פסקי דין על דדון מרדכי | פסקי דין על מזון טבעי ש.ק. | פסקי דין על אלכס קובצ'וק | פסקי דין על יפים שפירא |

1542/07 א     22/01/2009




א 1542/07 דדון מרדכי נ' מזון טבעי ש.ק. בע"מ, אלכס קובצ'וק, יפים שפירא








בית משפט השלום בנצרת

ת"א 1542-07 דדון מרדכי
נ' מזון טבעי ש.ק. בע"מ
ואח'


22 ינואר 2009



בפני

כב' השופט
אברהים בולוס


תובעים

1
.
דדון מרדכי


נגד


נתבעים

1. מזון טבעי ש.ק. בע"מ
2. אלכס קובצ'וק
3. יפים שפירא




פסק דין

מונחת בפני
תביעה כספית.

רקע כללי:

1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין חוב כספי על סך 135,000 .

2. התובע הציג בכתב תביעתו את העובדות, לפיהן הנתבע
2 (להלן:"אלכס") פנה לתובע במהלך חודש 3/06, וביקש לקבל הימנו המחאות שפירעונן עתידי וזאת בתמורה לסחורה עתידית שהתובע היה אמור לקבל מהנתבעת מס' 1 (להלן:"החברה"). התובע התלבט, אולם אלכס הציע לתובע
כי יועברו לידיו שיקים חלופיים מאת החברה וזאת כפיקדון להבטחת קבלת הסחורה הצפויה.

3. למען שלמות ובהירות התמונה אקדים ואציין, כי החברה עסקה ביצור ושיווק מוצרי מזון, הנתבע מס' 3 (להלן:"יפים") היה אחד מבעלי מניותיה כן מנהלה, ואילו אלכס באותם זמנים רלוונטיים לנטען בכתב התביעה שירת כבלש במשטרת ישראל (ראה נספח ב' ) לתצהירו.
התובע נהג להזמין סחורה מאת החברה בהיקפים שונים, אותה שיווק ללקוחותיו.

4. עוד טען התובע בתביעתו, כי בתמימותו נאות לבקשת אלכס מסר וקבל המחאות וכל זאת מתוך אמונה כי הנתבעים יעמדו בהתחייבותם.

5. בחלוף תקופה קצרה, הנתבעים הפרו את התחייבותם, ועקב כך התובע ביטל את ההמחאות שמסר לנתבעים, אם כי נוכח לדעת, בשלב מאוחר יותר, כי המחאותיו הוסבו לבנק של החברה, וכי המחאות החברה שבידיו חסרות כל ערך לאור העובדה שחשבון החברה מוגבל.

6. בנק לאומי שאחז בהמחאות התובע פתח בהליכים לגבייתם והטיל עיקול על חשבונו בבנק. בעניין זה התובע סתם ולא הוסיף בתביעתו, בעיקר משלא מסר פרט או עובדה כלשהיא באשר לסילוק החוב לבנק, דבר שהתברר במהלך שמיעת הראיות ואליו אדרש בהמשך.

7. התובע הוסיף כי לימים זכה לקבל מאת החברה אישור אותו צירף לתצהירו (להלן:"האישור") לפי אישור זה הודתה החברה כי נמסרו לה המחאות בגין עסקאות עתידיות שלא יצאו אל הפועל, תאריך עריכת האישור הינו 26.11.06. בחודש 12/06 משהעניין לא בא על פתרונו, נפגשו התובע וחמו מר הנרי בוחבוט עם הנתבעים יפים ואלכס, וערכו הסכם לפיו התחייבה החברה להחזיר את חובה לתובע באופן שהתובע ימשיך להזמין שבועית סחורה מהנתבעת בערך של 10,000 ₪ ואילו בגין כל הזמנה ישולם סך של 9500, כאשר הסך של 500 ₪ ייזקף וינוכה מהחוב (להלן:"ההסכם").
הסכם זה, אליבא דהתובע , לא החזיק מעמד יותר מאשר 3 שבועות, הואיל והנתבעים חזרו על סורם והפסיקו לספק לו סחורה.

8. התובע טען אם כי באופן כללי, כי הנתבעים הוציאו ממנו במרמה והונאה כספים, תוך הצגת מצג שווא והולכתו שולל (סעיף 9 לכתב התביעה), ואף פרט (בסעיפים 18 – 21 ) אודות קיומם של אחרים שנעקצו ע"י הנתבעים, דבר שמעיד על דפוס התנהגות וכי הנתבעים אימצו לעצמם שיטה ודרך של עקיצת אחרים וגזילת
כספם.

9. בהגנתם הנתבעים 2 ,3 ( להלן : הנתבעים ),
התנערו כליל מכל אחריות, והדגישו כי כל עסקיו של התובע הם עם החברה. באשר לסיפור המעשה בפיהם השתלשלות שונה, לפי טענת הנתבעים המחאותיו הדחויות של התובע נמסרו לנתבעת והוו מעין ערובה למסגרת אשראי עבור סחורה עתידית שהוא היה צפוי לקבל (סעיף 12 לכתב ההגנה).
והכיצד בא לידי ביטוי קו אשראי זה ? הנתבעים טענו כי כשהתובע קנה סחורה מהחברה, הוא שילם עבור אותה סחורה בשיק דחוי והנתבעת
הייתה זוקפת את אחד השיקים שניתנו לה קודם כעירבון על חשבון אותה סחורה. היינו, בקשו וקיבלו המחאה עתידית שתהווה בטוחה להמחאה עתידית אחרת של התובע.
האמת תאמר שטענה זו תמוהה אך המעניין הוא שבהמשך הדרך חלו תמורות גם בגרסה זו, לתהפוכות ושינויים אלה אתייחס בהמשך.

10. הנתבעים טוענים ומפרטים, כי עבור המחאות אלה ששמשו "ערובה" התובע ביקש מהנתבעת המחאות נגדיות, היינו מעין ערובה לערובה ואת זאת טוענים הנתבעים בעמ' 13 לכתב ההגנה. הואיל והנתבעת לא גילתה חשש משבידיה המחאותיו של התובע לא הביעה התנגדות והעבירה לתובע המחאות המשוכות על חשבונה.

11.
הכל התנהל על מי מנוחות, אולם בזמן מסוים התובע החליט להפחית את היקף הזמנותיו מאת הנתבעת ואף לעיתים
לא הזמין סחורה כפי שנהג לעשות, ועקב כך הנתבעים מודים בסעיף 14 לכתב הגנה "בתקופה זו הנתבעת מס' 1 הפכה להיות חייבת סכומים מסוימים לתובע".

12. בשלב מאוחר יותר, טוענים הנתבעים, הוקמה ע"י יפים ואשת אלכס חברה אחרת, שהתובע המשיך לרכוש ממנה סחורה, ובן רגע הפסיק מפאת העובדה "הוא לא שילם ל א.ק תעשיות בשל החוב של הנתבעת מס' 1 אליו" (סעיף 22 לכתב ההגנה). אז התגלע הסכסוך ומתוך מגמה להביא לפתרון יעיל נפגשו הנתבעים 2 ,3 עם התובע וחמו, כאשר האחרון כתב בכתב ידו את ההסכם עליו חתמו הצדדים.
הנתבעים מציינים, וזאת בניגוד לטענת התובע, כי האחרון
הוא זה שהפר את ההסכם.

13. ראיתי לפרט בהרחבה את כתבי הטענות מהסיבה שגרסת הנתבעים כפי שקיבלה ביטוי בכתב ההגנה במרוצת הזמן עברה שינויים, ובתצהירו של אלכס הופיעה גרסה שונה באשר למערכת היחסים שעמדה ביסוד ההמחאות נשוא המחלוקת. כן מהסיבה שבסיכומי התובע צפו ועלו טענות חדשות לחיובם של הנתבעים 2 ,3 כאורגנים של החברה, כן מכוחה של דוקטרינת הרמת המסך.

14. שמעתי את ראיות הצדדים ביום 22.10.08 והוריתי בתום הבאת הראיות על הגשת סיכומים, סיכומי התובע הוגשו כאמור, ובמקביל הנתבעים הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול של שלחלקה נעתרתי, ובעקבות ההחלטה הוגשו סיכומי הנתבעים ביון 14.1.09.

טענות התובע בסיכומיו:

1. בסיכומיו התובע טוען, כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ, וכי ההמחאות שניתנו ע"י הנתבעים לתובע ניתנו בידיעה כי חשבון החברה מוגבל ואף מתוך כוונה תחילה שלא לספק
סחורה. מעשה רמייה זה כך סבור התובע, מחייב חיובם של הנתבעים 2,3 בהתאם לסעיף 6 וסעיפים 252 – 254 לחוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן:"החוק").

2. הנתבעים 2 ,3 לשיטת התובע, ניסו לאורך המשפט לפזר ענן סמיך ולטשטש את העובדות, אולם נשכח כנראה מהנתבעים כי הם הודו בחובם לתובע וזאת בסעיף 14 לכתב הגנתם, זאת בנוסף להודאת החברה באישור לפיו סכום ההמחאות
עומד על סך 79,531 ₪, שגם אינו משקף את מלוא נזקיו של התובע, הואיל וסכום החוב הנכון עקב פתיחת תיק ההוצל"פ הגיע לכדי 91,000 ₪, דבר שקיבל חיזוק נוסף
מההסכם שבו קיימת בפועל הודאה לפיה סכום החוב עומד על סך 90,000 ₪.

3. התובע מוסיף וטוען בסיכומיו, שעל אף העובדה שהנתבע אלכס אינו רשום כבעל מניות או מנהל החברה, אולם הוא היה הרוח החיה מאחוריה, והוא זה ששלט וניהל את כל ענייניה. בעניין זה התובע מפנה לקרבה שבין אלכס ליפים, לדברי העד אמיר מזרחי שעבד בחברה, והעובדה שיפים אינו שולט כלל בעברית כדברי אשתו של אלכס אלונה בעמ' 18 לפרוטוקול). כן ובעיקר, לכתוב בכותרת ההסכם, לפיו החברה מיוצגת על ידי אלכס ויפים. באשר לאחרון , טוען התובע כי אין ספק שהיה בעל מניות ומנהל בחברה, וחרף זאת הוא לא הובא כלל לעדות עם כל המשתמע מכך.

4. התובע מיחס לנתבעים בסיכומיו מעשי מרמה והתנהגות שלא בתום לב, עותר לחיוב הנתבעים 2, 3 בנזיקין כמי שעוולו כלפיו כן בהיותם אלה שהפרו את ההסכם.

5. בסיכומיו התובע טוען לחוב בסך 90,000 ₪, אך מוסיף גם פיצוי בגין אובדן הכנסות בסך 20,000 ₪, עוגמת נפש לפחות בסך 5000 ₪, כן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ שהוא סבור שעל הנתבעים לשלמם.

6. בסוף סיכומיו מפנה לסתירות שעלו בעדות עדי ההגנה ומדגיש כי גרסתו המאוחרת של אלכס , לגלגול שיקים, עומדת בסתירה לגרסה שקיבלה ביטוי בכתב ההגנה ומהווה שינוי חזית אסורה.

טענות הנתבעים בסיכומיהם:


1. הנתבעים פותחים בסיכומיהם בהדגישם את חוסר אמינותו של התובע והעובדה שלא השכיל להוכיח את יסודות תביעתו. בין היתר, הם טוענים שהתובע לא הוכיח שמקור החוב בהוצל"פ הינו השיקים שניתנו לו ע"י הנתבעת, ואם כן הרי לא הוכיח כי חוב זה הינו בגין המחאות להן טען אלא בגין סחורה שסופקה בפועל. בהקשר זה הנתבעים מפנים לדבריו של התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, חיזוק לכך מוצאים הנתבעים גם בדבריו בעמ' 10, לפיהם הוא הודה שקיבל סחורה עד חודש 6/06, ואילו בתביעתו ציין התובע כי ההמחאות נשוא התובענה נמסרו לחברה בחודש 3/06.

2. הנתבעים אף מוסיפים שגם הסכום הנתבע הינו מופרך, בהסתמכם על דברי התובע שנאמרו בעמ' 13 לפרוטוקול, לפיהם
בסופו של יום הוא
סלק את החוב בתיק ההוצל"פ בסך של 44,000 ₪ ולא 91,000 ₪.

3. באשר לאישור, הנתבעים טוענים שמדובר במסמך מזויף, לנוכח העובדה שהן אלכס וגם אלונה קרבצוק, הכחישו כי אלונה חתומה על מסמך זה. משמע , לגישת הנתבעים, החתימה המתנוססת על המסמך ונחזית כחתימת אלונה הינה מזויפת, מה גם שהתובע לא הצליח להציג את המקור וגם כשל בהוכחת העובדה כי המסמך אותנטי והחתימה היא של אלונה כנטען על ידו. התובע, כך מציינים הנתבעים, לא טרח בחקירתה הנגדית של אלונה להעלות נושא זה וגם הוא במו פיו הודה בעמ' 13 לפרוטוקול, כי אינו יודע זהות החותם על המסמך.

4. באשר להסכם הנתבעים טוענים כי אלכס התלווה ליפים הואיל והאחרון אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, וכי חתימתו על המסמך היא בדיוק כחתימת חמו של התובע מר הנרי בוחבוט, שאינו מעורב ואינו צד להסכם. עוד נטען כי מי שהפר את ההסכם היה דווקא התובע שהחל ברכישת סחורה תוך הפחתה לסכום המוסכם, את זאת עשה למשך 3 שבועות בלבד,
ולאחר מכן ביטל את ההמחאות שמסר בגין אותה סחורה והביע כוונה ברורה שלא לקיים את ההסכם.

5. בסוף סיכומיהם הנתבעים טענו כי טענת התובע לא הוכחה זאת בשים לב לרמת ההוכחה הדרושה בכגון דא.

דיון והכרעה:

1.
כאמור, הנתבע
יפים, השוהה בחו"ל מזה תקופה ארוכה לא העיד. ואילו הנתבע אלכס בחר להגיש תצהיר בו העלה גירסה השונה מזו שבכתב ההגנה . אלכס טען שחילופי ההמחאות שבין החברה לתובע היתה מתוך מטרה אחת ויחידה, והיא גלגול שיקים, בכדי ששני הצדדים יזכו לקבל הטבות ואשראי מאת הבנקים איתם עבדו. אף שטיעון עובדתי
זה מהווה שינוי חזית שלגביו לא באה בזמן הנכון התנגדות מצד התובע, אולם איני סבור שמסכת עובדתית זו משנה כהיא זו מהעובדה שההמחאות החליפו ידיים וכי המחאות החברה חוללו. לא זו אף זו, שינוי זה בעיני מטיל צל כבד על גירסתו המאוחרת של אלכס וגורעת מאמינותו.
התרשמותי מאלכס היתה שלילית , התרשמתי כי נתבע זה לא דבק באמירת האמת, והעיד בפני
כאשר שם לעצמו מטרה אחת ויחידה והיא להחלץ מהתביעה אליה נקלע.
לא אוכל לבסס ולהסיק עובדה אחת המיטיבה עם אלכס על סמך עדותו, וזאת
על אף שנתבע זה הפגין נינוחות
והחיוך נסוך על פניו לאורך כל עדותו.
כפי שצייניתי לעיל, איני מאמין לאלכס וביתר שאת לנוכח הפערים בין גרסתו בתצהיר העדות הראשית לזה שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול העיקולים ובכתב ההגנה.
2.
אלכס, כך התרשמתי למרות טענתו וטענות אשתו אלונה, היה מעורה ומעורב לפני ולפנים בניהול החברה והוא היה הרוח החיה מאחוריה שכוונה, החליטה וניהלה. לדבריו של התובע בעניין זה אני מאמין.

חיזוק לכך מצאתי בעדותו של העד מזרחי אמיר, אשר העיד בעמ' 15 לפרוטוקול בשורות 16-17:
"ש:
אתה מכיר את אלכס קרבצוק
ת:
כן. הוא היה בעל הבית שלי"

יתר על כן, גם עדותה של אלונה אשתו של אלכס שניסתה להרחיקו מהחברה הינה תמוהה ביותר.
משתמע מעדות עדה זו שיפים, שלטענתה ניהל את החברה שוהה לתקופות רבות וארוכות בחול, ועת נשאלה הכיצד אם כך החברה נוהלה, ענתה בעמ' 19 לפרוטוקול , שורות 1-3 בזו הלשון:

"ת:
כשהוא לא היה בארץ ,זה היה רוטינה ואנחנו עבדנו.
ש:
מי היה מנהלה
ת:
אין מה לנהל , יש ספקים, סחורה ועובדים."

דברים אלה
תמוהים
וביתר שאת, לנוכח העובדה שהן אלכס והן אלונה מסרו שהשפה העברית אינה שגורה כלל בפיו של יפים.

הנתבעים מבקשים לשכנעני כי המנהל היחידי של החברה
אינו יודע קרוא וכתוב בעברית,
ושוהה זמנים ותקופות ארוכות בחו"ל וזאת ללא מחליף !

3.
ועוד אוסיף בעניין זה, אלכס טען שהתלווה ליפים בפגישה שבה נערך ההסכם מהסיבה שיפים
חשש שמא יאונה לו רע עקב איומיו של התובע, וכי הצטרף מתוך מטרה כנה וטהורה לעזור ביישור
ההדורים. אך אלכס כנראה שכח, שבכותרת ההסכם מצויין שהחברה מיוצגת, בין היתר, על ידו
דבר שאינו יכול לדור בכפיפה אחת עם טענותיו.

4.
אלכס אם כן, הוא זה שניהל את החברה, והוא זה שפעל בשמה התקשר עם התובע ושיכנעו למסור המחאותיו לחברה.

5.
מחלוקת נוספת שנטושה בין הצדדים הינה באשר לחוב ושיעורו.

הנתבעים טוענים שהאישור מזויף והחתימה הנחזית כחתימתה של אלונה רחוקה מלהיות שלה. הם טוענים שהתובע לא השכיל להוכיח טענתו, הגם שהם דבקו בהכחשתם ואף הציעו שאפנה ואשווה עם חתימתה של אלונה המתנוססת על ההמחאות שצורפו לבקשה להטלת עיקולים.
התובע לא הצליח להתמודד
עם טענה זו, והוא אף הודה בפני
י שאינו יודע מי חתום על המסמך מהסיבה שהמסמך לא נחתם בפני
ו.
לפני שארחיב בנושא זה
ראיתי להעיר, שדווקא הודאה זו חרף החשיבות שהתובע מייחס לאישור, מחזקת את מסקנתי כי התובע מסר לרוב את האמת ללא כחל וללא שרק.


ובחזרה לעניין האישור, אני נכון
לצאת מנקודת הנחה שאכן לא ניתן לסמוך על אישור זה לפיו ערכן של ההמחאות שלא סופקה בגינן סחורה עומד על סך 79,731 ₪, אך מנגד קיים הסכם, שלגביו הנתבעים לא מכחישים כי נערך וכי הם חתומים עליו, ובהתאם להסכם זה החוב של החברה עומד על סך 90,000 ₪, סכום הכולל גם הוצאות ושכ"ט בתיק ההוצל"פ בהתאם לנספח א' לתצהיר התובע שהינו האזהרה שקיבל מלשכת ההוצל"פ.


איני רואה צורך אם כך לדון
בקבילותו ומשקלו של האישור לנוכח הודאת התובע והואיל ובפועל קיים הסכם שהצדדים תמימי דעים באשר לתוכנו ולפיו החברה חייבת לתובע כ 90000.
על כן, אצא
מנקודת הנחה בדיוני כי האישור הנ"ל לא ניתן ולא בא לאויר העולם.

6.
בהסכם מצוין כי החוב עומד על סך 90,000 ₪, אך התובע בחקירתו הנגדית עת נשאל אף ענה כדלקמן:

"ש:אני אומר לך, שהגעת להסדר עם בנק לאומי, לפיו שילמת 55,000 ₪, כאשר על חשבון החוב
שילמת כ- 44,000 ₪.
ת:זה נכון.
"

יוצא אפוא, שבסופו של יום, התובע הצליח לצמצם את נזקיו ולשלם סך של 55,000 ₪. הדבר מצמצם משמעותית את תביעתו של התובע, כן הודאתו זו אף
מחזקת את המסקנה אליה הגעתי ואשר צויינה לעיל, כי תובע זה לא חשש ולא היסס לענות אמת כל אימת נשאל.
זו היתה הודאתו של התובע, אך חשוב לציין הודאה זו לא מטילה ספק בנכונות הכתוב בהסכם, ההסכם נערך אחרי קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ ועל סמכה, ואילו התובע הצליח, בשלב מאוחר יותר,
להביא לסילוק החוב כלפי הבנק בסכום הפחות מהחוב האמיתי והנקוב בהסכם.

על כן, כיום ראוי וצודק להתייחס להסכמות שגובשו בין הצדדים, כאלו המתייחסות לסכום של 55,000 ₪.

7.
החברה
בהתאם להסכם חייבת לתובע סך של 55,000 ₪, דבר שאינו שנוי במחלוקת אמיתית, מה גם שחוב זה נתמך במסמך כתוב שהצדדים בדעה אחת כי
תוכן הסכם זה משקף את הסכמות הצדדים והוא נערך
לקראת סופה של מערכת היחסים בין הצדדים.

8.
לצדדים גירסאות קוטביות באשר לצד שהפר את ההסכם ולא עמד בהסדר שנקבע בהסכם זה,
לעניין זה אין
חשיבות
בכל הנוגע לקביעת היקפו של החוב. השלכה עשויה לצמוח מקביעתי בנושא זה בכל הנוגע להתנהלותם הכללית של הצדדים ולתום ליבם.
בהקשר זה ראוי להתייחס לטענת
הנתבעים
כי אי הבאת חמו של התובע מר הנרי בוחבוט לעדות, אשר היה מעורב בעריכת ההסכם ובקיא בעובדות שהתרחשו בעקבותיו, גורעת מעוצמת ראיותיו של התובע ואף מהווה חיזוק לגרסת הנתבעים.
אכן זהו הכלל, והוא יהיה
ישים ובעל חשיבות כאשר העובדות בהן היה מעורב העד שנויות במחלוקת. כפי שציינתי קודם, אין מי שחולק על כך שההסכם נחתם, ואין החולק על נכונות תוכנו
וההתחייבויות שכל צד נטל על עצמו. יחד עם זאת, עדותו של בוחבוט הייתה בהחלט חשובה ובכוחה לזרות אור על התנהגות הצדדים להסכם ובתור שכזה על תום ליבם של הנתבעים. היה מצופה מהתובע שהינו בעל דין
כי יביא את כל הראיות הטובות ביותר שעשויות לקדם את ענייננו, ולא להותיר נקודה זו הנשענת על עדותו בלבד ללא סיוע או תימוכין כלשהם. התובע כשל בעניין זה , ועל סמך עדותו היחידה
,לאור המחדל שתיארתי לעיל , לא אוכל להסיק את המסקנה כי ההסכם הופר דוקא ע"י הנתבעים.
חרף מחדל הנתבעים שבא לידי ביטוי באי העדת הנתבע יפים, ולמרות שאיני מאמין לאלכס, אולם בסיכומו של דבר נטל הראיה והשכנוע רובצים על שכמו של התובע שפתח בהליך זה ועליו לעבור את המשוכה ולהוכיח את טענותיו.

לעיתים מחדלי יריב או ראויותיו עשויות לתמוך בגרסת הצד שכנגד, במקרה בו עסקינן גם אם אלך כברת דרך לכיוון התובע ואניח כי אי העדת יפים עשויה לרפות או להתאזן עם מחדל התובע שלא העיד חמו, אולם אין די בכך, עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שלא זכתה לכל חיזוק חיצוני ואף אין בצידה הנמקות שיבססו את המסקנה כי ההפרה באה מצד הנתבעים.

אוסיף, כי דוקא סביר להניח כי מצד הנתבעים קיים רצון לקיים את ההסכם. הם נאותו להגיע להסדר זה, כך אני מתרשם,
מהסיבה שבעבר התובע נהג לרכוש מהחברה סחורה בסכומים נכבדים של עשרות
אלפים לחודש, אולם עקב המחלוקת שהתגלעה ביניהם הוא הפסיק לעשות זאת. הנתבעים חתרו להחזיק את החבל משתי קצוותיו , מחד
לא רצו להפסיד לקוח זה,
אך מאידך לא היו מעוניינים בפרעון מהיר ומאסיבי לחוב אלא גילו כוונה להחזר של 500 ₪ לשבוע תוך הפחתה מסחורה שהתובע יזמין. בזאת בעצם הנתבעים השיגו שתי מטרות, מימון חינם והחזר נוח, ומאידך שמירה על אותו לקוח שהיה תלוי בהם בציפיה שכספו יוחזר לו.

8.
החברה חייבת לתובע סך של 55,000 ₪
האם ניתן לחייב את יתר הנתבעים בחוב זה?

9.
התובע בסיכומיו טען בערבוביה אחת להרמת מסך, חבות אישית בנזיקין, להעדר תום לב , כן טענות נוספות, שלא זכו לפירוט בכתב התביעה, אך מנגד הנתבעים בסיכומיהם לא התנגדו ולא העלו דבר וחצי דבר כנגד הופעתן המאוחרת של עילות אלה.

השאלה המתחייבת ואליה אדרש, היא האם תובע רשאי בשלב הסיכומים לטעון לעילות חדשות והאם לשתיקת הצד שכנגד השלכה?
לשאלה דומה באה התייחסות בע"א 536/89, פז חברת נפט בע"מ נ. גד לויטין,
כרך מ"ו (3) עמ' 620), בפס"ד זה בהמ"ש צטט מהכתוב בספרו של זוסמן, סדרי דין אזרחי (מהדורה 6) עמ' 146, בזו הלשון:

"לעולם לא יתן בית משפט לתובע

פסק דין
על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם גילה הנתבע, בפירוש או מכללו של דבר את הסכמתו לכך"

בהמ"ש מאמץ גישה זו, אם כי לעניות דעתו ראוי להגמישה, כדברי בהמ"ש:
-
"כשלעצמי לא הייתי קובע את ההלכה בצורה כה פסקנית אך אין ספך שהשופט מצווה להפעיל ריסון מירבי בנושא זה".

הריסון שעל בהמ"ש להפעיל בא לידי ביטוי בבחינת העובדות שנטענו בכתב הטענות והאם הן מקיימות את העילה המשפטית לה חותר התובע כאשר חשיבות רבה נודעת בעניין זה, גם לעמדת הצד שכנגד. ( ראה בענין זה גם: ע"א 590/88 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' אבשלום פיטר ואח' (פורסם בנבו).

10.
יוצא אפוא, שהבחינה חייבת לחוג סביב העובדות שנטענו,
אם אכן כתב התביעה מגלה את העובדות העומדות ביסוד העילות שנטענו בסיכומי התובע, יהיה ראוי לבחון לעומק את זכותו של התובע בהתאם לעילות הנ"ל.

בעניין זה, אזכיר, כי הנתבעים לא הביעו התנגדות כלל וכלל להעלאה המאוחרת של העילות הנסמכות על היעדר תום ליבם של הנתבעים וחבותם בניזיקין שנטענו במפורש בסיכומי התובע, מכך משתמע שהביעו הסכמתה מכללא , הגם שהתובע טען, בין היתר, בתביעתו כדלקמן:

"נוכח האמור לעיל, ברי כי עניין לנו בנתבעים אשר ניצלו את תמימותו של התובע ותוך הצגת מצג שווא בפני
ו והוצאת שיקים ממנו במרמה והונאה כביכול עבור סחורה עתידית אותה התחייבו לספק לו, כאשר בדיעבד מתברר כי מלכתחילה, לא היתה להם כל כוונה".

אמנם הטענה לחוסר תום ליבם של הנתבעים לא נטענה מפורשות
בכתב
התביעה, אלא
יוחסו להם מעשים שנעשו במרמה, מעשים כאלו מטבעם טומנים בחובם
הפרה של חובת תום הלב.

11.
גם
באשר לחיובם של הנתבעים יפים ואלכס בנזיקין באה
התייחסות רחבת היקף בסכומי
התובע, כאשר מאידך הנתבעים בסיכומיהם סתמו ולא העלו כל טענה או התנגדות במישור זה, משתיקה זו
משתמע כי הנתבעים גילו הסכמתם מכללא להעלאת הטענה.

12.
לא כך באשר לטענה להרמת מסך
שבסיכומי התובע נטענה בשפה רפה תוך ציון הסעיף הרלוונטי ואף מבלי לנקוב בעילה זו, טענה זו גם לא נפרשה כראוי בסיכומים ומכאן אני מסיק שהעדר התייחסות לגביה בסיכומי הנתבעים הינה תוצאה של העמימות שאפפה אותה. יתרה מזאת אין להסיק, לנוכח היעדרו של פירוט בסיכומי התובע, כי הנתבעים הסכימו מכללא לטיעון באפיק זה.


13. אני נכון לבחון את טענותיו של התובע כי הנתבעים אלכס ויפים פעלו שלא בתום לב
וכי גרמו במעשיהם או במחדליהם לנזק ממון לתובע. יחד עם זאת, עצם העובדה שניתן לחייב את הנתבעים באופן אישי ברמה העקרונית, עדיין רחוקה מהמסקנה כי בנסיבותיו של מקרה זה כך ראוי לפעול. על התובע הנטל להוכיח עילות אלו ולהניח תשתית עובדתית שתצביע כי הנתבעים אחראים לנזקיו.

14. בתצהירו של התובע שהוא העתק של
כתב התביעה, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת, טענותיו והצהרותיו של התובע בתצהירו רובן ככולן בגדר קלישאות בעלמא. התובע מייחס לנתבעים מעשי מרמה אך מאידך לא מתאמץ להוכיח את העובדות העומדות ביסוד מסקנה זו. מלבד הטענה כי התובע נעקץ, כן הטענה כי מלכתחילה היתה כוונת הנתבעים לנשלו מכספו, התובע לא פרש את העובדות המבססות את המסקנות להן טען.
בסיכומיו התובע טוען כי ההמחאות נתנו לתובע מחשבונה המוגבל של החברה ביודעם כי המחאות אלו לא יפרעו. התובע לא הוכיח טענה זו במישור העובדתי והיא התבססה, כך התרשמתי, על התחושה שקיננה בלבו של התובע. עניין הגבלת החשבון והאם הגבלה זו חלה לפני משיכת ההמחאות ובזמנים
שהיה ידוע לנתבעים כי החשבון מוגבל, לא הוכחה ולא נתמכה באף ראיה.

לא זו אף זו, עיון בהמחאות שנמסרו לתובע ואשר צורפו לבקשתו להטלת עיקולים, דווקא מלמד שההמחאות הראשונות חזרו בהעדר כיסוי מספיק, ובהמשך על ההמחאות המאוחרות מתנוססת סיבת ההחזרה מוגבל. ללמדך שביום משיכת ההמחאות ובניגוד לטענת התובע,
החשבון לא היה מוגבל.

על סמך
העובדה שההמחאות בסופו של יום חוללו לא ניתן להסיק מסקנות אודות הלך נפשם הסוביקטיבי או האוביקטיבי של הנתבעים הנ"ל ולא ניתן להגיע למסקנה המיוחלת ע"י התובע כי הנתבעים פעלו במרמה או
בחוסר תום לב.

15.
היה על התובע להוכיח את הנסיבות האופפות למשיכת המחאות החברה ולהוכיח כי באותם זמנים נתבעים אלה ידעו
או ציפו או לפחות אדם סביר
במקומם היה מצפה -כאשר החלופה האחרונה הכרחית במישור הניזיקי- כי ההמחאות לא יכובדו. התובע לא הביא שמץ של ראיה בענין זה
מעבר לעדותו שלו, ואף
יותר מכך, הנתבע אלכס והעדה אלונה שעלו על דוכן העדים לא נחקרו כלל בעניין זה .

16.
גם בהתבסס על ההסכם יקשה אף להוכיח את עילת התביעה, כזכור הצדדים הגיעו להסכמה לסילוק החוב באמצעות המנגנון אותו קבעו בהסכם. הסכמה זו
שגילו הנתבעים נולדה לאחר שנזקיו של התובע התגבשו, עיתוי זה שומט
את הקרקע תחת העילה הנזיקית המתבססת על הפרת הנתבעים להסכם להבדיל ממשיכתם להמחאות. לזאת אוסיף את מסקנתי כי התובע גם נכשל בהוכחה כי ההסכם הופר ע"י הנתבעים, כך שמכאן מתחייבת המסקנה כי הטענה לחוסר תום ליבם או למעשים או מחדלים מזיקים מצידם של הנתבעים נותרה ללא ביסוס.

17.
מן המקובץ עולה כי דין התביעה כנגד הנתבעת מס'1 להתקבל בחלקה ואילו נגד יתר הנתבעים להידחות משלא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו.
אציין שטענת התובע להוצאות ועוגמת נפש בסיכומיו לא קיבלה ביטוי בתביעתו ומכאן דינה דחייה.

18.
אי לכך, אני מחייב בזאת את הנתבעת מס'1 לשלם לתובע סך של 55000, נכון ליום הגשת התביעה ,כן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, ודוחה את התביעה נגד יתר הנתבעים ללא צו להוצאות.

המזכירות תעביר פס"ד זה לצדדים.







ניתן היום,
כ"ו טבת תשס"ט, 22 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1542/07 דדון מרדכי נ' מזון טבעי ש.ק. בע"מ, אלכס קובצ'וק, יפים שפירא (פורסם ב-ֽ 22/01/2009)