פסקי דין על כהן רבקה זיוה | פסקי דין על כהן סיגלית | פסקי דין על כהן אמיר ואח' | פסקי דין על אליהו חב' לבטוח | פסקי דין על אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

2861/99 א     15/03/2007




א 2861/99 כהן רבקה זיוה, כהן סיגלית, כהן אמיר ואח' נ' אליהו חב' לבטוח בע"מ, אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
א
002861/99


בפני
:
כבוד השופט אריאל ואגו
תאריך:
15/03/2007







1 . כהן רבקה זיוה


2 . כהן סיגלית

3 . כהן אמיר

4 . כהן אופיר

5 . כהן אלעד

6 . כהן עירית שלומית

7 . קטין כהן חיים

8 . קטינה כהן שרית
בעניין
:

התובעים
ח. שדה-אור
ע"י ב"כ עו"ד



נ
ג
ד





1 . אליהו חב' לבטוח בע"מ


2 . אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ



הנתבעות
א. ירון
ע"י ב"כ עו"ד





פסק דין
חלקי

1.
לפני תביעה כספית שהגישו תלויי המנוח כהן נפתלי ז"ל (להלן: המנוח), יליד 1947, ועזבונו, בגין נזקים והפסדים שנגרמו להם עקב מותו בתאונת דרכים קטלנית מיום 6/07/98. מספטמבר 1994 ועד מותו, עבד המנוח כמנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח נתיבות בע"מ, ובמסגרת תפקידו, חזר מפגישת עבודה ברכב שבבעלות מעבידתו, ונהרג בתאונת דרכים, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה ע"י המל"ל.

במותו, הותיר המנוח בין כתלויים או כיורשים, אלמנה, היא התובעת 1, חמישה ילדים בוגרים ושניים קטינים, הם התובעים 8-2, וכן עיזבון, שהוא התובע 9, עפ"י הפירוט שלהלן:
1.
כהן זיוה רבקה - אלמנה - ילידת 10/11/1950.
2.
כהן סיגלית
- בת - ילידת 24/11/1969.
3.
כהן אמיר - בן - יליד 12/11/1970.
4.
כהן אופיר - בן - יליד 6/03/1973.
5.
כהן אלעד - בן - יליד 11/08/1978.
6.
כהן עירית שלומית - בת - ילידת 14/09/1979.
7.
כהן חיים - בן - יליד 11/06/1985.
8.
כהן שרית - בת - ילידת 14/06/1986.


הנתבעת 1 הינה חב' לביטוח בע"מ ו
הנתבעת 2 הינה תאגיד לביטוח, ושתיהן יחד ביטחו את
הרכב בו נהג המנוח בעת התאונה, שמספרו
29-883-65, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970.

בהחלטה מיום 13/02/05 בבש"א 3065/04, נעתר ביהמ"ש לבקשת התובעים, לתקן את כתב התביעה (שהוגש במקור ביום 8/04/99) ולהוסיף עילת תביעה לעיזבון, שעניינה הפסד השתכרות ב"שנים האבודות", וזאת בעקבות ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיכון ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486. ואכן, ביום 24/02/05, הוגש כתב התביעה המתוקן, ובו נוספה תביעת העיזבון לפיצוי בגין הפסדי השתכרות והפסדי פנסיה בשנים האבודות, וזאת הן מהעבר והן לעתיד.

אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעות, כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 24/10/02, ולכן יתמקד הדיון בשאלות הנוגעות לשיעור הפיצויים.

2.
קודם לדיון בראשי הנזק, נדרש להכרעה בשאלות מקדמיות בעניין בסיס שכרם של המנוח והאלמנה עובר לתאונה, ומועד פרישתם הצפוי.

שכרו של המנוח:

לטענת התובעים, עמד שכרו החודשי הממוצע של המנוח, ערב פטירתו, על סך של 10,590 ₪, בתוספת הטבות סוציאליות שונות, כגון ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, אחזקת רכב צמוד וטלפון נייד. ואולם, לטענתם, מלבד השכר שהוצג, יש לקחת בחשבון את פוטנציאל השבחת שכרו, אשר היה קרוב למימוש סמוך לפני מותו, והיה אמור להשתוות לשכרו של מזכיר המועצה המקומית, שהשתכר אז סך של 20,336 ₪ לחודש, וזאת מיום 1/01/98, שכן, לגישתם, העלאת השכר היתה משתלמת רטרואקטיבית לתחילת השנה. אי-לכך, לשיטתם, יש להעמיד את הכנסתו הכוללת של המנוח על שילוש השכר הממוצע במשק, אשר בניכוי מס הכנסה, מסתכם ב- 17,313 ₪ לחודש.

לביסוס טענותיהם, מבקשים התובעים לתלות יהבם על מו"מ שנוהל בין המנוח לבין מועצת המנהלים של החברה הכלכלית, ואשר בא לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 11/02/98, על מסמך ג'1 שנערך ביום 29/07/98, על תצהירו ועדותו של מר משה מימון - מזכיר המועצה המקומית נתיבות וחבר מועצת המנהלים של החברה הכלכלית לפיתוח נתיבות (להלן: משה מימון), וכן על טבלת דירוג שכר הבכירים, כדלקמן:

בסעיפים 8-4 לתצהירו של מר משה מימון, , מיום 31/10/01, הוא מתאר את השלבים לאישור העלאת שכרו של המנוח, כך: "ביום 10/2/98 התקיימה ישיבת מועצת מנהלים והוחלט בה למנות ועדה לבדיקת תנאי שכרו של מנכ"ל החברה הכלכלית ולקבוע תנאי שכר הולמים, וזאת לנוכח התרומה הרבה אשר תרם המנוח לפיתוח העיר נתיבות, לקידומה הכלכלי, התרבותי וליצירת מקומות עבודה. ביום 27/04/98 פנה המנוח אל ראש המועצה וביקש לכנס את הועדה על מנת לדון בתנאי שכרו, וזאת לאחר שמסיבות שונות לא כונסה עד אז הועדה. נוכח מכתבו של המנוח... לבסוף הוסכם להצמיד את שכרו של המנוח לשכרי, כמי שמועסק בתפקיד מזכיר המועצה נתיבות, בחוזה אישי, לפי דרגה 5 לדרג השכירים. נכון ליום 01/01/98, השכר, בהתאם לדרגה 5, כפי שפורסם על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר, עמד על סך של 20,336 ₪. כיום עומד השכר, לבעלי דרגה 5, על סך של 25,460 ₪... למיטב זכרוני הפגישות התקיימו במהלך חודש מאי 98, ובישיבת מועצת המנהלים הבאה, אשר אמורה היתה להתקיים במהלך חודש יוני 98, הסכם זה אמור היה לקבל אישור".

ואכן, בפרוטוקול מס' 9 של מועצת המנהלים של החברה הכלכלית לפיתוח נתיבות, מיום 10/02/98, שעניינה היה הצעת התקציב לשנת 98', אשר הוגש לביהמ"ש, סעיף 5, 1.1, נכתב: "תנאי העסקה של מנכ"ל החברה הועבר לוועדה בראשות מר יחיאל זוהר, מר יעקב טרבלסי ומר משה מימון".

כן מצביעים התובעים על מכתב מיום 29/07/98 מאת המועצה המקומית נתיבות, החתום ע"י מר יחיאל זוהר, ראש המועצה אז, והעירייה היום, ומר משה מימון, מזכירה, בו מאשרים השניים את האמור בפרוטוקול הישיבה, בדבר הצמדת שכרו של המנוח לשכר מזכיר המועצה המועסק בחוזה אישי לפי דרגה 5.

בעדותו של משה מימון בביהמ"ש, מיום 30/04/02, עמ' 2 ש' 16, הובהר המצב נכון למתן העדות, ולפיו: "השכר העדכני של המנכ"ל המכהן כיום כ- 22,300 ברוטו. מעבר לזה יש רכב צמוד טלפון ואשל על פי חוק". ובעמ' 4 ש' 13: "השכר שלי כמזכיר היום שכר יסוד 26,850. זה על דרגה 5. היום יש דרגה 6. כשהיו פחות תושבים הדרגה היתה 5".

בסופו של דבר, כאמור, ובשל התקרה הקבועה בחוק, מבקשים התובעים להעמיד את בסיס השכר של המנוח, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים להם, על שילוש השכר הממוצע במשק, שהוא, לגישתם, סך של 23,085 ₪, ובניכוי 25% מס הכנסה, סך של 17,313 ₪.

הנתבעות מתנגדות לקביעת שכרו של המנוח לפי זה הפוטנציאלי, בטענה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך. לגישתן, שכר המנוח עובר לתאונה עמד על 9,219 ₪ ולאחר שיערוך וניכוי מס, המדובר בסך חודשי של 9,181 ₪. הא ותו לא.

אחר עיון בראיות שהוצגו, ובהינתן תפקידו של המנוח וצמיחתה של המועצה דאז לעירייה לכל דבר ועניין, וכפועל יוצא מכך - גם עדכון שכר הבכירים הפועלים בתחומה, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה טענות התובעים בכל הנוגע להשבחת שכרו של המנוח, אינן בלתי סבירות, והן בהחלט מעוגנות בחומר הראיות שהוצג. לפיכך, החלטתי לקבל את טענת התובעים, ולהניח כי המנוח אכן היה משביח את שכרו, ונכון ליום מותו - להעמיד את שכרו - כבסיס לחישוב נזקי התובעים, על שילוש השכר הממוצע במשק, שהוא 7,479*3= 22,437 ₪, ולאחר ניכוי
מס הכנסה בשיעור 25%, סך של 16,828 ₪.


מועד פרישתו הצפוי של המנוח לגמלאות:


לטענת התובעים, מאחר והמנוח היה איש ציבור, ובעל תפקידים מוניציפליים שונים, יש להשוותו לבעל "מקצוע חופשי" אשר הוכר בפסיקה ככזה שבו אדם ממשיך לעבוד לפחות עד הגיעו לגיל 70, ולא 67, כקבוע לגיל הפרישה בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004. לטענת הנתבעות, יש לדבוק בחוק ובפסיקה, ולקבוע כי המנוח היה מסיים את עבודתו בגיל 67.


בעניין זה ראיתי לאמץ את גישת הנתבעות, ולקבוע כי מועד פרישתו הצפוי של המנוח, ואיתו גם תום הפסד השתכרותו, היה גיל 67, וזאת בהעדר נסיבות מיוחדות שיש בהן להעלות את רף שנות העבודה מגיל 67 הקבוע בחוק, לגיל 70, אשר הינו חריג וכאמור - בלתי מוכח בענייננו.



שכרה של האלמנה:


התובעת 1, אלמנת המנוח, ילידת 1950, עובדת במשרד החינוך כגננת בגן ילדים, מזה כ-36 שנים. הצדדים מסכימים כי שכרה החודשי הממוצע, נכון למועד התאונה, בניכוי מס עמד על סך של 7,277 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה להיום - סך של 8,607 לחודש.

לטענת התובעת, מיום 1/01/07, מלאו לה 36 שנות עבודה, ולכן זכאית היא לגמלת פנסיה מקסימלית, בשיעור של 70%. הנתבעות, לעומתה, דבקות בגירסת העדה יפה דיסטנג, שתובא להלן, לפיה התובעת עתידה לפרוש בחודש נובמבר 2007, בהגיעה לגיל 57, וצפויה לגמלאות פרישה חודשיות בסך 6,150 ₪.

מנימוקי העדה, ובחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, ראיתי לאמץ את גישת הנתבעות ולקבוע כי עד ליום 1/11/07, יעמוד שכרה של התובעת על סך של 8,607 ₪, וממועד זה, יחושב השכר בניכוי 30%, ויעמוד על 6,025 ₪.



מועד פרישת האלמנה:

התובעת טוענת כי עוד בחייו של המנוח, התכוונה לפרוש לפנסיה מוקדמת, וזאת הן בשל הקושי והמאמץ הכרוכים בעבודה, והן בשל העלאת שכרו הנצפה של המנוח. ואולם, ככלות הכל, לא פרשה התובעת קודם זמנה לפנסיה המיוחלת, ונותרה בעבודתה. על כך, מבססות הנתבעות את התנגדותן לקביעה כי אלמלא מותו של המנוח, היתה התובעת יוצאת לפנסיה מוקדמת, וזאת, לדידן, בהעדר הוכחה וביסוס לדברים.

הסיבה לדחיית רצונה לצאת לפרישה מוקדמת, נעוצה, לגישתה של התובעת, בתנאים הכלכליים אליהם נקלעה לאחר מות המנוח, וכפי עדותה מיום 24/10/02, עמ' 15 ש' 22: "אני נסעתי להסתדרות המורים בת"א לבדוק אפשרות פרישה מוקדמת ופניתי גם למשרד החינוך וישבו איתי והגב' ממשרד החינוך עשתה לי את החישוב והחלטתי לא לממש את זה כרגע, בסכום שהראתה לי אני לא יכולה לחיות, אני לא יכולה לגדל 7 ילדים ונכדים". וכן דבריה שם, בעמ' 16 ש' 17: "היום לאחר שעשיתי את הבירורים עם משרד החינוך והסתדרות המורים החלטתי שכרגע אני נוטשת את הפרישה, אם היה לי סכום של מקור הכנסה נוסף הייתי עושה זאת".

במכתב שנשלח ביום 20/05/04, ע"י הגב' לילך קנפו, מנהלת מדור מינהלת גמלאות במשרד האוצר, חושב מענק הפרישה וסכום הקצבה המגיעה לתובעת 1 אילו פרשה ביום 31/08/04, והוא: מענק פרישה בסך 68,120 ₪, וקצבה חודשית ברוטו בסך 5,800 ₪. בעדותה בביהמ"ש, מיום 22/02/06, היא מאשרת שהמכתב לעיל מהווה הערכה תיאורטית בלבד, וכי אחרי 36 שנות ותק מגיעים למקסימום בפנסיה התקציבית. כן העירה שאולי הקצבה תעלה, אך מענק הפרישה ירד.

יפה דינסטג, רכזת תנאי שירות וטיפול בפרט במשרד החינוך, לשכת מחוז דרום, העידה בביהמ"ש ביום 24/10/02 וביום 22/02/06.

בעדותה הראשונה, העידה לגבי תנאי פרישה מוקדמת לגננות, ולתובעת - שלה מלאו אז 32 שנות ותק - בפרט. לדבריה, אם עובדים עד גיל פרישה, אזי אין יותר הטבות ואין עידוד פרישה ולכן לא מקבלים מענק. עמ' 17 ש' 13: "לגבי תנאי פרישה מוקדמת לגננות זה תלוי בהוראת שעה, פנסיה לגננות זה בד"כ ברצון בגיל 57 כל פרישה אחרת היא מוקדמת והיא מבוססת על מס' שנות עבודה ולפי הוראות שעה תוספת האחוזים לעידוד פרישה שניתנת בועדת הגימלאות של המשרד". בעמ' 17 ש' 18, מתארת ש"הפגישה עם התובעת היתה איתי והייתה פגישה לברר פרטים לגבי הפרישה ומאז לא שמעתי ממנה". עמ' 17 ש' 29: "במסגרת פרישה רגילה יש
x
אחוזים לשנה ואם מגיעים עד גיל הפרישה המקובל יש תוספות, החישוב הוא 2% לשנה וכאשר מגיעים ל-70% ממשרה מלאה אין יותר הטבות, אין מה לעודד, אם היא צברה מכח השירות היא לא צריכה עידוד פרישה והיא לא מקבלת מענק".

בעדותה השנייה, העידה שהתובעת עודנה עובדת, יש לה ותק של 35 שנים ולא פנתה אליה בקשר לפרישה. כן העידה שבעוד שנה תוכל התובעת לקבל 70% ואילו כיום, בהינתן שיש לה 35 שנות ותק, חסר לה פחות מאחוז ל-70%.

לנוכח העדויות שנשמעו, כמו גם עובדת הישארותה של התובעת במקום עבודתה, והיעדר נחרצות מבחינתה, כך לדברי העדות, ליטול פרישה המוקדמת, אין זה ראוי, לדעתי, לקבוע מסמרות באשר לגורם שהביאה לעשות זאת, אף בהתחשב בכך ששנות עבודתה באות לקיצן בקרוב. על כן, כפי שנקבע לעיל, מועד הפרישה הצפוי של התובעת הוא בהגיעה לגיל 57 - כלומר בנובמבר 2007.

3.
תביעת התלויים:

התלויים במנוח הם אלמנתו וילדיו, עד לסיום שירותם הצבאי. חישוב תביעתם יעשה לכל אחד בנפרד, עפ"י שיטת הידות הקלאסית ובהתאם לתקופת תלותם במנוח, כאשר החישוב יהא בהתאם לנתון לפיו תלות ילד בין השנים 21-18 מחושבת לפי 1/3 ידה, בהיותו בשירות הצבאי, ותלות הילדה בין שנותיה ה- 18 ל-19 מחושבת לפי 1/3 ידה, וזאת בהתחשב בכך שעסקינן בבית דתי, אשר הוכח כי בנותיו משרתות שנה במסגרת השירות הלאומי.

א.
אובדן תמיכת המנוח בתלויים:

עבר:


1. מחודש 7/98 ועד 9/98 - עד לסיום השירות הלאומי של הבת עירית, בגיל 19
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, 2 ידות הילדים הקטינים (שרית וחיים), ו-2/3 ידות עבור הילדים הבוגרים בשירות צבאי/ לאומי (עירית ואלעד). סה"כ - 5 ו-2/3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,970 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 1,519 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(1,519- ידת המנוח משכר האלמנה) - (4 ו-2/3 ידות*2,970) = 12,341 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה חודשיים, מגיע לסך של 24,682 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.


2. מחודש 9/98 ועד 8/99 - עד לסיום השירות הצבאי של הבן אלעד, בגיל 21

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, 2 ידות הילדים הקטינים (שרית וחיים), ו-1/3 ידה עד לסיום שירות הבן בצבא (אלעד). סה"כ - 5 ו-1/3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,155 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 1,614 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(1,614- ידת המנוח משכר האלמנה) - (4 ו-1/3 ידות*3,155) = 12,058 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 11 חודשים, מגיע לסך של 132,638 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

3. מחודש 8/99 ועד 6/03 - עד הגיעו של הבן חיים לגיל 18

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ו-2 ידות הילדים הקטינים (שרית וחיים). סה"כ - 5 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,366 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 1,721 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(1,721- ידת המנוח משכר האלמנה) - (4 ידות*3,366) = 11,743 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 46 חודשים, מגיע לסך של 540,178 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

4. מחודש 6/03 ועד 6/04 - עד הגיעה של הבת שרית לגיל 18

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידה אחת לבת שרית הקטינה ו-1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות צבאי. סה"כ - 4 ו-1/3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,883 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 1,986 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(1,986- ידת המנוח משכר האלמנה) - (3 ו-1/3 ידות*3,883) = 10,957 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 12 חודשים, מגיע לסך של 131,484 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

5. מחודש 6/04 ועד 6/05 - עד לסיום השירות הלאומי של הבת שרית, בגיל 19
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, 1/3 ידה לבת שרית אשר בשירות לאומי ו-1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות צבאי. סה"כ - 3 ו-2/3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 4,589 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,347 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(2,347- ידת המנוח משכר האלמנה) - (2 ו-2/3 ידות*4,589) = 9,890 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 12 חודשים, מגיע לסך של 118,680 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

6. מחודש 6/05 ועד 6/06 - עד לסיום השירות הצבאי של הבן חיים, בגיל 21

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ו-1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות צבאי. סה"כ - 3 ו-1/3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 5,048 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,582 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(2,582- ידת המנוח משכר האלמנה) - (2 ו-1/3 ידות*5,048) = 9,197 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 12 חודשים, מגיע לסך של 110,364 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

7. מחודש 6/06 ועד היום 3/07

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה וידת משק הבית. סה"כ - 3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 5,609 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,869 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(2,869- ידת המנוח משכר האלמנה) - (2 ידות*5,609) = 8,349 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 9 חודשים, מגיע לסך של 75,141 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.




עתיד:


8. מחודש 3/07 ועד 11/07 - מועד פרישת האלמנה
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה וידת משק הבית. סה"כ - 3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 5,609 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 8,607 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,869 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(2,869- ידת המנוח משכר האלמנה) - (2 ידות*5,609) = 8,349 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 8 חודשים, הוא 8,349*מקדם היוון 8.8885 וסה"כ 74,210 ₪.


9. מחודש 11/07 ועד 6/2014 - מועד פרישת המנוח
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה וידת משק הבית. סה"כ - 3 ידות לתקופה זו.
שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 5,609 ₪.

שכרה של האלמנה הגיע לסך של 6,025 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,008 ₪.


הפסד התמיכה החודשי, הינו:

(2,008- ידת המנוח משכר האלמנה) - (2 ידות*5,609) = 9,210 ₪.
הפסד התלות בתקופה זו, המונה 79 חודשים, הוא 9,210 * מקדם היוון 70.7860 * מקדם היוון כפול 0.8375 וסה"כ 545,999 ₪.









סה"כ הפסד התמיכה של התלויים בהכנסה, לעבר ולעתיד:


לתקופה מחודש 7/98 ועד 9/98 - 24,682 ₪.

לתקופה מחודש 9/98 ועד 8/99 - 132,638 ₪.

לתקופה מחודש 8/99 ועד 6/03 - 540,178 ₪.

לתקופה מחודש 6/03 ועד 6/04 - 131,484 ₪.

לתקופה מחודש 6/04 ועד 6/05 - 118,680 ₪.

לתקופה מחודש 6/05 ועד 6/06 - 110,364 ₪.

לתקופה מחודש 6/06 ועד 3/07 - 75,141 ₪.

לתקופה מחודש 3/07 ועד 11/07 - 74,210 ₪.
לתקופה מחודש 11/07 ועד 6/2014 - 545,999 ₪.

סה"כ: 1,753,376 ₪. כן יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה ביחס להפסדי העבר.


ב. אובדן שירותי המנוח כאב וכבעל:

לשיטתם של התובעים, מאחר ומדובר במשפחה ברוכת ילדים ושומרת מצוות, אשר הילדים סכומים על שולחן ההורים עד לנישואיהם, ואף לאחר מכן, עם משפחותיהם המורחבות, הרי שאובדן המנוח בכל הקשור לנטל האירוח, רב מנשוא. כן הם מציינים את עזרתו של המנוח בבית, לרבות בחינוך הילדים, חרף שעות עבודתו המרובות.

בסעיפים 10-9 לתצהיר התובעת, מיום 20/09/01, היא מתארת את עזרתו של המנוח בבית, כך: "בעלי ז"ל נהג לסייע לי בגידול ילדינו ואחזקת משק הבית, וזאת למרות שעות עבודתו המרובות, ותמיד כאשר שב הביתה, בערך בשעה 19:00 בערב, נהג לשבת עם הילדים על שיעוריהם, לשוחח עימם, לצאת עימם לבלות, ובבית היה נוהג לעזור לי בעבודות הבית השונות. בעלי ז"ל היה נוהג לבצע בעצמו את עבודות השיפוץ והתיקון הדרושות לאחזקתו של הבית, כולל סיוד, תיקון צנרת כשצריך, עבודות תליה ונגרות קלות וכיו"ב".
לעומתם, טוענות הנתבעות כי הסכום אשר התבקש ע"י התובעים הינו מוגזם, וזאת לנוכח שעות עבודתו המרובות של המנוח, והעובדה שבסופו של דבר, לא צמצמה האלמנה את משרתה ואת שעות עבודתה לצורכי הבית. כן טוענות, כי ככל שיינתן פיצוי כלשהו בראש נזק זה, יש להתחשב בתקופת התלות של הקטינים עד הגיעם לגיל 18, כלומר למשך 6 שנים בלבד.

בבואנו להעריך את ההפסד הכספי והנזק שנגרמו לאלמנה ולילדים ממות המנוח, יש ליתן את הדעת בנקודות מספר. האחד, היות המנוח איש עמל, וכעולה מהעדויות, גם ביצע עבודות אחזקה שונות בביתו, אף אם לא הובאו ראיות על שכירת שירותים כאלה ואחרים מאנשי מקצוע לאחר פטירתו. השני, מספר ילדיו של המנוח, אשר ללא ספק יש בו כדי להעיד על עזרתו בבית ותמיכתו הרבה באלמנה ובילדים, בחייו.

בנוסף - וכמבואר להלן, תחת פריט זה תשוקלל גם העזרה שהעניק המנוח למשפחתו בהסעות והובלות שונות שבוצעו תוך הסתייעות ברכב שהועמד לרשותו על ידי מעבידו.

לאור האמור, ראיתי כי לאור נסיבות המקרה, ראוי להעריך ולפסוק לתובעים תחת פריט זה, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי שיעמוד על סך של 170,000 ₪, להיום.

ג. הוצאות בגין רכישת רכב:

התובעים טוענים, כי בשל מות המנוח, הם נאלצו לרכוש רכב לשימוש המשפחה, וזאת תחת הרכב אשר הועמד לרשות המנוח מעבודתו, ואשר ייתר את הצורך ברכישת רכב משפחתי פרטי, בזמנו. בראש נזק זה, מעמידים התובעים את סכום הפיצוי המתבקש על ידם, על 172,000 ₪, לעבר ולעתיד.

כך מתארת התובעת את הדברים, בתצהירה מיום 20/09/01, סעיף 14: "לאחר מותו של בעלי ז"ל, נאלצתי לרכוש מכונית לשירותה של המשפחה ורכשתי רכב מסוג דייטסו, בעלות של כ- 60,000 ₪. מאז אני נושאת בהוצאות שוטפות עבור אחזקה של המכונית, לרבות תיקונים, ביטוח, טסט, דלק וכו', הוצאות אשר מומנו במלואן על ידי מעסיקתו של בעלי ז"ל". וכן בעדותה מיום 24/10/02, עמ' 14 ש' 22: "לפני שבעלי המנוח התחיל לעבוד בחב' הכלכלית נתיבות היה לנו רכב בבעלות המשפחה, תמיד, בעלות פרטית. רשיון נהיגה יש לי 20 שנה. הרכב היה מצוי בחזקת המשפחה, בעיקר בעלי נהג. ברכב של החב' הכלכלית כמעט ולא נהגתי. שעות העבודה בפועל של בעלי היו בין 8:00 או 8:30 עד 19:00 ולפעמים אף יותר אם היתה ישיבה. הוא היה נוסע לעבודה ברכב. באותה תקופה שהיה לנו את הרכב של החב' לא היה לנו עוד רכב. גם לילדי לא היה רכב באותה תקופה. היום יש לנו את הרכב של המשפחה... את הרכב רכשתי בשנת 98, שערך שלושה, ארבעה חודשים אחרי התאונה. אין לי אסמכתה לגבי עלות, רכישת הרכב".

ואכן, בהתאם לתע"צ מיום 31/10/02, שניתנה ע"י הגב' דפנה מהלל, מנהלת מח' עדכון ובקרה באגף הרישוי, החל מיום 27/09/98 ישנו רישום בעלות ברכב מספר 07-277-84,
מסוג פרטי דו שימושי תוצר דייטסו שנת ייצור 1995, ע"ש כהן זיוה.

הנתבעות טוענות כי תביעת ראש נזק זה, הינה בבחינת הרחבת חזית, מאחר והיא לא הוזכרה בכתב התביעה המקורי ו/או בכתב התביעה המתוקן שהוגשו לביהמ"ש. כן טוענות שהסכום הנתבע מוגזם, ולא הוכח כלל.

בהינתן הנתונים אשר הונחו בפני
ביהמ"ש, לרבות קשיים הנוגעים להיעדרן של קבלות והעלאת הטענה בשלב מאוחר במשפט, הנכון יהיה לייחס את החסר הנטען, בכל הנוגע לניידות ולרכישת הרכב, לאובדן שירותים כאלו ואחרים של המנוח, בפרק שנדון לעיל, ולכלול זאת בפיצוי הגלובלי שניתן באותו פריט.

משכך, לא מצאתי לקבוע פיצוי בגין אב הנזק הנטען, שעניינו רכישת הרכב, תוצאת מותו של המנוח. וכאמור - התייחסות כספית לאובדן, תהא, ככל שנקבע באב הנזק בעניין הפסדי התמיכה, שלעיל.

ד. הוצאות קבורה, מצבה ואבלות


התובעים טוענים כי בשל היות המנוח איש ציבור מוכר בנתיבות, נדרשה משפחתו לדאוג ללוויה ולאזכרות, הראויים לאדם במעמדו, ואשר הוצאתם הכלכלית גבוהה מן המקובל. ואולם, בהתאם לטענת הנתבעות, הם מודים, כי לא שמרו קבלות המעידות על גובה ההוצאות הנטענות על ידם.

אמנם נכון הוא, כי לא הוגשו לבית המשפט ראיות המצביעות על גובה ההוצאה הנטענת בגין ראש נזק זה, הגם שמדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח, אולם ברי כי הוצאות הוצאו, ועל בסיס הפסיקה בכגון דא, מצאתי לפסוק לתובעים, תחת פריט זה סך של 15,000 ₪, המשקף, לטעמי, את גובה ההוצאה הממוצעת, להבדיל מהוצאות חריגות אשר אינן ניתנות, ככלל, לפיצוי בהעדר הוכחה קונקרטית.

סך הכל הפיצוי המגיע לתובעים, בתביעתם כתלויים, הינו 1,938,376 ₪, בכפוף להוספת הריביות להפסדי העבר שלעיל.

4.
תביעת העזבון


א. נזק שאינו נזק ממון:

העזבון זכאי לפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים של המנוח, עפ"י הקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, כלומר 25% מהסכום המקסימלי, העומד כיום על 144,604 ₪.

סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד התאונה ועד היום, מגיע לסך של 51,755 ₪.

ב. חישוב הפסד החיסכון שנגרם ב"שנים האבודות":

לצורך חישוב אב נזק זה, יש להוסיף את ידת החיסכון לידות הקיימות, בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכת אטינגר, כלומר, מוסיפים לידת המנוח, האלמנה והילדים ולידת הבית גם ידת חסכון.

הנתבעות מסכימות, ככלל, לאופן החישוב שהוצג ע"י התובעים, בכפוף לגובה שכר המנוח הנטען על ידן.

במועד התאונה, היו תלויים במנוח אלמנתו, שני ילדים קטינים ושני ילדים בוגרים אשר היו חייל ובת שירות לאומי. לפיכך, ייעשה החישוב כדלקמן:

עבר:
א. מחודש 7/98 ועד 9/98- עד לסיום השירות הלאומי של הבת עירית, בגיל 19

בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון, 2 ידות לילדים הקטינים (שרית וחיים), ו-2/3 ידות עבור הילדים הבוגרים בשירות צבאי/ לאומי (עירית ואלעד). סה"כ
- 6 ו-2/3 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,524 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה חודשיים, היא 5,048 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ב. מחודש 9/98 ועד 8/99 - עד לסיום השירות הצבאי של הבן אלעד, בגיל 21
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון, 2 ידות לילדים הקטינים (שרית וחיים), ו-1/3 ידה עד לסיום השירות הצבאי של הבן אלעד. סה"כ
- 6 ו-1/3 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,657 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 11 חודשים, היא 29,227 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ג. מחודש 8/99 ועד 6/03 - עד הגיעו של הבן חיים לגיל 18
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון ו- 2 ידות לילדים הקטינים (שרית וחיים). סה"כ
- 6 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 2,805 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 46 חודשים, היא 129,030 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ד. מחודש 6/03 ועד 6/04 - עד הגיעה של הבת שרית לגיל 18
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון, ידה אחת לבת שרית הקטינה ו- 1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות הצבאי. סה"כ
- 5 ו-1/3 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,155 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 12 חודשים, היא 37,860 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ה. מחודש 6/04 ועד 6/05 - עד לסיום השירות הלאומי של הבת שרית, בגיל 19
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון, 1/3 ידה לבת שרית אשר בשירות לאומי ו- 1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות הצבאי. סה"כ
- 4 ו-2/3 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,606 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 12 חודשים, היא 43,272 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ו. מחודש 6/05 ועד 6/06 - עד לסיום השירות הצבאי של הבן חיים, בגיל 21
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית, ידת החסכון, ו- 1/3 ידה לבן חיים המצוי בשירות הצבאי. סה"כ - 4 ו-1/3 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 3,883 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 12 חודשים, היא 46,596 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

ז. מחודש 6/06 ועד היום 3/07
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית וידת החסכון. סה"כ - 4 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 4,207 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 9 חודשים, היא 37,863 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.

עתיד:

ח. מחודש 3/07 ועד 6/2014 - מועד פרישת המנוח
בחודשים אלה, יש להביא בחשבון את ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת משק הבית וידת החסכון. סה"כ - 4 ידות.

שכרו של המנוח הגיע לסך של 16,828 ₪, שווי כל ידה מגיע לסך של 4,207 ₪.
הפסד ידת החסכון בתקופה זו, המונה 87 חודשים, היא 4,207 * מקדם היוון 78.1016 = 328,573 ₪.

סה"כ ההפסד בשנים האבודות, לעבר ולעתיד, הינו:


לתקופה מחודש 7/98 ועד 9/98 - 5,048 ₪.

לתקופה מחודש 9/98 ועד 8/99 - 29,227 ₪.

לתקופה מחודש 8/99 ועד 6/03 - 129,030 ₪.

לתקופה מחודש 6/03 ועד 6/04 - 37,860 ₪.

לתקופה מחודש 6/04 ועד 6/05 - 43,272 ₪.

לתקופה מחודש 6/05 ועד 6/06 - 46,596 ₪.

לתקופה מחודש 6/06 ועד 3/07 - 37,863 ₪.

לתקופה מחודש 3/07 ועד 6/2014 - 328,573 ₪.

סה"כ: 657,469 ₪. כן יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה ביחס להפסדי העבר.

ג. הוצאות קבורה ומצבה:

בהתאם לאמור לעיל, בסעיף 3ד', הריני פוסק לעיזבון בראש נזק זה, סך של 15,000 ₪.

סה"כ תביעת העיזבון - סך כולל של 724,224 ש"ח, בכפוף להוספת הריביות להפסדי העבר שלעיל.

5.
בחירה בגבוה מבין השניים - תביעת התלויים ותביעת העזבון - בקשת השלמה מהצדדים

על מנת שלא להביא לכפל פיצוי של מי מהתובעים, נקבעה ההלכה לפיה תלוי שהינו גם יורש, זכאי לבחור לקבל את סכום הפיצויים הגבוה יותר, מבין שתי התביעות החלופיות העומדות לו - בתביעתו כתלוי או בתביעתו כיורש, במסגרת תביעת העיזבון.

הנחת העבודה תהא, אם כן, כי בהעדר צו ירושה, זכאית האלמנה למחצית תביעת העזבון, וכל אחד מהילדים זכאי ל- 1/7 מהנותר.

לפי נתונים אלו, מתבקש ב"כ התובעים, ראשית, לערוך חישוב מדוייק של הוספת הריביות ביחס להפסדי העבר, בהתאם לסכומים שנקבעו לעיל. שנית, על ב"כ התובעים, על בסיס האמור, להגיש חישוב של המגיע לכל יורש בתביעת העזבון, בהתאם לחלקו היחסי, לפי הפרמטרים שנקבעו בפסה"ד, דבר שלא נעשה בסיכומים.

לאחר אלה - וכדי לאפשר מתן פס"ד אופרטיבי - עליו להתייחס ולומר בבירור באיזו חלופה כל תובע מבקש לבחור, לפי הנפסק לו בתור תלוי, או בתור יורש.

השלמה זו תועבר בתוך 14 יום לביהמ"ש ולב"כ הנתבעות, אשר רשאי לתת התייחסות משלימה מטעמו בתוך 14 יום נוספים, ואזי יינתן פס"ד סופי ומשלים, עם הוראות אופרטיביות.

בהשלמה מטעם הנתבעים, יש להתייחס גם לשיעור הניכוי של קצבת תלויים שיש, לשיטת הנתבעים, לבצע מחלקו של כל תלוי, המקבל קצבה כזו, וזאת באשר חווה"ד האקטוארית שהוגשה אינה מתייחסת לכך, ולחלופין, על ב"כ הנתבעים, שעליו נטל ההוכחה ביחס לניכוי, לנמק ולהסביר הכיצד לטעמו על ביהמ"ש לפסוק בהעדר נתונים מדוייקים ומפוצלים באשר לניכוי שלכאורה יש לעשות.
משכך - הקביעות שפורטו עד כה, יהיו בגדר

פסק דין
חלקי בלבד, אולם, לצרכי הגשת ערעור אפשרי מצד מי מהצדדים, מוצע ומומלץ להסכים שהמועד יתחיל להמנות מיום מתן פסה"ד המשלים, כדי שאפשר יהיה, במידת הצורך, להשיג על הדברים כמכלול.


המזכירות תשגר העתק מפסק הדין החלקי לב"כ הצדדים, והתיק יובא לעיוני לאחר קבלת ההשלמות שהתבקשו מהצדדים, ולכל המאוחר בעוד 45 יום.


ניתן היום כ"ה באדר, תשס"ז (15 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.



אריאל ואגו
- שופט








א בית משפט שלום 2861/99 כהן רבקה זיוה, כהן סיגלית, כהן אמיר ואח' נ' אליהו חב' לבטוח בע"מ, אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/03/2007)