פסקי דין על עיזבון המנוחה בובורובסקי טטיאנה | פסקי דין על אולמי לוגסי ל004 | פסקי דין על אולמי לוגסי (2006) | פסקי דין על שמואל לוגסי |

1050/08 עב     15/10/2009




עב 1050/08 עיזבון המנוחה בובורובסקי טטיאנה נ' אולמי לוגסי ל004 בע"מ, אולמי לוגסי (2006) בע"מ, שמואל לוגסי




בעניין:
1



בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש בע

עב 001050/08

בפני
:
השופט משה טוינה
תאריך:
15/10/2009




בעניין
:
עיזבון המנוחה בובורובסקי טטיאנה


ע"י ב"כ עו"ד
מור מילמן אפרת

התובעת



נ
ג
ד




1 . אולמי לוגסי ל. 2004 בע"מ
2 . אולמי לוגסי (2006) בע"מ

3. שמואל לוגסי



ע"י ב"כ עו"ד
דולינגר ישראל

הנתבעים


פסק דין

מבוא:


1.
המנוחה, הגב' בובורובסקי טטיאנה ז"ל (להלן: "המנוחה"), עבדה בתור עוזרת מטבח ומנקה באולמי לוגסי בנתיבות, החל מחודש פברואר 2001 ועד לחודש נובמבר 2007.

2.
בינואר 2008 הגישה המנוחה את התביעה נשוא

פסק דין
זה. במקור הוגשה התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2, ובהחלטה מיום 1.3.09 צורף הנתבע 3 כנתבע נוסף.

3.
בתמצית התבקש בית הדין במסגרת התביעה נשוא פסק הדין, לחייב את הנתבעים יחד ולחוד בתשלום הפרשי שכר וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, תשלום עבור ימי חג ופיצויי פיטורים.

4.
לצער כולם, נפטרה המנוחה במהלך ההליך המשפטי.

5.
בהתאם ובהחלטה מיום 25.5.09 נכנס עיזבון המנוחה בנעלי המנוחה, התובעת.

6.
יאמר כאן, כי אין הנתבעים חולקים על זכותה של התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה ודמי הבראה כמבוקש בכתב התביעה; כך גם אין מחלוקת על זכותה של המנוחה לפיצויי פיטורים. אוסיף עוד, כי לאור הסכמת הנתבעת לשלם את יתרת פיצויי הפיטורים שבמחלוקת, בסך של 393 ₪ - לא נותרה מחלוקת אף בשאלת שיעורם של פיצויי הפיטורים להם הייתה המנוחה זכאית.

7.
נותרו המחלוקות לעניין חיובם של הנתבעת 1 והנתבע 3 בסכומים הנתבעים בכתב התביעה, שעה שלטענת הנתבעים החבות לסכומים הנתבעים בכתב התביעה, היא על הנתבעת 2 בלבד.


עוד נותרה מחלוקת בשאלת זכותה של התובעת להפרשי שכר, תשלום עבור ימי חג ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

8.
את הדיון במחלוקות אלה מבקש אני לפתוח בשאלת חבותם של הנתבעים יחד ולחוד, בסכומים הנתבעים בכתב התביעה.

חבות הנתבעים יחד ולחוד:

9.
לטענת הנתבעים חייבת הנתבעת 2 במלוא החובות מהעסקתה של המנוחה באותו מקום עבודה.


בהקשר זה טענו הנתבעים, כי הנתבעת 2 נכנסה בנעליה של הנתבעת 1, וחייבת בכל החובות הנובעות מהעסקתה של המנוחה, בנתבעת 1.

10.
הנתבעים טענו כי לאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אין מקום לייחס לנתבע 3 את החובות הנובעים מהעסקת המנוחה אצל הנתבעות 1 ו-2.

11.
סוגיה זו, שאלת חבות הנתבעים יחד ולחוד בחובות הנובעים מהעסקתה של המנוחה באולמי לוגסי, מבקש אני לבחון על יסוד העובדות הבאות.

12.
כמצוין לעיל, עבדה המנוחה באולמי לוגסי בנתיבות מחודש אפריל 2001 ועד לחודש נובמבר 2007.

13.
בתקופה שהתקבלה המנוחה לעבודה, הופעלו האולמות על ידי חברה בע"מ
בשם "אולמי לוגסי (1999) בע"מ
".

14.
תלושי השכר מלמדים כי
במשך תקופת העסקתה התחלפו המעבידים במקום העבודה, כך שבתחילת שנת 2004 הועסקה המנוחה על ידי הנתבעת 1, "אולמי לוגסי "2004) בע"מ
" והחל משנת 2007 על ידי הנתבעת 2, "אולמי לוגסי (2006) בע"מ
".

15.
בעל המניות והמנהל של הנתבעות 1 ו-2, הוא הנתבע 3.

16.
מדוחות רשם החברות שצירפה ב"כ המנוחה עולה, כי הפעילות באולם האירועים הועברה לחברה חדשה, אולמי לוגסי (2008) בע"מ
.


עוד עולה כי כל נכסיה של הנתבעת 2, אולמי לוגסי (2006) בע"מ
, משועבדים.


אין חולק כי הנתבעת 1 איננה פעילה.

17.
מעדותו של הנתבע 3 עולה, כי עניינן של החברות השונות הינו בהפעלת אולמי לוגסי בו עבדה המנוחה.


בעדותו אישר הנתבע 3, כי בכל אותן חברות הוא המנהל היחיד ובעל המניות היחיד.


בעדותו סיפר הנתבע 3 כי פעילותה של הנתבעת 2 הועברה לחברה חדשה והוא עצמו איננו הבעלים של אותה חברה, בשל קשיים והגבלות כלכליות בהם הוא נתון.


בהקשר זה נשאל הנתבע 3 בעדותו וענה:

"ש.
כל החברות שציינת הם בעצם מפעילים את הארמונות של אולמי לוגסי בנתיבות, נכון?
ת.
נכון.
ש.
לכל החברות חוץ מאולמי לוגסי 2008, אתה המנהל היחיד ובעל המניות.
ת.
כן.
ש.
רק בחברה האחרונה אתה איננו ודוד לוגסי הוא בעל המניות.
ת.
כן.
ש.
דוד הוא אח שלך
ת.
כן.
ש.
אתה מכרת את החברה לאחיך?
ת.
לא מכרתי. בגלל הקשיים וההגבלות שהיו עלינו, החברה היא בבעלותו של אחי.
ש.
כשמואל לוגסי
היית מוגבל בבנק?
ת.
כן. בגלל זה לא יכולתי לפתוח חברה ולשמש כבעל מניות בה" עמ' 5 לפרוטוקול מיום 12.3.09 שורה 26 עד עמ' 6 שורה 6.

18.
התנהגות זו המאפיינת את הנתבע 3 ולפיה מקים האחרון שרשרת של חברות שונות המפעילות את האולמות בהם הועסקה המנוחה, עולה עד כדי שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בע"מ
. שהרי יש בה כדי להכשיל נושים דוגמת עיזבון המנוחה בענייננו לגבות את חובותיהם. זאת שעה שהאישיות המשפטית אשר כביכול העסיקה את המנוחה, שוב איננה פעילה, כל נכסיה משועבדים והפעילות הכלכלית שבה הייתה אותה אישיות משפטית מעורבת - התגלגלה הלאה לחברה אחרת. חברה שאף היא בשליטתו של הנתבע 3, אם לא להלכה, למעשה.

19.
דרך התנהלות זו מהווה ניצול לרעה של מסך ההתאגדות, באופן המקים עילה להרמת מסך, כך שיש לייחס את החובות של החברות אשר העסיקו את המנוחה בתקופות השונות במהלך העסקתה באולמי לוגסי בנתבעת, מאפריל 2001 ו עד לנובמבר 2007 - לנתבע 3, בעל המניות והמנהל באותן חברות.

20.
לסיומו של פרק זה, חייבים הנתבעים יחד ולחוד בחובות הנובעות מהעסקתה של המנוחה באולמי לוגסי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.

התביעות הכספיות:

21.
כמצוין בפתח פסק הדין, אין הנתבעים חולקים על זכותה של התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה בסך של 2,613 ₪;
ודמי הבראה בסך של 1,696 ₪ - כמבוקש בכתב התביעה.

22.
בהתאם על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לעיזבון המנוחה דמי פדיון חופשה בסך של 2,613 ₪ ודמי הבראה בסך של 1,696 ₪.

משהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בחודש נובמבר 2007, ישולמו הסכומים כאמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.

23.
בהתאם להודעת הנתבעים, על הנתבעים לשלם לעיזבון המנוחה יתרת פיצויי פיטורים בסך של 393 ₪.

24.
נותרה איפוא המחלוקת לעניין הפרשי שכר, תשלום עבור ימי חג והטענות לעניין פיצויי ההלנה. בטענות אלה מבקש אני לדון בסדר המצוין לעיל.

25.
בכתב התביעה טענה המנוחה לתשלום בחסר של שכר עבודה.

בהקשר זה טענה המנוחה, כי לא שולם לה גמול בגין העסקה בשעות נוספות כמתחייב מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה.

כן טענה המנוחה, כי על מקצת משעות העבודה לא שולם לה שכר כלל.

26.
טענות אלה של המנוחה לתשלום שכר בחסר, מקבלים ביטוי בטבלה שצורפה לכתב התביעה ולתצהיר המנוחה.


בטבלה פירוט שעות העבודה מידי חודש, השכר אותו אמורה הייתה המנוחה לקבל על בסיס שכר המינימום, בהתחשב בשעות העבודה החודשיות, והשכר ששולם בפועל.

על פי הרישום בטבלה, זכאית המנוחה להפרשי שכר בסכום כולל של 18,925 ₪.

27.
שעות העבודה אשר עבדה המנוחה מידי חודש, מקבלים ביטוי בדוח נוכחות חודשי, אותו נהגה המנוחה להחתים בתחילתו ובסיומו של כל יום עבודה.


בהקשר זה מבקש אני להביא מעדותו של הנתבע 3, מר שמואל לוגסי
, אשר נשאל והשיב:


"ש.
גיליונות הנוכחות, אלה גיליונות שעובד מקבל ריק ומעביר בשעון מכני, נכון?

ת.
כן. הכרטיס נשאר במקום, מחתימים ומחזירים למקום.

ש.
התובעת מחתימה בכניסה וביציאה?

ת.
כן. אבל פה היו מספר פעמים שלא עלינו על זה...

ש.
נחזור לזה. באופן עקרוני זו הדרך?
ת.
כן, נכנסים מדפיסים יוצאים מדפיסים והכרטיס נשאר במקום." עדותו של הנתבע 3, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.3.09 שורה 27 עד עמ' 7 שורה 2.

28.
מתוך עדותו של הנתבע 3 עולה, כי הרישומים בדוחות הנוכחות הועברו להנהלת החשבונות ועל בסיסם אמור היה השכר להיות משולם. כך נשאל העד והשיב:


"ש.
איך מנהל החשבונות חישב לתובעת את השכר מידי חודש?

ת.
על פי מה שאנחנו מגישים.

ש.
הוא התייחס לדוחות הנוכחות ולשכר השעה?

ת.
אמת." עמ' 7
לפרוטוקול מיום 12.3.09 שורה 28 עד עמ' 8 שורה 1.

29.
רישום שעות העבודה בדוחות הנוכחות מקבל הד וביטוי בתלושי השכר. כך בכל תלוש ותלוש כמות שעות העבודה תואמת לנתוני הטבלה שבתצהיר המנוחה, של מספר שעות העבודה החודשיות. נתון שבטבלה מבוסס על דוחות הנוכחות.

30.
משעולה מעדות הנתבעת, מדוחות הנוכחות ומתלושי השכר, כי הנתבעת הנהיגה משטר של רישום שעות המקבל ביטוי בדוחות נוכחות, דוחות אשר שימשו בסיס לתשלום השכר וקיבלו ביטוי בתלושי השכר שהונפקו למנוחה מידי חודש - אין לקבל את טענת הנתבעים היום לפיה דוחות הנוכחות אינם משקפים את שעות העבודה בפועל של המנוחה.

31.
בפרט אין לקבל את טענת הנתבעים ולפיה הרישום בדוחות הנוכחות איננו אמין, טענה המבוססת על עדותו של מר מישל לוגסי, לפיה גילה ב"אחד הבקרים בסוף שנת 2006", כי עובדת אחרת בשם ורוניקה החתימה את כרטיס הנוכחות של המנוחה, על אף שזו לא הייתה בעבודה. מקרה שחזר על עצמו לאחר מספר שבועות.


יש לציין כי טענות אלה של מר לוגסי, אינן מקבלות ביטוי באזהרה בכתב למנוחה, על החתמת שעון שלא כדין, בזמן אמת.


כך גם הטענות אינן מקבלות ביטוי בתלושי השכר, שעה שאלה משקפים את שעות העבודה בדוחות הנוכחות.


אוסיף רק כי עצם הטענה שהעלה הנתבע 3, מר לוגסי, בתצהירו לפיה התרה במנוחה על החתמת הכרטיס באמצעות אחר, רק מלמדת על החשיבות בהחתמת כרטיס הנוכחות על ידי העובד, בהיותו משקף את שעות העבודה בגינן זכאי העובד לשכר.

32.
בדומה אין לקבל את הטענה העולה מסיכומי הנתבעת, לפיה השעות המדווחות בכרטיס הנוכחות אינן משקפות את שעות העבודה בפועל, משנקבעו למנוחה שעות עבודה מפוצלות.


טענה שהיא טענה עובדתית שאמורה הייתה לקבל ביטוי מפורש בתצהירים מטעם הנתבעים, ועל אף האמור איננה מקבלת ביטוי בתצהירים שהגישו הנתבעים.


טענה שאיננה מקבלת ביטוי בדוחות הנוכחות שאמורים לשקף העסקה בשעות עבודה מפוצלות.

33.
באף אחד מתלושי השכר לא שולם למנוחה גמול בגין העסקה בשעות נוספות. זאת על אף שהתלושים מלמדים על העסקה בשעות נוספות, המחייב את הנתבעים בתשלום שכר בגין העסקה כאמור.

34.
רק לסבר את האוזן, אבקש להביא דוגמא אחת.

על פי תלוש השכר לחודש דצמבר 2004, עבדה המנוחה אותו חודש 257 שעות. בפועל שולם לתובעת שכר בגין כל אחת מאותן שעות, על פי תעריף של 18.31 ₪ לשעה (שכר המינימום נכון לאותה עת) בסכום כולל של 4,705 ₪.

רק ברור כי עבודה בהיקף של 257 שעות בחודש, מחייבת את המסקנה כי המנוחה עבדה שעות נוספות.

מששולם למנוחה שכר בגין השעות הנוספות שעבדה בחודש דצמבר 2004, על בסיס תעריף שעה רגילה - זכאית המנוחה להפרשי שכר בגובה הפרש בין תעריף לשעה בגין העסקה בשעה נוספת, לתעריף שעה רגילה בגין כל שעה נוספת באותו חודש.

35.
לבד מהעובדה כי למנוחה לא שולם גמול בגין העסקה בשעות נוספות, על אף ודוחות הנוכחות ותלושי השכר מלמדים על העסקה של שעות נוספות רבות מידי חודש, היו מצבים בהם בפועל לא שולם למנוחה שכר על השעות שעבדה באותו חודש.


כך לדוגמא, על פי הרישום בתלוש השכר, עבדה המנוחה בחודש דצמבר 2005 - 280 שעות.


כאמור בתלוש השכר לחודש דצמבר 2005, שולם למנוחה סכום בסך של 4,026 ₪.


זאת בשעה שעל בסיס שכר מינימום, נכון לאותה עת 18.31 ₪ לשעה, הייתה זכאית המנוחה לשכר בסך של 5,127 ₪, בהתחשב ב-280 שעות שעבדה.

36.
חישוב נגדי לטבלה שצרפה המנוחה לכתב התביעה ולתצהיר, לא הוגש מטעם הנתבעים.

37.
בנסיבות הללו, משנדחתה טענת הנתבעים לפיה דוחות הנוכחות אינם משקפים את שעות העבודה בפועל, ומשעולה בבירור מתלושי השכר כי התובעת זכאית להפרשי שכר, בפרט בגין העסקה בשעות נוספות, ומשלא הוגש חישוב נגדי לפירוט הפרשי השכר בטבלה שצרפה המנוחה - זכאי עיזבון המנוחה להפרשי השכר הנתבעים בסכום בסך של 18,925 ₪.

38.
באשר לתביעה לתשלום עבור ימי חג.

39.
על פי כתב התביעה לא שילמו הנתבעים למנוחה תשלום עבור ימי חג במהלך כל תקופת ההתקשרות. בהתאם ביקשה המנוחה לחייב את הנתבעים בתשלום עבור 55 ימי חג, בסכום כולל בסך של 10,065 ₪.

40.
לגישתם של הנתבעים, אין המנוחה זכאית לתשלום עבור ימי חג. בהקשר זה טענו הנתבעים, כי המנוחה קיבלה שכר מלא כעובדת חודשית, ובנוסף שולם לה שכר מלא בתקופות שבהן לא מתקיימים אירועים וממילא פעילות באולמות שמפעילים הנתבעים. דוגמא ימי ספירת העומר וימי בין המצרים.

41.
כאמור העיד הנתבע 3 על הנוהג במקום העבודה, ולפיו נדרשו העובדים בכניסתם ובצאתם להחתים כרטיס נוכחות.


מתוך תלושי השכר עולה, כי רישום השעות על פי דוחות הנוכחות היווה את הבסיס לתשלום השכר.

42.
יוצא מכאן כי המנוחה קיבלה שכר עבודה בהתחשב במספר שעות העבודה, בהן הייתה במקום העבודה והעמידה עצמה לרשות העבודה - כמפורט באותם תלושי שכר.

43.
משכך, הטענה כי אילו קיבלה המנוחה שכר מלא כעובדת חודשית, גם בתקופות בהן לא עבדה בפועל - היא טענה שאין בה ממש.

44.
כפי שעולה מתלושי השכר, עבדה המנוחה באופן רצוף מידי יום. מכאן שנוצרה הנחה לפיה עבדה המנוחה יום לפני ויום אחרי החג ובהתאם היא זכאית לתשלום עבור ימי חג בהם לא עבדה בפועל, מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה במשק שעניינו תשלום עבור ימי חג.

45.
אשר על כן ומשלא הציגו הנתבעים חישוב חלופי לחישוב שצורף לכתב התביעה ולתצהיר המנוחה, התמורה לה זכאית המנוחה עבור ימי חג - על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לעיזבון המנוחה את הסכום הנתבע עבור העסקה בימי חג, סכום בסך של 10,065 ₪.

46.
המחלוקת שנותרה היא לעניין סוגיית פיצויי ההלנה. סוגיה הנוגעת הן להפרשי השכר הנתבעים והן לעיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים למנוחה.

47.
בהתחשב במחלוקת לעניין זכותה של המנוחה להפרשי שכר ובהתחשב בעובדה כי המנוחה לא פנתה בדרישה לתשלום הפרשי שכר עד להגשת התביעה נשוא פסק הדין, הריני מעמיד את פיצוי הלנת השכר על הפרשי השכר שנפסקו לתובעת, על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לתקופה שמיום 1.12.07 ועד התשלום המלא בפועל.

48.
כידוע פיצויי הלנה יש לתבוע במפורש. עיון בכתב התביעה מלמד כי זו איננה כוללת תביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

49.
משכך אין בידי לפסוק פיצוי הלנת פיצויי פיטורים כמבוקש במסגרת הסיכומים שהגיש העיזבון.

סוף דבר
:

50.
מהמקובץ עולה כי על הנתבעים לשלם יחד ולחוד לעיזבון המנוחה, את הסכומים הבאים:


הפרשי שכר עבודה בסך של 18,925 ₪.

תשלום עבור ימי חג בסך של 10,065 ₪.

דמי פדיון חופשה בסך של 2,613 ₪.

דמי הבראה בסך של 1,696 ₪.

הפרשי פיצויי פיטורים בסך של - 393 ₪.


לסכומים כאמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.07.

51.
משהתקבלה התביעה ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לעיזבון המנוחה, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

52.
הערעור על

פסק דין
זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום כ"ז בתשרי, תש"ע (15 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


משה טוינה
- שופט

001050/08עב 734 נורית רזניק






עב בית דין אזורי לעבודה 1050/08 עיזבון המנוחה בובורובסקי טטיאנה נ' אולמי לוגסי ל004 בע"מ, אולמי לוגסי (2006) בע"מ, שמואל לוגסי (פורסם ב-ֽ 15/10/2009)