פסקי דין על יאסר חטיב | פסקי דין על בטוח לאומי-סניף חיפה

1568/06 בל     15/09/2009




בל 1568/06 יאסר חטיב נ' בטוח לאומי-סניף חיפה








בית דין אזורי לעבודה בחיפה




ב"ל 1568-06 יאסר חטיב
נ' בטוח לאומי-סניף חיפה






בפני

כב' השופטת
מיכל
פריימן


תובעים

1
.
יאסר חטיב


נגד


נתבעים

1. בטוח לאומי-סניף חיפה






פסק דין



1.
תביעת התובע לקבלת גימלת הבטחת הכנסה נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחיה מתאריך 02.03.06 בשל מספר נימוקים ובהם, שימוש ברכב מזדה שמספרו 5430227, וקיום משק בית משותף עם בת זוג בשם ספקטור פולינה (להלן "פולינה").


הנתבע הודיע לתובע כי נוצר על שמו חוב בנתבע בסכום 64,738 ₪ עקב קבלת תשלומים שלא הגיעו לו.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפני
נו.

2.
בכתב התביעה טען התובע כי אין בבעלותו רכב והוא אינו משתמש ברכב שמספרו 5430227. לטענתו, הרכב בבעלותה של פולינה.
כן טען התובע, כי אין הוא מנהל משק בית משותף עם פולינה שכן הוא גר עם אימו בכפר דיר חנא ופולינה גרה בטבריה.

התובע אישר כי הוא מכיר את פולינה וכי יש להם ילד משותף ואולם, לטענתו, הוא הולך לבקר את בנו והיחסים בינו ובין פולינה הם: "יחסי ידידות לטובת הבן המשותף ולא מעבר לזה".

3.
בכתב הגנתו חזר הנתבע על האמור במכתב הדחיה וטען כי שלילת זכאות התובע לגימלה עבור התקופה שהחל מ- 03/2003 בדין יסודה.


הנתבע טען, כי מחקירות שערך עלה, כי התובע מתגורר עם בת זוגו ואם בנו- פולינה.
בדירת בת הזוג נמצאו בגדים וחפצים המעידים על מגורי התובע בדירה.

בנוסף, התובע הינו הבעלים ו/או המשתמש הקבוע ברכב המזדה שצויין לעיל.
הנתבע טען, כי הרכב אומנם רשום ע"ש פולינה, אך לה אין רשיון נהיגה.
כן טוען הנתבע, כי התובע ופולינה העידו בחקירתם כי התובע משתמש באופן קבוע ברכב, מתדלק את הרכב ואף ביטוח הרכב על שמו.


מסיבה זו טען הנתבע כי דין תביעת התובע להדחות על יסוד הוראות סעיף 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה
ולפי סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה.

4.
בטופס ההצהרה אשר מילא התובע לצורך קבלת גמלה ציין התובע כי הוא מתגורר בדיר חנא (מקום מגורי הוריו).
ברובריקה של מקום המצאות הילדים, הצהיר התובע כי שתי בנותיו מתגוררות עם אמן (גרושתו של התובע) ובוריס בנו השלישי מתגורר בבית. (ראה נ/1).

בתאריך 21.04.04 חקרו חוקרי המוסד את אימו של התובע.
אימו של התובע מסרה לחוקר כי בנה הכיר בחורה רוסיה והוא חי עימה בטבריה יחד עם הבן בוריס. (ראה נ/8).

5.
בתאריך 05.02.06 ביקרו חוקרי הנתבע בביתה של פולינה בטבריה וציינו כי נמסר להם ע"י השכנים כי פולינה "גרה עם בחור ערבי כבן 30 נוסע עם רכב מסוג מזדה צבע אפור" כן נמסר להם כי הם ידועים כזוג והם מתגוררים יחד הרבה זמן.
בתאריך 22.06.06, הגיעו חוקרי המוסד לביתה של פולינה בשעה 6:35 בבוקר.
החוקרים ציינו בדו"ח סיכום החקירה:

"...דפקנו בדלת, הצגנו את עצמנו ומטרת בואנו בתחילה פולינה מסרה כי חטיב יאסר אינו נמצא בבית ולאחר מכן מסרה כי הוא ישן במיטה.
על השולחן נראה צרור מפתחות של רכב עם מפתחות בית ומפתחות של תיבת דואר ששאלנו את פולינה למי זה שייך מסרה כי זה שייך לתובע."

החוקרים ציינו כי במהלך החקירה ירד אחד מהם עם התובע לרכב המזדה וברכב נמצאו מסמכים השייכים לתובע כגון: פנקס ציקים, קבלה על תשלום ביטוח (לא של המזדה) ודו"ח תנועה שקיבל התובע בגין אי חגירת חגורת בטיחות.
החוקרים ציינו כי בבית היו חפצים השייכים לתובע כמו בגדים ונעליים וכן תמונות משותפות של התובע ופולינה. (ראה נ/8).

על אף שהתובע נמצא כשהוא ישן בביתה של פולינה, מסר בהודעתו לחוקר כי הוא מתגורר עם אימו בדיר חנא.

6.
התובע הודה כי לעיתים הוא ישן בביתה של פולינה ואף ישן שם בלילה שלפני החקירה.
התובע אף הודה כי יש בביתה בגדים שלו להחלפה.
התובע הודה כי לפולינה אין רשיון נהיגה.
התובע נשאל על שם מי הביטוח של הרכב והשיב "ע"ש של פולינה".
התובע נשאל במה הוא עוזר לפולינה בכלכלת הבית והשיב:

"אני עוזר לה בחשבונות של הבית חשמל מים ארנונה אני עוזר לה כמה שאני יכול."
כן נשאל:
"איך אתה מסביר את זה שבדיר חנא כולם אומרים שאתה גר בטבריה עם פולינה".
והשיב:
"...מאז שהייתה תוכנית ורצינו להתחתן ואז לקחתי את פולינה לכפר כדי שתראה את הכפר ואנשים ראו את זה, זה היה מזמן לפני שנתיים או שלוש, וברגע שאנשים ראו את זה הם חושבים שאני גר איתה"
.

התובע אישר כי דו"ח התנועה שנמצא ברכב ניתן לו "על חגורת בטיחות".
החוקר שאל את התובע למי שייך צרור המפתחות שעל השולחן אשר יש בו מפתחות לרכב ולדירה והתובע השיב: "הצרור מפתחות שייך לאישה (לפולינה) " וזאת בניגוד לעדותה של פולינה כי מדובר בצרור מפתחות השייך לו. משנשאל למה זקוקה פולינה למפתחות הרכב אם אין לה רשיון נהיגה השיב כי זה משהו משפחתי, לאח שלה, לאמא שלה.
התובע אישר עם זאת כי בני משפחתה של פולינה גרים בכל מיני מקומות בארץ ורק אמה גרה בטבריה אולם אינו יודע אם יש לה רשיון נהיגה.

7.
פולינה נשאלה על יחסיה עם התובע והשיבה: "הוא חבר שלי והוא אבא של בוריס".
פולינה נשאלה מי נוהג ברכב המזדה אשר רשום על שמה והשיבה:
"חטיב יאסר מתי שאני מבקשת עזרה לבית קניות וכו'".
פולינה אישרה כי יש לתובע בגדים ונעליים בביתה.
כן אישרה כי יש לו בביתה נרגילה.
פולינה ציינה כי היא והתובע יוצאים ביחד למסיבות.


על יסוד החקירות הללו החליט הנתבע כי התובע ופולינה מנהלים משק בית משותף והתובע אף משתמש באופן קבוע ברכב המזדה.

8.
התובע טען במעמד הדיון כי הוא אינו משלם מזונות לפולינה עבור בנו בוריס, "זה הסכמה ביני לבין אימו."
התובע ציין כי הוא משלם מזונות לגרושתו עבור שתי בנותיו.

התובע אישר כי ביום 22.02.06 ישן בדירתה של פולינה ואולם חזר טען כי הם ידידים טובים ולא חברים.
התובע העיד:

"לשאלתך האם נכון שהיתה תקופה שלקחתי את פולינה לכפר שלי ורציתי להתחתן איתה אני משיב שנכון, לא התחתנתי, היא לא הסכימה, יש לי בעיות עם האשה הראשונה ועם המשפחה, יש מצב קשה, כל מקום עבודה אני הולך לעבוד מעקלים לי הכל ולא הסכימה"
(ע' 4 ש' 10-12 לפ').

9.
התובע נשאל איך הוא מסביר שבדירתה של פולינה נמצאו נעליים שלו, בגדים ותמונות משותפות והשיב: "אנו יוצאים ביחד, בגדים להחלפה אם אני ישן שם ושום דבר חוץ מזה" (ע' 4 ש' 13-14).

התובע אף הודה כי מסר לחוקר המוסד כי הוא עוזר לפולינה בתשלום חשבונות הבית. (ע' 4 ש' 17-18).

10.
התובע טען כי הוא מכבס את בגדיו אצל אימו ואוכל אצל פולינה, אם מזמינים אותו, שכן "כל בית שאת נכנסת אם מזמינים אותך את אוכלת אם בא לך" (ש' 26 לפ').

התובע הכחיש כי רכש עבור פולינה רכבים ורשם אותם על שמה.
התובע הודה כי הוא זה אשר שילם את הביטוח על רכב המזדה, אלא, שלטענתו, קיבל מזומן מפולינה ושילם בצ'קים שלו.
התובע הודה כי השתמש ברכב מס' פעמים הן לצורך הסעת בנו לבית הספר והן להסיע את פולינה.
התובע טען כי הוא עובד בטבריה אך אינו מתגורר שם והוא מתגורר עם אימו בדיר חנא.(ע' 5 ש' 21-23 לפ').

11.
פולינה העידה בחקירתה בפני
נו כי התובע אינו מתגורר אצלה.

פולינה הודתה, כי התובע ישן אצלה לפעמים בגלל הבן המשותף.
פולינה העידה, בניגוד לעדות התובע, כי התובע אינו לוקח את הבן ברכב לבית הספר. כמו כן, פולינה טענה כי רק היא משלמת עבור תדלוק הרכב.

12.
אימו של התובע העידה אף היא בפני
נו.
בחקירה טענה האם כי לא אמרה לחוקר המוסד כי בנה הכיר מישהי רוסיה וחי עמה בטבריה.
כאשר נשאלה לגבי חקירתה בעניין זה השיבה:

"לשאלתך בהודעה לחוקר אמרתי שהבן שלי הכיר בחורה רוסיה וגר עמה ביחד בטבריה אני משיבה שלא נכון, אני רק אומרת אמת, אני חתמתי על כך שהם הגיעו אליי הביתה וזהו, אני לא מכירה בחורה רוסיה שהבן שלי חי איתה בטבריה"
.

עוד העידה: "כרגע הילדות והבן אצלי..."
אולם מס' שורות אח"כ העידה:

"לשאלתך האם נכון של בן שלי ולבחורה הרוסיה בן משותף בשם בוריס אני משיבה ששמעתי שיש לו בן, אני לא יודעת, אני אומרת מה שאני יודעת, אני
אשה דתיה ולא משקרת, ראיתי אותו פעם אחת, אני לא זוכרת מתי ראיתי אותו שהיה קטן. לשאלתך בן כמה הוא אני משיבה שלא יודעת, אולי 11 או 12 או
13. לשאלתך
האם הבן שלי בקשר עם בוריס אני משיבה שלא יודעת. לשאלתך בוריס לא בא אלי הביתה אני משיבה שלא...לשאלתך שאמרתי שלא ראיתי את בוריס אלא פעם אחת איך הבן שלי רואה את בוריס אני משיבה שלא יודעת..."

בעוד שהתובע העיד בפני
החוקר כי הוא מבקר את בנו וישן אצל פולינה מידי פעם בפעם, אמו העידה כי הוא ישן אצלה כל הזמן ולא הולך לשום מקום.

13.
בניגוד לעדותה של אימו של התובע, העיד בפני
נו חוקר המוסד מר סלייח ג'אמיל כי רשם את דבריה של אם התובע וכי היא לא אמרה שבנה מתגורר אצלה כפי שהיא טוענת בעדותה, אלא, שהכיר בחורה רוסיה בטבריה.


לנוכח שלל הסתירות שבעדות אם התובע, עדות זו אינה מהימנה בעינינו כלל ועיקר.

14.
חוקר נוסף של המוסד ,מר יוסי חדד, העיד בפני
נו כי ערך את החקירה בעניינו של התובע.
מר חדד ציין כי ממצאי החקירה העלו כי פולינה גרה עם בחור ערבי אשר יש לו מזדה אפורה והם ידועים בציבור כבר הרבה זמן.

15.
באשר לשימוש ברכב. בפסק הדין בענין עמר דן בית הדין הארצי במטרתו של חוק הבטחת הכנסה ובהשלכת מטרות אלה על סוגיה של שלילת קצבת הבטחת הכנסה מבעל רכב או ממבוטח המשתמש ברכב.


הנשיא אדלר פסק:

"במדינת ישראל של תחילת המאה העשרים ואחת טרם הגענו לרמת חיים בה שימוש ברכב הינו חיוני לחיים הרגילים ומשול לשימוש במקרר, כדוגמא.
משכך, אין לדרוש מהציבור לשאת בעלות של הבטחת הכנסה מקום בו המבוטח יכול לשאת בה או בחלקה בעצמו, ואף אין מקום לשנות מההלכה העקבית ולפיה שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה.
לטעמי לא חלו שינויים משמעותים במציאות או בחוק אותם אין עוד ההלכה משקפת, ההפך הוא הנכון. ההלכה מבוססת על יסודות איתנים, אין בה משום אי צדק או טעות ושינויה הוא ענין למחוקק לענות בו, וכפי שהראנו לעיל, עמדתו של המחוקק בענין זה, לעת הזו, ברורה... הכלל לפיו שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה נותר שריר וקיים על אף המקרים הבודדים בהם קובעו בפסיקת בית דין זה דעות אחרות."

16.
בית הדין התייחס למבחנים לקביעת שימוש קבוע ברכב על ידי תובע וציין כי החזקה היא כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה העולה על קיצבת הבטחת הכנסה והמוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת הנאה זו.

המוסד צריך להוכיח שהמדובר בשימוש קבוע ולא בשימוש בודד או חד פעמי.

בית הדין התייחס למבחנים כגון תשלום תמורה עבור שימוש או השתתפות בהוצאות אחזקת הרכב, המקום בו חונה הרכב עדות חוקר המוסד או עד אמין אחר על כך שהמבוטח נהג ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר, נסיבות השימוש מצביעות על כך שהמבוטח מפיק הכנסה
וכן מקרים בהם מבוטח עושה מאמצים להסתיר את השימוש ברכב.

17.
בעב"ל 1230/04 המוסד לביטוח לאומי נ. מוסניקוב אלכסנדר נפסק מפי הנשיא אדלר:

"כך גם הטענה שהמשיב לא נשא בהוצאות אחזקת הרכב אינה יכולה להועיל לו. ראשית, כלל הוא כי מי שמשתמש ברכב גם נושא בהוצאותיו. אולם, אף אם נאמץ את גרסת המשיב כי בנו נושא בעלות אחזקת הרכב הרי שיש לראות את המשיב כאילו ניתן לו על ידי בנו שהוא בעל הרכב סכום שווי השימוש ברכב, קרי, עלות הביטוח על הרכב, אגרת הרישוי השנתית, הוצאות הדלק, הטיפולים והתיקונים, ששיעורם לפחות כשיעור השלמת הגימלה.."

הוכח בפני
נו ושוכנענו כי התובע עושה שימוש קבוע ושאינו חד פעמי ברכב הרשום על שם פולינה, לה אין רשיון נהיגה ונוהג בו מנהג בעלים. הדבר עולה במישרין מעדויות התובע ופולינה (כמו גם מהחקירות הסביבתיות) וכן מהעובדה כי התובע מחזיק במפתחות הרכב, משלם את הביטוח, מתדלק את הרכב ואף נדרש לשלם קנס בגין אי חגירת חגורת בטיחות.


מאחר ונקבע, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה העולה על קיצבת הבטחת הכנסה, יש לדחות תביעתו של התובע. לנוכח האמור, צדק הנתבע בקביעתו כי התובע אינו זכאי לגמלה בשל עשיית שימוש קבוע ברכב.

18.

באשר לבני זוג,
סעיף 4 (א) לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א-1980
קובע כי:

"הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2."

19.
סעיף 1 לחוק מגדיר "בני זוג" – "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו."
מכח הוראות אותו סעיף הותקנו תקנות, ותקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב
1982-
דנה בנושא זכאותו בנפרד של כל אחד מבני זוג.


20.
באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק כי מדובר במבחן כפול:

"ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות
ונאמנות המעידה על קשירת גורל.
שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.
[דב"ע 97/37 – 6 פוגל נ' מבטחים, פד"ע לב' 372.]

בית הדין אינו בוחן כליות ולב. לכן, מובן שאין ביכולתו לקבוע ממצא עובדתי חד משמעי
בשאלה אם מדובר ב"מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה,
מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל
", ואם ניהול משק הבית המשותף נעשה לא
מתוך נוחות וכדאיות כספית אלא "כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים". הכרעתו
של בית הדין אם מדובר בבני זוג ידועים בציבור נעשית על יסוד התרשמותו מהעדויות בפני
ו
ומכלול הראיות בפני
בית הדין.

21.
מהעדויות שבפני
נו עולה
בבירור כי קשריו של התובע עם פולינה נמשכים זה למעלה מ- 9 שנים במהלכם נולד להם ילד משותף והם אף תכננו להתחתן.

הוכח בפני
נו, כי התובע ופולינה מקיימים אורח חיים האופייני לבני זוג: מגורים בדירה משותפת, כאשר שניהם משתמשים בכל הדירה, ולא כל אחד מהם משתמש בחלק אחר של הדירה; התובע ופולינה באים יחד לאירועים משפחתיים; התובע מסיע את פולינה ברכב לקניות ולסידורים שונים שלה.

התובע אף הודה כי הוא עוזר לפולינה בתשלום חשבונות הבית.
בנוסף, חקירת הנתבע העלתה כי בביתה של פולינה מצויים בגדיו של התובע ואף תמונות משותפות של התובע ופולינה.

הן מדברי התובע בעדותו והן מעדות החוקרים עולה כי כלפי אנשים זרים יוצרים
התובע ופולינה מצג של זוג החי יחד.

במועד בו הגיעו החוקרים לבצע חקירה ב- 22.02.06 בשעות הבוקר המוקדמות היו התובע
ופולינה יחדיו בבית בטבריה.

פולינה לא הגישה תביעת מזונות עבור הילד בוריס כנגד התובע.

22.
מחומר הראיות והעדויות בפני
נו עולה כי המסקנה שהתובע ופולינה הם בני זוג ידועים בציבור, היא המסקנה ההגיונית והסבירה. מערכת היחסים בין התובע
לבין פולינה, כפי שעולה מהראיות בפני
בית הדין, מתיישבת יותר עם המסקנה כי מדובר בבני זוג ידועים בציבור ולא בחברים או ידידים בלבד.

23.
לאור האמור, אכן לא ניתן לבחון את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, אלא יש לבחון את זכאותם של התובע ופולינה כבני זוג. גם מסיבה זו, דין התביעה להדחות.

24.

אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

25.
באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.



ניתן היום,
כ"ו באלול תשס"ט, 15 בספטמבר 2009,
בהעדר הצדדים.

מ. פריימן
ש ו פ ט ת

עוזיאל אבישר
נציג עובדים

חדוה אלמוג
נציגת מעבידים














בל בית דין אזורי לעבודה 1568/06 יאסר חטיב נ' בטוח לאומי-סניף חיפה (פורסם ב-ֽ 15/09/2009)