פסקי דין על יוסף עקביוב | פסקי דין על עיריית ראש העין | פסקי דין על יוסף דוד |

235/02 א     27/11/2003




א 235/02 יוסף עקביוב נ' עיריית ראש העין, יוסף דוד




20
בתי המשפט
א 000235/02
בית משפט השלום הרצליה
בתיק עיקרי:

27/11/2003
תאריך:
כב' השופטת מיכל שריר
, סגן נשיא
בפני
:
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יוסף עקביוב

בעניין:
התובע
ה' פלד

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. עיריית ראש העין

2. יוסף דוד
הנתבעים
נתבעת 1 - ש' ברג

נתבע 2 - נ' פרח
ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. רקע עובדתי
א. התובע והנתבעים היו בעת הרלבנטית עובדי עיריית ראש העין
.

ב. אין מחלוקת כי ביום 5.1.98 היו הצדדים מעורבים בתגרה אלימה בשל חילוקי דעות על מפתחות רכב להסעת גננים.

ג. הצדדים חלוקים לגבי נסיבות האירוע ומי התקיף את מי.

2. האירוע
א. לטענת התובע שהיה בעת הרלבנטית ראש צוות גננים הגיע בבוקרו של ה-5.1.98 למשרדי אגף שפע למשרדים של מחלקת גינון ונוף בעיריית ראש העין
, הנתבע ניגש אליו ומסר לו מפתחות רכב להסעת העובדים אך כיוון שציין לא לרשם כמקובל בספר, סרב לקבל המפתחות ואז הנתבע החל לקלל אותו, רץ לקראתו, התקיף אותו, נגח לו בפני
ם והעיף אותו על קיר אבן.

ב. גירסת הנתבע הפוכה: התובע ביקש את מפתחות הרכב אך לאור הוראה של מנהל מדור פיקוח שלא לתת לתובע את המפתחות, סרב לתיתם, התובע כעס, קילל, הרים ידיו בצורה מאיימת, תפס אותו בבגדיו ובניסיון לחמוק מפגיעה התנגשו ראשיהם.
ג. "וה' צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב... כי אליך גיליתי את ריבי" (ירמיהו, י"א, כ').

אך לא שופט בן תמותה ומשלא גילו לי הצדדים ריבם קשתה עלי ההכרעה.
על התרשמותי משני בעלי הדין לא תיטה הכף כיוון שניהם כאחד לא דבקו בחובותיהם כעדים. 60221

ד. לתובע היו גרסאות שונות ומשונות לאופן אירוע התקרית. הטענה שסרב לקחת מפתחות הרכב תמוהה ביותר לאור הודאתו כי זה היה הנוהג המקובל לקבל רכב להסעת עובדים מידי בוקר בהעדר רכב צמוד.
התובע אמנם העיד כי הנוהג המקובל היה לבקש רכב ממנהל הרכב או מנהל המחלקה אך בעדותו הודה כי כשבאים בבוקר המנהלים אינם (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 28 - 29 ועמ' 8 לפרוטוקול שורה 3) ועל כן לכאורה לא חרג בוקר זה מהנהוג.

ה. לטענה כי הוטח לעבר קיר אבן (סעיף 3 לת/2) אין זכר בעדותו של התובע במשטרה ואף לא בכתב התביעה. גירסה זו גם עברה שיפור בעדותו לפיה:
"אני עפתי על קיר אבן וקבלתי מכה ממכשיר קהה" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 11).

ו. לעומת זאת סיכם הרופא מטעמו את האירוע:
"לפנינו גבר בן 51 שנחבל... לאחר שהותקף במהלך עבודתו ע"י עובד אחר באגרופים ובמקל והוטח לקרקע" (פרק סיכום ודיון, עמ' 2 לחוות הדעת).

לתובע, שהכחיש כי אמר זאת למומחה, לא היה הסבר מדוע בחר המומחה לתאר דווקא בדרך זו את האירוע (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 31 - 28 ועמ' 11 לפרוטוקול שורות 4 - 1).

ז. התובע טען במשטרה ובעדותו כי הנתבע תפס אותו בחולצתו אך כשעומת עם מועד הארוע והשימוש במעיל השיב:
"מה ההבדל בין מעיל לחולצה, ולהפך עם מעיל יותר קל לתפוס" (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 22 - 21).

ח. לתובע גם לא ברור מה ההבדל בין לנער כפי שטען במשטרה שהנתבע עשה לו לבין ללחוץ על הכתפיים כפי שטען בתצהירו (סעיף 3 סיפא לת/2, עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18 - 17).
לא מן הנמנע כי הטענה ללחץ על הכתפיים שלא בא זכרה בהודעה במשטרה, בהודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (נ/5), אצל הרופא המטפל ביום הארוע (נ/4), בתעודת חדר מיון מיום התאונה (נ/3) ובסיכום המחלה (נ/8), מקורה בנסיון לייחס פגיעה קודמת משמעותית בכתף לתגרה הנדונה (נ/6 עמ' 11 לפרוטוקול שורות 30 - 28).

ט. התובע גם ניסה להסתיר בעיות נפשיות מעברו (נ/1, נ/2). בתשובות לשאלון (נ/15) ובעדות (עמ' 7 - 6 לפרוטוקול) ואף הוגדר כסובל מהפרעת אישיות (נ/9, נ/10)

י. באופן תמוה התעקש התובע לטעון כי אושפז חמישה ימים (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 20 - 19), בעוד שעל פי סיכום המחלה אושפז רק יומיים (נ/8).

י"א. התובע לא ידע להסביר מדוע חבריו לעבודה טענו כי הוא עצבני המתרגז בקלות אך התשובה לכך ניתנה באולם בית המשפט כשבית המשפט נדרש להרגיעו כשעומת עם שאלות לא נוחות (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 2 - 1).

י"ב. עדותו של התובע הינה עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות ועל כן דורשת תמיכה לצורך קביעה על פיה. תמיכה כזו לא מצאתי, נהפוך הוא.

י"ג. גם בהרשעת הנתבע אין כדי להועיל לתובע כיוון שכתב האישום תוקן מתקיפה לתגרה ומקובל עלי הסברו של הנתבע כי אם היה מגיש תלונה נגד התובע היה אף זה מואשם בהשתתפות בתגרה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 10 - 6).
אינני מתעלמת מהעובדה כי הנתבע הושעה מעבודתו בשל הארוע הנדון אך תאור הארוע ע"י מנהל אגף שפע שאף העמיד הנתבע לדין משמעתי תואם את גירסת הנתבע (ת/4) והשאלה אינה אם הנתבע השתתף בתגרה ולא טמן ידו בצלחת אלא מי התקיף את מי ולזו לא ניתנה בעיריה תשובה וגם בפני
לא נתגלתה.

י"ד. למרות שהיו עדים למקרה לא טרח התובע להביאם למרות שהעיד שאחד חבר טוב (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 26), וכידוע:
"... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457).
ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245).

ט"ו. גם הנתבע אינו טלית שכולה תכלת אך עול ההוכחה היה ונשאר על התובע ועל כן אין מנוס מדחיית התובענה.

3. לאור האמור לעיל, נדחית התובענה.
בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.
ניתן היום ב' בכסלו, תשס"ד (27 בנובמבר 2003) במעמד

מיכל שריר
, שופטת
סגן נשיא








א בית משפט שלום 235/02 יוסף עקביוב נ' עיריית ראש העין, יוסף דוד (פורסם ב-ֽ 27/11/2003)