פסקי דין על אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ | פסקי דין על מרסל אבו | פסקי דין על דוד אבו |

2994/04 א     06/11/2008




א 2994/04 אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ נ' מרסל אבו, דוד אבו




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית משפט השלום
בירושלים

א
002994/04



בפני
:
כב' השופט אלכסנדר רון
תאריך
:
06/11/2008




אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ

בעניין:

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד אבי שינדלר



נ
ג
ד



1. מרסל אבו

2. דוד אבו


הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ'





פסק דין

1
.
מבוא


פסק דין
בתובענה שהוגשה על ידי התובעת, חברה שבבעלותה סופרמרקט, בטענה, שהנתבעת 1, שעבדה שם במשך כשבע שנים כקופאית, גנבה במהלך עבודתה כספים רבים מכספיה; הנתבע 2 – בעלה של הנתבעת 1, ונוכח טענת התובעת שנהנה גם הוא מהכספים שגנבה אשתו וששימשו, על פי הנטען, לצרכי הבית המשותף וחלקם אף הופקד בחשבון הבית המשותף, מופנות טענות התובעת גם כלפיו. [הנתבעת 1 – להלן: "הנתבעת"].



2
.
הערות למסגרת הדיון: עיקרי טענות הצדדים והערות מקדימות לדיון הראייתי הכולל


בשים לב למורכבות הפרשה ומטעמים שבבהירות הדיון, מצא בית המשפט להקדים ולציין אחדות מהעיקריות שבטענות הצדדים, וכן להתייחס למבנה הדיון הראייתי - זאת, באשר יהא בכך כדי לסייע בהבנת הדברים.

א.
נסיבות תפיסת הנתבעת

לגרסת מאיר תורג'מן, נציג התובעת, תפיסת הנתבעת היתה אקראית. על פי המסופר בתצהירו:

7. ביום 1.2.04, בגלל כמה שינויי מחירים של חברת תנובה, נכנסתי למחשב מרכז הבקרה באקראי, ונוכחתי לדעת, כבר בשעה 08:00 בבוקר, שבקופה של הנתבעת יש מינוס 340 ש"ח.

8. ביצעתי בדיקה במקום לאותו יום לקופה זו של הנתבעת (קופה מס 3) ומצאתי שיש ביטול של 600 ש"ח ומכירה של 1.30 ש"ח (לחמניה). פניתי לאחי משה תורג'מן ושאלתי אותו האם ידוע לו על ביטול של 600 ש"ח בקופה מס' 3. משה ענה לי בשלילה. משה ביקש ממני להדפיס את הביטול וניגשתי לנתבעת לבדוק פשר הביטול בסך 600 ש"ח. הנתבעת השיבה שלא היא ביטלה את הסך של 600 ש"ח ובכלל היא לא פתחה באותו יום את הקופה.

9. בבדיקה פשוטה נמצא שאת ביטול הסך של 600 ש"ח ביצעה הנתבעת בשעה 07:43 כאשר כרטיס העובד של הנתבעת הראה תחילת עבודה בשעה 07:44. רצ"ב עותק הביטול של 1.2.04 בסך 600 ש"ח כנספח ל"ב.

ב.
שיטת הגניבה המיוחסת לנתבעת

בתמצית הדברים נטען על ידי התובעת, כי גנבה הנתבעת כספים מהקופה עליה הופקדה, תוך שניצלה את הניהול הרשלני של מנהליה ואת האמון המופרז שנתנו בה במשך שנים ועד לתפיסתה – מצב דברים שבעטיו הצטמצם הפיקוח על מעשיה לבדיקת התאמת סכום המזומנים בקופה בסוף יום העבודה לסכום התקבולים הכללי שצוין על ידי הקופה הרושמת – הא ותו לאו. בכל הקשור לפעילות הקופה, לא נבדק דבר. שיטת הגניבה: בכל המקרים בהם בוטל תקבול לאחר ביצוע זיכוי או ביטול, היינו פעולה שצמצמה בהתאם את סך התקבולים היומי, התאפשר לנתבעת בשל בדיקתה הרשלנית של התובעת להעביר לידיה את סכום הביטול או הזיכוי. באשר לא בדקה התובעת בסוף יום העבודה, אלא את התאמת הסכום שבקופה לסכום התקבול הסופי על פי הקופה הרושמת, ולא נבדק טיבו של הביטול או הזיכוי שבעטיו הצטמצם הסכום הסופי, לא נתגלו ביטולים או זיכויים פיקטיביים. על פי הנטען, ביצעה הנתבעת, דבר יום ביומו, ביטולים פיקטיביים שהביאו לכך שבסוף יום העבודה ציינה הקופה הרושמת כסך התקבול היומי סכום נמוך מזה שנתקבל בפועל, כשהיתרה מוצאת את דרכה לכיסה של הנתבעת.


ג.
קו ההגנה

הנתבעת מכחישה את המיוחס לה. ועם זאת נמצא להדגיש, שסבורים גם הנתבעים שיש במסמכים שהציגה התובעת כדי להצביע על העלמת כספים כזו או אחרת, אלא, שלטענתם, היו אלה דווקא מנהלי התובעת שעמדו מאחורי מעשים אלה: "זהו תיק יוצא דופן, בו חברו יחדיו בני משפחת תורג'מן ושני רוה"ח שלהם והעלילו עלילה שפלה על אחת הקופאיות שלהם כדי להסוות העלמת הכנסות שיטתית שלהם בהאשימם אותה בכך שהיא גנבה, כביכול, מקופות הסופרמרקט שלהם מאות אלפי שקלים במשך חמש שנים באמצעות ביטולים והחזרים פיקטיביים" [סעיף הפתיחה לסיכומי ההגנה].

ד.
הערות מקדימות לדיון הראייתי

מדרך העולם, יש לבעלי עסק הטוענים לגניבות שבוצעו על ידי מי מעובדיהם קושי להביא ראיות ישירות לדבר. זאת, אולי, למעט העדות אשר לנסיבות התפיסה, כבמקרה דנן. ואולם, עדות בדבר תפיסה יכולה ללמד, לכל היותר, על המקרה היחיד, זה בו נתפס העובד. הראיות לפעולות שבוצעו בעבר נושאות אופי עקיף ונסיבתי, ועיקרן - ניתוח סרטי הקופה הרושמת עליה היתה מופקדת הקופאית הנדונה, תוך שגם שאלת השימוש הייחודי בקופה הנדונה על ידיה במועדים הרלוונטיים טעונה הוכחה. גם הדיון ב

פסק דין
זה ייפתח בכך, ומסקנותיו צפויות לתמוך בטענות התובעת, אם כי לא באופן מוחלט, ובמתכונת שתחייב חיזוקים ראייתיים. חיזוקים ראייתיים כאמור קיימים, וכהערה שיש בה כדי להקדים את המשך הדברים יצוין כבר בשלב זה, שמשקלן של ראיות החיזוק שעלה בידי התביעה להציג לבית המשפט עולה עשרת מונים על משקלן של הראיות שעניינן בניתוח סרטי הקופה והעדויות אחרות. בכלל ראיות חיזוק אלה - ראיות חד משמעיות לחובת מהימנות הנתבעת והקלטות שיחות שנערכו עם שני הנתבעים בהן אומרים הם דברים שהינם, לכל הפחות, בגבול הודאה במיוחס להם, אם לא מעבר לכך. ויש חיזוקים נוספים.


3
.
העדויות בדבר אופן התנהלות העסק, ניתוח סרטי הקופה, ומסמכים נלווים

א.
הנחת היסוד

כאמור בפתיח לפסק הדין, התבססה, לטענת התובעת, שיטת הפעולה בה נקטה הנתבעת על העדר ביקורת שוטפת של הביטולים והזיכויים שבוצעו במתכונת אותה גילה מאיר תורג'מן ביום בו נתפסה הנתבעת בכף [ראה בדברי תורג'מן בעמ' 24 משורה 15 לפרוטוקול]. לצורך הוכחת טענה זו, היה על התובעת ללמד על זיקה ברורה בין עבודת הנתבעת בקופה קונקרטית לבין ראיות לביצוען של פעולות תמוהות באותה קופה במועדים בהם עבדה עליה הנתבעת.

1.
הקופה בה עבדה הנתבעת בתקופה הרלוונטית היתה קופה 3 - סעיף 5 לתצהיר תורג'מן. בסעף 6 (ב) לתצהירה מאשרת זאת הנתבעת, גם אם טוענת היא שבקופה זו עבדו גם אחרים, נושא אליו ישוב בית המשפט בהמשך דבריו.

2.
אין חולקין ששעות העבודה של הנתבעת באופן כללי היו מ - 08:00 עד 14:00. ער בית המשפט לטענות בדבר חופשות ממושכות מטעמי בריאות, ובדבר היעדרויות 'רגילות', וכן כי לעתים לא היו שעות העבודה בדיוק כנ"ל. עם זאת, אושר באופן כללי האמור לעיל על ידי שני הצדדים.

ב.
ביטולים/זיכוים תמוהים בקופה 3

לבית המשפט הוגשה אסופה גדולה של מסמכים, בעיקר סרטי קופה כשלצידם פלטי שעון הנוכחות - ראיות המתייחסות לשאלת נוכחות הנתבעת בעבודה במועדים בהם התבצעה פעילות תמוהה בקופה 3. במטרה ללמד על המסקנות המתבקשות מחומר הראיות הוגשה חוות חשב התובעת יוסף אפשטיין, שמסקנתו מגולמת בסעיף 13 לתצהיר תורג'מן: בהמשך, וכפי שמפורט ביתר הרחבה בתצהיר החשב שלנו, יוסף אפשטיין, מצאנו שכמעט בכל יום שעבדה הנתבעת בסופר שלנו במשך שנת 2003 וכן בשנת 2002, בוצעה פעולת ביטול בסכומים שנעו בין 300 ש"ח ל- 1,000 ש"ח ואף יותר ובסך הכל 119,665 ש"ח לתקופה של 2003-2004 וכן עוד 59,920 ש"ח לתקופה של 29.4.02 עד סוף שנת 2002 (ביטולים שיכולנו למצוא בתקופה זו)…". ראיות גולמיות הן נושא שעל בית המשפט לבחון בלא תיווך של רואי חשבון שמטעם הצדדים, ולחוות דעת המומחים שהוגשו בפרשה זו לא היה מקום, נושא שגם אליו אשוב בהמשך. בית המשפט בחן את הראיות בעצמו, ואלה ממצאיו.

1.
ביטולים/זיכויים תמוהים מתועדים בסרטי הקופה של קופה 3 שהציגה התובעת. שיעורו של כל ביטול כמה מאות שקלים, עד 1,000 ₪. בולטות ביותר הנסיבות בהם בוצעו. מעולם לא התבצע הביטול לאחר רכישה של מוצרים מגוונים, כאלה ואחרים. למעט 13 ביטולים שבוצעו לאחר רכישת שקית חלב אחת, 4 לאחר לחמניה מסוג מסוים ו – 14 ביטולים לאחר רכישת לחמניה קלועה, בוצעו כל יתר הביטולים (למעלה ממאתיים פעולות - !) לאחר רכישת לחמניה ושוקו. כפי שפירט בצדק
בא כוחה הנכבד של התובעת, בין היתר בסעיף 13 לסיכומיו, לא סביר ש"ביטולי אמת" יתאפיינו תמיד בסכומים עגולים, לא סבירים ביטולים בסכומים העולים על שווייה של העסקה הקודמת, ובוודאי שאין זה סביר שיתאפיינו מאות ביטולים בכל התכונות האלה גם יחד.

2.
טענה בה רואה ההגנה חשיבות יתירה היא, כי רבים מבין הביטולים בוצעו במועד, בו, על פי תדפיס שעון הנוכחות, לא הייתה הנתבעת בעבודה. לכאורה, יש בטענה זו ממש: לכאורה בלבד. 140 מתוך 240 הפעולות בוצעו אכן בשעה שעל פי תדפיס שעון הנוכחות לא הייתה הנתבעת בעבודה. ואולם, מה פער הזמנים בין מועד ביצוען של הפעולות לבין מועד הגעת התובעת לעבודה או עזיבתה את העבודה? דקות ספורות ביותר, במרבית המקרים, שתי דקות או שלש, במקרים לא מעטים, בזמן ההגעה לעבודה וסיומה, ורק שלש פעמים – עשר דקות או מעט יותר. לסופו של יום, לא זו בלבד שאין בראיות אלה כדי לתמוך בהגנה אלא להיפך. ניחא, אילו היו בפני
בית המשפט ראיות המלמדות כי בפערי זמן ניכרים ממועד נוכחות הנתבעת בסופרמרקט בוצעו פעולות תמוהות, היה בכך כדי לחייב את בית המשפט לשקול במשמעות הדברים. ואולם, אם, ולאחר, שבוצעו מרבית הפעולות דקות ספורות ביותר לפני או לאחר נוכחותה בסופרמרקט, דווקא של הנתבעת דנן, ספק אם מקרי הדבר. יש בכך כדי להצביע על שיטת פעולה, ולאחר זאת לא נותר לבית המשפט אלא לשוב ולהזכיר את גרסת מאיר תורג'מן ביחס לנסיבות תפיסת הנתבעת, בתחילת יום העבודה – ראה סעיף 2 (א) לעיל והאמור בסעיפים 7 ו- 8 לתצהיר תורג'מן (עיין לעיל). רק במקרה אחד ויחיד יש ראיות לביטול כאמור במועד בו לא היתה הנתבעת בעבודה כלל, אך באשר זהו אירוע יחיד, אין לייחס לו חשיבות רבה.

ברי ופשוט, שיש בראיות אלה כדי להצביע על מעשי גניבה ותרמית בקופה 3, ויש בהם גם כדי לסבך את הנתבעת, שרבות מפעולות הביטול בוצעו בסמוך למועד בו דווקא היא הגיעה למקום או עזבה אותו.

ג.
הקשיים הכרוכים בראיות אלה

ההגנה פירטה מספר קשיים שנתגלו מניתוח הראיות בנדון דידן.

1.
קושי בר חשיבות, שבעטיו סבור בית המשפט שמחויב הוא לזהירות ביחס לראיות אלה, יסודו בכשל מסוים להוכיח, כי היתה זו הנתבעת, והיא לבדה, שעשתה שימוש בקופה הרושמת הנדונה במועדים הרלוונטיים. אין חולקין, שהקופה המרכזית בה לרוב עבדה הנתבעת משעה 08:00 עד שעה 14:00, היא קופה 3. ואולם, לא היתה הנתבעת היחידה שעבדה בקופה זו. אישרה זאת עדת התביעה לאה גדושני בעדותה [עמ' 5 שורה 8 לפרוטוקול], ואושר שגם בעלי התובעת עבדו על אותה קופה [עמ' 6 שורה 8 לפרוטוקול]. התנהלות זאת אושרה גם על ידי מנהל התובעת בכבודו ובעצמו:
"היא היתה נכנסת. היא היתה מכניסה את השם שלה. זה נשאר לכל היום מה שאמרנו" [עמ' 39 שורה 8 לפרוטוקול]. מוכח, אפוא, שלעתים היה שמה של הנתבעת רשום כעובדת על קופה זו בשל כך שבאותו יום עבודה היתה זו היא ש"פתחה את הקופה", למרות שלא כך היה. מנגד, היו פעמים רבות, בהן היה שמו של משה תורג'מן רשום כקופאי, לטענת התובעת, בהיותו המנהל שפתח את הקופה בשעת בוקר מוקדמת, כנדרש ביחס לסופרמרקט המספק את צרכי לקוחותיו גם קודם השעה 08:00, בה הגיעה הנתבעת לעבודתה. לטענת הנתבעת בעמ' 10 לסיכומיה (סעיף 7), היו גם מספר מקרים בהם נרשם שמה בקופה למרות שלא הגיעה כלל לעבודה. להערכת בית המשפט, אין זה אלא ביטוי נוסף לרשלנות מנהלי התובעת, נושא אליו ישוב בית המשפט בהמשך, ועם זאת יש בכך כדי להחליש במידה מסוימת את משקלן של ראיות אלה.

2.
עוד טוענת ההגנה, שלא יכלה כלל הנתבעת לבצע ביטולים כנטען, שכן לצורך זה נחוץ היה לה מפתח מיוחד שהוחזק בידי הבעלים. לתימוכין נטען בעמ' 19 לסיכומי הנתבעת, שרק בחקירתו הנגדית נזכר תורג'מן לטעון שהיתה לנתבעת גישה למפתח זה.
באשר עתיד בית המשפט להגיע למסקנות חמורות לחובת מהימנות הנתבעת (עיין להלן), תועדף גם בשאלה זו עמדת התובעת. לנתבעת היתה גישה למפתח הביטולים, אם לא בתחילת עבודתה, לפחות בחלוף השנים, משעה שהחלו מנהלי התובעת לסמוך עליה.

3.
טענות רבות בפי ההגנה לפיהן הרשלנות שמייחסת התובעת לעצמה לוקה באי סבירות. ואולם, אין בית המשפט בדעה, שטענת בעל דין המתבססת על הודאתו כי לא הקפיד, התרשל, ולכן נמנע ממנו לגלות את שייתכן ויכול היה לגלות אלמלא רשלנותו, לוקה באי סבירות המצדיקה את דחיית טענותיו. התנהלות קורבנותיהן של עבירות מרמה ורכוש מתאפיינת פעמים רבות ברשלנות, שאילו השכילו להימנע ממנה לא היו נפגעים. ואכן, בהיבטים רבים התנהלה התובעת ברשלנות רבה. זאת, אף לשיטתה היא. ואשר לרכיבי הרשלנות – בקליפת האגוז: התובעת לא נתנה כלל את דעתה לבדיקת הביטולים והזיכויים, ודומה, לא טרחה מעולם, עד לתפיסת הנתבעת, לבדוק את פרטי סרטי הקופה; התובעת לא עקבה אחר פעולת הקופות השונות באמצעות המחשב המרכזי, גם משעה שהתאפשר הדבר לאחר שהושקעו כספים בשכלול המחשב; נמסר לנתבעת (ואולי גם לאחרים) המפתח המיוחד שאפשר ביצועם של ביטולים, דבר, שאילו היתה התובעת מקפידה עליו, לא היה תיק זה בא כלל לעולם, ועוד. כלל ועיקר: עצם העובדה שהתנהלה התובעת ברשלנות יתרה שאפשרה לנתבעת לבצע את זממה, אין בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיה, ולטענות בכיוון זה, אין, אפוא, כל מקום.

4.
ב"כ הנכבד של הנתבעים טוען רבות כלפי הנסיבות בהן בוצעו ביטולים בסכומים גבוהים ושונים כנלמד מהחומר שבפני
בית המשפט [ראה, בפרט, מעמ' 7 לסיכומי ההגנה]. במוקד טענות אלה עובדה עליה אין עוררין, שבפני
בית המשפט גם ראיות לביטולים בסכומים ניכרים (לאו דווקא סכומים עגולים), וביטולים שבוצעו במועדים בהם לא היתה כלל הנתבעת בעבודה. משקלה של טענה זו קטן בהרבה מכפי הנראה במבט ראשון. ראשית, אין ספק, שגם אם מתבצעת גניבה מקופה במתכונת כאמור, עשויים להתבצע בה גם ביטולים אמיתיים, קורות, הרי, גם טעויות 'אמתיות' שיש לתקנן, וכו', ושנית, כי אם סבורים הנתבעים שיש בכך משום תמיכה בטענתם שמנהלי התובעת גנבו מכספיה, לטענה זו, שבנסיבות הענין אין לה אחיזה, יתייחס בית המשפט בפסקה נפרדת, בהמשך דבריו. מצד אחד, אין בביטולים שלא מתאפיינים בתכונות המיוחדות שפורטו (סכום עגול, לרוב עד אלף ש"ח, שלא בעקבות קניה ריאלית באותו סכום וכו'), כדי לפגוע בטענות התובעת, אך, מן הצד השני, יש להתעלם מהם, למשל, בשלב הערכת גובה הנזק (עיין - להלן).

5.
בצד השגותיו הנ"ל העלה ב"כ הנתבעים טענות תמוהות, כי נמנעה התובעת לזמן את לקוחותיה כעדים (?), וכי לא הציגה את פתקיות הביטול (שלגרסת התובעת, הרי, נזרקו). לטענות אלה אין מקום, שלא לדבר על כך, שאינן רלוונטיות לשיטה בה, על פי הנטען, פעלה הנתבעת.

ה.
התנהלות הסופרמרקט - מסקנות ביניים, והשלכותיהן על הדיון בקו ההגנה

1.
יש בראיות אלה כדי לתמוך בטענת התובעת בדבר גניבת כספים שיטתית מקופה 3, והיתה זו הנתבעת שבמרבית הזמן עבדה בקופה 3. לא זו בלבד שמלמד על כך ניתוח מסמכי נספח א', אלא שנובעת מסקנה זו גם מעמדת הנתבעים, שאינם כופרים כלל בהגיונה ובסבירותה.

2.
ולמעשה, מאשרים גם הנתבעים, כי מלמדות הראיות על מעשי גניבה ותרמית ומצטמצמות טענותיהם לנסיון לייחס את המעשים דווקא לתובעים: "כנראה הם רצו להעלים מס הכנסה. יש אחד מהם שמשחק קלפים, אולי מפסיד" [עמ' 163 שורה 21 לפרוטוקול]. קו הגנה זה, מוסיף ומכביד על הנתבעים הכבדה יתרה: מצד אחד יש בכך משום אישור למסקנה המסתברת כי נגנבו כספים, ומצד שני, מלמדים הדברים על נסיון אבסורדי לייחס את המעשה למנהלי התובעת. למותר להוסיף, שהטענה שמנהלי התובעת הם אלה שגנבו את הכספים נעדרת כל הגיון, כשברקע העובדה עליה אין חולקין, שהיו הם אלה שפנו מיוזמתם למשטרה ואף נקטו בהליך זה: ניחא, רצון בעלים ליטול מזומנים מהקופה ולהקטין אגב כך את ההכנסה החייבת – זאת, עוד ניתן להבין, אך ספק רב, עד כמה סביר לייחס למי שאלה מאווייו, שירוץ מיוזמתו למשטרה, ינקוט בהליכים ו"יפוצץ" את הפרשה, תוך ייחוס המעשה לעובדיו. בפרט יודגש האמור, כשאין בנמצא, ולו גם ראשית ראיה לכך, ששלטונות המס, או כל גורם אחר, נשף בעורפה של התובעת ומנהליה.

3.
ניסיונה החוזר ונשנה של ההגנה לטעון, שמנהלי התובעת ביקשו להעליל על הנתבעת כדי למצוא בכך קרש הצלה לעצמם, למרות שהיו אלה הם, שגנבו כספים, מופרך בנסיבות העניין על פני פניו. טענות לפיהן מישהו אחר גנב את הכספים (עובד אחר ?), כלל לא נטענו. לשון אחר: מוכח שכספים נגנבו, ואין כל הגיון לייחס זאת למנהלי התובעת.

4.
ועם זאת, לקשיים בראיות אלה, כפי שפורטו על ידי ההגנה, משקל מצטבר, שבעטיו מן הנמנע לבסס עליהן לבדן מסקנות לחובת הנתבעים. טעונות ראיות אלה חיזוקים של ממש. כמפורט להלן, החיזוקים להן נזקקת התובעת - קיימים.


4
.
עברה של הנתבעת ומהימנותה (?)

א.
ביום 17.12.07, כששלב ההוכחות כבר היה בעיצומו, הגיש בא כוח התובעת לבית המשפט הודעה בה נאמר כדלקמן: "לאחרונה, לאחר חיפוש במאגר נבו, נודע לח"מ, כי לנתבעת, מרסל אבו
, עבר פלילי עשיר הכולל עשרות עבירות רכוש ומרמה. עיון בתיק הערעור בבית המשפט המחוזי מלמד על הגשת כתב אישום בת.פ. 1859/98 שהתנהל בבית משפט נכבד זה (כבוד השופטת פרידמן פלדמן), והסתיים בהרשעתה של הנתבעת 1, ערעורה על גזר הדין נדחה".

ב.
בהמשך, מצאו גליון הרישום הפלילי של הנתבעת וכן העתק צילומי של תיק בית משפט השלום את דרכם לחומר הראיות. מעיון בפסק הדין מתברר, כי במהלך עבודת הנתבעת כקופאית בסופרמרקט בו עבדה קודם עבודתה אצל התובעת, עשתה לביתה באמצעות הונאות סדרתיות בכרטיסי אשראי גנובים. בעקבות מעשיה אלה, הורשעה הנתבעת במספר צנוע של 67 מעשי הונאה בכרטיסי אשראי גנובים, ב- 67 מעשי זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות ובעוד כמה עבירות נלוות.

ג.
ברם, לכשנשאלה על כך הנתבעת בחקירתה הנגדית, ביקשה להתנער מכל הכרעות בית המשפט בעניינה, ואף שאישרה כי אכן הורשעה, הוסיפה, כי: "… אבל אני לא מודה בכלום" [עמ' 145 שורה 16 לפרוטוקול]. בהמשך, אגב, אישרה גם כי הוגש על ידה ערעור, ואולם, הצטמצם הערעור לחומרת העונש. [שם שורה 18]. למרות כל זאת, סבורה היתה הנתבעת, בכעין עדות אופי עצמית, כי היא אמינה ואפילו אמינה "מאוד" (!) [עמ' 149 שורה 11 לפרוטוקול]. הסברה למצב אליו נקלעה היה, כי "העלילו את העלילה של כרטיסי האשראי" [שם, שורה 13 לפרוטוקול]. למרות זאת, על הרשעתה, כאמור, כלל לא ערערה, ותחת זאת הוסיפה את דעתה, כי: "למה הורשעתי…? אין אנשים שמורשעים בלי שעשו פשע?! יש מלא" [עמ' 150 שורה 2 לפרוטוקול].

ד.
גם דברים אלה מדברים בעד עצמם ומעל לכל צורך נמצא להוסיף כדלקמן:

1.
הכשל במהימנות הנתבעת, ככל שניתן בכלל לקשור בינה לבין מושג המהימנות, כפול. ראשית, כי, מטבע הדברים, מי שמורשע בעבירות כאמור, מהימנותו אינה מן המשופרות, ושנית, כי מלמדים הדברים גם על העדר נכונות מצד הנתבעת להכיר בכל אחריות למעשיה, ולו גם במקצת. זאת, אפילו כשברקע

פסק דין
חלוט של בית המשפט שאושר גם על ידי ערכאת הערעור.

2.
עוד עולה, כי שנים רבות קודם תחילת עבודתה אצל התובעת, כבר ראתה הנתבעת את מקום עבודתה כזירה הולמת לעבירות מרמה וגניבה. מוכח, שכבר לפני שנים הרבה לא היה בכוח הנתבעת לעמוד בפיתוי הגלום בכספים רבים העוברים תחת ידיה כקופאית במהלך עבודתה, וביקשה היא, דְבַר שגרה, ליטול מהם לכיסיה.

3.
לטענת הנתבעת כאמור, ביקשו מנהלי התובעת להפלילה לשווא, על לא עוול בכפה. מתברר עתה, שגם בסופרמרקט הקודם, למרבה הפלא, נקלעה לעבודה בה ביקשו המנהלים להפלילה לשווא. צירוף מקרים מדהים. לדבריה, ניסו להפיל אותה: "בתמימות שלי" [שם, שורה 18 לפרוטוקול]. אשר למידת תמימות הנתבעת ראוי שיגזור על עצמו בית המשפט איפוק ויותיר לקורא פסק הדין לשקול בכך בעצמו. מכל מקום, למי הסבור שכולם מעלילים עליו לשווא אמור: טול קורה מבין עיניך.

4.
אשר לטענת הנתבעת שביקשו מנהלי התובעת להעליל עליה, יוטעם, שטענה זו תמוהה ביותר גם לגרסת הנתבעת עצמה, באשר לא יכלה היא להצביע על סיבה כלשהי לדבר. לדבריה, קיבלה מהם יחס ראוי [עמ' 148 שורה 14 לפרוטוקול], ואף בעלה לא סבור שיש בנמצא סיבה מדוע יעלילו מנהלי התובעת על אשתו ללא כל סיבה: "... היתה כל השנים האלה נאמנה להם, האמינה בהם, שהיא כל הזמן היא נתנה להם את הנשמה, עזרה להם בכל" [עמ' 116 שורה 8 לפרוטוקול]. טענת הנתבעת להפללת שווא נותרת, אפוא, בלא כל הסבר.

5.
הערה נוספת. בלטה לבית המשפט מאוד העובדה, שעברה הפלילי של הנתבעת התגלה רק בשלב ההוכחות. הדבר לא היה ידוע לתובעת וניכר שאין לכך ביטוי עד לאותה עת - בין בשיחות שנערכו בין המעורבים (לעניין תמליל שיחות - עיין להלן), בין בכתבי הטענות ובין בתצהירים. זאת, אף כי אין כל ספק, שאילו ידעה זאת התובעת, היתה מדגישה אותה ונותנת לה ביטוי חד וברור בשיחות שקדמו להגשת התביעה ובשאר החומר שהוגש לבית המשפט. ניכרים דברי אמת, ותומך הדבר עוד בנאמנות התובעת. לשון אחר: אפילו סבור היה בית המשפט, שניתן היה להעלות על הדעת אפשרות, שלאחר ששמעו מנהלי התובעת בדרך כזו או אחרת אודות עברה הפלילי של הנתבעת, פנו לחפש דרך להיפטר ממנה וביקשו לעצמם עילה לפטרה, מלמדת כרונולוגיה זו, שאין זה כך. לא ידעו מנהלי התובעת דבר וחצי דבר אודות עברה הפלילי של הנתבעת עד שלהי שלב ההוכחות, ונוכח זאת, מסתברת המסקנה שלא פנו בטענות כלפי הנתבעת, אלא רק לאחר שבאמת נתפסה בנסיבות שפורטו לעיל. ער בית המשפט לטענת ב"כ הנתבעים, שצפה הערה זו של בית המשפט וביקש לציין בסעיף 9 (ב) לסיכומיו, בהסתמך על סעיף 5 לסיכומי התביעה, שידעה התובעת את דבר קיומה של הרשעה זו עוד מהיום בו נתקבלה הנתבעת לעבודה, ואולם, ב"כ הנתבעים לא דק פורתא בדברי ב"כ התובעת, וחבל. סעיף 5 לסיכומי התביעה מכיל אישור של מר תורג'מן לכך שידע אודות פיטורי הנתבעת והחליט למרות זאת להעסיקה בשל כך שנטה להאמין לדבריה שהעלילו עליה. ברם, אין באמור בסעיף זה זכר להרשעת הנאשמת. ככל הנראה, רק עם חילופי עורכי הדין של התובעת, סבר בא כוחה החדש, כנראה, אכן, בעקבות הסיפור על נסיבות קבלת הנתבעת לעבודה, לברר האם יש לה עבר פלילי, וגילה את שגילה.

ה.
ומנגד, מהימנות מאיר תורג'מן גבוהה. לא נמצאו בדבריו סתירות כלשהן, הותיר הוא על בית המשפט רושם חיובי ואמין, ויש לקבל את גרסתו, בין היתר, בדבר נסיבות תפיסת הנתבעת באותו יום מר ונמהר בו גילה את שהתרחש מתחת לחוטמו במשך תקופה ממושכת. יוטעם, שגרסתו בדבר תפיסת הנתבעת בראשית יום העבודה עולה בקנה אחד עם הראיות בדבר שיטת הגניבות. עוד יודגש בנקודה זו, שלתיאור תפיסת הנתבעת, כמפורט בסעיפים 7 - 9 לתצהיר תורג'מן, אין הכחשה בתצהיר הנתבעת.


5.

הודאות הנתבעים בתמלילי הקלטות שבוצעו על ידי מנהלי התובעת


א.
לדברי מאיר תורג'מן שוחח לאחר תפיסת הנתבעת הן עימה והן עם בעלה. שתיים מהשיחות הוקלטו. כאמור בסעיף 23 לתצהירו: "מאז הציעו הנתבעים לשלם לנו סך של 50,000 ש"ח לסילוק תביעות התובעת נגדם. אנו הקלטנו את השיחות עם הנתבעים בהן הציעו הצעה זו, והיא רצ"ב כנספח יג". בסעיף 25 לתצהירו, הוסיף מאיר תורג'מן ופירט, כי: "אני הקלטתי את השיחה ביני לבין גב' מרסל אבו
ביום 5.2.2004 בערך ב- 11:00 בבוקר וכן את שיחתי עם דוד אבו
ביום 7.2.2004 בשעה 20:00 בערך".

ב.
קודם שיתייחס בית המשפט לתמלילים גופם נמצא לציין, שבתצהיריהם אין הנתבעים מכחישים את השיחות המוקלטות. וכך כותב הנתבע 2 בסעיף 12 ב' לתצהירו: "היינו מיואשים ומפוחדים מהאיומים ומהטלפונים, פחדנו על הילדים, מה יקרה אם אכן ימומשו האיומים. לפיכך, הצענו לתורג'מן שנשלם להם 50,000 ש"ח בכדי להמשיך המו"מ ולהרוויח זמן". צא ולמד, השיחה אינה מוכחשת, דבר קיומו של מו"מ מאושר במפורש, ולטענה בדבר הצורך להרוויח זמן, ישוב בית המשפט בהמשך. גם הנתבעת נוקטת בסעיף 24 ג' לתצהירה באותה גרסה, והדברים חוזרים על עצמם באותן מילים ממש. רק בחקירתה הנגדית, עת נזקקה לנושא, גרסה הנתבעת לראשונה שהתמליל אינו מדויק, [עמ' 122 שורה 3 לפרוטוקול; נושא אותו העלתה ההגנה עובר להגשת סיכומיה בבש"א 10221/08], אם כי, יוטעם, גם בשלב זה ואף בבש"א הנ"ל, השיחה וההקלטה אינן מוכחשות.

ג.
ומכאן, לאמור בתמליל גופו [נספח י"ג לתצהיר תורג'מן].

1.
אפתח בבעלה של הנתבעת שדבריו שהוקלטו מלמדים על תחינותיו לקבל ארכה ולצמצם בנזקו. כבר בעמוד הראשון של התמליל למד זאת בית המשפט מדבריו: "לא, לא, עוד לא ארגנתי משהו", ובהמשך אף התבטא פוזיטיבית, כי: "אז אני אארגן, אביא לך" [תמליל הנתבע 2, עמ' 1]. המשך דבריו נועד להרוויח זמן כפי שאישרו הנתבעים אף בתצהירם, כמפורט לעיל: "אז בו, תן לי לפחות, אני אארגן לך השבוע" [שם עמ' 3]. ואם עוד נותר לקורא פסק הדין ספק שאין התמליל מלמד אלא על מו"מ במסגרתו ביקשו הנתבעים לשלם כופר במטרה לחסל את הפרשה, יבואו דברי הנתבע 2 בהמשך ויסירו ספק אחרון זה: "…ואפילו נלך לעורך דין, נעשה את החוזה שם, שהכל סגור" [שם, עמ' 4].

2.
ומכאן - לנתבעת. התמליל מלמד על פניו, שהויכוח עימה מצטמצם לשאלת סכום הכופר ואין כל דיון על עצם צדקתו. ראה למשל בעמ' 1 לתמליל השיחה עם הנתבעת האומרת, כי: "טוב, זרקתם לי מחיר כזה שאני לא חלמתי גם בחלום הכי… שזה יהיה סכום כזה". עוד ראה, למשל, באמור בעמוד 4 לתמליל בו מאשרת הנתבעת בתשובה לשאלה, כי אכן בזבזה כספים.

3.
חשיבות רבה במיוחד גלומה בדבריה הבאים: "אני, תראה, אני יודעת שאני לא נקייה" [שם, עמ' 3]. לדברים אלה אף לא נמצאה הכחשה בתצהירי הנתבעת. ואולם, יום אחד קודם המועד האחרון להגשת סיכומיה, כנראה, לאחר שעמדה על הבעייתיות הרבה שיש, מבחינתה, בדברים אלה, פנתה ההגנה בבקשה מיוחדת לתוספת ראיות, כלשונה, כשהכוונה היתה לשכנע את בית המשפט שיש לפסק את המשפט כדלקמן: "אני יודעת שאני לא, נקיה" [בש"א 10221/08]. עם דחיית הבקשה נתבקש בית המשפט, לפחות, להאזין להקלטה ולפסק את המשפט בעצמו. בית המשפט אכן נכון היה להאזין להקלטה וכך נעשה מספר פעמים. ברם, גם אם יש הפסקה מסוימת בין "לא" לבין "נקיה", ברור, שהפרשנות היצירתית המבוקשת - בעייתית: ראשית, נעדר הפיסוק המבוקש, ולו גם מקצת הגיון - אין זאת אלא שנצרכה הנתבעת, כנראה בלהט השיחה וההתרגשות להפסקה קטנה ברצף הדיבור; ושנית, מנותק המשפט במתכונת המוצעת, ככל שיש לו בכלל מובן, מהקשרם של דברים רבים אחרים בתמליל המצביעים בבירור על הכרה של הנתבעים בטענות התובעת כלפיהם. ער אני גם למשפט הבא בדברי הנתבעת שיש בו משום כפירה בטענות כלפיה, אך גם בטענות בכיוון זה אין הרבה ממש. הקשר הדברים נלמד מכלל דברי הנתבעת, ודי אם יצוינו דבריה, כי: "אני לא לקחתי מעל 100…" [תמליל הנתבעת עמ' 2]. וכי אין הקשר הדברים ברור על פניו?! [בית המשפט, אגב, לא נתבקש לשקול שינוי בפיסוקו של משפט זה (... ??)]. אך כחוט השערה מקביעה שיש לראות בדברים אלה משום הודאת בעל דין בטענות כלפיו, ואולם חיזוק ראייתי ניכר לבטח יש בכך.

מכל מקום, ממילא לא על הודאה זו של הנתבעת עתיד בית המשפט להשתית את מסקנותיו. אפילו יסבור בית המשפט להתעלם מהמשפט שהנתבעת מבקשת לפסקו בדרכה, לתובעת די ראיות גם בלעדיו.


ד.
לתמלילים אלה ערך ראייתי ניכר, וטענות ההגנה כלפיהם – אין בהן הרבה ממש.

1.
תחילה יצוין, שעל הפרק שני תמלילים של שני בני הזוג הנתבעים והאמור בכל אחד מהתמלילים יש בו, אם בכלל נחוץ הדבר, גם כדי לחזק את האחר.

2.
חשיבות ניכרת נוספת יש בעובדה שאין בתמלילים אלה כל זכר לטענת הנתבעים שמעלילים מנהלי התובעת על הנתבעת. בפרט יודגש, שאין בתמלילים זכר לטענת ההגנה שהיו אלה מנהלי התובעת שגנבו את הכספים, ללמדך שטענה זו, המצוצה מן האצבע, נתגבשה רק במהלך ההליך דנן, ואף הנתבעים אינם סבורים שיש בה ממש.

3.
טוענים הנתבעים חזור וטעון, כי ברקע לדברים "איומים" מצד התובעת. טענה זו נעדרת הגיון. אין הדעת נותנת שעובד תם לב יאוים, סתם כך,
על ידי מעבידו ויהא נכון לשלם ללא כל סיבה כופר של רבבות שקלים בשל איומים שכאלה. עובד תם לב המאוים ללא סיבה, שם את פעמיו למשטרה ולא נכנס למשא ומתן שכזה – העובד ואף בן זוגו. ניכרה האמת בדברי הנתבעים בתצהירם כי היו "מיואשים". אדם שהוא באמת תם לב, המגלה יום בהיר שמופנות כלפיו טענות סרק, אינו נקלע לייאוש, אלא מגיש תלונה נגד המאיים.

4.
ועוד יותר אמת נכרה מדברי שני הנתבעים שקיבלו ביטוי הן בתצהיריהם, הן בתמלילים והן בחקירתם בפני
בית המשפט, כי ביקשו "להרוויח זמן": מה לאדם תם לב ולצורך להרוויח זמן?! בצורך להרוויח זמן, לא חש אלא מי המבקש לדחות את הקץ... ולאחר כל זאת, לא נותר לבית המשפט אלא לשוב ולהזכיר את דברי הנתבע 2, שביקש לסכם את הנושא אצל עורך דין. מי שנקלע למצב שכזה כשידיו נקיות, אינו מעלה בדעתו את סיכום הנושא אצל עורך דין.

ה.
כללו של דיון – ברי ומוכח, שבפני
בית המשפט תמלילים משני בני הזוג בהם נכללות הודאות ברורות בפרשה שיש בהן גם כדי ללמד על מודעות מלאה לכך, שהגיעו לידיהם כספים רבים, לפחות בשיעור של רבבות שקלים, וככל הנראה, אף מעבר לכך, שלא כדין, ודי אם ישוב בית המשפט ויזכיר את דברי הנתבעת שהודתה שהיא יודעת שאינה נקיה.


6.
חיזוק נוסף - הפקדות מזומנים



קיימות שתי ראיות נוספות שראוי ליתן להן משקל כמחזקות את גרסת התובעת. אלה הם המסמכים המלמדים על הפקדות מזומנים שביצעה הנתבעת בנסיבות לא אפייניות לנתבעים שהיו שכירים המקבלים את משכורתם אחת לחדש באמצעות הפקדה לחשבון הבנק שלהם. נספח ג' לתצהיר תורג'מן, הינו דף תנועות החשבון של הנתבעת אצל התובעת, שנוצר עבורה, כמו גם לכל עובד אחר, שבמקביל לעבודתו ביקש לרכוש מוצרים לביתו. והנה, למרבה הפלא, מלמדים מסמכים אלה על כך, שתמורת המוצרים שרכשה הנתבעת לא קוזזה רק כנגד תשלום שכרה, אלא שנהגה היא במהלך התקופה השוטפת לצמצם את חובה באמצעות הפקדות במזומן של כמה מאות ש"ח כל פעם. טענת ב"כ הנתבעת בסעיף 8 (ב) לסכומיו כנגד המסקנה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם נספח ג' הנ"ל, שמעולם לא הוכחש. במקביל בפני
בית המשפט נספח י"ד המצביע על הפקדות מזומן בחשבון הבנק המשותף של הנתבעים. ער בית המשפט לטענות ההגנה שביקשו ללמד על עזרה במזומן שניתנה לנתבעים על ידי בני משפחתם, אך אין בהן כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי התובעת גם בהיבט זה. ולבסוף - שימת לב מיוחדת לכך שמוכחות הפקדות מזומן בשני המקומות, בבנק ובחשבונה של הנתבעת אצל התובעת, מצב דברים המחזק את המסקנות המתחייבות מכך.

7.
הערות נוספות וטענות נלוות

א.
חוות דעת המומחים

ראיות בלתי רלוונטיות למכביר הובאו על ידי ב"כ הצדדים ולחלק ניכר מהן לא נמצא טעם להתייחס כלל. בולטות באלה באופן מיוחד שלוש חוות דעת של מומחים הנעדרות כל ערך ראייתי רלוונטי מראשית עד אחרית, ואין תימה. מומחים אלה ממילא לא ראו את מעשי הנתבעת. במקרה הטוב, הכירו הם, במידה כזו או אחרת, את המקובלות בחנות או בחנויות דומות. היסודות העובדתיים שבחוות הדעת אינם אלא עדויות שמיעה לדברים ששמע כל מומחה מבעל הדין ששכר את שירותיו. באצטלה של עדות מומחה ממחזרים בעלי הדין את טענותיהם. ספק איזה ערך יש לדברי "מומחה" המבקש להוכיח שבוצעה גניבה, תוך שמתבסס הוא בדבריו על ציטוט בעל הדין ששכר את שירותיו ועיבוד עדותו. בנוסף להבאת עדויות בעלי הדין מתייחסים המומחים לשאלת גובה הנזק, כל מומחה כשיטתו, ואולם, גם ביחס לשאלה זו, משקל עדותם בטל בשישים ולכך יתייחס בית המשפט בפסקה שתיוחד לשאלת הנזק והסכום המגיע. התעלה על כל המומחים "מומחה" ההגנה, רו"ח יפה, שחוות דעתו, ככל שניתן בכלל לכנותה ככזו, מהווה דוגמה לטעמים שבעטים יצא לחוות דעת שהוזמנו על ידי בעלי הדין שמן הרע. זו חוות דעת שנערכה על ידי "מומחה", שכנראה לא ביקר מעולם בחנותה של התובעת, "חוות הדעת" אינה מתבססת אלא על דברי הנתבעת אותם אימץ המומחה ללא כל ביקורת, והיא על פני פניה, מוטה לחלוטין. לאחר זאת כבר לא התפלא בית המשפט לשמוע אותו מחווה את דעתו שמוכח, אמנם, שהתבצעה במקום גניבה - של הבעלים... [עמ' 134 שורה 6 לפרוטוקול].

ב.
טענות התביעה לחיי הנתבעים ברמה כלכלית שמעבר לכפי יכולתם

מאמץ נרחב השקיעה התביעה כדי להוכיח שחיו הנתבעים ברמת חיים העולה בהרבה על יכולתם בשים לב למשכורותיהם, היינו כעין ראייה נסיבתית לכך שהוסיפו הם על שכרם באמצעות הכספים הגנובים. הדרך בה נקטה התביעה דומה למדי למקובל בחקירת יכולת המתבצעת בפני
ראש ההוצאה לפועל ומבקשת להוכיח שחי החייב ברמת חיים העולה על הסביר בנסיבות העניין. בין היתר, נטען, שרכשו הנתבעים בתקופה הרלוונטית דירה גדולה יותר וניהלו אורח חיים מרווח מכפי שהתאפשר להם על פי יכולתם הממשית - ראה סעיף 30 לסיכומי התביעה. מן הצד האחד, סבור בית המשפט, שיש בטענות ובעדויות בכיוון זה ממש מסוים וניתן לראות בהן משום חיזוק נוסף לשאר טענות וראיות התביעה. זאת, באשר אכן מוכח פער בין הצהרת הנתבע 2 בדבר המצוקה בה חיה משפחתו [עמ' 117 שורה 6 לפרוטוקול], שכן הצטמצמה הכנסתם החדשית המשותפת לכשמונה אלפים ש"ח, לבין רמת חייהם המוכחת. אך מן הצד האחר, המדובר בראיות שהינן, במובהק, נסיבתיות ועקיפות מדי באפיין, באשר לא כלאחר יד ניתן לבסס מסקנות נחרצות על ניתוח רמת חייהם של בעלי דין ביחס לשאלה מה מקור הכספים בהם עשו שימוש. במיוחד התעלתה התביעה על עצמה כשביקשה לטעון שפעמים הרבה חזרה הנתבעת לביתה במונית שעלותה רבה, ואף נהג המונית זומן לעדות במגמה זו. אין לכך מקום. מטעם זה, אף לא מצא בית המשפט הצדקה להרחיב בנושא זה.


7.
הכרעת בית המשפט


על יסוד השיקולים דלהלן יש לקבל את טענת התובעת, כי עת שעבדה הנתבעת כקופאית בסופרמרקט שבבעלותה גנבה כסף רב ושלשלה אותו לכיסה.

א.
תחילה תצוין הערכת בית המשפט שעדות מאיר תורג'מן, לרבות אשר לנסיבות תפיסת הנתבעת, ראויה לאמון, ומנגד, אין מנוס מקביעה חדה וברורה לחובת מהימנות הנתבעת, ככל שניתן בכלל להתייחס אליה במושגים אלה. לכך השלכות גם על הדיון בשורה של שאלות משנה שעסקו בהתנהלות העסק בתקופה הרלוונטית (כגון, גישת הנתבעת ל'מפתח הביטולים') ועוד.

ב.
ניתוח התנהלות העסק על פי סרטי הקופה, מסמכים נלווים שהוצגו ועדויות בעלי הדין, תומך גם הוא בעמדת התובעת, אם כי אין המסקנות מוחלטות, וטעונות הן חיזוקים מחלקים אחרים של חומר הראיות. בנקודה זו נתונה חשיבות גם לקו ההגנה שנבחר על ידי הנתבעת, שבמרכזו אישור לכך שמלמדות הראיות על גניבות שבוצעו בקופה 3 שבה עבדה הנתבעת. ברם, טענתה שהיו אלה בעלי התובעת שביצעו את המעשים, נדונה ונמצאה מופרכת, וגם במסקנה זו, כשלעצמה, יש בנסיבות העניין כדי להוות חיזוק לעמדת התובעת.

ג.
החשובות שבראיות החיזוק מגולמות בתמלילי שיחות אליהם התייחס בית המשפט בהרחבה. תוך שצוין שאין הנתבעים כופרים כלל בשיחות אלה נקבע, שמאשרים הנתבעים את טענות התובעת כלפיהם.

ד.
גם לעברה הפלילי יוצא הדופן של הנתבעת, תוך שיצוינו גם הנסיבות בהן התגלה, המצביע על כך שעוד קודם עבודתה אצל התובעת כבר ראתה בעבודתה כקופאית זירה הולמת למעשי תרמית וגניבה לגווניהם ולסוגיהם השונים, משקל רב.

ה.
בתוך כך צוינו חיזוקים ראייתיים נוספים, שגם אם לא נכון לראות בכל אחד מהם כבעל משקל מכריע, נותנת הדעת שיש להם משקל מצטבר לטובת התובעת. בכלל אלה יש לציין הפקדות מזומנים על ידי הנתבעת בחשבונה אצל התובעת, הפקדות מזומנים בחשבון הבנק הפרטי, וראיות לפיהן חיו הנתבעים ברמה, שיש מקום לכל הפחות לספק, אם היתה מתאפשרת בשים לב ליכולתם.

ברי ומוכח, שעל הפרק נתבעת, שאין בכוחה לעמוד אל מול הפיתוי הגלום בכספים הרבים העוברים תחת ידיה כקופאית, ואין היא יכולה להתגבר על הדחף ליטול מהם לכיסיה. כך היה בפרשה חמורה קודמת שגם בה ראתה את הסופרמרקט בו עבדה כזירה הולמת לעשות לביתה, וכך, למרבה הצער, בפרשתנו.


8.
הנתבע 2


הנתבע 2 ניהל בכל התקופה הרלוונטית, ומנהל עד עצם היום הזה, משק בית משותף עם הנתבעת. אין לבית המשפט ספק שידע הוא, שוטר במקצועו, את אורחותיה של אשתו ואת מעשיה, במיוחד על רקע הרשעתה הקודמת, שלבטח היה בה כדי 'להאיר' את עיניו, ככל שבכלל נחוץ היה הדבר, בשאלת דרכה והגינותה של אשתו. ומה גם שכספים זרמו תדיר גם לחשבון הבנק המשותף של שניהם. מחויב הנתבע 2 בהשבתם, והעילה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, חלה גם עליו. גם אם יש מקום לשאלה האם ניתן לייחס גם לו את עוולת הגזל, סבור בית המשפט שפטור הוא מן הצורך להכריע בשאלה זו. משעה שהגיע לכלל מסקנה שממילא מחויב הוא בהשבת הכסף על פי העילה המתבססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, אין עוד צורך לדון בשאלת תחולת עוולת הגזל ביחס אליו.



9.

היקף נזקם של התובעים והסכום המגיע

א.
בידוע, שקיים קושי ראייתי ממשי להוכיח את שיעורה של גניבה בנסיבות מן הסוג שעל הפרק.

ב.
ואכן, גם בנסיבות דנן, בלית ברירה, נוקטת התובעת, שאינה יודעת, ולעולם לא תדע, את הסכום שנגנב ממנה בטיעון המתאפיין בספקולטיביות: "כאמור הנתבעת עבדה אצלנו התובעת במשך 7 שנים, מתוכם יצאה לחופשות לידה למשך שנתיים (פעמיים שנה). אשר על כן אני מעריך, באקסטרפולציה פשוטה שבאם גנבה הנתבעת 119,000 ש"ח ב- 13 חודשים (9,153 ש"ח לחודש) שלפני פיטוריה בתחילת 2004 הרי שב- 60 חודש גנבה הנתבעת 549,230 ש"ח" [סעיף 27 לתצהיר תורג'מן]. פירוט מסוים לכך ניתן על ידי מאיר תורג'מן בסעיף 13 לתצהירו: "… מצאנו שכמעט בכל יום שעבדה הנתבעת בסופר שלנו במשך שנת 2003 וכן בשנת 2002, בוצעה פעולת ביטול בסכומים שנעו בין 300 ש"ח ל- 1,000 ש"ח ואף יותר ובסך הכל 119,665 ש"ח תקופה של 2003-2004 וכן עוד 59,920 ש"ח לתקופה של 29.4.02 עד סוף שנת 2002 (ביטולים שיכולנו למצוא בתקופה זו)…". בסעיפים 32 ו-33 לתצהיר תורג'מן ניתן ביטוי להערכת התובעת לנזק של עוד 100,000 ש"ח, כלשון תורג'מן "בגין העדר ההכנסות (שנגנבו) שיכולנו להשתמש בו כדי להגדיל, לקדם ולפתח את העסק שלנו" וכן, של עוד 100,000 ש"ח ריביות שנחסכות היו, אלמלא מעשי הנתבעת.

ג.
אין דעת בית המשפט נוחה מהערכות אלה, ונותנת הדעת שיש בהן מידה של הפרזה. חוות דעת מומחי התביעה שביקשו בדרכים כאלה ואחרות להעריך את שיעור הגניבה מתאפיינות במלאכותיות. גם מומחה גדול ככל שיהיה, אינו יכול להעריך את שיעורם של כספים לגביהם מעולם לא ראה כל נתונים. עיקר הקושי בהנחה שהיתה נר לרגלי מומחים אלה, שניתן "לגזור" משיעור הביטולים/זיכויים המוכח מסקנות ביחס לכל התקופה הרלוונטית. מתקשה בית המשפט לקבל זאת כדבר המובן מאליו, וטעמים שונים לדבר. ראשית, ככל שטוענת התובעת שנגנבו ממנה סכומים גדולים, כך מתקשה טענתה לעמוד במבחן הסבירות: הרי, ככל שהסכום שנגנב גדול יותר, כך גם רבה התמיהה על דרך התנהלות התובעת שלא גילתה זאת וממילא מתבקשת המסקנה שהסבירות לכך שאכן נגנב סכום גדול במיוחד, מצטמצמת. היינו, ככל שעל בית המשפט להניח שבפני
ו בעלי דין סבירים, כך גם סביר שהסכום שנגנב אינו כה קיצוני, שאלמלא כך היה, סביר שהיתה הגניבה מתגלה קודם לכן, או לפחות, כי חשד מנהלי התובעת היה עולה בשלב מוקדם יותר. שקול נוסף, שבעטיו סבור בית המשפט שעליו להיזהר בהערכת היתר של התובעת, מתבסס על נסיון בית המשפט, כי שיעורן ותדירותן של גניבות בשלב הראשון, קטן בהרבה מאלה שמבצע הגנב בחלוף השנים. מדרך העולם, בתחילה מנסה הגנב את מזלו בסכומים פעוטים ובתדירות מוגבלת ורק לאחר שמגיע הוא למסקנה שהקרבן רדום ורק משעה שבטחונו העצמי גובר, מעלה הוא, אט, אט, את השיעור ואת התדירות של מעשיו.

ד.
בנסיבות העניין אין כל הצדקה לסטות מהכלל שעל תובע הנטל להוכיח גם את היקף נזקו. זאת, בפרט ובפרט, על רקע שיטת הגניבה, לטענת התובעת עצמה, שבמרכזה ביטולים פיקטיביים שקיבלו ביטוי מלא בסרטי הקופה. ואם אין בידי התובעת סרטי הקופה לתקופות שונות, אין לה להלין אלא על עצמה, הרי מדובר במסמכים/נתוני מחשב שהיו בידה והיה עליה לוודא את שמירתם. מכל מקום, הצדקה לסטיה מחובת ההוכחה - אין בנמצא. הבריח התיכון לפסיקת בית המשפט בראיות בדבר ביטולים/זיכויים המתאפיינים בכל התכונות המצביעות על תרמית: סכום עגול, ביום בו היתה הנתבעת בעבודה (גם אם הגיעה, כביכול, כמה דקות לאחר מכן, או עזבה כמה דקות קודם), והביטול לא בא לאחר רכישה באותו סכום (כאמור, במרבית הפעמים, לאחר רכישת שוקו או לחמניה). סך הביטולים המוכחים שאפיונם כאמור - 158,400 ש"ח. מטעמים פרקטיים ישא סכום זה הפרשי רבית והצמדה שיחושבו ביחס לאמצע התקופה לגביה קיימות ראיות אלה - 1.1.03. נזקים עקיפים נוספים להם טענה התובעת, יש לראותם כבלתי מוכחים.

ה.
בנוסף זכאית התובעת להוצאותיה. ואולם בנקודה זו ראוי ליתן ביטוי לכלל לפיו ניהול ההליך בדרך בלתי ראויה, יש בו גם כדי להשליך על פסיקת בית המשפט [ראה: תקנות 512, 514]. בממד המהותי בלטה לבית המשפט התנערות הנתבעים מכל אחריות למעשים הנדונים, זאת עד כדי הטחת האשמות בבית המשפט המרשיע חפים מפשע לשווא. במישור הדיוני יתקשה בית המשפט בפוסקו את הוצאות התובעת שלא ליתן ביטוי למורת רוחו מהתנהגות הנתבעת שהורתה היתר לעצמה להתעלם כליל מצו בית המשפט שהגביל את אורך הסיכומים. הגשת 39 עמודי סיכומים לאחר שהגביל בית המשפט את ארכם ל - 15, וכשברור על פני הדברים, שלא נבע הדבר מצורך אמיתי, עולה כדי זלזול מופגן בבית המשפט (טיעונים רבים חוזרים על עצמם ללא סיבה וללא שמץ של הצדקה; התייחסות ההגנה בסיכומים לסעיף 5 לסיכומי התביעה, למשל, חוזרת על עצמה בעמ' 3, בשנית בעמ' 20, ושוב בעמ' 27). הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דרך ההתנהלות המצופה מעורך דין נכבד.


הוצאות המשפט בסך 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ - על הנתבעים.


10.

סוף דבר, ישלמו הנתבעים לתובעת את הסך של 158,400 ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי רבית והצמדה מיום 1.1.03 ועד לתשלום בפועל. לסכום יצורף החזר אגרה בסך של 16,886 ש"ח, וכן סכום הוצאות התובעים (50,000 ש"ח בתוספת מע"מ). סכומים נלווים אלה נושאים הפרשי רבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום ח' בחשוון, תשס"ט (6 בנובמבר 2008) בהיעדר הצדדים.


אלכסנדר רון
, שופט
002994/04א
130 ענת יניר






א בית משפט שלום 2994/04 אחים מ.ש.מ. תורג'מן בע"מ נ' מרסל אבו, דוד אבו (פורסם ב-ֽ 06/11/2008)