פסקי דין על אבא אלחנני | פסקי דין על יוסף דוד חכמי

43262/99 א     06/11/2000




א 43262/99 אבא אלחנני נ' יוסף דוד חכמי




בעניין:
אבא אלחנני

התובע

נגד
יוסף דוד חכמי

הנתבע

פסק דין
זוהי תביעה לתשלום שוויה של תמונה אשר האותנטיות שלה הוטלה בספק לאחר שחלפו למעלה מעשר שנים מיום רכישתה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
התובע הינו אדריכל ומתכנן ערים העוסק באיסוף יצירות אומנות כתחביב.
הנתבע הינו איש עסקים ואספן יצירות אומנות בעל מוניטין.

בתאריך 5.12.78 רכש הנתבע במכירה פומבית שנערכה בבית המכירות כריסטי'ס תמונת שמן שתוארה בקטלוג המכירה כיצירה פרי מכחולו של הצייר חיים סוטין משנת 1939.
כן צוין בקטלוג שהתמונה נרכשה ישירות מהאמן וצוטטה חוות דעתו של פרופסור מוריס טוכמן משנת 1975 לפיה מדובר בתמונה מקורית (נ6/(א)).
בתאריך 10.4.81 נכרת בין הצדדים הסכם למכירתה של התמונה בזו הלשון:

"תל-אביב 10.4.81

זכרון דברים

בין אבא אלחנני
לבין יוסף חכמי.
א. נעשית עיסקת חילופים של תמונות בצורה דלהלן:
1. אלחנני נותן לחכמי: פסל של תומרקין
תמונת שמן של אפל
תמונת שמן של מוקדי
תמונת שמן של י. ברגנר
תמונת שמן של י. קריזה
תמונת צבע מים של י. זריצקי
וכן מוסיף אלחנני לחכמי שווי של 20,000$ לפי שער יציג להיום.

2. חכמי נותן לאלחנני תמורת כל הנ"ל תמונת שמן של ח. סוטין.

ב. יוסף חכמי מקבל עליו אחריות מוחלטת לאותנטיות של התמונה. הוא ימציא לאלחנני מכתב מאת מוריס טוכמן ממוזיאון לוס-אנג'לס המאשר את האותנטיות של התמונה לפי צילום צבעוני; וכן מפרט פרטים הקשור בתמונה, בתקופת היווצרה וכיוצא באלה.
בכל מקרה יהיה מר חכמי אחראי לאותנטיות התמונה ואם יוכח תוך עשר שנים מהיום שהיא מזויפת, יפצה חכמי את אלחנני במלוא שוויה של התמונה לו היא היתה אמיתית.
במקרה שמר מ. טוכמן לא יאשר את האותנטיות של התמונה, תתבטל העיסקה וכל צד יחזיר לשני את מה שקיבל.
במקרה זה יחזיר חכמי לאלחנני את ה20,000-$ לפי השער היציג בעת התשלום".

הסכם זה נחתם על ידי שני הצדדים במעמד עריכתו.

יצוין כי ההסכם נערך בשני עותקים האחד בכתב ידו של התובע והשני מודפס (נ6/(ג)) והוא משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים והדבר אף מוצא את ביטויו בתיקונים שהוכנסו במסמך הראשון נ6/(ג)(1) בו נכתב ע"י התובע בתחילה כי הנתבע אחראי לאותנטיות של התמונה בכל זמן שהוא - מלים אלה נמחקו על פי דרישתו של הנתבע והוחלפו בהתחייבות המוגבלת ל10- שנים.

בתאריך 25.5.81 הוחלפו התמונות בין הצדדים והתובע אישר עובדה זו במסמך נ6/(ד)(1) ובחתימה על צילום התמונה נ6/(ד)(2).

באשר לאישורים המובטחים סבר הנתבע, לגרסתו, כי ניתן להסתפק בהעתק מכתבו של פרופ' טוכמן לכריסטי'ס שצוטט בקטלוג המכירה ואף פנה לבית המכירות הפומביות לקבלת האישור. אולם התובע לא הסתפק במכתב זה ועל כן פנה הנתבע לפרופ' טוכמן וביקש את אישורו למקוריות התמונה. פרופ' טוכמן סרב לאשר עובדה זו בהסתמך על צילום התמונה בלבד, למרות שמכתבו משנת 1975 מתייחס לצילום צבעוני, אי לכך ביקש הנתבע מהתובע את התמונה המקורית ושלח אותה למומחה לבדיקה.
למרבה ההפתעה, בניגוד לאישור הגורף והבלתי מסויג שניתן ע"י פרופ' טוכמן בשנת 1975, כתב המומחה בתאריך 8.12.82 כי הוא חוזר בו מקביעתו הקודמת לפיה התמונה אותנטית וכי הוא מאמין שהתמונה מזויפת. אולם הוסיף כי יתכן שיש בתמונה מספר משיכות מכחול של סוטין אך למרות זאת אינה יכולה להחשב כיצירה מקורית של האמן (נ6/(ה)).

באשר לשאלה האם תוכן חווה"ד הובא לידיעתו של התובע, חלוקים הצדדים ועל כן אתייחס לסוגיה זו בהמשך.
מכל מקום, מוסכם על הצדדים כי לאחר קבלת מכתבו של פרופ' טוכמן פנה הנתבע למר פייר קורטיון שאף הוא נחשב בר סמכא באשר ליצירותיו של הצייר ח. סוטין והלה אישר ביום 8.6.83 בהסתמך על צילום צבעוני של התמונה שהועבר לעיונו, את האותנטיות של התמונה (נ6/(ו)) והאישור הועבר לתובע שהחזיק בתמונה בביתו עד אשר בחודש נובמבר 1997, החליט למוכרה ופנה לבית המכירות הפומביות סותבי'ס.
לאחר עיון ראשוני בצילום של הציור ניתנה ע"י מומחי סותבי'ס הערכה לפיה שוויה של התמונה נע בין 140,000 - 180,000 דולר. אולם לאחר בדיקה נוספת הוחזרה התמונה לידי התובע בחודש מרץ 1998 עם הערה "הוחזר לבעלים" ובסוגריים הוסף "לבדיקה ע"י מוריס טוכמן" (ת1/(ה)).
בעל פה הוסבר לתובע כי התעורר החשד שהציור מזויף.

בעקבות דברים אלה נערכה ע"י התובע בדיקה באשר למקוריות הציור שבסופה קיבל התובע לידיו את המכתב ת1/(ו) אליו צורף מכתבה של גב' דונוב שהינה עורכת-במשותף של קטלוג בינלאומי מקצועי של יצירות סוטין ועבדה במשותף עם פרופ' טוכמן בו צוטטה בין היתר חווה"ד משנת 1982 לפיה התמונה אינה מקורית (ת1/(ז)). כן הסתבר לתובע, לגרסתו, שכבר בשנת 1982 הובאה עובדה זו לידיעת הנתבע כמפורט לעיל.

בתאריך 9.12.98 פנה התובע במכתב ת1/(ב) לנתבע ודרש ממנו לקבל בחזרה את התמונה המזויפת ולשלם לו את השווי הריאלי המלא של התמונה כאילו היתה אותנטית למהדרין.
משלא זכה לתשובה על מכתבו זה, פנה התובע לקבלת יעוץ משפטי והוגשה התביעה שבפני
.

בטרם אדון במחלוקות לגופן, יובהר כי אין די בחומר הראיות שהוצג בפני
לקביעת ממצאים בשאלת מקוריותה של התמונה ועל כן אני נמנעת מהכרעה בסוגיה זו.

המחלוקות בין הצדדים
לגרסת התובע, הנתבע העלים ממנו את חוות דעתו של פרופ' טוכמן לפיה התמונה מזויפת וטען בפני
ו שלא ניתן לקבל ממנו חוות דעת כיוון שלא ניתן להשיגו. בהסתמך על טענה זו הסכים התובע לקבלת חוות דעת חלופית של מר קורטיון.
מאחר ולטענתו העובדות האמיתיות הועלמו ממנו בזדון על ידי הנתבע, הוא דורש את קיום ההסכם ע"י תשלום שווי התמונה כאילו היתה אותנטית.

לעומתו טוען הנתבע כי תוכן חוות דעתו של פרופ' טוכמן הובא לידיעתו של התובע מיד עם קבלתה והוצע לו לבטל את העיסקה בהתאם להסכם. לחילופין הוצע לתובע לפנות לקבלת חוות דעתו של מומחה נוסף בהתחשב בעובדה שפרופ' טוכמן נתן חוות דעת סותרות ביחס לציור הנדון. לגרסת הנתבע, בחר התובע בחלופה השניה ולפיכך פנו השניים למר קורטיון שאישר את מקוריות היצירה. לנוכח הבעייתיות באישור מקוריותה של התמונה, הוסכם על דעת שני הצדדים על שינוי התמורה והנתבע החזיר לתובע שתיים מבין היצירות שקיבל ו14,000- דולר.
לאור ההסכמה דלעיל, דוחה הנתבע מכל וכל את דרישתו של התובע.

דיון
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות, מאחר ולא ניתן להסתמך על עדותו היחידה של התובע כבסיס לקביעה כלשהי וקל וחומר למסקנה לפיה הנתבע העלים ממנו את חוות דעתו של פרופ' טוכמן ושכנע אותו בתואנות שווא להסתפק בחוות דעתו של פייר קורטיון.
עדותו של התובע רצופה סתירות בכל נושא מהותי. סתירות אלה מיוחסות לגילו המתקדם ולבעיות בזיכרון מהן הוא סובל, ואכן התרשמתי כי התובע סובל מבעיות זכרון אולם יחד עם זאת, אין אני יכולה להשתחרר מן הרושם שחלק מהתשובות המתחמקות והסותרות נובעות מ"שכחה סלקטיבית" ונסיון של התובע להתלות בגילו המבוגר כדי להתחמק משאלות שהתשובה עליהן אינה נוחה לו.
אומר מיד כי גם גרסתו של הנתבע אינה נקיה מספקות ובעיקר התלבטתי בשאלה האם ניתן לקבל את גרסתו לפיה השינוי בתנאי ההסכם לא הועלה על הכתב כיוון שהתובע לא ביקש לעשות כן. אולם למרות שלא ניתן לקבל את הסברו של הנתבע בנקודה זו ללא עוררין, לנוכח גרסתו הבלתי סבירה של התובע כפי שיפורט בהמשך, החלטתי שלא די בתמיהה זו כדי להשלים את החסר בגרסת התובע, ולהוות תחליף לראיות פוזיטיביות.
כפי שציינתי לעיל, ההסכם בין הצדדים הועלה על הכתב על פי דרישתו של התובע אשר אף כתב את החוזה בכתב ידו. יתרה מכך, שני העותקים המקוריים של ההסכם הוחזקו על ידו אולם למרבה הפליאה בכתב התביעה שהוגש על ידו בתאריך 25.4.99 לא בא זכרו של הסכם זה. יתרה מכך, התובע טען בסעיף 3 לכתב התביעה כי העיסקה בין הצדדים נקשרה בחודש פברואר 1983 לאחר שבידי הנתבע כבר היתה חוות דעתו של פרופ' טוכמן לפיה התמונה מזויפת.
כן נטען בכתב התביעה המקורי כי תמורת הציור מסר התובע לנתבע ארבע תמונות יקרות, ערך עליהן הוסיף 6,000 דולר (סעיף 4).
אולם, למרות שהתובע אינו מציין כלל את דבר קיומו של ההסכם הכתוב, הסעד אותו הוא תובע תואם לתניות ההסכם הנ"ל. עוד יצוין כי גם במכתבו מיום 9.12.98 (נספח יב' לתצהיר ת1/) הדרישה להחזרת השווי הריאלי המלא של התמונה כאילו היתה אותנטית תואם את נוסח ההסכם. מאחר ואין מדובר בסעד שגרתי ובנסיבות המתוארות במכתב ניתן היה באותה מידה של הגיון לדרוש ביטולו של החוזה והשבת התמורה, מתעורר החשש שמא אין מדובר בטעות מקרית.
הסברו של התובע, לפיו קיומו של ההסכם נשתכח ממנו, אינו מעורר אמון, הן לאור ההתאמה בין הסעד הנתבע לזה המוסכם על פי החוזה והן לנוכח העובדה שאישורו של פייר קורטיון אשר היווה חלק ממסמכי ההתקשרות צורף לכתב התביעה המקורי ועל פי הגיונם של דברים, סביר להניח שהמסמכים הוחזקו ביחד (עמ' 5-6 ו- 27-31 לפרוטוקול).
רק לאחר קבלת כתב ההגנה ממנו הסתבר שבידי הנתבע מוחזק העתק של ההסכם, הוגשה ע"י התובע בקשה לתיקון כתב התביעה (נ2/) בה נטען שעם חלוף השנים הרבות למן העיסקה הנדונה בתביעתו נשתכחו מהתובע מספר עובדות המופיעות בכתב ההגנה וכן מסמכים המצורפים אליו.
להשקפתי, לא ניתן לפטור השמטה זו בהסבר הנטען מאחר ומדובר בשינוי מהותי, הן באשר למועד העיסקה אשר על פי הנטען בכתב התביעה המקורי נכרתה בעת שהנתבע ידע בוודאות שהתמונה שבידו מזויפת והן ביחס לתמורה החוזית התואמת את גרסת הנתבע באשר לנסיבות העיסקה.

סתירה נוספת היורדת לשורשו של ענין מתייחסת לחוות דעתו של טוכמן על פי מכתבו ת1/ יב' נוצר הרושם שהתובע שמע את שמו של טוכמן לראשונה בדצמבר 1998 כאשר בהסכם צוין מומחה זה כמי שאמור לאשר את מקוריות התמונה ומשיב התובע לקושיה זו:

"השם 'טוכמן' לא אמר לי מאומה, אני לא הייתי בקי, אני לא הכרתי את האיש עד היום ואני לא ידעתי שבכלל קיים ומר חכמי ביקש לכתוב את השם הזה, אני כתבתי את השם הזה בלי היסוס, מפני שאני רחשתי למר חכמי אמון מלא, זה היה רק פורמליות" (עמ' 8).

אלא שטענה זו עומדת בסתירה לאמור בסעיף 6 לתצהיר התובע בו נטען כי הלה פנה אל הנתבע והזכירו מעת לעת את חיובו להמציא לו את אישורו של פרופ' טוכמן וכן לעובדה שהתמונה נמסרה על ידו לנתבע ונשלחה בפועל לפרופ' טוכמן ולאחר מכן טוען התובע כי שב ופנה לנתבע על מנת לברר מה עלה בגורל בדיקתו של פרופ' טוכמן (סעיף 8 לתצהיר).
כאשר התבקש להסביר את פשר הסתירה, השיב התובע שתי תשובות אשר אינן מתיישבות זו עם זו. תחילה טען שכעבור 15 שנה נשכח ממנו השם (עמ' 10 שורות 4-8) ולאחר מכן הוסיף:

"אני קודם כל אני חושב שלא יודע מי אומר את זה שאני הרבה פעמים פניתי למר חכמי. אני לא זוכר. למר חכמי פגשתי אותו ממש במעבר ושאלתי פעם אחת מה קורה עם הדבר הזה. אז הוא אמר לי שאי אפשר להשיג ומשום כך הוא מציע שאני אקח מומחה אחר" (עמ' 10, שורות 21-26).

אלא שכעבור מספר דקות נשתכחו מהתובע שני ההסברים דלעיל ונטען על ידו בתשובה להפנייתו לסעיף 8 לתצהירו בו התייחס להחלפת המומחה:

"זה אני זכרתי מכיוון שהדבר הזה היה המפנה, זה היה אירוע טראומטי כמעט מפני שזה היה פתאום הפתעה, שאין למצוא את טוכמן ואני היססתי, אבל נדמה היה לי, עוד פעם הסתכלתי על הג'נטלמן וחשבתי מה אני, אני באי רצון ניכרת הסכמתי להחליף את המומחה. בהחלט כן, לא שהכרתי את הפרופ' אבל התפלאתי נדמה היה לי לרגע שיש פה איזה טעם רע. בכל זאת הסכמתי שיוחלפו היוצרות" (עמ' 25).

דהיינו, פעם טוען התובע ששכח מקיומו של טוכמן, ובהמשך גורס העד שהחלפת המומחה היתה טראומטית ובטעם רע ולבסוף לא מצליח להסביר כיצד אירוע טראומטי זה של החלפת המומחה פרח מזכרונו ולא הוזכר בכתב התביעה המקורי (עמ' 26).
גם סתירה זו לא ניתן לפטור בהסבר של שכחה סתם מאחר והוכח כי בטרם כתיבת המכתב לנתבע והכנת כתב התביעה כבר היו בידי התובע המסמכים המתיחסים לחוו"ד טוכמן משנת 1982 ואין זה סביר שכל ההיסטוריה של ההסכם והדרישה לקבלת אישורו של טוכמן כתנאי לביצועה של העיסקה פרחו מזכרונו של התובע, למרות שהמסמכים עליהם הוא מסתמך מתייחסים מפורשות לסוגיה זו.
גם הסבריו באשר לתמורה החוזית אינם משביעי רצון בלשון המעטה.
כפי שציינתי לעיל, על פי החוזה קיבל הנתבע תמורת הציור נשוא הדיון שש יצירות ו20,000- דולר בעוד שבכתב התביעה המקורי נטען שקיבל ארבעה ציורי שמן ו6,000- דולר. כשנשאל על כך התובע השיב כי מקור הטעות ברישומים בהם נכתב סכום כלשהו ללא הסברים ומכיוון שלא היו הסברים ייחס רישומים אלה לעיסקה דנן (עמ' 19), אולם משנדרש להציג הרישומים התחמק התובע וטען שמדובר בניירות "שצריך להדביק עניין לעניין בשביל לשער השערות" (עמ' 20), ולבסוף הבטיח לנסות ולמצוא את המסמך:

"אבל אני לא בטוח שאני אמצא אותו, מפני שאני עשיתי מרוב הבלאגן הזה במשרד שלי אני מחזיק את זה במשרד, הבלאגן הזה גרם לטעות הזאת, ואני יכול מאוד להיות שאני לא טרחתי לשמר את זה, לא חשבתי שהדבר הזה בכלל יעורר 'אישיו'".

בשלב זה מתערב עו"ד כהן ומבטיח לחפש המסמך ולהמציאו במידת האפשר.
למותר לציין שהמסמך לא נמצא ולא הוגש (ראה ההתכתבות בין הצדדים שהוגשה כנספחים א-ב לסיכומי ב"כ הנתבע).

הסברים כושלים אלה מוסיפים לחוסר הסבירות שבגרסת התובע ומחזקים את גרסת הנתבע לפיה לאחר קבלת חוו"ד טוכמן וקורטיון הוחלט על הפחתת התמורה כמפורט לעיל.

לתובע גם לא נמצא הסבר אמין לפשר הפער שבין מועד "גילוי האמת" על מקוריות התמונה לבין פנייתו הראשונה לנתבע בדצמבר 1998 ואני תמימת דעים עם ב"כ הנתבע שהמתנה של חודשיים וחצי אינה מתיישבת עם סערת הרגשות הנטענת על ידי התובע.

מן המקובץ עולה כי עדותו היחידה של התובע, הלוקה לגרסתו בשכחה המונעת ממנו למסור עדות הגיונית, רצופה ואמינה, אינה יכולה לשמש בסיס לקביעה לפיה הנתבע הונה אותו כנטען.
מנגד, גרסתו של הנתבע נתמכת במכתבו של התובע מיום 9.12.98 וכתב התביעה המקורי מהם עולה שהתמורה בפועל אכן הופחתה בשלב זה או אחר לאחר שנכרת החוזה. יתרה מכך, הוכח כי התמונה נרכשה ע"י הנתבע בבית מכירות פומביות מכובד בהסתמך על מצג שהוצג בקטלוג ולפיו פרופ' טוכמן מזהה את התמונה בוודאות כאחת מסידרת תמונות שצוירו ב1939-. המומחה גם מוסיף לחוות הדעת המקצועית אנקדוטה לפיה פגש בחודש שקדם למכתבו בניס גבר ואישה שבהיותם ילדים דגמנו עבור הצייר בציירו את סדרת התמונות הנ"ל ואביהם של השניים צוין בקטלוג כמי שרכש את התמונה נשוא הדיון ישירות מהצייר. בנסיבות אלה לא היתה לנתבע כל סיבה לחשוב שהיצירה שברשותו מזויפת וכאשר חזר בו פרופ' טוכמן מחוות דעתו המפורטת לעיל, היתה פתוחה בפני
הנתבע הדרך לדרוש ביטולה של העיסקה מכריסטי'ס, ולכן יש צורך, להשקפתי, בראיות כבדות משקל על מנת שתתקבל הטענה לפיה הנתבע העדיף למכור לתובע במירמה תמונה מזויפת תוך נטילת סיכון שמעשה המירמה יתגלה כאשר יבקש התובע למכור את התמונה.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את התביעה.

באשר להוצאות. כפי שציינתי לעיל, התובע הינו אדם מבוגר, בן 82 שנה אשר התקשה לזכור את פרטי העיסקה ואני מניחה כי לפחות חלק מהסתירות נובעות ממצבו זה. בנסיבות אלה החלטתי שלא לחייבו בהוצאות.
ניתן והודע ביום 6.11.2000 במעמד:
שרה דותן
, שופטת, סג"נ

מותר לפרסום
ניתן היום ח' בחשון תשס"א, 6 בנובמבר 2000 במעמד הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 06/11/2000

שרה דותן
, שופטת, סג"נ

תמי מ. / d04326299a.1

1
בתי המשפט
בבית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא 043262/99

בפני

כב' השופטת שרה דותן
, סג"נ
06/11/2000








א בית משפט שלום 43262/99 אבא אלחנני נ' יוסף דוד חכמי (פורסם ב-ֽ 06/11/2000)