פסקי דין על נופר ירדן בניה והשקעות | פסקי דין על ידידיה יהודה | פסקי דין על הוספר 1995 | פסקי דין על טוריסקי אבי | פסקי דין על יוסף עובד | פסקי דין על יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנות מכס |

28871/01 א     10/12/2003




א 28871/01 נופר ירדן בניה והשקעות בע"מ, ידידיה יהודה, הוספר 1995 בע"מ, טוריסקי אבי נ' יוסף עובד , יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ




1
בתי המשפט
א 028871/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/12/2003
תאריך:
כב' השופט מרדכי בן חיים

בפני
:
1 . נופר ירדן בניה והשקעות בע"מ

2 . ידידיה יהודה

3 . הוספר 1995 בע"מ

4 . טוריסקי אבי

בעניין:
התובעים
1 . מורגנשטרן חנוך

2 . ספקטור
שלמה
ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

1 . יוסף עובד
- בעצמו
2. יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ
הנתבעים
בר מיכה

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
א. עיקר העובדות וטענות הצדדים
1. חשקה נפשם של התובעים 4,2 לרכוש 2 כלי רכב יחודיים ומפוארים משופעים באביזרי נוחות מסוג גראנד שירוקי לימיטד מתוצרת חברת קרייזלר ארה"ב (להלן: "המכוניות").
2. התובע מס' 2 (להלן: "ידידיה") הוא מנהלה של התובעת מס' 1 (להלן: "נופר") בעוד שהתובע מס' 4 (להלן: "טוריסקי") הינו מנהלה של התובעת מס' 3 (להלן: "הוספר").
3. לגירסת התובעים הציע להם הנתבע מס' 1 העוסק ביבוא אישי של כלי רכב (להלן: "הנתבע") לרכוש את המכוניות במחיר מוזל יחסית למחירון הרכב. ההוזלה נומקה בכך שמדובר בכלי רכב מתצוגה שנת ייצור 1999 שעברו מיכסת קילומטרים זעומה כ-10,000 ק"מ.
בעקבות המו"מ נחתמו בין הצדדים ביום 25.1.00 שני הסכמי מכר לרכישת המכוניות (להלן: "הסכמי המכר") כדלקמן:
הסכם מכר בין הנתבע לידידיה (נספח א/1).
הסכם מכר בין הנתבע לטוריסקי (נספח א/2).
להסכמי המכר צורפו נספחים בהם פורט המיפרט הטכני של המכוניות וכן תניות מוסכמות נוספות בדבר מצב המכוניות מועדי המסירה ובטחונות.
4. התובעים טוענים כי בנוסף לנתבע חתמה גם הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") על הסכמי המכר.
העובדות הנוגעות לחתימת הנתבעת, נפקותה המשפטית באשר למעמדה של הנתבעת ותוצאותיה המשפטיות - ידונו להלן.
5. ידידיה טוען כי משנמסר לו על ידי הנתבע כי לא ניתן לספק את הרכב שהוזמן על ידי ידידיה סיכם עם הנתבע על שדרוג המכונית לדגם שנת 2000 כנגד תוספת בסך 20,000 ₪ למחיר. לגירסת ידידיה רומה על ידי הנתבעים במובן זה שהמכונית שיובאה עבורו הסתברה להיות משנת ייצור 1999.
אשר למכונית השניה - טען טוריסקי כי זו הגיעה לארץ באיחור בהשוואה למועד האספקה המוסכם שנקבע בהסכם המכר ואף מיכסת הקילומטרים שעברה חרגה מן המוסכם (30,000 ק"מ במקום 18,000 ק"מ).
6. התובעים מוסיפים וטוענים כי זמן קצר לאחר שהמכוניות שוחררו מבית המכס ותמורתם המלאה שולמה הסתבר להם כי מדובר במכוניות שנגנבו מבעליהן החוקיים בקנדה וכי בשל הפגם שדבק בהן, בשל כך כמו גם בשל הכנסת חלקי חילוף גנובים למכונית נגרמו להם נזקים חומריים ובכללם ירידת ערך והוצאות משפטיות שהוצאו בהליכים להגנת זכויות התובעים במכוניות על רקע הליכי תפיסה וחילוט אשר משטרת ישראל נקטה נגד המכוניות וכן נזקים בגין פגיעהבשמם הטוב של התובעים פועל יוצא של הפרסום שנלווה לפרשה.
7. התובעים 2-1 העריכו את מלוא נזקיהם לסכום כולל של 81,088 ₪ בעוד שהתובעים 4-3 טענו לנזקים בסכום כולל של 42,792 ₪.

8. טענות הנתבעים
הנתבע כפר בטענות נתבעים 4-3 לפיה הובטחה להם מכונית שעברה 10,000 ק"מ בלבד וטען כי אלו "ידעו כי למכונית יש קילומטרז' בוה יותר" יתר על כן התובעים הנ"ל קיבלו רכב חלופי בשל האיחור באספקה על פי הסכם מאוחר יותר והבטיחו לנתבע כי לא יעלו כלפיו כל תביעות. הנתבע כפר בטענה כי בדיעבד הסתבר כי ערך כלפי התובעים מצג שווא באשר למכוניות אך לא הכחיש כי המכוניות שסופקו לתובעים היו גנובות.
9. עוד הכחיש הנתבע את טענות התובעים באשר לירידת הערך של המכוניות וכפר בנכונות חוות הדעת עליהם הסתמכו התובעים.
10. הנתבעת גרסה כי אין כלל יריבות בינה ובין התובעים שכן לא היתה צד להסכמי המכר ועתרה לסילוק התביעה נגדה על הסף.
11. לעיצומו של ענין טענה הנתבעת כי הוסיפה את חתימתה על הסכמי המכר לאחר שנחתמו בין הנתבע לתובעים וכי חתימתה לא נועדה אלא כאישור להסכמתה להעמיד לטובת התובעים ערבות בנקאית כבטוחה להגעת המכוניות ארצה ומסירתם לתובעים.
12. הנתבעת טוענת כי העובדה שעם הגעת המכוניות לישראל השיבו לה התובעים את כתב הערבות הבנקאית שהוצא לטובתם היא הנותנת כי
גירסתה לגבי תפקידה הספציפי והמוגבל בעיסקה זו הינה נכונה.
13. בנתון לכך כפרה הנתבעת באחריותה לנזקים (המוכחשים).
ב. דיון וממצאים
1. אחריות הנתבע
1.1 אין חולק בפני
על העובדה כי המכוניות שהובאו על ידי הנתבע ונמכרו לתובעים היו במקורן כלי רכב שנגנבו מבעליהם החוקיים בקנדה (תשובת הנתבע לשאלון וכן הנספחים נ/1-נ/2 לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים).
1.2 הנתבע טען כי רכש את המכוניות בקנדה משני שותפים אשר בדיעבד הסתבר כי הונו את הנתבע והוגדרו על ידו כנוכלים, אלו הציגו עצמם בפני
ו כסוחרי רכב משומש.
הגם שהנתבע (אשר לא היה מיוצג על ידי פרקליט) לא העלה במפורש טענה בדבר רכישת המכוניות בשוק פתוח ובתמורה מלאה - ניכרת גירסה זו בבירור מתשובותיו לשאלון שהוצג לו (נ/1) הנתבע הצהיר כאמור כי רומה על ידי הנוכלים הנ"ל, כפר כי קיבל מהם טובת הנאה כלשהיא ואף הצהיר על כוונתו לתבוע את הנוכלים אם יזכה לפטור מתשלום אגרה.
1.3 מן הראוי להטעים כי נגד הנתבע ניתן כבר ביום 13.10.02 צו קבלת נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל על פי בקשת הנתבע.
ב. דיון וממצאים
1. נפקות היותם של המכוניות - גנובות
1.1 במהלך שלב ההוכחות לא עשו התובעים מאמץ ולו הקל או התחילי ביותר לערער על גירסתו זו של הנתבע: עם זאת טענו התובעים כי הנתבע היפר כלפיהם את הסכמי המכירה הן במכירת רכב גנוב והן בשל אי התאמה למוסכם.
1.2 באין חולק על העובדה כי המכוניות שנמכרו לתובעים על ידי הנתבע הינן גנובות וזכות הבעלות של התובעים הינה פגומה - היפר הנתבע את הוראת סעיף 7 לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") לפיו:
"המוכר חייב למסור לקונה את הממכר ולהעביר לו את הבעלות בו".
1.3 אין חולק בפני
כי זכותם של התובעים למכור את המכוניות הוגבלה בצו שיפוטי (סעיף 22 לתצהיר התובעים והנספחים ה/2, ה/3). הגבלת זכות המכירה פוגמת בזכות הבעלות של התובעים עובדה הנלמדת מהוראת סעיף 2 לחוק המטלטלין תשל"א-1971 לפיו:
"הבעלות במטלטלין היא הזכות להחזיק ולהשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עיסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם".
בסיס נוסף להפרת תניית הבעלות ניתן למצוא גם בסעיף 12 של הנספחים להסכמי המכר, ממנו עולה חובת הנתבע להעביר את הבעלות במכוניות לשם התובעים.
1.4 בנסיבות אלו ובהעדר טענות לסתור מטעם הנתבע אשר לא הגיש סיכומים בכתב - הגעתי למסקנה כי הנתבע היפר את הסכמי המכר עם התובעים.
2. אשר למעמדה של הנתבעת והיקף אחריותה
2.1 התובעים ריכזו מאמץ עיקרי ונפתל בניסיון לבסס את טענתם לפיה יש להחזיק את הנתבעת כמוכר לצידו של הנתבע.
לענין זה נסמכו התובעים על העובדה (אשר לכשעצמה אינה שרויה במחלוקת) ולפיה חתימת הנתבעת מצויה על הסכמי המכר והנספחים להם.
הנתבעת כזכור כופרת בטענת התובעים.
2.2 אין חולק כי הנתבעת חתמה על הסכמי המכר במועד מאוחר יותר ממועד חתימתם על ידי התובעים והנתבע.
הנה כי כן טען אפי גבאי (להלן: "גבאי") בשם הנתבעת בתצהיר עדותו הראשית:
"בעודנו ממתינים בבנק אני ומר טוכמאייר לאישור כי הכסף אכן הועבר פנה אלי טוכמאייר, הוציא את חוזי הרכישה מתיקו וביקש כי אוסיף את חתימתה של יתיר על ההסכמים כאישור לדבריו להיותה של יתיר אשר מעמידה את הערבות הבנקאית על פי ההסכם" (סעיף 11 לתצהיר).
2.3 גבאי הבהיר כי נכונותו להעמיד ערבות בנקאית להבטחת כספי התובעים נתפשה בעיניו "כפעולה עיסקית ממנה ירוויח כמה גרושים מן הריבית" (עמ' 11 לפרוטוקול).
גבאי אף העיד כי לא קרא על מה שחתם (הסכמי המכר - מ.ב.ח.) והוסיף:
"לא ידעתי שאני חותם על מסמך הכולל בתוכו התייחסות לערבות הבנקאית, אני לא קשור אני לא צד" (שם בעמ' 9).
2.4 בחקירתו הנגדית אישר ידידיה כי לאחר סיום המו"מ עם הנתבע - מי שחתם על ההסכם היה רק יוסי עובד (הנתבע) אך לגירסתו ההסכם לא הגיע למימוש.
בהמשך עדותו הסכים ידידיה כי הנתבעת לא הוגדרה בהסכם "כמוכר" (עמ' 15) והתקשה לספק הסבר מדוע שמה של הנתבעת נפקד כצד להסכם; לגירסתו: "כנראה שניסחנו את זה לא מספיק טוב" (עמ' 16).
הגם שידידיה טען כי עוד קודם לעיסקה ידע מי זו יתיר (הנתבעת) ועל הקשרים בינה לבין הנתבע (עמ' 16) לא הייתה בפני
ו תשובה לשאלה המתבקשת מדוע לא עמד על כך שנתבעת תחתום על ההסכם באותו מעמד שחתם עליו הנתבע (כמוכר) (עמ' 17).
מכל מקום אישר ידידיה את גירסת גבאי לפיה הנתבעת הוסיפה את חתימתה על ההסכם לאחר שזה נחתם קודם לכן על ידי הנתבע (והתובעים) בלבד (שם בעמ' 17).
2.5 בסיכום טענותיו הסכים ב"כ התובעים כי "עיון בחוזה (הסכמי המכר - מ.ב.ח) מבלי לשמוע עדויות לגביו אינו מקשר את הנתבעת כמי שאמורה ליתן את הערבות הבנקאית" (פיסקה 4 בעמ' 4 לסיכומים) אך לשיטתו "הערבות עצמה בנוסחה קושרת את הנתבעת לחוזה" (שם בעמ' 5). בהמשך הילוך טענותיו טען ב"כ התובעים כי מעצם חתימת הנתבעת על החוזים ופעולותיה במסגרת העיסקה מעלים עליה כי הייתה צד לעיסקה (עמ' 8 לסיכומי התובעים). 60221
2.6 הנתבעת לעומת זאת חזרה והתבצרה בטענתה לפיה הצטמצם תפקידה בהעמדת ערבות בנקאית כנגד תשלום המקדמה עד להגעת המכוניות לישראל - ומשאלו הגיעו והערבות הבנקאית הושבה לנתבעת - הסתיים תפקידה (פיסקה 3 עמ' 2 לסיכומי הנתבעת).
2.7 בהיותו מודע לשאלה המתבקשת מדוע אם כך חתמה הנתבעת על ההסכמים שהרי יכולה הייתה להסתפק בהעמדת הערבות הבנקאית ללא חתימה על הסכמי המכר גרס ב"כ הנתבעת: "הנה כי כן הוספת חתימתה של יתיר על ההסכם נתבקשה על ידי טוכמאייר כאישור ואסמכתא כי אכן הערבות ניתנה על ידי יתיר (עמ' 6 לסיכומי הנתבעת).
2.8 לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות שבפני
ולטענות הצדדים אני פוסק כדלקמן:
2.8.1 טענתם הבסיסית של התובעים בכתב תביעתם לפיה רכשו את המכוניות גם מן הנתבעת (סעיף 1 לכתב התביעה) לא הוכחה בפני
ואיני נותן אמון בגירסת התובעים לפיה הם ראו בנתבעת, מכוח חתימתה המאוחרת על הסכמי המכר, משום "מוכר".
2.8.2 אני פוסק כי הפיכתה של הנתבעת "למוכר" באופן רטרוספקטיבי תוך הישענות על טענות מסורבלות לפיהן ההסכם "הראשון" עם הנתבע לא הגיע למימוש (כגירסת ידידיה בעמ' 17 לפרוטוקול) וכי לולא חתימת הנתבעת רצו התובעים לרדת מן העיסקה (כגירסת טוריסקי בעמ' 29) אינה מסתייעת בבחינת העובדות והנסיבות: הסכם המכר שנחתם עם הנתבע (בלבד) ביום 25.1.00 כבר כלל דרישה למתן ערבות ויתר על כן, בין מועד חתימתו ובין המצאת הערבות לא חלפו אלא מספר ימים אשר במסגרתו לא שונה ואפילו תג כלשהוא בהסכמי המכר.
2.8.3 יתר על כן גירסת התובעים באשר למידת הסתמכותם על הנתבעת "כמוכר" הייתה בלתי אחידה; בעוד שטוריסקי בעדותו הודה כי "בשלב שבו יוסי עובד חתם על ההסכם וגם אנחנו חתמנו לא הכרתי את חברת יתיר (עמ' 29 לפרוטוקול) טען ידידיה את ההיפך מזה (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 27-21).
2.8.4 על יסוד מקבץ הנתונים הנ"ל אני רואה לדחות את טענת התובעים לפיה ניתן להגדיר את הנתבעת כמוכר לצידו של הנתבע. טעון זה שבבסיסו מעין "אלכימיה משפטית" אינו מתיישב עם חומר הראיות ולמעשה גם בטענות הסיכום של התובעים ניכר בו סחף עד כדי נסיגה מעמדה זו תוך הסטת מרכז הכובד לטענה לפיה הייתה הנתבעת בגדר ערבה לחיובי המוכר (הנתבע).
לעניין זה אני מפנה לסעיף 42 לכתב התביעה וכן לעמודים 9-5 בסיכומי התובעים.
2.8.5 באותה מידת תוקף אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש להגביל את ערבותה כמכוונת להבטחת תשלום סכום המקדמה עד לרגע שחרור המכוניות מבית המכס.
טענה זו אינה מתיישבת עם נוסח הנספחים להסכמי המכר אשר גם עליהם חתמה הנתבעת - שם נכתב בסעיף 10 (שכותרתו "תנאי תשלום" ואשר מכוחו הוציאה הנתבעת את הערבות הבנקאית) לאמור:
"ערבות זו תהיה להבטחת כל האמור בחוזה כולל נספחיו".
ניסוח זה ממלא אחר הגדרת מהות הערבות כאמור בסעיף 1(א) לחוק הערבות תשכ"ז-1967: "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיום חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי".
אם נותר ספק כלשהוא באשר לגילוי דעתה של הנתבעת באשר למטרת הערבות והקיפה הרי שנוסח הערבות הבנקאית - מסיר ספק כזה באשר שם נרשם:
"אנו ערבים בזה כלפיכם לתשלום כל סכום עד לסכום כולל של 150,000 ₪ שתדרשו מאת יתיר בקשר להבטחת חוזה מיום 26.1.00 לגבי אספקת רכב כמצורף בחוזה".
2.8.6 הלכה פסוקה היא כי ערבות בנקאית הינה בגדר התחייבות בעלת אופי חוזי שחלים עליה עקרונות הפרשנות החוזיים ובראש וראשונה הפרשנות בהתאם לאומד דעתם של הצדדים כפי שהיא עולה מכתב הערבות ומן הנסיבות שאופפות את נתינתו:
השוו: ע.א. 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ. אז דז טרום (1973) בע"מ פד"י נ(2) 685 (עמ' 703,702).
2.8.7 אל מול הניסוח הגורף במסמכים המלמד על ערבות כוללת לחיובי הנתבע הציב גבאי את גירסתו באשר למעורבותה המוגבלת של הנתבעת בעיסקה (עמ' 9 לפרוטוקול) עם זאת כאשר עומת עם תוכן המסמכים טען גבאי:
"אני חוזר ומדגיש כי לא קראתי על מה שחתמתי, זה לא עניין אותי אין לי אפילו העתקים של המסמכים האלו... לא ידעתי שאני חותם על מסמך הכולל בתוכו התייחסות לערבות בנקאית אני לא קשור אני לא צד"(שם בעמ' 9).
2.8.8 חוששני שאין בידי לקבל את גירסתו של גבאי ולא פחות מכך אין בגירסתו, אפילו אם אעמידה בחזקת אמת - כדי לשחררו מן הנפקות הנודעת לחתימתה של הנתבעת על הסכמי המכר.
אשר לטעם הראשון לא סביר בעיני כי גבאי אשר אישר כי מטרת פגישתו עם טוכמאייר בסניף הבנק הייתה ליתן לתובעים ערבות בנקאית (סעיפים 11-9 לתצהירו) ימנע מקריאת מסמך פשוט וקצר קודם שיחתום עליו על פי דרישה. מכאן שגירסתו של גבאי (המעיד על עצמו כאיש עסקים המרבה בהוצאת ערבויות) כפי שפורטה בסעיף 11 לתצהירו - ובעדותו הנ"ל אינה ראויה לאמון.
2.8.9 לא זו אף זו: גם לו תתקבל גירסה זו כפשוטה הרי משהודה גבאי כי לא קרא את הסכמי המכר - לא תוכל הנתבעת להשתחרר מכבלי חיובה כערב במסגרת סעיף 10 לנספח להסכמי המכר וזאת גם אם שם אמונו במי שביקש ממנו לחתום.
הלכה פסוקה היא כי בעל חוזה שלא טרח לעיין בחוזה טרם החתימה אין משגיחים בטענתו שעה שהיא מיפר התחייבות שנטל על עצמו בתוקף חתימתו.
השוו: ע.א. 1548/96 בנק איגוד לישראל נ. לופו פד"י נ"ד(2) 559.
2.8.10 על יסוד המקובץ עד כאן אני פוסק איפוא כי בצד דחיית טענת התובעים לפיה יש לראות בנתבעת כמוכר - הוכח בפני
כי הנתבעת ערבה לכל חיובי הנתבע על פי הסכמי המכר על נספחיהם.
ג. הערכתו ושומתו של הנזק
1. נזקי התובעים 2-1 רוכשי המכונית הראשונה
1.1 נזק בגין הפער בשנת הייצור.
התובעים 2-1 עתרו לחיוב הנתבעים בסכום נזק בסך 40,000 ₪ בגין הפרת ההסכם באשר לשדרוג שנת הייצור של המכונית.
הנתבע לא כפר בגירסת ידידיה (סעיף 15 לתצהירו) כי סיכם עם הנתבע על שידרוג המכונית שהזמין מדגם שנת 1999 - לדגם שנת 2000 נגד תשלום תוספת 20,000 ₪.
1.2 על פי עדותו של עד התביעה רפי ויטנברג עולה כי "המכונית הראשונה" אשר יובאה לישראל הינה משנת ייצור 1999.
ויטנברג ביסס קביעתו זו על יסוד הימצאה של האות x במספר השילדה של המכונית אשר "על פי הקודים הבינלאומיים מייצג את שנת הדגם 1999" (עמ' 6,5 לפרוטוקול). ואף גיבה עדותו גם בהוראות הביצוע של משרד התחבורה לרישוי ורישום כלי רכב קריזלר שירוקי לשנת הייצור 1999 (ת/1).
1.3 על פי המוצג ו/1 לתצהיר התובעים (מכתב מומחה הזיופים של משטרת ישראל) עולה כי מספר השילדה שמופיעה ברשיון הרכב של המכונית הראשונה (ד/10) והכולל את האות y (המעידה על שנת דגם 2000) מקורו בזיוף וכי במספר השילדה המקורי נכללה האות x.
אני פוסק כי לא עלה בידי הנתבעים לסתור גירסה זו אשר בבסיסה חיוויים מקצועיים של עדים שאינם צד מעונין בהליכים בתיק זה; אשר על כן אני פוסק כי הנתבע היפר את ההסכם עם ידידיה, בכל הנוגע לשנת הדגם.
1.4 אשר לגובה הנזק:
1.4.1 בחוו"ד מיום 8.1.01 (נספח ט' לתצהיר התובעים) התייחס השמאי מירון לוי להערכות הכספיות של המכונית במחירי ינואר 2001 (עמ' 8 לפרוטוקול).
על פי נתונים אלו שווי דגם 2000 הינו סך 310,000 ₪ בעוד ששווי דגם 1999 עומד על סך 270,000 ₪.
בתשובה לשאלה הודה לוי (בעמ' 9 לפרוטוקול) כי "הוא לא יכול לדעת כמה היה שווה הרכב הזה במאי 1990 (מועד עריכת הסכמי המכר וקביעת מחיר המכר).
ובעמ' 8 מודה לוי:
"אם אתה אומר לי שהתאריך הרלבנטי הוא אפריל 2000 ואז הגיע הרכב לארץ ההערכה שלי אינה רלבנטית".
הודאות אלו משקפות חולשה בנפקות הערכת השווי של לוי לגבי הערכת השווי לדגם 1999.
1.4.2 לעומת זאת בחוו"ד של אקרמן משה (נספח יא' לתצהיר התובעים) הוערך רכב זהה משנת 1999 לסכום של 240,000 ₪ נכון ליום 24.10.01.
מעדותו של אקרמן עולה כי בתקופה שבין יולי 1990 ועד אוקטובר 2001 חלה ירידה בערך הרכב (עמ' 24 לפרוטוקול).
בהמשך עדותו התייחס אקרמן לעותק חוו"ד שערך ביום 19.7.00 (ת/1) שם הוערך שווי הרכב לצרכי ביטוח ליום 19.7.00 לסכום של 275,000 ₪ (עמ' 25 לפרוטוקול).
1.4.3 נראה בעיני כי הערכתו של אקרמן משקפת בצורה מדוייקת ואמינה יותר את ערך המכונית הראשונה סמוך למועד קביעת מחירה בהסכם המכר.
השוו: ע.א. 660/86 תושיה נ. גוטמן פד"י מ"ד(1) 52.
1.4.4 לא מצאתי בטענות הנתבעת עילה להתעלם משומתו של מירון לוי באשר להערכת שווי של מכונית זהה מדגם 2000.
הנתבעים לא הביאו חוות דעת לסתור את הערכות הערך שהובאו בראיות התובעים.
אשר על כן אני פוסק כי הנזק שנגרם לתובעים 2-1 בשל הפרת התניה לגבי שנת הדגם הינו בסכום של 35,000 ₪.
1.5 חלקי חילוף בלתי מקוריים
פריט תביעה זה מתבסס על ממצא הכלול בדו"ח מומחה הזיופים של המשטרה (נספח ו/1) שקבע כי במכונית הוחלפו מספר דלתות חלקן מרכב גנוב אחר.
השמאי מירון לוי העריך את הפחתת הערך הנובעת מהחלפת הדלתות לשיעור של 5% מהשווי - דהיינו סך 13,500 ₪ וזאת באשר מדובר ברכב יוקרתי להבדיל מרכב עממי (עמ' 8 לפרוטוקול).
לא מצאתי בטענות הנתבעים טעמים לדחיית ממצאים אלו אשר לעצמם לא נסתרו בחוו"ד נגדית.
1.6 רכב גנוב
שיעור הפחתת ערך לדומה קבע לוי בשל העובדה שמדובר ברכב גנוב המרתיע קונים פוטנציאליים. בסוגיה זו מקובלים עלי טענות ב"כ התובעים לפיהן יש להחזיק את ידידיה כמי שבמסגרת חובת תום הלב - ידווח על היותו של הרכב גנוב.
אשר אני פוסק כי הוכחה בפני
ירידת ערך נוספת בסך 13,500 ₪ הגלומה בהיות המכונית גנובה.
1.7 הוצאות משפטיות
ההסתברות בדבר נקיטת הליכים משפטיים לשחרורו של רכב גנוב מהליכי חילוט של המשטרה כלולה בתחום הסיבתיות והציפיות של הנזק המובנים בהוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") הנוקט במינוח של "עקב ההפרה ותוצאותיה..." (השוו: ג. שלו - דיני חוזים עמ' 579-577).
נחה דעתי כי הסכום שנתבע והוכח במסגרת חשבוניות שהוצגו (בסך 5,850 ₪) הינו סביר.
1.8 שכירות רכב והוצאות שמאים
הוצגה קבלה המעידה על שכירות רכב חלופי לתקופת החילוט בסכום של 846 ₪ (נספח י').
לעומת זאת לא הוצגו קבלות המוכיחות תשלום הוצאות לשמאי.
אני פוסק איפוא לתובעים 2-1 בגין פריט זה סכום של 846 ₪ בלבד.
1.9 עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב
גם אם אקבל את גירסת ידידיה בדבר פרסום כתבת טלביזיה וכתבות בעיתון בדבר פרשת הרכב הגנוב (גירסה שלא הוכחה בראיות אובייקטיביות) איני רואה בסיס משפטי לפסיקת פיצויים על יסוד סעיף 13 לחוק התרופות.
לא הובאה בפני
ולו בדל של ראייה לפיה נגרם נזק לשמם הטוב של התובעים 4-2 ואף לא נתונים לכימות נזק כזה.
פיצוי כגון זה לא יפסק כלל לטובת חברה (השוו: ג. שלו שם בעמ' 586 ולקט האסמכתאות שם), בהיעדר הפרדת הסכומים לא אוכל לפסוק פיצוי זה.
אשר על כן אני דוחה את התביעה בפריט זה.
2. המכונית השניה - נזקי התובעים 4-3
2.1 הפרש קילומטרז':
לא הובאה בפני
תשתית ראייתית התומכת בגירסת התובעים לפיה הרכב שמכר להם הנתבע גמא 30,000 ק"מ.
טוריסקי התייחס לסוגיה זו באופן איזוטרי גרידא בתצהירו בחלקו הנוגע להערכת נזקים אך לא התייחס לכך בחקירתו כלל ועיקר.
מעבר לדרוש אוסיף כי בהעדר טעון לפיו בדק טוריסקי את מד האוץ עם קבלת הרכב ונתן לנתבע הודעה על אי התאמה - אין הוא זכאי להסתמך עליה ככל שהיתה.
ראו: סעיף 14,13 לחוק המכר תשכ"ח-1968.
בנתון לכך אני דוחה פריט זה בתביעה.
2.2 הוצאות משפטיות
התביעה לפריט נזק זה בסכום של 5,850 ₪ הוכחה לאור הנימוקים שפרטתי בהתייחס לתביעת התובעים 2-1.
2.3 רכב גנוב - אני מקבל פריט זה בתביעה בסכום של 13,500 ₪ לאור השיקולים שפורטו לגבי המכונית הראשונה.
2.4 שכירת רכב חלופי
במסגרת ההסכם שבין טוריסקי לנתבע מיום 25.1.00 (נספח ז/1) התחייב הנתבע להעמיד לרשות טוריסקי רכב חלופי החל מיום 1.5.00.
במסגרת הסכם זה לא התייחסו הצדדים לתוצאות האיחור באספקת הרכב הגם שהיו מודעים לכך כי חל איחור של 60 יום במועד האספקה.
המסמך ז/1 נכתב על ידי טוריסקי ובהעדר התייחסות לסוגיית הפיצוי בגין השכרת רכב לתקופה הקודמת ליום 1.5.00 יש לראות את טוריסקי כמי שויתר על טענה זו (ראו גם עדות הנתבע בעמ' 7 לפרוטוקול).
בנתון לכך אני דוחה פריט זה בתביעה, למעט פריט השכרה בתקופת החילוט בסכום של 1195 ₪.
2.5 עגמת נפש
אני דוחה פריט זה בתביעה לאור הנימוקים שהרציתי במהלך הדיון בתביעת התובעים 2-1 לגבי פריט זה.
3. סוף דבר
3.1 אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:
לתובעים 2-1 פיצוי בגין אי ההתאמה בשנת הייצור 35,000 ₪
פיצוי בגין חלקי חילוף בלתי מקוריים 13,500 ₪
פיצוי בגין רכב גנוב 13,500 ₪
החזר הוצאות הליכים משפטיים 5,850 ₪
רכב חלופי 846 ₪
סה"כ לתובעים 2-1 68,696 ₪
לתובעים 4-3
פיצוי בגין רכב גנוב 13,500 ₪
החזר הוצאות בהליכים משפטיים 5,850 ₪
רכב חלופי 1,195 ₪
סה"כ לתובעים 4-3 20,545 ₪
3.2 אשר לחיובה של הנתבעת כערבה:
אני פוסק כי יש להגביל את חיובה של הנתבעת אך ורק לחיובים הנגזרים מהסכמי המכר עליהם חתמה כערבה.
בנתון לכך נחה דעתי כי אין לחייב את הנתבעת בגין הנזק שנגרם לתובעים 2-1 מאי התאמה לשנת הייצור (בסך 35,000 ₪) באשר מקורו של זה, בהסכמה פרטנית בין ידידיה לנתבע - לאחר חתימת הסכם המכר לו ערבה הנתבעת (ראו סעיף 15 לתצהיר ידידיה).
אשר על כן אני מחייב את הנתבעת מכוח ערבותה לשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו לחובת הנתבע כמפורט לעיל יחד ולחוד עם הנתבע - למעט פריט החיוב בסך 35,000 ₪ שנפסק לזכות התובעים 2-1.
3.3 לסכומים שנפסקו לעיל יווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ו בכסלו, תשס"ד (10 בדצמבר 2003) , בהעדר הצדדים.

בן חיים מרדכי, שופט








א בית משפט שלום 28871/01 נופר ירדן בניה והשקעות בע"מ, ידידיה יהודה, הוספר 1995 בע"מ, טוריסקי אבי נ' יוסף עובד , יתיר שירותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/12/2003)