיון והמעשה השיפוטי הינו עקרון שאינו שנוי במחלוקת, המאפשר לעין הציבור לשזוף את ההליך השיפוטי. עקרון הפומביות במשולב עם זכות חופש הביטוי מצריכים את היכולת לפרסם את המתרחש בבית המשפט ברבים. (ראה פסקה 5 לפסק הדין בעניין ליפסון).

פסקי הדין בעניין ליפסון ובעניין גהל (ע"א 4285/97 וע"א 4826/97 גהל נ. פשמ"ג ואח', מיסים יד/2 ה-4), מסכמים את אמות הבחינה בבסיס השיקול אימתי ניתן לפרסם ומה ניתן לפרסם בכל הקשור בערעור מס הכנסה שעה שהוא מצוי בפני
בית המשפט המחוזי. נקבע כי זכות העיון והפרסום אינן מוחלטות והן כפופות להגבלות תחיקתיות כדוגמת סעיף 154(ג) לפקודה תוך בחינת מטרת החקיקה:

"סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] לא נועד להגן על האינטרס הפרטי של הנישום, אלא על אינטרס הציבור. בעניין זה אין מקום למתן פירוש מרחיב, המעדיף את פרטיותו של נישום מס הכנסה על פני פרטיותו של כל מתדיין אחר. מטרתה של ההוראה הינה גביית מס אמת, ולשם כך השגת מטרה זו בלבד מנוהל ההליך בבית המשפט המחוזי (אך לא בערעור על החלטתו בבית המשפט העליון) בדלתיים סגורות. זאת על מנת לאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו מבלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים." ( עניין ליפסון, פיסקה 7).

ערעורי מס מקפלים בחובם לעיתים מזומנות נושאים שיש בהם עניין לציבור בין אם נושאים אלו הינם בתחום פרשנות דיני המס או ביחס שבין הדין הכללי לדיני המס וכיוצא בזה ובין אם אלו נושאים הקשורים בהתנהלות הראויה שבין הנישום לבין רשות המס וחובות רשות המס בהתנהלותה כלפי הנישום. על כן נקבע כי פסקי הדין הדנים בערעורי מס ראויים הם לפרסום על אף הוראת סעיף 154(ג) לפקודה. אחדד את דברי כב' השופטת דורנר בעניין ליפסון (פיסקה 7 לפסה"ד) כי כלל זה ישים ובלבד שלא יפורסמו גילויים שגילה הנישום מיוזמתו בדבר עסקו והכנסתיו שיש בהם כדי להוות גילוי סודות מסחריים. הדברים יפים גם באשר להחלטות ביניים שניתנו אגב הדיון בערעור המס לרבות החלטות מקדמיות כדוגמת הבקשה להאריך המועד להגשת הודעת הערעור.

במקרה דנן הגישו המערערים כאמור בקשה להאריך המועד להגשת הודעת הערעור. השיקולים ששקל בית המשפט שעה שנעתר לבקשתם ואשר פורטו בהחלטה בהחלט ראויים הם שיובאו לידיעת הציבור. לא מצאתי בבקשה מידע שהוא מהווה גילוי סוד מסחרי של המערערים. אמנם יש בבקשה ובהחלטה דיון בהתנהלות המערערים מול רשות המס ומידע באשר לסכום המס אשר השית פקיד השומה על המערערים, מידע שלגישת המערערים פרסומו יפגע בפרטיותם אך המשיב 1 לא טען בפני
כי מידע זה מהווה פגיעה בסודות מסחריים של המערערים משום שאכן אין בו חשיפה שכזו. אין זה המקום לבחינת השאלה מהו סוד מסחרי לצורך בחינת איסור הפרסום. יתכן שבנסיבות מסוימות גובה המס המוטל על נישום יש בו כדי להצביע על היקף עסקיו ובכך אולי להקנות למתחריו איזשהו מידע פנימי אך ספק בעיני אם מידע שכזה מהווה סוד מסחרי ומכל מקום, כאמור, המשיב 1 לא טען כך בפני
. הנמקותיו באשר לפגיעה בפרטיות המערערים ולמידת הקשר שבין ערעורי המס לאותה פרשה המכונה "פרשת הבנק למסחר" , לאור עמדת בית המשפט העליון, כפי שהובהרה דלעיל, אין בהן די כדי להצדיק איסור פרסום מוחלט באשר לעצם קיומו של ההליך, ההחלטות הניתנות במהלכו ופסק הדין שינתן בסופו.

אשר על כן אני נעתר לבקשה להסרת איסור הפרסום במגבלות הבאות:

הדיון וכל מידע העולה בשעת הדיון כמו גם כל מסמך שהגיש צד לדיון בין אם מדובר בכתבי בי הדין או ראיה, חוות דעת וכיוצא בזה יחול עליהם צו איסור הפרסום שניתן עוד ביום 24.6.03 . עצם קיומו של הליך ערעור המס איננו כפוף לצו איסור הפרסום. ההחלטה מיום 8.9.03 בבש"א 10749/03 כמו גם החלטה זו פרסומן מותר. החלטות שינתנו בעתיד כמו גם פסק הדין שינתן בעניינם של המערערים, פרסומם מותר ובלבד שלא יפורסמו סודות מסחריים של המערערים מתוכם או שיקבע כי יש בעצם פרסומם משום פגיעה בסודות מסחריים כאמור. מגבלות אלו משקפות לטעמי איזון נכון בין הצורך לקיים הדיון בדלתיים סגורות מתוך מטרה לברר מהי שומת האמת אשר צריכה שתחול על המערערים ובין זכות הציבור לדעת במסגרת עקרון פומביות הדיון והמעשה השיפוטי.

על אף שאני סבור כי החלטתי משקפת נאמנה את עמדת בית המשפט העליון בסוגיה זו אני מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו למשך 7 ימים מהיום, אשר במהלכם יודיע המשיב 1 לבית המשפט אם בדעתו למצות את הליכי הערעור בקשר עימה. היה ותינתן הודעה כאמור יעוכב הסרת איסור הפרסום עד להחלטה בערעור בפני
בית המשפט העליון. המזכירות תעלה ללשכתי את תיק הבקשה בעוד 7 ימים על מנת שאורה על המשך עיכוב הביצוע או ביטולו.

אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זו הן באמצעות מכשיר הפקסימיליה והן בדואר לידי הצדדים.
ניתנה היום ט"ז בחשון, תשס"ד (11 בנובמבר 2003) שלא במעמד הצדדים
אלטוביה מגן
, שופט
019216/03בשא052 אלטוביה מגן
1
בתי המשפט
בשא019216/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בתיק עמ"ה 1263/03

11/11/2003
תאריך:
השופט: אלטוביה מגן

בפני








בשא בית משפט מחוזי 19216/03 אייל מרקוס נ' בנימין רביזדה (פורסם ב-ֽ 11/11/2003)