פסקי דין על אברהם דיפני

4121/98 פח     20/09/2000




פח 4121/98 מדינת ישראל נ' אברהם דיפני




בעניין:
מדינת ישראל

פרקליטות מחוז מרכז
ע"י ב"כ עו"ד ח. אבידוב

המאשימה

נגד
אברהם דיפני

ע"י ב"כ עו"ד שטרית ועו"ד שנהב

הנאשם
ג ז ר - ד י ן

השופטת מ. סוקולוב:

א. הנאשם אברהם דיפני
הורשע על פי הודאתו ברצח - עבירה לפי סעיף 300(א) לחוק
העונשין התשל"ז - 1977.

עובדות כתב האישום הן כדלקמן:
הנאשם ואשתו (להלן:- "המנוחה") נפרדו זה מזו והמנוחה ביקשה להתגרש מהנאשם.
בתאריך 3.10.98 בשעות הערב, הנאשם נפגש עם המנוחה והפציר בה לשוב ולחיות עמו.
הנאשם נפגש עמה תוך שהוא מפר את הצו השיפוטי שהוצא נגדו בתיק ב"ש 1956/98 לפיו נאסר על הנאשם ליצור כל קשר עקיף או ישיר עמה. למרות הפצרותיו של הנאשם, המנוחה סרבה בתוקף לשוב ולחיות עמו, והנאשם (בתגובה) למחרת בבוקר בשעה 14:10.98, נטל סכין מטבח, הטמינה בתוך הגרב שלו ויצא רכוב על אופניו לכיוון רחובות - מקום עבודתה של המנוחה. משהגיע לרחובות התקשר הנאשם למנוחה וביקש ממנה שתפגש עמו על מנת לסדר ענין כספי.
הנאשם והמנוחה סיכמו ביניהם כי המנוחה תאסוף אותו ברכבה, לאחר שתסיים את עבודתה באותו יום בשעה 13:00. בעת שהמתין הנאשם למנוחה, הוציא את הסכין מהגרב והטמינה במכנסיו סמוך למותנו.
המנוחה אספה את הנאשם במקום המפגש, ומשם נסעו השניים ברכבה. משהגיעו הנאשם והמנוחה לרח' הפלמ"ח בראשל"צ, הנאשם אמור היה לרדת מרכבה ולפנות לדרכו, אך הוא סרב לעשות כן.
הנאשם הוציא את מפתחות הרכב מהמתנע, ואת הסוללה מהפלאפון הסלולרי של המנוחה, וכן הוציא את הסכין ממכנסיו והניחה על המושב שלצידו.
המנוחה שאלה את הנאשם לפשר התנהגותו ובתגובה לשאלתה הנאשם הוריד את משענת המושב עליו ישבה, אחז בה בחוזקה ודקר אותה עם הסכין, פעמים רבות בבטנה, בחזה ובצווארה, וזאת למרות תחינותיה.
מיד לאחר מכן עזב הנאשם את המקום והותיר את המנוחה במכוניתה כשהיא מתבוססת
בדמה.
יום לאחר הארוע נפטרה המנוחה מפצעיה.

הנאשם עותר לביהמ"ש להחיל את הוראות ס' 300א' לחוק העונשין התשל"ז - 1977, שעניינו ענישה מופחתת בעבירת רצח.

ב. ב"כ הנאשם טוען בסיכומיו כדלקמן:
1. יש להחיל את הוראות ס' 300א(א) לחוק העונשין על הנאשם מאחר ובעת ביצוע
המעשה נשוא כתב האישום, הנאשם היה במצב בו עקב הפרעה נפשית חמורה, הוגבלה יכולתו במידה ניכרת להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או להמנע מעשיית המעשה ולכן התקיימו הוראות הסעיף דנן.

הוכח באמצעות מומחי ההגנה כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות קשה. במצבי דחק קשים הוא מגיע למצבים פסיכוטיים של ממש. בעת ביצוע העבירה ,הנאשם היה במצב פסיכוטי של חוסר שליטה - מצב של "גלישה פסיכוטית" - מצב זה מנע ממנו להבין את חומרת מעשהו להמנע ממנו או להפסיקו תוך כדי ביצוע.

אף דר' אליש מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב קבע בחוות דעתו, כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות נרקסיסטית ומרמת ארגון אישיות נמוכה עם סף גירוי ותסכול נמוכים . דר' קליאן, הפסיכיאטר המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אינו חולק על קביעה זו.

2. אין חולק כי הנאשם אינו סובל ממחלת נפש, אולם ממצאי מומחי ההגנה מעידים
באורח חד משמעי כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות קשה, אשר במצבי דחק מביאה אותו למצבים פסיכוטיים של חוסר שליטה. במצב כזה היה נתון הנאשם בעת ביצוע הרצח.

3. על פי ס' הוראות 300א(א) לחוק, מצבו הנפשי של הנאשם נבחן ברגע ביצוע המעשה.
לפיכך טענתה של התביעה בנוגע לתכנון הרצח אינה רלוונטית לעניין הקביעה הנוגעת לרגע ביצוע הרצח.

4. חוות דעתו של דר' קליאן נערכה כשבועיים לאחר ביצוע המעשה. בבדיקה זו לא
היתה בפני
דר' קליאן אינפורמציה קודמת אודות מצבו הנפשי של הנאשם.
גם בחוות דעתו מיום 20.5.99 לא הסתמך דר' קליאן על הממצאים המצויים בתיק הרפואי של הנאשם במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה.

5. בפני
דר' אליש לא היתה אינפורמציה מלאה אודות מצבו הנפשי של הנאשם בפני
ו
היה רק "מכתב סיכום ממרכז בריאות הנפש ראשון לציון". אף כי דר' אליש לא ידע כי הנאשם נטל בעבר תרופות פסיכיאטריות והופנה לאישפוז יום, הוא קבע כי מדובר באדם הסובל מהפרעות אישיות.
ג. ב"כ התביעה טוענת בסיכומיה כדלקמן:
1. לצורך קביעת תחולתו של ס' 300א' בעניינו של הנאשם, יש לשקול גם את הראיות
שהוגשו לבית המשפט טרם הודאתו של הנאשם שהתקבלה רק בתום פרשת התביעה. ראיות אלו הנוגעות להתנהגותו של הנאשם עובר לביצוע הרצח ובסמוך לאחריו, משמיטות לכאורה את הבסיס העובדתי של הטענה המשפטית לה טוען הנאשם.

אמרותיו המפורטות של הנאשם ובהן הודאתו, השחזור המוסרט - תוכנם ואופן מסירתם אינם מתיישבים עם הגבלה כלשהי בתובנתו ובשליטתו העצמית של הנאשם.
עדי הראיה ג'ון ואילן לטוביץ, המתגוררים בבנין סמוך לזירת הרצח תארו את התנהגותו המחושבת, קרת הרוח והתכליתית של הנאשם לאחר ביצוע הרצח.
מיומניו האישיים של הנאשם עולה, כי הוא אדם בעל מודעות אישית גבוהה, בעל חשיבה קוהרנטית ותפקודו על אף הנסיבות הקשות בהן היה נתון - תקין.

2. ההגנה לא הרימה את נטל ההוכחה ולא הוכיחה כי הנאשם סובל מ"הפרעה נפשית
חמורה", הפרעה אשר הגבילה "במידה ניכרת" את יכולתו להבין את מעשיו או להמנע מעשייתם.

ההנחות המפורטות בחוות דעתו של דר' פניג בכל הנוגע ל- ת28/ - תיקו של הנאשם במרכז הקהילתי לבריאות הנפש, אין להן תימוכין של ממש בחומר הרפואי שבתיק , והן מבוססות על רשומות (דו משמעיות) של העובדת הסוציאלית שטיפלה בו ולא על אבחנות רפואיות מוסמכות.

3. לענין הטיפול התרופתי - בת29/ מצויין המינון התרופתי של פרפנן בו טופל הנאשם.
מינון זה נועד לטיפול בבחילות והקאות בהתאם לאמור ב- ת30/.
דר' פניג הוסיף ,והתביעה מוכנה לקבל את אבחנתו כי הטיפול במינון הנ"ל ניתן גם לאנשים הסובלים מהפרעות אישיות לטיפול בחרדות, אך לא נועד לחולים בהתקפים פסיכוטיים.

4. לענין הטסטים הפסיכודיאגנוסטיים - הטסטים נעדרים תוקף מדעי מפאת חוסר
אמינותם. השימוש בהם מוגבל ואין להם ערך ככלי איבחוני עצמאי. מהימנות הטסטים תלויה בנסיונו המקצועי של מי שעורך אותם, למטופל ובמקרה שלפנינו עורכת הטסטים הינה פסיכולוגית צעירה ומתחילה חסרת רקורד מוכח באיבחון בכלל ובעריכת הטסטים פסיכודיאגנוסטיים בפרט. דר' פניג העדיף באופן תמוה את מימצאי הטסטים הנ"ל על פני תוצאות בדיקתו הקלינית.

5. יש להעדיף את חוות דעתו של דר' קליאן - הפסיכיאטר המחוזי, שמונה כמומחה
מטעם ביהמ"ש.
דר' קליאן ערך לנאשם שתי בדיקות קליניות, אחת מהן בסמוך למעשה וצפה בשתי קלטות הוידאו המתעדות את התנהגותו של הנאשם ותגובותיו למחרת הרצח (ת31/).
מסקנתו של דר' קליאן הינה כי "בשום שלב, לפני או אחרי ביצוע המעשים המיוחסים לנבדק, לא הוגבלה יכולתו להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו".

ד. הראיות שהוגשו לביהמ"ש לענין תחולת הוראות ס' 300א'(א) לחוק העונשין:

חוות דעתו ועדותו של דר' פניג - מומחה מטעם ההגנה
ד"ר פניג בדק את הנאשם ביום - 22.8.99 . בעדותו בביהמ"ש ציין דר' פניג כי ממצאי הבדיקה הקלינית תקינים לחלוטין וכי הוא לא הבחין שבעת הבדיקה הנאשם היה שרוי בדיכאון, בפסיכוזה או שהוא לוקה בהפרעה נפשית.
(עמ' 3-4 לפרוטוקול מיום 29.1.99).
בחוות דעתו מציין דר' פניג את המקורות לשם הכנת חוות הדעת ובהם: חוות דעתם של דר' אליש, תיקיו הפסיכולוגיים של הנאשם, בדיקות פסיכודיאגנוסטיות שנערכו לנאשם ע"י הפסיכולוגית הקלינית קרן פטל, ויומניו של הנאשם וכו'.
(עמ' 2 לחוות דעתו).
בעדותו סיפר דר' פניג כי הוא לא ראה את קלטות השחזור וכי הסתפק בעיון בתמלילים ובעדויות לצורך מתן חוות הדעת.
דר' פניג קבע כי הנאשם סובל מ"הפרעת אישיות קשה "(עמ' 10).

בעדותו בביהמ"ש חזר ד"ר פניג על המסקנות המפורטות בחוות דעתו והוסיף כי הפרעת האישיות ממנה סובל הנאשם היא הפרעת אישיות נרקסיסטית.
(עמ' 6 שורות 4-22 לפרוטוקול מיום 29.11.99).
העד הוסיף כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות קשה. לדברי ד"ר פניג, האובססיה שהיתה לנאשם בענין אשתו גרמה לכך שבמקרים מסוימים הוא האמין במחשבות שווא והגיע לשלב של פסיכוזה. עברו של הנאשם מלמד כיצד עלול הנאשם להתנהג במצבים של דחק.
(עמ' 20 שורות 5-10).
לדברי ד"ר פניג, במסמכים בהם עיין יש תיעוד של 3 אפיזודות במהלך 16 שנים, מהן התרשמו הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים שבדקו את הנאשם בעת שהיה נתון במצבי דחק, כי הוא לדבריו "על גבול הפסיכוזה, או במצב פסיכוטי".

דר' פניג סבור כי בעת ביצוע הרצח היה הנאשם נתון במצב דחק חיצוני.
לדבריו: "הנבדק היה במצב דחק קיצוני הקשה בחייו בתקופה שקדמה לרצח... הוא חווה מצוקה, בלבול, דיכאון, קושי להתרכז ולהתמקד וחש התמוטטות של כל מערכות חייו. ביטול העבודה ביום הרצח היה הקש האחרון, הוא פעל מכאן ואילך בלי יכולת ממשית לשלוט ולבקר את עצמו".
(עמ' 12 לחוות הדעת).
להערכת דר' פניג, אף כי אין עדות שבעת ביצוע העבירה, הנאשם היה במצב פסיכוטי, מהדברים שמסר הנאשם, מאופן תאורו את מעשה הרצח ואת התנהגותו לאחר הרצח, ומההיסטוריה הטיפולית שלו עולה כי הוא היה במצב דיסואציטיבי.

דר' פניג, בהתייחסו לתיק הרפואי של הנאשם - ת29/, סיפר כי למד על מצב פסיכוטי שבו היה שרוי הנאשם במקרים מסויימים, במהלך השנים גם מכך שהנאשם קיבל את התרופה פרפנן.
"אני כחוט השני אני רואה את ההתלבטות שם של הפסיכיאטרים לפחות ב- 81 וב- 85 לגבי קיום של מצב פסיכוטי. אני לא מכיר הרבה רופאים שיתנו תרופה אנטי פסיכוטית... לחולים שהם לא פסיכוטים וזה יכול לגרום נזק, האנשים האלה התלבטו כמו שהתלבטו...".
(עמ' 47 לפרוטוקול מיום 1.2.00 שורות 3-8).

העד סבור כי על אף העובדה שבספרה של פרופ' דינה מוטס ואח' מצויין כי המינון האפקטיבי של פרפנן לטיפול במצבים פסיכוטיים הוא 40-64 מ"ג, המינון 40-64 מ"ג מתייחס למצבים בהם חולים מאושפזים והוא נוהג אף לטפל במינונים נמוכים יותר ( 20-24 מ"ג ) בחולים במצבים פסיכוטיים.
(עמ' 48 לפרוטוקול מיום 1.2.00 שורות 16-25).

משנשאל דר' פניג על מצבו הנפשי של הנאשם לאור התנהגותו יום עובר לארוע - קרי פגישתו עם המנוחה במסעדה, שיחתו עמה בנוגע להמשך היחסים ביניהם, הוא מודה כי אף שמצבו הנפשי הכללי של הנאשם לא היה טוב ואף כי נראה לו כי היה שרוי בדיכאון, "הוא לא היה במצב פסיכוטי". (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 13).
אך הנאשם היה במצב דיסאוציטיבי זו השערתו, החל כחודשיים עד שלושה עובר לארוע ולפיכך שיקול דעתו היה פגום:
"האיש הזה לא יכול היה לשפוט או לא היה לבחור אלטרנטיבות שעמדו בפני
ו בצורה הגיונית, הוא היה נעול על דבר אחד...".
(עמ' 22, 23 לפרוטוקול).
מצב דיסאצוטיבי זה הגביל במידה ניכרת את יכולתו של הנאשם הן להמנע ממעשיו והן להבינם. (עמ' 24-25 לפרוטוקול).

לסיכום טוען דר' פניג:
"אם אנו מסתכלים על בוחן המציאות אם הוא היה פסיכוטי או לא פסיכוטי, הוא לא היה פסיכוטי במצב הזה. הוא לא היה תחת איזה הזיות שווא, אבל יכולתו לשקול חלופות בחודשים האלה היתה מאוד מוגבלת".
(עמ' 28 שורות 10-12).
וכן כמצויין בחוות דעתו, מסקנותיו לענין תחולת ס' 300א'(א):
"1. הנבדק סובל מהפרעה נפשית חמורה המפחיתה באופן משמעותי את ביקורת המציאות שלו ולכן היה משולל יכולת של ממש להעריך ולשלוט במעשיו ודחפיו.
2. סביר להניח שבשלב מסויים בזמן ביצוע הרצח היה במצב דיסאוציטיבי".
(עמ' 12-13 לחוות דעתו).

בחוות הדעת המשלימה מציין דר' פניג, כי המסקנות העולות מהחומר הרפואי הנוסף שהוגש לו, צילומים מתיקו הרפואי של הנאשם ממרפאת החוץ של בית החולים הממשלתי נס ציונה - ת29/ מאששות את המסקנות שצויינו בחוות דעתו הקודמת.
לדבריו:
"המסקנות המתבקשות הן שלמר דיפני, הסובל מהפרעה באישיות יש פוטנציאל להגיע למצבי דחק קשים להפרעה חמורה בתחום החשיבה... "הטיפול העצמי" באלכוהול, אומנם הביא להקלה זמנית של החרדה אך החמיר את הדיכאון ופגע ביכולת השיפוט".
(עמ' 4 לחוות הדעת המשלימה).

חוות דעתה ועדותה של הגב' קרן פטל
הגב' קרן פטל הינה פסיכולוגית קלינית אשר ערכה דו"ח הערכה פסיכולוגית לנאשם ביום 24.6.99. בעת עריכת המבחנים לא היה לה מידע קודם על הנאשם.
(עמ' 34 לפרוטוקול יום 1.2.00 שורות 10-11).
דר' פניג הסתמך בחוות דעתו על ממצאי בדיקתה.

בעדותה בביהמ"ש הסבירה העדה את אופן ביצוע המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים.
בפרק הסיכום לחוות דעתה מציינה הפסיכולוגית כי מתוצאות המבדקים הפסיכולוגיים עולה כי הנאשם בעל רמת ארגון גבולית.
בעדותה היא התבקשה להסביר את המינוח "רמת ארגון גבולית".
לדבריה:
"בפסיכולוגיה אפשר לסווג את האישיות לכמה סוגים. אני לא מדברת על הפרעת אישיות, אני מדברת על רמת ארגון אישיות גבולית שזה קלסטר שנכנסים אליו הרבה מאוד הפרעות אישיות ברמות שונות...
מה שאני ראיתי שהנאשם סובל מארגון אישיות, יש לו ארגון אישיות גבולית... זאת אומרת שהוא זקוק כל הזמן לאיזה דבר שיארגן איתו, שיתן לו כיוון, כי אחרת הוא מרגיש שהוא מאבד כיוון מהר מאוד בחיים".
(עמ' 34 לפרוטוקול שורות 25-26, עמ' 35 שורות 1-8).

לדבריה, המאפיין הפרעת אישיות מסוג זה הוא שהלוקים בה מתפקדים בדרך כלל באופן רגיל, אך במצבי לחץ הם עשויים לאבד את יכולת השיפוט.
"והנטיה הזאת קיימת בצורה חריפה וברורה אצל הנאשם על סמך הטסטים הפסיכולוגיים".
(עמ' 3-6 שורות 1-2).
חוות דעתו של דר' אליש - ת/ 1.
דר' אליש בדק את הנאשם בתאריך 26.10.98 במסגרת אישפוז במחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה בבאר יעקב (בכלא איילון), וקבע כי מצבו של הנאשם תקין, אך אישיותו של הנאשם מתאפיינת בקווים נרקסיטים וברמת ארגון נמוכה.
(עמ' 2 לחוות דעתו).

חוות דעתו ועדותו של דר' קליאן, פסיכיאטר מחוזי מחוז המרכז - שמונה ע"י ביהמ"ש
דר' קליאן בדק את הנאשם בתאריכים 18.10.98 וב- 13.4.99 .לצורך הכנת חוות הדעת
(ת/ 31 ) הוא עיין בדו"ח של השירות הקהילתי לבריאות הנפש. תעודת שחרור מחדר מיון מיום 7.10.98, סיכום בדיקה ראשונית שערך, חוות דעתו של דר' אליש, הודעת חשוד, תמליל העתק השחזור, תמליל קלטת החקירה וכו'
בעדותו בביהמ"ש סיפר דר' קליאן כי בתעודה הרפואית מיום 18.10.98 הוא המליץ לשלוח את הנאשם להסתכלות בתנאי אשפוז.

לדברי דר' קליאן מעיון בתיקים של התחנה לבריאות הנפש בראשון לציון הוא למד כי הנאשם אובחן כ"בעל הפרעת אישיות נרציסטית עם תגובות קשות לחיי הנישואין שלו שהתבטאו במחשבות כפייתיות ובדיכאון תגובתו".
וכן:
"כאמור, מעולם לא נצפו אצל הנבדק סימנים לקיום מצב של מחלת נפש פסיכוטית או מצב על סף התפרקות פסיכוטית".
(עמ' 2 לחוות הדעת).

בבדיקה מיום 13.4.99 לא אובחנו "הפרעות כל שהן בהלך ובתוכן החשיבה, אין עדות להזיות".
(עמ' 2 לחוות הדעת).
דר' קליאן סבור כי אם קיימת הפרעת אישיות (קשה) ניתן לאבחנה במהלך בדיקה קלינית.
(עמ' 51 לפרוטוקול מיום 1.2.00.
וכן עמ' 52 שורות 5-11).

מוסכם על דר' קליאן כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות.
(עמ' 56 לפרוטוקול מיום 1.2.00 שורות 8-11).
לדעתו הנאשם אינו סובל ממחלת נפש ולא מהפרעת אישיות קיצונית. (עמ' 59 שורות 22-25).

דר' קליאן מסכים כי גם אדם שאינו סובל ממחלת נפש עלול להגיע למצב של גלישה פסיכוטית או למצבים של חוסר ארגון אישיות, והסיכוי שאדם בעל רמת ארגון אישיות גבולית יגיע למצב של גלישה פסיכוטית גדול יותר מאשר אדם אחר, אך הדבר איננו קשור בהכרח במאורע קיצוני (צ.ל. חיצוני).
(עמ' 58 לפרוטוקול).
דר' קליאן טוען כי התנהגותו של הנאשם בסמוך לפני הארוע מעידה על ארגון אישיות.
(עמ' 62 שורות 11-19).

מסקנתו של דר' קליאן באשר לתחולת ס' 300א' לחוק העונשין בעניינו היא כי:
"הפרעה נפשית חמורה" לענין ס' 300א' הינו מצב של רמת ארגון אישיות כה חמורה, עד כי הנבדק מצוי על סף התפרקות פסיכוטית. מצב זה לא קיים אצל הנבדק.
זאת ועוד, מעברו של הנבדק ניתן ללמוד כי בכל עת בה חש מצוקה, הוא ידע למצוא את דרכו אל גורמים מטפלים שונים ולאחר שחש הקלה נהג לנתק את הקשר הטיפולי ביוזמתו.. גם בנסיבות הנוכחיות אפשרות זו עמדה בפני
הנבדק טרם ביצוע המעשה המיוחס לו.
לאור נתונים אלו אני קובע כי בשום שלב, לפני או אחרי ביצוע המעשים המיוחסים לנבדק ולא הוגבלה יכולתו להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו.
כמו כן מתוך נסיון העבר שלו עצמו, ומתוך הכרתו את הבעייתיות שלו עצמו; ובהיותו בעל ביקורת מציאות תקינה שיפוט מציאות מלא אודות המצב בו הוא נתון, יכול היה הנבדק להמנע מעשיית המעשה המיוחס לו באישום הנוכחי".
(עמ' 3-4 לחוות הדעת - ת/ 31).
דר' קליאן סבור כי לעניין הקריטריונים המנויים בס' 300א' אין הבדל בין ממצאי בדיקה קלינית שנמצאו מספר ימים לאחר הארוע, ובין אלו שנמצאו מספר חודשים לאחר מכן.
(עמ' 5-7 שורות 1-5).

ה. ס' 300 א' - המצב המשפטי -
עניינו של ס' 300א(א) לחוק העונשין בענישה מופחתת בגין עבירת רצח וזאת בהתקיים
מספר נסיבות:
" 300 א .עונש מופחת
על אף האמור בסעיף 300 ,ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה :
(א )במצב שבו , בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי ,הוגבלה
יכולתו של הנאשם במידה ניכרת אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף
34ח -
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה".

לצורך החלת ס' 300א(א) לחוק העונשין בעניינו של נאשם, עליו להוכיח כי התקיימו שני תנאים מצטברים:
1. בעת ביצוע המעשה הוגבלה במידה ניכרת יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להמנע מעשייתו .
2. הגבלה זו נבעה מ"הפרעה נפשית חמורה " ממנה סובל הנאשם .

כך בע"פ 3424/95 צלאח דניאל :
"הסמכות להקל בעונשו של נאשם שהורשע ברצח לפי ס' 300א(א) מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון מתמקד במקורו של הפגם הנפשי ,ונדרש שמקור הפגם יהא" הפרעה נפשית חמורה " או "ליקוי בכושרו השיכלי" של הנאשם. התנאי השני מתמקד בביטוי ההפרעה הנפשית או הליקוי השכלי על הלך נפשו של הנאשם... לפי התנאי השני על ההפרעה הנפשית או הליקוי השכלי להתבטא במישור הרצוני, היינו בהגבלת יכולתו הנפשית של הנאשם לבחור בהתנהגות אחרת" .
(ע"פ 3243/95 צלאח דניאל נ. מ"י פ"ד נ"ב(1) 769).

נטל ההוכחה מוטל על הנאשם ועליו לשכנע את ביהמ"ש כי בשל הפרעה נפשית חמורה, בעת ביצוע העבירה, הוגבלה במידה ניכרת יכולתו להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו או להמנע מעשיית העבירה.
רמת ההוכחה הנדרשת היא של הטיית מאזן ההסתברויות.
(תפ"ח (נצרת) 214/91 מ"י נ. גלעד שמן.
וכן, ע"פ 3243/95 דניאל צאלח נ. מ"י.
דנ"פ 2156/98 דניאל צאלח נ. מ"י).

ו. תחולת הוראות ס' 300א' על המקרה נשוא הדיון -
שתי חוות הדעת העיקריות שהוגשו לביהמ"ש הן: חוות דעתו של דר' פניג המומחה מטעם ההגנה, וחוות דעתו של דר' קליאן - ת/ 1 המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. המומחים הללו כמפורט לעיל, חלוקים בנוגע לשאלה האם הנאשם סבל מ"הפרעה נפשית חמורה" והאם עקב כך הוגבלה יכולתו להעריך ולשלוט במעשיו ודחפיו .
אולם ביהמ"ש הוא הקובע האם מדובר ב"הפרעה נפשית חמורה" והמסקנה תתבסס על מכלול הראיות שבפני
ו כאשר חוות הדעת הרפואיות הן רק חלק מהן.

"מסקנות" המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט. מלאכת הסקת המסקנות, החורצות את גורל השאלות השנויות במחלוקת, מופקדת בלעדית בידי בית המשפט והוא זה הקובע אותן על פי "העובדות הרגילות" ועל פי "העובדות שבמומחיות" (קרי: "מסקנותיו" של המומחה).
(ספרו של כב' השופט י. קדמי, "על הראיות" חלק שני, עמ' 555).
וכן:
"בית המשפט הוא המכריע בין מסקנותיהם של מומחים שונים, המציגים דעות שונות; ובית המשפט הוא הקובע אם לקבל מסקנתו של עד מומחה כאשר בפני
ו עד אחד - או לדחותה, הכל על פי שיקולי המהימנות והאמינות המדריכים את בית המשפט בדרך כלל לגבי הערכת העדויות".
(ספרו של כב' השופט י. קדמי "על הראיות" בעמ' 559).

האם הנאשם סבל מ"הפרעה נפשית חמורה " במועד הארוע ?
כמפורט לעיל, הן דר' פניג אשר בדק את הנאשם לאחר הארוע, הן הפסיכולוגית קרן פטל, והן דר' אליש ודר' קליאן שבדקו את הנאשם מצאו כי מצבו של הנאשם בעת הבדיקה שערכו לו-כל אחד מהם בזמן אחר - תקין.

מוסכם על דעת כל המומחים כי לנאשם הפרעות אישיות.
דר' פניג קבע כי: "מתוך הנתונים של האמנזה, הבדיקה הפסיכיאטרית, הטסטים הפסיכודיאגנוסטיים והמכתב של אדם הסובל מהפרעה קשה באישיות, ואשר במצבי סטרס מגיע למצבים של פגיעה בבוחן המציאות".
(עמ' 10 וכן עמ' 12-13 לחוות דעתו. ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 19.11.99 שורות 4-22).
דר' קליאן השיב לשאלת ביהמ"ש כדלקמן:
"ש. אין מחלוקת גם לפי דעתך שהוא סובל מהפרעת אישיות?
ת. שמענו את זה גם מהפסיכיאטר ההגנה שלאיש יש קווים של מספר הפרעות אישיות. אין לו אישיות אחת, אני מסכים אני לא חולק על זה. אני חושב שגם כתבתי בחווה"ד".
(עמ' 56 לפרוטוקול שורות 8-11).

הפסיכולוגית קרן פטל קבעה שמדובר ברמת ארגון אישיות גבולית, וכן כי הנאשם לוקה בהפרעת אישיות. (עמ' 36 לפרוטוקול).
לדבריה:
"חווה רמה גבוהה של חרדה מפני התפרצות הדרכים ובעל יכולת נמוכה לויסות רגשי סובלימטי... מדובר באישיות בעלת רמת ארגון גבולית, בלתי בשלה עם אינטליגנציה נמוכה וכוחות אגו דלים".
(פרק הסיכום לחוות דעתה).

דר' אליש קבע כי להערכתו: "מדובר באדם עם קווים נרציסטים על רקע ארגון אישיות נמוכה עם סף תסכול וגירוי נמוכים, בעל כוחות אגו חלשים וסופר אגו שלא מפותח.
לא התרשמנו בבדיקה ובאבחנה של מחלת נפש וקיום פסיכופתלוגיה מגורם כלשהו. הנ"ל מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, מתמצא היטב בסיטואציה המשפטית, מסוגל לעקוב אחר הליכי המשפט, ולפיכך יכול לעמוד לדין".
(עמ' 2 לחוות הדעת).
כך גם עולה מסיכומי הפסיכולוגיות שטיפלו בנאשם במרכז לבריאות הנפש בראשון לציון.

דר' פניג ודר' קליאן חלוקים בשאלה מה טיבה של אותה הפרעת אישיות ומהן השלכותיה על רמת ארגון האישיות של הנאשם ויכולתו לתפקד ולפנות לקבלת עזרה.
דר' פניג סבור כי רמת ארגון האישיות של הנאשם הינה נמוכה וקביעתו זו נתמכת בחוות הדעת של דר' אליש והפסיכולוגית קרן פטל.
דר' קליאן סבור כי התנהגותו של הנאשם עובר לביצוע העבירה, מלמדת על ארגון באישיותו.
לדבריו:
"כשאני יודע שהוא קבע פגישה עם אשתו והם הלכו למסעדת דגים, כשאני יודע שהוא הלך לתחנה לבריאות הנפש, כשאני יודע שהוא קבע פגישה למחרת... כל מיני דברים המעידים על ארגון, על התארגנות...".
לדברי דר' קליאן רמת ארגון אישיות זו מעידה על יכולתו של הנאשם לפנות לעזרה בעת שהוא נזקק לה כפי שעשה בעבר.
(עמ' 62 שורות 11-19).

סבורני, כפי שיפורט בהמשך, כי הנאשם תכנן את מעשיו בקפידה - תכנון קר ומחושב ומטרתו היתה להוציא לפועל את מעשהו האכזרי. תכנון זה אינו מעיד על רמת ארגון אישיות נמוכה כטענת מומחי ההגנה.

נקודת המחלוקת העיקרית בין המומחים היא, האם בעת ביצוע העבירה סבל הנאשם מהפרעה נפשית חמורה - קרי היה בהתקף פסיכוטי.

לטענת דר' פניג, עברו הפסיכולוגי - פסיכיאטרי של הנאשם מלמד כי הנאשם הגיע למצבים פסיכוטיים בעת שהיה נתון במצבי דחק קיצוניים, ומצב זה אובחן בשלוש הזדמנויות שונות ע"י מטפליו השונים של הנאשם.
לדבריו:
"יש לנו תיעוד של מצבים קיצוניים אלה לפחות משלוש אפיזודות עד טווח של 16 שנים, ביניהן: הפעם הראשונה שהיה במצב פרנואידי היה מיד לאחר הנישואין, כאשר המטפלים חוזרים שוב ושוב לאבחנה המבדלת של פסיכוזה פרנואידית... הארוע השני החשוד כאפיזודה פסיכוטית או על גבול הפסיכוטי, מתואר בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1985 כאשר הבודקת מסכמת את הבדיקה כחשד ל"רגרסיה פסיכוטית".
גם באפריל 1997 וגם בנובמבר 1997 מתרשמים שני בודקים נוספים שיכול להתפרש כמצב פרנואידי. גם חלק מהתרופות אותן קיבל (פרפנן) שהן תרופות נוגדות פסיכוזה משקפות את דעת הפסיכיאטרים שראו אותו במצבים אלה, על התייחסותם לאבחנה".
(עמ' 10 לחוות הדעת).
וכן בחוות דעתו המשלימה: "המסקנות המתבקשות הן שלמר דיפני הסובל מהפרעה באישיות יש פוטנציאל להגיע במצבי דחק קשים להפרעה חמורה בתחום החשיבה".
(עמ' 4 לחוות הדעת המשלימה).

לעומתו דר' קליאן קבע בחוות דעתו כי מעולם לא אובחן מצב פסיכוטי בנאשם.
"כאמור, מעולם לא נצפו אצל הנבדק סימנים לקיום מצב של מחלת נפש פסיכוטית או מצב על סף התפרקות פסיכוטית". (עמ' 2 לחוות דעתו - ת31/).

מעיון בחומר הראיות אני למדה כי אין בו תיעוד למצב פסיכוטי או מצב שהינו על סף התפרקות פסיכוטית, כטענת מומחי ההגנה.

באשר לאפיזודה הראשונה - דר' פניג ציין בחוות דעתו, כי האבחנה המבדלת היתה של פסיכוזה פרנואידית. אולם האבחנה דנן נערכה ע"י גב' יאס שניאור - עובדת סוציאלית שאינה מוסמכת כלל לבצע "אבחנה מבדלת".
זאת ועוד, אף מדובר בשתי חלופות אפשריות למצבו של הנאשם, מצב תגובתי חרדתי, או התפתחות של מצב פרנואידי.
(ראה גם עדות דר' פניג, פרוטוקול מיום 29.11.99 עמ' 10).
יום לאחר מכן, בדקה את הנאשם דר' כץ - רופאה פסיכיאטרית בבית חולים נס ציונה. התרשמותה היתה כי הנאשם סובל ממצב חרדתי וממחשבות אובססיביות קשות בכל הנוגע לאשתו, ולדעתה הוא זקוק לטיפול פסיכוטרפיונטי אינטנסיבי.
זאת ועוד, הנאשם קיבל טיפול תרופתי-הרגעתי ומכך ניתן להסיק כי הוא לא היה במצב פסיכוטי אלא במצב של חרדה בלבד.
באשר לאפיזודה השניה אליה התייחס דר' פניג - ביום 18.11.85 פנתה אשתו של הנאשם לעו"ס נילי בנוגע לנאשם. העו"ס נילי, ציינה בדוח שמילאה "(רגרסיה פסיכוטית מחודשת?)".
גם במקרה זה, מדובר בהשערה בלבד של עובדת סוציאלית שאיננה מוסמכת לבצע
דיאגנוזה ולא בדיאגנוזה פסיכיאטרית מוסמכת.
כמו כן, בבדיקה שערך דר' שם טוב - ת/ 29 (מביה"ח הממשלתי בנס ציונה), לנאשם ב- 15.11.85 הוא מציין:
"בדיקה - פרט למתח לא היתה עדות למצב פסיכוטי ואין מחשבות אובדניות".
גם ב- 23.12.85 כאשר הנאשם מופיע פעם נוספת במרפאה בנס ציונה, התרשמותו של הפסיכיאטר שבדק אותו היתה כי: "התמצאותו תקינה, מצב רוחו ירוד ואפקט דיספורי. אין הפרעות בתוכן או מהלך החשיבה, אין הפרעות בפרצפציה... התרשמתי מגבר במצב של דכאון על רקע בעיות אקטואלית...".
דהיינו -לא מוזכר בשום בדיקה מצב פסיכוטי או התפרקות פסיכוטית.

באשר לאפיזודה השלישית מתאריך 4.11.97 נכתב בת/ 28 ע"י המטפלת:
"אברהם מרגיש את עצמו עצוב בגלל התלות שמפתח כלפי מירי - קנאה מוגזמת שהורסת אותו ואותה. רוצה הדרכה כדי לא לטעות... מפחד לאבד אותה...".
כן נכתב במהלך השיחה כי "אברהם מאוד תלותי... לאשתו".
גם בדיווח זה איני מוצאת שום רמז לארוע פסיכוטי כלשהו, ולא ניתן לבסס על דיווח זה
את מסקנותיו של דר' פניג.

לסיכום:
מהמסמכים המצויים בתיקיו הרפואיים של הנאשם עולה כי אין בהם כדי לבסס ממצאים של מצבים פסיכוטיים, או התפרקויות פסיכוטיות של הנאשם בארועים הללו, ולפיכך אני מעדיפה את חוות דעתו של דר' קליאן בנושא זה.

גם אם נניח כי קביעתו של דר' פניג אכן נכונה, וכי במרוצת השנים היו לנאשם מצבים של התפרצויות פסיכוטיות או התפרקויות פסיכוטיות, עדיין על ההגנה להוכיח כי בעת ביצוע המעשה נשוא כתב האישום, הנאשם היה במצב פסיכוטי והדבר לא הוכח.

זאת ועוד, לצורך החלת ס' 300 א' לחוק העונשין, בעניינו של הנאשם נדרשת "הפרעה נפשית חמורה".
כאמור, אין מחלוקת כי הנאשם לוקה בהפרעת אישיות, אולם לא הוכח כי הפרעת אישיות זו אכן עומדת בדרישות הוראות ס' 300א' לחוק העונשין, וכי הינה "הפרעה נפשית חמורה".

נפסק:
"אכן "הפרעת אישיות" כשלעצמה אינה ממלאת את יסודותיה של הוראת סעיף 300א' לחוק העונשין, נדרשת הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושר שכלי אשר מגבילה את יכולת הנאשם במידה ניכרת...". לפיכך לא מתמלא תנאי זה הנדרש בס' 300א'.
(ע"פ 4389/93, 4497 יוסי בן-עזרא מרדכי נ. מ"י, פ"ד נ'(3) עמ' 239).

וכן בת"פ (נצרת) 214/91 מ"י נ. גלעד שמן:
"... גם אם נניח כי לנאשם פוטנציאל לגלישה למצבים פסיכוטיים, הרי אין הכרח שבעת הירי הוא היה נתון במצב שכזה".

יתר על כן, גם אם נניח כי אכן כך הדבר, והפרעות האישיות העלולות לגרום לגלישה פסיכוטית הינן "הפרעה נפשית חמורה", אין די בכך. על הנאשם לשכנע את ביהמ"ש כי בעת ביצוע העבירה הוא סבל מאותה גלישה פסיכוטית וכי כתוצאה מכך הוגבלה יכולתו במידה ניכרת, להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו ו/או להמנע מביצוע העבירה.
האם הוגבלה במידה ניכרת יכולתו של הנאשם בעת ביצוע המעשה ?

ברי הוא כי אף אחד מהמומחים לא בדק את הנאשם ולא התרשם ממנו בעת ביצוע הרצח.
אולם דר' קליאן בדק את הנאשם לראשונה כשבועיים לאחר הארוע, ואילו דר' פניג בדק
אותו כעשרה חודשים לאחר הארוע.
דבריו של דר' פניג לענין מצבו של הנאשם בעת בצוע הרצח, הם בגדר של השערות.
כאמור, הנטל לשכנע את ביהמ"ש בקיומם של התנאים להחלת הסעיף מוטל על ההגנה .
ההגנה במקרה דנן לא הרימה נטל זה ולא הקימה תשתית ראיתית נאותה לקיומם של תנאים אלו.
זאת ועוד מנסיבות המקרה מצטיירת תמונה הפוכה לגמרי -
מעיון בחומר הראיות עולה, כי עובר לארוע ובמועד הארוע הנאשם פעל בקור רוח ותכנן את מעשיו בקפידה על מנת להבטיח את הצלחת משימתו - ביצוע הרצח.

הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל ראוי לנסיבות העובדתיות של הארוע, הן לצורך הבדיקה האם התקיימו היסודות המנויים בס' 300 א'(א), והן לצורך בחינת חוות הדעת של המומחים השונים בהתייחס לנסיבות העובדתיות.

כך נאמר בע"פ 776/95 ואיל אבו חואד נ. מדינת ישראל
, בענין הנסיבות העובדתיות, שם דובר על הסייג לאחריות פלילית, והדברים הללו גם מתאימים לענייננו.
"... מחומר הראיות עולה בבירור כי לא זו בלבד שהמערער לא הניח תשתית ראיתית לקיומם של יסודות הסייג לאחריות פלילית, אלא שמהתנהגותו לאחר מעשה ומהסבריו בדבר מניעיו להריגת הילד עולה היפוכו של דבר.. ואילו הסבריו בשיחה עם המדובב ובהודעתו במשטרה על מניעיו שוללים את האפשרות כי ביצע את המעשה בשל חוסר יכולת לגבש כוונה פלילית".
כך מעידה התנהגותו לפני הרצח .

הנאשם באמרותיו במשטרה - ת6/ וכן בת7/ - ת13/ הודה ושחזר את הארועים שקדמו לרצח באופן מפורט וחזר על כך בעקביות.
כך מתאר הנאשם את בקשתו להפגש עם המנוחה ביום הרצח, את לקיחת המפתח ממתנע רכבה, הוצאת הסוללה מהטלפון הנייד שלה, ואת שליפת הסכין ממכנסיו - ת13/ גליון 1.
הנאשם הודה בהודאתו מיום 4.10.98 שעה 14:10 בכוונתו להרוג את אשתו וכי ההחלטה
גמלה בליבו יום קודם לכן.
לדבריו:
"למה היתה לך סכין מאחור בין הגב למכנסיים?
ת. כדי להרוג אותה את אשתי...
ש. מתי תיכננת להרוג אותה.
ת. אתמול בערב תכננתי להרוג אותה..".
(ת13/ גליון 2 שורות 14-15).

השתלשלות הארועים לדברי הנאשם במועד הארוע:

"... ונכנסתי למקלט לקחת משם סכין לחיתוך בשר עם ידית שחורה... לקחתי אותה שמתי אותה, את הסכין בתוך הרגל בין הגרב לרגל ברגל שמאל...
את הסכין שמתי בסבל באופניים והתחלתי לנסוע לכיוון רחובות. זה היה אולי שעה... ואני חיפשתי תירוצים להפגש עם אשתי מירי... אני התקשרתי אליה מטלפון ציבורי, ואז חיכיתי וחכיתי ואחר כך התקשרתי עוד פעם לפלאפון שלה ואמרתי לה שאני צריך להפגש איתה בקשר לחובות שיש לנו שאני צריך לתת לה קבלה על סכום ששילמתי כחוב.... ואני ידבר איתה בדרך ואני ירד בנס ציונה וימשיך לתל-אביב ואז היא אמרה בסדר. בזמן שהמתנתי לה הוצאתי את הסכין מהרגל ושמתי אותה במותן בצד ימין בין המכנס לגוף, עטוף בסמרטוט.
... המשכנו לדבר. ואני הוצאתי לה את המפתחות מהסוויץ כי כדי שלא תמשיך לנסוע באופן פתאומי, תוך כדי הדיבורים בינינו... היא לקחה את הפלאפון שלה שהיה מונח אצלה במתקן אני חושב ורצתה לדבר. אני פחדתי שהיא רוצה להתקשר למשטרה עוד הפעם ולקחתי לה גם את הסוללה. המשכנו לדבר שאתה לא נותן לי לנסוע ואני צריכה ללכת הביתה... ואני נבהלתי מזה ונכנסתי עוד יותר ללחץ ואז הוצאתי את הסכין מפה ושמתי אותה על המושב ואז הסתובבתי והתיישבתי על הצד קצת מולה כשהיא יושבת ליד ההגה, את ראתה את הידית של הסכין אני חושב שהיתה מונחת על המושב שלי מצד ימין ואז היא אמרה לי מה יש לך שם, אני חושב שלא עניתי לה. ואז הורדתי לה את המשענת של האוטו והתחלתי לדקור אותה ולדקור ולדקור, לא זוכר איפה ודקרתי ודקרתי.. ואז היא צעקה אוי אוי וניסתה לצאת מהאוטו אני יודע ונפלה החוצה ונשכבה על הכביש ואמרה לי אמבולנס, אמבולנס, הילדים שלי ואז אני יצאתי מהאוטו זרקתי את הסכין על יד האוטו מצד ימין של האוטו על החול, ולקחתי את התיק שלי שהבאתי מתל-אביב והתחלתי ללכת...".
(ת6/ גליון 1-4).

גם מעדותיהם של בני הזוג לטוביץ -עדי הראיה - עולה כי הנאשם לאחר שדקר את המנוחה נהג בקור רוח . הוא יצא מהרכב בדק את מצבה של המנוחה, הטמין את הסכין בחול נכנס לרכב לקחת את התיק ורק לאחר מכך עזב את המקום.
(ת2/ ו- ת4/ וכן עדותה בביהמ"ש של גב' ג'ון לטוביץ מיום 18.2.99 עמ' 6 לפרוטוקול שורות 25-29 ועמ' 7 שורות 5-10).
וכן עדותו של אילן לטוביץ עמ' 7 לפרוטוקול מיום 18.2.99 בשורות 20-26).

כמפורט לעיל, כל צעדיו של הנאשם תוכננו בקפידה - הוא גיבש את כוונתו לרצוח את המנוחה בערב שלפני הארוע.
במועד הארוע הנאשם רכב על אופניו מת"א לרחובות, הטמין את הסכין בבגדיו ובאמתלת שווא יזם פגישה עם המנוחה ונסע עימה במכוניתה. עובר לפגישה הנאשם הטמין את הסכין במכנסיו, במקום שבו יוכל לשלפה בנקל בעת שיווצרו הנסיבות המתאימות לכך.
הנאשם לקח את מפתחות המכונית מהמנוחה על מנת שלא תוכל להמלט, והוציא את סוללת הפלאפון הנייד שלה על מנת שלא תוכל להזעיק עזרה, ודקר אותה באכזריות דקירות רבות.
אף לאחר המעשה הנורא לא שעה הנאשם לתחנוניה של המנוחה להזעיק עזרה, השאיר
אותה מתבוססת בדמה והלך לדרכו.

אין ספק כי מדובר במעשה מתוכנן לפרטיו ולא במעשה אימפולסיבי שבוצע תוך איבוד שליטה עצמית.
לו כנטען ע"י ההגנה היה הנאשם בהתקף פסיכוטי בעת ביצוע המעשה, ובמצב של אובדן שליטה, היה מבצע את הרצח בערב עובר לארוע, כשהמנוחה הבהירה לו כי איננה מעוניינת לשוב ולחיות עמו. ואף לא היה ביכולתו אם היה במצב של אובדן שליטה מחמת התקף פסיכוטי לתכנן בדקדקנות את פרטי המעשה ולבצעם למחרת כפי שתוכננו.

ז. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני מציעה לחברי לקבוע כי במקרה דנן לא התקיימו
יסודות ס' 300א'(א) לחוק העונשין, שעניינם ענישה מופחתת בעבירת רצח, ולגזור על הנאשם את העונש הסטטוטורי - מאסר עולם.
________________
מ. סוקולוב, שופטת
השופט א. משאלי
:

קראתי את חוות דעתה המפורטת של חברתי הנכבדה כב' השופטת סוקולוב ואני מסכים לאמור בה.
_____________
א. משאלי
, שופט
השופט נ. ישעיה:

קראתי את חוות דעתה המפורטת של חברתי הנכבדה כב' השופטת סוקולוב ואני מסכים לאמור בה.
_____________
נ. ישעיה, שופט
לפיכך ולאור כל האמור לעיל משהחלטנו כי במקרה הנדון לא התקיימו הוראות סעיף 300א' לחוק העונשין שעניינם ענישה מופחתת בעבירת רצח, אנו גוזרים על הנאשם דיפני אברהם את העונש הקבוע בס' 300(א) לחוק - מאסר עולם.

הודעה זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום במעמד ב"כ המאשימה הנאשם וב"כ.
מ. סוקולוב, שופטת

נ. ישעיה , שופט

א. משאלי
, שופט
אב"ד
ניתן היום כ' באלול תש"ס, 20 בספטמבר 2000 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 20/09/2000

מ. סוקולוב, שופטת

נ. ישעיה, שופט

א. משאלי
, שופט
אב"ד

חנה יפה / g00412198p.1
1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל אביב

תפ"ח 004121/98

בפני

הרכב כב' השופטים
א. משאלי
- אב"ד
נ. ישעיה - שופט
מ. סוקולוב - שופטת









פח בית משפט מחוזי 4121/98 מדינת ישראל נ' אברהם דיפני (פורסם ב-ֽ 20/09/2000)