פסקי דין על אלן דוד היימן | פסקי דין על סיני ראובן | פסקי דין על סיני מרים |

1893/09 א     07/09/2009




א 1893/09 אלן דוד היימן נ' סיני ראובן, סיני מרים




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
001893/09

לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


07/09/2009





בעניין
:
אלן דוד היימן







התובע (הנתבע שכנגד)

נ
ג
ד


1 . סיני ראובן
2 . סיני מרים








הנתבעים (התובעים שכנגד)

פסק - דין



עניינן של התביעה והתביעה שכנגד, דירה שנמכרה לנתבעים / התובעים שכנגד (להלן: "סיני") על ידי התובע / הנתבע שכנגד (להלן: "היימן"), על פי הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 15/10/06 (להלן: "ההסכם").


הצדדים נענו להצעת בית המשפט לפיה יינתן פסק הדין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אולם ביקשו

פסק דין
מנומק על סמך כתבי הטענות וסיכומים בכתב.

לפנים משורת הדין, תשובת סיני לתשובת היימן לסיכומי סיני התקבלה, וזאת בהחלטה מיום 26.8.09, ופסק הדין ניתן על סמך כל כתבי הטענות שהוגשו.

התביעה
על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 26/1/09, התחייבו סיני לשלם להיימן בשל הדירה סכום של 365,000 ₪ לפי לוח תשלומים שפורט בסעיף 3 להסכם:

50,000 $ היו אמורים להשתלם במעמד חתימת ההסכם לפי שער דולר של 4.238 ₪, 240,000 $ תוך 30 ימים, דהיינו עד ליום 15/11/06 עם המצאת נסח "נקי" והמצאת אישור זכויות "נקי" ולאחר סילוק הערת אזהרה לטובת הבנק הממשכן, תשלום נוסף של 25,000 $ תוך 40 ימים מחתימת ההסכם, והיתרה בסך 50,000 $ ביום 3/12/06, לאחר המצאת כל האישורים על שם סיני ורישום הערת אזהרה על המקרקעין.

על פי סעיף 4 להסכם, כל התשלומים יעשו בדולרים אמריקאיים או בשקלים "לפי השער היציג הידוע של הדולר האמריקאי ויבוצעו עד השעה 11:00 בבוקר. תשלום שייעשה אחרי השעה 11:00 ובאותו יום תהיה עליה בשער הדולר, ישלם הקונה את ההפרש למחיר הגבוה".


בסעיף 5 להסכם הוסכם כי אם במועד הקבוע לתשלום השני או האחרון טרם התקיימו התנאים לתשלום – יופקד הכסף בנאמנות אצל עו"ד גלעדי, ב"כ היימן, ורק בהתקייים התנאי יועבר לידיו של היימן.


בסעיף 5(ד) להסכם נקבע:


"מבלי לגרוע מהאמור לעיל, המוכר מתחייב לסיים את רישום הזכויות בדירה ... דהיינו שהוא בעל 100% בדירה בתוך 21 ימים מהיום, ואם לא יעשה כן ייחשב הדבר כהפרה יסודית של הסכם זה ..."
.

מועד מסירת החזקה בדירה לסיני נקבע, לפי סעיף 6 להסכם, עד ליום 3/12/06 אך ניתנה זכות לסיני להקדים תשלומים.


בסעיף 15(א) להסכם נקבע כי הצד המפר את הוראות ההסכם ישלם לצד האחר סכום בשקלים חדשים השווה ל-15% ממחיר הדירה כדמי נזק מוסכמים ומוערכים מראש.


היימן דורש במסגרת התביעה סכום של 26,600 ₪ המורכב כדלקמן:

8,460 ₪ (2,000 $) – שלא הועבר על ידי סיני, לטענת היימן, למרות שקיבלו את החזקה בדירה ולמרות שבוצע רישום זכויות על שמם ביום 11/11/07;
1,140 ₪ - ריבית והצמדה מיום 3/12/06;
17,000 ₪ - פיצוי מוסכם (חלקי) על פי סעיף 15(א) להסכם.

התביעה שכנגד
בכתב התביעה שכנגד, שהוגש ביום 15/3/09, טוענים סיני כי היה זה דווקא היימן שהפר את ההסכם בהפרות יסודיות המזכות אותם בפיצוי.


ההפרות הנטענות על ידי סיני הן: אי סילוק הערת אזהרה לטובת הבנק הממשכן ואי המצאת נסח ואישור זכויות נקי לסיני ביום 15/11/06, כנדרש על פי ההסכם, אלא רק ביום 11/7/07, כשמונה חודשים לאחר המועד המוסכם בהסכם, וכן אי רישומה של הדירה ביום 6/11/06, כנדרש על פי ההסכם, אלא רישומה רק ביום 11/11/07, כאחד עשר חודשים לאחר המועד המוסכם.

סיני טוענים ששילמו את תמורת הדירה עוד לפני המועד המוסכם, שהיה היום שבו היה על הנאמן לשחרר את הכסף, ולכן דורשים החזר בשל הפרשי שער הדולר.


כמו כן דורשים סיני החזר חוב אותו חב היימן לעיריית ירושלים בשל ארנונה, אשר שולם על ידם, וכן החזר תשלום שהוצא על ידם לתיקון מערכת החשמל שהתגלתה כבלתי תקינה.

עוד דורשים סיני את הפיצוי המוסכם על פי סעיף 15(א) להסכם בשל ההפרות היסודיות הנטענות, וכן פיצוי בשל הפסד קונה לדירה, שלטענתם, היה מעוניין לרכוש אותה במחיר העולה על המחיר שבו נרכשה על ידי סיני, אולם לא הסכים להמתין עד לרישום הזכויות על שם סיני.


עוד נטען, כי נגרמו לסיני עגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן בשל התמשכות הליכי רישום הזכויות בדירה, המוערכים על ידם בסכום של 15,000 ₪ לפחות.


על אף שמכתב התביעה שכנגד עולה כי הנזקים הנטענים על ידי סיני מסתכמים בסכום העולה על 100,000 $ - הרי שמשיקולי אגרה, כמצויין בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד, העמידו סיני את התביעה שכנגד על סך של 40,000 ₪ בלבד.


דיון והכרעה
השאלות שעומדות בפני
נו הינן – האם היו הפרות יסודיות של ההסכם על ידי מי מהצדדים, ובהנחה שהיו הפרות כאלה – האם נגרם נזק המזכה בפיצוי, לרבות הפיצוי המוסכם או חלק ממנו.


עיון בכתבי הטענות, בנספחיהם וכן בסיכומים ובתשובות לסיכומים מעלה, כי דינן של התביעה והתביעה שכנגד להידחות.


לגבי התביעה
– רישום הערת האזהרה על שם היימן היה צריך להיעשות, על פי ההסכם, עד ליום 15/11/06 אך בוצע בפועל רק ביום 21/11/06, למרות שסיני הקדימו בפועל את התשלומים והפקידו סכום של 265,000$ אצל ב"כ היימן כבר ביום 7/11/06, תהא הסיבה לכך אשר תהא.

זאת ועוד, הערת האזהרה לטובת הבנק הממשכן נמחקה באיחור, הנסח הנקי הומצא לסיני רק ביום 11/7/07 במקום ביום 15/11/06 כפי שהוסכם בהסכם, ורישום הזכויות על שם סיני נעשה רק ביום 11/11/07 במקום ביום 3/12/06.

אכן כל ההפרות האמורות הן בגדר הפרות יסודיות כפי שהוגדרו בהסכם.
עם זאת, יש לזכור את קיומו של הסייג שבסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"ג- 1973 (להלן – חוק החוזים) לפיו רשאי בית המשפט להפחית את הפיצוי המוסכם שנקבע בין הצדדים, אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מרא/ש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.

מכח סעיף זה, ולנוכח ההלכות שנפסקו בע.א. 4481/90 אהרון נ. בן גיאת וע.א. 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ ואח' נ. ישראל פישל ואח', שצוטטו נכונה בתשובת סיני מיום 17.8.09, נראה כי אין מקום לדרישת היימן לסכום הנתבע על ידו (2,000$), ויש לראות בסכום זה כחלק מהפיצוי המוסכם על פי סעיף 15(א) להסכם, בשל האיחור ברישום הזכויות על שם סיני.
הואיל ואין מקום, בנסיבות הענין, ליתר הסכומים הנתבעים על ידי היימן – לפיכך דין התביעה להידחות.

18.
לגבי התביעה שכנגד
אין בידי לקבל את טענות סיני, כפי שפורטו בסעיפים 11-25 לסיכומיהם, לפיהן הם זכאים לפיצוי המוסכם מעבר לסכום של 2,000 $, אשר שאותו ראיתי לפסוק במסגרת דחיית התביעה של היימן נגדם עקב האיחור ברישום הזכויות.
נראה כי בנסיבות המקרה דנן יש להפעיל גם לגבי סיני את הוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים.

לא שוכנעתי כי במקרה דנן נגרם לסיני נזק אמיתי כפי שנטען על ידם.


החזקה בדירה נמסרה לסיני במועד, הם החלו לקבל דמי שכירות מהשוכר שנמצא בדירה כמוסכם, והטענות בדבר הפסד קונה פוטנציאלי ותשלום לחשמלאי עבור חיבור המחסן לחשמל לא הוכחו.
הנזק היחיד שניתן לטעון לגביו הוא האיחור ברישום הזכויות בדירה על שם סיני, ולגבי נזק זה כבר קבעתי פיצוי במסגרת דחיית התביעה של היימן נגד סיני והויתור שנפסק לגבי הסכום של 2,000 $.

20.
גם לענין חישוב שער הדולר לא ראיתי לקבל את טענות סיני.
21.
אמנם בסעיף 4 להסכם חסרות, משום מה, המלים "ביום התשלום" (בניגוד לטענת היימן בסעיף 10 לסיכומיו), אולם מקריאת הסעיף כולו ניתן להבין שמדובר בתשלום לפי שער הדולר ביום התשלום בשעה 11:00, ואם התשלום ייעשה אחרי השעה 11:00 וכתוצאה מכך יהיו הפרשי שער עקב עליה בשער הדולר – יחולו ההפרשים על סיני. מכאן שמדובר בתשלום לפי השער ביום התשלום.

כמו כן, ההגיון מחייב לפרש את מנגנון ההפקדה בנאמנות אצל ב"כ המוכר (היימן) כך שהכסף הופך להיות כספו של היימן ביום ההפקדה אצל הנאמן ולא ביום שחרור הכסף על ידי הנאמן. עם ההפקדה "נפרדו" סיני מהכסף שהופקד, ואין להם יותר זיקה לפקדון אלא במקרה של הפרת ההסכם באופן שהם זכאים להחזר הכסף ששולם על ידם, דבר שלא קרה במקרה שלפנינו.
לכן אין סיני זכאים להחזר הפרשי השער הנטענים על ידם.

זאת ועוד, סיני לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח, בנסיבות הענין, עגמת נפש כלשהי.

סוף דבר
22.
לאור כל
האמור לעיל, בתוקף הסמכות לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ח באלול, תשס"ט (7 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.



אנה שניידר
, שופטת



קלדנית: זהבית







א בית משפט שלום 1893/09 אלן דוד היימן נ' סיני ראובן, סיני מרים (פורסם ב-ֽ 07/09/2009)