פסקי דין על מועטאז בן נאיף אבו לבן |

7814/09 בשפ     11/10/2009




בשפ 7814/09 מועטאז בן נאיף אבו לבן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 7814/09



בבית המשפט העליון


בש"פ 7814/09



בפני
:

כבוד השופטת מ' נאור


העורר:
מועטאז בן נאיף אבו לבן



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-מ"ת 14080-05-09 מיום 13.7.2009 שניתנה על ידי כבוד השופטת ז' בוסתן

תאריך הישיבה:
כ' תשרי, תש"ע (8.10.2009)

בשם העורר:
עו"ד ניסים כהן
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת רוזן

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן), מיום 13.7.2009, ב-מ"ת 14080-05-09, ולפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום ותיאור ההליכים

1.
ביום 20.5.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד העורר ושבעה נאשמים נוספים (להלן ביחד:
הנאשמים
; למעט העורר יכונו הנאשמים האחרים על פי מספרם בכתב האישום, כאשר העורר הינו הנאשם 6). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם 1 מחזיק במבנה המצוי באזור התעשייה בלוד (להלן:
המבנה
) וברחבה הצמודה למבנה (להלן:
הרחבה
), אשר מובילה לבניין בו גרים העורר וארבעה נאשמים אחרים (לרבות הנאשם 1). העורר ושבעת הנאשמים האחרים מפעילים במבנה שלושה עסקים: קיוסק, מוסך ומכולת (להלן ביחד:
המתחם
). בכתב האישום נטען כי בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום (29.1.2009-28.1.2009), הפעילו העורר ושישה נאשמים נוספים בצוותא חדא, תחנה לממכר סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין בקיוסק וברחבה (להלן:
תחנת הסמים
), בכסות הפעלת העסקים על ידם, והכל בידיעתו וברשותו של הנאשם 1. לפי כתב האישום, בתאריכים 29.1.2009-28.1.2009 הופעלה תחנת הסמים רוב שעות היממה ובמהלכם מכרו העורר וששה נאשמים נוספים סמים תמורת תשלום ללקוחות שונים. בסך הכל ביצעו עשרות עסקאות ובהן מכרו עשרות מנות סם. כתב האישום מפרט את חלוקת התפקידים בין העורר לבין יתר הנאשמים: חלקם תיאמו טלפונית את מועד הגעת הקונים ואת פרטי העסקה; חלקם שימשו כתצפיתנים וכיוונו את תנועת הקונים או הזהירו מפני הגעת משטרה; חלקם עסקו במכירת סמים לקונים; וחלקם קיבלו והחזיקו בידם את דמי מכירת הסמים. אשר לעורר, בכתב האישום נטען כי הוא נכח בתחנת הסמים בעת פעילותה, צפה במכירת סמים על ידי הנאשם 2 וערך תצפית על תחנת הסמים.

2.
בשל המעשים המתוארים לעיל ייחס כתב האישום לעורר את העבירות הבאות: סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13ו ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:
פקודת הסמים
), בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
; והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים, בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. יוער כי לנאשמים 2, 4 ו-7 יוחסה גם עבירה של הלבנת הון בגין מעשיהם בכספי תחנת הסמים.

3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרם של כל שמונת הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. הנאשם 1 הוא אביהם של העורר ושל הנאשמים 2, 4 ו-5 ובעלה של הנאשמת 7. בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להסכמה לגבי שחרור הנאשמת 7 בתנאים מוסכמים ועל כן, בקשת המעצר כוונה כלפי העורר ויתר הנאשמים. בבקשה טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העורר ויתר הנאשמים במיוחס להם. כך, בין היתר, ראיות לעניין עצם קיומה של תחנת סמים במקום וראיות לעניין ביצוע עסקאות סמים על ידי העורר ונאשמים נוספים, ובכלל זה: שיחות מתועדות בין הנאשמים 2 ו-3 לבין לקוחות שונים, בהן מוזמנות מנות הסם ומתואמת ההגעה לתחנת הסמים; דוחות הקושרים את הנאשמים האמורים לטלפונים באמצעותם בוצעו השיחות המפלילות; צילומי וידיאו המתעדים את הפעילות בתחנת הסמים, בהם מזוהים העורר ושני נאשמים נוספים; דוחות פעולה של שוטרים אשר ערכו תצפית על תחנת הסמים ותחקרו לקוחות לאחר ביצוע עסקאות הסם עם הנאשמים; הודעות הלקוחות ותפיסת הסמים שהיו ברשותם; חוות דעת של מעבדת זיהוי פלילי המלמדות כי מדובר בסמים מסוג הרואין ו/או קוקאין. בנוסף, טענה המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה לשיבוש הליכי חקירה, בהסתמך על שיחות מוקלטות בהן נשמעים העורר ונאשמים נוספים משבשים הליכי חקירה ומתאמים גרסאות לאחר מעצרם. בבקשה פורטו ראיות לכאורה נוספות אשר אינן נוגעות לעורר ולעבירות שיוחסו לו, כך שאין צורך לפרטן.

4.
בפני
בית המשפט המחוזי חלק סניגורו של העורר על קיומן של ראיות לכאורה לגבי כלל הנאשמים. אשר לעורר, הסניגור טען כי לא ניתן לייחס לו את העבירות נשוא כתב האישום ובפרט נוכחות ותצפית על תחנת הסמים, היות ולטענתו מצפייה בצילומי הוידיאו לא ניתן ללמוד על מעורבות העורר בעסקאות הסם, מה גם שמדובר במקום עבודתו ומגוריו וזו הסיבה לנוכחותו של העורר באזור. כמו כן, נטען כי לא ניתן להסתמך על צילומי הוידיאו כיוון שהם נעדרי תאריך ושעה וכי דוח הצפייה שערכו השוטרים אינו מספיק בעניין זה. אשר להודעות הלקוחות, הסניגור טען כי לא ניתן להתבסס עליהן, היות והלקוחות לא צוינו כעדי תביעה בכתב האישום המתוקן.

5.
בית המשפט המחוזי בחן את הראיות לכאורה לגבי כל הנאשמים ופירט את ממצאיו בהתייחס לכל ראייה וראייה. בית המשפט פירט אודות תצלום אוויר של אזור תחנת הסמים; תמלול האזנות סתר שבוצעו לשיחות טלפון עם לקוחות הסמים; צילומים ממצלמות שתיעדו את פעילות הסחר בתחנת הסמים; ואחד-עשר תיקי לקוחות סמים, אותם תיקלה המשטרה לאחר צאתם מתחנת הסמים, חלקם אף אישרו רכישת סמים מתחנת הסמים האמורה גם בעבר. המשיבה הבהירה כי אי צירוף הלקוחות הללו כעדי תביעה לכתב האישום, נובע משגגה וכי בכוונתה להגיש כתב אישום מתוקן. בית המשפט קבע כי יש להניח ברמה כמעט וודאית, כי בית המשפט יתיר את התיקון המבוקש על ידי המשיבה, כיוון שאין בכך כדי לפגוע בהגנתם של הנאשמים, ולפיכך יש להתייחס אל הודעות הקונים כחלק מחומר החקירה.

6.
אפרט את עיקרי הראיות עליהן הסתמך בית המשפט, בדגש על חלק הראיות הנוגע לעורר. אשר
לשיחות הטלפון
, בית המשפט קבע כי מתמלול שיחות הטלפון עולה בבירור כי בימים 29.1.2009-28.1.2009 התקבלו לשני מספרים של טלפונים ניידים המוחזקים בידי חלק מהנאשמים, עשרות שיחות מלקוחות אשר ביקשו לרכוש סמים. בשיחות נשמעים הלקוחות, חלקם מזדהים בשמותיהם, כשהם מבקשים לרכוש סם על פי מילות קוד הידועות לצרכני סמים. מתוכן השיחות עלה כי חלק מהלקוחות הם לקוחות קבועים וחלקם אף השמיע תלונות לגבי רכישות קודמות של סם. עוד עלה כי הסם זמין והלקוחות מוזמנים לבוא ולרכוש את הסם באופן מיידי. בית המשפט עמד על ראיות הקושרות את העורר לאחד ממספרי הטלפון הנייד לו האזינה המשטרה. כך, לפי מזכר של רס"ם אורן קלטניק מיום 27.1.2009, באחת משיחות הטלפון, ביקש רס"ם קלטניק שלוש מנות סם מסוג הרואין ("שלוש מלמטה"). מצדו השני של הקו נאמר לו שיבוא ויקנה. על פי האמור במזכר, רס"ם קלטניק זיהה את קולו של העורר. סניגורו של העורר בבית המשפט המחוזי חלק על ממצא זה, לאור טענת המשטרה כי מכשיר הטלפון הנייד אליו בוצעה השיחה נתפס ברשותו של הנאשם 3. ואולם, בית המשפט קבע כי ניתן לקשר את מספר הטלפון הנ"ל הן לעורר והן לנאשם 3, נוכח טענת המשיבה כי השניים השתמשו במכשיר זה לסירוגין. אשר
לצילומים
, בדוחות הזיהוי מזוהים העורר ויתר הנאשמים כשהם נוכחים ברחבה ובקיוסק ונצפית תנועת לקוחות ערה, התואמת את תדירות שיחות הטלפון. בית המשפט קבע כי בצילומים תועדו לפחות 34 עסקאות, בהן נראים חילופי דברים בין קונים לבין מי מהנאשמים. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תמצית כתובה של עיקרי טיעוניה, אליה צירפה טבלת עסקאות המפרטת לגבי כל אחד מהנאשמים את חלקו בפרשה ואת דיסק הצילומים המתאים לאותו נאשם. בית המשפט קבע כי מהצפייה בדיסקים נראה כי
כל
הנאשמים נוטלים חלק בעיסוק של הפצת הסם: "גם אם לא כולם נצפים מבצעים את פעולת החלפת הידיים של סם בכסף הרי נראה שכולם מעורבים בעשייה ופועלים כגוף אחד להשלמת העסקאות". ספציפית לגבי העורר, דוחות הזיהוי מראים כי הוא עסק בתצפית על תחנת הסמים ועל ביצוע עסקאות הסמים. בית המשפט פירט לגבי צילום של המתחם, בו נראה העורר חוצה את הרחבה לעבר שער ברזל לבן, בעודו מחזיק במכשיר נייד ומשוחח בו, כאשר מייד אחר כך נצפה העורר מחוץ למתחם, ניגש לעבר רכב שהמתין לו, משוחח עם יושביו ומוסר להם דבר מה. כבר כאן אעיר כי לצורך הדיון בערר שלפניי, הייתה באת כוח המדינה מוכנה להתעלם מעניין זה כיוון שמי שלידיו מסר המערער לכאורה את מה שמסר – לא נחקר. בהתייחס לעבירת הלבנת ההון, יצוין בקצרה כי הנאשמת 7 הודתה בקבלת כספים במזומן מחלק מן הנאשמים, ובכלל זה העורר, וטענה שהיא נתבקשה לשמור על כספים אלה "כדי שלא ילכו לאיבוד". בכתב האישום נטען כי כספים אלה מצאו דרכם אל העסקים החוקיים כביכול שנוהלו על ידי הנאשמים.

7.
לאחר סקירת הראיות השונות, בית המשפט קבע כי חומר הראיות מעיד בבירור על קיומה של תחנת סמים ענפה במתחם וכי כל אחד מן הנאשמים נטל חלק כזה או אחר בהפעלתה של תחנת הסמים. נקבע כי העובדה שמרבית הנאשמים מתגוררים במקום ולכאורה הימצאותם שם אינה מצריכה הסבר, אינה יכולה לשלול את מה שנראה בקלטות, או את מה שעולה מתיקי הקונים ומתמלול האזנות הסתר, ואינו עולה בקנה אחד עם הימצאות תמימה במקום מגורים, אלא מלמד על סחר
אינטנסיבי
בסמים. נקבע כי לכל אלה, יש להוסיף את העובדה שכל הנאשמים מנהלים קופה משותפת הן לעסקים "הלגיטימיים" והן לעסקי הסמים, דבר המצביע על ביצוע בצוותא חדא ועל ניסיון לערבב את כספי הפעלת העסקים השונים במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם. עוד נקבע כי התנהגות הנאשמים במהלך החקירה – ניסיונם לתאם גרסאות ולשבש את החקירה – תורמת לראיות לכאורה שנמצאו ומקימה עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט התייחס לעבר הפלילי של חלק מהנאשמים. לגבי העורר צוין כי ישנו רישום של עבירה של העלבת עובד ציבור, אך ללא הרשעה. בהתייחס לחלופת מעצר, בית המשפט הבהיר כי בעבירות של סחר בסם מסוכן, הכלל הוא כי יש להורות על מעצרם של הנאשמים למעט במקרים חריגים, וזאת בשל המסוכנות המובנית הקיימת בעבירות ממין אלה. כך בייחוד במקרה הנוכחי:

"בענייננו כאשר מדובר בעיסוק אינטנסיבי בסחר בסם על ידי בני משפחה אחת והעובדים בעבורם, בצוותא חדא, בכל שעות היממה, כאשר הסם זמין באופן מיידי לכל דורש, כאשר כל בני המשפחה מעורבים בסחר כל אחד על פי חלקו ותפקידו, המשיב 1 מודע להתנהלות בחצריו, לחלקם הרשעות קודמות, לא תיתכן חלופת מעצר ולפיכך אני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים".

טענות העורר

8.
עיקר טענתו של העורר מופנית כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורה באשר למעורבותו בפעילותה של תחנת הסמים. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי באשר ראה את העורר ואת בני משפחתו כמקשה אחת, מבלי לבחון את עניינו הספציפי ואת הראיות הקונקרטיות לגביו. העורר הינו יליד 1987 ולטענתו הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, אשר כל חטאו "היה בכך ששהה במתחם המגורים של בני משפחתו כאשר הוא מתגורר בבית הוריו". לטענת העורר, שטח המתחם המדובר הינו כ-20 דונם, אשר משמשים את כל בני משפחתו הענפה למגורים ולצורך ניהול בתי עסק שונים, כך שלעורר אין שליטה על הנעשה שם ואיש אינו זקוק לרשותו להתנהל במתחם זה. עוד מלין העורר על קביעת בית המשפט לפיה אין לבחון חלופת מעצר בעניינו. לטענתו, שומה היה על בית המשפט להורות על עריכת תסקיר מבחן ובחינת חלופת מעצר. נטען כי פעולה זו מתחייבת לא רק לאור מיהות העורר, אלא גם לאור עוצמת הראיות הנמוכה הקיימת בעניינו.

9.
אשר לראיות לכאורה, נטען כי חומר הראיות מלמד כי לכל היותר בוצעו
חמש
עסקאות סם ספציפיות (ולא 34) בפרק זמן של יומיים וכי לא ניתן לייחס לעורר מודעות לעסקאות סם בודדות, אשר לטענת המשיבה עצמה בוצעו בפרק זמן קצר ותחום על ידי אחרים. לטענת העורר, המשיבה מייחסת לעורר מעורבות בסחר בסמים, רק משום שהוא נצפה פעם אחת מכוון את התנועה במקום ובכך לא די. העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי באשר התייחס באופן כוללני לעסקאות הסם, מבלי להתייחס באופן פרטני לדוחות הצפייה של השוטרים או לתיקולים ספציפיים שבוצעו ללקוחות הסמים. לטענת העורר, בחינה שכזו הייתה מלמדת כי בחומר הראיות אין כל אינדיקציה להחלפת סמים או כסף על ידי העורר במסגרת עסקאות הסם הנטענות. עוד נטען כי בפשיטה שערכה המשטרה על המתחם, אף שנערך חיפוש מדוקדק, לא נתפסו סמים כלשהם והדבר מעיד על כך שבמקום לא קיימת תחנת סמים. בנוסף, נטען כי אי ביצוע מסדר זיהוי קולות על ידי המשיבה, מנע את האפשרות לייחס למי מהנאשמים שימוש במכשירי הטלפון הנייד להם האזינה המשטרה. בפי העורר טענות רבות לגופו של חומר הראיות, כך למשל טענות בעניין לקוחות קונקרטיים והדברים שמסרו הללו למשטרה. כפי שיבואר להלן, בשלב בו אנו מצויים, אין להיזקק לטענות אלה, החורגות ממתחם הדיון ב"ראיות לכאורה".

10.
העורר מוסיף וטוען כי המשיבה מצאה לנכון לעצור אותו רק ביום 30.4.2009, למעלה משלושה חודשים לאחר ביצוע העבירה לכאורה, וכי המשיבה לא עשתה שום פעולת חקירה במהלך הזמן הרב שחלף. נטען כי המשיבה לא ניסתה לתעד את הנעשה במתחם שוב (לאחר ה-29.1.2009) או לעכב לקוחות אשר לטענתה קנו סמים מתחנת הסמים. עוד נטען כי בלב הפרשה עומדת עבירת הלבנת ההון בהתייחס לכספים נשוא עבירות הסם, אלא שהמשיבה אינה מייחסת עבירה זו לעורר והדבר מעיד על כך ש"המשיבה עצמה הוציאה את העורר מליבת העשייה הפלילית הנטענת". מן האמור, מבקש העורר ללמוד על העדר מסוכנות. לא מצאתי לנכון להתייחס ליתר טענות העורר לפיהן בית המשפט המחוזי אימץ קונספציה שגויה כאילו משפחתו היא משפחת פשע אשר צברה את נכסיה שלא כדין, ובכלל לטענותיו בעניין יתר בני המשפחה אשר עניינם אינו עומד לדיון לפניי. עם זאת, ראוי להפנות להחלטתה של כב' השופטת ע' ארבל ב-בש"פ 6439/09, בו דחתה השופטת ארבל את עררם של הנאשם 1 (נאיף אבו לבן) ושל הנאשם
5 (מוהנד אבו לבן), לעניין מעצרם עד תום ההליכים נגדם

11.
באת כוח המדינה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי והגישה ראיות הנוגעות לעורר.

הכרעה

12.
עיינתי בראיות הנוגעות לעורר ולא מצאתי פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לכאורה רס"ם אורן קלטניק זיהה את קולו של העורר כמי שאמר לו לבוא לרכוש את הסם שביקש. טענות שונות שהעלה הסניגור נגד זיהוי זה – אין מקומן בשלב המעצר עד תום ההליכים. חשיבותה של שיחה זו רבה משום שהיא שוללת את הטענה לפיה אם נעשו במתחם עסקאות סמים (דבר שהוכח לכאורה, אך מוכחש על ידי העורר) – הרי שאין לעורר חלק ונחלה בכך. יש לדחות את ניסיונו של העורר להסביר את נוכחותו במתחם על רקע העובדה שהוא מתגורר ועובד במתחם – דהיינו, טענת נוכחות תמימה. גם צילומים מסוימים שהוצגו לי בדיון, בהם נראה העורר נכנס עם אחד הנאשמים האחרים
לחדר מדרגות ובידו פינג'אן של קפה, מחזקים מסקנה זו. כך במיוחד נוכח ניסיונו של העורר להתכחש לתמונתו, ובעוד
מי שלטענת המשטרה הוא קונה הסם נראה, לכאורה, מטמין דבר מה בבגדיו בצאתו מחדר המדרגות.

13.
ראיות אלה מצביעות על כך שהעורר הוא חלק מתחנת הסמים אשר התנהלה במתחם – תחנת סמים בה כל אחד מהמעורבים ביצע חלק מן הפעילות העבריינית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לדידי, רק בנסיבות מאוד חריגות ישוחרר לחלופת מעצר מי שיש לגביו ראיות לכאורה על מעורבותו
בסחר בסמים
, ואין זה המקרה שלפנינו.

14.
אשר על כן, הערר נדחה.


ניתנה היום, כ"ג תשרי, תש"ע (11.10.2009).





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09078140_c03.doc

עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 7814/09 מועטאז בן נאיף אבו לבן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/10/2009)