פסקי דין על יעקב בבלי | פסקי דין על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

538/06 ערר     24/03/2009




ערר 538/06 יעקב בבלי נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ






העורר: יעקב בבלי

ע"י גב' קרן בבלי
-נגד-
המשיבה: דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יהודה רווה ואח'
פסק דין
1. הדיון בתיק זה התנהל בפני
הרכב חסר, זאת בהסכמת הצדדים ובהתאם לס' 16 לחוק בתי דין מינהליים תשנ"ב – 1992.

2. בכל המועדים הרלוונטיים לערר היה העורר הבעלים הרשום של רכב מס' 4213836 (להלן: "הרכב הראשון") ורכב מס' 3462651 (להלן "הרכב השני").

3. המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן "פו"ה"), כמשמעותם בסעיף 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה") עקב אי תשלומם במועד של חיובי אגרת נסיעות בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

4. כתב הערר הוגש בשם העורר על ידי כלתו, הגב' קרן בבלי
(להלן "קרן"), ביום 24.4.06. בכתב הערר מבוקש ביטולם של חיובי הפו"ה (הקרויים בפיה "קנסות") והשבת כל הסכומים ששולמו על ידה למשיבה ושאינם חיובי נסיעות, בסך כולל של 2,323 ₪. מעיון בנספחים שצירפה קרן לערר עולה, כי טענותיה מתייחסות לרכב הראשון, כהגדרתו מעלה וכי הרכב היה בשימושה.

5. לטענת קרן, ביום 15.4.04 היא הצטרפה למסגרת מנוי אצל המשיבה. לטענתה, במועד ההצטרפות הודיעו לה שמעתה כל החיובים ייגבו אוטומטית דרך כרטיס האשראי, לא יישלחו הודעות חיוב לתשלום אלא רק קבלות, החשבוניות תשלחנה לכתובת שנמסרה ולא לזו שרשומה ברשות הרישוי, וכי מאותה עת לא ייצברו חיובי קנסות. לטענתה, היא ביצעה נסיעות לאחר ההצטרפות למנוי אולם למרות הדברים שנמסרו לה, נצברו לחובתה חיובי "קנסות" והמשיבה לא שלחה הודעת תשלום.

6. מנגד, טוענת המשיבה, בין היתר, כי שלחה, כנדרש בחוק, את החשבוניות למענו הרשום של העורר, בעל הרכב, במשרד הרישוי. כן טוענת המשיבה כי החיובים במחלוקת מתייחסים לנסיעות שבוצעו קודם להצטרפות למסגרת המנוי. לטענתה, העורר היה מודע לקיומם של החיובים וזאת משיחות שנוהלו עימו במועדים שונים. לטענת המשיבה, רישומי רשות הדואר מלמדים על כך שהחשבוניות התקבלו אצל העורר. המשיבה טוענת כי היא פעלה לאיתור העורר על מנת ליידעו בדבר חיוביו למשיבה. כמו כן, מבקשת המשיבה שהוועדה תבחן האם הוגש הערר באיחור.

7. אין בפני
נו למעשה כל התייחסות מצד העורר לחשבון הנוגע לרכב השני. ייתכן כי הדבר נובע מכך שברכב זה כלול חיוב פו"ה רלוונטי אחד בלבד ששיעורו שולי יחסית (30.42 ₪, נספח ט' לתגובת המשיבה), או מכל סיבה אחרת. כל גרסתה העובדתית של קרן, שהיא הגרסה היחידה שהובאה מטעמו של העורר, התייחסה לרכב הראשון בלבד. בנוסף, אין בפני
נו בקשה מצד העורר ו/או הסכמה מצידה, לכלילת הרכב השני בכתב הערר.
בנסיבות אלו אין לראות בחשבון הנוגע לרכב השני חלק מן הערר ו

פסק דין
זה לא מתייחס אליו.
8. הדיון בערר התקיים ביום 9.7.08. לדיון התייצבו בא כוח המשיבה וקרן - אשר העידה בפני
הוועדה.

9. לכאורה, לפחות ביחס לשתי החשבוניות האחרונות נספחים ו' ו-ז' לתגובת המשיבה, שנמסרו לכאורה לעורר עוד בשנת 2004, קיים איחור של ממש בהגשת הערר. עם זאת, היות ובמסגרת השיקולים להארכת מועד להגשת הערר שמור מקום נכבד לשאלת הסיכויים, נתייחס תחילה לערר גופו ולאחר מכן ניתן שוב דעתנו לשאלת האיחור והארכת המועד.

10. העורר אינו חולק על עצם ביצוע הנסיעות הרלוונטיות בכביש האגרה, אינו חולק על חובתו לשאת בתשלום האגרה בגינן ואינו חולק על שיעור האגרה בו חויב. כל המחלוקת הנטושה בין הצדדים מתמקדת אפוא בחיובי הפו"ה והחיובים שבאו לעולם עקב פתיחתו של תיק ההוצל"פ.

11. אין חולק כי ביום 15.4.04 צורף הרכב הראשון למסגרת מנוי אצל המשיבה.
יש לקבל גרסת קרן בכל הנוגע לאשר התרחש במעמד ההצטרפות למסגרת המנוי. למעשה, הגרסה המופיעה בכתב הערר היא הגרסה היחידה ביחס לאשר התרחש במעמד ההצטרפות למנוי. המשיבה מצידה, על אף שמתבקש היה לעשות כן, לא טרחה לצרף כל ראיה המתייחסת למעמד זה, ולו את פרטי חשבון המנוי הרלוונטי והמסמכים המצויים ברשותה ביחס אליו. נציין בהקשר זה, כי עדותה של קרן הותירה בנו רושם של אמינות.
אנו קובעים אפוא כממצאים, את העובדות הבאות, שאושרו ע"י קרן בדיון:
א. במעמד ההצטרפות למנוי, הודיעו נציגי המשיבה לקרן כי מעת ההצטרפות כל החיובים ייגבו אוטומטית דרך אמצעי התשלום שמסרה.
ב. לקרן נמסר כי החשבוניות תשלחנה לכתובת שמסרה במסגרת ההצטרפות ולא לכתובת הרשומה ברשות הרישוי ככתובתו של בעל הרכב.
ג. לקרן נמסר כי מעת ההצטרפות תימנע הצטברותם של "קנסות וכיו"ב" כלשונה.

12. מעדות קרן עולה כי לאחר ההצטרפות למסגרת המנוי היא לא ידעה על כך שבחשבון המתייחס לרכב בתקופה שטרם המנוי, קיימים חיובי פו"ה, שטרם שולמו, והיא הניחה כי כל ההדורים מול המשיבה יושרו עת צורף הרכב למסגרת מנוי. קרן ציינה כי קיבלה באופן סדיר חשבוניות המתייחסות לחשבון המנוי וכי ל"קנסות" התוודעה רק עם קבלת האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ.

13. ואכן, בהתבסס על הממצאים שפירטנו, ובהעדר כל גרסה אחרת מטעם המשיבה, אנו סבורים כי בעקבות ההצטרפות למסגרת המנוי אכן יכולה הייתה קרן להניח כי בכך נפתח דף חדש במערכת היחסים שבין המשיבה לבין העורר ו/או לבינה. זאת ועוד, בעקבות הדברים שנמסרו לה בעת ההצטרפות, יכולה הייתה קרן להניח כי כל פניה ו/או דרישת תשלום המתייחסת לרכב הרלוונטי, תישלח אליה לפי הכתובת שמסרה ולא אל חמה, בעל הרכב הרשום.
לא הובאה בפני
נו כל ראיה או סיבה אחרת להניח, כי מאן דהו טרח להבהיר לקרן כי חיובי חשבון ה"מזדמן", שנצברו עד למועד ההצטרפות למסגרת המנוי, נותרו שרירים וקיימים, ואין לנו יסוד להניח כי מאן דהו טרח להבהיר לקרן כי אותם חיובים לא ייגבו דרך אמצעי התשלום שמסרה קרן במעמד ההצטרפות.
לא זו אף זו – ביום 13.4.04, יומיים קודם למועד ההצטרפות למנוי, הופקה לעורר החשבונית שפרטיה בנספח ה' לתגובת המשיבה. חשבונית זו כוללת חיוב בגין קרן אגרה המתייחס לשלוש נסיעות שבוצעו ברכב הראשון בכביש האגרה. אין כמעט ספק בליבנו כי אילו היו נציגי המשיבה טורחים ליידע את קרן אודות חשבונית זו ומבהירים לה, במעמד ההצטרפות למנוי, כי אין בכוונתם לגבותה באמצעות אמצעי התשלום שמסרה לצורך המנוי, הייתה קרן דואגת לשלם את החשבונית, כפי ששילמה חיובי "נסיעות" קודמים וכפי שדאגה לתשלום החיובים העתידיים במסגרת המנוי. אילו הייתה משולמת חשבונית ה' הנ"ל, הרי שלא היה בא לעולם חיובי הפו"ה הכלול בחשבונית נספח ו' לתגובת המשיבה.
בהתחשב בנתונים שבפני
נו, יש לבקר את התנהלות המשיבה בעניין, וכפועל יוצא מכך יש לשלול ממנה לכל הפחות את הזכאות לחיוב הפו"ה שבחשבונית ו'.

14. מן האמור מעלה עולה כי גם את החשבונית שסומנה כנספח ו' לתגובת המשיבה, הכוללת, לבד מחיוב הפו"ה בשל אי תשלומה של חשבונית ה', גם חיוב בגין נסיעות נוספות שבוצעו ברכב הראשון (טרם מועד ההצטרפות למנוי), יכולה הייתה קרן לצפות לקבל בכתובתה שלה, אשר נמסרה לחשבון המנוי, ואף כאן – יכולה הייתה היא לצפות כי חיובי ה"נסיעות" שבה ייגבו באמצעות אמצעי התשלום שמסרה בעת ההצטרפות. אילו היה החיוב נגבה באמצעות אמצעי התשלום של קרן, או לחלופין, אילו הייתה קרן מקבלת את החיוב לכתובתה ומסלקת אותו, כי אז הייתה מונעת את בואו לעולם של חיוב הפו"ה הכלול בחשבונית נספח ז'.
בהקשר זה, מתאימים הדברים שהובאו בפסק דינה של הוועדה בערר 913/05 בעניין שאוליאן:

"בין אם בתקופה שקדמה לכך, רבצה על העורר החובה לברר חיוביו באופן יזום ובין אם לאו- הרי שעל המשיבה רבצה החובה להעמידו בפני
מצב הדברים המדויק ביחס לחיובים ברכב, עובר לצירוף הרכב למנוי. ...
כל "ראיה" הנופלת מראיה פוזיטיבית לכך שהמשיבה הביאה באופן מפורש לידיעת העורר את קיום החיובים באותו המועד הקובע של עריכת המנוי, כמו גם את העובדה שחשבוניות המתייחסות לנסיעות שבוצעו בתקופה שקדמה להצטרפות תוספנה להישלח לכתובת שברשות הרישוי - אין בה כדי להניח את דעתנו."
15. והדברים מרחיקים אף יותר. כבר בכתב הערר טענה קרן כי המשיבה חייבה את העורר, היינו את חשבון המזדמן של הרכב ראשון, בגין נסיעות שבוצעו לאחר ההצטרפות למסגרת המנוי. המשיבה מצידה לא התייחסה כלל לטענה זו ולא הציגה בפני
נו כל ראיה שיש בה כדי להפריך את הטענה, או לפחות כל ראיה מספקת [לעניין הראיות שעל המשיבה להציג בבואה להוכיח ביצוע נסיעות בכביש, ראה ס' 12 א לחוק ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל(כללים בדבר פיקוח ובקרה, הגשת צילומים, ראיות ומסמכים נוספים) תשס"ד – 2003]. עיון בפרטי חשבונית נספח ו' (הכוללת, בין היתר, חיוב עבור 6 נסיעות) מעלה תהיות, שהמשיבה לא השכילה לפזר. תקופת החשבון שלגביה הופקה החשבונית, תחילתה ביום 11.4.04 וסופה ביום 10.5.04. כאמור, ביום 15.4.04 צורף הרכב הראשון למסגרת מנוי כך שפרק הזמן הרלוונטי שבו עדיין היה הרכב רשום כ"מזדמן", נמשך על פני ארבעה ימים בלבד. עיון בדפוס השימוש של קרן בכביש האגרה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחשבוניות שהופקו קודם לחשבונית ו', מלמד כי הרכב הראשון ביצע לכל היותר שלוש נסיעות בחודש כאשר לאורך תקופות ממושכות לא נעשה כל שימוש בכביש. והנה, במסגרת חשבונית ו' חויב חשבון המזדמן של העורר בגין שש נסיעות בלבד כאשר כולן בוצעו, כך אליבא דהמשיבה, באותן פרק זמן של ארבעה ימים.
ונבהיר, ייתכן וכל שש הנסיעות בוצעו באותו חלון זמן מצומצם של ארבעה ימים, ברם כאשר בפני
נו עורר אמין, הטוען כי הנסיעות, או לפחות חלקן, בוצעו לאחר ההצטרפות, המעט שניתן היה לצפות מן המשיבה לעשות היה להביא בפני
נו פירוט מוסמך של מועדי הנסיעות הרלוונטיות, על מנת שנוכל לקבוע מסמרות בעניין זה.
בהעדר פירוט מצד המשיבה, ובפרט נוכח האמור מעלה לגבי פרק הזמן שבו יכולות היו הנסיעות להתבצע בחשבון ה"מזדמן", אין לנו אלא לקבל את טענת העורר ולהניח כי המשיבה כללה (גם אם בשוגג) בחשבון המזדמן נסיעות – שאת כמותן אין אנו יודעים – אשר בוצעו לאחר שהרכב צורף למסגרת המנוי.
אם זו הנחתנו, הרי שבכל מקרה היה על המשיבה לשלוח את חשבונית ו' לכתובת בעלת המנוי ולא לכתובת חמה – העורר, שכן היא כללה חיובים בגין נסיעות שבוצעו לאחר ההצטרפות למנוי.

16. העולה מן האמור בס' 13-14 הנ"ל הוא שמן הדין להורות על ביטול חיוב הפו"ה הכלול בחשבונית ז', שבא לעולם עקב אי תשלומו במועד של חיוב ה"נסיעות" הכלול בחשבונית נספח ו'.

17. כעת נתייחס לרישומי רשות הדואר ביחס לשתי החשבוניות האחרונות, נספחים ו' ו – ז' לתגובת המשיבה. על פי רישומי רשות הדואר שתי חשבוניות אלו נמסרו לנמען, קרי נמסרו לעורר. העורר לא התייצב לדיון ולא העיד בפני
נו כך שאין בפני
נו כל ראיה שיש בה כדי לשלול את ההנחה לפיה נאמנים רישומי רשות הדואר וחשבוניות אלו אכן נמסרו לעורר. נוסיף כי קרן לא יכולה הייתה לשלול את האפשרות שהחשבוניות הללו אכן נמסרו לעורר.
אנו קובעים, אפוא, כי חשבוניות נספחים ו' ו – ז' לתגובת המשיבה נמסרו לעורר לכל המאוחר במועד בו דבר מסירתם דווח בסניף הדואר, כמצוין בפלט רשות הדואר, היינו ביום 19.5.04 (חשבונית ו') וביום 21.6.04 (חשבונית ז').
המשמעות השמורה למסקנה זו תתבהר להלן, בדיוננו בסוגיית האיחור.
18. כעת נדון בחיוב הפו"ה שקדם להצטרפות למנוי, הוא החיוב הכלול בחשבונית שסומנה כנספח ב' לתגובת המשיבה. ביחס לעצם זכאותה של המשיבה לחייב את העורר בחיוב זה, הרי שמסקנתנו היא שבזמן אמת המשיבה חייבה את העורר כדין בפו"ה בשל אי תשלומה במועד של חשבונית נספח א', הוא החיוב הכלול בחשבונית ב'. העורר, באמצעות קרן, לא התייחס כלל לחיוב זה ולא טען מאומה שיש בו כדי לשלול את ההנחה לפיה חשבונית נספח א' נמסרה לו קודם המועד האחרון לתשלומה, ושולמה בפועל לאחר חלוף מועד זה. נעיר כי על פי הנתונים שהביאה המשיבה בפני
נו (נספח 1 לתגובתה), החשבונית שולמה בבנק, עובדה המאששת את המסקנה לפיה היא נמסרה לעורר, שכן על מנת לשלמה באופן זה היה על המשלם לאחוז בחשבונית גופה. אין בפני
נו טענה שהחשבונית נתקבלה באיחור ויש על כן לצאת מנקודת הנחה לפיה האחריות לאיחור רובצת על שכמו של העורר.
ממילא, יש לקבוע שכדין הושת על העורר חיוב הפו"ה שבחשבונית ב'. יחד עם זאת, לאור דברנו מעלה ביחס לאשר נמסר לקרן בעת ההצטרפות למנוי, הרי שחשבונית זו באה בכלל החיובים שקרן הניחה, ויכולה הייתה להניח, כי הם הוסדרו עד ההצטרפות למנוי (שכן היא לא יודעה אודות חובות עבר כלשהם בעת ההצטרפות למנוי).

19. לאחר שבאנו הלום, נתייחס כעת לסוגיית האיחור בהגשת הערר. ביחס לחשבונית נספח ב', אין איחור כלל. ודוק – גם אם נניח כי החשבונית נמסרה לעורר ביום 4.4.03, כפי שטוענת המשיבה בס' 16 לתגובתה, הרי שבעת ההצטרפות למנוי, הניחה קרן, כאמור, כי במעמד זה מוסדרים כל החיובים המתייחסים לרכב הרלוונטי ובכלל זה חשבונית ב' ורק בדיעבד, עם פתיחת תיק ההוצל"פ, התברר כי החשבונית נותרה פתוחה. משכך, הרי שאת המועד לצורך הגשת הערר יש לכל היותר למנות ממועד מסירת האזהרה לידי העורר. המשיבה מצידה לא הראתה אימתי קיבל העורר את האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ (נפתח ביום 20.4.05) וממילא לא ביססה את המסקנה לפיה קיים איחור בהגשת הערר ביחס לחשבונית זו.
פני הדברים שונים ביחס לחשבוניות נספחים ו' ו – ז' לתגובת המשיבה. אמנם, לגופם של דברים באנו למסקנה לפיה דינו של חיוב הפו"ה הכלול בהן להתבטל, ברם לעניין השאלה האם הפכה החשבונית לחלוטה אם לאו ולעניין השאלה האם הערר הוגש ביחס אליהן במועד, אין מנוס מן המסקנה לפיה העורר איחר את המועד להגשת הערר והחשבוניות הללו הפכו לחלוטות קודם לפנייתו לוועדה. כאמור, רישומי רשות הדואר מדברים בעד עצמם, מבלי שכנגדם תעמוד גרסה מפריכה מצד העורר, וברי שהערר, שהוגש ביום 24.4.06, לא הוגש תוך שלושים הימים שקוצב לצורך כך סעיף 12 ב לחוק.
אלא שאנו סבורים, כי חרף האיחור הניכר (כשנתיים ימים), בנסיבות העניין מצוי טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערר, עד המועד בו הוגש.
ע"פ ס' 22 לחוק בתי דין מנהליים התשנ"ב – 1992, ליו"ר המותב הסמכות להאריך המועד להגשת הערר וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו.
רשימת העילות המצדיקות הארכת המועד אינה רשימה סגורה. משקל נתון לעובדות שונות ובכלל זה לכך שהעורר אינו מיוצג, לכך שהוא לא ידע על קיומה של הוועדה ולכך שהערר נמצא מוצדק. כמו כן יש לבחון האם שינה הצד שכנגד את מצבו לרעה עקב ההשתהות [ראה בשא (עליון) 9178/04 יחזקאל אלישיב ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ; בשא (עליון) 9177/04-ג', אקי (חזקיה) בכנוף נ' דוד קמי]. כעולה מדברנו מעלה, הערר לגופו נמצא מוצדק ברובו הגדול. בנוסף, יש ליטול בחשבון את העובדה לפיה החשבוניות לא נמסרו לידי קרן אלא נשלחו לכתובת חמה, כאמור, בעוד שקרן, אשר הרכב היה בשימושה, הניחה כי כל הקשר עם המשיבה ייעשה באמצעותה, כמי שפרטיה נמסרו במסגרת המנוי.
אמנם, לא ניתן לומר כי המשיבה לא שינתה את מצבה לרעה עקב ההשתהות, שכן היא פעלה לגבייתה חיובים בהוצל"פ, פעולה הכרוכה בהוצאות משמעותיות, ברם מדובר בנזק הניתן לתיקון ובנסיבות העניין, בכפוף לשיפוי המשיבה בגין נזקיה, יש להעדיף את זכותו היסודית של העורר לבוא בשערי הוועדה ולהאריך את המועד להגשת הערר עד המועד בו הוגש.

20. התוצאה היא אפוא זו:
א. העורר חייב בכל חיובי אגרת הנסיעות שהושתו עליו.
ב. העורר חייב בחיוב הפו"ה הכלול בחשבונית שסומנה כנספח ב' לתגובת המשיבה.
ג. העורר פטור מחיובי הפו"ה הכלולים בחשבוניות נספחים ו' ו – ז' לתגובת המשיבה.
ד. העורר חייב בחיובי אגרת פתיחת התיק ושכר טרחת עורך דין כפי שנפסקו בתיק ההוצל"פ וכן בהוצאות נקיטת ההליכים בתיק, ככל שנוספו כאלה. למען הסר ספק, העורר פטור מחיובי "תוספת פיגור", "ריבית פיגורים" והצמדה.
ה. היות והעורר סילק את כל חיוביו, המשיבה תשיב לעורר את ערכם המשוערך של התשלומים ששולמו על ידו ביתר, בהתחשב באמור ב

פסק דין
זה.
ו. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

חברת הועדה, עו"ד אורלי סליקטר:
אני מסכימה לחלוטין עם הניתוח העובדתי והמשפטי של חברי, יו"ר הועדה, בתיק זה. יחד עם זאת, התקשיתי למצוא טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הערר, אשר כאמור הוגש בחלוף כשנתיים (!) ימים למן המועד בו הוכח שהעורר קיבל לידיו את שתי החשבוניות האחרונות, נספחים ו' ו- ז'. העובדה שהחשבוניות לא נמסרו לקרן, כי אם לחמה – העורר עצמו, אין בה לדידי כדי להשליך על שאלת האיחור, כפי שאין בעובדה שצד ג' ביצע את הנסיעות ברכב כדי לשנות מהמצב המשפטי לפיו בעל הרכב הרשום הוא החייב בתשלום האגרה עפ"י החוק. בהתחשב באיחור הקיצוני, ובהעדר הסברים מניחים את הדעת לשיהוי הניכר כאמור, היה מקום לדעתי לדחות את הערר מחמת האיחור, עם כל הצער שבדבר, ועל אף שהערר לגופו נמצא מוצדק בעיקרו.

היות וחברי הועדה חלוקים בדעתם באשר לתוצאת הערר, הוחלט כאמור בפסק דינו של יו"ר הועדה, עו"ד מנחם שח"ק
, וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק בתי דין מנהליים תשנ"ב- 1992. .

ערעור על

פסק דין
זה טעון רשות של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש תוך חמישה עשר ימים.

ניתן היום: כ"ח אדר תשס"ט, 24 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.
עו"ד אורלי סליקטר

עו"ד מנחם שח"ק

חברת הועדה

יו"ר הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה תל אביב, ערר מס' 538/06
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 538/06 יעקב בבלי נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/03/2009)