פסקי דין על שרון כדר | פסקי דין על פרופ' י. הרישנו | פסקי דין על קופת חולים כללית |

632/95 א     15/12/2004




א 632/95 שרון כדר נ' פרופ' י. הרישנו, קופת חולים כללית




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בחיפה
ת.א.
632/95



בפני
:
השופט ש. ברלינר
תאריך:
15/12/2004


בעניין:
שרון כדר

התובעת





- נ ג ד -



1. פרופ' י. הרישנו

2. קופת חולים כללית
הנתבעים



פסק
דין



התובעת החלה לסבול מהפרעות בראיה כאשר היתה בהריון. היא טופלה על ידי הנתבעים בביה"ח סורוקה בבאר שבע. הטיפול הרפואי לא הועיל, ובסופו של דבר, למרבה הצער, היא התעוורה.


התובעת טענה כי המחלה בה לקתה היתה אפופלקסיה של ההיפופיזה (גידול, דימום, שבץ, של בלוטת יותרת המוח), וכי מחמת רשלנות לא אובחנה המחלה. הנתבעים טענו
כי המחלה בה לקתה התובעת היתה תהליך דלקתי של עצבי הראיה (פפליטיס), אשר טופל כהלכה בבית החולים אך למרבה הצער, הטיפול לא הועיל.


הדברים נסקרו בפסק הדין החלקי מיום 13.1.02, אשר ניתן על יסוד החומר שהיה מונח אז בפני
ביהמ"ש המבוסס בעיקרו של דבר על חוות דעת רפואיות מטעם רופאי הצדדים.


נקבע כי היתה התרשלות בכך שלא בוצעה בדיקת הדמיה ממוקדת כדי לשלול אפופלקסיה פיטואיטרית, והחלטתי למנות מומחה רפואי של ביהמ"ש על מנת שיקבע אם אכן לקתה התובעת במחלה זאת.
אדגיש, כי בעת שנכתב פסק הדין החלקי, לקחתי בחשבון אפשרות כי נכונה הטענה שהעדר הבדיקה הרפואית לאיבחון האפופלקסיה הוא בגדר "נזק ראייתי", כך שנטל כבד רובץ בנידון זה על הנתבעים. סברתי אז כי הנטל הכבד הזה הורם כך שביכולתי להעדיף את מסקנותיהם של פרופ' ניימן ופרופ' גולדהמר מטעם הנתבעים, על פני מסקנותיהם של ד"ר גייר ופרופ' קורצ'ין מטעם התובעת.


על אף זאת, מתוך זהירות יתר, וכדי לסלק חשש כלשהו, אפילו קלוש ביותר, ביקשתי לקבל חוות דעת של מומחה ניאטרלי, ומונה לצורך זה, פרופ' הדני.


הוא בדק את הנתונים, עיין בחומר, וקבע בחוות דעתו מיום 10.12.03 כי אין זה סביר שהתובעת לקתה באפופלקסיה. מסקנה אחרת, כך קבע, היא בלתי סבירה. מסקנותיו מקובלות עלי כנכונות גם לאחר שהוא נחקר שעות על חוות דעתו ועל אף ניסיונו הבלתי נלאה של בא כוח התובעת להפוך עולמות בנסותו לשכנע שעמדתו היא הנכונה. יש לי אמון במומחה פרופ' הדני, במקצועיותו ביסודיותו ובמומחיותו בתחום האמור ולא שוכנעתי שיש הצדקה או ביסוס לסטות ממסקנותיו. מכך מתחייבת דחיית התביעה, באשר לא הוכח שההתרשלות גרמה לנזק שנגרם לתובעת, בעיוורונה.
אבן הפינה לתביעה היא מחלת האפופלקסיה, אך ניתן לקבוע שהתובעת לא חלתה בה.


לסיכום: אני מתייצב מאחורי מסקנותיהם של פרופ' גולדהמר פרופ' ניימן ופרופ' הדני; מאמץ את טיעוני הנתבעים בסיכומיהם; קובע (בצער, שכן ניתן היה במהלך הדיונים להגיע לפשרה הוגנת גם בתובענה דנן, פשרה שלא נסתייעה), שהתביעה לא הוכחה ומורה על דחיית התביעה.


בנסיבות הענין, איני מטיל הוצאות על התובעת.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום ג' בטבת, תשס"ה (15 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.


ש. ברלינר
- שופט







א בית משפט מחוזי 632/95 שרון כדר נ' פרופ' י. הרישנו, קופת חולים כללית (פורסם ב-ֽ 15/12/2004)