פסקי דין על יוסי סבג | פסקי דין על המגן חברה לביטוח בע"מ

1360/06 א     24/09/2009




א 1360/06 יוסי סבג נ' המגן חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בטבריה



24 ספטמבר 2009

ת"א 1360-06 סבג נ' המגן חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי

התובע

יוסי סבג


נגד

הנתבעת
המגן חברה לביטוח בע"מ






פסק דין


רקע
עניינו של פסק הדין שלפניי בנזקי גוף אשר אירעו לתובע בתאונת דרכים מיום 18.05.01, בעת ששהה בחופשה משירותו הצבאי הסדיר.

אין מחלוקת בשאלת החבות ופסק הדין יעסוק בשאלת הפיצוי בלבד.

טענות התובע
התובע הינו יליד 27.4.80 ובמועד התאונה היה כבן 21
שנים.

ביום 18.5.01 נפגע התובע בתאונת דרכים. ממקום התאונה הובהל באמצעות אמבולנס לבית החולים פוריה, שם נבדק בחדר מיון ואובחן כסובל משבר אלכסוני בירך שמאל .

נכותו של התובע
נקבעה על ידי משרד הביטחון בשיעור משוקלל של 19%. מכך 10% בגין שבר בעצם ירך שמאל ו-10% נוספים בשל צלקות בירך. קביעת משרד הביטחון לעניין הנכות הרפואית מהווה קביעה על פי דין בהתאם לדרישת החוק.

ביום
20.5.01 נותח התובע וברגלו בוצע שחזור וקיבוע השבר באמצעות מסמר. לאחר הניתוח סבל התובע מסיבוכים שונים ואושפז למשך 14 ימים. ביום 5.3.03 נותח פעם נוספת לצורך הוצאת עצם מעל ההפקק, הוצאת הפקק והמסמר התוך שלדי. בפעם זו אושפז ל- 6 ימים נוספים.

עד לסוף דצמבר 2001 שהה התובע בתקופת אי כושר מלא כשהוא סובל בין היתר מפצעי לחץ, מכאבים עזים באזור השבר וממגבלה קשה בתנועות מפרק ירך שמאל.

בעקבות התאונה סובל התובע מכאבים עזים בירך המקרינים לגב לעכוז ולברך שמאל. כאבים אלו אינם מאפשרים
עמידה ממושכת, נשיאת משקלים כבדים וכן הליכה ממושכת. הצלקות מהן סובל
התובע הינן צלקות מכאיבות בעלות השפעה תפקודית.

התובע נזקק למעקב רפואי אורטופדי אינטנסיבי ולטיפולי פיזיותרפיה רבים.

התובע הסתייע רבות בבני משפחתו אשר סעדו אותו באופן צמוד, ליוו אותו לבתי החולים וטיפלו בכל צרכיו, לרבות כלכלתו השוטפת.

בחודש ינואר 2002 השתלב התובע בעבודה אצל גיסו, בתחילה כנהג ולאחר מכן כמנהל עבודה, אך לבסוף הפסיק את עבודתו כאשר המגבלות התפקודיות מנעו ממנו מלעמוד בדרישות.
בעקבות הניתוח הנוסף שהה בתקופת אי כושר מעל לחודשיים בשנת 2003, נתמך על ידי הוריו ונסמך על שולחנם. עוד קודם לכן בשל כאביו נאלץ להעדר מעבודתו.

התובע ציין, כי אילולא הועסק על ידי בני משפחתו המתחשבים באופן יוצא דופן במגבלותיו ומקלים עמו לא היה מסוגל להשתלב במעגל העבודה והיה נאלץ להסתפק בשכר מינימום.

לטענת התובע, בעקבות יחסים מעורערים בינו לבין אחיו קיים סיכון ממשי כי ייאלץ לפרוש מהעסק המשפחתי ויוותר בשוק העבודה עם מגבלה תפקודית בשעור 19%.

התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית על שעור של 19% ואת בסיס השכר
על השכר הממוצע במשק. לדבריו, הוא ניחן בחריצות והתמדה
ויש להניח שאילולא מגבלותיו היה משתכר את השכר הממוצע במשק ואף למעלה מכך.

התובע
עותר לפסוק לו בראשי הנזק להלן את הסכומים הבאים:
בגין אובדן השתכרות לעבר- סך של 100,952₪. ( 5 חודשי אי כושר מלאים ועוד סכום גלובאלי).
הוצאות מחייה לעבר מיום הקדמת שחרורו מצה"ל– סך של
10,000 ₪, לדבריו שחרורו הוקדם ב-5 חודשים וכל צרכי מחייתו הוטלו על כתפי הוריו.
בגין עזרת צד ג' לעבר סך של
25,000, לדבריו, נוכח אשפוזו ותקופת אי הכושר הארוכות נאלץ להיעזר בהשגחה צמודה.
בגין הוצאות רפואיות – סך גלובלי
של 5,000 ₪.
בגין כאב וסבל - סך של 50,061 ₪.
בגין אובדן השתכרות לעתיד סך של 377,008 ₪ ולא פחות מסך של
198,425 ₪.
בגין אובדן זכויות פנסיה 31,744 ₪.
בגין עזרת צד ג' לעתיד –109,821 ₪, וזאת
לפי תחשיב של 2 שעות עזרה שבועית – 9 שעות חודשיות לפי סך של 40 ₪ לשעה כולל
נסיעות.
כן עותר התובע לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין ניידות ונסיעות.

סך הכול עותר התובע לפצותו בסכום של 709,586
₪, כאשר מסכום זה יש לנכות את התגמולים שניתנו ממשרד הביטחון בערכם המשוערך למועד מתן פסק הדין.

טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת דרישותיו של התובע לפיצוי מוגזמות ונעדרות בסיס.

לדבריה, אין לנכותו הרפואית של התובע כל השפעה על תפקודו. הנתבעת מפנה למסקנות הוועדה הרפואית העליונה של משרד הביטחון לפיהן אין דלדול שרירים, אין הגבלה בתנועות, חוזק השרירים בשתי הרגליים שווה, אין נמק ו/או זיהום, תנועות הברכיים חופשיות ומלאות, החלל המפרקי שמור, אין נוזל חופשי ואין סטיות של הרקמות הרכות ו/או השרירים.
העדר השפעה תפקודית אף הוכחה במהלך שמיעת הראיות. כאשר הוברר כי העבודות אותן ביצע התובע משך השנים שחלפו ממועד התאונה (התובע עובד ברציפות מאז חודש ינואר 2002) כמדריך סנפלינג וכמכונאי רכב היו כרוכות במאמצים פיזיים וחרף זאת הצליח התובע לבצען ללא כל מגבלה. יתרה מכך גובה השתכרותו של התובע כמו גם השתלבותו במעגל העבודה מלמדת, כי לנכותו הרפואית אין כל השפעה על תפקודו.

עוד הוכח כי התובע רקד בחתונתו כמו כולם, מסייע לאשתו בקניות ואף משרת במילואים.

לכל היותר יש להעמיד את הנכות התפקודית על 5%.

הנתבעת ציינה, כי התובע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים אשר אמורים היו לשפוך אור על תפקודו
האמיתי במקום עבודתו ועל כן עדותו ועדות אימו הינן בבחינת עדות בעל דין כמשמעו בסעיף 54 לפקודת הראיות.

הנתבעת מציעה לפסוק לתובע את הסכומים בהתאם לראשי הנזק כדלקמן:

בגין כאב וסבל- סך של
34,000 ₪.
הפסדי שכר לעבר- לדברי הנתבעת יש להכיר לתובע לכל היותר בהפסד של שלושה חודשי השתכרות ועל כן סך של 13,500 ₪ בלבד.
בגין זכויות פנסיה
בהעדר הוכחה להפרשות בעבר, אין לפסוק מאום. כיום מופרשת פנסיה כחוק.
הפסדי שכר לעתיד-הנתבעת מציעה בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בשעור של
30,000 ₪.
אשר להוצאות - התובע לא הוכיח דבר ברכיב זה וממילא היה זכאי לטיפולים רפואיים חינם במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. לפנים משורת הדין מציעה הנתבעת לפצותו בגין רכיב נזק זה ב - 1,500 ₪.
בגין עזרת צד ג'- לשיטת הנתבעת לא נזקק התובע לעזרת צד ג' ולפיכך לא מגיע לו פיצוי ברכיב זה.

דיון והכרעה

כאמור עסקינן בשאלת הנזק בלבד, ולצורך כך יש להכריע תחילה ב- 2 שאלות מרכזיות, האחת עניינה שעור נכותו התפקודית של התובע, והשנייה, בסיס השכר שיש לקבוע.

אשר לנכות התפקודית
–
נכותו
הרפואית הצמיתה של התובע נקבעה בשעור משוקלל של 19%
על ידי הועדה הרפואית העליונה
לתביעות וקביעת
זכאות נכים של משרד הביטחון אגף השיקום, המדובר בקביעה על פי דין.

נכויות התובע הינן כדלקמן: 10% בגין: "שבר בירך שמאל קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה" ו - 10% נוספים בגין: "צלקות בירך שמאל בשטח כולל של 19.3 סמ"ר".

מסיכום אשפוז עולה כי התובע נפגע בירך שמאל ונגרם לו שבר, התובע נותח ובוצע שחזור סגור וקיבוע. לאחר הניתוח הופיעו אצל התובע פצעי לחץ אשר טופלו וכן נפיחות ורגישות. עוד במסגרת בית החולים
החל התובע בטיפולי פיזיותרפיה
ושוחרר כאשר הוא הולך בעזרת הליכון.
מצבו התפקודי הוגדר במועד שחרורו
כ- "לא עצמאי" כאשר הוא נזקק להשגחה ושיקום.

התובע הציג אישורים רפואיים אודות טיפולים פיזיותרפיים תכופים וכן מעקב אורטופדי שוטף, במסגרתו אושרו לו ימי חופשה למשך כ- 5 חודשים. (ראה אישור אחרון מיום 30.9.01).
בהמשך צורף תיעוד רפואי נוסף אשר מעיון בו נלמד כי התובע ממשיך לסבול מכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, ובאזור עכוז שמאל.

ביום 3.11.02 (כשנה וחצי לאחר התאונה), נבדק התובע אצל פרופסור דניאל רייס מבית החולים אלישע אשר הפנה המלצותיו לרופא המטפל להמשך אבחון (נספח ט' לתצהיר). במסגרת מכתב זה התייחס פרופסור רייס לכאבי התובע וציין כי מדובר "בכאב המהווה הטרדה תפקודית חמורה למדי".
ביום 5.3.03 אושפז התובע פעם נוספת בבית החולים לצורך ניתוח להוצאת המתכות מרגלו. בסיכום האשפוז נכתב כי עדיין קיימת הגבלה קלה בתנועות מפרק ירך שמאל עקב כאבים, והתובע שהה בתקופת אי כושר נוספת משך חודשיים.

ביום 21.08.04 פנה התובע לבית החולים "העמק" בעפולה בעקבות כאבים ובבדיקה גופנית נמצאה רגישות בירך השמאלית ואף הומלץ על מעקב רופא מטפל וכן טיפולי פיזותרפיה.

וועדה רפואית מיום 24.01.05 קבעה:

"הולך ללא צליעה, צלקות ניתוחיות בירך שמאל תואר בוועדה הקודמת. היקף 2 הירכיים 15 ס"מ מעל הפיקה שווה. היקף סובכים שווה. הכיפוף של ירך שמאל שווה לכיפוף ירך ימין. אבל בהנעת פרק שמאל מתלונן על כאבים. סיבוב חיצוני ופנימי בשני פרקי הירכיים שווה ומלא, תנועות 2 הברכיים מלאות ושוות".


מאז אותו מועד ועד עתה (ולמעשה מאז 21.8.04) אין תיעוד רפואי נוסף, לרבות לא בגין טיפולים פרטיים כלשהם להם טען התובע בחקירתו.

בתצהירו טען התובע כי הוא סובל מכאבים עזים בירך, ­­­­­­­­­­­כאבי גב, עכוז וברך שמאלית. בבית המשפט הוסיף כי הוא מוסיף לצלוע חרף קביעת הוועדה (עמוד 16 לפרוטוקול ש' 10) וכי אינו מסוגל לעסוק בספורט (ריצה – עמוד 22 לפרוטוקול שורה 10) עוד לדבריו הוא מתקשה להרים או לעמוד לאורך זמן. (עמוד 21 ש' 27).

בצד האמור לעיל התברר כי התובע השתלב במעגל העבודה והחל מתחילת שנת 2002 עבד גם בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי. התובע אישר כי ביצע עבודות בגבהים באמצעות סנפלינג, (ואף עבר קורס לשם כך. (ראה עמוד 13 לפרוטוקול ש' 18 ואילך). במסגרת עבודתו כעת פירט

בעדותו כי הוא מבצע עבודות שונות במוסך כגון החלפת גלגלים, החלפת פילטר שמן, פלגים, פלטינות, ברקסים אחוריים וכיו"ב, (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 16-25).
התובע אף העיד כי רקד בחתונתו כמו כולם (עמוד 12 לפרוטוקול ש' 21-22). ואישר כי הוא מסייע לאשתו בעריכת קניות (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 12 -13).

על יסוד כל האמור לעיל, ובהביאי בחשבון בין היתר כי עיסוקו של התובע והכשרתו הינם לעבודות כפיים ויש בנכותו כדי להגבילו גם בעתיד, ובצד זה שיקומו הניכר לעין של התובע לכל הפחות החל משנת 2004, סבורני כי נכון יהיה להעמיד את שיעור הנכות התפקודית

על 10%.

אשר לבסיס השכר
אין חולק כי במועד פציעתו היה התובע חייל בשירות סדיר וטרם החל דרכו בעבודה מקצועית.

בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח נ' אבו חנא רים פ"ד ס (3) 13 נקבעה ההלכה לפיה את אבדן כושר ההשתכרות יש לחשב על בסיס השכר הממוצע במשק. כוחה של הלכה זו יפה גם בעניינו של חייל
ראה ע"א 2156/06 ביטון נ' קדוש אליו מפנה ב"כ התובע (פורסם במאגרי המידע), שם נקבע על ידי כבוד השופט ריבלין כי "
במקרה זה לא היה מקום לסטות משיעור השכר הממוצע במשק ובסיס השכר הפוטנציאלי בהיעדר הסטוריה תעסוקתית רלבנטית קודם לתאונה

". ראה גם ע"א 9980/06 עזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' עיריית ירושלים (פורסם במאגרי המידע).

אשר על כן, אני מעמידה את בסיס השכר כמצוות הפסיקה על השכר הממוצע במשק, ובניכוי
רכיב המס על סך של 7,582 ₪.

אשר לפיצוי בראשי הנזק השונים –

כאב וסבל -

לתובע נקבעה נכות בשיעור של 19% כמו כן הוא אושפז למשך 20 יום.
אשר על כן ובהתאם להוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו 1976 יעמוד הפיצוי ברכיב זה על סך של 50,222 ₪.

הפסד שכר לעבר –

הצדדים הסכימו כי יש לפסוק לתובע שלושה חודשי הפסד שכר עבור החודשים אוקטובר עד דצמבר 2001 על סך של 13,500 ₪. סך זה כאשר הוא צמוד להיום ובתוספת ריבית מאמצע התקופה
עומד על סך של 18,221 ₪.

בנוסף לכך, הוכח כי לתובע הייתה תקופת אי כושר נוספת למשך חודשיים לאחר הניתוח השני, בגין תקופה זו ובהתאם לתלושי השכר הסמוכים לאותו מועד יש לפסוק לו הפסד השתכרות בתוספת הצמדה ובתוספת ריבית מאמצע התקופה, בסך כולל של 10,424 ₪.

בנוסף לכך, סבורני כי יש לקבל טענת ב"כ התובע כי לסכומים הנ"ל יש להוסיף סך גלובלי נוסף אשר ישקף את הפסד ההשתכרות בעבר וזאת בעיקר נוכח הנכויות הזמניות שנקבעו, סך זה מצאתי להעמיד על 20,000 ₪.

סך הכול הפיצוי בגין הפסד השתכרות
לעבר יעמוד על סך של 48,645 ₪.

לעניין הפסדי שכר לעתיד –

התובע היום בן 29 ובהתחשב בגיל הפרישה שנקבע נותרו לו עוד 38 שנות השתכרות
(מקדם ההיוון הרלוונטי 271.8903)
הפיצוי ברכיב זה יעמוד על סך של 205,000 ₪.

זכויות פנסיה

-

במסגרת עבודתו של התובע הופרשו לזכותו כספים לקרן פנסיה, כיום מחייב החוק הפרשה כאמור. חישוב הפסד פנסיה ל - 10 שנים על בסיס 70% מהשכר ובהתאם לשעור הנכות שנקבע והיוון כפול, סך הפיצוי אם כן בראש נזק זה
17,873 ₪.

עזרת צד ג'

בהתחשב בחומרת הפגיעה ברגלו של התובע וכן על פי עדותה של אמו לפיה כשמונה חודשים עד שנה לאחר התאונה התהלך התובע עם קביים
(ראה עמוד 8 לפרוטוקול ש' 8-10) וכן לאור המסמכים הרפואיים אשר צורפו, בהם 2 הניתוחים והגדרתו עם שחרורו מצה"ל כלא עצמאי, שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרה רבה לאחר התאונה ואני מוצאת לפסוק לו בגינה סך של 20,000

₪.

לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי ברכיב זה לעתיד.

אשר להוצאות

התובע הציג קבלות ספורות בלבד, אולם נוכח הבדיקות הרבות אשר ביצע כמו גם הטיפולים הפיזיותרפיים ובהתחשב בנסיעות להן נזקק לצורך אלה,

יש לפצותו בגין
הוצאות
יו גם פיצוי גלובלי על דרך האומדנה. אציין כי בגדרי פיצוי זה הבאתי בחשבון גם את הוצאות מחייתו בתקופת השחרור המוקדם מצה"ל. אני מעמידה את הפיצוי ברכיב זה על סך של 8,000 ₪.

סך הכול יתרה לפיצוי 349,740 ₪.

מתוך הפיצוי הנ"ל יש לנכות את תגמולי משרד הביטחון בסך 55,571 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית להיום סך של
62,651 ₪.





לסיכום-

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע

סך של 287,089 ₪.

הנתבעת תשא בשכר טרחת בא כוח התובע בשעור של 13% מהסך הנ"ל ומע"מ כחוק.
עוד תשא הנתבעת באגרת המשפט ששילם התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד למועד התשלום בפועל,

5129371
13

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
ו' תשרי תש"ע, 24 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1360/06 יוסי סבג נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/09/2009)