פסקי דין על לאון קודנר | פסקי דין על סילביה קודנר | פסקי דין על נתן זנד | פסקי דין על יעקב מרון | פסקי דין על עו"ד מתתיהו אפל ואח' |

10189/05 א     11/10/2009




א 10189/05 לאון קודנר, סילביה קודנר נ' נתן זנד, יעקב מרון, עו"ד מתתיהו אפל ואח'




בעניין:

377



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
010189/05


לפני:
כב' השופט יואל צור
- סגן הנשיא
תאריך:
11/10/2009




1.לאון קודנר
2.סילביה קודנר
ע"י עו"ד עמוס בנצור
בהעברה מעו"ד ברינט
התובעים

נ
ג
ד

1.נתן זנד
2.יעקב מרון
נתבעים 1-2 ע"י עו"ד ורצברגר
3.עו"ד מתתיהו אפל
4.יחיאל הרצל
ע"י עו"ד שי שגב
5.בנק הפועלים בע"מ
6.רות וקסמן, אצל בנק הפועלים בע"מ
נתבעים 5-6 ע"י עו"ד י. לוינסון
ושות'

הנתבעים



פ
ס
ק
ד
י
ן



התביעה והסעדים המבוקשים

1.
התביעה נשוא ת.א. 10189/05 היא תביעה כספית שנכון ליום הגשת התביעה היא הועמדה ע"ס 626,480 ₪ . לטענת התובעים (שהם תושבי ואזרחי ארגנטינה), בנם (מר גיז'רמו קודנר- להלן גיז'רמו) רכש עבורם נכס מקרקעין[1]
באמצעות מתווך מקרקעין
מר יחיאל הרצל (נתבע 4) שאליו הופנה בנם הנ"ל של התובעים עפ"י הצעת גב' רות וקסמן (נתבעת 6) שהיא עובדת בנק הפועלים (נתבע 5). נכס זה שנטען שנקנה מנתבעים 1-2 באמצעות מיופה כוחם עו"ד מתתיהו אפל (נתבע 3), לא נרשם בספרי רשם המקרקעין.

2.
התובעים טוענים שבשל מסכת הטעייה העולה כדי מרמה שחברו לה גורמים שונים, הם התפתו לקנות את נכס המקרקעין נשוא התביעה מתוך כך שפותו להאמין שעל המקרקעין יוקם פרוייקט דיור שיניב להם רווחים אך בסופו של דבר מצאו עצמם ללא הכספים ועם נכסים חסרי ערך.


3.
התובעים ביקשו בתביעתם
סעדים כדלהלן:

א.
לקבוע שעסקת מכר המגרש בטלה ומבוטלת.
ב.
לקבוע שנתבעים 1-2 הפרו התחייבותם עפ"י החוזה ולכן הם מבקשים שביהמ"ש ישיב לתובעים את מלוא כספי התמורה שקיבלו מהתובעים בסך 125,600$ כשהסכום נושא ריבית חוקית החל מיום 2.9.04 ועד ליום ביצוע ההחזר הנ"ל בפועל.
ג.
להורות לנתבע 3 להשיב לתובעים את הסכום המופקד בידיו בסך 25,000$ (מתוך הסכום שבס"ק ב' דלעיל) כשהסכום
נושא ריבית דולרית מיום 2.9.04 ועד ליום ההחזר הכספי בפועל.
ד.
להורות לנתבעים 4-6 ביחד ולחוד להשיב לתובעים , ביחד ולחוד עם הנתבעים 1-2 סכום של 75,000$ (מתוך הסכום שבס"ק ב' דלעיל) כשהסכום נושא ריבית חוקית החל מיום 2.9.04 ועד ליום ביצוע ההחזר הנ"ל בפועל.
ה.
לפסוק פיצוי קבוע מראש בסכום של 10,000$, כשהסכום נושא ריבית חוקית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.





4.
אין מחלוקת על העובדות הבאות:

א.

ביום 1.9.97 נכרת בין התובעים באמצעות בנם (גיז'רמו) כנאמן של התובעים, לבין נתבעים 1-2 הסכם לרכישת המקרקעין נשוא התביעה[2]
.
ב.
עיסקת המכר נעשתה ע"י משרדו של עו"ד שמואל אפל .
ג.
ביום 10.9.97 נרשמה הערת אזהרה על המגרש ע"ש
גיז'רמו לטובת התובעים.
ד.
החל משנות ה-80 ניהלו התובעים חשבון חיסכון בבנק הפועלים, בתחילה בסניף חורב שבחיפה ובשנות ה-90 הועבר ניהול החשבון לסניף בית אסיה בתל אביב.
ה.
רות וקסמן (נתבעת 6) עובדת בנק הפועלים (נתבע 5) היתה
המנהלת האישית של חשבון התובעים ממועד פתיחתו ועד למועד רכישת הקרקע, למעט שנתיים מיום עזיבתה של גב' וקסמן את הסניף החיפאי ועד להעברתה לסניף בת"א.


היש לבטל את ההסכם מיום 1.9.97?

5.
התובעים עותרים לבטל את ההסכם הנ"ל משני טעמים:

א.
בשל הפרתו היסודית של ההסכם ע"י הנתבעים 1-2;
ב.
לאור הטעיית התובעים;

6.
התובעים טענו שיש לבטל את ההסכם מפני שהעיסקה נשוא ההסכם לא נרשמה. נתבעים 1-2 טענו שאי רישום הזכויות נבע מכך שהתובעים לא שילמו את מס הרכוש. מאידך, טענו התובעים שחובת תשלום מס רכוש חלה על נתבעים 1-2. לעניין זה הם הסתמכו על סעיף 5 להסכם המכר שלפיו "כל המיסים וההיטלים העירוניים והממשלתיים החלים על המגרש עד מועד העברתו בלשכת רישום המקרקעין יחולו על המוכר ומתאריך זה ואילך יחולו על הקונה".
עוד הסתמכו התובעים על סעיף 9 להסכם שלפיו החבות המוחלטת להמציא את אישורי המס כל עוד שלא
הושלמה העברת הזכויות חלה על המוכרים שהם הנתבעים 1-2.

7.
הנתבעים 1-2 בטיעוניהם הפנו לסעיף 11 להסכם אשר לפיו "המוכר מתחייב בזה לחתום על כל הניירות והמסמכים אשר יהיו דרושים לדעת עוה"ד על מנת לבצע את ההעברה....העברת המגרש בלשכה תיעשה לא יאוחר מה- 31.12.97". נתבעים 1-2 טענו שניתן ללמוד מסעיף זה שני נושאים: ראשית, על הסמכתו של עוה"ד אפל כסמכות אובייקטיבית להפעיל שיקול דעת
ושנית, על המועד להעברת הזכויות במקרקעין. בעניין זה טען מר נתן זנד
(נתבע 1)[3]
שבשל שביתה במשרדי מס רכוש לא ניתן היה להמציא את אישורי מס רכוש בתאריך שנקבע בהסכם. מכל מקום, הנתבעים, לטענתם, שילמו את חלקם בתשלומי מס הרכוש
עד תום 1997. עוה"ד אפל כתב אל התובעים שעליהם לשלם את חלקם ושאי תשלום חלקם מעכב את העברת הנכס ע"ש התובעים[4]
. בהקשר זה נטען שהתובעים לא הגיבו למכתב זה ולא טענו שתשלום המס מוטל כל כולו על שכם הנתבעים 1-2.

8.
מכל מקום, כבר כאן ייאמר שאף כי הנתבעים 1-2 הפרו את ההסכם, הפרתם לא היתה הפרה יסודית המצדיקה לבטל את ההסכם. להלן טעמיי לקביעה שהיתה במקרה דנן הפרה שכשלעצמה אינה מצדיקה את ביטול ההסכם ולא הפרה יסודית של ההסכם:

א.
חובת תשלום מס רכוש חלה על נתבעים 1-2. סעיף 2(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 קובע כדלהלן: "מס-רכוש ישולם על ידי בעלי קרקע, לכל שנת-מס על קרקע שהיתה להם באותה שנה". בהיות נתבעים 1-2 בעלי הקרקע נשוא התביעה (כטענתם), בוודאי שחלה עליהם חובת תשלום מלוא המס ולא מחציתו. זאת ועוד, אם סבורים היו נתבעים 1-2 שלא חלה עליהם חובת תשלום המס מפני שהקרקע נמכרה והתובעים היו אמורים להיהפך לבעליה כך שעליהם היתה חלה חובת תשלום המס (או מחציתו) היה עליהם לנקוט בפרוצדורה שבסעיף 17 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים אשר לפיו "אדם שבתוך שנת המס נעשה בעל קרקע, וכן אדם שחדל להיות בעל קרקע והדבר לא נרשם בפנקסי המקרקעין, חייב תוך 30 יום מיום שנעשה בעל, או מיום שחדל - להצהיר על כך בכתב למנהל"; משלא נעשה דיווח כאמור (ומכל מקום לא הוכח ההיפך) הנתבעים 1-2 (המוכרים) ולא התובעים (הקונים) היו אמורים לשאת במלוא מס הרכוש בגין הקרקע נשוא התביעה[5]
.
ב.
הנטל לתשלום מס הרכוש מוטל כולו על שכם הנתבעים
לא רק מכוח חוק מס רכוש אלא גם לפי ההסכם וזאת מכוח ההוראה שבסעיף 5 להסכם שלפיה כל המיסים וההיטלים העירוניים והממשלתיים החלים על המגרש עד מועד העברתו בלשכת רישום המקרקעין יחולו על המוכר ומתאריך זה ואילך יחולו על הקונה.
ג.
הנתבעים משום מה בחרו לשלם רק את מחצית המס ולא את כל המס, תוך שציפו לכך שהתובעים ישאו במחצית השנייה, אלא שכל המס, כמבואר לעיל, היה אמור להיות משולם ע"י נתבעים 1-2.
ד.
גם אם היתה הפרה מצד נתבעים 1-2 בשל אי תשלום מלוא המס, הם לא הפרו את ההסכם "הפרה יסודית" בשל כך שסעיף 5 להסכם לא הוגדר
כאחר מ"עיקרי החוזה". בסעיף 14 סיפא להסכם נקבע שהסעיפים העיקריים בהסכם (היינו שהפרתם תחשב כהפרה יסודית של ההסכם) אלו סעיפים 3, 4, 8, ו-11. היינו סעיף 5 הנ"ל איננו נכלל בגדר הסעיפים העיקריים.
ה.
ב"כ התובעים בסיכומיו המקוריים והמשלימים ניסה לטעון שהנתבעים 1-2 הפרו את סעיף 11 להסכם שהוא מסעיפיו "העיקריים" של ההסכם, אלא שיש לדייק באשר ללשונו של סעיף 11 להסכם. סעיף זה קובע ש"המוכר מתחייב בזה לחתום על כל הניירות והמסמכים אשר יהיו דרושים – לדעת עוה"ד-על מנת לבצע את ההעברה....". אינני סבור שניתן להכניס תחת ד' אמותיו של סעיף זה את נושא תשלום מס הרכוש אשר החובה לשלמו קמה מכוח סעיף 5 להסכם. "חתימה על כל הניירות והמסמכים" לא כוללת תשלום מס.
ו.
גם לא ניתן לומר שההפרה שהפרו הנתבעים 1-2 את ההסכם באי תשלום מלוא מס הרכוש היה בבחינת הפרה יסודית כהגדרתה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 סעיף 7(ב) לחוק הנ"ל קובע את הדין במקרה שההפרה איננה "יסודית" כדלהלן:

"היתה הפרת החוזה לא-יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי-צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי-צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".


במקרה דנן, לא נתנו התובעים לנתבעים 1-2 כל הודעה לפיה לדעתם תשלום מלוא המס חל על שכמם ושבדעתם לבטל את ההסכם כתוצאה מכך אם מלוא המס לא ישולם ע"י המוכרים תוך פרק זמן סביר לאחר ארכה שהיו קובעים. משקיבלו התובעים הודעה על דבר חובתם לשלם את המס הם כלל לא הגיבו וממילא לא נתנו לנתבעים 1-2 ארכה לקיום ההסכם ע"י תשלום המס. באותן נסיבות גם ביטול ההסכם היה בלתי צודק מפני שהיה מדובר בתשלום סכום לא גבוה בו בזמן שהיה מדובר בעיסקת מקרקעין בסכום העולה בעשרות מונים מסכום המס.

9.
כדי לקדם את הליך רישום הקרקע על שם התובעים, על אלה האחרונים היה לפעול במנגנון שבסעיף 10 להסכם שקבע כך:


"המוכר מתחייב בזה לשלם את כל התשלומים החלים עליו עפ"י הסכם זה על מנת לאפשר ביצוע ההעברה במידה והמוכר לא ישלם איזה תשלום שהוא,יהא הקונה רשאי לשלם תשלום זה בעצמו, והמוכר יהא חייב להחזיר לו את התשלום הנ"ל לאלתר, הזכות בידי הקונה לקזז את התשלום הנ"ל מיתרת מחיר התמורה למוכר".







התובעים יכלו, איפוא, לשלם את המס או כל חלק ממנו ולקזז סכום זה מתוך התמורה המגיעה לנתבעים. הם יכלו להורות לנתבע 3 שבידו נותרה חלק מהתמורה לקזז מתוכה את מס הרכוש ששילמו ולא לעכב את רישום הנכס על שמם.

10.
האמור לעיל מוביל למסקנה שבמישור העקרוני, התובעים לא היו זכאים לבטל את ההסכם בשל אי תשלום מלוא מס הרכוש ע"י הנתבעים 1-2 (משום שלא היה באי התשלום הנ"ל משום הפרה יסודית של הסכם המכר) אף כי לפי ההסכם היה על האחרונים לשאת במלוא התשלום. ציינתי שכך היה במישור העקרוני מפני שבמישור המעשי היתה עוד משוכה שהיה צריך לעבור בטרם רישום הקרקע ע"ש התובעים וזו תידון בפרק הבא.

11.
מכאן גם נובע שלתובעים לא מגיע הפיצוי המוסכם שמופיע בסעיף 14 להסכם המכר וזאת מאחר והסעיף הנ"ל קובע פיצוי מוסכם כאשר "צד יחזור בו מהוראות הסכם זה או שיפר אותו בצורה יסודית" ומצבים אלה לא קיימים במקרה שלפנינו. אין כאן מצב בו נתבעים 1-2 חזרו בהם מההסכם או שנתבעים 1-2 הפרו את ההסכם הפרה יסודית. לפיכך, הנני דוחה את התביעה בכל הנוגע לפיצוי מוסכם.

האם התובעים הוטעו ע" מי מהנתבעים באופן המצדיק את ביטול ההסכם
?

12.
התובעים טענו שהוטעו ע"י הנתבעים 1-2 במצגים בלתי נכונים כדלהלן:

א.
שהנתבעים 1-2 הם בעלי הקרקע.
ב.
שלא מדובר בעיסקה לרכישת קרקע בלבד כי אם במסגרת עיסקת חבילה לפיה הנתבעים ו/או מי מהם יפעלו להקמת פרוייקט מגורים שיקרום עור וגידים כך שהתובעים יקבלו מספר דירות מגורים בנויות על המגרש שאותו רכשו.
ג.
שהם שילמו לטובת הנתבעים עבור הזכויות בקרקע סך של 125,000$. שמתוכם 50,000$ היו לפי המוסכם בכתב בהסכם ו-75,000$ היו בהתאם להסכמה בע"פ ובאמצעות העברת כספים אלו למתווך יחיאל הרצל שהוא נתבע 4 (שהיה שלוח של נתבעים 1-2) והאחרון היה אמור להעביר כספים אלה לנתבעים 1-2.

13.

הנתבעים הצהירו במבוא להסכם ש"המוכר הינו בעל הזכויות הבלעדיות במגרש ולאיש זולתו אין בו זכויות". בעת כריתת ההסכם לא היתה רשומה לטובת הנתבעים 1-2 כל זכות שהיא ואף לא הערת אזהרה. רק ביום 10.9.09 נרשמה לראשונה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 1-2.

14.
מחוות דעתו של שמאי המקרקעין דב בנדל שנתן חוו"ד עבור התובעים מסתברות כמה עובדות לגבי חלקת הקרקע נשוא דיוננו:
א.
ביום מתן חוות הדעת שהיתה ב-3/2008 עדיין היתה רשומה בעלות ע"ש 11 אנשים שונים שרובם פרט לאחד אינם תושבי ישראל.
ב.
בהערת האזהרה שנרשמה לטובת גיז'רמו לא צויין מה החלק שנרכש ונרשם שההערה היא רק "על חלק מהנכס".
ג.
זכויותיהם של התובעים כיום הם למעשה הערת אזהרה על הערת אזהרה. רק לאחר שיירשמו זכויות הבעלות של נתבעים 1-2 הם יוכלו להעביר בעלות לתובעים.
ד.
מר בנדל
ציין בחוות דעתו שמדובר בשטח הנמצא בשוליים הדרומיים של העיר ירושלים עם קרבה מיידית לגבול שיפוט העיר.
ה.
זהו שטח בעל סיכויי פיתוח נמוכים ביותר מכיוון שבינו ובין שכונת גילה הנמצאת בצפון קיים כביש המנהרות שתחם מדרום את התפתחות שכונת גילה.

15.
העולה מהמקובץ הוא שההצהרה של נתבעים 1-2 שלפיה "המוכר הינו בעל הזכויות הבלעדיות במגרש ולאיש זולתו אין בו זכויות" רחוקה מלהיות מדוייקת. אין תשתית ראייתית לכך שהנתבעים 1-2 הביאו לידיעת הקונים באמצעות בנם גיז'רמו את כל העובדות הנ"ל . לא רק שהתובעים לא ידעו את כל הפרטים הנ"ל אלא שהם לא ידעו פרטים נוספים שהיו ידועים למוכרים (נתבעים 1-2) מההסכם שהיה להם עם מי שמכרו להם את הקרקע.
צויין למשל במבוא להסכם של נתבעים 1-2 עם מי שמכרו להם את הקרקע, שהמגרש מצוי בגבול תחום השיפוט של ירושלים ואין הוא אחראי לכך שהמגרש יישאר בתחום שיפוט העיר אחרי ההסדרים עם הרשות הפלסטינאית.

16.
אף כי הנתבעים 1-2 הכחישו שמסרו לתובעים באמצעות בנם גיז'רמו פרטים על הפיתוח העתידי של המקרקעין נשוא התביעה[6]
,
הסכם אחר שנעשה עם התובעים באמצעות בנם גיז'רמו מגלה שאכן דובר גם דובר על פרוייקט שעתיד להיות מוקם על המקרקעין שנמכרו לתובעים ועל מקרקעין סמוכים אחרים. ניתן ללמוד זאת מ"הסכם שיתוף
בין בעלי המקרקעין"[7]
שעליו חתמו התובעים עם חברת ש.נ.י.ש ייזום ופיתוח בע"מ.
כאשר על הסכם זה חתם נתבע 4 בשם עצמו ובשם חברת ש.נ.י.ש הנ"ל שהיתה אז בבעלותו של נתבע 4. יוזכר שחברה זו הוקמה ב-26.5.1996 ובעלי מניותיה הם נתבע 1 ושמואל אפל (אביו של נתבע 2) ועוד 3 אחרים. מטרת החברה היא "לרכישת חלקים בקרקע בבית סחור בירושלים". ב-12.6.97 הוענקו ליחיאל הרצל (נתבע 4) מניות בחברה הנ"ל והוא מונה למנהל בה. נתבע 1 הודה בחקירתו הנגדית על כך שידע שבנם של התובעים-גיז'רמו-הוחתם גם על הסכם שיתוף[8]
. בהסכם זה התחייבו ש.נ.י.ש ובעליה לפעול לשינוי הייעוד של המקרקעין, לעריכת תב"ע על המקרקעין, לפיתוחו של המקרקעין ולהקמת פרוייקט מגורים עליו, באופן שיזכה את החברה הנ"ל בשכר יזמות השווה ל-2% משווי הפרוייקט המושלם. עוד נקבע בהסכם השיתוף שש.נ.י.ש תהיה זכאית בנוסף לשכר היזמות גם לשכר בגין שיווק הפרוייקט בסך של 1.5% מתמורת היחידות שיימכרו בפרוייקט. עוד נאמר בהסכם השיתוף הנ"ל שהוא מהווה חוזה לטובת צדדים שלישיים וביניהם נתבע 3, עו"ד מתתיהו אפל וב"כ המוכרים עו"ד שמואל אפל. הסכם זה מאשש את גירסת התובעים באשר להבטחות שניתנו להם באשר למגרש נשוא התביעה.

17.
לא רק הסכם השיתוף תומך בטענות התובעים על מה שהובטח להם. ניתן לראות סימנים על מה שהובטח לתובעים גם בהסכם המכר עצמו בסעיפים 12 ו-13 להסכם. כך למשל סעיף 12 קובע ש"...הקונה רשאי לתפוס חזקה במגרש מייד עם חתימת הסכם זה ולהתחיל בעבודות
הכנת המגרש לבנייה...". סעיף 13 קובע ש"המוכר מתחייב בזה לחתום על כל הניירות והמסמכים שיידרשו, באם יידרשו, לשם השגת רישיון בנייה...".
למקרא סעיפים אלו ברור הוא שדובר בין הצדדים על אפשרויות בנייה.

18.
התובעים צירפו לתצהיר העדות הראשית שלהם את מכתבו של האדריכל עודד קאסוטו[9]
שמפאת חשיבותו אביאו כלשונו בשלמותו. במכתב זה צויין ש"עפ"י שיחות שערכנו בעיריית ירושלים, כוונות העירייה הן לפתח את השטח שמדרום לכביש כשטח למגורים על מנת לעבות את הרצועה הגובלת עם הרשות הפלסטינית. לפי מיטב הבנתי הכוונה היא לתכנון של 11-12 יחידות דיור לדונם. כמובן שמספרים אלו ייקבעו לאחר התכנון בלבד.יש להניח שחלקות מצד זה של הכביש יש בהן ממש, אמנם לא בשנים הקרובות, אלא בעתיד. כיום קשה יהיה להגדיר ייעודה המדוייק של חלקה לפני שגובשה תכנית של ממש". זה אם כן מצג שהוצג לגיז'רמו ממש ביום חתימת ההסכם. אין איזכור של האמור במכתב זה בהסכם. סעיפים 12-13 להסכם המכר לא משקפים את שנאמר במכתב. אך מה שיותר גרוע הוא שאין כל איזכור למשוכות שיהיה על הקונים לעבור כדי להתחיל בבנייה. משוכות אלו לא היו קשורות רק בקבלת אישור מרשויות התכנון (כפי שנאמר בהסכם המכר או במכתבו הנ"ל של האדריכל קאסוטו). מר בנדל מטעם התובעים ציין בחוות דעתו לגבי אפשרויות הבינוי העתידיות , שהן בכפוף לכך שהשטח יהיה נגיש ישירות למערכת דרכים מאושרת סטטוטורית ובכפוף להגשת תכנית מתאר ואישורה עפ"י שיקול דעת וועדות התכנון. הוא ציין שאין לשטח הנדון מערכת דרכים המאפשרת גישה לשטח. הוא הוסיף וציין שמאחר ומדובר בשטחים לא רשומים האפשרויות למימוש השטח לבנייה, אם בכלל יצאו אל הפועל, יארכו עוד שנים רבות. לאלה לא ניתן כל ביטוי בהסכם והתובעים לא היו יכולים לדעת עליהם לא מהסכם המכר ולא ממכתבו הנ"ל של קאסוטו. כאשר התובעים רכשו את השטח ניתן להם מידע מוגבל ע"י נתבע 4 מטעמם של נתבעים 1-2 [ו/או ע"י מר שלום אביב שערך סיור עם גיז'רמו באתר וכאשר את הקשר בין גיז'רמו למר אביב יצר נתבע 4]. המידע לא היה בהיקף המידע שהיה לתובעים בזמן התביעה דנן. עובדה היא שחלפו 12 שנה ולא נעשתה כל התקדמות המאפשרת בינוי בשטח.

19.
מה שעולה מהראיות הוא לא רק אי תשלום מס הרכוש אלא שהיו גם נושאים נוספים שלא הוסדרו ועיכבו את רישום הקרקע ע"ש התובעים כגון:

א.
לא היו לנתבעים אישורי עירייה[10]
.
ב.
במועד חתימת ההסכם עם התובעים באמצעות גיז'רמו לא היו בידי הנתבעים ייפויי כוח שנדרשו להעברת הזכויות על שמם משמם של אותם אנשים שמכרו להם את המקרקעין וזאת מפני שהנתבעים שילמו למוכרי הקרקע בין היתר באמצעות תשלומים שקיבלו מהתובעים[11]
.
ג.
עד עצם היום הזה כ-12 שנים ממועד מכירת המקרקעין לתובעים לא נרשמו הנתבעים ושותפיהם במקרקעין.
ד.
גם בעלותם של רוכשים שלישיים אחרים שרכשו חלקים במקרקעין , לא נרשמו אף הם.
ה.
המומחה מטעם התובעים הראה שמדובר במקרקעין זולים ביותר השווים לסכום של 20,000$ לדונם, בשל מיקומם של מקרקעין אלו[12]
, כך שעצם הסכום שבהסכם (שהיה 50,000$) ששילמו התובעים בגין אותה עיסקה, הוא סכום העולה על ערך המקרקעין כפי שהוכח ע"י המומחה מטעם התובעים. גם בכך היתה משום הטעיה של התובעים.

20.
העולה מכל האמור לעיל, הוא שהתובעים באמצעות בנם גיז'רמו הוטעו כמבואר לעיל. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע ש"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". נסיבות אלה התקיימו במקרה שלפנינו ולכן זכאים התובעים לבטל את ההסכם שערכו עם נתבעים 1-2.





התשלום הנוסף ששילמו התובעים ע"ס 75,000$
והאם הוכח קשר של סכום זה לעיסקת מכר המקרקעין?
(היש לנתבע 4 ו/או לנתבעים 1-2 אחריות כלשהי לעניין סכום זה?)

21.
התובעים טענו שבנוסף לסכום של 50,000$ המופיע בהסכם הנ"ל הם שילמו סכום נוסף של 75,000$
ששולם לידי נתבע 4 עבור נתבעים 1-2. לעניין סכום זה נטען בכתב התביעה[13]
כדלהלן: "בשנת 2003 הסתבר לתובעים באמצעות בא כוחם , מבדיקה שנערכה בבנק, נתבע 5, כי בנוסף לסך 50,000$ אשר שילמו תמורת הנכס הועבר סכום נוסף, לנתבעים 1 ו-2 או למי מהם, בהעברה ישירה בסך 75,000$ , אשר בוצעה ע"י הנתבעת 6 מחשבונם אל חשבון עו"ש בלתי מוכר להם....כאשר העברה זו בוצעה ביום 11.9.97 ע"י פקיד הבנק הנתבע מס' 5 בשם משה בטאט". עוד ציין כתב התביעה שהסכום הועבר בהסכמת גיז'רמו כתשלום נוסף לרכישת המקרקעין. עוד הוסיפו התובעים וטענו בכתב התביעה[14]
שהסכום הנוסף הנ"ל הוצא מהם בהטעיה ובגזל ותוך עשיית עושר ולא במשפט והראיה היא ששלטונות המס/מיסוי מקרקעין, ראו בסכום המכר שהוצהר בהסכם המכר (50,000$) כתמורה ראויה עבור המקרקעין.

22.
בכתב ההגנה כפר נתבע 4
באשר לקשר שלו לעסקה נשוא התביעה, למעט העובדה שהנתבע 4 הוא אשר הפגיש בין גיז'רמו-נציג התובעים לבין הנתבע 3 (עו"ד מתתיהו אפל). עוד צויין בכתב ההגנה שלנתבע 4 לא היה שום קשר לקביעת תנאי העסקה ולא המחיר.


23.
מה שהוברר הוא שבתאריכים 8.9.97 ו-10.9.97 נתן גיז'רמו הוראה לבנק-נתבע 5 לתשלום סך של 75,000$ לחשבון מס' 273482 ע"ש

sara b
ולאחר מכן נתן הוראה נוספת, לתקן את הסכום ל-75,600$. מתצהירה של גב' מיכל חורב- פרינץ (סגן מנהל מחלקת בנקאות פרטית בסניף אסיה של בנק הפועלים בע"מ) עולה שבעלת החשבון הנ"ל היא גב' אריקה גרינבאום ומורשה החתימה בו הוא יחיאל הרצל (נתבע 4). הגב' אריקה גרינבאום היא אימו של יחיאל הרצל[15]
. פרופ' ג' שלו בספרה
[16]
דנה בחוזה הבלתי חוקי שמטרתו להונות את שלטונות המס. היא מאזכרת את ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי
[17]
ומציינת שעל בסיס החלטת הרוב באותו פס"ד, חוזה הנוקב במחיר כוזב כדי להשתמט ממס הוא בלתי חוקי
[18]
.

24.

התובעים לא עמדו בנטל להוכיח שסכום זה קשור לעיסקת המקרקעין נשוא התביעה מהטעמים דלהלן:

א.
הסכום הנ"ל אינו סכום של מה בכך ואין כל תיעוד שמצביע על כך שיש קשר בין הסכום הנ"ל לעיסקת המקרקעין.
ב.
גם אם היתה הסכמה בע"פ שהתובעים ישלמו ב"שחור" 75,000$ בנוסף ל-50,000$ המוזכרים בחוזה, הרי שבאי איזכורו של סכום העיסקה המלא (ככל שאכן כך היה) יש משום חוזה פסול וככזה הוא בטל לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973[19]
.
ג.
המוכרים בעיסקה זו היו נתן זנד
ויעקב מירון ונתבע 4 לא היה המוכר. בטרם העברת הכסף גיז'רמו לא ראה כל יפויי כוח מהמוכרים לנתבע 4 שיקבל את הכסף עבורם ובנוסף גיז'רמו לא קיבל מנתבעים 1-2 אישור להעביר את הכסף לנתבע 4 או דרך נתבע 4.
ד.
גיז'רמו כלל לא בירר אם הכסף שהעביר לנתבע 4 עבר למי מהנתבעים 1-2.
ה.
ההוראות שנתן גיז'רמו להעביר את הסכומים הנ"ל לא הזכירו במילה אחת את עיסקת המקרקעין נשוא התביעה. כך למשל בהוראה[20]
להעברת 75,000$ מיום 8.9.97 כתב גיז'רמו בכתב ידו כדלהלן: "הואיל וה"ה קודנר נותרו חייבים כספים לא. גרינבוים, והואיל והם מעוניינים לשלמם, ניתנת לכם בזאת הוראה בלתי חוזרת להעביר סך של 75,000$....".
בהוראה נוספת[21]
מיום 10.9.97 כתב גיז'רמו "אני מבקש להוסיף 600$ להעברה עבור יחיאל (75,000$+600$) כנגד פקודה שלי שתגיע בפקס בהקדם".
ו.
עם זאת, ניתן להבין מההוראות הנ"ל ובמיוחד מההוראה השנייה שנתן גיז'רמו לבנק – מיום 10.9.97- שלמרות שהכסף נכנס לחשבונה של גב' גרינבאום, היא היתה מיועדת לנתבע 4, שכאמור, היה מורשה חתימה בחשבון.
ז.
כפי שעולה מתצהירה הנ"ל של גב' מיכל חורב פרינץ[22]
לא ניתן היה לדעת מה נעשה בסכום הנ"ל והאם הכספים הועברו לצדדים שלישיים. טענת הבנק היתה ש"מסמכים כאמור לא נמצאו ע"י הבנק". אילו היו מסמכי בנק שמהם ניתן היה ללמוד על העברת הכספים לנתבעים 1-2 (כפי שהתובעים ניסו לטעון) הדבר היה מאשש את טענת התובעים, אך משאין מסמכים כאלו אין למעשה שמץ של הוכחה לכך שהכספים מתייחסים לעיסקה נשוא התביעה ושהם הועברו לנתבעים 1-2.
בהתחשב בנוסח ההוראות שנת גיז'רמו לבנק להוצאת הכספים (הוראות שציטטתי לעיל) ובהתחשב בנוסחו של ההסכם למכירת המקרקעין נשוא התביעה שהזכיר את הסכום של 50,000$ ולא הזכיר כלל את הסכום של 75,000$ או 75,600$ הרי שאין מנוס מלדחות את אותו חלק של התביעה המתייחס לסכום זה. קיימת אפשרות סבירה לכך שהכספים שולמו בגין עיסקה אחרת שאינה העיסקה נשוא התביעה.
ח.
נתבע 4 בתצהיר העדות הראשית שנתן הבהיר חד משמעית[23]
שגיז'רמו ידע שנתבע 4 עוסק, בין יתר עיסוקיו, בהעברות של כספים ולכן ביקש שנתבע 4 יעביר עבורו כספים. נתבע 4 הוסיף והבהיר שעמלתו לצורך העברת הכספים היתה 3/4%
שהם 600$ ובכך הבהיר את הסיבה שגיז'רמו ביקש מהבנק לתקן את הסכום המועבר לנתבע 4 (באמצעות חשבון אימו של נתבע 4) מסך של 75,000$ ל-75,600$.



25.
התובעים בסיכומיהם בכתב בנו תיאוריה המתבססת על סמיכות זמנים הנוגעת לרישום הערות האזהרה של המוכרים והקונים באשר לקרקע נשוא התביעה
וממנה ביקשו להסיק שהסכום של 75,000$ הועבר לנתבע 4 כחלק מתשלום בגין עיסקת המכר והיא היתה קשורה לרישום הערת אזהרה בגין הקרקע הנ"ל ע"ש הקונים[24]
. כל שניתן לומר באשר לטענה זו הוא שזו אפשרות ספקולטיבית. לא ניתן לומר שיש בצירוף המקרים וסמיכות הזמנים עליה הצביעו התובעים בסיכומיהם שיש בהם כדי להטות את מאזן האפשרויות לטובת גירסתם.
קיימת סבירות לטענה שהעלה נתבע 3 בסיכומיו בכתב[25]
שתשלום ה-75,000$ או 75,600$ (לאחר תיקון הסכום ע"י גיז'רמו) לא היה קשור לעיסקת המכר כי אם לעיסקה אחרת שלא הובאו פרטים אודותיה.


26.
נותרת עדיין שאלה המתייחסת לפרשנותו של סעיף 10 להסכם המכר. התובעים ניסו ללמוד מסעיף זה שסכום העיסקה לא היה רק 50,000$ כי אם 125,000$. סעיף 10 להסכם המכר קבע ש"......שבמידה והמוכר לא ישלם איזה תשלום שהוא....הזכות בידי הקונה לקזז את התשלום הנ"ל מיתרת מחיר התמורה למגרש".
בהסתמכם על המילים "מיתרת מחיר התמורה למגרש"
שבסעיף 10 הנ"ל טענו התובעים שכל התמורה בגין המגרש לא היתה 50,000$ אלא מעבר לכך. אלא שסתם הכתוב ולא פירט כמה מעבר לכך? אין לפנינו כל עדות פוזיטיבית (וראוי היה שזו תהיה מצד נסח ההסכם) מדוע נכתב סעיף זה ומה היתה משמעותו. ב"כ נתבעים 1-2 נתן הסבר שלא ניתן לומר עליו שאין הוא מתקבל על הדעת [26]
שאת סעיף 10 להסכם יש לקרוא ביחד עם סעיף 3 להסכם ואז ניתן להבין מהי "יתרת מחיר התמורה". לפי סעיף 3 להסכם הופקדו מתוך התמורה 25,000$ בידי עו"ד אפל ולא הועברו לידי המוכרים (נתבעים 1-2) באופן שלקונים ניתנה הזכות לבצע קיזוז מתוך הכספים הנ"ל שנותרו בנאמנות.
פרשנות זו נראית לי כפרשנות הנכונה של סעיף 10 להסכם והנני מאמצה.

27.
לפנינו, אם כן, מצב בו התובעים טוענים לעיסקת מכר מקרקעין שבה 60% מהכסף משולם ככסף "שחור" ובה הקונים (התובעים) לא מקבלים כל אישור על תשלום הכסף "השחור" כאשר הסכום של 75,000$ לא משולם למוכר אלא לצד ד' וכאשר משתמע מההוראות לתשלום שנתן גיז'רמו שמדובר על חוב של התובעים לאיזו גב'. מי שעושה עיסקה שכזו ומעביר סכום כנ"ל ללא כל תיעוד או אישור, אין לו להלין אלא על עצמו. לכן, הנני דוחה את התביעה לגבי הסכום של 75,000$ (או 75,600$ לאחר התיקון) ככל שמדובר בנתבעים 1-2 ונתבע 4. יחד עם זאת, אציין כבר בשלב זה שגם אם נדחית התביעה כנגד נתבע 4, אינני פוסק לו כל הוצאות משפט מהטעם
שנתבע 4 לא נתן פרטים למי הועברו הכספים שקיבל. התובעים אמנם לא טענו לכך שנתבע 4 גרם לנזק ראייתי בכך שלא היו בידיו הנתונים על העבירות שביצע באשר לסכום הנ"ל אך ניקויו של נתבע 4 מחבות לגבי הסכום של 75,000$ (או 75,600$ לאחר ההודעה המתוקנת שנתן גיז'רמו לבנק) הוא מפאת אי עמידת התובעים בנטל להוכיח שכספים אלו הועברו לנתבעים 1-2. אילו נתבע 4 היה מראה למי בפועל נעשתה העברת הכספים הללו היה בכך כדי לנקות עצמו מכל אבק של חשד;
משלא עשה כן הדבר צריך להתבטא בכך שאין לזכותו בהוצאות משפט, וכך אני קובע.


היש אחריות כלשהי לנתבע 3?

28.
באשר לנתבע 3 ישנם שני סעיפים רלוונטיים בכתב התביעה [סעיפים 3 ו-34(ג)]. בסעיף 3(ב) לכתב התביעה נאמר ש"התביעה נגד נתבע 3 מוגשת למען יחולו עליו הוראות פסק הדין שיינתן בתיק זה בהיותו מי שבידיו הנאמנות הופקדה חלק מתמורת המכר נשוא תביעה זו". בסעיף 34(ג) לתביעה צויין הסעד המבוקש באשר לנתבע 3 ודהיינו "להשיב לתובעים את הסכום המופקד בידיו
על פי חוזה המכר בסכום של 25,000$ (או כל חלק ממנו) (מתוך הסכום הנקוב בסעיף ב' דלעיל)[27]
.

29.
אלא שהיריעה כנגד נתבע 3 הורחבה ע"י התובעים בשלבי המשפט שלאחר הגשת כתב התביעה. נטען כנגדו שהוא בנו של עו"ד שמואל אפל, שהינו אחד מקבוצת היוזמים שהתגבשה לרכישת המגרש והוא זה ששימש כעורך דינם של הצדדים. בהקשר לטענה זו שכאמור זיכרה לא הופיע בכתב התביעה, נטען שמכוח הוראות פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 חלה עליו חבות אישית בקשר עם ידיעותיו של עו"ד ש. אפל, בהיותו שלוח של השותפות ושותפיה.
בסיכומיהם הוסיפו התובעים וטענו[28]
ש"כל מקום בו ניטען למצג ו/או הטעיה שהתובעים הוטעו על ידי ש. אפל, הרי שהדבר מחייב אף את הנתבע 3".

30.
כל האמור בס"ק 29 דלעיל לא מופיע בכתב התביעה וניתן היה להתעלם מטיעונים אלה. כל הטענות המופיעות בסעיף 29 דלעיל לא הוכחו וכל שהנני מציין בסעיף זה הוא מעבר לנדרש. להלן התייחסות לנטען ע"י התובעים:

א.
נתבע 3 (עו"ד מתתיהו אפל) טען שאיננו שותף של עו"ד שמואל אפל אלא שכיר במשרדו[29]
. עובדה זו שנטענה ע"י נתבע 3,
לא הופרכה ע"י התובעים שלא חקרו את עוה"ד מתתיהו אפל או שמואל אפל[30]
.
ב.
טענת השותפות, כביכול, לא הופיעה בכתב התביעה ומכאן שלא היתה פלוגתא בעניין זה.
ג.
עו"ד שמואל אפל לא היה נתבע בתיק זה ולא היה עד.
ד.
לא ניתן לייחס לנתבע 3 אחריות כשותף וכשלוח של עו"ד שמואל אפל כאשר לא היה שותפו.
ה.
נתבע 3 אינו שותפם של הנתבעים האחרים והתובעים לא הוכיחו כל שותפות כזו.
ו.
כפועל יוצא מהאמור לעיל, כל שניתן לומר הוא שנתבע 3 הוא בבחינת "נתבע פורמאלי" ויהיה עליו להשיב לתובעים את יתרת הכספים[31]
המצויים בידיו מתוך הסכום של 25,000$ המיועדים לנתבעים 1-2 (המוכרים).



התביעה כנגד נתבעים 5-6

31.
נתבעים 5-6 הם בנק הפועלים
בע"מ ועובדת הבנק הנ"ל גב' רות וקסמן.
טענת התובעים היא שנתבעים 5-6 פעלו ביחד ולחוד עם הנתבעים 1-2 ו-4 במישרין ו/או בעקיפין ברשלנות ו/או בתרמית, תוך הפרת חובת הזהירות והנאמנות אותם הם חבים כלפי התובעים, באופן אשר גרם לתובעים נזק של ממש.

32.

בקשר לסכום של 75,000$ נטען שנתבעים 1-2 ו-4 וכן נתבעים 5-6
הוציאו את הסכום מחשבונם של התובעים וזאת תוך הטעייתו של גיז'רמו
והעבירו אותו לחשבון
אחר שמספרו
-273482 -567
בסניף בית אסיה בת"א
של בנק הפועלים בע"מ (נתבעת 5).
בהקשר לכך טענו התובעים שהנתבעים 5-6 פעלו תוך הפרת חובה חקוקה, באופן רשלני, תוך ניגוד עניינים ואי מתן גילוי נאות ותוך שיעצו לתובעים עצות פסולות ומטעות הן בקשר להשקעה והן בקשר לזהות הגורמים שנטלו חלק בעסקה, מתוך ידיעה שהתובעים סומכים על עצות והמלצות אלו.

33.

עוד הוסיפו התובעים וטענו שנתבעת 5 ועובדת הבנק נתבעת 6 אסור היה להם באופן מוחלט לתת לבנם של התובעים-גיז'רמו-כל עצה שהיא באשר לרכישת מקרקעין עבור הוריו התובעים ואסור היה להעביר את כספי התובעים אשר אינם נקובים בחוזה המכר אל חשבון אחר .

34.
להלן כמה ממצאים שעליהם יבוסס חלק זה של פסה"ד:
א.
נתבעת 6 היתה זו שערכה היכרות בין גיז'רמו לבין נתבע 4.
ב.
נתבעת 6 לא היתה מעורבת בשיחות שבין גיז'רמו לנתבע 4 בכל הקשור לעיסקה.
ג.
באחת ההזדמנויות שאל גיז'רמו את נתבעת 6 האם היא מכירה את עו"ד שמואל אפל ונתבעת 6 השיבה שלמיטב ידיעתה מדובר בעו"ד טוב, שכן היה מוכר לה כאחד מלקוחות הבנק.
ד.
כשנערכה עיסקת המקרקעין, ביקש גיז'רמו מהבנק להוציא שני שיקים בנקאיים ע"ס 87,000 ₪ כל אחד הערוכים לפקודת עו"ד שמואל אפל. בהיות שיקים אלה שיקים בנקאיים, חתם עליהם סניף הבנק באמצעות מורשי החתימה שלו שעליהם נמנתה נתבעת 6.
ה.
אין כל הוכחה לכך שנתבעת 6 ידעה על פרטי השיחה בין גיז'רמו לבין נתבע 4, או פרטים על הסכום של 75,600$.
ו.
כפי שכבר ציינתי לעיל, אין מילה או שבריר של ראיה (זולת הבל פיו של גיז'רמו) שיש קשר בין הסכום של 75,600 $ לבין עיסקת המקרקעין נשוא התביעה.

35.
גיז'רמו הצהיר[32]
והעיד
שהוריו הודיעו שלא יזדקקו לכספים נזילים בתקופה הנראית לעין וביקשו שגיז'רמו יפנה אל נתבעת 6 כדי לקבל את עצתה בדבר השקעת הכספים בדרך של השקעה סולידית ובטוחה. נטען שנתבעת 6 הציעה לו להשקיע את הכספים בנדל"ן. נתבעת 6 כפרה בכך וטענה שגיז'רמו היה זה שסיפר לה שהוא מעוניין להשקיע חלק מכספי הוריו בנדל"ן שכן לדבריו, הריביות שניתנו לתובעים על פיקדונות הדולריים שלהם בבנק לא היו גבוהות והשקעה בנדל"ן נחשבה להשקעה טובה[33]
. בעקבות זאת הפנתה נתבעת 6 את גיז'רמו , לטענתה,
אל מספר גורמים ובתוכם נתבע 4. נתבעת 6 ציינה שהזהירה את גיז'רמו שעליו להיעזר בעורך דין. כאן יש לפנינו גירסה מול גירסה ואין
סיבה להעדיף את גירסתו של גיז'רמו על פני גירסת נתבעת 6.

36.
גיז'רמו הודה בעדותו שנתבעת 6 לא הציעה לו לקנות מגרש ולא אמרה היכן הנכס נשוא התביעה ולא נתנה תוכן קונקרטי לעצה[34]
(ככל שאכן היתה עצה כזאת).

37.
ב"כ נתבעים 5-6 בסיכומיהם בכתב נתנו נימוקים שבהיגיון מדוע גירסתו של גיז'רמו לגבי מעורבותה של נתבעת 6 אינה נכונה. אין לי כל צורך בנימוקים אלה כדי לדחות את התביעה כנגד נתבעים 5-6. די שאציין שכל טענות התובעים ובראשם גיז'רמו לא אוששו על ידי עדות אחרת, ואין כל סיבה להעדיפם על גירסתה של נתבעת 6 שפרט לאמור בס"ק 34(א) עד (ד)
לפס"ד זה, לא היה לה קשר לעיסקת המקרקעין.



38.
גיז'רמו הודה בחקירתו שלא הראה לנתבעת 6 את המסמכים שהוצגו לו בטרם חתם על הסכם המכר, הוא לא הציג לנתבעת 6 את הסכם המכר, הוא לא ביקש מנתבעת 6 לאתר לו עו"ד שיסייע לו בעיסקה ולא התייעץ לגבי סבירות הסכום ששילם בגין הקרקע שרכש הוא גם לא התייעץ עם נתבעת 6 אם נכון יהיה לחתום על הסכם מכר בתמורה ל-50,000$ בעוד שהעיסקה (כגירסתו) היא ע"ס 125,000$ והאם ראוי הוא שלא יהיה בידיו מסמך הקושר את הסכום לעיסקה. במילים אחרות, אפילו הציעה נתבעת 6 לגיז'רמו לרכוש נדל"ן, אין כל קשר בין עצתה, ככל שהיתה כזו, לבין מה שאירע לאחר מכן.

39.
פרט לכל האמור לעיל, ייאמר שהתנהגות התובעים ובנם גיז'רמו לאחר העיסקה לא מצביעה על ייחוס טענות כלשהן כלפי הנתבעת. התובע מר קודנר (האב) אישר בעדותו שביקר בישראל כמעט כל שנה מאז 1997 אך לא פנה ולו פעם אחת אל נתבעת 6 בגין העיסקה. התובע גם לא הלין תלונות כלשהן בתקופה הנ"ל כנגד נתבעת 6. גם גיז'רמו לא הלין דבר כנגד נתבעת 6 עד להגשת התביעה.

40.
העולה מכל האמור לעיל הוא שדין התביעה להידחות בכל הקשור לנתבעים 5-6. ב"כ נתבעים 5-6 הקדיש את עמ' 40-42 לשאלת ההוצאות. במקרה דנן אין מקום לפסוק הוצאות לנתבעים אלו למרות דחיית התביעה כנגדם. נתבעת 6 כעובדת הבנק ותחת מטרייתו של הבנק תיווכה ויצרה את הקשר בין התובעים (באמצעות בנם גיז'רמו) לבין המתווך-נתבע 4 – כאשר היתה אמורה להניח שהיכרות שכזו יש בה משום המלצה מצידה שמדובר במתווך שניתן לסמוך עליו. עצם קיום המפגש הראשון בין גיז'רמו לבין נתבע 4, בפני
נתבעת 6 ובמקום עבודתה (הבנק-נתבע 5), יש בה משום פריסת מעטה של אמינות למתווך. זאת ועוד, הבעת דעתה של נתבעת 6 לגבי עו"ד אפל, נתן לאותו מתווך נופך של אמינות. נתבעת 6 היתה צריכה להימנע מלהביע דעתה באשר לעו"ד אפל (מבלי כל קשר לשאלה אם תוכן המלצתה היה נכון) בשני התחומים הנ"ל חרגה נתבעת 6 מתפקידה כעובדת בנק, ולכן אין מקום לפסוק לנתבעים 5-6 הוצאות משפט למרות דחיית התביעה כנגדם.


פסיקתא

41.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלהלן:

א.
עיסקת מכר המגרש מיום 1.9.97 נשוא התביעה, הידוע כספר 1015 דף 8610 שבין התובעים (באמצעות בנם גיז'רמו) לבין נתבעים 1-2 בטלה ומבוטלת.
ב.
הנני מצווה את נתבעים 1-2 לשלם לתובעים את כל הסכום של 50,000$ נשוא עיסקת המכר הנ"ל. הסכום יישא ריבית דולרית חוקית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל וישולם בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר ארה"ב שהיה ביום הגשת התביעה. לעניין מועד החיוב בריבית ייאמר שאין לחייב את הנתבעים 1-2 בתשלום ריבית באשר למועד שקדם ליום הגשת התביעה, שכן התובעים השתהו עת רבה בהגשת תביעתם. הריבית תחושב, אם כן, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג.
כדי להסיר ספקות מובהר בזה שנתבע 3 יעביר לנתבעים 1-2 את יתרת הסכומים שבידיו, בגין העיסקה נשוא התביעה, כשהסכומים נושאים ריבית דולרית חוקית מיום הגשת התביעה ועד ליום ביצוע ההעברה (לנתבעים 1-2) בפועל, כדי שאלה האחרונים יעבירום לתובעים. מובהר בזה שהחיוב החל על נתבעים 1-2 הוא לכל הסכום של 50,000$ שאותו יש לשלמו לתובעים בש"ח בתוספת ריבית דולרית כמפורט לעיל. מובהר בזה שככל שיהיה צורך (בעקבות הסכום שיינתן לנתבעים 1-2 ע"י נתבע 3) יהיה על נתבעים 1-2 להשלים את הסכום שקיבלו מנתבע 3 כך שיעבירו לתובעים את מלוא הסכום של 50,000$ בש"ח בתוספת ריבית דולרית כאמור לעיל .
ד.
הנני מחייב את נתבעים 1-2 לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%+ מע"מ מהסכום שעליהם לשלם כמפורט בסעיף 41(ב) לפס"ד זה.
ה.
הנני דוחה את התביעה לתשלום פיצוי מוסכם ע"ס 10,000$ מהטעמים שבפסה"ד.



ו.
הנני מצווה למחוק את הערת האזהרה הרשומה ע"ש התובעים ו/או גיז'רמו קודנר עבור התובעים הרשומה במשרד רישום מקרקעין בגין הקרקע נשוא התביעה.
ז.
הנני מחייב את נתבעים 1-2 לשלם לתובעים 40% מאגרות המשפט. בשאר הוצאות המשפט
כל צד יישא בהוצאותיו הוא.
ח.
הנני דוחה את התביעה כנגד נתבעים 4 ו- 5-6 ללא צו להוצאות מהטעמים שנתתי בגוף פסה"ד.

על המזכירות לשלוח עותק מפסה"ד אל ב"כ כל הצדדים.






ניתן בהעדר
הצדדים היום 11.10.09 כג' בתשרי התש"ע.



יואל צור
, שופט

סגן הנשיא


[1]
המדובר הוא במגרש הידוע כספר 1015 דף 8610 בירושלים
[2]
ההסכם מופיע כנספח ג' לכתב התביעה וכן כנספח ד' לתצהיר העדות הראשית של גיז'רמו (מטעם התובעים) וכן כנספח ב' לתצהירי נתבעים 1-2.
[3]
ראו סעיף 23 לתצהיר העדות הראשית של נתן זנד
.
[4]
ראו נספח ד' לתצהירי נתבעים 1-2.
[5]
ככל שהיתה מועלית טענה שקודמיהם של נתבעים 1-2 היו צריכים לשאת בתשלום המס בהיותם הבעלים הרשום של המקרקעין, מבחינתם של התובעים (קוני חלקת הקרקע) הנתבעים 1-2 היו צריכים לדאוג לתשלום המס בין בעצמם ובין ע"י הבעלים הרשום ולא לגלגל את החבות על הקונים-התובעים.
[6]
ראו למשל פרוט' עמ' 141
[7]
ההסכם צורף לתצהירו של גיז'רמו קודנר
[8]
ראו פרוט' עמ' 133

[9]
ראו מכתבו של האדריכל הנ"ל בנספח ב' לתצהיר העדות הראשית של התובעים.
[10]
ראו פרוט' עמ' 119
[11]
ראו פרוט' עמ' 148.
[12]
יוזכר שלפי התב"ע שהיתה בתוקף ביום 10.10.91המקרקעין היו בין כביש המינהרות לבין גבול שיפוט העיר ירושלים עם בית לחם.המומחה מטעם התובעים חיווה דעתו שבמועד כריתת ההסכם היה שווי המקרקעין נמוך בהרבה מסכום העיסקה
[13]
ראו סעיף 18 לכתב התביעה.
[14]
ראו סעיף 27 לכתב התביעה
[15]
ראו סעיפים 5-6 לתצהירה של מיכל חורב פרינץ.
[16]

ג' שלו,דיני חוזים החלק הכללי- לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, הוצ' דין, הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005 עמ' 506/7 וכם בעמ' 263
[17]

ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי,פ"ד לג(2) 576
[18]

באותו כיוון פרופ' פרידמן סבור שמדובר בחוזה בלתי חוקי, ראו פרדימן, ד., "אי-חוקיות וחוזה למראית עין", הפרקליט, ל"ג (תשמ"א) 152. מאידך פרו' טדסקי והשופט ברק בע"א 630/78 (ה"ש 17 דלעיל) סבורים שחוזה כנ"ל הוא "חוזה למראית עין". אך דעת הרוב בע"א 630/78 הנ"ל שלפיה חוזה כנ"ל הוא בלתי חוקי, היא הקובעת.
[19]
סעיף 30 לחוק החוזים קובע כדלהלן: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".
[20]
ראו נספח ד' לתצהיר מיכל חורב פרינץ
[21]
ראו נספח ה' לתצהיר מיכל חורב פרינץ
[22]
ראו סעיף 8 לתצהיר
[23]
ראו סעיפים 16-21 לתצהירו של נתבע 4.
[24]
ראו סעיפים 90-92 לסיכומי התובעים.
[25]
ראו למשל סעיף 106 לסיכומי נתבע 3 .
[26]
ראו סעיף 31 לסיכומים בכתב מטעם נתבעים 1-2.
[27]
הסכום הנקוב בסעיף 34(ב) לכתב התביעה הוא 125,000$ כשהסכום נושא ריבית דולרית חוקית החל מיום 2.9.04 ועד יום החזר כספי התמורה בפועל.
[28]
ראו סעיף 169 סיפא לסיכומים בכתב מטעם התובעים.
[29]
ראו תשובת נתבע 3 לדרישה להודות בעובדות.
[30]
במאמר מוסגר ייאמר שהתובעים טענו בסעיף 67 לסיכומיהם בכתב שהדרישה להודיה בעובדות ותשובות נתבע 3 לא הוגשו כראיה, אך בסעיף 71 לסיכומיהם בכתב הודו שהם (התובעים) הגישו לביהמ"ש כראיה הן את תצהיר גילוי המסמכים של נתבע 3 והן את תשובותיו לדרישתם לפרטים נוספים. לכן, התובעים לא יכולים לומר לאו והן בנשימה אחת.
[31]
כאן ייאמר במאמר מוסגר שהתובעים לא יודעים כמה כסף נותר בידי נתבע 3 וכיצד הוא מושקע(ראו לעניין זה טענות התובעים בסעיף 76 לסיכומיהם בכתב). עובדה זו תצריך שלצורך מתן פסיקתא יהיה צורך בקבלת פירוט מטעמו של נתבע 3 לגבי הכספים שיש בידיו.
[32]
ראו למשל סעיף 13 לתצהירו של גיז'רמו.
[33]
ראו סעיף 16 לתצהיר העדות הראשית של נתבעת 6.
[34]
ראו פרוט' מ-7.7.08 עמ' 99 ש' 11-16.







א בית משפט שלום 10189/05 לאון קודנר, סילביה קודנר נ' נתן זנד, יעקב מרון, עו"ד מתתיהו אפל ואח' (פורסם ב-ֽ 11/10/2009)