פסקי דין על מוטי נעמני | פסקי דין על מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ

3012/07 עב     08/09/2009




עב 3012/07 מוטי נעמני נ' מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ




בעניין:
1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע


עב 3012/07

בפני
:
כבוד השופט אילן סופר


08/09/2009




בעניין
:
מוטי נעמני


ע"י ב"כ עו"ד
משה דנוך

התובע

נ
ג
ד


מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ




ע"י ב"כ עו"ד
דניאל פלד
, שרי שמחיוף סלם

הנתבעת



פסק דין



רקע עובדתי

1.
התובע הגיש תביעה על סך של כ- 550,000 ₪ כנגד הנתבעת בגין זכויות כספיות שונות המגיעות לו בשל תקופת עבודתו וסיומה.

2.
הנתבעת הינה חברה המפעילה מתנ"ס בעיר אופקים. עיקר תקציב המתנ"ס נתמך ע"י עיריית אופקים, החברה למתנ"סים והכנסות עצמיות (להלן: "המתנ"ס).

3.
התובע החל לעבוד במתנ"ס ב- 1.11.80. בתחילה התובע עבד כמנהל מדור הספורט העירוני, לאחר מכן מ- 1997 התובע עבד כמנהל מרכז ילדים ונוער, ומ-2001 התובע שימש כמנהל כספים וכח אדם של רשות המתנ"סים העירונית.

4.
בחודש אפריל 2005, מר דני ללוש - מנהל המתנ"ס סיים את עבודתו. בעקבות כך מינתה הנהלת המתנ"ס ביום 20.4.05 את התובע כממלא מקום מנהל המתנ"ס. פרוטוקול ישיבת ההנהלה צורף כנספח א' לתצהירו של יו"ר הנהלת המתנ"ס – מרט גנדלר. בנוסף התקיימה ישיבת ועדת כח אדם בה הוחלט להעלות את שכרו של התובע בשל המעבר לתפקיד מ"מ מנהל מתנ"ס (סעיף 6 לתצהיר גנדלר).

5.
בחודש יוני 2006 נכנס מר רן יול לתפקיד מנהל המתנ"ס, לאחר שנבחר ע"י החברה למתנ"סים לתפקיד זה. בחודש יולי 2006 כונסה ישיבה בהשתתפות ראש עיריית אופקים, סגנו , יו"ר ההנהלה של המתנ"ס, ונציגי חברת המתנ"סים ובה סוכם להפעיל תוכנית הבראה במתנ"ס. בישיבה זו נקבע כי המתנ"ס יופעל במתכונת חרום ויעבדו בו רק מזכירה, אב בית, רכזת תרבות, רכז נוער, רכז מוסיקה, ספרן חוגים מעון ומועדוניות. שאר העובדים הוצאו לחל"ת עד 1.3.07; עובד שלא הסכים לחל"ת פוטר. (פרוטוקול הישיבה צורף כנספח ב' לתצהיר גנדלר).

6.
התובע חש בכאבים בחזהו ביום 8.8.06 ובעקבות כך אושפז בבית חולים. בשל כך התובע שהה בביתו עם אישורי מחלה עד 31.12.06.

7.
בתאריך 30.8.06, קיבל התובע הזמנה לשימוע בענין המשך דרכו במתנ"ס. על הפרק עמדו אפשרות יציאת התובע לחל"ת וכן עדכון שכרו בשל סיום תפקידו כמ"מ מנהל המתנ"ס. (מכתב ההזמנה לשימוע צורף כנספח ח' לכתב התביעה).

8.
השימוע התקיים לבסוף ב- 27.9.06 ובו סוכם כי שכר התובע יחזור להיות כפי שהיה ערב כניסתו לתפקיד מ"מ מנהל המתנ"ס, הדיון בענין החל"ת נידחה לתאריך 15.12.06 – סמוך לתום תקופת ניצול ימי החופשה. (המכתב צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

9.
בתאריך 4.2.07 הוזמן התובע לשימוע בטרם יוחלט על פיטוריו לאחר שלא נמצא כי נוצרה היתכנות כלכלית להמשך העסקתו, ולאחר שהתברר, כי לא יועסק מינהלן במשרה בשנת 2007. (המכתב צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

10.
בתאריך 13.2.07 התקיים שימוע לתובע, אשר טען את טענותיו בפני
ועדת כח אדם של המתנ"ס, ובסופו של הדיון הוחלט על פיטוריו. (פרוטוקול השימוע צורף כנספח ח' לתצהיר רן יול). סיום העסקת התובע נקבע ליום 15.4.07. (מכתב הפיטורים צורף כנספח ו' לתצהיר רן יול).


11.
הכרעה

הילוכה של ההכרעה יהיה בנוי מראשי התביעה
השונים, לפי סדר הופעתם בכתבי הטענות של התובע, תוך שנתייחס בכל פרק במידת הצורך, לטענות הצדדים ונביא את דעתנו.

12.
הפרשי שכר לחודשים 11/06 עד 15.3.07

התובע טוען, כי בתקופה שבין 11/00 עד 15.3.07, הנתבעת לא שיבצה אותו בעבודה, וקיוותה כי יתפטר ולאחר שלא עשה כן המציאה לו את מכתב הפיטורים ב- 12.3.07. עוד טוען התובע כי לא הסכים לשהות בחל"ת בתקופה זו ועל כן הוא זכאי לשכר.

13.
הנתבעת טוענת, כי התובע הציג אישורי מחלה מחודש אוגוסט 2006 ועד 31.12.06. התובע
ניצל את זכאותו לקבלת דמי מחלה בתום 90 ימים בתחילת נובמבר 2006 ועל כן הופנה לביטוח לאומי. עוד טוענת הנתבעת, כי משהתובע לא שב לעבודתו ולא העמיד עצמו לרשות העבודה, יש לראות בו כמי שהיה בחל"ת ועל כן אינו זכאי לשכר.

14.
כעולה מטענות הצדדים, אין חולק כי התובע שהה בחופשת מחלה מ-8.8.08 עד 31.12.08 (נספחים א-ב לתצהירה של אבישג אברהם, עדות התובע עמ' 33-32). זכאות התובע, על פי חוק דמי מחלה, היא לתשלום עבור 90 ימי מחלה
ואלו שולמו עד ליום 4.11.06 (סעיף 3 לתצהיר הגב' אברהם). מכאן, שלאחר פקיעת זכאות התובע לתשלום ימי מחלה ובהינתן העובדה כי לתובע היו ימי מחלה עד 31.12.06, לא היה זכאי לתשלום כלשהו מהנתבעת בגין מחלתו עד ליום 31.12.06.


יחד עם זאת, שונים הם פני הדברים ביחס לתקופה שמ- 1.1.07. במועד זה לתובע לא היו עוד אישורי מחלה, ועל המתנ"ס היה לפנות לתובע ולשבצו בעבודה כלשהיא או להחליט על סיום עבודתו. החלטה זו באה רק ב- 12.3.07. טענות המתנ"ס ונציגיו לפיהן היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי למצות זכויותיו אינה מקובלת עלינו בכל הקשור לתקופה בה התובע לא החזיק עוד באישורי מחלה. התובע היה כשיר לכל עבודה, והמתנ"ס לא פעל כפי שמעסיק צריך לעשות, ולדרוש את הופעת התובע במקום העבודה. אין גם לראות בכך חל"ת, במקום בו לא ניתנה לכך הסכמת העובד. האחריות בעניין זה רובצת לפתחה של הנתבעת, כאשר היה ידוע לה כי אין עוד מניעה להגעת התובע לעבודה.

15.
אשר על כן, זכאי התובע לשכר בגין התקופה שמ- 1.1.07 עד 12.3.07.


הצדדים חלוקים לגבי אופן חישוב השכר. התובע טוען, כי יש לחשב את שכרו לפי השכר שקיבל כמ"מ מנהל המתנ"ס ואילו המתנ"ס מחזיק בדעה כי משסיים התובע את תפקידו כמ"מ מנהל המתנ"ס, חזר שכרו להיות כשל מנהלן. נבהיר כי מדובר בפער של כ- 5,000 ₪.

16.
מעיון בעדות התובע מצאנו בה חיזוק לטענות המתנ"ס, לפיהן הוא זכאי רק לשכרו המופחת. התובע הודה כי נאמר לו שבשל כך שהוא מ"מ מנהל המתנ"ס יקבל תוספת לשכר (עמ' 26). הוא הבין שההעלאה בשכרו היתה בקשר לתפקידו כמ"מ (עמ' 27). דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדויותיהם של חברי הדירקטוריון בתקופה הרלבנטית מרט גנדלר ושלום צברי, לפיהן משכורת התובע הועלתה לצורך תפקידו (עדותו של גנדר – עמ' 51, סעיף 4 לתצהיר צברי).


לעניין זה אף נשמעו טענות התובע בשימוע שנערך לו ב- 27.9.06, שם נערך ברור עם כל חברי הועדה שהחליטו כי מינוי התובע לתפקיד ממלא מקום. אלו אישרו כי השכר הועלה רק למשך כהונת התובע כמ"מ.

הגיונם של הדברים מקובל גם עלינו. התובע שימש בתפקיד ממלא מקום, באופן זמני ומוגבל. כך היה ברור לתובע וכך גם היה ברור להנהלת המתנ"ס. מאחר ומנהל המתנ"ס מר ללוש סיים את תפקידו, וטרם נבחר מנהל חדש במסגרת
מכרז, היה צורך במילוי החלל ע"י מינוי ממלא מקום. אין חולק כי משנבחר מנהל למתנ"ס – רן יול – ביוני 2006, פקע המינוי של התובע והוא הפסיק להיות מ"מ מנהל המתנ"ס.
משהגדלת השכר נעשתה עקב התפקיד, והתפקיד הסתיים, אין התובע זכאי ששכרו לאחר סיום התפקיד, יהיה השכר הגבוה.
17.
על כן יש לחשב את שכרו של התובע ביחס לתקופה שמ- 1.1.07 עד 12.3.07 לפי השכר שקיבל כמנהלן, דהיינו, לפי 9,566 ₪ (ראה תשלום משכורת חודש מרץ 2007 – הכוללת חלף הודעה מוקדמת – נספח א' לכתב התביעה).


23,547 ₪ = 9,566
x
12

. 2







26





מאחר והיתה מחלוקת כנה בין הצדדים בקשר לזכאות התובע לשכר בגין תקופה זו – ישא הסכום ריבית והצמדה כחוק ממחצית התקופה דהיינו – מיום 6.2.07 ועד התשלום בפועל.

18.
הפרשי דמי מחלה, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן השתלמות והודעה מוקדמת

התביעה בראשים אלו מבוססת על חישובי התובע לפי שכרו כמ"מ. משקבענו כי לא היה זכאי לשכר הגבוה לאחר שסיים את תפקידו כמ"מ, אין הוא זכאי עוד לחישוב דמי המחלה פדיון החופשה השנתית, ההפרשות לקרן השתלמות וההודעה המוקדמת, לפי שכרו הגבוה, אלא כפי שהיו בעת תשלומם, ובמיוחד עם סיום עבודתו. על כן, התביעה בראשים אלו נדחית.

19.
פדיון חופשה שנתית

התובע טוען, כי בתלוש 12/06 מופיעים לזכותו 117 ימים. עם סיום עבודתו שולמו לו 65 ימים ועל כן הוא זכאי לפדיון של 52 ימים נוספים.
עוד טוען התובע, כי במשך השנים תפקידיו לא אפשרו לצאת לחופשה.
הנתבעת טוענת, כי התובע זכאי לכל היותר לפדיון ימי חופשה עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות ולכל היותר הצבירה יכולה לעמוד על 65 ימים בהתאם לאמור בחוזה ההעסקה עליו חתם התובע.

20.
עיינו בחוזה העבודה של התובע משנת 1985 (נספח ט' לתצהיר רן יול) ומצאנו בו בנספח, בסעיף 8, כי התובע יהיה זכאי ל-26 ימי חופשה מדי שנה, ומכסת צבירה של עד 65 ימים.

הלכה פסוקה היא כי חופשה שנתית חוזית אינה ניתנת לפדיון אלא אם הותנה על כך במפורש (דב"ע נ"ג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ – גואוה יחיאל, פד"ע כ"ז, 436). משלא נקבע במפורש כי התובע זכאי לפדיון של חופשתו החוזית, ולעומת זאת נרשם כי הצבירה מוגבלת ל-65 ימים, נותר לנו רק לבדוק אם צבירה זו עומדת בתנאי החוק. סעיף 3(5) לחוק חופשה שנתית תשי"א – 1951 קובע כי עובד בשנתו השמינית ואילך זכאי ל-28 ימים. לפי דו"ח הנוכחות של התובע לחודש 8/06 (נספחים א-ב לתצהיר הגב' אברהם) וכן לפי הנקוב בחוזה העבודה, כי מספר שעות עבודתו של התובע בשבוע הוא 40, יוצא כי התובע עבד 5 ימים בשבוע. מכאן, כי נטו לתשלום זכאי התובע ל- 20 ימי חופשה לכל שנה ובסה"כ
60 ימים.

על כן, מששולמו לתובע עם סיום עבודתו, פדיון 65 ימי חופשה, אין הוא זכאי לתוספת מעבר לכך.

21.
מענק יובל


התובע טוען, כי בהיותו עובד בדרוג עובדי הוראה בוותק של מעל 30 שנה, הוא זכאי לתשלום מענק יובל. המענק שולם משנת 2001 עד 2005. כאשר התובע היה המנהל הסכים לדחות את התשלום בהכירו את מצבו הכלכלי של המתנ"ס.

הנתבעת טוענת, כי עובדי המתנ"ס אינם זכאי למענק יובל מאחר שלא חל על המתנ"ס כל הסכם קיבוצי המחייב זאת.
משלא קיימת חובה לשלם את המענק, וכשהוא שולם, היה זה כאשר היתה למתנ"ס יכולת לשלמו, הרי שכאשר הוא לא משולם ולא רק לתובע, אין כל חובה לשלמו לתובע.

22.
התובע צרף לסיכומיו העתק מריכוז הזכויות
המגיעות לעובדי הוראה וביניהן מענק יובל בהתאם להסכם השכר מיום 19.9.94. ההסכם מעיקרו חל על עובד הוראה ואין חולק כי התובע, גם אם השלים 30 שנות עבודה אינו עובד הוראה.

על פי הנספח לחוזה נקבע בסעיף 2 כי העובד יקבל את השכר המשולב ואותו בלבד, לפי הדרוג "הוראה" ויקבל את כל מרכיבי השכר בדרוג זה.
משמעות סעיף זה כי רק השכר המשולב – הכולל תוספות הסכמיות, תוספות מסגרת, תוספות חוזיות אשר רק הן משליכות על שכר התובע אך לא מעבר לכך. תוספת נילוות המקובלת אצל עובדי הוראה לא שולמו לתובע וכך גם לא היתה כוונת מנסחי החוזה. ניתן לראות מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה, מהם עולה כי מעבר לשכר המשולב לא קיבל התובע כל תוספת או מענק כפי שמקובל בדרוג עובדי הוראה. זאת מאחר והסכם העבודה עם התובע דיבר רק על השכר המשולב כמושפע מדרוג עובדי ההוראה.
על כן, הזכות לקבלת מענק יובל לא קמה לתובע מכוח תשלום שכרו לפי דרוג עובדי הוראה.

העובדה כי במשך 4 שנים שולם לתובע מענק יובל, לא יוצרת זכות לקבל אותו מדי שנה, שכן הוא פועל יוצא של יכולתו הכלכלית של המתנ"ס. התשלום במשך 4 שנים לא יצר מנהג מחייב והדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר לא הוכח ולא נטען כי שאר עובדי המתנ"ס קיבלו את המענק משנת 2006 ואילך, אין מקום כי התובע יקבל זאת, מקום בו לא קיימת חובה.

23.
תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים וחודשי הסתגלות


התובע טוען, כי הוא זכאי לתוספת של 50% בגין פיצויי פיטורים וכן לארבעה חודשי הסתגלות כפי שהיה נהוג במשך שנים במתנ"ס.

המתנ"ס טוען, כי משנת 2001 עד 2007 פוטרו 52 עובדים, מתוכם רק 6 קיבלו פיצויים מוגדלים וחודשי הסתגלות. בנוסף, הסכומים ששולמו באו מכוח תקציב יעודי של עירית אופקים. עצם קיומם של מי שקיבלו פיצויים מוגדלים וחודשי הסתגלות, אינו מלמד על נוהג ושיטה.

24.
בחינת העדויות שהובאו מטעם התובע מלמדת, כי כולם דיברו על מה שרווח במתנ"ס עד לכניסתו של התובע לתפקיד מ"מ מנהל המתנ"ס:


נוברברט בוקובזה – אשר שימש כיו"ר הנהלת המתנ"ס בשנים 99-94, סיפר בתצהירו ובעדותו כי היה נהוג לשלם פיצויים מוגדלים לעובדים שפוטרו וכשהיה מדובר בתוכנית הבראה, המקור לתשלום הגיע מהעיריה ומחברת המתנ"סים (סעיפים 4-5 לתצהירו עמ' 2,4).


חיים ברקן – שימש כמנהל תוכנית היל"ה ביחידה לקידום נוער במתנ"ס בשנים 2004 – 1990. אישר כי כאשר פוטר יחד עם עובדים אחרים קיבל 150% פיצויי פיטורים, כך גם היה בעבר, עובדות אחרות קיבלו חודש אחד הסתגלות (סעיפים 5-4 לתצהיר, עמ' 16).

דני ללוש
– אשר שימש מנהל המתנ"ס בשנים 2005-2001 אישר בתצהירו, כי במשך כל תקופת עבודתו היה מקובל לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 150% וחודשי הסתגלות (סעיף 5). ללוש אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל תקציב מיוחד לעיריית אופקים לצורך תשלום הפיצויים המוגדלים (עמ' 44).

מנגד - רוברט טיבייב – חבר הנהלת המתנ"ס, ויו"ר ועדת הכספים בשנים 2008-2004 אישר כי העובדים שפוטרו בתוכנית ההבראה במסגרתה פוטר התובע, לא קיבלו פיצויים מוגדלים (עמ' 13).

25.
בחינת עדויות אלו מביאה למסקנה, כי לכל היותר, ולכאורה היה קיים מנהג לשלם לעובדים שפוטרו פיצויים מוגדלים ודמי הסתגלות. אלא שטענה זו אינה עומדת במבחן המציאות כאשר מעיינים בנתונים שצורפו לתצהירה המשלים של הגב' אבישג אברהם – חשבת השכר של המתנ"ס. לפי הטבלה שצורפה לתצהיר זה, ניתן לראות את הזכויות הכספיות שקיבלו העובדים שפוטרו בין 2001 ל- 2007. רק 6 עובדים מתוך עשרות שפוטרו, קיבלו פיצויים מוגדלים ובין חודש ל-4 חודשי הסתגלות. היה זה בשנת 2004 כאשר 3 מתוך ה-6 קיבלו חודש אחד הסתגלות, 2-3 חודשי הסתגלות ואחד – 4. לגבי מרביתם למעט אחד, התקבל תקציב יעודי לצורך התשלום של המענקים.

26.
זאת ועוד. נוהג אף אם הוכח קיומו במשך שנים, שספק אם הוכח במקרה שלפנינו, יש להוכיח את קיומו במועד הרלבנטי שהוא סיום העבודה (ע"ע (ארצי) 465/03 שמחה כהן – פלסטיין פוסט, פס"ד מיום 20.6.05 – סעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט צור).

נוהג כזה לא הוכח לגבי התובע במועד סיום עבודתו – מרץ 2007. דווקא העד מטעם התובע, מר טיבייב אישר כי העובדים שפוטרו במסגרת תוכנית ההבראה לא קיבלו פיצויים מוגדלים. מטבע הדברים, כאשר פיטורים הם צורך מתחייב מתוכנית הבראה, לא ניתן לומר לבטח שכל תוכנית הבראה היא העתק של קודמתה. אם בתוכנית הבראה קודמת, עובדי המתנ"ס קיבלו זכויות עודפות, אין הדבר הופך להיות זכות מוקנית לגבי תוכנית הבראה מאוחרת יותר.

אשר על כן, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים וחודשי הסתגלות – נדחית.

27.
הפרשות ל"מבטחים" ול"מנורה"


כפי שקבענו בתחילת דרכנו, התביעה נדחית בכל הקשור להפרשים הנובעים מחישוב שכר התובע לפי שכרו הגבוה כמ"מ מנהל המתנ"ס. יחד עם זאת, התובע טוען, כי קיימות תקופות שבהן נוכו כספים משכרו ולא הועברו. כך בין 1/05 עד 4/07. הסכומים להם טוען התובע בכתב התביעה ובסיכומיו לא פורטו, כך שלא ניתן לבחון את צדקת טענות אלו.

מנגד, הנתבעת צרפה ביום 3.9.09 אישור על תשלומי המעסיק למנורה מבטחים ביחס לתקופה שמ- 1/05 עד 4/07. גם ממסמך זה לא ברור מה הועבר ומתי.

על מנת שלא להותיר את התובע בחסרון כיס, ניתן בידיו סעד הצהרתי לפיו ככל שיובא אישור ממנורה – מבטחים על חוסר בהפרשות לפיצויים או לפנסיה ביחס לתקופה שמ- 1/05 עד 4/07, תדאג הנתבעת להשלים זאת לקרן או לתובע ישירות בתוך 30 יום ממועד המצאת הדרישה לנתבעת בצרוף אישור הקרן.

28.
פיצויי פיטורים 100%


התובע טוען בסיכומיו כי קיים פער בין הפיצויים הנמצאים במבטחים לבין המגיע לו כ- 100%.

הנתבעת טוענת כי טענה זו הופיעה לראשונה בסיכומי התובע והיא מהווה הרחבת חזית. הצדק בנקודה זו הוא עם הנתבעת, שכן טענה בדבר השלמת פיצויי פיטורים, לא הופיעה בכתב התביעה, לא כומתה ומופיעה לראשונה בסיכומי התובע – ועל כן אין מקום להתייחס אליה.




29.
עוגמת נפש



התובע טוען, כי פוטר לאחר מסע התנכלות והתעמרות מצד הנתבעת. הפגיעה וההשפלה שנגרמו לתובע חמורים במיוחד לאור תפקידו הרם, והעובדה שלקה בליבו. במשך חודשים לא שולם לתובע שכר, והוא הפך להיות שבר כלי. על כן, התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בשיעור 50,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי התובע פוטר במסגרת תוכנית הבראה, שאושרה ע"י הגורמים המוסמכים. פיטורי התובע נדחו בשל מחלתו, התובע לא העמיד עצמו לרשות העבודה בתום ימי המחלה, הוזמן לשימוע, טען טענותיו, הטענות נלקחו בחשבון וכפי שהוחלט לגבי עובדים אחרים גם התובע פוטר. על כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש.

30.
הלכה פסוקה היא כי –

"פיצוי בגין עגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים". כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות ...ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת."


ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל – משרד המסחר והתעשייה – יעל חן (מיום 3.11.08 והאסמכתאות שם.

לתובע היו טענות רבות בקשר להתנכלויות אליו. כך כאשר הופנה למבחני הערכה לצורך השתתפותו במכרז לתפקיד מנהל המתנ"ס. התובע טען כי מר איתן מזרחי – מנהל מחוז דרום בחברה למתנ"סים החליט להכשילו (עמ' 19). אלא שקיבלנו את דו"ח מבחן המחשב שהתובע ביצע ביום 21.4.05 (הוגש ע"י הנתבעת ביום 27.4.09) שמסקנותיו, בקשר לכישורי התובע, לא המליצו, בלשון המעטה, על המשך הליכי
המיון של התובע. התובע טען כי יו"ר ההנהלה של המתנ"ס מר גנדלר הורה שלא להעביר לו מסמכים מהנהלת החשבונות בתקופת היותו מנהל. דברים אלו לא הוכחו.
עוד טען התובע, כי עם בחירתו של מר יול כמנהל המתנ"ס, התעלם הנ"ל מקיומו, הוא נדרש להעביר את מפתחות חדרו וחל עליו איסור חמור להיכנס לחדרו. שמענו את עדותו של מר יול, ולא התרשמנו כי הדברים היו כפי שטוען להם התובע. מר יול ציין בעדותו, כי מאז שנכנס לתפקידו ביוני 2006, קיים שיחה עם התובע במתנ"ס, ולאחר מכן נפגש עימו בביתו (עמ' 79).
אין חולק כי בחודש יולי 2006 גובשה תוכנית הבראה, שמשמעותה היתה הפסקת עבודתו של התובע, ולכן ברורה תחושת התובע בכל הקשור לחוסר יכולתו לעבוד אך לא ניתן לראות בכך התעמרות והתנכלות. כך גם לא ניתן לראות באי תשלום שכרו החל מחודש ינואר 2007, מקום בו טענו נציגי המתנ"ס בתום לב, כי סברו כי זהו ענין לתובע מול המוסד לביטוח לאומי, מאחר ומדובר היה בתאונת עבודה.

בשימוע שנערך לתובע, ניתן לו לטעון את טענותיו, ומהפרוטוקול עולה, כי אחת הסיבות המרכזיות לפיטורי התובע, היתה עלות שכרו. ניתן להבין זאת כאשר שומעים זאת מפי נציג העובדים, מאיר אלגריסי, שמסכים לפיטורי התובע ומבין שהדברים לא נעשים מטעמים פוליטיים. נוסף לכך, אין גם חולק שלא רק התובע פוטר, לפניו וגם יחד עימו פוטרו עובדים.

31.
מכל מקום, לא התרשמנו כי פיטורי התובע היו נגועים בחוסר תום לב, וכן לא מצאנו כי התנהגות הנתבעת היתה בגדר התנהגות קיצונית המצדיקה פיצוי בגין עגמת נפש.

32.
סיכום


הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 23,547 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 6.2.07 ועד התשלום בפועל.

ניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו ככל שהתובע ימציא אישור ממנורה – מבטחים על חוסר בהפרשות לפיצויים או לפנסיה ביחס לתקופה שמ- 1/05 עד 4/07, תדאג הנתבעת להשלים זאת לקרן או לתובע ישירות בתוך 30 יום ממועד המצאת הדרישה לנתבעת בצרוף אישור הקרן.

שאר התביעות – נדחות.

משמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות.



ניתן היום י"ט באלול, תשס"ט (8 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.



______________




אילן סופר
- שופט
003012/07עב 734 ויקי גוטפלייש







עב בית דין אזורי לעבודה 3012/07 מוטי נעמני נ' מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/09/2009)