פסקי דין על אידה שפיגל | פסקי דין על זאב שפיגל | פסקי דין על אור הטבע | פסקי דין על שמש חי אחזקות |

95554/97 א     27/01/2003




א 95554/97 אידה שפיגל, זאב שפיגל נ' אור הטבע בע"מ, שמש חי אחזקות בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
095554/97
בש"א 134889/02

בפני
:
כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:
27/01/2003




בעניין:
1. אידה שפיגל

2. זאב שפיגל

ע"י ב"כ עוה"ד נחשון




התובעים

נ
ג
ד


1. אור הטבע בע"מ

2. שמש חי אחזקות בע"מ




הנתבעות


החלטה

1.
בפני
בקשת הנתבעות לבטל פסק-דין שניתן נגדן בהעדר התייצבות ביום 9.9.02 לאחר שלא התייצבו לישיבת ההוכחות.


ב"כ הנתבעות טוען כי אין המדובר בזלזול מצד המבקשות אלא אך בשגגה עסקינן.


לטענת מנהל הנתבעות בשל חילוקי דעות עם בא כוחו הקודם, הודיע לו זה האחרון כי לא יוסיף לייצגו בתיקים. משכך, סבר לתומו כי כל עוד לא הועברו אליו התיקים ולא הודע לו על מועד דיון – כי אז אין דיונים "באופק" – כדבריו.


עוד טוען ב"כ הנתבעות כי לנתבעות טענות טובות כנגד התביעה, שכן הנזק הנתבע אינו מגובה כולו בקבלות.

2.
ב"כ התובעים מתנגד לבקשה.


לטענתו מושתקות הנתבעות מלטעון לגבוה הנזק לאחר שבמשך תקופה ארוכה עד למתן פסק-דין לא הגישו הנתבעות כל עדויות מטעמן.


ב"כ התובעים טוען כי הנתבעות הפגינו התנהגות מזלזלת לכל אורך משכם של ההליכים וכי כבר ניתנו שלושה פסקי דין בשל ההתנהגות זו.

3.
לא ראיתי להיעתר לבקשה.

א.
בבוא בימ"ש לדון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד עליו לשאול עצמו שתי שאלות:


"ראשית: מה הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?.

שנית: מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע – המבקש אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט.

השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת חשיבות משנית".


ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' 738.

ב.
סיבת אי ההתייצבות

אמנם לשאלה זו נודעת כאמור רק חשיבות משנית ומקום שלמבקש יש סיבה של ממש למחדל – הרי שבימ"ש יטה לבטל את פסק הדין. אך מקום שלמבקש אין סיבה של ממש למחדלו – יקפיד בימ"ש יותר עם המבקש.

במקרה שבפני
נהגו הנתבעות זלזול מופגן בבימ"ש ובצד שכנגד במשך כל דרך התנהלותו של תיק זה, אם בתקופה שניהלו התיק בעצמן ואם לאחר ששכרו שירותיו של עורך דין.

ביום 29.9.99 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה אשר בוטל לבקשת הנתבעות.

ביום 30.12.01 ניתן

פסק דין
בהעדר התייצבות אשר בוטל ביום 10.3.02
וגם זאת לא מחובת הצדק אלא משקול דעת.

הדיון שנקבע ליום 9.9.02 נקבע במעמד מנהל הנתבעות, מר שמש חי ועורך דינו
ביום 25.4.02.

לנתבעות ניתנו יותר מהזדמנות אחת מאז שניתן פסק-הדין החלקי, בשאלת האחריות, כדי להביא עדויות מטעמן בכל הנוגע לנזק אך גם בעניין זה הפגינו זלזול ואף לא נענו להחלטות בית משפט.

בישיבה מיום 25.4.02 נתתי לב"כ הנתבעות אורכה בת 45 ימים להודיע מי הם העדים מטעמם בשאלת הנזק.

משלא התקבלה הודעה, פניתי ביוזמתי בהחלטה מ – 18.6.02 והתרעתי כי עד מועד זה טרם התקבלה תשובת ב"כ הנתבעות ונתתי אורכה להגשת העדויות מטעם הנתבעת עד ליום 1.8.02, גם להחלטה זו לא בא כל מענה.

ביום 5.8.02 הגישו התובעים בקשה למתן פסק-דין לאחר שהנתבעות לא עמדו בהחלטות בית המשפט.

ביום 29.8.02 דחיתי הבקשה על מנת לאפשר לנתבעות להתייצב לדיון ולחקור את עדי התובעים, גם אם לא הגישו עדויות מטעמן.
כאמור לדיון לא התייצב איש.

במקרה שפני לא ביקש ב"כ הנתבעים להשתחרר מייצוג עובר לישיבת ההוכחות שנקבעה. העובדה כי חדל לייצג את הנתבעות כלל לא הובאה לידיעת בימ"ש והצד שכנגד לא ע"י עורך הדין ולא על ידי מנהל הנתבעות.

מנהל הנתבעות היה מעורב בכל ההליכים בתיק והתייצב למרבית הישיבות. היה ידוע לו היטב כי התובעים המציאו חוות דעת לעניין הנזקים וכן אישורים אחרים. חרף זאת לא טרח להגיש כל חוות דעת נגדית מטעמו במשך כל התקופה הארוכה שממתן פסק הדין החלקי ועד למועד ישיבת ההוכחות.

אין בטענה של מנהל הנתבעות כי סבר שאין דיונים באופק – אלא היתממות.

מיום שנודע למנהל הנתבעות כי קיימים חילוקי דעות בינו לבין בא-כוחו היה עליו לברר את מועדי הדיונים ולא לשבת באפס מעשה ולקוות לטוב. גם בכך הפגין מנהל הנתבעות זלזול הן בבית המשפט והן בצד שכנגד.

גם על הבקשה שבפני
לא טרח ב"כ הנתבעים הנוכחי לחתום ואף לא לאמת תצהיר מנהל הנתבעת.

מכלול האירועים בתיק זה אינו מותיר מקום לספק כי מדובר בהתנהגות של זלזול חמור שאל לו לבית משפט לתת לו יד.

היענות היום לבקשה יש בה משום אמירה כי גם כאשר הזלזול חמור – בית משפט ימחל על כבודו ולא היא.

ראה לעניין זה ע"א 32/89 חיים גולן נ' אורי עלוני ואח', פ"ד מו (3), 665 וכן בהקשר אחר דבריו של כב' הש' לוין ברע"א 3136/00 סליאמן סלמאן נ' ג'ורג' שוקרייר – רו"ח ואח', פ"ד נה (2), 97.
ספרו של ד"ר זוסמן הנ"ל בעמ' 739 ואילך.

ג.
סיכויי ההגנה

טענת ב"כ הנתבעים בבקשה לפיה חלקם של הנזקים אינו מגובה בקבלות ומכאן שיש להם סיכויי הגנה טובים – אין די בה.

התובעים גיבו תביעתם בחוו"ד שמאי וזו לא נסתרה עד היום.

עיקר הנזקים מגובים גם בקבלות.

מנגד הנתבעות לא העלו כל טענה של ממש בבקשה אשר יש בה כדי ללמד על סיכויי ההגנה לבד מטענות סתמיות כי הם יוכיחו בקלות שהסכומים מופרזים.

לו רצו הנתבעות לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הגנתן טובים – כי אז היו מצרפים מסמכים שילמדו על טענותיהם אלו.

מכל מקום, היום בחלוף שנים, ולאחר שכבר נקבע כי הנתבעות אחראיות לנזקים – גם אם היה מוכח שלאחר מאמץ ניתן להשיג חלקם של הפריטים במחיר נמוך מעט – לא היה בכך משום הגנה.

זאת הגם שנזק לעולם מוכחש הוא.

בטרם ניתן פסק הדין עברתי על דרישות התובעים ועל חוות הדעת ומצאתי אותן סבירות בנסיבות העניין.

מכאן שהנתבעות לא הראו כי יש להם סיכויים טובים להקטין את גובה פסק-הדין באופן משמעותי.

4.
סוף דבר


לא ראיתי להיעתר לבקשה וזאת הן מאחר ולא הוצגו סיכויי הגנה של ממש והן מאחר וזלזול הנתבעות הינו חמור ביותר.

על-כן הבקשה נדחית.

הנתבעות ישלמו הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ד בשבט, תשס"ג (27 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.



ח. וינבאום וולצקי
, שופטת



הדסה/קלדנית






א בית משפט שלום 95554/97 אידה שפיגל, זאב שפיגל נ' אור הטבע בע"מ, שמש חי אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/01/2003)