פסקי דין על אמויאל דוד | פסקי דין על קודקוד המשולש בע"מ

17190/08 א     16/09/2009




א 17190/08 אמויאל דוד נ' קודקוד המשולש בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
017190/08

לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


16/09/2009





בעניין
:
אמויאל דוד







התובע

נ
ג
ד


קודקוד המשולש בע"מ







הנתבעת

פסק דין

הרקע וטענות הצדדים

1.
על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 31.7.08, התובע שכר דירה מאת הנתבע אולם שהה בחו"ל במשך תקופה של
כ – 8 חודשים, בין 31.3.07 ועד 16.12.07.

עם שובו מחו"ל, מצא התובע עובדים זרים בדירה והתברר לו כי בעת היעדרו נכנס נציג הנתבעת לדירה והוציא את הריהוט ודברי חשמל שהיו בתוך הדירה (להלן – החפצים).

2.
בסעיף 6 לכתב התביעה פורטה רשימת החפצים עם הערכת מחירם, בהתאם להצעות מחיר של חנות "ליאור" ברשת למוצרי חשמל וסטריאו, ושל חנות "רהיטנו ברותים בע"מ".

התובע דורש סכום של 19,458 ₪.

3.
לטענת הנתבעת, תקופת השכירות הסתיימה ביום 31.12.06, אך למרות המוסכם ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת, לא החזיר התובע את החזקה במושכר וקיבל אורכה, לפנים משורת הדין, עד לסוף מרץ 2007.

4.
הנתבעת טוענת כי התובע נטש את המושכר, וביום 1.7.07 ניתן

פסק דין
בת.א. 4993/07 המורה על סילוק ידו של התובע מהמושכר.

בסמוך לכך, פינתה הנתבעת את החפצים מהדירה ואחסנה אותם במחסן בקניון "רב שפע", וזאת, לטענתה, לפנים משורת הדין בלבד.

הנתבעת טוענת, כי חלק מהריהוט והחפצים כלל לא פונה אלא נשאר בדירה, ונערכה רשימה מדוייקת של החפצים שפונו, אשר צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה.

בסיום הפינוי הודבקה על דלת המושכר הודעה לתובע לפיה הוא מוזמן ליצור קשר עם הנתבעת על מנת לקבל את החפצים לידיו (ראה נספח ג' לכתב ההגנה).

הנתבעת טוענת כי התובע לא יצר כל קשר, אלא ביום 16.12.07 פלש לדירה, ולכן הגיעו לדירה פועלים מטעם הנתבעת כדי להרוס את דלת הכניסה והכלים הסניטריים, וזאת על מנת לוודא שהתובע לא יצליח להשתכן בדירה.

5.
עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך תקופת האחסנה של החפצים הצטברו הוצאות רבות הקשורות בהליך פינוי החפצים, העולות לאין שיעור על שווים של החפצים עצמם.

הואיל והנתבעת לא הצליחה למכור את החפצים – נאלצה לשלם 150 ₪, ביולי 2008, עבור פינוי החפצים מהמחסן על ידי אדם שהסכים לרוכשם תמורת "תשלום הובלה מוזל".


דיון והכרעה
6.
השאלה הראשונה שעומדת בפני
נו הינה האם התובע נטש את החפצים אם לאו.

אם נגיע למסקנה שהתובע לא נטש את החפצים, תישאל שאלה נוספת – האם הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת הימצאם של כל החפצים נשוא התביעה בדירה, האם כל החפצים פונו על ידי הנתבעת, ומה היה שוויים.


האם החפצים ננטשו על ידי התובע
7.
טענת הנתבעת לפיה תקופה השכירות הסתיימה בסוף חודש מרץ 2007 לא נסתרה על ידי התובע.

בחקירתו הנגדית טען התובע תחילה כי אינו זוכר מתי פג תוקפו של חוזה השכירות, ולאחר מכן אמר שהחוזה הסתיים ביום 12.11.08, כשנה לאחר האירוע נשוא התביעה (פרוטוקול עמ' 3 שורות 7 – 11).

הדבר סותר את פסק הדין מיום 1.7.07 בת.א. 4993/07, אשר בקשת התובע לביטולו נדחתה.

לפיכך, אני קובעת כי תקופת השכירות של הדירה הסתיימה ביום 31.3.07.

8.
באותו מועד, על פי הצהרת התובע וצילומי הדרכון שהגיש כנספח לכתב התביעה, עזב התובע את הארץ ושהה בצרפת עד ליום 16.12.07.

אם סבר התובע שתקופת השכירות טרם הסתיימה והוא הותיר חפצים בדירה, מדוע זה לא הודיע לנתבעת על כך?

בחקירתו מודה התובע כי מעולם לא פנה לנתבעת בענין הדירה.
התובע אמר:

"אתה כתבת שאני הומלס וכל מיני דברים, ואני לא לקחתי את החפצים שלי כי לא היה לי איפה לאחסן אותם. רציתי שאתה תחזיר את החפצים חזרה לחדר ואם אתה רוצה לפנות אותי תשיג צו פינוי"
(פרוטוקול עמ' 3 שורות 16 – 17).

כאשר נשאל התובע אם אי פעם אמר זאת למר פודור, מנהל הנתבעת, ענה בשלילה (שם, שורה 20).
התובע אף הודה כי לא פנה לנתבעת בבקשה לקבל את החפצים לאחר שפונו מהדירה (פרוטוקול עמ' 4 שורות 17 – 18).

9.
הואיל והתובע לא פעל כפי שאדם סביר היה פועל על מנת לשמור על רכושו, לא בעת נסיעתו לחו"ל ולא בכל מועד אחר, מכאן המסקנה שהתובע נטש את החפצים, ואין לו להלין אלא על עצמו לגבי פינויים על ידי הנתבעת.

10.
מאידך, הנתבעת פעלה באופן סביר, בהתחשב בעובדה שכלל לא ידעה שהתובע נמצא בחו"ל.

ראשית, השיגה

פסק דין
פינוי ביום 1.7.07. לאחר מכן, ביום 10.7.07 הדביקה את המכתב שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה על דלת המושכר ובו הודיעה לתובע על פסק הדין ועל אפשרותו לקבל את חפציו המצויים במחסן.

נראה שבכך יצאה הנתבעת ידי חובתה והיתה זכאית לפינוי החפצים, לאחר שלא התקבלה כל תגובה מטעם התובע.

בהקשר זה יצויין, כי לא שוכנעתי מעדותו של מר יעקב גולדשטיין, חברו של התובע, אשר טען שהתובע ביקש ממנו לשמור על הדירה שלא יפרצו אותה (פרוטוקול עמ' 4 שורה 29) ואף קיבל מהתובע יפוי כוח.

אם מר גולדשטיין אכן מונה כנציגו של התובע, מדוע לא פנה לנתבעת בהודעה מסודרת לפיה התובע בחו"ל אך הוא ממשיך לשכור את הדירה וחפציו נמצאים בה?


זאת ועוד, רוב עדותו של מר גולדשטיין היא בגדר עדות שמועה, ועל כן משקלה אינה קבילה ובכל מקרה משקלה מועט.

11.
משהגעתי למסקנה שהתובע נטש את החפצים – דין תביעתו להידחות, ומתייתר הצורך לדון בשאלת שווים של החפצים.

למעלה מן הצורך יוער, כי גם אם הייתי קובעת שהתובע לא נטש את החפצים הרי ששוויים של החפצים לא הוכח על ידי התובע, הואיל ואין אפשרות להסתמך על הצעת מחיר של חפצים חדשים כאשר מדובר בחפצים משומשים.

(ראה לענין זה את תשובת התובע לשאלת בית המשפט בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-15).

12.
לאור האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ט (16 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.




אנה שניידר
, שופטת


קלדנית: זהבית






א בית משפט שלום 17190/08 אמויאל דוד נ' קודקוד המשולש בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/09/2009)