פסקי דין על אברהם אפיק | פסקי דין על ליאור כהן | פסקי דין על עירית כהן |

1618/09 תק     14/10/2009




תק 1618/09 אברהם אפיק נ' ליאור כהן, עירית כהן




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 001618/09

בפני
:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס


14/10/2009





בעניין
:
אברהם אפיק






התובע והנתבע שכנגד

נ
ג
ד


1. ליאור כהן
2. עירית כהן









הנתבעים והתובעים שכנגד

פסק דין

1.
בפני
תביעה ותביעה שכנגד, שהוגשו לאחר סיום יחסי שכירות בין התובע והנתבע שכנגד (להלן – "התובע") לבין הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן – "הנתבעים"), ששכרו דירה מהתובע לפי הסכם שכירות שנחתם ביניהם ביום 8.8.07 (להלן – "ההסכם") ולפיו היה עליהם לפנות את המושכר ביום 1.9.08.

2.
עילת התביעה היא הפרת ההסכם, בהחזרת המושכר לתובע באיחור של 7 ימים. בנוסף ניטען כי נותרו חובות בגין השימוש במושכר, למים ולגז וכי התובע נאלץ להחליף את הצילינדר במושכר, הואיל והנתבעים מסרו לצד ג' את מפתחות המושכר. כמו כן דרש התובע, את החזר הוצאותיו לסיוד המושכר ולפינויו מלכלוך וגרוטאות, עם החזרת המושכר לידיו.

3.
הנתבעים, דחו את טענות התובע בדבר הפרת ההסכם על ידם וטענו כי פינו את המושכר כבר ביום 1.7.08 בשל נסיבות אישיות שלהם. למרות זאת, לנוכח סירובו של התובע לקצר את תקופת השכירות ועקב דחיית בקשתם להביא שוכר חילופי למושכר, הם נאלצו לשלם דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות. לטענת הנתבעים, נציג מטעמם הגיע למושכר במועד עליו הוסכם עם התובע, על מנת להחזיר לו את מפתחות המושכר, אך התובע לא הגיע למושכר לצורך כך. הנתבעים, דחו את טענות התובע על אחריותם לפלישתו של צד ג' למושכר המוכחשת על ידם וטענו כי לא מסרו את מפתחות המושכר לידי צד ג' כלשהו. בנוסף טענו, כי הם החזירו את המושכר לתובע, במצבו כפי שהיה בעת ששכרו אותו ממנו וכי לא היתה מוטלת עליהם חובה לפי ההסכם, לסייד את המושכר בתום תקופת השכירות.

4.
בתביעה שכנגד טענו הנתבעים, לזכותם להחזר בסך של 1,550 ₪ בגין הפרשים בשער הדולר, אשר היה על התובע להחזירם להם לפי ההסכם, תוך 10 ימים ממועד כל תשלום, ששולם ביתר.

5.
התובע, הודה בזכותם של הנתבעים להחזר בגין הפרשי שער בסך של 793 ₪ אך טען לזכותו לקזז זאת מהוצאותיו בגין נזקי המושכר, כמובא לעיל.


6.
שמעתי את עדותו המפורטת של התובע וכן את עדותו של מר אילוז מטעמו, אשר העיד על ביקורו,
במושכר במועד שתואם ע"י הצדדים, לצורך החזרתו לתובע.
שמעתי גם את עדותו של הנתבע, אשר לא נכח במושכר במועד שתואם ביניהם להחזרת המושכר אך לדבריו, אחיינו הגיע למושכר באותו מועד כדי להחזיר את המפתחות לתובע והודיע לו כי אינו מוצא שם את התובע.

7.
השתכנעתי מעדויותיהם של התובע ושל מר אילוז, כי הם אכן המתינו לתובע או למי מטעמו בבניין בו מצוי המושכר במועד שתואם עם הנתבע, אך זאת ביום 31.8.08 כאמור בכתב התביעה ולא כפי שהעידו על מועד הביקור ביום 1.9.08 (עמ' 5 שורות 20-19 ושורות 30-29). הדבר, מתיישב עם גירסת הנתבע כאמור בכתב ההגנה, כי מועד החזרת המושכר נקבע ליום 31.8.08. לדברי התובע, הוא ניגש למושכר, אך איש לא פתח לו את הדלת ומשכך ולאחר שנכשלו מאמציו להשיג טלפונית את הנתבע, הוא ומר אילוז עזבו את המקום (עמ' 5 שורות 28-26). בנסיבות אלו, רק ביום 8.9.08 עלה בידי התובע לקבל בחזרה את המושכר, בתאום נוסף עם הנתבע.

8.
מנגד העיד הנתבע ואמר שאחיינו, הגיע למושכר במועד שתואם ביניהם ביום 31.8.09 על מנת להחזירו לתובע (עמ' 8 שורות 23-22 ו-29), אך התובע לא היה שם. האחיין,
לא התייצב לעדות ולפיכך, לא נסתרה עדותו של התובע על כישלון האפשרות לקבל בחזרה את המושכר למועד שנקבע בהסכם. צפוי היה שהנתבע, ידאג להחזרת מפתחות המושכר לתובע קודם לחלוף שבעה ימים מתום תקופת השכירות, גם אם לא עלה בידו למצוא את התובע במועד תום השכירות ולא הוכח, כי התובע הערים קשיים עליו לצורך החזרת המפתחות לידיו קודם לכן.

9.
לפיכך ובהתאם לסעיף 18 להסכם, בו נקבע פיצוי מוסכם בסך 180 ₪ לכל יום של איחור בהחזרת המושכר, אני מחייבת את הנתבעים,
בתשלום פיצוי בסך של 1,260 ₪ בגין רכיב תביעה זה. לא הוכחו הוצאותיו של התובע בשל הגעתו למושכר ביום 31.8.08 וכן לא הוכח כי היה צורך בהצטרפותו של מר אילוז לשם. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום פיצוי לתובע בסך של 100 ₪ בגין הוצאותיו אלו.


10.
בעניין מצבו של המושכר, לא השתכנעתי מעדותו של התובע ושל העד מר אילוז כי המושכר הוחזר לתובע עם נזקים, לכלוך וגרוטאות. התובע לא הציג תמונות של המושכר ממועד החזרתו לידיו אף שמהעדויות עלה כי בוצעו צילומים. חזקה על התובע כי היה דואג להציג את התמונות, אילו היה בהם כדי להוכיח את טענותיו בנדון.
התובע, לא הביא לעדות את מי שביצע את הניקיון ופינה את הגרוטאות מהמושכר
ומעדותו של מר אילוז לא התרשמתי, כי היו גרוטאות במושכר כי אם לכל היותר שולחן שנותר בו. יתירה מכך, התובע לא הציג קבלה על מנת להוכיח את כי אכן בוצע ניקיון ולהוכחת ההוצאה הנטענת לכך ולפינוי הגרוטאות בסך של 800 ש"ח. מנגד, עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם מהימן כי הוא פינה את המושכר מחפציו וסביר להניח שכך עשה בפינוי מיטלטליו עם סיום השכירות, בפרט כאשר עמד לנתבעים זמן רב לפינוי שכן, אין חולק כי המושכר נעזב על ידם, חודשיים לפני תום תקופת השכירות.

11.
בשאלת חובת סיוד המושכר, אני קובעת לאחר עיון בהסכם ושמיעת העדים כי הנתבעים, אינם אחראים לסיוד המושכר בתום תקופת השכירות. סעיף 10 להסכם,
תוקן בכתב ידו של התובע כפי שעולה מעדותו של התובע (עמ' 6 שורה 28 ). בסעיף זה
הוצהר כי הנתבעים קיבלו את המושכר ב"מצב סביר" וכי בתום השכירות עליהם להחזירו ב"מצב כפי שקיבלו אותו". עיון בנוסח המקורי המודפס של ההסכם מלמד כי נמחקו המילים בדבר היות המושכר צבוע/מסוייד וכן נמחקו המילים כי יש להחזירו ב"מצב תקין". התובע, לא הוכיח כי המושכר סוייד על ידו בטרם תחילת תקופת השכירות, בין אם בהצגת תמונות המושכר ובין אם בהצגת קבלה או כל ראייה אחרת בתמיכה לכך.

12.
אני מקבלת את גירסת הנתבע שהמושכר לא נמסר לו כשהוא מסוייד ולפי ההסכם, הנתבעים אינם חייבים בסיודו בגמר השכירות ולא הוכח כי המושכר הוחזר במצב לא סביר בנוגע לקירותיו. לפיכך, אני דוחה רכיב תביעה זה.


13.
אני דוחה את התביעה, לתשלום פיצוי בשל הוצאת מונה המים מהמושכר ובשל הצורך להחלפת צילינדר לדלת המושכר בשל פולשים, שנטען שנכנסו למושכר ברשות הנתבעים. התובע, לא הוכיח בראיה כלשהי כי הנתבעים אחראים להוצאת המונה או כי הם מסרו מפתחות של המושכר לצדדים אחרים. לא היה בידי התובע להוכיח כי קיימת זיקה בין הנתבעים לפולשים וכן לא סביר, שהנתבעים יעקרו את מונה המים בעוד הם פינו את המושר כבר בחודש יולי ושילמו את דמי השכירות לחודשים הבאים. מעבר לכך, לא הוכח שאכן הוחלף הצילינדר ע"י התובע בהיעדר קבלה עבור
החלפתו וכן לא עלה בידי התובע, לסתור את עדותו של הנתבע בדבר קבלת סט מפתחות אחד לידי הנתבעים בתחילת השכירות. על כן, אין מקום לחיוב הנתבעים
בהוצאות, בגין החזרת סט אחד לידי התובע.


14.
הנתבעים, הודו כי לא שילמו את חוב הגז ולפיכך אני מחייבת אותם בתשלום סך של 196 שח לתובע שנשא בתשלום זה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 8.9.08 ועד ליום התשלום בפועל. לא הוכח כי התובע שילם חשבונות אחרים בגין המושכר ולא הוכח כי נגרמו לתובע נזקים
בשל איחור בתשלום לעירריה או לחברת החשמל, ע"י
הנתבעים.

15.
מנגד, בחנתי את טענות הנתבעים בתביעה שכנגד. מעדות הנתבע (התובע שכנגד) ומעדות התובע (הנתבע שכנגד) עולה כי התובע הפר את ההסכם בכך שלא החזיר לנתבעים, בתום 10 ימים ממועד ביצוע תשלום של דמי השכירות, את ההפרשים שהגיעו לנתבעים בגין שינוי בשער הדולר, לעומת השער לפיו שולמו לתובע דמי השכירות עם כריתת ההסכם, במסירות המחאות מראש לתובע. התובע, הודה בקיומו של חוב בגין ההפרשים בסך של 793 ₪ והוכיח כי שילם את ההפרשים בגין חודשים מאי-יוני בסך 800 ₪ והנתבעים, לא הוכיחו כי החוב בגין ההפרשים גבוה יותר.


16.
לפיכך, אני מחייבת את התובע בתשלום סך של 793 ₪ לנתבעים, ביחד וחלוד, בגין הפרשים בשער הדולר, עבור חודשים יולי- אוגוסט. לתשלום יתווספו ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.8.08 ועד ליום התשלום בפועל הואיל ולא עמדה לתובע הזכות לבצע קיזוז מחיובו זה בשל נזקיו הנטענים, אשר חלקם לא הוכחו ובפרט כאשר לצורך כך, נמסרו לו המחאות לביטחון כאמור בהסכם.


17.
שמנימצא כי ההסכם הופר ע"י שני הצדדים ומשנדחו רוב רכיבי התביעה העיקרית, אין צו להוצאות למי מהצדדים.

18.
התשלומים, ישולמו תוך 20 ימים מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשולם בופעל.

19.
הרשות בידי הנתבעים, לבצע קיזוז בתשלום חיוביהם לתובע, ביחד ולחוד, מהפיצוי שנפסק לטובתם בתביעה שכנגד.


20.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.



ניתן היום כ"ו בתשרי, תש"ע (14 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.


מרים ליפשיץ-פריבס
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 1618/09 אברהם אפיק נ' ליאור כהן, עירית כהן (פורסם ב-ֽ 14/10/2009)