פסקי דין על מורן חן | פסקי דין על נחמן חן |

6845/09 עפ     03/09/2009




עפ 6845/09 מורן חן, נחמן חן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק ע"פ 6845/09



בבית המשפט העליון


ע"פ
6845/09 - א'


בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשים:

1. מורן חן



2. נחמן חן



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.6.09 ב-תפ"ח 1049/07 שניתנה על ידי כבוד השופטים ב' אופיר- תום, סגנית נשיא, מ' סוקולוב ו-ד' רוזן

תאריך הישיבה:
י' באלול התשס"ט (30.8.09)
בשם המבקשים:
עו"ד אבי עמירם
בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל


החלטה


א.
בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן שלוש שנים בפועל, וקנס בסך 150,000 ₪ שנגזרו על המבקשים ביום 22.6.09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים תום אופיר – סגנית נשיא, סוקולוב ורוזן) בתפ"ח 1049/07.

עובדות והליכים

ב.
ביום 4.6.09 הורשעו המבקשים בעבירות של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, ועשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה. המדובר באישום אחד מתוך עשרים ושניים אישומים, שהופנו נגד עשרים וארבעה נאשמים, בגין עבירות שנעברו במסגרת ארגון פשיעה בראשו של יוסף (אסי) אבוטבול (נאשם 1 בכתב האישום). המבקשים הם אחים, שבבעלותם היתה, בזמן נשוא כתב האישום, חברה בשם "ארבל הגליל". החברה, כך נקבע,
התקשרה עם חברת גליקסמן, בתיווכו ומעורבותו של עו"ד גיא אופיר, במטרה לקדם יוזמות עיסקיות. בהמשך התגלע סכסוך בין המבקשים למשפחת גליקסמן, על רקע חוב של מליוני שקלים אותו חבו המבקשים לחברה. נקבע, כי בעקבות הסכסוך פנו המבקשים לאבוטבול כדי שיגבה מגליקסמן ואופיר (להלן
המתלוננים
) כספים, בהם יתחלקו בשוה. עוד נקבע, כי החל משנת 2005, סחטו אבוטבול וסיטבון (נאשמים 2-1 בפרשה) מגליקסמן סך של 900,000 ₪, אותם שילם בשלושים תשלומים, וכן כספים נוספים עד שנת 2007, שנסחטו תוך איומים ומעשי חבלה ברכוש.

ג.
בית המשפט קבע, כי המבקשים היו מעורבים במעשי הסחיטה וביקשו ליהנות מפירותיה. בין היתר נקבע, כי בעת ויכוח בין הצדדים, הודיע מבקש 1 לגליקסמן, כי יפנה בתגובה ל"נתניה", דהיינו לראשי ארגון הפשע כדי שיפתרו את הסכסוך בדרכם. עוד נקבע, בין היתר על סמך עדותו של סיטבון, כי המבקשים השתתפו בשתי פגישות הקושרות אותם למעשה. האחת התרחשה בבית קפה "ארומה", בה דרש אבוטבול מהמתלוננים 900,0000 ₪ בטענה כי הם מחוייבים לשלם לו את חובם של המבקשים. בפגישה השנייה, שנערכה באולם "שמיים כחולים", סוכם על אופן חלוקת הכספים שסחט אבוטבול מהמתלוננים. עוד נקבע, כי מטעם המתלוננים נשלח מסמך (מוצג ת/353), בו הצהירו כי הם חייבים לסיטבון סך של 900,000 ₪ - כספי הסחיטה. עוד נקבע, כי שני המבקשים היו שותפים מלאים ומעורבים בפרשה באופן שוה, וכי שניהם היו בסוד העניינים מתחילת הפרשה ועד סופה.

ד.
בגין העבירות בהן הורשעו המבקשים נגזר על שניהם עונש זהה הכולל ארבע שנות מאסר, מהן שלוש בפועל, וקנס כספי בסך 150,000 ₪. בגזר הדין ציין בית המשפט, כי המבקשים בעברם אנשים נורמטיביים, סיימו 12 שנות לימוד ושירתו שירות צבאי מלא. עוד צויין, כי מבקש 1 הביע חרטה על מעשיו, ואילו מבקש 2 מכחיש את המיוחס לו וחש כי הוא חף מאשמה. בית המשפט ציין, כי עבירות הסחיטה בהן הואשמו המבקשים חמורות וקשות, ברם בגדרי שיקול הדעת בענישה נערכה אבחנה בין חברי ארגון הפשיעה לאלה, כמו המבקשים, שהסתייעו בשירותם. נקבע מדרג ענישה שלא זה המקום לעסוק בו.

הערעור ועיכוב ביצוע

ה.
ביום 15.7.09 נענה בית המשפט לבקשת המבקשים, ועיכב את ביצוע העונש, בהסכמת המשיבה, עד ליום 1.9.08 לצורך הגשת ערעור. ביום 28.8.09 הגישו המבקשים ערעור על ההכרעה וגזר הדין בעניינם, ועמו בקשה נוספת לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. נטען, כי סיכויי הערעור (אליהם אתייחס בהמשך) טובים למדי; כי אין בעיכוב הביצוע חשש לסכנת הציבור; כי אין חשש להימלטות המבקשים, ולראייה צויין כי המבקשים התייצבו לדיונים בבית משפט קמא כסדרם; וכי למבקשים בעיות כלכליות ומשפחתיות המצדיקות את העיכוב.

ו.
בנימוקי הערעור עמדו המבקשים על שלושה טיעונים עיקריים:
האחד
כי הרשעתם הושתתה על ראיות נסיבתיות.
בין היתר
נטען נגד ביסוס ההרשעה על אמירות סתמיות שנאמרו על ידי המבקש 1 ("הולך לנתניה"), ועל מסמך ההתחייבות (ת/353) שמהימנותו תלויה בספק. בהקשר זה עוד נטען, כי בית המשפט קמא התעלם מסימני שאלה העולים מן הפרשה, כגון העובדה שהמבקשים לא קיבלו חלק מהכספים, ומעורבותו של עו"ד אופיר בפרשה. בטיעון
השני
נטען, כי יש לאבחן בין חלקו של מבקש 1 לזה של מבקש 2 בפרשה. נטען, כי מבקש 2 היה אדיש לנעשה, ואין ראיות הקושרות אותו אף להזמנת הסחיטה מאבוטבול וסיטבון. עניינו של הטיעון
השלישי
הוא חומרת העונש. נטען, כי השניים לא היו חלק מארגון הפשיעה, ולא פעלו באופן אקטיבי לסחיטת המתלוננים. העונשים שהושתו על השניים, כך נטען, אינם תואמים את רף הענישה בעבירות כגון דא, לא כל שכן מקום בו עברו עבירה נקודתית, של מעשה הסחיטה הראשון. עד נטען בהקשר זה, כי היה מקום להתחשב בכך שהמבקשים אנשים מן היישוב, שאינם מעורבים במעשי פשע.

ז.
בדיון ביום 30.8.09 הוסיף בא כוח המבקשים, עו"ד עמירם, שטען כל האפשר, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. הסנגור שטח את הנימוקים אותם עתיד הוא להשמיע במסגרת הערעור בבית משפט זה. בין היתר טען, כי אין ראייה פוזיטיבית הקושרת את המבקשים למעשי הסחיטה, וכי בית המשפט קמא הניח הנחות שגויות על סמך מפגשים שהיו למבקשים עם המעורבים בפרשה. עוד נאמר, כי המבקשים פעלו על פי חוק, ואף פנו בשלבים מסויימים למשטרה וללשכת עורכי הדין כדי להתלונן על גליקסמן ועו"ד אופיר. באשר לגזר הדין נטען, כי בית המשפט החמיר בעניינם של המבקשים יתר על המידה, וכי העונש שהושת עליהם איננו פרופורציונלי ביחס לעבירות בהן הורשעו וביחס למורשעים האחרים. עניינם של המבקשים הושוה לעניינו של מורשע אחר בפרשה, שי אלרועי. אלרועי, כך נטען, הורשע בסחיטה, לאחר שסחט בעצמו למעלה ממליון דולר, והושתה עליו בגין ההרשעה חצי שנת מאסר בפועל וקנס כספי בלבד. המבקשים, כך נטען, לא עסקו במישרין בסחיטה ולא היו חלק מארגון הפשע, ואין להשית עליהם עונש חמור מזה של אלרועי. עוד נטען בהקשר זה, כי המבקשים הם "מלח הארץ", שתרמו רבות למדינה, ולא הסתבכו מעולם עם החוק. הוסף, כי דינו של מבקש 2 שונה מזה של מבקש 1, ולראייה הובאה עדותו של אופיר, כי מבקש 2, נחמן חן
, כלל לא היה שותף בסוד העניינים. נטען, כי תחילת ריצוי המאסר ביום 1.9.09 לתקופה של שלוש שנים עלולה לייתר את הערעור, שעתיד להשמע עוד זמן רב. עוד ציין בא כוח המבקשים, כי נכון הוא להגבלות נוספות שיוטלו על המבקשים עד לתחילת ריצוי המאסר. בא כוח המשיבה, עו"ד פטל, טענה מנגד, כי אין מקום לעיכוב ביצוע, נוכח חומרת העבירות בהן הורשעו ותקופת המאסר הארוכה. עוד נטען, כי יש ראיות מוצקות נגד שני המבקשים וכי סיכויי הערעור נמוכים. עו"ד פטל הציגה את החלטת השופטת חיות מיום 23.8.09 בתיק אחר בפרשה (בע"פ 6368/09
זקן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), שם נקבע כי אין מקום לעיכוב ביצועו של עונש מאסר אשר הושת על נאשם אחר בפרשה, לו מיוחסות עבירות דומות; עם זאת הודיעה המדינה כי נכונה היא שערעוריהם של המעורבים שתקופת מעצרם קצרה יותר, יישמעו בהקדם, במופרד מאחרים.


דיון והכרעה

ח.
לאחר עיון בנימוקי הערעור ובמכלול הנסיבות, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, איני רואה מקום להיעתר לבקשה. בבואנו לשקול עיכוב ביצועו של עונש בגדרי ערעור, יש לבחון מכלול שיקולים, ובכללם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; ונסיבותיו האישיות (ע"פ 111/99
שוורץ נ'
מדינת ישראל

, פ"ד נד(2) 241, 282-277 (השופטת-כתארה אז-ביניש). בענייננו הדגישו המבקשים את הקריטריונים הנוגעים לסיכויי הערעור, עברם הפלילי, ונסיבותיהם האישיות. הנדבך הדומיננטי בבקשה, אליו גם התייחס בא כוח המבקשים ביתר פירוט, הוא טיב הערעור וסיכוייו. ברי כי בגדרי בקשה לעיכוב ביצוע יש קושי לשופט, היושב כדן יחיד ושבפני
ו נגלה רק חלק מהתמונה הכוללת, להביע דעה מושכלת על גורל הערעור. לא כל שכן בתיק רב נאשמים ועב כרס וראיות. תפקיד זה ניתן, ולא בכדי, להרכב תלתא היורד לעומק הדין, ובפני
ו פרוס התיק על כל רכיביו. ברי כי הדבר מקבל משנה תוקף במקרה הנוכחי, בו מדובר על פרשה רבת ענפים עד מאוד. ואכן, בחינת סיכויי ערעור לצורך החלטה בעיכוב ביצוע, איננה בחינה הסתברותית-טכנית, אלא עניינה בחינת טיב הטענות שבערעור והערכת הפוטנציאל שבהן להשפיע על התוצאה (ראו עניין
שוורץ
בעמ' 280).

ט.
עיינתי בחלקים מפסק הדין הגדול ובמיוחד בזה הנוגע למבקשים ובנימוקי הערעור, ושמעתי בקשב רב את טענות הסניגור המלומד. חלק מנימוקי הערעור מופנה כלפי ממצאים שעניינם מהימנות עדים ואופן התרשמותו של בית המשפט מהם, וחלקם מופנה נגד ממצאי עובדה של בית המשפט קמא. כידוע, אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב בממצאי מהימנות או עובדה שנקבעו על ידי ערכאה דיונית אשר התרשמה מהן באופן ישיר (רע"פ 10470/07
פרעוני חליל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט ג'ובראן)). המסכת העובדתית בגינה הורשעו המבקשים נטוותה ממארג ענף של ראיות, תוך התייחסות מפורטת לכל אחת מהן. עיינתי גם באותו חלק מן הראיות שהוצג בדיון, ודומה כי המשוכה שאותה על המבקשים לעבור, כדי להפריך את התשתית בה מדובר – אינה נמוכה. הוא הדין באשר לטענה בדבר חוסר מעורבותו של מבקש 2. עיון בפסק הדין ובחומר שהוגש אינו מצביע איפוא על משימה קלה בערעור. משהמדובר בעונש בן שלוש שנות מאסר, יש גם להניח כי הדיון בערעור יסתיים בפרק זמן שלא ייתר את הערעור, ולכך אשוב. בהמשך לכך, בטענות באשר לגזר הדין לבדן אין כנודע כדי להצדיק את עיכוב הביצוע (ראו למשל ע"פ 2401/08
דני שווא נ' מדינת ישראל



(לא פורסם) (השופט דנציגר)).

י.
באשר לשאר השיקולים סבורני, כי משקלם של אלה שאינם מצדיקים עיכוב ביצוע כבד משל אלה התומכים בו. אכן, המבקשים הם אנשים ללא עבר פלילי, והתנהגותם לאורך משפטם אינה מצביעה על סכנה להימלטותם. ברם סבורני, כי עיכוב ביצוע בנסיבות המקרה ובעבירות בהן הורשעו המבקשים אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. פניית המבקשים לגורמי פשע לצורך פתרונו של סכסוך עסקי, והשתתפותם – ולוא באופן חלקי – בפגישות הסחיטה, אף אם לא כ"מובילים", היא בחינת נתינת יד לביצוע המעשים הנפשעים. בעבירות בהן הורשעו המבקשים גלומה סכנה לשלום הציבור, ובפרט לשלומם ובטחונם של המבקשים להתפרנס בשקט ובבטחה ולסדר החברתי. העובדה שמדובר בעבירה שכללה התארגנות של גורמים רבים, מהם עבריינים, אינה תומכת אף היא בעיכוב ביצוע העונש, שוב - מפאת האינטרס הציבורי (ראו ע"פ 2276/08
אברהמי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט דנציגר)). ולבסוף, ברי בכגון דא כי מי שאינו נהנה עוד מחזקת החפות, קשה להלום כי יהלך בשוק בשעה ששלוש שנות מאסר לחובתו; ושלוש שנים הן על דרך הכלל תקופת מאסר שעיכוב לגביה הוא חריג. אף שלא אומר כי אין תקדימים מסוימים לכך, וכל מקרה לנסיבותיו. ועוד, גם אם אולי ישנו הבדל מסוים בעוצמת העבירה בין שני המבקשים, בסופו של יום איני רואה מקום להבחנה ביניהם לצורך החלטה זו.

י"א.
בית המשפט קמא הבחין בגזר דינו, כאמור, בין מי שהיו מעורבים בארגון הפשע לבין המסתייעים בשירותם. בקשר לאחרונים אמר:


"מדובר באנשים השייכים למסגרת הנורמטיבית. מדובר, לעיתים קרובות, באזרחים רגילים הנקלעים למצוקה כלכלית ובוחרים להיעזר בעבריינים, בריונים שבכוחם להשיג בקשתם בדרך נוחה ומהירה פי כמה מ'דרך המלך', דרך פניה לרשויות המדינה וערכאות שיפוטיות... עבירות אלו, מעבר לכיעורן, הינן קשות ומסוכנות... יש בעבירות אלה כדי לשבש אורחות חיים. העובדה שמדובר לעיתים קרובות באזרחים רגילים, מעצימה דוקא הסכנה הרבה הטמונה בעבירות אלה... על בתי המשפט להעניש אלה הפונים לעבריינים, ובוודאי לארגוני פשיעה, כדי לקדם עניינם ולהשיג חפצם בעונשים כבדים. זאת, גם משעברם של אלה נקי, ולעיתים הינם אנשים נורמטיביים לחלוטין, שתרמו ותורמים לסביבתם. יש ליתן עדיפות מכרעת לגורם ההרתעה" (עמ' 22-21).


אכן, למבקשים עבר נורמטיבי, אך כעולה מקביעת בית המשפט סיבכו עצמם בעניין רע, על כל אימתו לזולת. לא אחת עמד בית משפט זה על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש מאסר, כדי לטעת אמון בקרב הציבור בשלטון החוק (ראו ע"פ 9969/07
סלומון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (השופט ג'ובראן)). האינטרס הציבורי הוא, כאמור, שיקול מרכזי בהכרעה באשר לעיכוב ביצוע; אך נדבך חשוב בשיקול הדעת הוא אף אורך תקופת המאסר. על המבקשים הושתה תקופה לא מבוטלת של שלוש שנות מאסר. בנסיבות אלה איני סבור, כי תחילת ריצוי העונש עלולה לייתר את הערעור. אף אם – דרך משל – יתקבלו חלק מהשגות המערערים, ויקוצר העונש, עדיין קשה להלום סיכוי של ענישה בעבודות שירות, בלא שאטע מסמרות. אציין, כי עיכבתי היום (בתנאים מגבילים) את ביצוע העונש בע"פ 6785/09
זוארץ נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), מטעם מעשי של אורך המאסר (שנתיים), וכן גילו הצעיר של המבקש, כפי שפורט. אזכיר לבסוף את הסכמת המדינה – בכפוף כמובן לקביעה בבית משפט זה - לשמיעת ערעורי המבקשים בהקדם (ראו בדומה ההחלטה בעניין
זקן
ובעניין
זוארץ
), וחזקה על הנוגעים בדבר בבית המשפט כי יתנו דעתם לכך.

י"ב.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. בנסיבות יחלו המבקשים לרצות עונשם לאחר ראש השנה, ביום ד' בתשרי תש"ע (22.9.09), ויתייצבו עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ערבויות קיימות יעמדו בעינן.




ניתנה היום י"ד באלול תשס"ט (3.9.09).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09068450_t02.doc

הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 6845/09 מורן חן, נחמן חן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 03/09/2009)