פסקי דין על יצחק אזולאי | פסקי דין על שגית אזולאי | פסקי דין על יוסף אזולאי | פסקי דין על עיריית חיפה

8766-07/09 עפ     14/09/2009




עפ 8766-07/09 יצחק אזולאי, שגית אזולאי, יוסף אזולאי נ' עיריית חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים



14 ספטמבר 2009

ע"פ 8766-07-09 אזולאי ואח' נ' עיריית חיפה






בפני

כב' השופט
רון שפירא


מערערים

1
.
יצחק אזולאי

2
.
שגית אזולאי

3
.
יוסף אזולאי


נגד


משיבה
עיריית חיפה





פסק דין


הערעור בתמצית:
בפני
ערעור כנגד פסק דינו (הכרעת הדין וגזר הדין) של בימ"ש לעניינים מקומיים בחיפה בתיקים פליליים מאוחדים 274/2006, 275/2006, 527/2005, 1049/2005, לפיו הורשעו המערערים על פי הודאתם בעבירות של אי קיום צו הפסקת בניה שיפוטי וביצוע עבודות בניה ללא היתר כדין (כאשר המערער 3 הורשע רק בת"פ 527/05 והמערער 1 הורשע רק בת"פ 274/06 + 275/06. המערערת 2 הורשעה בכל ארבעת כתבי האישום בתיקים המאוחדים).

הרקע לערעור וטענות הצדדים:
מדובר בנכס שברחוב מוריה 133 בחיפה, בו מנהלים המערערים מספר שנים עסק מסוג פאב - מסעדה, הידוע בשם "לוינסקי". בתאריך 22/12/04 הוצא צו הפסקת עבודות לאור ביצוע עבודות חפירה ללא היתר, אך על אף הוצאת הצו, העבודות נמשכו והבניה הושלמה. כתוצאה מכך הוגשו כתבי האישום ת"פ 1049/05 בגין אי קיום צו הפסקת בניה שיפוטי, במסגרתו הודתה המערערת 2 והורשעה על פי הודאתה; ות"פ 527/05 שהוגש כנגד כל המערערים בגין בניה ללא היתר שכללה יציקת רצפת בטון ובניית גלריה מקירות גבס וכן בניה של גרם מדרגות מבטון, במסגרתו הורשעו המערערים על פי הודאתם.

לאחר שהבניה נשוא כתבי האישום שלעיל נשרפה ובנכס בוצעו עבודות בניה מחדש בהיקף נרחב, הוגשו שני כתבי אישום נוספים, במסגרתם הורשעו המערערים 1-2: ת"פ 274/05 בגין הריסת חלק מקיר אבן המהווה קיר הפרדה בין המדרכה הציבורית למגרש ברחוב מוריה 133 והתקנת דלת פלדה וכן 4 מדרגות גישה לדלת; ת"פ 275/05 בגין תוספת בניה בשטח של 140 מ"ר על ידי בניית עמודי ברזל ובתוכם חלונות ברזל עם זכוכית מעל קיר הפרדה מאבן ומעל קירות בטון קיימים וכן בניית גג מחומר קל וסגירת שטח של 140 מ"ר לשימוש המסעדה.

בימ"ש קמא קבע כי מדובר בהתנהגות שאין להשלים עמה, כאשר תחילה מבוצעת בניה ללא היתר, מוצא צו הפסקת עבודות שאין טורחים למלא אחריו ומשלימים את הבניה ללא היתר וכשמתרחשת שריפה מתבצעת בניה בהיקף גדול בהרבה מהבניה המקורית, גם זאת ללא היתר כדין.

על המערער 3, שהורשע על פי הודאתו רק בת"פ 527/05 בגין בניה ללא היתר (הבניה "הראשונה" שנשרפה) הוטל קנס בשיעור 9,000 ₪, כפל אגרות בניה בסך 2,860 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 20,000 ₪. על המערער 1, שהורשע בשלושה כתבי אישום, הוטל קנס בשיעור 60,000 ₪, כפל אגרות בסך 16,504 ₪, התחייבות כספית על סך 100,000 ₪, מאסר על תנאי והריסת הבניה. על המערערת 2 שהורשעה בכל ארבעת כתבי האישום הוטל קנס כספי בסך 80,000 ₪, כפל אגרות בסך 16,504 ₪, התחייבות כספית על סך 100,000 ₪, מאסר על תנאי וצו הריסה.

המערערים טוענים כי הם מעולם לא הודו בעבירות המיוחסות להם וממילא לא היה כל צידוק חוקי לגזור דינם. לטענתם, כתבי האישום הוגשו בשנים 2005 – 2006 כנגד כ- 10 נאשמים ובסופו של יום, לאחר מספר שנים של ויכוחים, הגיעו להסדר טיעון שלא על דעתם של המערערים וללא הסכמתם. המערערים טוענים כי מעולם לא הודו באישומים ולא היו מודעים לכתבי האישום המתוקנים, לא נתנו אישורם להסדרים וההודאות שנרשמו בפרוטוקולים בבימ"ש קמא היו שלא בנוכחותם וללא ידיעתם, באופן הפוסל את הרשעתם בתיקים אלו.

לטענת המערערים, מדובר בשיפוצים עקב שריפה שכילתה את העסק והמטרה הייתה להחזיר את המצב לקדמותו כפי שנעשה בפועל. הם מעולם לא הודו בכתבי האישום ועורכי הדין לא היו רשאים להודות בשמם, מאחר שלא קיבלו יפוי כוח לעניין זה. על כן, טוענים המערערים, יש לבטל את הרשעתם ולהחזיר את התיק לבימ"ש קמא לשלב ההקראה.

לחילופין, טוענים המערערים, כי בימ"ש קמא חרג באופן קיצוני, ללא כל סיבה סבירה ומוצדקת, מרמת הענישה המקובלת והטיל עליהם קנסות כבדים עקב טיעון בלתי ראוי של התביעה. לטענתם, עיריית חיפה
הערימה קשיים בלתי סבירים על המערערים, אשר כל רצונם היה לשקם עסק שנשרף ועיכבה באופן חריג את בקשותיהם מול הרשות. כן טוענים המערערים כי בימ"ש קמא הטיל קנסות גבוהים יותר משביקשה התביעה, אשר עלולים לגרום להם לקריסה כלכלית. לטענתם, בימ"ש קמא התעלם מהנסיבות המיוחדות, קרי, שיקום העסק לאחר השריפה. כן טוענים הם כי טעה בימ"ש קמא במתן צו סגירה לעסק בשים לב לאישורים המהותיים שבידי המערערים.

המערערים טוענים כי בימ"ש קמא היה סבור בטעות כאילו נעשה שימוש בשטחים ציבוריים בשטח של 140 מ"ר ולא היא, עסקינן בשימוש ברכוש משותף בהסכמה של כל הדיירים תמורת תשלום דמי ההרשאה.

המערער 3 טוען כי כלל לא נכח באף אחד מהדיונים ולב"כ הנאשמים לא היה יפוי כוח להודות בשמו והוא לא הסכים להרשעה. באחד הדיונים ב"כ הנאשמים אף ביקש למחוק אותו כי הוא לא קשור לתיקים. במעמד גזר הדין כתוב בפרוטוקול שהנאשמים היו נוכחים, אך המערער 3 טוען כי לא נכח כלל, גם במועד זה.

באשר להרשעת המערערת 2 בתיק 1049/05 נטען כי הופיע ב"כ התביעה בלבד, ללא נאשמים וללא סניגור ובימ"ש קמא הרשיע את המערערת 2 על פי הודאתה בהתאם להסדר שהצהיר עליו ב"כ התביעה, ללא נוכחותה וללא נוכחות סניגורה.

באשר לתיקים 274/06 ו- 275/06 טוענים המערערים כי לא היה להם כל יצוג בהסדר הטיעון ולא הסכימו להסדר ולהודאה. לטענתם, גם לא קיבלו כל תמורה בגין ההודאה וזו הראיה כי לא היה כל הסדר לעניין העונש.

המשיבה טוענת כי מדובר בנאשמים שהיו מיוצגים לכל דבר ועניין. המערערים קיבלו את הזימון לדיון, קיבלו את כתב האישום ועורכי דינם הגיעו לדיונים. המערערים אף נפגשו עם ב"כ המאשימה ביחד עם עורכי דינם וסיכמו כי ינסו לפעול להכשרת הבניה לפני מועד מתן גזר הדין. המשיבה טוענת כי במועד השמעת גזר הדין ביום 31.5.09 נכחו המערערים באולם בימ"ש קמא ולא ציינו מאום בנוגע ליצוגם.

באשר לעונש טוענת המשיבה כי מדובר בבניה שבוצעה לצורך הקמת עסק של פאב ועניין השריפה לא רלבנטי, שכן התנהלו הליכים בשני תיקים כנגד הבניה ללא היתר טרם השריפה. העסק התקיים שלא כדין מזה שנים וכתוצאה מהבניה המערערים המשיכו להפיק רווח כלכלי. לכן טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המערערים הינו סביר ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת.

דיון ומסקנות:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכן את כל החומר שהוצג לעיוני ואת תיקי בימ"ש קמא, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור, הן לעניין הרשעתם של המערערים והן לעניין העונשים שהוטלו עליהם. אפרט להלן.

קראתי את תיקי בימ"ש קמא שהועברו לעיוני. עלי לציין כי מדובר בהשתלשלות סבוכה למדי, במסגרתה החליפו המערערים יצוגם מספר פעמים, איחדו תיקים והפרידו דיונים בתיקים, עד שלבסוף אוחד הדיון בארבעת התיקים לשם מתן גזר הדין. אציין להלן את עיקרי השתלשלות הדברים.

בתיקים הפליליים 274/06 + 275/06 הגיעו הצדדים להסדר לפיו ביום 1.3.09 המערער 3 נמחק מכתב האישום והמערערים 1 ו-2 הודו בכתב האישום באמצעות בא כוחם, עו"ד צ'יזיק, אשר ניתן לו יפוי כוח, שהוצג בפני
, הן מטעם המערער 1 והן מטעם המערערת 2, במסגרתו יופה כוחו גם להודות בשמם במשפטים פליליים. עו"ד צ'יזיק הודה בשמם של המערערים 1-2 והסכים להסדר. על סמך ההודאה הנ"ל הרשיע בימ"ש קמא (השופטת ג'אדה בסול) את המערערים 1 ו-2 בכתבי האישום נשוא תיקים אלה. עו"ד צ'יזיק הודיע כי המערער 3 אינו קשור לתיקים אלו ועקב הודעה זו וההסדר עם התביעה נמחק המערער 3 מכתבי האישום הנ"ל.

בתיק פלילי מס' 1049/05 הודיע ב"כ המאשימה ביום 11.3.09 כי הוא מופיע בשמו ובשם חברו, ב"כ הנאשמים, עו"ד צ'יזיק וכי ב"כ הצדדים הגיעו להסדר לפיו ימחקו שמות הנאשמים הנוספים מכתב האישום והמערערת 2 תורשע בעובדות כתב האישום, בהתאם להסדר הטיעון עליו חתום ב"כ המערערת 2 (הנאשמת 2 שם). בהתאם להודעה זו ובהתאם להסדר הטיעון מיום 2.3.09, החתום על ידי בא כוחה של המערערת 2, עו"ד צ'יזיק, הרשיע בימ"ש קמא (השופט זאיד פלאח) את המערערת 2 בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום בתיק הנ"ל.

תיק פלילי 527/05 אוחד עם ת.פ. 1049/05 ביום 28.6.06 על פי בקשת ב"כ הנאשמים, ביניהם עו"ד הירש מטעם המערערת 2. כן אוחדו תיקים אלה עם ת"פ 311/07. ביום 21.5.08, לאחר שהוחלף יצוגם של המערערים, הצהיר עו"ד הכהן בפני
בימ"ש קמא כי הוא מייצג את משפחת אזולאי, אך ביקש למחוק את שמו של המערער 3 מאחר שאינו קשור לתיקים. המערער 3 לא נמחק על ידי בימ"ש קמא. ביום 25.6.08 בוטל איחוד התיקים 527/05 ו- 1049/05. במסגרת המשך הדיון בתיק פלילי 527/05 עו"ד הכהן הצהיר בתחילת הפרוטוקול מיום 25.6.08 כי הוא מייצג את המערערים 1 ו-2 וכי ניתן למחוק את המערער 3, שאינו שייך לתיק. עם זאת, בהמשך הצהיר עו"ד הכהן כי הוא מייצג את שלושת המערערים ואף הודה בשמם בכתב האישום המתוקן ובימ"ש קמא הרשיע אותם על סמך הודאה זו. המערערים לא נכחו בדיון.

ביום 1.4.09 הועברו תיקים פליליים 527/05 + 1049/05 מטיפולו של השופט זאיד פלאח לטיפולה של השופטת בסול, המטפלת בשני התיקים האחרים באותה פרשיה, זאת על פי בקשת ב"כ הצדדים, כאשר עו"ד צ'יזיק מופיע מטעם המערערים.

ביום 24.5.09 התקיים בפני
השופטת ג'אדה בסול דיון בארבעת התיקים המאוחדים. הנאשמים יוצגו על ידי עו"ד צ'יזיק והמערערים 1 ו-2 נכחו באולם. ב"כ הצדדים טענו לעונש. ביום 31.5.09 ניתן גזר הדין, כאשר מצוין בתחילת הפרוטוקולים כי נוכחים הנאשמים בעצמם ועו"ד כהן מטעם הנאשמים (צ.ל. "הכהן" – ר.ש.).

עלי לציין כי לא מצאתי בכל תיקי בימ"ש קמא שהועברו לעיוני יפוי כוח מטעם מי מהמערערים, מלבד יפוי כוח מטעם המערערת 2 לעו"ד הכהן ו/או עו"ד צ'יזיק מיום 3.4.08. עם זאת, הוצגו לעיוני יפויי כוח מטעם המערערים 1 ו-2 לעו"ד צ'יזיק ו/או הכהן. יפוי הכוח מטעם המערערת 2 נחתם ביום 26.2.08 ויפוי הכוח מטעם המערער 1 נחתם ביום 6.5.08. לא מצוין על גבי יפויי כוח אלו כי הם מתייחסים לתיק פלילי מסוים ואין בהם הגבלה לעניינים פליליים מסוימים. בשני יפויי הכוח כתוב כי המערערים 1 ו-2 מייפים את כוחם של באי כוחם להודות בשמם במשפטים פליליים. על כן, בהסתמך על יפויי כוח אלה ניתן להסיק כי המערערים 1 ו-2 מסרו לעו"ד הכהן ו/או עו"ד צ'יזיק הרשאה לייצגם בהליכים פליליים ואף להודות בשמם. לכן לא ניתן לקבל את הטענה כי עו"ד הכהן ו/או עו"ד צ'יזיק הודו בשמם של המערערים 1 ו/או 2 ללא הרשאה כדין.

לא מצאתי בתיקים שהועברו לעיוני כל יפוי כוח מטעם המערער 3 לעו"ד הכהן ו/או עו"ד צ'יזיק, מלבד הצהרתו של ב"כ הנאשמים/המערערים, כמפורט לעיל, כי הוא מייצג את משפחת אזולאי ובקשותיו למחוק את המערער 3, מכיוון שאינו קשור לתיקים. כמו כן, על פי רישומי הפרוטוקולים, כמפורט לעיל, המערער 3 לא הופיע בדיון בו התקיימה הודאה בשמו בעבירות נשוא כתב האישום בת"פ 527/05.

עם זאת, ההודאה ניתנה בשמו של המערער 3, על ידי עו"ד הכהן, אשר טען קודם לכן כי הינו מייצג את שלושת המערערים ואף טען לטובתו של המערער 3 כי אינו קשור לתיקים. יש להניח כי עו"ד הכהן לא היה פועל בניסיון למחוק את המערער 3 מכתב האישום לו לא היה מייצגו כדין ואין בכך שלא הונח בפני
יפוי כוח מטעם המערער 3 המייפה את כוחם של עו"ד הכהן ו/או עו"ד צ'יזיק כדי להוכיח טענתו של המערער 3 כי עורכי דין אלה לא היו רשאים לייצגו. כאמור, טענותיהם של עורכי הדין לטובתו של המערער 3 בהזדמנויות שונות כי המערער 3 אינו שייך לתיקים ויש למחוק אותו מכתב האישום מוכיחות כי עורכי הדין פעלו מטעם המערער 3.

כמו כן, כל המערערים רשומים בפרוטוקול כנוכחים בזמן מתן גזר הדין. ב"כ המערערים טען בפני
כי למרות רישום זה, המערער 3 לא היה נוכח בזמן מתן גזר הדין. ב"כ המשיבה טוענת כי המערערים כן היו נוכחים בזמן מתן גזר הדין ואף כי המערערים נכחו בשעת המו"מ לחתימה על ההסדר ואף הבטיחו כי יפעלו לשם הסדרת הרישיונות ובתמורה לכך הובטח להם כי ב"כ המאשימה תתחשב בכך בעת הטיעונים לעונש. מי מהמערערים לא פנה בבקשה לתיקון פרוטוקול ולא טען בפני
בית משפט קמא כי רישומו כמי שנכח בדיון בטעות יסודו. בהתאם אני קובע כי הפרוטוקול משקף את שהיה באולם בית המשפט.

"בהתאם ללשונו של סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) ובהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי מקום בו הודה נאשם בעבירה - לאחר שבית המשפט הבהיר לו את משמעות הודאתו ואת התוצאות להן הוא צפוי בעקבותיה - תיוותר ההודאה על כנה. עוד נקבע כי הסמכות להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו, מכוח סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, תופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נמצא כי התקיים פסול בהודיה, כתוצאה מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או כאשר זו הושגה שלא כדין , כך שיש הצדקה לפסילתה (ראו גם מ"ח 6520/08 סגיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.11.2008); מ"ח 8115/07 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיפים 22-17 להחלטה (טרם פורסם, 16.4.2008)). נסיבות חריגות אלה, לא התקיימו במקרה דנן".
ראה:
מ"ח 3406/09 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (31.8.09).
אינני סבור כי במקרה זה מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק פסילת הודאתם של המערערים והרשעתם בדין.

סבורני כי הכרעת הדין שהרשיעה את המערער 3 על פי הודאתו (שנמסרה מפיו של עו"ד הכהן) מיום 25.6.08 הייתה כדין, זאת, כאמור, לאור העובדה שבתחילת הפרוטוקול מצהיר עו"ד הכהן כי הוא מייצג את משפחת אזולאי, אך המערער 3 אינו שייך לעניין ויש למחוק את שמו מכתב האישום, אך לאחר מכן, משבימ"ש קמא אינו מוחק את המערער 3 מכתב האישום, מודה עו"ד הכהן בשמם של שלושת המערערים והם מורשעים על פי הודאה זו. כאמור, המערער 3 לא נכח באותו דיון, אך עצם העובדה שעו"ד הכהן טען בשמו בניסיון למחוק אותו מכתב האישום מעידה על כך כי עו"ד הכהן פועל בשמו ומטעמו של המערער 3 כאשר הוא מודה בשמו בעובדות כתב האישום מאוחר יותר בהמשך אותו דיון. כמו כן, כאמור לעיל, הטעם העיקרי לאי קבלת טענותיו של המערער 3 בדבר חוקיות הודאתו והרשעתו (וכן לאי קבלת טענתם של כל המערערים בדבר חוקיות הודאתם והרשעתם) הינו בשל העובדה כי כל המערערים היו נוכחים בשעת מתן גזר הדין ואיש מהם לא התנגד לגזירת העונשים שהוטלו עליהם באותו מעמד. סביר להניח כי לו היו סבורים המערערים ו/או מי מהם כי הורשעו שלא כדין, היו מתנגדים להטלת העונשים כבר במעמד זה. עצם שתיקתם במעמד גזירת הדין מעידה על כך כי לא נפל פגם בהודאתם ובהרשעתם וכי רק לאחר גזירת העונשים סברו כי עשו מקח טעות והחליטו לטעון כנגד הרשעתם במסגרת ערעור זה.

באשר להרשעתה של המערערת 2 בת"פ 1049/05 ללא נוכחותה וללא נוכחות בא כוחה, על רקע הודעתו של ב"כ המאשימה כי ב"כ הצדדים הגיעו להסדר ועל סמך ההסדר החתום על ידי בא כוחה של המערערת 2, הרי שמדובר בהסדר טיעון חתום על ידי בא כוחה של המערערת 2 שהוגש לביהמ"ש ועל סמך הסדר חתום זה וכן הודעת ב"כ המאשימה כי הצדדים הגיעו להסדר הרשיע בימ"ש קמא את המערערת 2 בעבירות המיוחסות לה בכתב אישום זה. סבורני כי יש בהסדר החתום על ידי בא כוחה של המערערת 2 הודאה מספיקה מטעמה של המערערת 2 בכתב האישום נשוא ת"פ 1049/05 ואין לבטל הרשעתה בתיק זה. כאמור, הוצג לעיוני יפוי כוח מטעם המערערת 2 לפיו היא מייפה כוחו של עו"ד צ'יזיק, החתום בשמה על הסדר הטיעון, להודות בשמה במשפטים פליליים ודי בכך כדי להגיע למסקנה כי חתימתו של עו"ד צ'יזיק על הסדר הטיעון בשמה של המערערת 2 בתיק זה הייתה כדין ולכן גם הרשעתה בתיק זה בדין יסודה ואין להתערב בה, למרות שהורשעה ללא נוכחותה בדיון בבימ"ש קמא.

גם באשר לתיקים פליליים 274/06 ו- 275/06 הודיע ב"כ המערערים 1 ו-2, עו"ד צ'יזיק, בשמם, כי הגיעו להסדר ועל סמך הודעה זו הרשיע בימ"ש קמא את המערערים 1 ו-2 בעבירות נשוא תיקים אלו. גם לגבי תיקים אלה סבורני כי לאור הודאת עו"ד צ'יזיק בשמם של המערערים 1 ו-2 ולאור יפויי הכוח שהוצגו לעיוני, לפיהם עו"ד צ'יזיק ייצג את המערערים 1 ו-2 באותו מועד והיה מוסמך להודות מטעמם במשפטים פליליים, אין להתערב בהרשעת המערערים 1 ו-2 בתיקים אלו.

באשר לטענת ב"כ המערערים כי הסדרי הטיעון אינם מביאים לידי ביטוי כל תמורה למערערים, הרי שניתן לקבל את טענת המשיבה כי הסיכום היה שהנאשמים/המערערים יפעלו לקידום התוכניות וקבלת היתרים ועל רקע זה תבקש המאשימה להתחשב בנאשמים בעת מתן גזר הדין, אך מאחר שלא פעלו לקידום התוכניות, לא ביקשה המאשימה בזמן הטיעונים לעונש להתחשב ולהקל עם המערערים. טענה זו הינה הגיונית וניתן לקבל את עמדת המאשימה כי זו התמורה שהייתה צפויה לנאשמים מההודאה והחתימה על הסדרי הטיעון. אוסיף עוד כי לו סברו המערערים/נאשמים כי הסדר הטיעון אינו ראוי יכלו לבקש לחזור בהם מההסכמות בטרם טיעון לעונש ובטרם ניתן גזר הדין. דבר זה לא נעשה.

כאמור, סבורני כי אין מקום לביטול הרשעתם של המערערים בכתבי האישום בהם הורשעו כמפורט לעיל. אינני סבור כי נגרם למי מהמערערים עיוות דין המצדיק ביטול הרשעתם, שניתנה על פי הודאותיהם מפי באי כוחם, שייצגו אותם בפני
בימ"ש קמא וניהלו בשמם מו"מ לחתימה על הסדר טיעון.

יצוין כי אני כי אם יש למערערים טענות בנוגע ליצוג שקיבלו במסגרת הדיונים בפני
בימ"ש קמא, היה עליהם לצרף את עורכי הדין שיצגו אותם והודו בשמם כמשיבים בערעור זה. דבר זה לא נעשה על אף שמדובר בטענות שענינן כשל בייצוג.
אילו היו מצורפים באי כוח המערערים הקודמים לערעור זה, יתכן שהיו יכולים להבהיר ולתת מענה לשאלה האם דבר ההודאה הובהר למערערים וכן האם הובהר להם שביהמ"ש אינו כפוף להסדר הטיעון שנחתם עם המאשימה. המערערים לא צירפו את באי כוחם הקודמים לערעור זה וכבר מטעם זה יש לדחות כל טענה בדבר יצוג כושל או הודאה בשמם שלא על פי הרשאתם. אי צירוף באי כוחם הקודמים, אשר יצגו אותם בפני
בימ"ש קמא, מעלה את החשש שאלה לא צורפו כמשיבים בשל האפשרות שדבריהם יהיו בסתירה לטענות המערערים במסגרת ערעור זה. ראה:
מ"ח 3406/09 הנ"ל.

בנוסף, כאמור, הטעם העיקרי לדחיית טענותיהם של המערערים כנגד הרשעתם וכנגד חוקיות הודאתם הינו כי כל שלושת המערערים מופיעים כנוכחים בדיון בו ניתן גזר הדין בעניינם. בפתח גזר הדין ציין בימ"ש קמא כי הנאשמים/המערערים הורשעו בכתבי האישום המתוקנים על סמך הודאתם ולאחר מכן פירט בימ"ש קמא כל אישום ואישום ואת הנאשמים/המערערים שהורשעו בכל אישום על פי הודאתם. יש להניח כי לו היו מתנגדים להרשעתם היו מעלים טענה בדבר הודאה שלא ניתנה בהרשאתם בזמן מתן גזר הדין. המערערים לא עשו זאת. הם נכחו בשעת מתן גזר הדין ולא העלו כל טענה כנגד הרשעתם. לא הועלתה כל טענה כי המערערים אינם דוברי עברית או שהם מתקשים להבין את מה שנאמר בפני
הם. על כן, רק הגיוני להניח כי בעת מתן גזר הדין הבינו המערערים שהם הורשעו בעבירות על פי הודאתם ולכן נגזר דינם. המערערים לא סתרו הנחה הגיונית זו במסגרת הערעור.

רק לאחר שנגזר דינם, וכפי הנראה לאחר שהעונשים שהוטלו עליהם היו חמורים מהעונשים שצפו לקבל, החליטו להעלות טענות בדבר הודאה שניתנה בשמם שלא כדין. טענות אלה אין לקבל בשלב זה. עולה מתיקי בימ"ש קמא כי המערערים היו מיוצגים וההודאות נמסרו בשמם על ידי באי כוחם וכן מאחר שהמערערים נכחו בשעת מתן גזר הדין, על פי רישומי הפרוטוקול של בימ"ש קמא שלא נסתרו, ולא העלו כל טענה כנגד מתן גזר הדין הנובע מהרשעתם.

במסגרת שיקולי בית המשפט להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו, עליו ליתן את הדעת גם לעיתוי בו מתבקשת החזרה מההודאה. ככלל, לא יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אלא בנסיבות חריגות, וזאת על מנת למנוע מצב בו הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהיה מותנית בחומרת העונש שיוטל עליהם. ראה:
מ"ח 3406/09 הנ"ל.

כאמור, במקרה זה, מאחר שעל פי רישומי פרוטוקול בימ"ש קמא המערערים היו נוכחים בעת מתן גזר דינם ולא ביקשו לחזור בהם מהודייתם, סבורני כי אין להתיר להם כעת לחזור בהם מהודייתם, שכפי הנראה מתבקשת רק לאור חומרת העונשים שהוטלו עליהם.

עוד יש לציין כי מתיקי בימ"ש קמא עולה כי הזמנות בצירוף כתבי אישום, בהן מצוין כי אם יעדרו המערערים מהדיון ניתן יהיה לדון אותם שלא בפני
הם, נמסרו למערערים ולכן לא ניתן לקבל טענה בדבר אי ידיעה או טענה לפיה המערערים לא זומנו כדין. כנגד המערערת 2 אף הוצא צו הבאה בשל אי התייצבותה לדיון וצו זה בוטל לבקשת בא כוחה. המערערים אף היו מיוצגים, כאמור לעיל, ומכך עולה כי ידעו אודות ההליכים הפליליים שננקטו נגדם, פנו לעורכי הדין שיצגו אותם, ניהלו מו"מ לחתימת הסדר טיעון ואף הודו בשמם. טענות אלה לא נסתרו על ידי המערערים.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי אין להתערב בהרשעתם של המערערים
בכתבי האישום ובעבירות בהם הורשעו. הוכח כי המערערים היו מודעים להליכים הפליליים שהתנהלו נגדם ופנו לעורכי הדין שיצגו אותם. עורכי דינם של המערערים הודו בשמם בכתבי האישום כמפורט לעיל, במסגרת הסדר טיעון והנאשמים/המערערים אף נכחו במועד מתן גזר הדין (כעולה מפרוטוקול בימ"ש קמא שלא נסתר) ולא הביעו כל התנגדות להטלת העונשים עליהם כפועל יוצא מהרשעתם בדין. על כן, לא הוכחה טענת המערערים כי עורכי הדין שיצגו אותם בפני
בימ"ש קמא לא היו מוסמכים להודות בשמם וכי הרשעתם נעשתה שלא כדין. על כן, סבורני כי יש לדחות את הערעור כנגד ההרשעה.

באשר לעונשים שהוטלו על המערערים -
אין המדובר בעונשים החורגים לחומרה מהעונשים המקובלים בעבירות מסוג זה. מדובר בעבירות מרובות וחמורות, שנעברו לצורך הקמתו של עסק מסוג פאב. העבירות נעברו עוד לפני שריפתו של העסק והמערערים הפיקו רווח כלכלי מבניה ללא היתר במשך שנים ואף חזרו ושיקמו את העסק לאחר שריפתו ללא היתרים כדין. הבניה לא הוכשרה ואף אין רישיון עסק. על כן מדובר במעשים חמורים המצדיקים ענישה כלכלית מכבידה.
בנסיבות אלו אין עילה להתערב בענישה שהושתה על המערערים על ידי בימ"ש קמא בתיקים אלו.

סיכום:
בסיכומו של דבר, לאור כל המפורט לעיל, אי מורה על דחיית הערעור על כל חלקיו. אוסיף עוד בשולי האמור לעיל כי ככל שיש למערערים טענות כנגד עורכי דינם בעבר פתוחה בפני
הם הדרך לנקוט בהליכים אחרים. מובן כי לעניין זה אינני מביע כל עמדה לגופם של דברים.
פסק הדין ניתן, בהסכמת הצדדים, בהעדרם. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים האמצעות באי כוחם.

ניתן היום,
כ"ה אלול תשס"ט, 14 ספטמבר 2009, שעה 19:00 בהעדר הצדדים.














עפ בית משפט מחוזי 8766-07/09 יצחק אזולאי, שגית אזולאי, יוסף אזולאי נ' עיריית חיפה (פורסם ב-ֽ 14/09/2009)