פסקי דין על שלו דוד

6127/02 ת     01/06/2003




ת 6127/02 מדינת ישראל נ' שלו דוד




1
בתי המשפט
ת 006127/02
בית משפט לתעבורה אשדוד
תאריך:
כב' השופטת ר. לביא

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

שפר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשם
שלו דוד
החלטה

1. בפני
טענת הנאשם שאין להשיב לאשמה של נהיגה ברכב בדרך עירונית במהירות של 70 קמ"ש, העולה על המהירות המירבית המותרת, 50 קמ"ש.

2. טענותיו הן: שהתביעה לא הוכיחה כי סרט הצילום טופל כדין, שהליך הפיתוח לא היה כדין, התע"צ שגוי, ואין התאמה בין הסרט אל התע"צ.

לאור האמור, לטענתו, התביעה לא הרימה את נטל השכנוע הלכאורי הדרוש להוכחת
האשמה המיוחסת לו.

3. בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מד"י (פ"ד מו (5), 40), קבע כבוד השופט מלץ כללים מנחים
בדבר נטל ההוכחה המוטל על התביעה, שעה שזו מבקשת להסתמך על תוצאות ממא"ל לצורך הוכחת המהירות בה נהג הנאשם: 60221

א. "על התביעה להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו..."
ב. "על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל ע"י שוטר מיומן."
ג. "על התביעה להוכיח כי המכשיר הופעל כיאות ע"י המפעיל, ובתנאי שטח
המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה וללא שיבושים".
במקרה נשוא פסק הדין דובר במכשיר ממא"ל מסוג kr11, ובתיק פלילי
7-126297-1 מד"י נ' דן לרמן, נבדק ונבחן נטל ההוכחה הדרוש ככל שמדובר במכשיר ממא"ל מסוג multanova radar 6f, המכשיר במקרה זה.

שם נקבע כי "הוכחת תקינות המכשיר, בעצם, צריכה להתייחס הן לתקינותו של הממא"ל והן לתקינותה של המצלמה המותקנת יחד עימו, כמערכת אחת. אשר לתקינות הממא"ל והמצלמה, מה שנדרש הוא ראייה שהשוטר המפעיל, שעה שהציב את הממא"ל לצורך מדידת מהירויות, ערך את הבדיקות המפורטות ב"מדריך להפעלת ממא"ל מסוג מולטנובה f6".

עפ"י הנחיות המדריך עליו לבצע הבדיקות כדלקמן:

א. בדיקת הצגים ולוודא שאין תקלה.
ב. בדיקה ועדכון זמן ותאריך ההפעלה.
ג. בדיקה שהמצלמה מחוברת כראוי.
ד. בדיקת המידע הנוגע לצילום, לרבות בדיקת יחידת ההבזק אם פועלת ותקינה.
ה. עליו לבדוק את אופן ההפעלה, דהיינו: אוטומטי או ידני ואת כיוון המדידה
הפעיל, הווה אומר: רכב מתקרב, רכב מתרחק או מתקרב ומתרחק כאחד.
ו. עליו לברר את רגישות המכשיר, אם לטווח קרוב, לטווח רחוק או לטווח בינוני.

4. העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
יואל יפרח (ע"ת מס' 1), מפעיל הממא"ל, העיד בבית המשפט על ניסיונו כמפעיל ממא"ל מזה כחמש שנים ואף הציג תעודת הסמכה, המספיקה לצורך הוכחת מיומנותו, כפי שנפסק בפס"ד בראונשטיין הנ"ל .

כמו כן העיד על הבדיקות שביצע טרם הפעלת הממא"ל, העיד על הנסיבות הנוגעות לעבירה, והצבתו הנכונה של המכשיר, ותימוכין לבדיקות אלה ניתן למצוא ברישום שערך בתע"צ (ת/1).

על מרבית בדיקות אלה לא חולק הנאשם בטענותיו, כמו גם על העדר פגם בקליטה במכשיר.

5. סעיף 27(ב) לפקודת התעבורה, בתשכ"א - 1961 קובע כי:

(ב) שר המשפטים יקבע בתקנות -
(1) אופן השמירה, האחזקה והטיפול במצלמות ובסרטים;
(2) בדיקתן וקביעת תקינותן של מצלמות;
(3) אופן הגשתם לבית המשפט של צילומים שנעשו כאמור בסעיף זה.

תקנה 3 לתקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), התשנ"ז - 1997 קובעת כי:

(א) הפקת צילום תיעשה בידי מי שהוסמך לכך בידי קצין משטרה בכיר.
(ב) שמירת הסרט תהיה במשטרת ישראל.
(ג) הסרט יסומן במספר סידורי ולכל צילום בו יינתן מספר ייחודי על ידי המצלמה או בידי היצרן, שיופיע בצילום.

6. א. המפעיל, יואל יפרח, העיד כי בשלב בו נגמר סרט הצילום במצלמה, הוא גלגל
הסרט הכניס אותו לקופסת פלסטיק ועליה רשם מספר הסרט כמו על הסרט עצמו. הקופסה הועברה לרכזת ווקנין, ששלחה הסרט לפיתוח.
ב. מי שטען הסרט הוא יואל יפרח, ומי שטיפל בסרט הוא איתמר ניסים, אשר קיבל הסרט במעבדה ביום 4/9/01, קרי, חמישה ימים לאחר הצילום, אך כל העת, סרט הצילום היה במשטרת ישראל כמתחייב מהתקנה.
לא רק זאת אלא, עפ"י תקנה 4 לתקנות התעבורה (הגשת מסמכים לבית משפט), אין חובה לאשר בכתב או בתע"צ את פעולת שליחת התמונה ללשכת התנועה (ראה ע"פ 7467/00 מד"י נ' דוד גורן, תק-מח 21001(4), 1470).

7. באשר לטענת הנאשם כי התע"צ נערכה ע"י 3 אנשים שונים: על כך נאמר בפס"ד דן לרמן הנ"ל כי : "מתקין התקנות, ביוצאו מן ההנחה כי במקרה הרגיל יהיו יותר מאשר שוטר אחד שיטפלו בסרט הצילום, בביצוע הצילום, בשמירה עליו, בפיתוחו ובהדפסתו, התיר להוכיח את תנאי הקבילות האמורים, ביותר מאשר תע"צ אחת. מילים אחרות, על מנת שהצילום יתקבל כראייה בבית משפט, על התביעה להוכיח את כל תנאי הקבילות ואין די בכך שתציג בפני
בית המשפט תע"צ המתייחסת לקטע אחד או יותר משרשרת הטיפול... תע"צ המוגשת ע"י התביעה לעניין זה, חייבת להיות ערוכה בצורה שתשקף נאמנה את הפעולות שנעשו ע"י מגישיה, את הפרטים הדרושים עפ"י התקנות, את עובדת היותו של מגיש התעודה מוסמך..." - ובאותו מקום גם נאמר כי "העובדה שלא צויינו בתעודה פרטים של הגוף המסמיך, אינה פוגעת בקבילותה".

בתע"צ ת/3 מפורטות הפעולות שנעשו: פיתוח הצילום ע"י שלמה בן יהודה, פיענוח הסרט ע"י קליין מרדכי, הפקת הצילום ע"י ציון אביטל, ושליחת תצלום הרכב ע"י רס"ב אלי חייק - בכך מסתכמת שרשרת הטיפול, שנעשתה עפ"י התקנות וע"י מי שהוסמך לכך.

סעיף 23 לפקודת הראיות [נ"ח] תשל"א מתיר הגשת תעודת עובד ציבור כראיה לביהמ"ש.
סעיף 24 לפקודה מתייחס לאופן עריכתה וסעיף 25 מתייחס למשקלה הראייתי.

הואיל והנאשם לא ביקש לזמן את החתומים על התע"צ - אין מקום לטענתנו על כך שהתע"צ הוגשה, מבלי שהעידו מי שחתמו עליה.

8. סימון הסרט:
תקנה 3(ג) לתקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט) קובעת כי:

"הסרט יסומן במספר סידורי ולכל צילום בו יינתן מספר ייחודי על ידי המצלמה או בידי היצרן, שיופיע בצילום".

ואכן במקרה זה ניתן מספר סידורי, שמספרו 73/01, שמופיע הן על גבי סרט הצילום והן ע"ג התע"צ (ת/1).

באשר לטענת הנאשם שבתע"צ פיתוח הסרט (ת/3), מספר הסרט כפי שנרשם הוא 73/1 ולא
73/01:

התע"צ שהוגשה, נערכה בצורה המשקפת נאמנה את הפעולות שנעשו. אילו רצה הנאשם לעמוד על פרטים אלו, רשאי היה כאמור לבקש מבית המשפט לזמן את עורכי התע"צ ולחקרם בכל עניין הנאמר בה, ובכל עניין הנעדר ממנה ו/או לבקש הבהרה.
צויין אכן המספר 73/1 ולא 73/01 ואולם לכל היותר מדובר בפגם פרוצדורלי ולא מהותי, מה עוד שהנאשם לא התנגד להגשת התע"צ, ורק כשהעלה טיעוניו כי אין להשיב לאשמה, טען כי: "לא שם לב שהוגשה".

כידוע, אי התנגדות במועד יכולה ותתפרש כהסכמה (ראה י. קדמי, על סדר הדין בפליליים, חלק שני, ספר שני, עמ' 988).

9. הנאשם הגיש לביהמ"ש פס"ד, בו נקבע ע"י כב' השופט הדר, בתיק מס' 10694/01 רמלה כי: "לא הוכח הטעון הוכחה, כדי להכשיר את הגשת התמונה ולא נתמלאו התנאים שנקבעו בתקנות להגשתה".

באותו המקרה, לא צויין מספר הסרט כפי שצויין ע"י מפעיל הממא"ל והושמטה הספרה "0" שהיתה לצד הספרה "1".

בנוסף, "ברשימת עדי התביעה צויין שמה של אחת אלחנתי מאירה, וצויין כי עדותה מתייחסת לסרט מס' 84 תמונה 9 וכלל לא צויין שנת הפקת התמונה.
ממכלול המסמכים שהוגשו, לא עולה שמספר התמונה הוא 9 כפי שצויין בכתב האישום ולא אדע מניין צץ נתון זה לתוך כתב האישום".

אצלנו צויין בכתב האישום מס' סרט 73 תמונה מס' 16 (כעולה גם מהצילום ת/2) בעוד פסה"ד , אותו הגיש הנאשם, מתייחס לשגיאה במספר התמונה שהוגשה לפיתוח.

10. אציין כי הנאשם העלה גם טענות לגבי אופן הפעלת המכשיר, אך התברר כי מתייחס
ל - kr11 ולא למולטונובה. ביהמ"ש אפשר לו להודיע תוך 14 יום, ולאחר שיעיין בהוראות ההפעלה של המולטונובה, אם ברצונו שיקבע מועד נוסף לטיעוניו, אך לא הגיב תוך 14 יום כנדרש ולכן אני מוציאה החלטה זו בכתב.

11. לאור כל האמור, עולה כי לכאורה הונחה תשתית ראייתית להוכחת יסודותיה של העבירה, כפי שפורטה בכתב האישום, ולכן, אני מורה על הנאשם להשיב לאשמה.

12. יקבע לשמיעת פרשת ההגנה ליום 10/11/03 שעה 19:00.

ניתנה היום א' בסיון, תשס"ג (1 ביוני 2003) בהעדר הצדדים.

ר. לביא
, שופטת

006127/02ת 038 אליס








ת בית משפט לתעבורה 6127/02 מדינת ישראל נ' שלו דוד (פורסם ב-ֽ 01/06/2003)