פסקי דין על שלום מנצורה | פסקי דין על י. מ. אספקת אבן | פסקי דין על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

515/05 ערר     10/09/2006




ערר 515/05 שלום מנצורה, י. מ. אספקת אבן בע"מ נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ






בעניין: 1. שלום מנצורה

2. י. מ. אספקת אבן בע"מ

העוררים

נ ג ד
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
פ ס ק ד י ן
1. הרכב נשוא הערר (מ"ר 1085429, להלן: "הרכב") היה בעת הרלוונטית בשימושה של העוררת 2 (להלן: "העוררת") בעוד שברישומי רשות הרישוי היה רשום על שמו של העורר 1 (להלן: "העורר"), מנהל העוררת.
על פי ס' 6א לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), ה"חייב" כלפי בעל הזיכיון להפעלת כביש האגרה הנו מי שהרכב רשום על שמו ברישיון הרכב. העורר הוא, אפוא, בעל הדין הנכון בהליך דנן וככלל, למשיבה אין יריבות עם העוררת ומעמדה הוא פורמלי בלבד.
לדיון שהתקיים ביום 11.10.2005 התייצב העורר וציין, כי הוא מוסמך כעורך דין. המשיבה לא התייצבה לדיון והוא התנהל בהעדרה. במהלך הדיון הוצעה על ידי הוועדה הצעה לסיום כל המחלוקות שבין הצדדים ולרבות אלו הנוגעות לעררים אחרים שהגישה העוררת, אולם לאחר הדיון המשיבה דחתה את ההצעה.

2. בד בבד עם הערר, הוגשה בקשה להארכת מועד. ביום 10.5.2005 ניתנה החלטתו של יו"ר הוועדה בה נקבע, בין היתר, כי שאלת האיחור תוכרע במסגרת פסק הדין.
בהמשך נתייחס לשאלת האיחור.

3. המשיבה, מפעילת כביש האגרה, חייבה את העורר בחיובי "פיצוי והחזר הוצאות", כמשמעותם בס' 12 לחוק, עקב אי תשלום במועד של חיובים בגין נסיעות שבוצעו בכביש האגרה. בכתב הערר מבוקש לבטל את חיובי הפיצוי והחזר ההוצאות בהם חויב על ידי המשיבה (בעררים ובנספחי תגובת המשיבה מכונים חיובים אלו "קנסות" ולשם הנוחיות יכונו כך גם ב

פסק דין
זה להלן).

4. להלן עיקרי טענותיהם של העוררים:
א. החשבוניות שבגינן חויב העורר בתשלום "קנסות", לא התקבלו אצלו במועד וחלקן לא התקבלו כלל.
ב. ביום 19.5.2003 פנתה העוררת למשיבה ובשיחה עם נציג שירות הודיעה, כי את החשבוניות יש לשלוח על שמה ולמענה שברחוב האומן 9, ת.ד. 52261, תלפיות, ירושלים.
ג. נציג השירות הבטיח לעוררת, כי במידה ויצורף הרכב כמנוי למשיבה, יבוטלו ה"קנסות" בהם חויבה.
ד. בהנחיית נציג השירות, שלחה העוררת מכתב המתייחס למספר רכבים, לרבות אלו נשואי העררים דנן, ובו בקשה לעדכן את הכתובת כאמור, לביטול ה"קנסות" ולשליחת נציג שירות לצורך ההצטרפות כמנוי.
ה. ביום 13.2.2004 קבלה העוררת מכתב מן המשיבה, לפיו המשיבה החליטה להעניק הנחה בשיעור של 50% על חיובי ה"קנסות" המתייחסים, בין היתר, לרכב.
ו. ככל הנראה, במחשבי המשיבה הייתה בעיה שהפכה את מספרי הבית והדירה כך שעל גבי החשבוניות צוין מספר הבית לפני מספר הדירה.
ז. חלק מן החשבוניות (מסתיימות בספרות 9491, 0403, 1479) נשלחו על ידי המשיבה לאחר הודעת העוררת על עדכון הכתובת, כאמור.
ח. חשבונית מס' 70403 הינה חשבונית משולבת, היינו - היא כוללת הן חיוב בגין "נסיעות" והן חיוב "קנסות". המשיבה סירבה לקבל מן העוררת תשלום בגין חיוב ה"נסיעות" במופרד מחיוב ה"קנסות".
יצוין, כי לכתב הערר צורפו העתקי החשבוניות הבאות, שסומנו "מקור" (נספחים ב', ד' ו- ח' לתגובת המשיבה).
5. מנגד, טענה המשיבה, בין היתר, כי:
א. היא שלחה את החשבוניות בהתאם להוראות הדין לכתובתו הרשומה של העורר ברשות הרישוי. כתובת זו לא שונתה או הוחלפה משך כל התקופה הרלוונטית.
ב. המען שצוין על גבי הערר כמענו של העורר, הנו זהה לזה אליו נשלחו החשבוניות.
ג. עדכון מען או כל פרט אחר ברשיון הרכב יכול להיעשות אך ורק על ידי בעל הרכב הרשום.
ד. ביום 19.5.2003 שולמה לראשונה חשבונית על ידי העורר ומיום זה ואילך ידע לבטח על כך שהשימוש בכביש כרוך באגרה וכי המען אליו נשלחות החשבוניות הוא זה הרשום ברישיון הרכב.
ה. במועד הנ"ל הופנה העורר אל פורום החייבים של המשיבה והוחלט לבטל חיובי ה"קנסות" בכפוף להצטרפותו כמנוי למשיבה. ההחלטה נמסרה לעורר, אולם הוא בחר שלא לממשה.
ו. לפורום החייבים פנה העורר בשנית ביום 26.1.2004 ולאחר שיחה שניהל עם המשיבה. לאחר פניה זו הוצעה לעורר הנחה של 50% מחיובי ה"קנסות".
ז. בחודש מאי ובחודש ספטמבר 2004 המשיבה ניסתה לאתר העורר על מנת לעדכנו אודות חיוביו, אולם ללא הצלחה.
ח. הערר לא הוגש במועד והחשבוניות שעליהם עורר העורר, הנן חלוטות. לוועדה אין סמכות לדון בטענות.
ט. אישורי רשות הדואר מבססים את דבר משלוח החשבוניות אל העורר.
י. על פי הוראות תקנה 5 (ב) ו – 5(ג) לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט – 1999 (להלן "תקנות האכיפה") הרי שקיימת חזקה חלוטה ויש להתייחס לחשבוניות כאילו הגיעו לתעודתן.

6. במכתבה למשיבה מיום 19.5.2003 (להלן "מכתב העוררת"), שצורף לערר, מבקשת העוררת באופן מפורש מן המשיבה "להבא לשלוח את כל החשבוניות לכתובת דואר אחת: ת.ד. 52261 מיקוד 93420 ירושלים". במכתב נכלל בפירוש החשבון הנוגע לרכב נשוא הערר דנן. המשיבה אינה מכחישה קבלתו של המכתב וראוי לציין כי בערר אחר שהגישה העוררת (מס' 511/04) בס' 11 לתגובתה, מודה המשיבה בקבלתו של המכתב.
מנגד, מדברי המשיבה עולות שתי טענות הראויות להתייחסות – ראשית, לטענתה הוראות החוק ותקנות האכיפה מחייבות אותה לשלוח את החשבוניות לכתובת הרשומה ברישיון הרכב הרלוונטי ולא לכל כתובת אחרת. טענה אחרת, העולה מדברי המשיבה היא שהיות והעוררת לא הייתה הבעלים הרשום של הרכב, פנייתה אל המשיבה בבקשה לעדכן הכתובת ביחס לרכב אינה מעלה ואינה מורידה.
נתייחס תחילה לטענתה השניה של המשיבה. אכן, הדין והדברים של המשיבה הנו עם בעליו הרשום של הרכב כמופיע ברישיון הרכב וכמצוות ס' 6א לחוק. ניתן גם לקבל את העמדה, לפיה אין המשיבה רשאית לבצע פעולות ושינויים בנתונים שבידיה בהסתמך על פנייתו של מי שאינו בעל הרכב הרשום.
אלא שבמקרה דנן מצב הדברים הינו מורכב יותר. המשיבה קבלה לידיה מכתב מאת העוררת המתייחס מפורשות לרכב. מה היה על המשיבה לעשות עם קבלת המכתב? אם נלך לשיטתה שלה, הרי שהיה עליה להתקשר אל העוררת ולהודיע לה כי במידה והיא מעוניינת שהפניות הנוגעות לרכב יטופלו, עליה לדאוג שהפנייה תיעשה על ידי בעל הרכב הרשום. המשיבה לא טענה שעשתה כן ואדרבה, מכתבה של המשיבה מיום 13.2.2004 אל העוררת, מתייחס במפורש אל החשבון הנוגע לרכב, שכזכור אינו בבעלותה הרשומה של העוררת, וחרף זאת הוא מופנה אל העוררת!
מה היה על העוררת להבין מהתנהלות זו של המשיבה, מלבד שהמשיבה עצמה מתייחסת לרכב ככזה המצוי בבעלותה של העוררת, או למצער, ככזה שהעוררת הנה נציגה לגיטימית ומקובלת של בעליו הרשום?
הבנת דברים זו מצדה של העוררת מוצאת את ביטויה בדברי העורר שבפרוטוקול הדיון הנ"ל ואף בפרוטוקול הדיון שנתקיים בערר 511/04.
עולה מכך, שגם אם מבחינה עקרונית אין למשיבה יריבות עם העוררת, המשיבה בהתנהלותה המתוארת גרמה לעוררת, כמו גם לעורר, מנהלה, להבין שהקשר של העוררת עם המשיבה ביחס לרכב הוא קשר לגיטימי ובר תוקף. אין המשיבה יכולה לבוא כעת ולטעון את ההפך. בכל הנוגע למחויבותה של המשיבה, יש לראות במכתב העוררת כשווה ערך לכזה הנשלח על ידי בעל הרכב הרשום.

7. כעת נדון בטענה הראשונה, לפיה את החשבוניות רשאית המשיבה לשלוח אך ורק לכתובת הרשומה במרשם רישיונות הרכב של רשות הרישוי. בעניין זה מסתמכת המשיבה על הוראות תקנה 6(3) לתקנות האכיפה.

8. ב

פסק דין
אחר בערר 511/04, גם הוא בעניין העוררת 2, שניתן במותב חסר, נקבע כי מעת שהודיעה העוררת למשיבה על שינוי המען, היה על המשיבה לשלוח את החשבוניות לכתבות החדשה ואת דברינו נימקנו כדלהלן:
"תקנה 11 (ב) לתקנות האכיפה קובעת כך:
'(ב) נשתנה מענו של חייב רגיל, והוא הודיע על כך לבעל הזיכיון או למשרד הפנים, בתוך 30 ימים מיום השינוי – לא יחויב בפיצוי והחזר הוצאות בשל אי פירעון חשבון שנשלח למענו הישן, בין שינוי המען ליום מתן הודעתו כאמור'.
התקנה יוצאת מנקודת הנחה מקדמית לפיה שני סוגי העדכונים הנזכרים בה הנם לגיטימיים לחלוטין וכי מיום ההודעה - או למשיבה או למשרד הפנים - החייב יהיה פטור מפיצוי והחזר הוצאות בשל אי תשלום של חשבוניות שנשלחו לכתובתו הישנה. כל שמחדשת התקנה הוא שאם עשה כן החייב תוך 30 ימים הפטור יהיה רטרואקטיבי - היינו יתפוס גם לתקופה שטרם השינוי בפועל. אבל, אם עדכן לאחר 30 ימים שוב לא יהיה פטור מן החשבוניות שנשלחו לכתובת הישנה במהלך התקופה עד למועד השינוי. וההיגיון ברור: שינה חייב את מענו, ניתן לצפות ממנו שתוך זמן סביר יעדכן מענו במרשם האוכלוסין או למצער יודיע על כך לבעל הזיכיון ודיו. מהו זמן סביר? לדידו של מחוקק המשנה זמן סביר הנו 30 יום. עדכן חייב מענו תוך זמן סביר של 30 יום, ייהנה מפטור למפרע, מעת המעבר לכתובת החדשה. לא עדכן כתובתו תוך 30 יום, הוא לא ייהנה אמנם מן הפטור למפרע, אולם אם תוסיף המשיבה לשלוח את החשבוניות לכתובתו הישנה, בוודאי שלא יחויב, מכאן ולהבא, בפיצוי והחזר הוצאות על אי תשלומן במועד.
ניסיון לפרש את התקנה ככזו המעניקה רק פטור רטרואקטיבי מחיובי הפיצוי והחזר ההוצאות יחטא להגיונה של התקנה ולשכל הישר. שכן אם שלל המחוקק את הרלוונטיות של מרשמים אלו, מדוע העניק "פרס", בדמות הפטור הרטרואקטיבי, לחייב שעדכן מענו באחד מהם? ובכלל – מדוע לא טרח המחוקק להבהיר כי הפטור לא יחול מכאן ולהבא?
הוראת מחוקק המשנה תואמת את שורת ההיגיון גם מהיבט נוסף. למיטב הבנתנו, נקודת המוצא של מחוקק המשנה היא שעדכון הכתובת במשרד הפנים – מרשם האוכלוסין הנו עדכון מספק. יתכן שההנחה היא שרשויות אחרות ולרבות רשות הרישוי מעדכנות את מרשמיהם על פי מרשם האוכלוסין. ההיגיון בכך בולט שכן, במיוחד בעידן המחשב והתקשוב, אין זה סביר לשלוח את האזרח, המעתיק את מגוריו, לעדכן את כתובתו בכל אחת מרשויות השלטון בנפרד. ניסיון החיים אף הוא מלמד כי אזרח מן השורה טורח לעדכן את כתובתו ברישומי משרד הפנים ומניח כי בכך מילא את המוטל עליו ביחסיו עם רשויות השלטון.
ומה באשר לעדכון הכתובת ישירות ברישומי המשיבה? באפשרו את עדכון הכתובת באופן זה העמיד מחוקק המשנה את האופציה המתבקשת מאליה והיא הודעה ישירה לבעל הזיכיון! מה יותר הגיוני ומסתבר מאשר להודיע לבעל הדבר עצמו על עדכון הכתובת?
מן הכלל אל הפרט. לאחר שהודיעה העוררת למשיבה על שינוי הכתובת, הוצאו לעורר 5 חשבוניות רלוונטיות. היות והמשיבה המשיכה לשלוח את החשבוניות לכתובת הישנה, שוב אין היא זכאית לפיצוי והחזר הוצאות בגין אי תשלום חיובי ה'נסיעות' במועד."

9. פרשנות זו של תקנה 11(ב) אינה פרשנות בלעדית ואדרבה – יש מי שיאמר שיש לפרש את הסעיף בפרשנות מצמצמת יותר. לדידה של פרשנות אחרת זו, הפרשנות שהובאה בפס"ד בערר 511/04 הנ"ל מרוקנת מתוכנה את תקנה 6 לתקנות האכיפה, שלפיה המען להמצאת חשבון לחייב רגיל (מזדמן) הוא המען הרשום ברישומי רשות הרישוי. לפי דעה זו, אין בתקנה 11 (ב) הנ"ל כדי לקבוע באופן גורף כי הודעה לבעל הזיכיון על עדכון הכתובת די בה כדי להוציא את החייב ידי חובתו וכי מכאן ולהבא לא חלה עליו עוד החובה להודיע על עדכון כתובתו לרשויות הרלוונטיות ובכלל זה, בעבר, לרשות הרישוי וכיום למנהל האוכלוסין, בהתאם לחוק עדכון כתובת, תשס"ה – 2005.
10. נוסחה של תקנה 11 (ב) אינו בהיר דיו וטרם כתיבת

פסק דין
זה שקלנו שוב את עמדתנו לגבי הפרשנות המאוזנת של תקנה 11(ב) כשאנו נוטלים בחשבון את שתי אפשרויות הפרשנות הסותרות שהובאו. בהתחשב באמור, גיבשנו את עמדתנו כדלקמן:
א. ככלל, על המשיבה לשלוח את החשבוניות לכתובת הרשומה ברשות הרישוי, בהתאם לתקנה 6 לתקנות האכיפה.
ב. על חייב המבקש להסתמך בפני
ועדת הערר על כך שהודיע ישירות למשיבה על עדכון כתובתו, להוכיח באופן מפורש וברור שעשה כן.
ג. אם קיבלה המשיבה מחייב הודעה ברורה על שינוי כתובת, חובת תום הלב המוטלת עליה אינה יכולה להתיישב עם התעלמות מהודעה זו. על מנת לעמוד בחובת תום הלב המוטלת עליה, על המשיבה, לכל הפחות, להודיע באופן מפורש וברור לחייב על כך שהחשבוניות מוסיפות להישלח לכתובת הרשומה ברשות הרישוי ולהבהיר לו כי ככל שהוא מעוניין שהחשבוניות תשלחנה לכתובת אחרת, עליו לדאוג לעדכונה של כתובת זו ברשות הרישוי. את הודעתה זו על המשיבה לשלוח גם לכתובת העדכנית שציין החייב.
ד. במידה ולא תודיע המשיבה לחייב את ההודעה הנ"ל, שוב לא תהיה זכאית לתשלומי פיצוי והחזר הוצאות בגין אי תשלומן במועד של חיובים הכלולים בחשבוניות ששלחה לכתובת שברשות הרישוי. כמו כן, עד למתן ההודעה הנ"ל, תישלח המשיבה את החשבוניות, או העתקן, לכתובת שמסר לה החייב.

11. בוועדת תל אביב (2) נקבעו זה מכבר דברים שתוצאתם דומה ולאור בהירותם ראוי להביא אותם כלשונם:
"המשיבה טוענת שוב ושוב, כי אסור לה לשלוח דואר לכתובת שונה מזו הרשומה במשרד הרישוי. טיעון זה, אינו מקובל עלינו כלל. ראשית, מעבר לחובה הקבועה בחוק, הרשות בידי המשיבה לשלוח דבר דואר לכל כתובת אחרת, כפי שיש בידה רשות להקל עם כל חייב מעבר להוראות החקיקה. יתר על כן, אם במשרד הרישוי עצמו יכול כל אדם יכול לשנות מענו בטלפון, איננו רואים סיבה מדוע פרוצדורה הנהוגה במשרד ממשלתי לא תהיה יפה למשיבה לפחות לצורך מילוי חובת האיתור. שנית, מתקין התקנות עצמו הכיר באפשרות העקרונית של הודעה של נוסע, ישירות למשיבה עצמה, כאמור בתקנה 11( ב) לתקנות האכיפה, העוסקת בשינוי מען. אמנם, התקנה עוסקת רק בחודש הראשון שלאחר שינוי המען, אולם ברור ממנה שהמשיבה חייבת להיות ערוכה עקרונית, לקבלת שינויי מען גם שלא באמצעות משרד הרישוי.

אכן, החוק, התקנות והסדר הטוב מחייבים, כי מי שמשנה את מענו יודיע על כך למשרד הרישוי ולא יסתפק בהודעה למשיבה. אדם שלא מילא את חובתו, ייזקף לו הדבר כמחדל. מנגד עומדת חובתה של המשיבה לשלוח חשבונות לחייבים על פי כתובתם הרשומה, אולם, כאשר חוזרים דברי הדואר באופן סדרתי, מחוייבת המשיבה לנקוט בפעולות לאיתור החייבים (כאמור בבר"ע 1173/04 הנ"ל).

אנו סבורים איפוא, שמשעה שהחייב מוסר למשיבה כתובת לקבלת דברי דואר, הרי שכתובת זו מצויה מעתה ואילך בידיעתה. החייב חסך למעשה למשיבה את מלאכת האיתור ומסר לה ללא טורח ועמל את כתובתו. מרגע זה ואילך, מחייבת חובת תום הלב את המשיבה לעשות שימוש בכתובת זו לצורך מילוי חובת האיתור ולצורך יידוע הנוסע על חובותיו. אולם, אם המשיבה מתעלמת מהכתובת הנכונה, וממשיכה לשלוח דברי דואר לכתובת שממנה ברור שהדואר יחזור, כי אז מדובר בעצימת עיניים שאינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב, המוטלות על המשיבה. "
(ערר 642/04 בעניין מאיר מלכה)

12. מן הכלל אל הפרט - במקרה שבפני
נו קבלה המשיבה בקשה מפורשת וברורה לשלוח את החשבוניות לכתובת אחרת מזו הרשומה ברישומי רשות הרישוי. המשיבה בחרה שלא להתייחס באופן כלשהו לבקשה זו, היא לא הודיעה דבר לעורר וכן הוסיפה לשלוח את החשבוניות לכתובת הרשומה ברשות הרישוי.
המשיבה לא עמדה בחובת תום הלב המוטלת עליה והיא אינה זכאית לתשלומי "פיצוי והחזר הוצאות" בגין אי תשלומן של החשבוניות שהופקו לאחר קבלת מכתב העוררת, קרי החל מחשבונית נספח ו' לתגובת המשיבה .

13. אין בסיס לטענת העורר כאילו במחשבי המשיבה נפלה תקלה שהביאה לרישום מהופך של ספרות הבית והדירה שבכתובת העורר. הרישום שעל גבי החשבוניות מציין בתחילה את מספר הבית ולאחר מכן את מספר הדירה וברור לכל המעיין ברישום הכתובת כי המספר הראשון מתייחס לבניין והשני למס' הדירה. שלא כטענת העורר, צמד המספרים אינו מופרד בלוכסן ועל כן אין מקום לטעות הנטענת.

14. כעת נתייחס לטענת המשיבה לכך שהערר הוגש באיחור ושלא במסגרת 30 הימים הקצובים לכך בס' 12 ב' לחוק. כאמור, לצד ערר זה הוגשו על ידי העוררת עררים נוספים. הערר הראשון שהוגש על ידי העוררת הינו ערר 511/04. מהאמור בערר זה ומתוך שנאמר בדיון שנתקיים ביום 18.1.2005 וכך גם בדיון שנתקיים בערר דנן, עולה כי בהגישה את ערר 511/04, אשר הוגש ביום 18.3.2004, סברה העוררת כי הוא כולל גם את הרכב נשוא הערר דנן. כאמור, המשיבה בהתנהלותה תרמה לאמונתה של העוררת לכך שהיא בעלת דין נכונה לגבי כל כלי הרכב שבשימושה, לרבות אלו שאינם רשומים על שמה, ובכללם הרכב נשוא ערר זה.
לעניין זה של שאלת האיחור, יש, על כן, לדעתנו, לראות את מועד הגשת הערר כיום 18.3.2004.
אכן, גם בהתייחס למועד זה הוגש הערר לכאורה באיחור שכן דבר קיומם של החיובים הובא לידיעת העוררת לכל המאוחר בשיחת הטלפון מיום 19.5.2003. העורר לא העמיד הסבר מניח את הדעת לגבי האיחור בהגשת הערר ככל שהוא מתייחס לחשבוניות שהוצאו לו עד לאותו המועד, קרי חשבוניות נספחים א', ב', ג', ד' לתגובת המשיבה. בהתחשב בכך שחשבוניות אלו הוצאו עוד קודם לעדכון הכתובת במסגרת מכתב העוררת, יש לדחות את הערר ביחס אליהן.
עם זאת, לגבי החשבוניות שהוצאו לאחר מכתב העוררת שאותם המשיכה המשיבה לשלוח לכתובת הבלתי מעודכנת, ספק אם קיים איחור ובכל מקרה קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד ביחס אליהן. ראשית, לטענת המשיבה עצמה, ביום 25.1.2004 שוחח העורר עם נציגיה ולמחרת היום שולמו שתי חשבוניות נסיעות – נספחים ו', ט' לתגובת המשיבה. באותו היום פנתה העוררת לפורום החיובים של המשיבה בבקשה לבטל את ה"קנסות". תשובת המשיבה נושאת תאריך 13.2.2004 ויש להניח כי היא התקבלה אצל העוררת זמן מה לאחר מכן. העובדה שהעוררת המתינה לתשובת המשיבה טרם פנתה לוועדת הערר הייתה מתבקשת, שכן אילו הייתה המשיבה נעתרת לבקשה לביטול ה"קנסות", כי אז היה מתיתר הצורך בהגשת הערר. לאור אלו ספק אם קיים כלל איחור לגבי חשבוניות אלו. יותר מכך – גם אם קיים איחור הוא מינורי וישנו טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. רשימת העילות המצדיקות הארכת המועד אינה רשימה סגורה. משקל נתון לעובדות שונות ובכלל זה לכך שהעורר אינו מיוצג, לכך שהוא לא ידע על קיומה של הוועדה ולכך שהערר נמצא מוצדק. [ראה בשא (עליון) 9178/04 יחזקאל אלישיב ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ; בשא (עליון) 9177/04-ג', אקי (חזקיה) בכנוף נ' דוד קמי]. המשיבה לא טענה כי שנתה מצבה לרעה עקב השתהותו של העורר ואף בכך יש כדי לתמוך בהארכת המועד.

15. התוצאה היא כדלקמן:
א. בהתייחס לחשבוניות שפרטיהן בנספחים ב' ו- ד' לתגובת המשיבה, נדחה הערר. בנוסף, ישלם העורר את חיוב הנסיעות שבחשבונית נספח ז' לתגובת המשיבה, ככל שטרם עשה כן.
ב. בהתייחס לחיובי ה"קנסות" שבחשבוניות שפרטיהן בנספחים ז' ו- ח' לתגובת המשיבה, מתקבל הערר והעורר פטור מתשלומם.
ג. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

לצדדים הזכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי וזאת בתוך 15 ימים.
ניתן היום: י"ז אלול תשס"ו, 10.9.2006
_______________________ __________________ _____________
שמרית שלומוביץ'-שטיין, עו"ד מנחם שח"ק
, עו"ד לילך נחמיה, עו"ד
חברה יו"ר חברה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר 515/05
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 515/05 שלום מנצורה, י. מ. אספקת אבן בע"מ נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/09/2006)