פסקי דין על פינגלה אלקר | פסקי דין על פינגלה נעמי | פסקי דין על כלל חב' לביטוח בע"מ - יחידת משכנתאות

653/01 ברע     18/07/2001




ברע 653/01 פינגלה אלקר,פינגלה נעמי נ' כלל חב' לביטוח בע"מ - יחידת משכנתאות




1
בתי המשפט
ברע000653/01
בבית המשפט המחוזי באר שבע
18/07/01
תאריך:
כבוד השופט ג. גלעדי
, סגן - נשיא

בפני
:
1 . פינגלה אלקר

2 . פינגלה נעמי

בעניין:
המבקשים
עו"ד אביטל דוד

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
כלל חב' לביטוח בע"מ - יחידת משכנתאות
המשיבה
עו"ד אבי-גיא יורם

ע"י ב"כ עוה"ד


החלטה

1. בפני
בקשת רשות ערעור, על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל באילת (כב' השופט א. רון), על פיה, לא נעתר לבקשת המבקשים, לקבוע, כי לא יפונו מהדירה בה הם מחזיקים, בטרם יוענק להם סידור חילופי.

2. אלה הן העובדות הצריכות לענין:
המבקשים, זוג נשוי, היו בעלי הזכויות בדירה, ברחוב המלך חזקיהו 71/2 באשדוד (להלן "הדירה").
על הדירה הזו רבצה משכנתא לטובת בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (להלן: "בנק עצמאות").
המבקשים נקלעו לקשיים כספיים ולא עמדו בתשלומים להחזרת ההלוואה לבנק עצמאות ועל כן, הם פנו לאדם מסוים, שהיפנה אותם לאברהם שטשגובסקי (להלן:"אברהם") שהציע להסדיר להם משכנתא שבעזרתה יוכלו לסלק את חובותיהם, תמורת "עמלה" בסך 5,000 דולר, שאברהם ביקש לעצמו.

נחתם הסכם מכר, לגבי הזכויות בדירה, בין המבקשים ואברהם.

אברהם פנה עם הסכם זה, למשיבה והמשיבה העניקה לאברהם הלוואה על סך 320,000 ₪.
לבטחון, מישכן אברהם לטובת המשיבה, את כל זכויותיו בדירה על פי החוזה.
אברהם נתן למבקשים סך 155,000 ₪ (מתוך סכום ההלוואה שקיבל מהמשיבה) ובסכום זה, סילקו המבקשים את יתרת ההלוואה, שעמדה לחובתם בבנק עצמאות.

כמו כן קיבלו המבקשים סכום נוסף של 164,000 ₪, שאת רובו, העבירו לטענתם, לאדם בשם "שייקה", שהיה "המתווך" בין המבקשים לבין אברהם.

המבקשים חתמו על כתב הסכמה לרישום משכנתא על הדירה, להבטחת התחייבויותיו של אברהם כלפי הבנק.

אברהם לא קיבל מעולם חזקה בדירה, והמבקשים המשיכו להחזיק בדירה.
אברהם לא שילם, את חובו למשיבה, ועל כן פתחה המשיבה, בהליכי הוצאה לפועל, למימוש המשכון.

אז, הגישו המבקשים תובענה לבית משפט זה (ת.א. 8165/99) וביקשו להצהיר, כי ההסכם בינם לבין אברהם בטל, כיון שהוא היה הסכם למראית עין.

בית משפט זה, החליט בפסק דינו, כי ההסכם הנ"ל בטל, כיון שהיה הסכם למראית עין, אולם הוא בטל, רק ביחסים שבין המבקשים לאברהם.
לגבי המשיבה, קבע בית המשפט, כי היא היתה צד תמים ופעלה בתום לב, ואיננה שותפה למעשיהם של המבקשים ואברהם.

עוד החליט בית המשפט, כי זכויותיה של המשיבה, בהתאם למשכון, לא נפגעו.
באותה תובענה, ביקשו המבקשים, לאסור על המשיבה לפנות את המבקשים מהדירה, שכן הם בבחינת דיירים מוגנים, בהתאם לסעיף 33 של חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972.
בית המשפט דחה טענה זו מהנימוק שסעיף 33 הנ"ל, חל רק לגבי זכויות בעלות, או חכירה לדירות, הרשומות כדין.

ראה: ע.א. 3295/94, רע"א 6770/94 (פרמינגר נגד מור), פד"י כרך נ' (5) 111.

לגבי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, אמר בית המשפט, כי הסמכות להחליט על סדור חלוף, מסורה לראש ההוצאה לפועל.

המבקשים פנו לראש ההוצאה לפועל באילת, וביקשו לא לפנותם, בלא שיובטח להם סידור חלוף, וראש ההוצאה לפועל, דחה את בקשתם.
על החלטה אחרונה זו, של ראש ההוצאה לפועל, הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

3. עמדתי בהרחבה, על פרטי העובדות, כאן, שרק לאור תיאור זה, ניתן להבין את המסקנות המתבקשות.
בבקשת רשות ערעור זו, מעלה בא כח המבקשים, שתי טענות עיקריות:
האחת היא, שבכוונה תחילה, פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל, כנגד המבקשים, בלשכת ההוצאה לפועל באילת, למרות, שהמשיבה ובא כוחה ידעו היטב, שהמבקשים מתגוררים באשדוד ומשרדה הראשי של המשיבה מצוי בתל-אביב.
לטענת מבקשים, המשיבה נהגה כך, כדי להקשות על המבקשים את הגישה ללשכת ההוצאה לפועל, בו מתנהל התיק ולזכות ע"י כך בצווים, ללא התנגדות.
משיב בא כח המשיבה, כי יש לו משרד גם בתל-אביב וגם באילת ונוח לו, לפתוח תיקים בלשכת ההוצאה לפועל באילת.
התשובה לטענה זו, היא, שזכאי הזוכה, לפתוח תיק בכל לשכת הוצאה לפועל, ואין הוא מוגבל ב"סמכות מקומית" (להבדיל מהגשת תובענה לבית המשפט) ראה סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. אולם, זכותו של החייב, להגיש בקשה, להעביר תיק מלשכת הוצאה לפועל אחת, ללשכת הוצאה לפועל אחרת, אלא שהמבקשים, לא פנו בבקשה כזו, למרות שמשלב מסוים, הם היו מיוצגים על ידי עורך דין, (ראה סעיף 11 לחוק ההוצאה לפועל).

טענתו השניה והעיקרית של בא כח המבקשים היא, שבמקרה כזה, צריך היה ראש ההוצאה לפועל, להפעיל את שיקול דעתו, ולקבוע כי המבקשים לא יפונו מהדירה, אלא אם יועמד לרשותם סידור חלוף.

בא כח המבקשים תאר את המבקשים כאנשים קשי יום, שבגלל תמימותם, הסתבכו וכיום הם צפויים להזרק לרחוב, ללא קורת גג לראשם.

כאן המקום לציין, כי בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, בתביעתם של המבקשים (להכריז על הסכם המכר כבטל, משום שנערך למראית עין), קבע, כי המבקשים ידעו, שאברהם יציג את הסכם המכר, על מנת לקבל הלוואה וזאת כאשר הם ידעו, שהסכם המכר, איננו אמיתי והוא נעשה למראית עין.

בפועל, קיבל אברהם מהמשיבה הלוואה בסך -.320,000 ₪, על סמך הסכם המכר, שהמבקשים חתמו עליו. מתוך הסכום שקיבל אברהם כהלוואה, הוא נתן למבקשים
319,000 ש"ח = 164,000 ₪ + 155,000 ₪.

מתוך סכומים אלה, סילקו המבקשים את ההלוואה המובטחת במשכנתא, שהם היו חייבים לבנק העצמאות.
הטענה, שאת רוב הסכום השני -.164,000 ₪, הם נתנו ל"שייקה" (המתווך לדבר העבירה), לא הוכחה, שכן, אותו שייקה לא הובא כלל להעיד.

מכל המקום, המבקשים נהנו ממעשה המירמה שהיו שותפים לו, שכן הם סילקו את ההלוואה שלהם לבנק העצמאות.

אם המבקשים ניזוקו, בסופו של דבר, שכן הם יישארו בלי דירה, אין להם אלא להלין על עצמם, שברוב להיטותם, לפתור את בעיותיהם לטווח הקצר, בדרך "קלה", הם הסתבכו בבעיות לטווח הארוך.

4. כאן המקום לציין, כי בא כח המבקשים, בסיכומיו לפני, לא טען כל טענה לגבי זכות מימוש המשכון של המשיבה, וכל טענותיו התמקדו, בכך, שמגיע למבקשים סידור חלוף. (ראה סיכומי בא כח המבקשים,בעמ' 2 שורה 7).

לגבי הסידור החלוף, יש לציין, כי מחד עומדת בפני
נו חברה כלכלית, שנתנה הלוואה בתום לב, על סמך חוזה מכר שהוצג בפני
ה, עם חתימות המבקשים, חוזה שנעשה על ידי עורך דין.
מאידך, עומדים בפני
נו המבקשים, שהיו שותפים לקנוניה, וחתמו על חוזה מכר, בידיעה, שהוא חוזה פיקטיבי ולא יבוצע וכל מטרתו, להוציא כסף מהבנק, או מחברה כלכלית, כדי שהם יהנו מהכסף, על מנת שהחובות הלוחצים עליהם, יסולקו.

אין הצדקה, בנסיבות אלה, למנוע מהמשיבה, לגבות את מלוא סכום ההלוואה המגיע לה, לרבות הריבית וההוצאות, ממכירת הדירה. כל החלטה לגבי סידור חלוף, שהמשיבה תחוייב להמציאו, פירושו הפחתה מסכום ההלוואה שהמשיבה זכאית לו. אין לכך, כל הצדקה.
לגבי הנימוקים "הסוציאליים" שהשמיע בא כח המבקשים, התשובה היא, שהמבקשים קיבלו תמורה - אם כי אולי לא את כל התמורה - עבור הדירה שלהם. נקבע כממצא, בפסק הדין, בתביעת המבקשים, כי הם קיבלו מאברהם בסך הכל 319,000 ₪. לא הוכח, כי הם שילמו סכום זה או חלק ממנו לאותו מתווך אלמוני, שלא הובא כעד במשפט.

אם אמנם נהנו המבקשים, כשותפים למעשי התרמית, וזכו בסכום כסף נכבד, הרי שבכך, הם קיבלו את ה"סדור החלוף", גם אם היום, לא נשארו בידיהם, סכומי כסף כלשהם.
בנוסף לכך, למשיבה מגיע היום, על פי האמור, בסיכומי באי כח הצדדים, כ-400,000 ₪.
אם הדירה תמכר, בהליכי ההוצאה לפועל, בסכום גדול, מיתרת החוב, של אברהם לבנק, העודף, יועבר למבקשים, (אחרי שינקטו בהליכים המתאימים), שכן אם ההסכם בין המבקשים ואברהם, בוטל, בפסק הדין של בית המשפט, לאברהם לא מגיע העודף, ממכירת הדירה.
סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע:
"(א) היו המקרקעין שעוקלו, משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו, מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.
(ב) ראש ההוצאה לפועל, רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת, או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.
(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחלו גם על ביצועה של משכנתא, או מימוש של משכון...".

סעיף 33 של חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972, אינו חל בענייננו, שכן למבקשים אין זכות קניינית רשומה לגבי הדירה.
ראה: ע.א. 3295/94 הנ"ל.
לגבי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, הגיע ראש ההוצאה לפועל למסקנה, שכאשר קיבלו המבקשים סכומי כסף נכבדים עבור הדירה, יש בכך סידור חלוף נאות עבורם. אין למצוא פגם במסקנה זו, בנסיבות מקרה זה.

5. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור, אולם, כדי לאפשר למבקשים, לדאוג לעצמם לסידור חלוף, אני מורה, כי פינוי המבקשים מהדירה, ייעשה רק לאחר חלוף 60 יום מיום מתן החלטה זו.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו וסך -.3,000 ₪ שכ"ט עו"ד.

ניתנה היום כ"ז בתמוז, תשס"א (18 ביולי 2001) בהעדר הצדדים.

ג. גלעדי
, שופט
סגן - נשיא
000653/01ברע055 אילנית ר.








ברע בית משפט מחוזי 653/01 פינגלה אלקר,פינגלה נעמי נ' כלל חב' לביטוח בע"מ - יחידת משכנתאות (פורסם ב-ֽ 18/07/2001)