פסקי דין על עובדיה דוד | פסקי דין על עובדיה אלי |

8736/03 בש     23/11/2003




בש 8736/03 מדינת ישראל נ' עובדיה דוד, עובדיה אלי




18
בתי המשפט

בש 008736/03
בית משפט השלום באר שבע
23/11/2003
תאריך:
כבוד השופט משה מכליס
נ ש י א
בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקש/ת
הילה אליהוא

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. עובדיה דוד

2. עובדיה אלי
המשיב/ה
משיב 1 ע"י עו"ד בר שלום

משיב 2 ע"י עו"ד יונס אלגרינאוי-ס.צ
ע"י ב"כ עוה"ד
פרוטוקול
החלטה
החלטה לגבי משיב 2 בלבד

1. 1. בפני
בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה - מעצרים ), התשנ"ו - 1996.

2. 2. הדיון בעניינם של שני המשיבים הופרד, לאחר שב"כ המשיב 1 אישר כי המשיב 1 הודה במיוחס לו בכתב האישום, וביקש לדחות את הדיון בכדי להציג חלופה בפני
בית המשפט.

ב"כ המשיב 2 טען להעדר ראיות לכאורה , ועל כן נשמעו טענות רק בעיניינו.

החלטה זו מתייחסת רק למשיב 2.

3. 3. בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 13/11/03 סמוך לשעה 11:30 ניסה משיב 2 יחד עם
משיב 1 לפרוץ לבית ברחוב שיזף 33 בשכונת התקווה נווה נוי בבאר- שבע, בכך שניסו לפתוח חלון המטבח על מנת לבצע גניבה או פשע.

עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך הנ"ל ובין השעות 08:00 עד 12:30 פרצו המשיבים, בצוותא חדא, לבית ברחוב יסמין בשכונת נווה נוי באר- שבע, בכך ששברו את הסורג, שברו את דלת הסלון וניפצו את השמשה ונכנסו פנימה במטרה לבצע גניבה או פשע.

המשיבים גנבו מתוך הבית פריטים שונים שהיו בתוך תיק גב גדול, ביניהם כסף זר במזומן, מכשירי חשמל, תכשיטים מזהב ומכסף, מפתחות הבית וארנק בצבע כחול, וזאת מתוך כוונה לשוללם שלילת קבע.

במעשיהם גרמו המשיבים להיזק בזדון ושלא כדין לסורג, לשמשה ולדלת הסלון, בנוסף להפיכת תכולת הבית.

זאת ועוד, נטען לגבי משיב 2 כי במועד ובמעמד כאמור לעיל, נהג באופנוע בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה בר תוקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

העבירות המיוחסות למשיב 2 הן כלהלן:

א. א. נסיון התפרצות למקום מגורים, עבירה בניגוד לסעיף 406(א) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
ב. ב. כניסה והתפרצות למקום מגורים, עבירה בניגוד לסעיף 406(ב) לחוק הנ"ל.
ג. ג. גניבה, עבירה בניגוד לסעיפים 383 + 384 לחוק הנ"ל.
ד. ד. היזק במזיד, עבירה בניגוד לסעיף 452 לחוק הנ"ל.
ה. ה. נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לתקנות התעבורה .
ו. ו. נהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה .
ז. ז. נהיגה ללא פוליסת ביטוח, עבירה בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [ נוסח חדש ], התש"ל - 1970.

2. 2. באת כוח המבקשת מבקשת מבית המשפט לעצור את המשיב 2 עד תום הליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

טוענת באת כוח המבקשת כי הובאו בפני
בית המשפט ראיות לכאורה המספקות למעצרו של המשיב.

טוענת המבקשת כי מחומר החקירה שהוצג בפני
בית המשפט עולה כי בעקבות מידע שקיבלו השוטרים מבעל הדירה מרחוב שיזף 33 על נסיון פריצה לביתו, התבצע מעקב סמוי על ידי שוטרים מתחנת באר - שבע ואחד השוטרים זיהה וספה לבנה שנוסע בה אדם ( מאוחר יותר זוהה כמשיב 2 ) חובש קסדה אדומה אשר נתפסה על ידי השוטרים. מאוחר יותר נתפס החשוד השני ( שזוהה כמשיב 1 ) כשברשותו שלל רב וזאת בקרבת מקום הפריצה. 60221

טוענת המבקשת כי במהלך שהייתם במעצר התבצעה האזנה לשיחה ביניהם ממנה עולה כי היה תיאום גרסאות ביניהם.

באשר לעילת המעצר - טוענת המבקשת כי עילת המעצר מתקיימת לפי סעיף 21 (א)(1)(א) לחסד"פ, לאור המאסר המותנה בר הפעלה שלא הרתיע אותו מלבצע לכאורה עבירה נוספת במהלך תקופת התנאי. בנוסף לחשש מתיאום גרסאות בין שני המשיבים.

באשר לעילת המסוכנות לביטחון הציבור לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחסד"פ- טוענת המבקשת כי לאור עברו העשיר של המשיב שצבר יותר מ- 22 הרשעות בעשרות רבות של עבירות רכוש, נשק, סמים והפרת הוראה חוקית יש בכך כדי להצביע על מסוכנותו כאשר חרף המאסרים הרבים לא מנע ממנו לשוב ולבצע לכאורה עבירות נוספות שככל הנראה על רקע צריכת סמים אם כי לא ברור מה מצבו כיום בעניין זה.

לגישת המבקשת בנסיבות המקרה אין בשום חלופה כדי למנוע את המסוכנות.

3. 3. בא כוח המשיב מנגד טוען כי אין מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו שכן לא הובאו ראיות לכאורה המספקות למעצרו של משיב זה.

לגישת בא כוח המשיב לעניין עבירות הפריצה, נסיון הפריצה והיזק בזדון אין כלל ראיות. מה וגם נלקחו טביעות אצבעות אולם מסיבה שאינה מובנת לב"כ המשיב לא הוגשו תוצאות הבדיקה. לא כך לגבי עבירת נהיגה בזמן פסילה ללא רשיון וביטוח, חרף העובדה שלא ודאי שהמשיב נהג בזמן פסילה הרי גם אם נניח שהובאה ראיה לכך, עבירה זו לא מקימה עילת מעצר.

טען בא כוח המשיב כי המבקשת מסתמכת על הודעת בעל הבית שהיה נסיון לפרוץ לביתו כדי לבסס את הראיות לכאורה כנגד המשיב. לגישת בא כוח המשיב מהודעת בעל הבית ניתן ללמוד כי האדם שניסה להסתכל מעבר לחלון הינו כבן 20 ונראה כמו בן מיעוטים. לגישתו, המשיב כלל לא נראה בן מיעוטים ואף לא נראה בן 20. עוד מהודעת בעל הבית ניתן ללמוד כי אותו בחור נסע בוספה ( שלא מסר את צבעה ) וחובש קסדה אדומה. על דברים אלה לא ניתן לבסס הרשעה בסופו של יום.

טוען בא כוח המשיב כי המשיב לא מכחיש שהיה באזור האירוע ונהג בוספה אולם אין בכך כדי לייחס לו עבירות בשל עובדה זו בלבד. העובדה שאחיו ( משיב 1 ) נתפס עם שלל הפריצה במקום אחר ולא היה עם המשיב 2 מלמד שהמשיב לא מעורב במעשי הפריצה.

לדבריו, המשיב במהלך הודעתו במשטרה מסר כי היה במקום לחפש עבודה.

לגישת בא כוח המבקש אם בית המשפט ימצא שיש בחומר החקירה ראיות לכאורה המספקות למעצרו של המשיב, הרי לפחות מתבקש בית המשפט לקבוע שיש כרסום ממשי בראיות הקושרות את המשיב למעשי הפריצה ולהורות על שחרורו של המשיב, שכן על ראיות קלושות לא עוצרים.

טוען בא כוח המשיב כי בנוסף לכך שאין ראיות הרי אין כלל ראיות המצביעות על כך שמשיב 2 ומשיב 1 נסעו ביחד.

טוען בא כוח המשיב כי המשיב מיוזמתו האישית עובר למעצרו פנה לאישפוזית בבקשה להתחיל הליכי גמילה והוא נתבקש לבצע בדיקות ואכן הוצגו על ידי אישתו של המשיב תוצאות הבדיקה.

4. 4. באת כוח המבקשת בתגובה לטענות בא כוח המשיב הוסיפה כי מהודעת בעל הבית עולה כי אותו אדם שניסה לפרוץ לדירתו הבחין בבעל הבית בעקבות זאת קפץ מהגדר, לכן ברור שהמשיבים ידעו שהמשטרה בעקבותיהם.

5. 5. באשר לשאלת קיומן של הראיות לכאורה:

מקובלת עלי עמדתה של באת כוח המבקשת כי הנסיבות בהן נתפס המשיב - יש בהן כדי להוות ראיה לכאורה להשתתפותו בפריצה ובנסיון פריצה בנוסף לעבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רשיון וביטוח.

מחומר החקירה שהוצג בפני
עולה כי סמוך לשעה 11:50 התקבלה הודעה למוקד מבעל דירה ברחוב שיזף 33 לגבי נסיון פריצה לביתו על ידי אדם שתיאורו: בחור בשנות ה- 20 לערך, שיער קצוץ שחור, עור שחום, לבש חולצה ארוכה בצבע סגול בורדו, גובהו כ- 170 לערך ובעל מבנה גוף רזה. מהודעת בעל הבית עולה כי אותו בחור לאחר שהבחין בבעל הבית, ברח ועלה על ווספה עליה היה בחור נוסף שנהג וחבש קסדה אדומה.

משיב 2 ומשיב 1 נתפסו בקרבת מקום, משיב 2 ברחוב השיטה בעוד משיב 1 ברחוב יסמין קרוב מאוד לבית שנפרץ, על ידי השוטרים שהוזנקו למקום ועצרו אותם.

בתיק החקירה מתועדים דוחות פעולה של השוטרים המתארים את האירוע. מהתיעוד עולה כי השוטרים זיהו את המשיב 2 נוסע לכיוון רחוב השיטה ועונה על התיאור שקיבלו מהמוקד: ויספה לבנה ונהג החובש קסדה אדומה. כאן המקום לציין כי בעל הדירה בהודעתו לא מסר את צבע הווספה. ברם, מדוחות הפעולה של השוטרים עולה כי בדיווח שקיבלו מהמוקד דווח על ווספה לבנה.

בשלב זה של הדיון אין בית המשפט בודק ובוחן את המשקל והאמינות של הגרסאות. עניין זה נבחן במסגרת התיק העיקרי, לאחר שהראיות יעברו בחינה מקרוב של בית המשפט וישמע את העדויות ואלה יעברו את מבחן החקירה הנגדית.

טוען בא כוח המשיב כי בהודעתו של בעל הדירה שהיה נסיון לפרוץ לביתו תיאר את הבחור שניסה לפרוץ לביתו כבחור בשנות ה- 20 לערך. אין מחלוקת כי משיב 1 עבר גיל זה, אולם אין ספק ששאר התיאורים מלמדים לכאורה שהמדובר במשיב 1.

עוד טוען בא כוח המשיב כי לגבי הפריצה אין ראיות שיש בהן כדי לקשור את המשיב 2 בביצוע העבירה שכן משיב 1 נתפס לבד ברחוב יסמין.

טענתו של בא כוח המשיב אינה מקובלת עלי. מדו"ח המעצר עולה כי משיב 2 נעצר בשעה 12:30 בעוד משיב 1 נעצר בשעה 12:38, בהפרש זמן של שמונה דקות בלבד. שני האחים הסתובבו באותה שכונה ובאותו מועד. מהודעת בעל הדירה במשטרה עולה כי קיימות ראיות לכאורה כי המשיבים נצפו בסמוך לשעה 11:30 בקרבת ביתו וכי לפי התיאור עולה לכאורה כי משיב 1 ניסה לפרוץ לביתו כאשר משיב 2 המתין לו בחוץ.

אין ספק בלבי כי המשטרה לא טרחה להגיש את תוצאות טביעות האצבעות לאחר שנלקחו מעתקים משתי הדירות. ברם, גם אם היה מקום כי המשטרה תגיש את הבדיקה, אין בכך כדי לשנות, שכן חומר החקירה הקיים היום מהווה תשתית ראייתית מספקת לכאורה נגד המשיב.

באשר לעבירת נהיגה בזמן פסילה ובנהיגה ללא רשיון וביטוח.

מחומר החקירה " שאילתא לקובץ נהגים " עולה כי רשיונו של המשיב פג ב- 01/99 וכי הוא בתקופת פסילה. כך גם עולה מגזר הדין שניתן על ידי כבוד השופטת בית אור מיום 10/12/02 בת.פ. 2268/02 שנמצא בתיק החקירה.

לאור מכלול הראיות הללו, יש בו כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית נגד המשיב.

6. 6. באשר לקיומה של עילת מעצר נגד המשיב.

המבקשת מבססת את בקשתה לעצור את המשיב עד תום ההליכים על סעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל הקובע בין היתר עילת מעצר בשל שיבוש הליכי משפט וכן על סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק הנ"ל, הקובע עילת מעצר בשל חשש לסיכון בטחון הציבור ובטחונו של אדם.

באשר לעילת המעצר בשל חשש לסיכון בטחון הציבור:

אמת כטענת בא כוח המשיב, עבירות רכוש כשלעצמן אינן מקימות חזקה שהנאשם מסוכן לציבור ובדרך כלל הסכנה לביטחון הציבור בכלל ולביטחונו של האדם בפרט נובעת מעבירות של אלימות - להבדיל מעבירות רכוש.

ברם, ההלכה הפסוקה היא, כי יש ועבירות רכוש יקימו בנסיבות מסויימות עילת מעצר לפי הסעיף הנ"ל.

ובאשר למהות הנסיבות אשר יכול ותצדקנה מעצר , בעבירות רכוש, עמדה כבוד השופטת בייניש בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מ"י פ"ד נב(4) 268 בקובעה כי:

" מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש ".

לפני משיב, אשר נדון פעמים רבות במגוון רחב של עבירות חמורות ובכלל זה עבירות רכוש. עברו כולל הרשעות בפלילים, בעבירות רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית ואף ריצה עונשי מאסר בפועל. כן לחובתו עונש מאסר מותנה בר הפעלה למשך 12 חודשים במידה ויורשע.

מכאן עולה כי המשיב הינו אדם שעברו ואורח חייו מצביעים עליו, כמי שרואה בעבריינות כדרך חיים, ולפיכך סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל עת.

באשר לעילת המעצר של שיבוש הליכי משפט, סבורני כי חרף תמליל השיחה שהוקלטה בין המשיבים, נחה דעתי כי עילה זו לא מתקיימת.

העולה מן האמור הוא, שחרף הוראתה של ההלכה הפסוקה בתחום מעצרם של נאשמים בעבירות רכוש, מתקיימת בעניינו של המשיב עילת מעצר.

אולם, זה אינו סוף הדרך לבירור בקשתה של המבקשת למעצרו של המשיב עד תום הליכים, הואיל והשימוש במעצר אמור להיות האמצעי האחרון בו ישתמש בית המשפט כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של המשיב. לכך כיוון המחוקק בסעיף 21 (ב)(1) לחוק הנ"ל.

לכן, נשאלת השאלה, האם ניתן ליטול עוקצה של מסוכנות המשיב, באמצעים פחות דרסטיים ממעצר?

שאלה זו הטרידה אותי לאור העובדה שכנגד המשיב עומד מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 12 חודשים במידה ויורשע. הדעת נותנת שאם ההליכים המשפטיים והחשש מפני עונש מאסר בפועל הם אלו אשר עומדים כחרב המונחת על צווארו ומונעים ממנו מלעבור עבירות נוספות, הוא היה מדיר את רגליו מביצוע עבירות שכאלו.

אין ספק כי שחרור המשיב לחלופה מושתת בראש ובראשונה על האימון שבית המשפט רוחש בו. יחד עם זאת, להשקפתי, על מנת למלא את מצוות המחוקק, הואיל וגם במקרה של נאשם מסוגו של המבקש, נכון לבחון אם יש באחת החלופות על ידו כדי לייתר את המעצר מחד, ולאיין את מסוכנותו, מאידך. חלופה זו עשוייה להיות בדרך של הגבלת תנועותיו של המשיב על ידי החזקתו במעצר בית, אשר ילווה בפיקוח מתמיד של אנשים מהם יתרשם בית המשפט ככאלה שעשויים לבצע את מלאכתם נאמנה.

בא כוח המשיב הציע חלופה שאישתו תשגיח עליו ואחותו תסייע בדבר. עיון בגליון הרשעותיו של המשיב מלמד כי המשיב גרוש, לכן לא ברור כיצד בא כוח המשיב הציע חלופה בבית
" אישתו ".

יתירה מזאת, מדברי בא כוח המשיב עולה כי המשיב עבר בדיקות רפואיות לבדיקת התאמתו להתחלת הליכי גמילה מיוזמתו האישית. המבקשת בטיעוניה בבקשת המעצר עד תום ההליכים טענה כי אינה יודעת בוודאות האם המשיב משתמש כיום בסמים.

בנסיבות המקרה לאחר שלא ברור אם החלופה שהוצעה על ידי בא כוח המשיב ראויה היא ולאור העובדה כי לא ברור מצבו של המשיב לגבי השימוש בסמים, אין מנוס אלא להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בשולי הדברים אציין כי אם בא כוח המשיב יציע לבית המשפט חלופה ראויה שיש בה כדי ליטול עוקצה של מסוכנות המשיב וראיה חותכת לגבי העדר שימוש בסמים, יכול הוא להגיש בקשה חדשה במסגרת עיון חוזר.

7. 7. סופו של יום איפוא, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ד (23 בנובמבר 2003) במעמד הצדדים
מכליס משה, שופט
נשיא








בש בית משפט שלום 8736/03 מדינת ישראל נ' עובדיה דוד, עובדיה אלי (פורסם ב-ֽ 23/11/2003)