פסקי דין על פורת שלום | פסקי דין על א.ש.ל. עבודות מתכת | פסקי דין על משה גינו | פסקי דין על אושרה גינו |

1358/06 א     17/09/2009




א 1358/06 פורת שלום נ' א.ש.ל. עבודות מתכת בע"מ, משה גינו, אושרה גינו






{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
בית משפט השלום בעכו



17 ספטמבר 2009

ת"א 1358-06 פורת שלום
נ' א.ש.ל. עבודות מתכת בע"מ
ואח'




בפני
:
כב' השופט
זיאד סלאח

התובע:
פורת שלום
ע"י ב"כ עוה"ד פ. חיר


נגד

הנתבעים:
1. א.ש.ל. עבודות מתכת בע"מ
2. משה גינו
3. אושרה גינו
ע"י ב"כ עוה"ד רוית רונן




פסק דין



התביעה:

1.
תובענה כספית ע"ס 77,399 שהתובע הגיש נגד הנתבעים, חב' בע"מ ושני בעלי מניותיה, שהינם בני זוג.

עפ"י הנטען בכתב התביעה התובע התקשר בהסכם עם הנתבעים, עפי"ו הוא נתן להם שירותים כלכליים, בהיותו כלכלן וחשבונאי, בין המועדים 1/10/98 ועד 26/12/99, במחיר מוסכם של 81,899 ₪.

התובע פירט בכתב תביעתו את העבודות שהוא ביצע עבור הנתבעים כדלקמן:

-
ביום 1/10/98 או בסמוך לכך עבודות כלכליות, אשר כללו הכנת חומר לתביעות וייעוץ אישי וכלכלי וכד', שנמשכו עד סוף חודש 3/99, וזאת במחיר מוסכם של 23,140 ₪.

-
ביום 24/12/98 הקמת מערכת הנהלת חשבונות ופיננסים שנמשכה עד לסוף חודש 3/99 במחיר מוסכם של 21,499 ₪.

-
ביום 21/3/99 הקמת מערכת הנהלת חשבונות האמורה לשמש את הנתבעים במסגרת התובענה שהוגשה נגדם בביהמ"ש המחוזי במחיר מוסכם של 37,260 ₪.

התובע טען בכתב תביעתו כי הנתבעים שילמו לו ע"ח העבודות הנ"ל אך סך של 4,500 ₪,
נותרו חייבים לו את הסך של 77,399 ₪, כך שהם חייבים לשלם לו סכום זה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 21/3/99.

ההגנה:

2.
הנתבעים הגישו כתב הגנה, אשר בו ביקשו לדחות את התביעה נגדם.

בין היתר ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה נגדם מחמת התיישנות, שיהוי והעדר יריבית וגם לגופם של דברים.

הנתבעים טענו כי אין מדובר בתביעה ראשונה של התובע נגדם, כאשר התובע הגיש נגדם, באותו עניין, תביעה קודמת לבית הדין האיזורי לעבודה, עוד בשנת 2003, שם טען כי התקיימו בינו לבין הנתבעים יחסי עובד-מעביד וכי הכספים המגיעים לו הם עבור שכר עבודה.

אותה תביעה בביה"ד האיזורי לעבודה נמחקה סופו של דבר עקב מחדלים מצידו של התובע.

כן טענו הנתבעים כי הקשר היחיד שהיה בין הצדדים הוא בין התובע לבין הנתבעת מס' 1, אישיות משפטית נפרדת וכי בין התובע לבין הנתבעים 2 ו- 3 לא היתה כל התקשרות משפטית מחייבת.

לגופם של דברים טענו הנתבעים כי העבודה הנטענת בפריט הראשון והשני, כפי שפורט בכתב התביעה, כלל לא הוזמנה על ידם והיא לא בוצעה ע"י התובע, כך שהם אינם חבים לשלם מאומה עבורן.

הנתבעים אישרו כי הנתבעת מס' 1, ורק היא בלבד, ביקשה מהתובע להכין דו"ח כספי, לשם הפרדת הוצאות בניית בית פרטי מהוצאות עסקיות, לשם שימוש בתביעה שהוגשה נגדם בביהמ"ש המחוזי, אך הדו"ח היה לקוי ולא נעשה בו כל שימוש וחרף זאת הנתבעת מס' 1 שילמה לו את שכרו בגין אותו דו"ח בסך של 4,500 ₪.

הנתבעים אף הוסיפו כי התובע הונה אותם כאשר טען שהינו רואה חשבון ואף מעל באמונם כאשר בסופו של יום הוא העיד בביהמ"ש דווקא לבקשת ולטובת האיש אשר תבע אותם, אף כי תביעתו של אותו איש נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי.

ראיות הצדדים:

3.
מטעם התובע
- העיד התובע עצמו, אשר מסר תצהיר עדות ראשית ועליו הוא נחקר נגדית.

לתצהיר התובע צורפו העתק דפי "יומן" שהתובע ניהל וכן העתקי מכתבים רשומים שהוא שלח לנתבעים.

כן העידה מטעם התובע גב' ענבר אבקסיס – פקידה שעבדה אצל הנתבעת מס' 1, בין השנים 1998-2000, בתפקיד של מזכירה.

מטעם הנתבעים
– מסרו תצהירי עדות ראשית הנתבעים 2 + 3.

לתצהיר הנתבע מס' 2 צורפו מסמכים רבים, כולל אותו דו"ח שנוי במחלוקת שאוזכר דלעיל.

הנתבע מס' 2 נחקר נגדית על תצהירו.

בהמלצת ביהמ"ש וויתר ב"כ התובע על חקירה נגדית של הנתבעת מס' 3, כל זאת מבלי להכיר בתוכן התצהיר.

בעיקר כל בעלי הדין שהעידו חזרו, פחות או יותר, על הנטען בכתבי בי-הדין מטעמם.

פרטי עדויותיהם יאוזכרו בהמשך, ככך שהעניין יידרש.

דיון והכרעה:

4.
בפתח הדיון הינני מבקש לציין ולהדגיש את העובדות כדלקמן:

א)
לא נערך בין הצדדים כל הסכם בכתב וכל טיעוני התביעה מתבססים על הסכם נטען בעל פה.

ב)
לכתב התביעה לא צורפו מסמכים כלשהם (לא יומן ולא מכתבים רשומים), כל זאת בניגוד למתחייב מתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984.

ג)
התביעה הוגשה אך ביום 15/2/06, היינו בחלוף יותר משש שנים מהמועד הנטען לסיום כל העבודות (סוף שנת 1999), כאשר לפני כן, בשנת 2003 הגיש התובע תביעה דומה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה נגד הנתבעים 2 + 3 וכן נגד אדם נוסף בשם זינו תומר, בה טען ליחסי עובד – מעביד בין הצדדים ובה הוא היה מיוצג על ידי עו"ד.


ראה בנידון פסה"ד שם המוחק את התביעה וכן החלטת ביה"ד הדוחה בקשה למתן עיקול זמני אשר בה נכתב, בין היתר:

"תמוהה בעיני כי אדם המעיד על עצמו ככלכלן וחשבונאי במקצועו מגיש תביעה ביום 29/7/03 בה הוא טוען ליחסי עובד מעביד שכביכול התקיימו בינו לבין המשיבים החל מיום 1/10/98 ועד ליום 26/12/99 שמשך כל תקופת העבודה הנטענת שולם לו סך של 4,500 ₪ בלבד ולא הוצאו לו תלושי שכר".

5.
הינני דוחה, בשתי ידיים, טענת ב"כ התובע כי בעניינו מתקיים מצב של "הודאה והדחה", כך שנטל השכנוע מוטל על שכם הנתבעים.

"הודאה והדחה" מתקיימת כאשר הנתבעים מודים בכל הנטען בכתב התביעה, אך טוענים להגנה הפוטרת אותם מתשלום, כגון תביעה להחזר הלוואה, כאשר הנתבע מאשר את עצם קיום ההלוואה ותנאיה אך טוען שפרע אותה.

בעניינו הנתבעים כלל לא אישרו את הנטען בכתב התביעה כי אם הכחישו אותו כמעט לכל אורכו ורוחבו.

לפיכך הינני קובע כי נטל השכנוע להראות קיום עילת התביעה מוטל על שכמו של התובע.

6.
למעשה בפני
נו עדות יחידה של בעל דין שאין מלבדה.

אמנם העידה מטעם התובע עדה נוספת, המזכירה ענבר אבקסיס, אך אין באותה עדות כדי לתמוך בעדות התובע, כי אם נהפוך הוא המצב,
היא סותרת את עיקרה.

התובע טען לתקופת עבודה רצופה, מיום 1/10/98 ועד סוף חודש 3/99, כאשר העדה, שנתקבלה לעבוד אצל הנתבעת מס' 1, כתוצאה מהשתדלות התובע, בין השנים 1998 עד שנת 2000, מוסרת בעמ' 13 לפרו' כדלקמן:


"ש.
הוא עבד בתקופה שאת עבדת?

ת.
אני ראיתי מס' פעמים בודדות...
ש.
כמה זמן היה באותו יום?
ת.
מדובר בכמה שעות...
ש.
על איזה שנה את מדברת.
ת.
שנת 1998, ראיתי אותו בתחילת התקופה.
ש.
לכמה זמן זה נמשך.
ת.
לא הרבה זמן".

לפיכך למעשה בפני
נו עדות יחידה של בעל דין, כאשר סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971, מורנו שניתן לפסוק עפי"ה לטובת התובע אך מנימוקים שיירשמו.

7.
מסכת הראיות שהובאה בפני
י אין בה כדי לאפשר מתן אימון מלא בעדות התובע, כי אם נהפוך הוא הדבר, התגלו סימנים של אי עקביות ואי אמירת אמת כמפורט להלן:

א)
לתצהיר עדות ראשית של התובע צורפו דפים מצולמים של "יומן" שהתובע כביכול ניהל.

עפ"י צילומי דפי היומן עולה כי התובע עבד יום יום אצל הנתבעת מס' 1 ולמספר חודשים, כאשר מנגד העדה מטעמו מסרה כי עבודתו היתה למספר ימים מועט.

ב)
המקור של היומן, על מנת לבחון את האותנטיות שלו, אינו בנמצא. התובע מסר כי היומן נמצא אצל בא כוחו.


ב"כ התובע בדק ומסר שאין ברשותו היומן במקור.

ג)
התובע הגיש את תביעתו תחילה לביה"ד האיזורי לעבודה וטען ליחסי עובד-מעביד שהתקיימו בינו לבין הנתבעים 2 + 3 ואחר.

בתביעתו דנן כלל לא טען כי התקיימו יחסי עובד ומעביד וטען להסכם עפ"י הנתבעים התחייבו לשלם לו שכר פר עבודה.

ד)
התובע לא השכיל להמציא ולו מסמך אחד בדבר ביצוע העבודה, אשר השתרעה לטענתו לתקופה של למעלה משנה.

העבודה, לטענתו, השתרעה על תקופה של למעלה משנה והיא כללה פרטים רבים.

מן הסתם, באם אכן העבודה בוצעה על ידו, היה יכול להציג חלק מאותה עבודה או לבקש זימון עדים אפשריים שיאשרו אותה.


ה)
התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, אף לעיתים, כנראה לאחר תקופת ההתיישנות.

אציין כי לגבי הפריט הראשון והשני של העבודה ציין התובע את מועד תחילת העבודה וכן את סיומה (מיום 1/10/98 ועד סוף חודש 3/99) כאשר הכוונה בציון מועד סיום העבודה
היא כנראה על מנת להראות כי התביעה לא התיישנה.

לגבי העבודה בפריט השלישי, הכנת מערכת דוחו"ת המפרידה בין הוצאות פרטיות לעסקיות, שהתחילה לפי הנמסר על ידי התובע, ביום 21/3/99, התובע לא מצא לנכון לציין מועד סיומה, לאור כך כי תקופת ההתיישנות אינה תופסת לגבי מועד תחילתה.

ו)
בעת הרלוונטית לא היה התובע רשום כעצמאי שיכול לתת שירותים מעין אלו שנטענו על ידו.

ז)
התובע התגלה כאיש שהאמת והיושר אינם תמיד נר לרגליו.

עולה כי בשנת 1998 הורשע בעבירת זיוף צ'ק של מעביד, אף כי בעדותו בפני
י המשיך לטעון כי הדבר היה באישור המעסיק.

כן עולה כי בשנת 2000 או בסמוך לכך הורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה מהמוסד לביטוח לאומי, כאשר טען כי הינו מובטל ובפועל הוא עבד במפעל.

יש לציין כי מועדי ההרשעות יש בהם כדי להתאים גם לאפשרות שהעבירות בוצעו על ידו בתקופה הרלוונטית לביצוע העבודות נשוא תובענה זו.

ח)
בעדותו בפני
י, בעמ' 6 לפר', שוב טען כי הוא עבד אצל הנתבעים כשכיר ולא כעצמאי.

ראשית באם עבד כשכיר היה צריך להמשיך בתביעתו הראשונית בבית הדין האיזורי לעבודה שלו הסמכות העניינית.

שנית לא ייתכן כי אדם יעבוד כ- 14 חודש, כשכיר, יום יום, ולא יקבל משכורת ובכל זאת ימשיך לעבוד, כאשר לא קיים בנדון כל הסבר משכנע לכך.

ט)
אין כל הסבר מדוע התובע מצא לנכון לציין ביומן שניהל את ימי עבדותו אצל הנתבעים, אך לא עשה כן לגבי עבודתו אצל אחרים. ראה בנדון עדותו בעמ' 6 לפרו'.

לפיכך, ולאור כל המקובץ הינני מציין שוב, בלשון המעטה, כי אינני יכול לתת אמון בעדותו של התובע.

7.
מנגד עדות הנתבע מס' 2 כן יכולה להתקבל כאמינה, מדובר בעדות עקבית וגם הגיונית.

עולה מהמסמכים הרבים שהוא צירף כי בעת הרלוונטית שכר באופן קבוע שירות משרד הנהלת חשבונות ושילם לו שכר חודשי, כך שאין כל היגיון שהוא ישכור את שירותיו של התובע באותו עניין.

אכן התובע נתבקש להכין דו"ח כספי בו יופרדו הוצאות פרטיות מהוצאות עסקיות, לשם ניהול הגנה שהיתה לנתבעים בביהמ"ש המחוזי, אך שימוש רב, אם בכלל, לא נעשה באותו דו"ח. בכל מקרה מקובלת עלי עדות הנתבע מס' 2 לפיה מלוא שכרו של התובע, בסך של כ- 4,500 ₪ אכן שולם לתובע אף כי לא ניתנה ע"י התובע חשבונית בגין תקבול זה.

התוצאה:

8.
הינני מורה על דחיית התובענה נגד כל הנתבעים.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ נכון להיום.

ניתן היום,
כ"ח אלול תשס"ט, 17 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פס"ד לב"כ שני הצדדים.














א בית משפט שלום 1358/06 פורת שלום נ' א.ש.ל. עבודות מתכת בע"מ, משה גינו, אושרה גינו (פורסם ב-ֽ 17/09/2009)