פסקי דין על ברכה ברעם | פסקי דין על אשת טורס בע"מ

61600/06 תאמ     10/09/2009




תאמ 61600/06 ברכה ברעם נ' אשת טורס בע"מ






בפני
:
כב' השופט מנחם (מריו) קליין
התובעת

ברכה ברעם
נגד

הנתבעת
אשת טורס בע"מ

פסק דין
מונחת לפני תביעה בסך 24,304 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר.

רקע

ברכה ברעם
(להלן:"התובעת") רכשה אצל אשת טורס בע"מ
(להלן:"הנתבעת") חופשה משפחתית בתורכיה (להלן: "החופשה") שאמורה הייתה להתקיים בין תאריכים 13-17 לאוגוסט 2006.

ההזמנה כללה:
חדר זוגי עבור התובעת ובעלה במחיר של 1,468 $.
חדר זוגי עבור בנה של התובעת, יוני, וחברתו במחיר של 1,468 $.
חדר משפחתי עבור בנה של התובעת, אורי, ומשפחתו במחיר של 2,638 $.
חדר משפחתי עבור בנה של התובעת, אסי, ומשפחתו במחיר של 2,638 $.
חדר משפחתי עבור ביתה של התובעת, גלי, ומשפחתה במחיר של 2,638 $.
ובסה"כ הוזמנו שני חדרים זוגיים ושלושה חדרים משפחתיים עבור התובעת ובני משפחתה במחיר כולל של 10,850 $ שערכם בשקלים חדשים היה 48,204 ₪.

עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, גויס בנה של התובעת, יוני, ובנסיבות אלו כמובן לא יכל לצאת לחופשה המתוכננת. גם התובעת, בעלה, בנה אסי ומשפחתו לא היו מסוגלים נפשית לצאת לחופשה המתוכננת כשיוני לוחם בלבנון. משכך, בתאריך 3.8.06, הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול חלקי של החופשה ולבקשת הנתבעת אף שלחה מכתב מרשויות הצבא המאשר כי בנה - יוני - גויס בצו 8 (צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
בתאריך 7.8.06 חזרה התובעת והודיעה לנתבעת כי בנה, יוני, עדיין מגויס ומשכך הביטול תקף.
בתאריך 10.8.06 ביררה התובעת אצל הנתבעת ובקשה לוודא האם התקבלה ההודעה אודות ביטול ההזמנה. לבקשת הנתבעת העבירה התובעת מכתב מפורט אודות הביטול (צורף כנספח ג' לכתב התביעה) . התובעת קיבלה אישור של הנתבעת על כי הביטול התקבל ואכן תקף. בהתאם לאמור בוטלו ההזמנות בעבור שני החדרים הזוגיים ובעבור חדר משפחתי וההזמנה נותרה רק בעבור שני חדרים משפחתיים.

התובעת טענה כי הנתבעת עשתה שימוש בחדרים לאחר שבוטלה ההזמנה והעבירם לצדדים שלישיים או הודיעה למלון אשר מכר את החדרים שההזמנה בגין שני חדרים זוגיים ואחד משפחתי בוטלה והמלון עשה שימוש בחדרים אלו. התובעת מוכיחה טענתה זו בעובדה כי התפוסה במלון הייתה מלאה. יצויין שבמהלך ההוכחות לא הפריכה הנתבעת טענה זו.

בהגיע ילידה של התובעת, גלי ואסי, ומשפחתם למלון בשעת ליל מאוחרת עם 4 ילדים קטנים, התברר להם כי בכוונת המלון לשכנם בחדרים זוגיים סטנדרטים ולא בחדרים משפחתיים חרף ההזמנה שביצעו ושילמו.

בשובר ההזמנה (voucher) שהנתבעת סיפקה להם נאמר מפורשות כי הם זכאים לשני חדרים משפחתיים, אך נציגי המלון טענו בפני
הם כי הנתבעת בטלה את החדרים המשפחתיים. נציג הנתבעת שהיה במלון, יוסי, התנצל בפני
בני משפחת התובעת על האמור.

משכך לא נותר לבני משפחת התובעת אלא להסתפק בחדרים הזוגיים שניתנו להם במלון.

נוסף לאמור טענה התובעת כי הטיסה בה חזרו בני משפחתה מהחופשה שונתה לאחר ביצוע ההזמנה מהבוקר ללילה, והואיל ובין בני המשפחה הנופשים היו גם ילדים קטנים, נאלצו אלה לפנות את חדרי המלון בשעה מאוחרת, ועקב כך חויבו בסכום של 50 יורו. נציג הנתבעת במלון, יוסי, הצהיר בפני
הם כי הנתבעת תשא בתשלום זה.

ב - 6.9.06 שלחה התובעת לנתבעת מכתב דרישה להשבת ההפרש בין מה ששילמה לבין מה שסופק בפועל בצירוף תשלום בגין הפינוי המאוחר העולה לכדי 6,530 $.
הנתבעת הודיעה לתובעת כי יוחזרו רק הכספים המהווים את ההפרש בין סוגי החדרים.
משכך לא נותרה לתובעת אלא להגיש תביעתה זו.

הנתבעת דחתה את טענות התובעת. לשיטתה, על פי הסכם ההתקשרות חלים על ביטול דמי ביטול בשיעור משתנה לפי קרבת מועד הביטול לתאריך החופשה. במועד הנטען לביטול חלו דמי ביטול בשיעור מלא, משכך טענה כי התובעת שהחליטה על דעתה שלא לממש את החופשה עשתה זאת בניגוד להוראות ההסכם לעניין ביטול חלקי של ההזמנה נשוא התביעה. משכך טענה הנתבעת כי הפיצוי לה זכאית התובעת הינו בגין הפרשי העלויות בין החדרים המשפחתיים לבין החדרים שסופקו בפועל בסך כולל של 883 $, וכן סך של 65 $ בגין החיוב על הפינוי המאוחר עקב טיסת הלילה.

בתאריך 19.3.07 התקיים דיון בפני
במהלכו הצעתי לצדדים כי בית המשפט יפסוק בסכסוך שביניהם בדרך הפשרה, אך הצדדים לא קבלו את הצעתי. משכך לא היה מנוס אלא לפסוק בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" וקבעתי את התיק להוכחות לתאריך 29.6.08. בתאריך זה העידו בפני
מר ברעם עמירם בעלה של התובעת, מר עירן גולדשטיין, חתנה של התובעת, מר אסי ברק, בנה של התובעת. מטעם הנתבעת העידו הגב' קרין רובינשטיין מנהלת קשרי לקוחות בנתבעת, ומר יעקב דוד מי שקיבל את ההזמנה מהתובעת בשם הנתבעת. בסיום מתן העדות והחקירה הוריתי לתובעת להגיש סיכומיה עד ה-10.8.08. התובעת הגישה סיכומיה ב-11.8.08 ובמצורף להם הגישה התובעת בקשה לצרף את כרטיס הטיסה כראיה לתיק. לאחר שהבקשה הועברה לתגובת הצד ולאחר שעיינתי בתגובות הצדדים התרתי את הוספת הכרטיס כראיה, מותנה בכך שהתובעת תיחקר על כך על ידי הנתבעת כדרישתה. בתאריך 27.4.09 חזרו הצדדים והעידו בפני
לעניין כרטיס הטיסה. בסיום מתן העדות והחקירה הוריתי לנתבעת להגיש סיכומיה תוך 30 יום ואפשרתי לתובעת להגיש סיכומי תשובה קצרים.
הנתבעת הגישה סיכומיה בתאריך 7.7.09, התובעת הגישה סיכומי תשובה בתאריך 14.7.09

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

נטל הראייה
הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובעת מבקשת שלושה סוגי פיצויים (אשר את סכומיהם מפרטת היא בסעיף 24 לכתב התביעה). ראשית, מבקשת היא כי יושבו לה הכספים ששילמה בגין החדרים שביטלה את הזמנתם במועד שסכום הזמנתם עולה לכדי 5,574 $. שנית, מבקשת היא החזר בגין ההפרש בין שני חדרים משפחתיים (כפי שנשארה לבסוף הזמנתה החלקית) לבין מה שסופק לילדיה - שני חדרים זוגיים, בקיזוז מה ששולם לה והעולה לכדי 78 $). שלישית, החזר בגין פינוי מוקדם בסך 50 יורו.

סבורני שהתובעת הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה והוכיחה את שלושת רכיבי תביעתה.

ואתחיל מהקל אל הכבד:

החזרים בגין ההפרש מה שהוזמן לבין מה שסופק

הנתבעת זיכתה את התובעת בסך של 818 $ בגין ההפרש בגין החדרים שהזמינה התובעת לבין מה שקיבלו בפועל הנופשים מבני משפחתה. כן זיכתה הנתבעת את התובעת בסך של 65 $ בגין החזר עבור יציאה מאוחרת מהמלון שנבעה כתוצאה משינוי שעת הטיסה. בנוסף שלחה הנתבעת לתובעת מכתב בתאריך 15.10.06 (צורף לכתב ההגנה) ממנו עולה כי הנתבעת ראתה לנכון להחזיר הפרשים בגין ההבדל בין החדרים וכן להחזיר את הסכום שחויבו בני משפחת התובעת לשלם בגין עזיבה מאוחרת. התנהגותה זו של הנתבעת והמכתב מלמדים כי הנתבעת מודה ומודעת כי היא צריכה לשלם החזרים בגין העזיבה המאוחרת (אותם שילמה במלואם) וכן החזרים בגין ההפרש בין החדרים. הנתבעת לא הסבירה את הדרך החישוב לפיה יש להעמיד את גובה ההחזר בגין ההפרש בין החדרים על סך 818 $ בלבד, ולבד מהכחשה כללית שאינה מנומקת המופיעה בכתב התביעה לא נתנה הנתבעת כל טעם מדוע לא תשלם את מלוא סכום ההפרש בין מה שהוזמן לבין מה שסופק בפועל.
משכך ולעניין זה הריני לקבוע כי הנתבעת תשלם לתובעת את ההפרש בין מה ששלמה לבין מה הסכום שנקבה בו התובעת בסעיף 24 לכתב התביעה בסך 78 $.
החזרים בגין הביטול החלקי

העובדות בתיק שבפני
שלובות אחת בשנייה ומלמדות אחת על השנייה. כאמור, כאשר הגיעו למלון בני משפחתה של הנתבעת גילו כי אין ביכולת המלון לספק להם חדרים משפחתיים כהזמנתם המקורית. מהאמור למד אני כי לא נותרו במלון חדרים משפחתיים. גם דברי העד מטעם התובעת - ערן - ולפיה התפוסה במלון הייתה מלאה (ס' 5 לתצהירו) לא נסתרו. משכך ברור כי החדרים שהזמנתם נכללה בביטול החלקי לא נותרו ריקים וללא שימוש אלא הושכרו לנופשים אחרים.

הנתבעת צירפה מסמך ממנו עולה כי מצבת תפוסת המטוס בו אמורים היו הנתבעת ובני משפחתה לטוס מלמדת על שמונה מקומות פנויים, ועל ידי מסמך זה בקשה הנתבעת להוכיח כי המקומות המשויכים לביטול החלקי לא נמכרו. גם אליבא דטענת הנתבעת, לכל הפחות היה עליה להחזיר בנסיבות אלו את דמי החופשה בקיזוז עלות הנסיעות.
יתירה מזו, מסמך זה לכשעצמו אינו מלמד מאום ועל התובעת היה להביא מי מחברת התעופה כדי להעידו בפני
או לכל הפחות להביא תצהיר מטעמו המלמד כי מקומות אלו נותרו פנויים דווקא ובגלל הביטול החלקי. הימנעות הנתבעת להביא כל ראיה ראויה המסבירה את סיבת המקומות הפנויים וקושרת את עובדת היותם פנויים ולא מנוצלים לביטול החלקי דווקא מתפרשת נגד הנתבעת. גם אי הבאת הנציג שלה במלון, יוסי, לעדות, פועלת לרעתה. לעניין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

התובעת פנתה לנתבעת פעמים מספר להודיע על הביטול החלקי. בעלה של התובעת הגיע בעצמו למשרדי הנתבעת להודיע על הביטול ואף צירף מסמכים רלוונטיים.
הנתבעת לא העמידה את התובעת על האפשרות כי עקב הביטול יכול ותיקנס בדמי ביטול גבוהים אלא הרגיעה את התובעת כי אל לה לחשוש תוך שהיא מעודדת את התובעת לצאת לחופשה. הנתבעת אף לא העמידה את התובעת על גובה דמי הביטול שתידרש לשלם לא בהזמנה המקורית ואף לא עת הביעה את רצונה לבטל.

סבורני כי התנהגותה זו של הנתבעת מהווה משום התנהגות בחוסר תום לב בעת מימוש זכויותיה החוזיות. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שסיבת הביטול קשורה למצב חירום לאומי ולא גחמה אישית של התובעת ובני משפחתה.

פרשנות החוזה

בין הצדדים נכרת חוזה לרכישת החופשה.

סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, קובע כדלקמן:

"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות."

עניינו של ביטול החוזה בין הצדדים הוא עניין מהותי המשליך לגבי כריתתו.
במקרה של ספק בפרשנות - יש להעדיף את הפירוש הנוח יותר לצד שלא ניסח את החוזה (ע"א 191/85 מדינת ישראל ואח' נ' נוה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 579-580). סבור אני, כי במקרה שבפני
י הנקיטה בכלל הפרשנות כנגד המנסח מוצדקת.

החוזה בין הצדדים הוא חוזה חד צדדי. בידי הנתבעת כל הכלים על מנת להציג כל מצג אשר תחפוץ בו ואילו התובעת מרגע שבחרה לרכוש את החופשה נותרת ללא דרך חזרה.

נכון הוא שצדדים אשר נקשרים בהסכם מתוך רצון חופשי חובה עליהם לעמוד בכלל ש"חוזים יש לקיים". יחד עם זאת, לא ניתן לסבול מצב בו לקוח יהיה קשור בקשר בל ינותק עם ספק ללא כל אפשרות לבטל את העסקה, גם אם לא נגרם עקב כך נזק לספק אלא אך "הפסדי צפייה".

נראה כי החוזה בין הצדדים לא צופה מצב בו תתרחש מלחמה לאחר שהחופשה הוזמנה. סבורני כי החוזה צפה רק מצב של ביטול מסיבות אינדיבידואליות של המזמין.

החוזה הינו חוזה חד צדדי אשר בא להגן על אינטרס הנתבעת בלבד על ידי כך שלא יוותרו מקומות ריקים בחופשות המוזמנות. ההסכם מהווה חוזה אחיד בין הצדדים ואינו נתון לשינויים כלשהם מצד לקוח.

במצב כזה, כשמדובר בחוזה אחיד, התנאי ולפיו הסכום ששולם מראש לא יוחזר, ודמי הביטול יעמדו בגובה 100% ללא קשר לסיבת הביטול, וללא קשר לנזקים שנגרמו לצד שכנגד, לדידי הוא תנאי מקפח ודינו להתבטל.

בנוסף אציין שגם אם לא הייתי נזקק לביטול תנאי המקפח בחוזה, הייתי מגיע לאותה תוצאה על פי פרשנות תכליתית של לשון החוזה, כפי שיובהר להלן.

בפרשנות הסכם הולכים אנו היום על פי מה שנקבע בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], כדלקמן:

"הגישה הפרשנית הרווחת בפסיקה העניפה והעולה מדברי מלומדים בסוגית פרשנות חוזה, גורסת, כי אין פרשנותו של סעיף בחוזה מתמצית בבחינת משמעותן הלשונית של המילים הכתובות בו (ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב ז"ל ואח', פ"ד מא(1) 282, בעמ' 305-304) וכי בבוא בית המשפט לפרש תניה בחוזה, אל לו להיות כבול למובן המילולי של המילים שעה שראיית החוזה כמכלול על רקע תכליתו ונסיבות כריתתו, מלמדת על כוונה אחת מזו העולה מן הפירוש המילולי. לא אחת נתן בית משפט זה פירוש לחוזה, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים בהן השתמשו הצדדים, וקבע כי המילים אינן מכריעות אלא יש לפרש חוזה על פי רוחו ותכליתו ולעיין בחוזה כולו כדי ללמוד על התכלית והמטרה העומדים בבסיסו (ראה: ע"א 324/63 ישראל הלוי סגל נ' חברת גורג'ני מג'י בע"מ, פ"ד יח(4) 371 בעמ' 373 וע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1) 477, בעמ' 481, המאזכר אותו בהסכמה. כן ראה ע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי, פ"ד לה(2) 141, בעמ' 145, המאזכר את שניהם בהסכמה). הלכות אלה עוברות כחוט השני לאורך הפסיקה (ראה למשל: ע"א 627/84 נודל ואח' נ' עזבון פינטו ז"ל ואח', פ"ד מ(4) 477, בעמ' 472; ע"א 327/85 קוגלר נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מב(1) 97 בעמ' 102). לא אחת נקבע, כי יש להמנע מלפרש מילים בחוזה באופן שיגרום לתוצאה אבסורדית או באופן שיטיל על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר להניח שהוא לקח על עצמו (ע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן חברה ישראלית לעבוד נתונים בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 241, בעמ' 245-246). יש "לרדת לסוף דעתם של בעלי ההסכם כאנשי עסק סבירים המבקשים להשיג מטרה מסחרית משותפת" (ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן נהול והשקעות בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מו(3) 350, עמ' 355). יש להתאים את פרשנות החוזה לתכלית מסחרית של העיסקה (ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון ואח', פ"ד ל(2)" 191, בעמ' 195). עוד נקבע, כי הפרשנות המילולית הפשוטה והסבירה היא נקודת מוצא טובה ונוחה, אולם יש להתייחס למילים "בראייה כוללת ומעמיקה החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם ולתכלית שביקשו להשיג... מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למילים המפורשות" (ע"א 631/83 "המגן" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לט(4) 561, בעמ' 572. יתכנו מקרים שבהם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פני פרשנותו המילולית והוא כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן. ה"השתחררות מעול הפרוש המילולי עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב" (ע"א 1395/91 וינוגרד נ' ידיד וערעור שכנגד, פ"ד מז(3) 793, בעמ' 800). "דומה שפסיקתם של בתי המשפט בשנים האחרונות מצביעה יותר ויותר על אותה מגמה, להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהיתה לנגד עיניהם של המתקשרים" (ע"א 453/80 הנ"ל, שם).

הפרשנות היא פרשנות רחבה שנקודת המוצא שלה הן המילים אולם אין הן חזות הכל, וההשתמעות מתוך החוזה אין פירושה השתמעות רק מתוך מילותיו של החוזה, אלא מתוך תכליתו, ראייתו הכוללת, התייחסות סעיפיו זה לזה והתייחסות לנסיבות כריתתו. בסופו של דבר התכלית הפרשנית של חוזה היא לרדת לאומד דעתם של הצדדים ולממש את רצונם המשותף.

ובע"א (מחוזי-ים) 2449/01 בנק דיסקונט לישראל נ' דוד סיני, [פורסם בנבו], נפסק כדלקמן:

"הלכה ידועה ומושרשת היא, כי אין לפרש טקסט משפטי באופן העלול להביא לתוצאה אבסורדית, המשוללת כל היגיון מסחרי או כדאיות כלכלית".

נדרשים אנו אם כן, לבחון את לשון החוזה, כמו גם את הנסיבות הנוגעות לחתימתו מהן ניתן להסיק על אומד דעת הצדדים.

לדידי, אומד דעת הצדדים באופן ברור הוא כי במצב מלחמה לא יהיה מקום להתנות את הביטול בתשלום דמי ביטול מלאים, מה גם שכלל לא הובא לידיעת התובעת קיומם של דמי ביטול.
על הנתבעת הייתה חובה להבהיר לתובעת באופן פוזיטיבי את תנאי הביטול לחופשה, את גובה דמי הביטול ביחס לקרבת יום הביטול ליום תחילת החופשה. הנתבעת לא עשתה כך.

הדברים מקבלים משנה תוקף בפן הכלכלי-תכליתי, משלא הוכיחה הנתבעת שנגרם לה נזק כל שהוא (מלבד מניעת רווח) כתוצאה מביטול ההזמנה.

משכך אני קובע כי על הנתבעת להשיב לתובעת את הכספים ששולמו עבור שני חדרים זוגיים וחדר משפחתי.

סוף דבר

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה.

הנתבעת תשא בהוצאות משפט וכן סך של 3,600 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.
המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשס"ט (10 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.
מנחם קליין
, שופט

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

09 ספטמבר 2009
תא"מ 61600-06 ברכה ברעם
נ' אשת טורס בע"מ
1 מתוך 11








תאמ בית משפט שלום 61600/06 ברכה ברעם נ' אשת טורס בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/09/2009)