פסקי דין על דן נחמיאס | פסקי דין על מנורה חב' לביטוח בע"מ

225/07 א     22/02/2009




א 225/07 דן נחמיאס נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריות

ת"א 225-07 נחמיאס נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ



22 פברואר 2009





בפני

כב' השופטת
עפרה אטיאס

תובעים

1
.
דן נחמיאס



נגד

נתבעים

1. מנורה חב' לביטוח בע"מ


החלטה


האם התאונה שאירעה לתובע ביום 27.2.05 כפי שפורטה בתצהיר הנסיבות שהגיש ביום 24.06.08, הינה תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- " חוק הפיצויים ")?

בתצהיר הנסיבות תיאר התובע את אופן התרחשות התאונה כדלקמן:

"2. ביום 27/2/05, במהלך עבודתי ניסיתי להזיז קונטיינר בעזרת בובקט על ידי כך שחיברתי שרשרת פלדה לשן הבובקט מצד אחד ואת הוון לאוזן הקונטיינר מצד שני.

3. ככל הנראה הוו לא נתפס כמו שצריך לאוזן הקונטיינר והשתחרר בזמן המתיחה ועף עלי לתוך הבובקט."

הצדדים הסכימו למתן

פסק דין
לאחר הגשת סיכומים בכתב על בסיס תצהיר הנסיבות שהגיש התובע.

הנתבעת ביקשה להסתמך בסיכומיה על שני מסמכים נוספים: תצלום של יעה אופני מסוג "בובקט" דוגמת ה"בובקט" נשוא התביעה, וכן תעודת עובד ציבור מאת ממונה אגף הצמ"ה במשרד התחבורה, לפיה היעה האופני נשוא התביעה הינו מכונה ניידת, ואשר מהירותו המרבית הינה 11 קמ"ש , וככזה אין הוא רשאי לנוע על הכביש (למעט 500 מטר ) עקב מהירות נמוכה מ- 30 קמ"ש , לאור תקנה 39(א) לתקנות התעבורה. עוד צוין בתעודת עובד הציבור הנ"ל כי ייעוד הבובקט נשוא התביעה הינו "ביצוע עבודות תשתית (עבודות קרקע)".



א.

טענות התובע בסיכומיו :
1. התאונה שפורטה בתצהיר הנסיבות, נופלת להגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" שבחוק הפיצויים. לעניין זה טוען התובע כי:
i
.

בובקט הינו "רכב מנועי" כהגדרת מונח זה בחוק בהיותו "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית...".
ii
.

התאונה התרחשה עקב "שימוש ברכב מנועי": הגדרת השימוש כוללת "הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה", ובענייננו אכן התנתק המטען אותו אמור היה הבובקט למשוך.
iii
.

השימוש היה "למטרות תחבורה": שינוע התובע ממקום למקום. הפסיקה הכירה באפשרות לראות בהינתקותו של מטען חוליה בשרשרת של פעולות שיכול שתכלול באחד משלביה גם שימוש למטרות תחבורה.
2.

לחלופין, התאונה עונה על החזקה החלוטה, לפיה יראו תאונת דרכים גם מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי.
ב.

טענות הנתבעת בסיכומיה :
1.

התאונה אינה עונה על ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים":
i
.

הבובקט נשוא התביעה אינו רכב מנועי משום שלא מתקיימת בו הכשירות הנורמטיבית הנדרשת על פי הלכת אטליס (רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי , פ"ד נג(4) 780 (1999).
ii
.

בעת אירוע התאונה לא נעשה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". על מנת ששימוש ייחשב כשימוש למטרות תחבורה, עליו להיות שימוש בגדרו של סיכון תעבורתי אשר גורם ייעודו התעבורתי של הרכב. במקרה דנא, לא נעשה בעת התאונה שימוש תעבורתי כלשהו - לא הובלת אנשים ולא הובלת מטענים, אלא פעולה החורגת מייעודו המקורי של הבובקט, והיא גרירת מכולה באמצעות חיבור מאולתר של שרשראות בינה לבין הבובקט.
iii
.

בענייננו, אין מדובר בהינתקות חלק מהרכב או מטענו שבהגדרה של "שימוש לרכב מנועי" מן הטעמים הבאים:
1.

השרשראות ששימשו את התובע בכדי לחבר את הבובקט למכולה, אינן חלק אינטגראלי של הבובקט. השרשראות אף אינן מטען של הכלי, שכן מעולם לא הועמסו עליו, אלא היוו לא יותר מאלתור שמטרתו הזזת המכולה. גם המכולה עצמה אינה מטען של הרכב.
2. על פי תצהיר הנסיבות של התובע, השרשרת לא התנתקה מהבובקט, אלא מהמכולה, ולכן אין מדובר בהינתקות "חלק מרכב".
3. גם אם מדובר בהינתקות של חלק מרכב או מטענו, השימוש שנעשה אינו למטרות תחבורה.

2. לחלופין, לאור הלכת פאטאפטה (ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד , פ"ד נו(3) 707 (2002), התאונה אינה עונה על החזקה החלוטה השלישית שעניינה ניצול הכוח המכאני של הרכב: חזקה זו רלבנטית רק מקום בו מדובר ברכב דו ייעודי, ייעוד תעבורתי וייעוד שני לא תעבורתי. אמנם, הבובקט הינו רכב דו ייעודי, ייעוד תעבורתי (הובלת אנשים ומטענים) וייעוד לא תעבורתי (חפירה ופינוי עפר), ואולם התובע לא עשה בבובקט לא שימוש תעבורתי ולא שימוש לצרכי עפר, אלא שימוש מאולתר באמצעות שרשראות אשר אינן מהוות חלק אינטגראלי מן הבובקט לצורך הזזת המכולה ממקומה.

ג. דיון והכרעה

:

הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. על פי הלכת עוזר (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נ(3) 532, 558-557 (1996), תחילה יש לבחון האם מתקיימת ההגדרה הבסיסית. רק אם האירוע אינו נופל להגדרה הבסיסית, יש לבחון את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא שהמקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת:

"בגדר השלב הראשון על השופט לבחון את קיומם של שבעת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית: [1] מאורע; [2] נגרם; [3] לאדם נזק גוף; [4] עקב; [5] שימוש; [6] רכב מנועי; [7] למטרות תחבורה.

הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מתקיים - ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מתקיים - משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית.

במצב דברים זה, על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. בחינה זו היא 'חיצונית' להגדרה הבסיסית. הנטל בשלב זה מוטל גם הוא על הטוען לקיומה של חזקה חלוטה מרבה. אם גם התשובה על שאלה זו היא בשלילה, מסתיים תהליך הבדיקה בכל הנוגע לתחולתו של חוק הפיצויים. המסקנה האחת והיחידה הינה, כי המקרה אינו בגדר תחולתו של חוק הפיצויים".

האם התאונה עונה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים

?

כעולה מטיעוני הצדדים בסיכומיהם גדר המחלוקת הינו בשלושה עניינים : "רכב מנועי"; "שימוש"; "למטרות תחבורה".




"רכב מנועי"

-

המושג "רכב מנועי" או "רכב" משמעו: "רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש תחבורה יבשתית לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני על הכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".

מתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי הנתבעת, אשר לא נסתרה, עולה כי עסקינן ברכב שמהירותו המירבית 11 קמ"ש , ודי בכך כדי לקבוע כי אין מדובר ברכב ש עיקר ייעודו לשמש תחבורה יבשתית. נותר איפוא לבחון האם מדובר במכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני על הכביש כמובנה באחד ממצבי הריבוי של הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים .

הנתבעת מסכימה כי הבובקט נשוא התביעה הינו "מכונה ניידת", וכך גם צוין בתעודות עובד הציבור מטעמה.

האם הרכב הנ"ל כשיר לנוע בכוח מכני על הכביש? בהלכת אטליס הוחל המבחן הנורמטיבי לצורך הקביעה מהי "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש". על פי מבחן זה, יש לבדוק את כשירותה על פי דין של מכונה ניידת לנוע על הכביש, להבדיל מכשירותה הפיזית.

מתעודת עובד הציבור שצירפה הנתבעת, עולה כי לבובקט נשוא התביעה אין כשירות נורמטיבית הואיל ומהירותו המרבית הינה 11 קמ"ש . מכאן, שהרכב נשוא התובענה אינו "רכב מנועי".

ואולם, בכך אין כדי לקבוע כי דין התובענה לשבט. בעניין חמאדה (ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה , פ"ד נג(5) 849 (1999 ), נקבע כי אין מניעה שצדדים להסכם יחילו את פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן- " פקודת הביטוח "), ובעקבותיה – בהתחשב בכיסוי שבה לפי האמור בסעיף 3 לפקודת הביטוח – את חוק הפיצויים, על כלי רכב שאינו נכנס במסגרתם של חוקים אלה, וכי הוצאת הפוליסה עשויה ללמד כי ביחסים ביניהם נחשב הכלי המבוטח ל"רכב מנועי" אשר חוק הפיצויים חל עליו, גם אם אין הוא עומד באמות-המידה הנדרשות לפי החוק ( עמ' 860א – ב לפסק הדין בעניין חמאדה ).

גם בענייננו, מעצם העובדה שהנתבעת הנפיקה לבובקט פוליסת ביטוח לפי פקודת הביטוח (תעודת הביטוח צורפה לתביעה), יש להבין כי לכאורה ביחסים אשר בין הנתבעת לבין בעל הבובקט (התובע) נתפס המחפר כ"רכב מנועי". גם עקרונות של מניעות כלפי התובע שביטח את הבובקט נשוא התביעה, מתיישבים עם מסקנה זו. לפיכך, על הנתבעת ביחסיה עם התובע, לשלם לו פיצויים בתאונה שבה מעורב הבובקט, אם חובה כזו חלה עליה לפי פקודת הביטוח ולפי חוק הפיצויים.

לא נעלם מעיניי שהתובעת לא ביקשה בסיכומיה לסמוך על הלכת חמאדה , ואולם בשים לב לכך שמדובר בעניין משפטי המבוסס על קיומה של הפוליסה לפי פקודת הביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת שצורפה לתביעה, אשר דבר קיומה כלל אינו שנוי במחלוקת, ראיתי לנכון לעורר טענה משפטית זו מיוזמתי הגם שלא נטענה על ידי התובעת בסיכומיה.

"שימוש ברכב מנועי"

"שימוש ברכב מנועי" כולל על פי ההגדרה שבחוק הפיצויים:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה ..."

מקובלת עלי טענת הנתבעת שהשרשרת אינה חלק מן הבובקט, ולכן אין מדובר בהינתקות של "חלק מהרכב". הינתקות השרשרת אף אינה הינתקות של מטען כטענתה. ואולם, בענייננו אין מדובר רק בהינתקות של השרשרת שחוברה על ידי התובע לבובקט, אלא בהינתקות של המכולה עצמה מן הבובקט (בשל הינתקות השרשרת), והמכולה הינה המטען של הבובקט. העובדה שהמטען לא הועמס על הבובקט, אלא נסחב באמצעות שרשרת, אינה מעלה ואינה מורידה, ואין בה לשנות מכך שהמכולה מהווה מטען שהבבוקט שינע ממקום למקום.

המקרה דנא נופל אפוא לגדר הגדרת ה"שימוש" שבחוק הפיצויים.

"למטרות תחבורה"


תנאי לזכאות על פי חוק הפיצויים, מקום שזו קמה מכח ההגדרה הבסיסית, עניינו שהשימוש ברכב יהא למטרות תחבורה.

בעניין אריה (רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני , פ"ד נו(3) 495, 506-505 (2002), עמד כב' סגן הנשיאה, השופט ריבלין, על הקושי המתעורר בכריכת "מטרות התחבורה" בחלופה של הינתקות או נפילה של מטען:

"הקביעה כי שימוש מסויים בא למטרות תחבורה מעוררת לעיתים קושי. אכן, יש והשימוש מעצם טיבו הוא שימוש של תחבורה. פשיטא היא שנסיעה ברכב – למטרות תחבורה באה. לעומת זאת, כניסה לרכב, או ירידה ממנו – יש ויעשו למטרות תחבורה ויש שאינן קשורות כלל לשימוש תעבורתי ברכב... עיתים אנו נתקלים בקושי בבואנו לכרוך את מטרות התחבורה באחת מן החלופות הכלולות בהגדרת "השימוש ברכב". כך לכאורה באשר לשאלה הצריכה תשובה כאן, לאמור, האם ההינתקות או הנפילה של המטען ל- "מטרות תחבורה" באה אם לאו?
על קושי זה ניתן להתגבר בדרכים שונות שכולן מובילות לתשובה אחת. דרך אחת היא לסבור כי לא דרכי שימוש בפני
נו כי אם התרחשויות המקימות תחולה לחוק. עמד על כך י' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב) [8], בעמ' 81-80. לפי גישה זו, הריבוי הזה הכלול בהגדרת השימוש, של הידרדרות ושל התהפכות, של הינתקות חלק או של נפילת המטען, אין עניינו כלל בפעולות של שימוש ברכב, אלא בתיאור דרך התרחשות התאונה. כלומר, הוא עוסק בתוצאה של השימוש ולא בשימוש עצמו. אם כך, אין מקום לבחון את הזיקה בין ההתרחשות עצמה – להבדיל מן השימוש שקדם לה – לבין קיומן או היעדרן של מטרות התחבורה .
נוסח ההוראה בחוק הפיצויים עשוי לתמוך בהנחה זו. הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" – שלושה חלקים לה: ההגדרה הבסיסית המונה דרכי שימוש שונות – נסיעה, כניסה לרכב וירידה ממנו, החניה, דחיפה, גרירה ותיקון. להגדרה הבסיסית מוסיפים על דרך הריבוי אירועים שונים ובהם התהפכות והתנתקות של חלק מהרכב או מן המטען. אירועים אלה, כך ניתן לסבור, מקימים תחולה לחוק בעצם התרחשותם; לגביהם אין צורך להידרש לתנאי בדבר המטרה התחבורתית הנלווה להגדרה הבסיסית . אחיזה להנחה זו ניתן למצוא בנוסח הצעת

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
(תיקון מס' 9), תשנ"א-1991 (הצעה שלא קודמה).













דרך אחרת היא לסבור כי ההינתקות – כמוה כהידרדרות וכמוה כהתהפכות – היא חלק מן השימוש ברכב – חלק משרשרת של פעולות הכוללת גם את ההינתקות עצמה. שרשרת זו כוללת באחת מחוליותיה גם שימוש ברכב. כך נקבע, למשל, בפרשת יונאי [6]
, כי פעולה של חיבור מעמיס לטרקטור היא אחד מתוך כמה שלבים שסופם פעולת הובלה, כי מדובר "בשלבים של פעולה כוללת אחת שייעודה היה תעבורתי" (שם, בעמ' 222), וכי התאונה אירעה במהלך פעילות אשר היוותה חלק חיוני ובלתי נפרד של התאמת הרכב לפעולת ההובלה, ועל

-

כן יש לראותה כפעולה "למטרות תחבורה".

בעניין פטאפטה שעסק אף הוא בשאלת התקיימותה של החלופה של הינתקות / נפילה, יישם כב' השופט ריבלין את המבחנים שנקבעו בעניין אריה.

עניין פטאפטה עסק בתאונה שהתרחשה כתוצאה מהנפת צינור בטון כבד משקל על ידי מחפרון. הצנור חובר לכף המחפרון באמצעות רצועת פוליאסטר אשר במהלך ההנפה נקרעה. צינור הבטון נשמט ממנה ומחץ אדם למוות.

באותו עניין קבע כב' סגן הנשיאה, השופט ריבלין כי אין תחולה לחזקה המרבה שעניינה "ניצול הכח המכני של הרכב", מקום בו ניצול הכח המיכני אינו מתבצע כחלק מהגשמת ייעודיו המקוריים של הרכב. כב' השופט ריבלין קבע כי חזקה זו חלה רק באותם מקרים בהם יש לרכב ייעוד מקורי דו תכליתי או רב תכליתי, ומקום בו נגרם הנזק עקב ניצול הכח המכני לייעודו המקורי הלא תעבורתי. נקבע כי כלי רכב אינו יכול "לרכוש" ייעוד "מקורי" נוסף בדרך של תוספת או שינוי מאולתרים או ארעיים.

בהתייחס לתחולת ההגדרה הבסיסית של חוק הפיצויים, קבע כב' השופט ריבלין כי גם זו אינה חלה באותו עניין משום שלא נתקיים המבחן התחבורתי:

"על הקושי שביצירת הזיקה בין 'הינתקות' או 'נפילה' של חלק מן הרכב או המטען לבין קיומה או היעדרה של מטרת תחבורה עמדנו לאחרונה ברע"א 6545/99... באותו עניין נדונה האפשרות לראות בהינתקותו של חלק מן הרכב או המטען חוליה בשרשרת של פעולות: שרשרת זו עשויה לכלול באחד משלביה גם שמוש למטרות תחבורה. לא זה המקרה כאן. אילו היה מונף הצינור כהכנה לפעולה של נסיעה, היינו רשאים לומר כי פעולה זו באה למטרות תחבורה. כך היה הדין אילו קבענו כי ההינתקות הייתה חוליה - עצמאית אך קשורה לשרשרת אחת שסופה, או ראשיתה, פריקה או טעינה - גם אז היינו רשאים אולי לומר כי היא באה למטרות תחבורה, שהרי פריקה וטעינה, אף שמוצאות הן מגדר תחולת החוק כשהרכב חונה או עומד, מהוות הן עצמן שמוש ברכב למטרות תחבורה".
(עניין פטאפטה

, בעמ' 720-719)


בענייננו, להבדיל מן הנסיבות נשוא הלכת פטאפטה , אין כל ספק שהאירוע נשוא התביעה התרחש תוך כדי נסיעה של הבובקט (מתצהיר הנסיבות עולה כי השרשרת התנתקה ממקומה כתוצאה ממתיחתה בשל נסיעת הבובקט), היינו: ההינתקות היא חלק משרשרת של פעולות שייעודן תעבורתי: הובלת המכולה ושינועה.

הנתבעת בסיכומיה מנסה להלביש את ההלכה שנקבעה בהלכת פטפאטה בעניין הריבוי שעניינו "ניצול הכח המכני של הרכב", גם על ההגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים, בציינה כי בבובקט לא נעשה שימוש תעבורתי, אלא פעולה החורגת מייעודו המקורי של הבובקט: גרירת המכולה באמצעות חיבור מאולתר.

טיעון זה נדחה על ידי. ראשית , וכפי שציינתי לעיל, בבובקט נעשה שימוש תעבורתי: הובלת מטען וההינתקות מהווה חוליה בשרשרת פעולות שייעודן היה תעבורתי. שנית , גם כב' סגן הנשיאה ריבלין, לא ראה ליישם בעניין פטאפטה את המבחן שנקבע בעניין "ניצול הכח המכני של הרכב" על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים.

לאור כלל האמור לעיל, אני קובעת כי בשל התקיימות כל המרכיבים של ההגדרה הבסיסית, למעט הרכיב של "רכב מנועי", ובהתבסס על הלכת חמאדה , זכאי התובע לפיצויים לפי חוק הפיצויים, בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התאונה.

לאור קביעתי זו, מתייתר הצורך לדון בשאלת קיומה של החזקה המרבה לעניין "ניצול הכח המכני של הרכב", ואולם למקרה שטעיתי בהחלטתי זו, אציין כי אלמלא חלה על ענייננו ההגדרה הבסיסית (בשילוב עם הלכת חמאדה ), אכן היה מקום לקבוע לאור הלכת פטאפטה ובהתחשב בתעודת עובד הציבור שהוצגה בפני
י, כי חזקה מרבה זו אינה חלה על נסיבות המקרה שבפני
נו.

הצדדים מוזמנים לישיבת קדם משפט ליום 14.6.09, שעה 8:30

.

התנצלותי בפני
הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה הנובע מיציאתי לחופשת לידה.


ניתנה היום,
כ"ח שבט תשס"ט, 22 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 225/07 דן נחמיאס נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/02/2009)