פסקי דין על מוחמד הייב

7213-04/09 מת     30/09/2009




מת 7213-04/09 מדינת ישראל נ' מוחמד הייב




מדינת ישראל
המבקשת
- נ ג ד -
מוחמד הייב


המשיב
<#2#>
נוכחים:
מטעם המבקשת: על ידי ב"כ עו"ד ישראל בר סלע

מטעם המשיב: בעצמו ועל ידי ב"כ עו"ד פוקרא פתחי
בהעברה מעו"ד עבאס עבד אל כרים מטעם הסניגוריה הציבורית
החלטה

מונחת בפני
י בקשה להוראות על שחרורו של המשיב ממעצר וזאת, מן הטעם כי המעצר בו הינו נתון בתיק זה אינו חוקי.

רקע כללי:
כנגד המשיב, הוגש ביום 20.4.09 כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי הנטען בכתב האישום, אחז הנאשם בצווארה של המתלוננת וכתוצאה מכך, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש אשר התבטאה באודם בצווארה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

במסגרת החלטתו של כבוד השופט ס. דבור מיום 20.4.09, אימץ הוא את הסכמה הצדדים ליתן צו המורה על אשפוזו של המשיב בבית חולים פסיכיאטרי לצורך קבלת חוות דעת בעניינו.

יצוין, כי במסגרת החלטתו זו, ציין כבוד השופט ס. דבור כי החלטתו זו ניתנה לאחר שהתשתית הראייתית הרלוונטית הונחה על שולחנו.

בתקופה שבין מועד מתן החלטתו של כבוד השופט ס. דבור ובין יום ה- 29.9.09, התקיימו דיונים רבים בעניינו של המשיב הן במסגרת הליך זה והן במסגרת התיק העיקרי.

בקצירת האומר ייאמר, כי במסגרת הדיונים אשר התקיימו בעניינו של המשיב במסגרת הליך זה עתר ב"כ המשיב פעם אחר פעם להורות על דחיית הדיון בבקשת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו וזאת, בשל טענות כאלה או אחרות אשר הועלו על ידו ביחס לבדיקות ולחוות הדעת הפסיכיאטריות אשר הוגשו בעניינו של המשיב.

(לעניין זה ראה טיעוניו של הסנגור במסגרת הדיונים אשר התקיימו בתאריכים: 30.4.09, 12.5.09, 14.5.09, 19.5.09, 3.6.09 וכן, פרוטוקול הדיון מיום 11.6.09).

זה המקום לציין, כי במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 3.6.09 אף הודיע ב"כ המשיב כי הינו מסכים שהמשיב ישהה במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו.

כפי שצוין לעיל, במקביל לדיונים בהליך זה התקיימו דיונים אף במסגרת התיק העיקרי (ראה לעניין זה פרוטוקולי הדיונים במסגרת ת.פ. 7209-04-09 מימים: 19.5.09, 26.5.09, 3.6.09, 21.6.09 וכן, מיום 30.6.09).

יצוין, כי במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 3.6.09 כפר המשיב באמצעות בא כוחו בעובדות כתב אישום ובמסגרת הדיון אשר התקיים ביום 30.6.09 ביקש ב"כ המשיב כי התיק יקבע לשמיעת הוכחות.

יודגש, כי לכל אורך הדרך, הן במסגרת הליך זה והן במסגרת ההליך העיקרי, נמנע ב"כ המשיב מלהעלות כל טענה בדבר אי חוקיות מעצרו של המשיב.
טענות המשיב:
בפתחו של דיון ההוכחות אשר התקיים בפני
י ביום 29.9.09, טען ב"כ המשיב לראשונה כי יש להורות על שחרורו של המשיב ממעצרו שכן, מעצר זה אינו חוקי.

טענתו העיקרית של ב"כ המשיב הינה, כי המשיב מוחזק במעצר למעלה מחמישה חודשים וזאת, מבלי שהתקיים כל דיון לגבי קיומה של תשתית ראייתית הקושרת אותו לעבירות המיוחסות לו בעובדות כתב האישום וזאת, בניגוד להוראות סעיף 21 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

עוד ציין ב"כ המשיב, כי כעולה מהוראות סעיף 21 (ד) לחוק המעצרים הרי, שניתן להותיר נאשם במעצר טרם קיום דיון לגופו של עניין בתשתית הראייתית לצורך מתן אפשרות לנאשם להעתיק את חומר החקירה ואולם, תקופה זו מוגבלת ל-30 ימים.

ב"כ המשיב הפנה לפסקי דין אשר יש בהם, כך לשיטתו, כדי לתמוך בטענותיו לעניין זה.

לטענת ב"כ הנאשם, האחריות לאי קיום הדיון בבקשה גופה מונח לפתחה של המבקשת שכן, היא הגורם המניע במסגרת ההליך הפלילי.

עוד ציין ב"כ הנאשם, כי אמנם הליכי בדיקתו של הנאשם ארכו פרק זמן רב של כחודשיים ימים ואולם, כך לטענתו, מאז עברו שלושה חודשים נוספים מבלי לקיים כל דיון לגופו של עניין.

טענות המבקשת:
בפתח הדברים יצוין, כי במסגרת הדיון התרתי לב"כ המבקשת להגיש תגובתו בכתב לבקשה עד ליום 30.9.09 בשעה 9:00, הואיל ב"כ המבקשת להגיש תגובתו בשעה 13:30 לערך מבלי שניתנו כל הסברים המניחים את הדעת ביחס לעיכוב זה.

במסגרת תגובתו, טען ב"כ המבקשת כי דין טענותיו של המשיב להדחות שכן, הדיונים בתיק זה נדחו מעת לעת על פי בקשת ב"כ המשיב ומשכך, יש לאבחן את המקרה דנן מן המקרים אשר נידונו בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המשיב אשר עניינם בהתמשכות ההליכים בגין מחדלי המאשימה.

עוד טען ב"כ המבקשת, כי המבקשת ביצעה את המוטל עליה בכדי לאפשר קיומו של הליך תקין.

דיון והכרעה:
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענתו של ב"כ המשיב להדחות.

במסגרת החלטה אשר ניתנה לאחרונה על ידי כבוד השופט י' דנציגר במסגרת 10776/08 בן חמו נ' מדינת ישראל
(פורסם במאגר המשפטי נבו), נידונה סוגיית "מעצר הביניים" עד למתן החלטה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

כבוד השופט דנציגר, עמד במסגרת החלטתו זו על המקורות החוקיים המאפשרים לבית המשפט להורות על מעצרי ביניים במסגרת הליך הבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

מקור ראשון לסמכות זו, עליו הצביע כבוד השופט דנציגר הינו הוראותיו של סעיף 21 (ד) לחוק המעצרים ולפיו, ניתן להורות על מעצרו של משיב, לבקשתו או לבקשת בא כוחו, לצורך עיון בחומר חקירה וזאת, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.

המקור השני, הינו ההלכה אשר נקבעה במסגרת בש"פ 6190/98 מדינת ישראל
נ' שושני, פד"י נ"ב (4) 515 (להלן: "הלכת שושני"), בה הוכרה סמכותו הכללית של בית המשפט לעצור נאשם עד החלטה אחרת במסגרת בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בהקשר זה יצוין, כי במסגרת הלכת שושני, אשר כזכור ניתנה לאחר חקיקתו של חוק המעצרים, נקבע עוד כי תנאי לקיומה של הזכות להורות על מעצר ביניים הינו כי הונחה בפני
בית המשפט תשתית כלשהי לקיומה של ראיה לכאורה להוכחת האשמה.

לעניין זה, הפנה כבוד השופט דנציגר לבש"פ 8896/06 בוסקילה נ' מדינת ישראל
, שם נקבע כי הנטל המונח על כתפי שתביעה לעניין זה הינו: "ניצוץ" של ראיה דהיינו, ראיה לכאורה המתבססת על חומר החקירה טרם עמידתה בביקורת הסנגוריה.

כבר בתחילה יצוין, כי ההחלטות בדבר מעצרי הביניים אשר ניתנו בעניינו של המשיב מקורם בסמכות הטבועה המסורה לבית משפט זה והנובעת מהלכת שושני אשר על עיקריה עמדתי לעיל.

למען הסר ספק יובהר, כי בפני
בית משפט זה לא באה כל בקשה מטעם ב"כ המשיב להורות על מעצרו של המשיב לצורך צילום חומר החקירה ומשכך, ברי כי הוראותיו של סעיף זה לא עמדו כלל ועיקר בבסיס החלטותיו של בית משפט זה.

מן האמור עד כאן עולה, כי דין טענותיו של ב"כ המשיב ככל שהינן מתייחסות לאי מילוי הוראות סעיף 21 (ד) לחוק המעצרים, להדחות.

כל שנותר לבחון כעת הוא, האם ההחלטות בדבר מעצרו של המשיב אשר ניתנו במסגרת הליך זה עומדות בתנאים אשר נקבעו במסגרת הלכת שושני אשר הינה כאמור, הבסיס עליו הושתתו הן.

כאמור, תנאי ראשון ובסיסי לצורך קיומה של הסמכות להורות על מעצר ביניים במסגרת הליך של בקשה למעצר עד לתום ההליכים הינו, כי בפני
בית המשפט הונח: "ניצוץ של ראיה" ביחס לאשמתו של המשיב.

כפי שצוין בפתח הדברים, במסגרת החלטתו של כבוד השופט ס. דבור מיום 20.4.09 ציין הוא במפורש כי התשתית הראייתית הרלוונטית לעניינו של הנאשם הונחה בפני
ו (שם, בעמ' 2 שורה 1).

מכאן, כי תנאי בסיסי זה התקיים בענייננו.

אכן, במסגרת הלכת שושני נקבע כי על בית המשפט להפעיל סמכותו זו במשורה ולהורות על מעצרו של המשיב לתקופה קצרה ככל שניתן.

יחד עם זאת, נקבע בהלכת שושני כי סמכותו של בית המשפט הינה:

"...סמכות של שיקול דעת וישומה נעשה בכפוף לשיקולים של היגיון ושכל ישר, תוך שמירה על המידתיות המתחייבת מהנסיבות..."

בנסיבות המקרה דנן, עליהן עמדתי בהרחבה לעיל, הרי שהנאשם היה מיוצג הן בהליך זה והן בהליך העיקרי על ידי סנגור.

כמפורט לעיל, בתקופה שבין יום ה- 20.4.09 ליום ה- 30.6.09, התקיימו למעלה מעשרה דיונים בעניינו של המשיב במסגרתם של שני ההליכים, דיונים, אשר במסגרתם עתר בא כוחו פעם אחר פעם לדחיית הדיונים ואף הביע הסכמתו להתרתו של המשיב במעצר.

זה המקום לציין, כי באף אחד מן הדיונים אשר פורטו לעיל, לא העלה ב"כ המשיב ולו בדל טענה ביחס לחוקיות מעצרו של המשיב ולא פעל כלל ועיקר להביא לשחרורו.

אמנם, במסגרת טיעוניו של ב"כ המשיב בפני
י טען הוא כי העיכוב בדיון בבקשה גופה במהלך החודשיים הראשונים למעצרו של המשיב נבע מהבדיקות הפסיכיאטריות אליהם הופנה ואולם, כך לטענתו, לא היה מקום לא לקיים דיון בבקשה במשך שלושת החודשיים לאחר מכן.

מלבד העובדה כי אין בטענה זו כדי להסביר מדוע אם לשיטת ב"כ המשיב סבר הוא כי מרשו נתון במעצר לא חוקי, לא העלה הוא כל טענה לעניין זה כאמור לעיל, ובחר להמשיך ולבקש את דחיית מועד הדיון הרי, שאין בה כל הסבר לאי נקיטת כל פעולה מצידו במהלך שלושת החודשיים שלאחר מכן.

יתרה מכך, לא מצאתי כל הסבר בטיעוני ב"כ המשיב ביחס להסכמתו במסגרת הדיון אשר התקיים במסגרת הליך זה ביום 3.6.09 בה הסכים הוא למעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

כמו כן, לא מצאתי כל הסבר המניח את הדעת ביחס לאי העלאת כל טענה ביחס לחוקיות מעצרו של המשיב במסגרת הדיון אשר התקיים במסגרת ההליך העיקרי ביום 30.6.09 בה אף ביקש הוא לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות.

בשולי הדברים מצאתי להעיר, כי אף המשיבה אינה נקייה מביצוע מחדלים בתיק זה שכן, המצופה היה כי תוודא את קיומם של ההליכים עליהם היא מופקדת ואולם, ברי, כי האחריות העיקרית על התמשכות שהותו של המשיב במעצר מוטלת על כתפי בא כוחו.

כפי שצוין לעיל, העבירה אשר יוחסה למשיב במסגרת כתב האישום העומד בבסיס הבקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, הינה עבירה חמורה המגלמת בתוכה מידת מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו.

בנסיבות אלה, והגם שאכן פרק הזמן הכולל בו שוהה המשיב במעצר הינו רב הרי, שלא מצאתי כי המדובר במעצר בלתי חוקי כטענת הסנגור.

בשולי הדברים מצאתי להעיר, כי בפני
בית משפט זה לא הובאה כל חלופת מעצר ראויה אשר יש בה כדי להביא לשחרורו של המשיב.

כמו כן מצאתי להעיר, כי קבלת טענתו של ב"כ המשיב בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, בו הבקשות לדחיית מועדי הדיונים וההסכמות להותרתו של המשיב מאחורי סורג ובריח תוכל ותביא לשימוש ציני בטענת מעצר בלתי חוקי, כל אימת שבתי המשפט ייעתרו לבקשת סנגור לדחות את הדיונים פעמים מספר ובתוך כך, יתארך משך שהייתו של אותו משיב במעצר.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את טענתו של ב"כ המשיב ומורה על המשך מעצרו של המשיב.

נקבע להמשך דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו ליום 11.10.09 שעה 11.30.

המשיב יובא לדיון על ידי שב"ס.
<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תש"ע, 30/09/2009 במעמד הנוכחים.
בןפיילס, סגן נשיא

הוקלד על ידי: ליטל בן הרוש
10
בית משפט השלום בצפת
בפני
סגן הנשיא, כב' השופט פיילס בן
מ"ת 7213-04-09
30 ספטמבר 2009









מת בית משפט שלום 7213-04/09 מדינת ישראל נ' מוחמד הייב (פורסם ב-ֽ 30/09/2009)