פסקי דין על אלי רייפמן | פסקי דין על עו"ד איתן ארז | פסקי דין על חב' invicta international holding and financing | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

7174/09 עפ     21/09/2009




עפ 7174/09 אלי רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, חב' invicta international holding and financing, כונס הנכסים הרשמי







בבית המשפט העליון


ע"פ 7174/09

בפני
:
כבוד השופט ח' מלצר


המבקש:
אלי רייפמן



נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד איתן ארז

2. חב' invicta international holding and financing


3. כונס הנכסים הרשמי




בקשת עיכוב ביצוע צו מאסר שניתן בתיק פש"ר 3000/08 מיום 7.9.2009 על ידי כבוד סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך

תאריך הישיבות: כ"א אלול התשס"ט (10.9.2009)
כ"ו אלול התשס"ט (15.9.2009)

בשם המבקש: עו"ד דורון אפיק
, עו"ד שלומי תורג'מן

בשם המשיב 1: עו"ד איתן ארז

, עו"ד יואב בן פורת

בשם המשיב 3: עו"ד אופיר פורת, עו"ד פני יעקובוביץ'
החלטה



1. 1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע, בגדרו של ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך) מתאריך 7.9.2009, שלפיה נקבע כי המשיב ייאסר בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון) בגין אי-קיום צו שיפוטי שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בתאריך 1.7.2009.

2. 2. למען יהיו הדברים ברורים נציג ראשית לכל, בתמציתיות, את עיקרי העובדות הצריכות לענין, בהמשך נתמקד בהליכים שהתקיימו בבית משפט זה, ולאחר מכן נעמוד על טענות הצדדים ונכריע בהן.


רקע והליכים בבית המשפט המחוזי

3. 3. המבקש הוא איש עסקים, ממייסדי חברת אמבלייז בע"מ (להלן: החברה), חברה ישראלית שמניותיה נסחרות בבורסה בלונדון (london stock exchange). המבקש נקלע, לדבריו, למאבקי שליטה בחברה, ועל רקע זה נטל הלוואות מגורמים שונים, מתוך מטרה להגדיל את אחזקותיו בחברה ולהדוף את ניסיונות ההשתלטות עליה. שניים מנושיו של המבקש, קרנות זרות הטוענות כי המבקש חייב להן סכומי עתק שלא נפרעו, עתרו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו למתן צו כינוס על נכסי המבקש (פש"ר 3000/08 ו-פש"ר 1240/09). בית המשפט הנכבד קיבל – בהחלטה מתאריך 25.3.2009 – את אחת הבקשות (באופן שייתר את הצורך בדיון בבקשה השניה), הוציא צו לכינוס נכסי המבקש, ומינה את המשיב 1 למנהל מיוחד של נכסי המבקש (להלן: המנהל המיוחד). באותה החלטה נקבע, בין היתר, כי המבקש ביצע "מסכת שלמה של העדפות נושים והברחות נכסים, אשר [המבקש] לא חדל מהן לאורך כל התקופה, עד וכולל ערב הדיון בצו הכינוס"; כי המבקש הבהיר לנושיו שדאג כי נכסיו לא יירשמו פורמלית על-שמו, וכי ביצע דיספוזיציה במניות החברה אף לאחר שניתן צו מניעה זמני האוסר עליו לעשות כן (סעיף 13 להחלטה).

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על ההחלטה האמורה (ע"א 2930/09), שטרם נידון, ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה (רע"א 2766/09), בגדר הערעור האמור, בקשה שהמבקש חזר בו ממנה בסמוך לאחר הגשתה.

4. 4. בתאריך 30.6.2009 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה (בש"א 13257/09) להורות למבקש להעביר לידי המנהל המיוחד את מניותיו של המבקש בחברה, בהתאם לסעיף 56(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל). כמו כן נתבקש בית המשפט המחוזי, במסגרת אותה בקשה, להורות למבקש לחתום באופן מיידי על כתבי הוראות ל-41 "נומיניז" (נאמנים שעל-פי המידע שמסר המבקש למנהל המיוחד, מונו על-ידו בקשר עם החזקת מניותיו בחברה (להלן: הנאמנים)), בגדרם המבקש יורה להם להעביר את המניות של החברה המוחזקות על-ידם בעבורו – לחשבון קופת הכינוס. בבקשתו הנ"ל טען המנהל המיוחד כי בהתאם למידע שנמסר לו על-ידי המבקש (מידע אשר אין דרך לאמתו בשלב זה) עולה שהוא מחזיק בכ-39 מיליון מניות של החברה, שרישומן מתנהל בחברה לרישומים שנתאגדה במקלט המס, האי jersey, כשחלקן רשום על שם הנאמנים עבור המבקש. דרכי החזקה ורישום אלה נועדו – כפי שטען המבקש בפני
המנהל המיוחד – להקשות על יריביו, אשר ניסו לבצע השתלטות עוינת על החברה (ניסיון שכשל בחודש מרץ 2009), לדעת מה היקף אחזקותיו של המבקש בחברה ולהיערך בהתאם. לטענת המנהל המיוחד, המבקש סירב להעביר את מניותיו למנהל המיוחד, אלא כחלק מהסדר של מכירת המניות לצד שלישי, ואף אמר (לפי הנטען) כי יהיה מוכן לשבת בכלא ולא להעביר את המניות.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה הנ"ל של המנהל המיוחד, בקובעו בתאריך 1.7.2009 כדלקמן:

"משנקלע החייב להליכי כינוס, מוקנים כל נכסיו למנהל המיוחד ומשכך, כמבוקש".

החלטה זו היא אותו "צו שיפוטי" שנטען כי המבקש הפר אותו, כמפורט בהמשך הדברים (להלן: הצו השיפוטי).

5. 5. המבקש הגיש ערעור על הצו השיפוטי, אך זה נדחה מבחינה פרוצדורלית על-ידי חברי, השופט א' גרוניס, שקבע כי לא עומדת למבקש זכות ערעור (ע"א 5905/09, מתאריך 22.7.2009). בעקבות האמור הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על הצו השיפוטי, ובמסגרתה – בקשה לעיכוב ביצועו של הצו השיפוטי. בבקשתו טען המבקש כי ההוראה להעביר את מניותיו לידי המנהל המיוחד איננה מבוססת בדין, איננה נחוצה, ותסב לו נזקים רבים. חברתי, השופטת א' חיות, דחתה את הבקשות, בקובעה, בין השאר, כי משניתן צו הכינוס, נשללה מן המבקש האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו ובכללם במניות החברה. כן נפסק כי כונס הנכסים הרשמי
והמנהל המיוחד רשאים לאתר את נכסי החייב, לתפסם ולנהלם על מנת למנוע הברחת נכסים, או תפיסתם ומימושם בידי חלק מן הנושים, וכי בהעברת המניות לידי המנהל המיוחד, קודם להכרזת המבקש כפושט רגל, ממילא אין משום הקנייה סטטוטורית של הזכויות, והיא רק בבחינת צו נלווה לצו הכינוס, הדרוש לצורך יישומו (רע"א 6067/09, מתאריך 23.8.2009).

6. 6. המנהל המיוחד פנה למבקש מיד לאחר הוצאת הצו השיפוטי, עוד בתאריך 1.7.2009, ודרש ממנו לקיים את הצו. לטענת המנהל המיוחד, המבקש הודיע בתגובה כי ברצונו ללמוד עם באי-כוחו את החלטת בית המשפט, אף שבכוונתו – כך הצהיר – לקיים את הצו. נוכח תשובה זו, שלא הניחה את דעת המנהל המיוחד, הוא עתר בתאריך 2.7.2009 לבית המשפט המחוזי הנכבד (בש"א 13470/09) לכוף את המבקש במאסר לציית לצו השיפוטי, וזאת בהתאם להוראת סעיף 6(1) לפקודת הבזיון, הקובע כדלקמן:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

בהמשך, בתאריך 30.7.2009, הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת (בש"א 15292/09), להורות על מעצר המבקש מכח הוראת סעיף 57(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, ולחלופין – לקיים דיון בהקדם בבקשה לבזיון בית משפט.

לאחר שנדחו הבקשות למתן רשות ערעור על הצו השיפוטי ולעיכוב ביצועו, כאמור בסעיף 5 לעיל, מסר המבקש, בתאריך 6.9.2009, את תגובתו לבקשה לבזיון בית משפט, שנתמכה בתצהירו. למחרת היום, בתאריך 7.9.2009, התקיים דיון בבקשת הבזיון, שבמהלכו נחקר המבקש על תצהירו. המבקש העיד, בין היתר, כי איננו יודע כיצד רשומות המניות השייכות לו; כי איננו מבין אלא בטכנולוגיה וצוותי מומחים הם שאחראים לרכישת מניות עבורו ולרישומן בדרך שתמנע ממתחריו לאתר אותן מניות; כי אין הוא יודע כיצד פועלים הנאמנים וכי מימוש המניות בחברה הוא "קשה ומורכב ואינני יודע איך לעשות את זה". המבקש הצהיר עם זאת כי הוא נכון לשתף פעולה "באופן מלא" עם המנהל המיוחד, והביע נכונות לחתום על 41 המכתבים לנאמנים, אך אז הוסיף הסתייגות ואמר כי הוא צריך לבחון את רשימת הנאמנים בטרם יחתום על המכתבים – אף שאישר בחקירתו החוזרת כי מקור הרשימה הוא בו עצמו.

7. 7. מספר שעות לאחר תום הדיון הנ"ל, בתאריך 7.9.2009, מסר בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשה להטיל על המבקש מאסר מכח פקודת הבזיון (להלן: ההחלטה בדבר הבזיון). בהחלטתו קבע בית המשפט כי בעוד שמבחינה משפטית חב המבקש בחובה רחבה של שיתוף פעולה וציות להוראות המנהל המיוחד, בפועל הוא נוהג במגעיו עם המנהל המיוחד כאילו היו השניים צדדים למשא ומתן עסקי. בית המשפט מצא כי המדובר ב"חייב מתוחכם וממולח", אשר "האמת היא ממנו והלאה", וכי "לרצונו ישלם, ולרצונו ישים לאל כל הליך – לרבות הליכי פשיטת רגל". עוד צוין, בין השאר, כי המבקש יצר מבנה סבוך ביותר לפיזור נכסיו, ועתה הוא מבקש להסתמך על אותו מבנה סבוך עצמו כדי לתרץ את הימנעותו מלבצע את הצו השיפוטי. התנהלות המבקש, כך נקבע, מחזקת את הצורך להביא להעברת המניות לידי המנהל המיוחד בהקדם האפשרי. בית המשפט הוסיף והבהיר כי לא מצא כל תשובה מניחה את הדעת לשאלה – מהו הקושי העומד בפני
המבקש, להורות לנאמניו ולשלוחיו להעביר את המניות לידי המנהל המיוחד. לסיום קבע בית המשפט כי הלכה למעשה אין כל דרך להביא לביצוע הצו השיפוטי בלתי אם בדרך של מאסרו של החייב, ולכן, למרבה הצער, דין בקשתו של המנהל המיוחד – להתקבל. בית המשפט קבע כי המבקש ייאסר למשך 45 ימים, אלא אם ייאות לשתף פעולה עם המנהל המיוחד קודם לכן, יודיע על מקום המצאן של המניות ויורה על העברתן לידי המנהל המיוחד, לרבות נקיטת כל צעד ופעולה שיבקש המנהל המיוחד, ובתוך כך – מתן הוראות לנאמנים השונים ברחבי העולם המחזיקים במניות המבקש. עוד הוסף כי אם בתום 45 הימים עדיין לא יפעל המבקש כאמור, הרי שלכל יום הפרה נוסף ייאסר למשך יומיים, ללא צורך בדיון נוסף כלשהו. ההחלטה עוכבה על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, לבקשת המבקש, למשך 24 שעות, וזאת כדי לאפשר לו להגיש ערעור לבית משפט זה, או לקיים את הצו השיפוטי.

ההליכים בבית משפט זה

8. 8. המבקש הגיש לבית משפט זה, בתאריך 8.9.2009, בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר הבזיון עד להכרעה בערעור (שטרם הוגש באותו מועד), ובהתאם להחלטתי מאותו יום, הגיש את ערעורו בתאריך 9.9.2009, לקראת הדיון בפני
י, שנקבע לתאריך 10.9.2009. באותו מעמד הוריתי, על דרך של צו ארעי, על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת.

9. 9. בערעורו ובבקשתו לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר הבזיון העלה המבקש שלל טענות, שלהלן נסקור את העיקריות שבהן: המבקש טוען כי לא היה מקום להורות על מאסרו, שעה שהודיע מפורשות כי הוא מסכים לקיים את הצו השיפוטי, אך נדרש לו פרק זמן מסוים (של מספר חודשים) לקיומו, נוכח מורכבות הליך המימוש. המבקש טוען בהקשר זה כי היה זה ראוי, אפילו במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, לאפשר לו לחתום על ייפוי כוח שיקנו למנהל המיוחד את האפשרות לפעול בשמו של המבקש, במקום להורות על מאסרו. המבקש מוסיף עוד כי לא ניתן להשלים את העברת המניות למנהל המיוחד בתוך 24 שעות (פרק הזמן שניתן לו קודם לתחילת מאסרו), כך שבית המשפט הציב אותו בסד זמנים בלתי אפשרי, שהעונש על אי-עמידה בו – הוא מאסר. המבקש משיג גם על חלקה השני של החלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה אף מעבר ל-45 הימים הראשונים של המאסר, הרי ש"מחירו" של כל יום הפרה נוספת יהיה ביומיים נוספים של מאסר, וטוען כי בכך מאפשר בית המשפט מצב שבו מאסרו של המבקש יהיה למעשה "מאסר עולם", אם לא יצליח להביא להעברת המניות.

10. 10. המנהל המיוחד, בתשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע, דוחה את טענות המבקש. לשיטתו, אין כל מניעה להעברה מהירה של המניות ומסירתן לחזקתו, והוא מציג הן תכתובת של בא-כוחו של המבקש עם אחד הנאמנים, והן את דברי המבקש עצמו, המלמדים על כך שאין כל קושי להעביר את המניות, בתוך פרק זמן קצר ביותר, לפי הוראות המבקש. המנהל המיוחד טוען עוד כי לא די בחתימת המבקש על ייפוי כוח לטובתו, כי אם יש להורות למבקש – היודע מי הם נאמניו ויכול לתת להם הוראות – לפעול אצל הנאמנים כדי שאלו יעבירו את המניות. המנהל המיוחד מדגיש את החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בענין זה, לפיה הצו השיפוטי עניינו לא רק בחתימה על ייפוי כח, אלא מדבר במפורש גם בהעברת המניות. נוכח האמור גורס המנהל המיוחד כי סיכויי הערעור אינם טובים, והוא מוסיף כי אף מאזן הנוחות איננו נוטה, לשיטתו, לטובת המבקש, כך שאין לעכב את ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי.

11. 11. בדיון שהתקיים בפני
י בתאריך 10.9.2009 מסר המבקש כי בתאריך 9.9.2009 (הווה אומר – יומיים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי המורה על מאסרו, ויום לאחר החלטתי לעיכוב ביצועה הארעי של אותה החלטה) הוא פנה, לראשונה – ל-41 הנאמנים, בבקשה כי יודיעו לו אילו מניות של החברה, אם בכלל, מוחזקות על-ידם עבורו. במכתבים אלה, שלא תואמו מראש עם המנהל המיוחד, הוזכר אמנם קיומם של הליכים משפטיים, אך המבקש לא ציין כי הוצא צו שיפוטי המחייבו להעביר את המניות למנהל המיוחד, ולא ביקש העברת המניות בפועל לידי המנהל המיוחד.

בדיון עצמו תיארו באי-כוח המבקש את הקושי הטכני הרב הכרוך, לטענתם, בהעברת מניות המבקש למנהל המיוחד, תוך שהם שבים ומצהירים כי בכוונתו של המבקש לעשות כל הנדרש לביצועו של הצו השיפוטי. נוכח דברים אלה ונוכח עמדת המשיבים כי עניינם הוא בהעברת המניות לידי המנהל המיוחד – ולא במאסרו של המבקש – ראיתי לנכון לאפשר למבקש לבצע פעולות שונות, בתיאום עם המשיבים, אשר נועדו, לשיטתו, לקדם את העברת המניות, על מנת לבחון קיומה של דרך חלופית לקיום הצו. בעקבות הדיון והערות בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה בענין הוצאת 41 מכתבים משלימים ל-41 הנאמנים (שלטענת המבקש – באותה עת – כל מניותיו בחברה מוחזקות על-ידם בעבורו). במכתבים אלה הוספה עובדת קיומו של הצו השיפוטי ומשמעותו, ובהתאם נתבקשו הנאמנים להעביר עד לתאריך 14.9.2009 את כל מניות החברה הרשומות אצלם על שם המבקש לחשבון המנהל המיוחד, ולחלופין – להודיע מה נעשה במניות אלה, על פי ידיעתם. כן נקבע שיתקיים דיון נוסף בפני
י בתאריך 15.9.2009, שעד אליו אמורים הצדדים למסור הודעה מעדכנת בדבר הליכי העברת המניות למנהל המיוחד. בנוסף נקבע כי עד לדיון האמור, ימסור המבקש תצהיר שבו יפורטו כל ניירות הערך של החברה שבבעלותו, הישירה והעקיפה, והשעבודים המוטלים עליהם. המבקש ביקש כי תצהיר זה ייוותר חסוי מעיני המשיבים עד להחלטה אחרת, מן הטעם שגילוי הדברים עלול, לגישתו, לחשוף אותו ללחצים שונים וכן ליתן מידע עסקי מוגן – בידי מי שחפצים לדבריו להשתלט על החברה.

12. 12. מהודעות המבקש שנמסרו לי לקראת הדיון שנערך בתאריך 15.9.2009, הוברר כי המהלכים שבהם נקט המבקש היו בפועל חסרי תוחלת. אף לא אחד מן הנאמנים, שאליהם נשלחו פניות המבקש, אישר כי יש בידו, או שהיו בידו, מניות של החברה הרשומות לטובת המבקש, או בעבורו (כאשר מספר נאמנים השיבו כי המבקש איננו "a direct client" שלהם). ממילא לא הועברו מניות כלשהן של המבקש – למנהל המיוחד.

במקביל לכך הגיש המבקש את התצהיר שנתבקש ממנו כאמור בסעיף 11 לעיל, ברם אותו תצהיר לא כלל פירוט של ממש על החזקותיו של המבקש בניירות הערך של החברה ומיקומן, כי אם רק ציון שעבודים שהוטלו על החזקותיו. בפתח התצהיר ביקש המבקש שלא למסור את התצהיר לעיון המשיבים, כאשר טעמיו של המבקש לכך זו הפעם – בניגוד להנמקה שמסר בעת הדיון שהתקיים בפני
י בתאריך 10.9.2009 – הם אובדן אמונו במנהל המיוחד, וחששו כי המנהל המיוחד יעשה שימוש בתצהיר במהלכיו נגד המבקש.

בנוסף על האמור, עתר המבקש להגיש חוות דעת מומחה, שהוכנה על-ידי ד"ר עדי אייל (ונמסרה, בהוראתי, למשיבים), בגדרה הסביר המומחה האמור כי ההגיון ברישום המניות שרכש המבקש באופן דיסקרטי ובשרשורים שונים, מצוי ברצון המבקש (על פי מה שנמסר לו למומחה) למנוע מבעלי מניות שביקשו לבצע השתלטות עוינת על החברה לדעת את היקף אחזקותיו של מי שמבקש לחסום את המהלך, ולכלכל את התנהגותם בהתאם. כן הסביר המומחה כי מכיוון שעיקר מניות החברה רשומות בחברה לרישומים, ובמסגרת זו מצויות גם ההחזקות השונות שבידי נאמנים הפועלים עבור גורמים שונים – ואף זאת בדרך של שרשור – אין החברה יודעת מי הם בעלי המניות ה"סופיים" שלה. ברם, הוא הוסיף, כי על מנת "לזהות את המניות המוחזקות עבור מר רייפמן", יכולה החברה לנקוט בהליך של "זיהוי נתונים לגבי מניותיה של אמבלייז". זאת, בהתאם להוראת סעיף 793 ל- companies act 2006 (להלן: חוק החברות האנגלי), שמכוחו רשאי דירקטוריון החברה ליזום מהלך שיחייב את המחזיקים השונים (לרבות הנאמנים) למסור מידע על בעלי הזכויות ה"סופיים" במניות החברה – אלו המצויים בקצה שרשרת הנהנים, שעבורם מחזיקים הנאמנים במניות. מחוות הדעת ומטענות המבקש עצמו עולה שהליך זה סבוך ויקר, ואיננו בהכרח מהיר.

13. 13. בדיון שהתקיים בפני
י בתאריך 15.9.2009, שבו נידונו תוצאות המהלכים בהם נקט המבקש להעברת המניות, אישר בא-כוח המבקש כי לא רק שהמהלך של משלוח המכתבים המשלימים לנאמנים היה מהלך שלא נשא פרי, אלא שהמבקש ידע מראש, ועוד במועד הדיון הקודם, שהמדובר למעשה במהלך סרק. המשיבים הביעו תמיהה ופליאה לגבי עמדה זו, שלו היתה מוצגת על-ידי המבקש בדיון שהתקיים בפני
י בתאריך 10.9.2009 – היתה "חוסכת" את מהלך הפניה המשלימה ל-41 הנאמנים, ואת העיכוב שחל במימוש הצו השיפוטי. יצוין כי בהמשך הדברים, המבקש עצמו ביקש לשאת דברים, ולאחר שהתרתי לו הדבר, הוא ניסה לתרץ את דברי באי-כוחו הנ"ל והציג גירסה חדשה לפיה משלוח המכתבים המשלימים היווה, להבנתו, שלב מקדים והכרחי לפנייתו לחברה כי תפעל לקיום הליך לפי סעיף 793 לחוק החברות האנגלי, שמטרתו הסופית היא להביא להעברת מניותיו לידי המנהל המיוחד. עוד התברר בדיון כי חרף הצהרותיו הקודמות של המבקש כי כל מניותיו מוחזקות (בהסתר) אצל 41 הנאמנים, שאת שמם מסר למנהל המיוחד, ואליהם נשלחו המכתבים, הרי שלמעשה כשני מיליון מניות (מתוך כ-39 מיליון המניות שיש לו זכויות בהן כנטען) מוחזקות אצל שני נאמנים אחרים – שהמבקש, לדבריו, איננו יודע לפרט מי הם. גרסתו הנוכחית של המבקש היא איפוא שהדרך היחידה לחשיפת המניות המפוזרות אצל הנאמנים השונים היא בהליך לפי סעיף 793 לחוק החברות האנגלי, והוא אף פנה לצורך כך לחברה על מנת שתחל בהליך כאמור (יצוין כי לאחר סיום הדיון עדכנו באי-כוח החברה כי דירקטוריון החברה אכן דן בינתיים בנושא והחליט להתחיל ולפעול בכיוון זה). בא-כוח המבקש הבהיר, לשאלת בית המשפט, כי מרשו יזם הליך זה רק עתה, שכן לפי הבנתו הצו השיפוטי לא קבע כי על המבקש לפעול להעברת מניות למנהל המיוחד, אלא רק לחתום על מסמכים שונים לפי דרישת המנהל המיוחד, וזה האחרון לא שיתף פעולה, לשיטתו, עם המבקש לצורך הסדרת החתימה על אותם מסמכים.

14. 14. לאחר שמיעת טענות עורכי הדין, ביקש המבקש עצמו לשאת דברים, כאמור, במסגרתם מסר את גרסתו המובאת בסעיף 13 שלעיל, והכריז על רצונו לקיים את צו בית המשפט. הוא אף הסביר מדוע לא עשה כן עד כה, לשיטתו: מחמת חששו לחייו, שכן חלק מנושיו הם גורמים הפועלים "בצד השני של איזור השיפוט" ומחמת חששו למימוש סכנת ההשתלטות העוינת על החברה, סכנה שעודה שרירה וקיימת, לדבריו. המבקש הבטיח שאם יינתנו לו "מספר חודשים", יוכל להשלים את הליך העברת המניות.

15. 15. בעקבות כל ההתפתחויות שנסקרו לעיל – הגיעה איפוא שעת ההכרעה.

דיון והכרעה

16. 16. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, אני סבור כי דין הבקשה – להידחות.


17. 17. תדיר נאמר כי השיקולים שינחו את בית המשפט בשאלת עיכוב ביצועה של החלטת בזיון בית משפט הם שיקולים דומים לאלו הנוהגים ברגיל לגבי עיכוב ביצועו של

פסק דין
אזרחי, הווה אומר: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: משה קשת ביזיון בית-משפט (2002) 234-233; רע"א 6920/08 חנון נ' ועד עדת הספרדים, בפסקה י', והאסמכתאות שם (לא פורסמה, 13.8.2008); החלטתי ב-ע"פ 2199/09 כלימי נ' בורה (לא פורסמה, 25.3.2009) בפסקה 9). הדברים ודאי יפים לגבי החלטת בזיון שעניינה הפעלת סנקציה מסוג של קנס. ברם, ככל שמדובר בעיכוב ביצועה של החלטה כמו זו שלפנינו, שעניינה שליחתו של הצד המפר למאסר, הרי שלצורך בחינת "מאזן הנוחות" השיקולים הרלבנטיים מורכבים יותר ושונים: אל מול האינטרס הציבורי שבאכיפת צווים שיפוטיים, והאינטרס של בעלי דינו של מפר הצו לקיום מהיר של הצו ואי-סיכולו, עומד עניינו של המפר – כי לא יוחלו עליו מוראות המאסר, וודאי שלא ייגרם לו אותו נזק בלתי הפיך, הפוגע בתחושת הצדק, אם יימצא בערעור שמלכתחילה לא היה מקום להורות על המאסר (ראו: בש"פ 500/89 חברת "נשר" סוכנות לביטוח בע"מ נ' הלמן (לא פורסמה, 27.7.1989)). הטעם לכך נעוץ בעובדה ש"אין מידה ואין שיעור לערכה ולאורכה של חירות האדם" (בג"ץ 5304/02 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת – עמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715, 765 (1993) (המשנה לנשיא מ' אלון)). לעניין זה ניתן לשאוב גם השראה מהלכות בית משפט זה בדבר עיכוב ביצועו של עונש פלילי, כפי שסוכמו ב-ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000).


18. 18. פועל יוצא של האמור לעיל הוא כי על בית המשפט שלערעור, שהתבקש להורות על עיכוב ביצועה של החלטה בדבר בזיון, שבגדרה הורתה הערכאה הדיונית על מאסרו של מפר הצו השיפוטי – לבחון בזהירות רבה את טענות בעל הדין שנגדו ניתן הצו ואת סיכוייו לבסס את השגותיו על החלטת בית המשפט קמא (ראו: עניין חנון הנ"ל, בפיסקה י'). כך, עליו לברר עד כמה המדובר בצו שיפוטי חד-משמעי, שהפרתו מובהקת (ראו והשוו: רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 60 (2004); בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קרית אתא (לא פורסם, 6.8.2006); רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דהן (לא פורסם, 12.4.2009)); לבחון האם בעל הדין יכול בכלל לבצע את הצו, שאחרת אין תוחלת למאסרו (ראו: בש"פ 62/89 פולק נ' יעיש, פ"ד מד(3) 449 (1989)); לתהות שמא קיימת "דרך חמורה פחות" לכפות על בעל הדין את ביצוע הצו השיפוטי (ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג(3) 337, 339 (1999), בזוכרנו כי הליכים לפי פקודת הבזיון לא נועדו להעניש את הממרה, אלא להביא לידי ביצועה של ההחלטה השיפוטית (ראו: עניין כלימי, בפסקה 7). מעבר לכך יש לבחון את התאמת ההחלטה למתווה הכללי של הפעלת מנגנון האכיפה לפי פקודת הבזיון, שהותווה בפסקי דינו של בית משפט זה (ראו: עניין שרבט הנ"ל; ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר – משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184 (2004); ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול נ' פיינרו (לא פורסם, 8.5.2000)).

19. 19. אפנה עתה לבחון את טענותיו של המבקש, נוכח העקרונות הנ"ל ובשים לב לשתי הנחות אלו:
(א) אין בהחלטתי משום התייחסות לצו השיפוטי עצמו (וממילא – לא להשגות המבקש עליו), שכן נקודת המוצא לדיון בבקשה שבפני
י היא כי הצו השיפוטי – תקף, נוכח העובדה שניסיונות המבקש להשיג עליו, או לעכב את ביצועו – נדחו כבר במסגרת ע"א 5905/09 ו-רע"א 6067/09 הנ"ל.
(ב) מצויים אנו בהליך ביניים, במסגרת הערעור על ההחלטה בדבר הבזיון, ומובן שאין בדבריי להלן כדי לקבוע מסמרות בטענותיהם ההדדיות של הצדדים, שהמותב, אשר ידון בערעור על ההחלטה, יתבקש להכריע בהן.

20. 20. תחילה יש להידרש לטענה בה נתלה בא-כוח המבקש, עו"ד תורג'מן, בפרט בדיון שהתקיים בפני
י בתאריך 15.9.2009, כי למעשה הצו השיפוטי חייב את מרשו רק לחתום על מסמכים שיכין המנהל המיוחד, וכי זה האחרון איננו משתף פעולה עם המבקש ובמקום זאת דורש את העברת המניות לידיו. הצו השיפוטי מתאריך 1.7.2009 יש בו היעתרות לבקשת המנהל המיוחד מתאריך 30.6.2009, שכללה שתי דרישות:
(א) על המבקש להעביר לידי המנהל המיוחד את מניות המבקש בחברה; בנוסף לכך:
(ב) על המבקש לחתום על כתבי הוראות ל-41 הנאמנים.
הצו השיפוטי איננו מתמצה אפוא, כפי שטען בא-כוח המבקש, בנדבך האחד של חתימה על כתבי ההוראות לנאמנים; נדבך שניתן לומר, בעקבות משלוח המכתבים המשלימים לאחר הדיון הראשון שנערך בפני
י, כי לעת הזו בוצע כל צרכו על-ידי המבקש, לעניין בקשת הבזיון (והמנהל המיוחד אף איננו עומד בתשובתו על חתימה של כתבי הוראות נוספים, בשלב זה). עם זאת, הנדבך המרכזי בצו השיפוטי דרש העברת המניות למנהל המיוחד, וחלק זה של הצו השיפוטי – לא קוים עד כה.

21. 21. טענה שניה ודומה של המבקש, שיש לדחותה, היא כי המשיבים עצמם לא היו מעונינים בהעברת המניות בפועל, ודרישה זו מהווה משום "שינוי חזית" של המשיבים. ייתכן שהיה מקום לשעות לטענה זו קודם להגשת הבקשה מתאריך 30.6.2009 להעברת המניות למנהל המיוחד, ואינני מחווה דעה בעניין זה – אולם משהוגשה אותה הבקשה, וניתן הצו השיפוטי בה למחרת היום, הרי שהמבקש מחויב היה להעביר את המניות למנהל המיוחד, ואין בפני
י כל ראיה שמי מן המשיבים נסוג בו מדרישה זו מאז מתן הצו השיפוטי.

22. 22. עתה ניתן לפנות לטענה המרכזית של המבקש (אשר רבות מטענותיו האחרות קשורות בה קשר הדוק), והיא – כי המבקש נכון לבצע את הצו השיפוטי, אך איננו יכול לעשות זאת בפרק זמן קצר, כך שאין להורות על מאסרו. טענה זו נדחתה מניה וביה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כממצא עובדתי בעקבות חקירת המבקש כי אי-העברת המניות נובעת מחוסר רצונו (ולא מחוסר יכולתו) של המבקש לעשות כן. המבקש לא הצליח לשכנעני, על יסוד הנתונים, המצגים והטענות שהוצגו בפני
י, כי טובים סיכוייו להביא את בית המשפט שלערעור לסטות מקביעה זו, והדברים יוסברו להלן.


23. 23. נידרש ראשית לחלק הראשון בטענת המבקש, כי יש לו רצון כן לקיים את הצו השיפוטי, ולהעביר את מניותיו למנהל המיוחד. מובן שבעל דין המוכן לקיים צו שיפוטי, אין צורך לכוף עליו את קיום הצו בהטלת סנקציה בהתאם לפקודת הבזיון. ברם, מילים לחוד ונכונות לחוד. המבקש לא נתן בבית המשפט המחוזי הנכבד, ואף לא בדיון בפני
י, כל ביטוי מוחשי לרצונו המוצהר האמור. אציין, כדוגמה בלבד, מספר סממנים לכך, והדברים הובהרו היטב אף בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד:

(א) המבקש לא עשה דבר בין מועד מתן הצו השיפוטי לבין מועד החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביזיון בית משפט לשם העברת המניות, משך למעלה מחודשיים. אפילו אם היינו מתחשבים בכך שבחלק מתקופה זו ניסה המבקש לפעול בבית משפט זה לביטולו, או לעיכוב ביצועו של הצו השיפוטי (ניסיונות שנכשלו, כאמור), הרי שגם לאחר שנסתם הגולל על ניסיונות אלה, בתאריך 23.8.2009, בהחלטתה של חברתי השופטת א' חיות, לא נקט המבקש בפעולה כלשהי לביצוע הצו. רק ההחלטה בדבר מאסרו של המבקש בגין בזיון בית המשפט הניעה אותו לבצע פעולה ראשונה, וכפי שהוברר – מתחמקת וחסרת תוחלת – בקשר עם העברת המניות.

(ב) במשך כמעט חצי שנה מאז מתן צו הכינוס, נמנע המבקש מלמסור מידע מדויק למשיבים אודות הנכס המרכזי ממנו אמורים לכאורה נושיו להיפרע – מניותיו בחברה, חרף חובתו החוקית למסור למשיבים מידע מלא על נכסיו (ראו: ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי
, בסעיף ד(3) (לא פורסם, 20.11.2008)). גרסאותיו בעניין נכסיו לא היו עקביות, ובית המשפט המחוזי הנכבד עמד על כך. רק לאחרונה מסר המבקש מידע אודות הנאמנים, שלפי הנטען מחזיקים במניותיו, בעקיפין ודרך שרשורים שונים, אולם אף זאת בלא לפרט את מבנה ההחזקות המדויק, שבקצהו מצויות החזקותיו שלו. אפילו בדיון שבפני
י התברר מפי המבקש, כאמור, כי קיימים נאמנים נוספים על אלה שהצהיר עליהם מלכתחילה, המחזיקים במקצת מניותיו (ששוויין כפי הנראה – מיליוני ש"ח), נאמנים שדבר קיומם הוסתר עד כה מן המנהל המיוחד, ואשר המבקש איננו יכול לזהותם, לדבריו.

ביטוי נוסף ומוחשי לנסיונו של המבקש להסתרת מידע, הוא בקשתו שלא למסור למשיבים העתק מן התצהיר בענין החזקותיו בחברה, שהוגש לעיוני, ואשר חסיונו המבוקש נומק הפעם (בניגוד לנימוקים אחרים, שהוצגו לי בדיון שהתקיים בתאריך 10.9.2009) – באובדן אמון של המבקש במנהל המיוחד. גישה זו, כאשר היא מצטרפת לחילופי הגרסאות, שהיו נחלת תיק זה עד כה, בין השאר לגבי היקף החזקותיו של המבקש במניות החברה ומיקומן, איננה יכולה להתיישב עם כוונה אמיתית לפעול להעברת המניות לשם המנהל המיוחד, כפי שנדרש המבקש לעשות.

כאן המקום לציין כי בשים לב לסוג ההליך שבפני
י – בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בהתאם לפקודת הביזיון – אין בדעתי להיכנס פה לשאלת חובתו של המבקש למסור למשיבים את התצהיר, או מידע מדויק באשר להחזקותיו בניירות הערך של החברה והשעבודים עליהם. המשיבים יוכלו, כמובן, לפעול בבית המשפט המחוזי הנכבד לקבלת מידע כאמור, ואף המותב הנכבד שידון בערעור – יוכל להידרש לסוגיה זו.

(ג) המבקש אף לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו בבית משפט זה, על דעת המשיבים ובשיתוף פעולה עמם, להביא למימוש הצו השיפוטי, מבלי להזדקק למאסרו של המבקש. ההזדמנות האמורה הוחמצה על-ידו, שכן המהלך של פניות לנאמנים, נמצא בדיעבד כחסר תוחלת, דבר שהתברר כי המבקש ידע עליו מראש.

אציין עוד כי אני מתקשה לראות בשלב זה את פניית המבקש לחברה, בתאריך 13.9.2009, על מנת שתפתח בהליך לפי סעיף 793 לחוק החברות האנגלי כביטוי כן לרצון להעברת המניות לאלתר למנהל המיוחד, אף אם כטענת המבקש – דירקטוריון החברה אכן החליט בינתיים להתחיל ולפעול בכיוון זה. המדובר במהלך שהמבקש עצמו ציין כי "עשוי להתקיים על פני מספר חודשים" ושברור מראש כי מכשולים רבים עומדים בפני
הצלחתו, ובכל מקרה ניתן היה לייתרו לו היה המבקש עצמו מוסר מידע מדויק אודות החזקותיו וזהות המחזיקים – והדברים יפורטו עוד להלן.


24. 24. עתה יש להידרש לחלק השני בטענת המבקש, והוא – כי איננו יכול להעביר את המניות למנהל המיוחד, חרף רצונו לעשות כן, ודאי לא בלוח הזמנים הקצר שהכתיב לו בית המשפט המחוזי. שוב, אילו היה נראה כי גבוהים סיכוייו של המבקש להצליח לשכנע את בית המשפט שלערעור בצדקת טענה זו, היה אולי מקום לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, שכן אין כל רבותא במאסר בעל דין שאיננו יכול לקיים צו שיפוטי (ראו: עניין פולק הנ"ל). ברם לא זה המצב במכלול שבפני
נו, ולא היה בחומר שהוצג לי, או בטענות המבקש בדיונים שהתקיימו בפני
י כדי להצדיק מסקנה אחרת מזו של בית המשפט המחוזי – כי המבקש אמור להיות מסוגל להביא להעברת המניות, בתוך זמן קצר.

יוזכר ויודגש: טענתו של המבקש, לעת הזו, איננה כי אין לו מניות כלל, או שקיימת מגבלה משפטית על העברת המניות למנהל המיוחד, או כל טענה אחרת שמשמעותה: אינני יכול לקיים את הצו השיפוטי כלל ועיקר, ולפיכך אין טעם במאסרי לשם אכיפת הצו. טענתו הנוכחית (שאיננה תואמת בהכרח את הטענות הקודמות שהעלה, לרבות בתצהירים, בגלגולי הליך זה ובבית המשפט המחוזי), היא שהמניות שנרכשו עבורו על רקע התמודדותו עם ניסיון ההשתלטות העוינת על החברה הוסתרו ומוחזקות בשרשור סבוך אצל נאמנים עלומים, וכי הדרך היחידה לחשוף כיום את המניות המוחזקות עבורו ואז להעבירן למנהל המיוחד הוא נקיטת הליך לפי תקנה 793 לחוק החברות האנגלי, הליך הצפוי להימשך מספר חודשים והצלחתו איננה מובטחת.

טענה זו, שלבשה את צורתה הנוכחית רק בדיון האחרון שהתקיים בפני
י, לא זכתה לביסוס מספק, שיצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה לאסור את המבקש. מובן שהחברה יכולה לנקוט (מיוזמתה, או מיוזמת אחר) בהליך כאמור לשם חשיפת המחזיקים במניות החברה עבור בעל מניות פלוני, בהתאם להוראת סעיף 793 לחוק החברות האנגלי, ולתקנונה. ברם המבקש לא הצליח לשכנע, בשלב זה, כי הוא עצמו איננו מסוגל לברר היכן מוחזקות מניותיו, ולפעול להעברתן למנהל המיוחד. זאת ועוד – אין הגיון רב בטענת המבקש כי לצורך מאבקו בניסיון השתלטות העוינת על החברה, הוא "העלים" את המניות שרכש, באופן שאף הוא עצמו איננו יודע כביכול היכן הן.

אף אם היה המבקש מעוניין, כטענתו, שלא לחשוף בפני
יוזמי השתלטות עוינת על החברה את איסוף המניות על-ידו, ולכן פיזר את מניותיו בין נאמנים שונים ותוך שרשור האחזקות באופן אשר יסווה את האינטרס שלו באותן מניות, בלא לדווח על כך לאיש (דבר הנחזה לכאורה כהפרה של כללי הגילוי הנוהגים) – קשה לקבל שהוא לא שימר לעצמו את זהות המחזיקים באותן מניות. טענה זו מוקשית אף משורה של טעמים נוספים:

(א) טענת המבקש כי אין הוא יודע היכן המניות ובהתאם איננו מסוגל להביא להעברתן למנהל המיוחד גם איננה נחזית כמתיישבת עם העובדה שבמהלך השנים האחרונות, ולאחרונה אף בסמוך למתן צו הכינוס, ביצע המבקש מספר עסקאות של שעבוד מניותיו ואף של מכירת חלק מהן, עסקאות שבהן כרוכה, כמובן, בין היתר, חתימה שלו על שטרי העברת מניות לאחרים. אז הוא ידע היטב על החזקותיו, ועד כה לא ניתן הסבר להיכן וכיצד "נעלמו" אותן מניות ורישומי המחזיקים בהן. בהערת אגב נציין כי ככל שהמבקש טוען שלא הוא, אלא "צוות מומחים" מטעמו עסק בעריכת העסקאות הנ"ל ובביצוען, לא ברור איזו מניעה יש שאותו "צוות מומחים" יסייע לו גם עתה בהעברת כל מניותיו בחברה לידי המנהל המיוחד. יוזכר בהקשר זה כי ביצוען של העסקאות הנ"ל, שהמבקש ביצע לא מכבר – לא הותנה בקיום הליך מקדים לפי סעיף 793 לחוק החברות האנגלי, וד"ל.

(ב) ברור גם שלמבקש אמור להיות אינטרס לממש את זכויותיו בחברה הנובעות מהחזקותיו במניותיה (למשל לשם הצבעה באסיפה הכללית של החברה), אף בלא קשר לניסיון ההשתלטות העוינת, שנהדף בינתיים. כיצד אמור המבקש לעשות זאת אם איננו יודע היכן מניותיו, ואיננו מסוגל להוכיח לחברה כי יש לו אחזקות בה? למבקש –פתרונים.

(ג) לבסוף יוזכר כי המבקש הוא אחד ממייסדי החברה ובעל מניות בה מזה כ-15 שנה, כך שאף אם מניות מסוימות נרכשו עבורו בהסתר לשם הדיפת הניסיון להשתלטות עוינת על החברה (שנמשך אך כשנה, כאמור בתצהירו מתאריך 21.1.2009) – לא ברור היכן מצויות המניות שהוקצו לו קודם לכן, או שרכש לפני שנת 2008.

מכאן, ונוכח הנתונים שהציג המבקש עד כה לבית המשפט המחוזי ובפני
י, נראה שאם המבקש ידע להציג בפני
המשיבים רשימה (שהובררה כחלקית) של 41 נאמנים המחזיקים בידם מניות עבורו, גם אם בשרשור, הרי שחזקה עליו כי הוא יודע לתת להם הוראות מתאימות שיביאו לכך שהנאמנים יאתרו את זיקתו של המבקש למניות שהם מחזיקים בידם, ויעבירו אותן מניות לאלתר לידי המבקש (ויצוין כי מתכתובת של דואר אלקטרוני, שהציג המנהל המיוחד, בין אחד מעורכי דינו של המבקש כיום לבין אחד מן הנאמנים עולה כי העברת מניות שכזו יכולה להיעשות במהירות, אם רק ירצה בכך המבקש ויעביר פניה מתאימה לנאמן המחזיק במניות). בית המשפט המחוזי הנכבד קבע איפוא בדין כי הסתתרות המבקש מאחורי קונסטרוקציות סבוכות של החזקה במניות, שהוא עצמו יצר, לא תוכל לסייע לו. בשלב זה אין איפוא, לכאורה, בסיס להתערבות בקביעה זו. המבקש אף לא יוכל להיבנות מתשובות חסרות משמעות של הנאמנים כי הם אינם ערים להחזקות שלו במניות החברה, בעוד שהמבקש עצמו דאג להסוואת ההחזקות באופן שלא יקל על זיהויו עם אותן מניות. בהקשר זה ראוי לציין כי ההלכה המושרשת באנגליה ובארה"ב גורסת כי מי שיצר את המצב בגינו קיים קושי בקיום הצו השיפוטי – איננו חסין מפני סנקציות הבזיון (ראו באנגליה: wellesley v. the duke of beaufort (1831) 39 er 538; בארה"ב: 12 amer. jur. s. 72 pp. 438-439; note: "the application of the law of contempt of court to the uphaus case" (1961) 61 col. l. r. 725, 732; עיינו: אליהו הרנון בזיון בית משפט על ידי אי ציות 311 (1965); השוו: המ' 309/61 שטרקס נ' שוחמכר, פ"ד טו 1562 (1961)).


25. 25. מסקנת הביניים היא כי נוכח המידע שהציג המבקש עד כה, הוא יכול, לכאורה, לפעול להעברה מהירה של מניותיו למנהל המיוחד, אך איננו רוצה לעשות כן. השאלה הבאה, אותה שאל עצמו אף בית המשפט המחוזי הנכבד, היא האם הסנקציה של מאסר היא הולמת. התשובה לכך, לכאורה, היא בחיוב: סנקציה של קנס כספי איננה עומדת על הפרק בעניינו של המבקש, המצוי בהליכי כינוס (השוו ודוקו: עניין קוגלר הנ"ל, העוסק גם הוא במצב של אי-העברת מניות). הותרת המבקש לעשות כטוב בעיניו – איננה נחזית לפיכך ככזו שתביא לביצועו של הצו השיפוטי, ודאי לא במהרה. הנה כי כן האינטרס של נושי המבקש, המיוצג בידי המשיבים, כי חובו של המבקש כלפיהם ייפרע בהקדם, והאינטרס הציבורי של קיום צו שיפוטי ברור ומפורש ללא התחמקויות – נראים לכאורה כמחייבים במקרה זה את מאסרו של המבקש, והדברים מתבקשים מאליהם נוכח כל האמור לעיל.


26. 26. המתווה המדויק של העיצום שבו בחר בית המשפט המחוזי (מאסר של 45 ימים, הניתן להפסקה בכל עת אם יקיים המבקש את הצו השיפוטי, ומאסר מותנה של יומיים לכל יום של הפרה מעבר לכך) גרר אף הוא השגות מצד המבקש, ואלו שמורות לו, כמובן, לעת הדיון שיתקיים בערעור. ראוי עם זאת לציין כבר עתה כי אחת מההשגות, הגורסת כי משמעות ההחלטה בדבר הבזיון משמעותה למעשה היא שהמבקש נשלח, כביכול, ל"מאסר עולם" – נראית בלתי מבוססת על פניה משורה של טעמים:

ראשית, כל אדם הנשלח למאסר מכוח סעיף 6 לפקודת הבזיון – עניינו וצדקת המשך מאסרו נבחנים לכל היותר אחת לששה חודשים (ראו: סעיף 6(4) לפקודת הבזיון).

שנית, מאסר לפי סעיף 6(1) לפקודת הבזיון נועד להבטיח את קיומו של צו שיפוטי, ומטבע הדברים – כל עוד לא קוים הצו, יש הצדקה עקרונית בהמשך מאסרו של המפר.

שלישית, ביכולתו של המבקש לקיים את הצו השיפוטי, ולא להיאסר ולו ליום אחד, שכן "מפתחות בית הסוהר בידו" (ראו: ע"פ 10918/08 דיב הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.1.2009); עיינו: arlidge eady & smith on contempt 148 (3rd. ed, 2005) (להלן: arlidge); p.a. hostak (1995) 81 cornell l.r. 183).

27. 27. הנה כי כן בשלב זה ונוכח כל הטעמים המפורטים בהחלטתי לעניין ההצדקה שבמאסרו של המבקש, הרי שאין בהשגותיו של המבקש כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של חלקה הראשון של ההחלטה בדבר הבזיון, שהורה על מאסרו של המבקש לתקופה של 45 ימים, אלא קוים הצו השיפוטי (השוו לגבי המצב באנגליה: bbpm v. b (mm)(dc) (1969) p. 103); arlidge, 1028-1029)).


28. 28. יצוין, עם זאת, כי מצאתי קושי מסוים בחלקה השני של ההחלטה – קביעתו של מאסר בן יומיים, לכל יום בו יפר המבקש את הצו השיפוטי, מעבר לתקופה של 45 ימים. כידוע, דעתו של בית משפט זה איננה נוחה משימוש בסנקציה של מעין "מאסר על תנאי", הנקבעת מראש, להבדיל ממתן אזהרה לבעל הדין כי הפרה עתידית עלולה לגרור אחריה החלטה עתידית לסנקציה בהתאם לפקודת הבזיון (ראו: ע"פ 423/88 נלבנדיאן נ' נלבנדיאן, פ"ד מד(3) 126 (1990)). המטרה שבית המשפט הדן בבקשת הבזיון אמור לראות לנגד עיניו במקרה של הפרה נמשכת – היא קיום הצו השיפוטי, והליכי הבזיון אינם, כידוע, הליכי ענישה אלא הליכי אכיפה, המשקיפים קדימה ולא לעבר (ד"ר שלמה לוין פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 32 (2003)). דומה איפוא שההוראה בדבר מאסר בן יומיים בגין כל יום של הפרה לאחר תקופת 45 הימים הראשונים – איננה נקיה לכאורה מקושיות. עם זאת, כיוון שהוריתי לקבוע את הערעור לדיון בפני
הרכב בתוך פרק זמן שלא יעלה על 35 ימים ממועד שימוע ההחלטה (ככל שהערעור לא יתייתר עד לאותו מועד), הרי שהמותב הדן בערעור יוכל לבחון לגופו את המתווה שבחר בו בית המשפט המחוזי הנכבד, ובכלל זה גם את הקביעה בעניין המאסר בן יומיים שיושת על המבקש בגין כל יום נוסף של הפרה מעבר ל-45 הימים הראשונים, על כן לא מצאתי מקום להורות על עיכוב ביצועו של חלק זה של ההחלטה.


סוף דבר

29. 29. בתאריך 1.7.2009 ניתן למבקש צו שיפוטי, ברור ומובן, שעיקרו: העבר את מניותיך בחברה על שם המנהל המיוחד. ניסיונות המבקש לתקוף את הצו השיפוטי האמור בבית משפט זה – לא צלחו. חרף זאת, לא עשה המבקש דבר לקיום הצו, עד להחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מאסרו, בהתאם לפקודת הביזיון. או-אז מיהר לשלוח מכתבי סרק לנאמניו, שידווחו לו על אחזקותיו במניות החברה, וכאשר קיבל הזדמנות נוספת מבית משפט זה להוכיח את רצינות כוונותיו לקיום הצו השיפוטי – קידם את שליחתם של מכתבים משלימים, אף שידע מראש (אך לא חלק זאת עם המשיבים, או עם בית המשפט) כי המדובר במהלך סרק ובהשחתת זמנם של כל המעורבים. בנוסף, ייצר המבקש, עם הגיעו לבית משפט זה, טענה שלא בא זכרה בתשובתו המקורית לבקשה לביזיון בית משפט, או בחקירתו בבית המשפט המחוזי, על פיה הדרך היחידה כביכול להביא לאכיפת הצו היא בנקיטת הליך ממושך, יקר, ושהצלחתו מוטלת בספק, בהתאם לסעיף 793 לחוק החברות האנגלי, ועקב כך ביקש המבקש כי יינתנו לו עוד חודשים מספר לביצוע הצו השיפוטי.

30. 30. אין להסכים עם דרך הפעולה הנ"ל, שנראה שכל מטרתה היא דחיית הקץ, אגב התרסה נמשכת של המבקש כלפי צווי בית המשפט והחמצת ההזדמנויות שניתנו לו לקיום הצו השיפוטי. האינטרס הציבורי של אכיפת צווים שיפוטיים, כמו גם האינטרסים של נושי המבקש, המיוצגים על-ידי המשיבים 1 ו-3, מחייבים את קיום הצו השיפוטי, ולאלתר. הוראה בדבר כפיית המפר לציית לצו שיפוטי, ודאי בדרך של מאסר, חייבת אמנם להיעשות במשורה ובמקרים חריגים, אולם דומה שמקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים, ונראה כי רק מאסרו של המבקש יהיה בו כדי לקדם את קיומו של הצו השיפוטי. אם המבקש דובר אמת עת הוא מצהיר כיום קבל עם ועדה כי הוא בעל הזכויות בכ-39 מיליון מניות של החברה, הרי שהמפתח לתא מאסרו של המבקש מצוי בידו: יתכבד המבקש, ייעזר באותו "צוות מומחים" שסייע לו ברכישת המניות, בהסתרתן, כמו גם בשעבודן ובמכירת חלק מהן – יאתרן ויעבירן לאלתר על שם המנהל המיוחד, ויקיים בכך את הצו השיפוטי.

31. 31. צר לי על המבקש, שנראה כמי שנפל, בנסיבות שטרם הובררו, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומנסה להיחלץ בדרך לא-דרך, אגב השמעת גירסאות סותרות לרוב, המלמדות, בין השאר, שהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים. יחד עם זאת, ולמרבה הצער, אין מנוס מלדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולהורות על מאסרו של המבקש. בהקשר זה מתבקשת נציבות שירות בתי הסוהר להקפיד הקפדה יתרה על שמירת המבקש, בשים לב לטענותיו לגבי המצב אליו נקלע. נוכח האמור, הצו הארעי מתאריך 8.9.2009 – מתבטל.

32. 32. דבר המאסר על-פי החלטתי זו יודע ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם להוראת סעיף 6(3) לפקודת הבזיון.

33. 33. הדיון בערעור יתקיים בהקדם, ולא יאוחר מתום 35 ימים מעת שימוע החלטתי זו, אלא אם כן תימסר הודעה כי הצו השיפוטי קוים, והערעור התייתר.


34. 34. לסיום אוסיף כי העובדה שאנו מצויים בין כסה לעשור נותנת אולי פתח לתקווה שהמבקש יתעשת, יעלה על דרך המלך (המצריכה שינוי בהתנהלותו) ויבחר לקיים את הצו השיפוטי. יש להדגיש כי המפתח לכך בידיו.

ניתנה היום, ג' תשרי התש"ע (21.9.2009).

ח' מלצר




ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09071740_k06.doc אצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
עפ 7174/09 *** אלי רייפמן
נ' עו"ד איתן ארז

, חב' invicta international holding...
דטה חוק ומשפט -








עפ בית המשפט העליון 7174/09 אלי רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, חב' invicta international holding and financing, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 21/09/2009)