פסקי דין על חנה מזרחי | פסקי דין על "אררט" חברה לביטוח | פסקי דין על "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב |

1852/06 א     30/09/2009




א 1852/06 חנה מזרחי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
א
001852/06


לפני כב' השופט דוד מינץ
30/09/2009



בעניין
:
חנה מזרחי


ע"י ב"כ עו"ד משה בן ארי
התובעת



נ
ג
ד




1. "אררט" חברה לביטוח בע"מ
2. "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד אהוד גלאון
הנתבעות

פ

סק דין

התובעת, ילידת 1959, נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.2.99 (
ל
הלן: "התאונה" או "התאונה הראשונה") עת נהגה ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעות. ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית החולים הדסה עין כרם שם אושפזה ללילה אחד, טופלה ושוחררה. הנתבעות לא היו חלוקות עם התובעת על חובתן לפצות אותה על נזקיה והן נחלקו עמה רק באשר לגובה הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתאונה.

לבקשת התובעת מונו לה שני מומחים רפואים, האחד, ד"ר יעקב ורדי בתחום הנוירולוגיה והשני, ד"ר ראול גלר בתחום האורטופדיה.

ד"ר ורדי קבע בחוות דעתו מיום 27.4.07 כי לתובעת לא נגרמה נכות נוירולוגית כלשהי כתוצאה מהתאונה. הוא ציין בחוות דעתו את התרשמותו כי חולשתה של התובעת בגפיה כרוכים אולי ברווח נלווה. עם זאת הוא זיהה תופעות המצויות בתחום הפסיכאטרי והוא המליץ על מינוי מומחה בתחום זה. כמו כן, בשל הממצאים שגילה בבדיקותיו את התובעת, הוא המליץ על מינוי מומחה בתחום הא.א.ג.. ואולם חרף ההמלצה, התובעת לא הגישה כל בקשה למינוי מומחים בתחומים אלו.

לעומת זאת, ד"ר גלר קבע בחוות דעתו מיום 11.02.08 כי לתובעת 10% נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשל כאבים והגבלה קלה בצוואר. כן קבע לה נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש, בשיעור 70% למשך חודש נוסף, בשיעור 50% למשך חודש נוסף, ובשיעור 30% למשך חודש נוסף.

לבקשת הנתבעת ד"ר גלר נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. בחקירתו הוא נדרש בין היתר לתאונה נוספת שעברה התובעת בחודש יוני 2005 (להלן: "התאונה השנייה") ועל השפעתה של תאונה זו על נכותה של התובעת. בחקירתו ציין ד"ר גלר כי התאונה השנייה החמירה את מצבה של התובעת, קטעה את תהליך החלמתה וגרמה לרגרסיה במצבה עד כדי החזרת מצבה הרפואי למצב שהיה לה מיד לאחר התאונה הראשונה נשוא תיק זה. אכן, תחילה ניתן היה להבין מדבריו כי לולי התאונה השנייה מצבה של התובעת כיום היה טוב יותר וייתכן כי יש לזקוף חלק מהנכות לתאונה השנייה, ואולם מאוחר יותר לשאלת ב"כ התובע שלל ד"ר גלר את האפשרות כי יש לייחס חלק מנכותה הצמיתה של התובעת לתאונה השנייה. הוא הבהיר כי התאונה השנייה גרמה להחמרה בכך שהעלתה את אחוזי הנכות של התובעת, שעמדו לפני התאונה השנייה על עשרה אחוזים, לרמת נכות גבוהה יותר אך זאת רק באופן זמני. לאחר שעברה התובעת טיפולי פיזיוטרפיה, שב מצבה למצב שהיה עובר לתאונה השנייה, היינו לכדי 10% נכות. בסופו של יום אפוא, הוא נשאר איתן בקביעתו בחוות הדעת לפיה יש לייחס את כל עשרת אחוזי הנכות של התובעת לתאונה הזו, הראשונה, תוך כדי שהוא מציין כי נכות בשיעור של עשרה אחוזים הייתה נותרת לתובעת בכל מקרה גם לולי ארעה התאונה השנייה.

לא השתכנעתי אפוא, כי יש לסטות מקביעתו של ד"ר גלר ולייחס רק 5% מנכותה של התובעת לתאונה נשוא תיק זה כפי שביקש ב"כ הנתבעות, שכן הסבריו של ד"ר גלר בעניין זה הניחו את הדעת. גם לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעות כי ד"ר גלר סמך את רוב ממצאיו על גרסתה של התובעת. מאידך, ב"כ התובע בסיכומיו קיבל את קביעתו של ד"ר ורדי כי לתובעת לא נגרמה נכות כלשהי בתחום הנוירולוגי, וזאת חרף טענותיה הרבות מאוד של התובעת בתחום זה, כפי שבאו לידי ביטוי באריכות בתצהירהּ. במסגרת זו יש לציין כי גם אין לשעות לטענותיה הרבות הנוספות של התובעת בתחומי הרפואה האחרים, היינו בתחום העור, הפה והלסת. לכן בסופו של יום, נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה מסתכמת ב-10% בתחום האורטופדי בלבד.

מכאן אפוא, לאומדן נזקיה של התובעת.

כאב וסבל

לטענת ב"כ התובע יש לפסוק לתובעת בראש נזק זה פיצוי לפי 10% נכות כפי שקבע ד"ר גלר כשמאידך ב"כ הנתבעות טען שיש לפצותה בגין 5% נכות בלבד שכן לדבריו כאמור, יש לייחס לתאונה השנייה 50% מנכותה של התובעת.

כאמור, לא מצאתי לנכון לסטות מקביעתו החד-משמעית של ד"ר גלר לפיה יש לייחס את מלוא נכותה של התובעת בתחום האורטופדיה לתאונה נשוא תיק זה ולכן יש לפצותה בגין 10% נכות לפי המפורט בתחשיבי הנזק של ב"כ התובעת בסך של 21,000 ₪ במעוגל.

אבדן שכר לעבר

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו יש לפצות את התובעת בראש נזק זה בסך של 7,000 ₪ בשל חודשיים בהם נעדרה מהעבודה בשל פציעתה ובסך נוסף של 46,000 ₪ המביא בחשבון הפסד של 10% משכרה החודשי בגובה של 4,950 ₪ מהתאונה ועד היום. עם זאת, הוא הטעים כי על אף שבפועל לא נגרע משכרה של התובעת דבר והיא קיבלה משכורת מלאה כפי שקיבלה עובר לתאונה, ולכן אין לפסוק לה את מלוא הסכום האמור, אך שמירת גובה השכר התאפשרה רק לאור ניצולה של התובעת את כל ימי המחלה והחופשה שעמדו לזכותה. לכן לדבריו היא זכאית לפיצוי עבור אבדן התמורה שהייתה מגיעה לה אלמלא ניצלה את אותם ימים, כשלפי חשבונו ההפסד בגין ניצול ימי החופשה והמחלה עומד על סך של 6,750 ₪.

מנגד טען ב"כ הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה בראש נזק זה ולא הצביעה על אבדן שכר כלשהו בעבר. נהפוך הוא, היא שבה לעבודה בתום תקופת אובדן הכושר ועבדה בהיקף זהה להיקף עבודתה עובר לתאונה. גם טענותיה בדבר ניצול ימי המחלה והחופשה לא זכו לתימוכין כלשהן, לא באשר להיקף הימים שנצברו לזכותה, לא באשר לניצולם ולא באשר לזכותה לקבל אותם עם סיום עבודתה במידה ולא הייתה מנצלת אותם.

אכן, התובעת לא הגישה תלושי שכר שיש בהם כדי להצביע על שכרה עובר לתאונה ולאחריה כמו גם על הגרעון בשכרה ועל העדרותה מהעבודה חודשיים לאחר התאונה. ברם, עדותה של התובעת כמו גם הדוחות על העסקת עובדים תשלומים וניכויים (טופס 126 – הוגש וסומן ת/1) של מעסיקהּ של התובעת (שהוא גם במקרה בא-כוחה) מלמדות אכן, כי היא לא עבדה בחודשים מרץ ואפריל שאחר התאונה והיא הוחלפה על ידי עובדת אחרת. לכן, יש לפצותה בגין אבדן שכרה בחודשים אלו בסך כולל של 7,000 ₪ (נכון ליום התאונה ומגיע היום לכדי 11,000 ₪ במעוגל). באשר לתקופה שמיום חזרתה לעבודה ועד היום, אכן אין מחלוקת כי שכרה של התובעת לא נפגע ואף ניתן לראות עלייה בשכרה במשך השנים. לכן חרף טענותיה בתצהירה כמו גם בחקירתה הנגדית בבית המשפט כי היא מוגבלת בביצוע פעולות רבות בכלל זה במסגרת עבודתה, וכי היא נאלצת לעזוב את עבודתה לא פעם בשל כאבי ראש וצוואר קשים הפוקדים אותה, אין לשעות לטענותיה אלו שלא נמצאו להן תימוכין רפואיים. יש גם רגליים לסברת ב"כ הנתבעות בסיכומיו כי מאחר ויש בפיה של התובעת טענות על מגבלות רבות שיש לה בכללן כאבי ראש, ורטיגו וסחרחורות, בעיות זכרון, חוסר ריכוז, עצבנות יתר וכיוצ"ב, כשמאידך, ד"ר ורדי קבע כי אין לייחס בעיות אלו, ככל שהן קיימות, לתאונה, הרי שגם אם נגרם לתובעת אובדן שכר כלשהו, יש לתלותו במגבלות עליהן הצביעה התובעת שאינן שייכות לתאונה. אני נוטה גם לחשוב שיש בהתנהגותה של התובעת, גם על דוכן העדים, מידה של הגזמה והתחלות. עם זאת, למרות שהתובעת לא הוכיחה את ניצול ימי המחלה והחופשה באמצעות מסמכים של מעבידהּ, לא מצאתי מקום לפקפק ברישומים שערכה לעצמה במהלך השנים לתיעוד ימי המחלה ויציאותיה במהלך העבודה בשל כאביה ולצורך טיפולים רפואיים (נספח י' לתצהירה).

לכן, אין מנוס במקרה זה מלאמוד את אבדן שכרה של התובעת בכל הנוגע לתקופה לאחר החודשיים הראשונים. אני פוסק לה אפוא, בראש נזק זה סך כולל של 11,000 ₪ עבור החודשיים הראשונים וסכום נוסף של 5,000 ₪ עבור התקופה הנוספת ועד היום, היינו סך כולל של 16,000 ₪.

אבדן שכר לעתיד

לטענת ב"כ התובעת, התובעת זכאית לפיצוי בראש נזק זה בסך של 85,000 ₪, לפי חשבון של גרעון 10% משכרה החודשי עד להגיעה של התובעת לגיל פרישה. מאידך טען ב"כ הנתבעות כי עשר השנים שחלפו מאז התאונה הוכיחו כי לתובעת לא נגרם אבדן שכר כלשהו ומכאן גם שלא ייגרם לה בעתיד. בנוסף, כאמור, אם ייגרם לה אבדן שכר יש לייחסו למגבלותיה שאינן תוצאת התאונה. לפיכך טען, אין לפסוק לה פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

גם בראש נזק זה אין לפסוק לתובעת פיצוי לפי חשבון אריטמתי, בוודאי לא על בסיס נכות של 10%, שכן כאמור, המציאות הוכיחה כי התובעת המשיכה לעבוד לאחר התאונה באותו היקף משרה בו עבדה לפניה ושכרה לא נפגע, בוודאי לא בצורה משמעותית. נהפוך הוא, השכר אף עלה מאז התאונה ועד היום. כמו כן כאמור, יש צדק בטענה כי התובעת, לפי טענתה, סובלת מבעיות רבות המקשות עליה בעבודתה, כשבעיות אלו, כך לפי קביעת המומחים, אינן בעטייה של התאונה. לכן יש לפסוק לה סכום גלובאלי שיביא בחשבון את האפשרות (ולוּ הקלושה) כי ברבות הימים מגבלותיה ונכותה יביאו לפגיעה כלשהי בהיקף עבודתה ובשכרה. אני פוסק לה אפוא, בראש נזק זה סך של 35,000 ₪ (שווה ערך לחשבון "חצי אקטוארי").

הוצאות רפואיות לעבר

לטענת ב"כ התובע יש לפסוק לתובעת בראש נזק זה סך של 7,500 ₪ הכולל את הוצאותיה עבור תרופות, טיפולים רפואיים ומשקפיים ששוויים כ-3,000 ₪ שנעלמו בתאונה. מאידך טען ב"כ הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה את הקשר בין הוצאותיה, ובכלל זה התרופות שנטלה, לבין התאונה. היא גם לא הוכיחה כי משקפיה נשברו בתאונה ובהעדר ראיות אין לפסוק לה דבר בראש נזק זה. הוא הוסיף כי הוצאותיה הרפואיות מכוסות ממילא על ידי קופת החולים.

התובעת צרפה לתצהירה קבלות רבות על הוצאותיה עבור תרופות וביקורים רפואיים. עם זאת, צודק ב"כ הנתבעות כי עיון בתיעוד שצרפה התובעת לתצהירה מלמד כי הוא כולל הוצאות שאינן קשורות לתאונה, ולכל הפחות קישורן לתאונה לא הוכח. קשה אפוא, עד בלתי אפשרי לבור את התבן מן הבר, ולעמוד מתוך הקבלות על ההוצאות הקשורות לתאונה. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי חלקן אכן קשור לתאונה ויש גם להביא בחשבון הוצאות שונות שהתיעוד אודותן לא נשמר. כמו כן, אני מקבל את עדותה של התובעת כי במסגרת התאונה היא איבדה את משקפיה. בשים לב לכל האמור, אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך כולל של 7,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעתיד

בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי התובעת מוציאה על טיפולים רפואיים ותרופות לבעיות רפואיות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה סך של כ-100 ₪ לחודש, ולפיכך יש לפצותה בראש נזק זה בסך של 29,600 ₪ (100 ₪ לחודש עד גיל 85). מאידך, ב"כ הנתבעות טען כי גם בראש נזק זה אין לפסוק לתובעת דבר.

בעניין זה תמים דעים אני עם ב"כ הנתבעת, שכן נכותה המוכחת של התובעת היא רק בתחום האורטופדיה, והמומחה לא קבע כי היא זקוקה לטיפולים רפואיים עתידיים כלשהם. הוצאותיה, אם קיימות הן פועל יוצא מתחלואיה הנוספים. לכן איני פוסק לה דבר בראש נזק זה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

בראש נזק זה נתבקש על ידי ב"כ התובעת לפסוק לתובעת סך של 15,500 ₪ לעבר (5,500 ₪ לתקופת אי הכושר ו-10,000 ₪ נוספים לשאר התקופה), וסך של 90,000 ₪ לעתיד (320 ₪ לחודש עד גיל 85). ב"כ הנתבעות טען כי התובעת לא הביאה בדל ראיה להוכחת טענותיה בדבר הצורך שלה בעזרת הזולת, ובכלל זה נמנעה מלהעיד את בעלה אודות העזרה שהוא נותן לה לטענתה.

אכן, בתצהירה סיפרה התובעת כי לאחר התאונה ועד לשנת 2004 היא נאלצה להסתייע בעוזרת בית שעלותה הגיעה לכדי סך של 47,926 ₪. ברם, כאמור עזרה זו אינה פועל יוצא מהתאונה. לכן יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי שיביא לידי ביטוי את התקופה בה שהתה בנכויות זמניות למיניהן וכן סכום גלובאלי לעתיד. אני פוסק אפוא, סך של 5,000 ₪ עבור החודשיים הראשונים בתכוף לתאונה, בהן היו לתובעת אחוזי נכות משמעותיים, סך נוסף של 10,000 ₪ מאז תום אותה תקופה ועד היום, וסכום נוסף בסך 20,000 ₪ לעתיד. בראש נזק זה סכום הפיצויים יעמוד על סך כולל של 35,000 ₪.

שכ"ט המומחה

באשר לשכרו של ד"ר ורדי, טענת ב"כ התובעת הייתה כי על אף שבסופו של יום לא נקבעה לתובעת נכות בתחום מומחיותו של ד"ר ורדי, אין בכך ללמד כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למינויו. לדבריו, נסיבות התאונה והעובדה שהתובעת נפגעה בפני
ה מכרית האוויר של רכבהּ כמו גם העובדה שהיא נזרקה מחוץ לרכב כתוצאה מהתאונה חייבה מינוי מומחה בתחום הנויורלוגיה. גם הבדיקות שנערכו לתובעת לימדו כי טענותיה באשר לפגיעתה בתחום זה לא היו משוללות יסוד. לעומתו טען ב"כ הנתבעות כי מאחר וד"ר ורדי לא פסק לתובעת נכות כלשהי ואף קבע כי היא מתחלה, אין לחייב את הנתבעות בשיפוי התובעת על הוצאה זו.

הצדק בעניין זה עם ב"כ הנתבעות. משבדק ד"ר ורדי את התובעת ומסר חוות דעת ארוכה ומפורטת ממנה עולה כי כל תלונותיה של התובעת בתחום מומחיותו לא שייכות לתאונה ולא היה בסיס למינויו, אין לחייב את הנתבעות לשפות את התובעת על עלות הכנת חוות הדעת והבדיקות להן נזקק ד"ר ורדי להשלמת עבודתו. מינוי המומחה נועד כדי שלא למנוע מהתובעת להוכיח את טענותיה. ברם, משלא עלה בידה להוכיח מוגבלות בתחום רפואי מסויים, פשיטא שאין להשית את עלות חוות הדעת על יריבהּ אשר טענותיו הוכחו כנכונות.

סיכום

סופו של יום אפוא, הפיצוי המגיע לתובעת הוא כדלקמן:
כאב וסבל – 21,000 ₪.
אובדן כשר לעבר – 16,000 ₪.
אובדן שכר לעתיד – 35,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר – 7,000 ₪.
עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 35,000 ₪.
סה"כ – 114,000 ₪
.

אני מחייב אפוא, את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 114,000 ₪. כמו כן, הנתבעות ישאו בהוצאותיה של התובעת ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"ב בתשרי, תש"ע (30 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דוד מינץ
, שופט










א בית משפט שלום 1852/06 חנה מזרחי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/09/2009)