פסקי דין על גריגורי דוידוב | פסקי דין על אליהו דוידוב |

20380/01 בש     18/03/2001




בש 20380/01 מדינת ישראל נ' גריגורי דוידוב,אליהו דוידוב




21
בתי המשפט
בש 020380/01
בית משפט מחוזי באר שבע
18/03/01
תאריך:
כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ
בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת
נגד
1. גריגורי דוידוב

2. אליהו דוידוב
המשיבים
החלטה

1. לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש כתב אישום כנגד 8 נאשמים ובו מיוחסים לשבעה מהם עבירות של סרסרות למעשה זנות, שידול למעשה זנות ועבירות נלוות בהתיחס למתלוננת - ויקטוריה מולדובנה (ילידת 1980, להלן: "ויקטוריה"), וכן מיחס כתב האישום לחלק מן הנאשמים עבירות של אינוס כלפי ויקטוריה ועוד עבירות נוספות.

כמפורט בכתב האישום, הגיעה ויקטוריה ארצה ב- 27/8/99 באמצעות מסמכים מזוייפים שהונפקו לה על ידי אחר במולדביה, במטרה להתפרנס כמסז'יסטית בישראל. מיד עם הגיעה ארצה, הועברה ויקטוריה לאופקים ושם הועסקה בזנות על ידי קבוצת אנשים.
בתאריך 9/11/99 "רכש" הנאשם מס' 1 את ויקטוריה ממעסיקיה תמורת סכום של 6,500 דולר, והוא אילץ אותה לעסוק בזנות בדירה ששכר לשם כך בבאר-שבע על מנת שתחזיר את סכום הכסף ששילם תמורתה. לפיכך, ולפי דרישתו של הנאשם 1, נתנה ויקטוריה שירותי מין למספר רב של אנשים תמורת 150 ₪ ללקוח, והאתנן הועבר כולו לנאשם 1.
הנאשם 1, כמפורט בכתב האישום, גם סיפק לויקטוריה תעודת זיהוי מזוייפת, וקיבל תמורתה מויקטוריה 600 דולר.
כתב האישום מוסיף ומפרט, כי בחודש פברואר 2000 דרש הנאשם 1 מויקטוריה שתעבוד בזנות במכון "קלאסה" שבבאר-שבע, שהיה בבעלותם של הנאשמים 2 ו- 3, וזאת מאחר והנשמים 2 ו- 3 שילמו לנאשם 1 3,000 דולר, שהינם מחצית הסכום בו "רכש" הנאשם 1 את ויקטוריה.
במכון קלאסה סיפקה ויקטוריה שירותי מין ללקוחות לפי דרישתם של הנאשמים 2 ו- 3 תמורת 150 ₪ ללקוח, כשהנאשמים 2 ו- 3 נטלו את כל האתנן.
בחודש 5/2000 "מכרו" הנאשמים 2 ו- 3 את ויקטוריה לנאשם מס' 5 תמורת 4,000 דולר, ונאשם 5 שידל אף הוא את ויקטוריה לעסוק בזנות תמורת תשלום עבורו, וזאת בכוונה להחזיר את סכום "השקעתו" ברכישתה.
הנאשם 5 שכר וניהל שלושה מקומות שונים בתל-אביב שם העסיק את ויקטוריה בזנות, כאשר את אחד המקומות - ברח' גולומב 51, הוא ניהל במשותף עם אחיו, הוא הנאשם מס' 6, ובשרותם של הנאשמים 5 ו- 6, הועסקה ויקטוריה במתן שירותי מין תמורת 100 ₪ ללקוח, מתוכם קבלה 20 ₪ - והיתר עבר לנאשמים 5 ו- 6.
בחודש יוני 2000, בסמוך ל- 26 לחודש, "מכר" הנאשם 5 את ויקטוריה, בתיווכו של הנאשם 3, לנאשם מס' 7, תמורת 4000 דולר, והנאשם 7 העסיק את ויקטוריה בזנות בדירתו של הנאשם מס' 8 בב"ש, וגם זאת על מנת שתחזיר את סכום השקעתו ברכישתה.

בתאריך 27/7/00 נעצרה ויקטוריה במהלך פשיטת משטרה על דירה השייכת לנאשם מס' 7.

כתב האישום מוסיף ומפרט עבירות נוספות כנגד הנאשמים, כאשר כנגד הנאשם 5 מייחס האישום השישי גם עבירות של אינוס ומעשה סדום כלפי ויקטוריה, שבוצעו במהלך חודש מאי ויוני 2000.

2. תחילה הוגש כתב אישום אך ורק כנגד ארבעת הנאשמים הראשונים, כאשר יחד עם כתב האישום המקורי הוגשה גם בקשה למעצרם של הנאשמים הנ"ל עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
בקשה זו נדונה בפני
כב' השופטת דברת (במסגרת ב"ש 20171/01) ובהחלטתה מיום 12/2/01 הורתה על שחרורו של הנאשם מס' 4. ביחס לנאשמים האחרים קבעה כב' השופטת דברת, כי קיימת תשתית ראייתית לגביהם בכל הנוגע לעבירות הקשורות בסרסרות לזנות, וקבעה גם שקיימת עילת מעצר בעניינם. לאחר שבחנה את חלופות המעצר שהציעו - דחתה אותן, והורתה על מעצרם של הנאשמים 1 - 3 עד סיום ההליכים.
בשלב מאוחר יותר הציע הנאשם 3 חלופת מעצר חדשה, אשר נבחנה על ידי כב' השופטת דברת, ונמצאה מתאימה. אולם, בערר שהגישה המדינה קבעה כב' השופטת ביניש (בש"פ 1524/01), כי אין חלופה שתהלום את מטרות המעצר במקרה זה - והורתה גם על מעצרו של נאשם 3 עד לתום ההליכים.

בין לבין, ולאחר שנעצרו מעורבים נוספים בפרשה, הגישה המאשימה את כתב האישום המתוקן, המתייחס ל- 4 נאשמים נוספים, וכן הגישה שתי בקשות בנוגע למעצרם של הנאשמים הנוספים. בכל הנוגע לנאשמים 7 ו- 8, הסכימה המאשימה כי ישוחררו בתנאים, וזאת במסגרת ב"ש 20381/01, ואילו בנוגע לנאשמים 5 ו- 6 הוגשה בקשה למעצרם עד לסיום ההליכים.

אשר לנאשם 6, הסכימו הצדדים, כי נוכח מצבו הבריאותי הוא ישוחרר בתנאים - וכך גם נקבע.

נותרה, אם כן, שאלת מעצרו של הנאשם מס' 5 (הוא המשיב בבקשה זו) - ושאלה זו היא נשוא החלטתי דלקמן.

3. חומר הראיות המתיחס לנאשם מס' 5, דומה במהותו ובהאשמות שבו, לחומר שנבדק על ידי בית המשפט העליון במסגרת הערר שהוגש בנוגע להחלטת שחרורו של הנאשם מס' 3, וכפי שנקבע הן על ידי כב' השופטת דברת והן על ידי כב' השופטת ביניש, אף אני סבורה שחומר זה מציג ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה של הדיון. אוסיף ואציין כי לעניות דעתי קיים חומר ראיות לכאורי גם בנוגע לאישום האונס המיוחס לנאשם מס' 5, שאלה שלא נבחנה על ידי בית המשפט העליון.

עיקר הראיות בתיק סובב סביב ההודעות שמסרה ויקטוריה במשטרה ולגב' סיגל רוזן-פרנקל מהמוקד לסיוע לעובדים זרים. בהודעה הראשונה, מתאריך 7/11/00, פרטה ויקטוריה את אופן הגעתה ארצה, מי קלט אותה בארץ, וכיצד "נמכרה" מאחד לשני, עד שנמכרה בחודש מאי 2000 למשיב.
ביחס למשיב טוענת ויקטוריה, כי הוא רכש אותה, תמורת 4000 דולר מהנאשם מס' 3, וכי עבדה עבורו בשלוש דירות שונות שהחזיק בתל-אביב: בדירה בשדרות הר ציון 78, שם ניהלה את העסק בחורה בשם אינה (או נינה - שזה היה שמה בעבודה), בדירה ברח' גולומב 51, שם ניהל את העסק אחיו של המשיב - הנאשם מס' 6 ועובד נוסף בשם רוברט, ובדירה בשכונת התקווה, ברח' האצ"ל 87, שם היתה צריכה לשלם גם 150 דולר לחודש, עבור הדירה.
ויקטוריה טענה, כי כאשר עבדה אצל המשיב היו לה, בדירה הראשונה, בממוצע 15 לקוחות ליום ובדירה השניה כ- 10 לקוחות ביום, אשר היו משלמים לה 100 ₪, מתוך זה 50 ₪ נמסר לקופה, 30 ₪ למשיב ו- 20 ₪ עבורה.
כשעברה לדירה בשכונת התקוה לא היו לה הרבה קליינטים, והיא הציעה למשיב שיחזיר אותה לבאר-שבע, ובאמת, הוא מכר אותה לנאשם מס' 7 תמורת 4000 דולר.
בהודעותיה הנוספות פרטה ויקטוריה כיצד פגשה את המשיב "ובילתה" עמו את הימים הראשונים במלון "קולוני ביץ'" בבת ים, שם גם אנס אותה לראשונה. לדבריה נאלצה לקיים יחסי מין עם כל מי "שרכש" אותה, בניגוד לרצונה ומבלי שתהיה לה היכולת לסרב להם, שכן היא נרכשה על ידם והם חשבו שיוכלו לעשות עמה ככל העולה על רוחם, והיא פחדה מתגובתם במידה ותסרב להם.
ויקטוריה אף סיפרה כיצד נסעה יחד עם המשיב לבאר-שבע כדי לקחת את הציוד שלה, שהיה אצל הנאשם מס' 8, ואת דרכונה, שהיה אצל הנאשם מס' 2, והוחזק אחר כך אצל המשיב, ולא הוחזר לה עד כה.
לאחר מכן, על פי אימרתה, נהג המשיב להסיע את ויקטוריה ואת הבנות האחרות שעבדו למענו, מהמלון בבת ים לדירה שברח' הר-ציון, שם קיימו יחסי מין עם לקוחות, וכאשר נותר לבד עמה במלון, קיים עמה יחסי מין שלא מרצונה החופשי, בערך 5 פעמים, רובן במלון בבת-ים.
לגירסתה, גם כאשר התגוררה בדירה בשכונת התקוה, היה המשיב אחראי עליה, כאשר המשיב מודה שדירה זו היתה בשכירותו.

אכן, צודקת הסניגורית המלומדה, שענין האינוס לא עלה באימרתה הראשונה של ויקטוריה, אלא לראשונה בהודעות מאוחרות יותר ובעימותים, וכאשר ויקטוריה נשאלת לענין זה - היא הסבירה שחשבה שעליה לספר רק על ענין המכירה. לפיכך, האיחור במסירת הגירסה לגבי אינוסה של ויקטוריה, ולאור הסברה, כי כזונה לא סברה שהעיקר הוא במי שכב עמה וכמה, אלא בעובדת מכירתה מיד ליד - אין בהם כדי לאיין את הראיות לכאורה בענין זה.

לאחר מעצרה של ויקטוריה, היא התקשרה למשיב ובקשה ממנו את דרכונה - אך הוא סרב להחזירה לו.

עדויותיה של ויקטוריה מפורטות, והיא גם הובילה את המשטרה והצביעה על כל המקומות בהן עבדה, כולל החדר במלון בבת ים.

המשיב, בהודעות שמסר במשטרה, מאשר שהכיר את ויקטוריה דרך הנאשם מס' 3, כשלטענתו הסכים לקבל מהנאשם 3 בחורה (את ויקטוריה) כדי שתעבוד במסז' דיסקרטי, אם כי לטענתו לא שילם עבורה מאומה וגם לא קיבל עבורה מאומה כשעברה חזרה לבאר-שבע. לגירסתו ויקטוריה מעולם לא היתה במלון בבת-ים, שם נטען שאנס אותה, ואף טען שלא קיים עמה יחסי מין.

גם הנאשם 6, אחיו של המשיב, קושר את המשיב "להחזקתה" של ויקטוריה בשרותם - בכל הנוגע לעיסוקה ברח' גולומב 51 בת"א, וגם הנאשם 7 מאשר שקנה את ויקטוריה, אם כי לטענתו שילם עבורה 12,000 ₪ (ולא 4000$ כדבריה) והוא אף אינו מזהה את המשיב, אם כי המשיב מזהה אותו.

4. ב"כ הנאשם העלתה שאלות רבות בנוגע לחומר הראיות, הראתה סתירות קלות בין גירסאות שונות שנמסרו על ידי עדים שונים, וטענה שלא ניתן להסתפק בחומר הזה כבסיס למעצרו של המשיב - אך לא כן הוא. חומר הראיות, ולדידי גם זה הנוגע לשאלת אינוסה של ויקטוריה כאמור לעיל, יש בו די כדי לבסס הרשעה אפשרית, ולא מצאתי כי יש בשאלות שהעלתה הסניגורית המלומדה כדי להפריך ראיות אלה. כל השאלות שהועלו יבחנו על ידי המותב שישמע את העדויות בתיק, כשבשלב זה חומר הראיות יש בו די, והשאלות שהועלו על ידי הסניגורית אין בהן כדי לערער את התשתית הראייתית הלכאורית.

5. אשר לשאלת עילת המעצר, הרי ששאלה זו נדונה כבר על ידי בית המשפט העליון בכל הנוגע לנאשם מס' 3 - והקביעות שנקבעו שם, על ידי כב' השופטת ביניש, טובים גם לענייננו.

בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בשל מסוכנות, וכב' השופטת ביניש הוסיפה וקבעה שמסוכנות זו חלה גם כאשר מדובר בעבירות של סרסרות לזנות שנעברו לפני תיקונו של חוק העונשין.
וכך קבעה כב' השופטת ביניש:
"כבר נאמר בבית משפט זה כי בתי המשפט מצווים להעלות תרומה למלחמת החורמה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות... בדרך כלל, לא ניתן למנוע את המשך העיסוק הפלילי בסרסרות לזנות ובסחר בנשים, אלא בדרך של מעצר. אמנם, לעולם חייב בית המשפט לבדוק קיומה של חלופה הולמת למעצר ולבחון אם יש בה כדי להשיג את מטרת המעצר, אולם בעבירה מסוג זה תמצא חלופה רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן.
העיסוק המתמשך בפרנסה הפלילית של סרסרות וסחר בנשים, מלווה בהשקעה כספית ובאפשרות להפקת רווחים ניכרים. ככלל ניתן לעסוק במלאכת הקניה, המכירה והתיווך בבני אדם גם מתוך הבית, כך שכמעט ולא ניתן להבטיח את הפסקת הפעילות, אלא מאחורי סורג ובריח... "

6. ב"כ המשיב הוסיפה וטענה, כי למעשה לא הועסקה ויקטוריה בזנות בניגוד לרצונה, והיא באה מרצונה לארץ כדי לעסוק בכך, ומשחלקו של המשיב היה קטן - יש לאבחן את עניינו מזה של הנאשמים האחרים המוחזקים במעצר.

כבר בבש"פ 291/01 רביאי נ' מדינת ישראל
, קבע כב' השופט אנגלרד, אמנם בנוגע לעברה של סחר בנשים אך הרציונלה טוב גם לענייננו - שאין כל רלבנטיות לשאלת ההסכמה של "הנמכר", וגם אם היתה הסכמה אין היא יכולה לשמש הגנה כלשהי וכך קבע: "החומרה היא בעצם מכירתו של אדם, עבירה שיש לבערה מתוכנו. לכן אין כל חשיבות ב"הסכמה" מצד האדם מושא עסקת הזנות... ".

7. זאת ועוד, חלקו של המשיב, על פי הראיות לכאורה, אינו כה שולי כפי שטענה באת כוחו, ובכל מקרה אין הוא נופל - לכאורה - מחלקם של הנאשמים 1, 2 ו- 3.
יחד עם זאת, נשאלת השאלה - הכיצד שוחרר הנאשם מס' 6 ממעצרו, בהסכמת המאשימה, שכן הוא העסיק את ויקטוריה, יחד עם המשיב, בדירה ברח' גולומב בת"א. לענין זה השיבה ב"כ המאשימה, ובצדק, כי חלקו של נאשם 6 קטן בהרבה מזה של המשיב, לפחות לפי גירסתה של ויקטוריה, כאשר המשיב היה זה שרכש ומכר אותה, ודאג להעסיקה בשלושה מקומות שונים.

אבחנה זו, וכן העובדה שהנאשם 6 הינו נכה, בעוד המשיב היווה חוליה מרכזית שעסק בסחר בויקטוריה ולו מיוחסת גם עבירה נוספת חמורה של אינוס אשר אינה מיוחסת לאחיו, די בה כדי לא להצדיק את שחרורו של המשיב בטענת אפליה חרף שחרורו של הנאשם 6.

8. גם העובדה שהמשיב היה משוחרר מספר חודשים עד שנעצר - אין בה כדי להפחית ממסוכנותו, שכן על פי חומר הראיות לקח למשטרה זמן רב לאתר את המשיב על סמך תאורה הדליל של ויקטוריה.
וביחס לטענה שהמשיב הגיע למשטרה ביוזמתו לאחר שנודע לו, מאמו, שהמשטרה בעקבותיו - אזי בכך אינו נבדל מהנאשמים האחרים בתיק.

9. ב"כ המשיב הציעה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחיו, שם מצוי הנאשם 6, אך אינני סבורה כי חלופה זו יכולה להסיר את החשש מפני מסוכנותו של המשיב ומפני האפשרות שימשיך לעסוק בסרסרות לזנות.

10. אשר על כן - אני נעתרת לבקשה, כמבוקש, ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום כג' באדר, תשס"א (18 במרץ 2001) במעמד

רויטל יפה-כ"ץ
, שופטת

020380/01בש 055 טובה שרגא








בש בית משפט מחוזי 20380/01 מדינת ישראל נ' גריגורי דוידוב,אליהו דוידוב (פורסם ב-ֽ 18/03/2001)