פסקי דין על חיר זעיר | פסקי דין על חוסין זעיר | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח | פסקי דין על עבלה עיאשי | פסקי דין על ורדה עיאשי |

1477-03/09 תק     10/09/2009




תק 1477-03/09 חיר זעיר, חוסין זעיר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, עבלה עיאשי, ורדה עיאשי








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בעכו



10 ספטמבר 2009

ת"ק 1477-03-09 זעיר ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
זהבה (קאודרס) בנר

תובעים
1
.
חיר זעיר

2
.
חוסין זעיר


נגד

נתבעים
1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
2. עבלה עיאשי
3. ורדה עיאשי



פסק דין

א
.
העובדות הצריכות לענין:

1.
זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 5/10/08 (להלן: "התאונה").
2.
התובע מס' 1 היה בעת התאונה נהג רכב התובע (להלן: "רכב המיצובישי").
3.
התובע מס' 2 היה בעת התאונה בעלי רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 7396689.
4.
הנתבעות מס' 2+3 היו בעת התאונה בעלות הפוליסה של רכב מסוג פג'ו מ.ר. 8028936 ("הרכב השני").
5.
הנתבעת מס' 1 היתה בעת התאונה המבטחת של "הרכב השני".
6.
הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.

ב.

רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו, וזאת כפועל יוצא מהכלל הידוע מהמשפט העברי – "המוציא מחברו, עליו הראיה". מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.

באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98
aerocon c.c
. נ' הוק תעופה בע"מ
, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
לעתים הופך המחוקק את חובת נטל ההוכחה. כך, למשל, בתביעה של עובד לתשלום שכר בגין שעות עבודתו, היה נטל ההוכחה עליו, כמקובל, כלומר היה עליו להוכיח כמה שעות עבד. בתיקון לחוק הגנת הכשר, שתוקפו מ – 1 בפברואר 2009, עבר נטל ההוכחה אל המעביד, ונקבע:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני
בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.

עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.

בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.

ג
1.
התובע טען בדיון כדלקמן:

לדבריו, הוא נסע בנתיב הימני בכביש דו סטרי דו נתיבי כאשר אחד מהנתיבים יורד והשני עולה וחומת בטון של 2 מ' מפרידה ביניהם. הנהג של הרכב השניה סטה לכיוונו ופגע בו.

2.
נציג הנתבעת מס' 1 הציג לביהמ"ש חומר תיק המשטרה וצילומי נזק הרכב השני.

ד.
1.

שמעתי את טענות הצדדים, אשר בין היתר, אף הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ברכבים, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפני
י לרבות חוו"ד השמאי מטעם התובע ותיק המשטרה.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי התביעה נדחית.

ה

1.
כאמור, אני דוחה תביעת בעלי רכב התובע, והנימוקים הם כדלקמן:


לא הוכח באופן הנדרש בדין כי האחריות לתאונה ארעה עקב הסטיה דווקא של הנתבעת, דהיינו של הרכב השני.
לפני 2 גרסאות – כשכל נהג טוען שהרכב השני סטה למסלולו.
אין צו להוצאות.





ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם.
לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין
, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק
אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"א אלול תשס"ט, 10 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1477-03/09 חיר זעיר, חוסין זעיר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, עבלה עיאשי, ורדה עיאשי (פורסם ב-ֽ 10/09/2009)